החברים של ג'ורג'

ואחרי הרעש הגדול: שש הערות אחרי הבחירות

א. היה רע לתפארת. כשפנדורה פתחה את השק שלה, שהכיל את כל הרעות בעולם, התקווה נשארה מאחור. הפרשנים היוונים נחלקו בדעתם האם המשמעות היא שהתקווה מיועדת לנחם אותנו על האסונות, או שהיא סוג ערמומי במיוחד של רוע, שנשאר שם רק כדי לדפוק אותנו עוד קצת.

היתה תקווה בבחירות האלה, ולכן התבוסה היתה קשה כל כך. בסופו של דבר, לא השתנה הרבה: הגוש של העבודה + התנועה המגונה + מרצ + הרשימות הפלסטיניות הגיע אחרי בחירות 2013 ל-38 (15 + 6 + 6 + 11) מנדטים. אם נוסיף את קדימה של שאול מופז, שנוטים בצדק לשכוח אותה, הוא עמד על 40. כעת הוא עומד על 42 (24 + 5 + 13). הגוש של הימין המובהק (הליכוד, ישראל ביתנו, האחים היהודים) עמד ב-2013 על 43 מנדטטים (31 לליכוד וישראל ביתנו, 12 לאחים היהודים); עכשיו הוא עומד על 44 (30 לליכוד, 6 לישראל ביתנו, 8 לאחים היהודים.) כלומר, גוש השמאל העלה את כוחו בשניים עד ארבעה מנדטים וגוש הימין – במנדט אחד.

אבל זה ניתוח שכלתני קר, שמתעלם מהעובדה שהמטרה – החלפת השלטון – לא הושגה, ובעת שהיא נראתה קרובה עד כדי תעתוע. אז כן, זו לא שואת זומבים, אבל בהחלט היה רע לתפארת. במיוחד ביממה שבה לא היה ברור אם מרצ עוברת את אחוז החסימה או לא – בהחלט היה סיכוי שקולות החיילים יורידו אותה למטה.

ב. לשקול את ביטול פרסום הסקרים. בכלל. הם לא מדויקים, אף פעם. לא הם ולא המדגמים. הם משמשים למניפולציית בחירות: בעיקר הם מיועדים לשכנע אנשים שעדיף להם שלא להצביע למפלגה מסוימת כי על פי הסקרים לא בטוח שהוא תשרוד. מאחר וסקרים טועים בעקביות בתשעה עד עשרה מנדטים – לעתים יותר – צריך לשקול ברצינות לאסור על הפרסום שלהם. המפלגות יכולות להשתמש בהן, אבל הם פוגעים פגיעה של ממש בדמוקרטיה. שמינה צמח תמצא לעצמה עבודה אמיתית.

ג. הבועות האישיות שלנו. בשנים האחרונות, חלק ניכר מהתקשורת של אנשים מתבצע באמצעות המדיה החברתית. בשונה מהמדיה הישנה, את המדיה החדשה אפשר להתאים בקלות למה שאנחנו רוצים לשמוע. מחקר שנעשה לאחר הטבח בעזה בקיץ, הצביע על כך שקוראי טוויטר מקבלים לא רק דעות אחרות, אלא גם עובדות אחרות: יש חלוקה מובהקת בין המידע שמופץ בין תומכי זכויות אדם ובין תומכי ישראל.

כמובן, כפי שציין גם המחקר ההוא, המדיה המסורתית יוצרת סוג של בועה משלה סביב אזרחי ישראל: היא כמעט לא מאפשרת למידע שמבקר את המוסד הישראלי המרכזי – הצבא – לחדור את הבועה. אם יש משהו שהבחירות האחרונות צריך ללמד אותנו הוא להיות ספקני מאד באשר לכך שהמידע שהגיע אלינו הגיע גם אל מי שנמצא מחוץ לבועה שלנו. לעתים קרובות, הספין של מערכות תעמולה הגיע אליהם קודם. וישראל, צריך לציין, מגיעה לשיאים בתחום שספק אם נראו מאז קריסת הגוש הקומוניסטי, ובניגוד לגוש ההוא בשנותיו האחרונות, האזרחים הישראלים עדיין מאמינים למערכת התעמולה הרשמית שלהם.

מה זה אומר? שמי שחושב שקמפיין בפייסבוק או טוויטר אומר משהו, משלה את עצמו. אתה מקבל היזון חוזר מאנשים שחושבים כמוך. האנשים שלא חושבים כמוך בדרך כלל לא שם.

ד. הכהניסט מרחוב בלפור. ביומיים שקדמו לבחירות, וביום הבחירות עצמו, השיל נתניהו כל שריד של ממלכתיות. האיש הזה הוא ראש הממשלה, ועדיין ביום הבחירות הוא הוציא סרטונים היסטריים על כך שאזרחים פלסטינים מובלים לקלפיות באוטובוסים על ידי "עמותות זרות." מאוחר יותר, הוא הוציא סרטון ביזארי עוד יותר שהאשים את ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט ג'ובראן – האם תוכלו, ילדים, לומר לאיזו קבוצה אתנית הוא משתייך? – בכך שהוא מנסה לסתום לו את הפה, לאחר שזה פסל נסיון של נתניהו לעקוף את חוקי התעמולה על ידי כינוס "מסיבת עיתונאים" ביום הבחירות. נתניהו, נזכיר, נמנע במשך יותר משנתיים ממסיבת עיתונאים מול עיתונאים ישראלים. פתאום היה דחוף לו.

ג'פרי גולדברג כתב שנתניהו משתמש ב"אסטרטגיה הדרומית," הטקטיקה של הרפובליקנים – מפלגת האם של נתניהו – למשוך בוחרים לבנים וגזענים לקלפיות על ידי נפנוף באיום מצד שחורים או היספנים. הוא הזכיר את לי אטווטר, האסטרטג של ג'ורג' בוש האב. אטווטר, שעל ערש דווי ביקש מחילה, לא התקרב בכלל לטריטוריה של נתניהו. מועמד אמריקאי שהיה מנסה לעשות תרגיל כמו זה של נתניהו, שהכריז על 20% מהאוכלוסיה כבלתי לגיטימיים, היה עולה על טיל, לא נבחר לראשות הממשלה.

התרגיל הזה היה צריך לפסול את נתניהו מלשמש ראש ממשלה. אופוזיציה רצינית היתה מכריזה על מצב חירום, ומודיעה שהיא עושה הכל כדי למנוע מנתניהו ממשלה – גוש חוסם עד בחירות חוזרות. היא היתה מודיעה למפלגות החרדיות ולמתנדנדי המרכז שאת האיש הזה חייבים להעיף, ושמה שהוא מציע להן – הן תצענה פי שתיים. כן, זה היה יוצר משבר חוקתי; מצוין. הצהרות כמו אלו של נתניהו מצריכות משבר חוקתי. בלי יותר מדי מאמץ, לדעתי, היה אפשר להפעיל לחץ על הנשיא, שהוא דמוקרט של ממש, להטיל את הרכבת הממשלה על מי שלא יפסול חלק מרכזי של האוכלוסיה.

וזה לא קרה, כמובן. יום אחרי הבחירות, אחרי שהרשימה המשותפת הפכה למפלגה השלישית בגודלה, חזרו להתעלם ממנה. מרצ הסתחררה – אני חושב שהיא עדיין מסתחררת – ולבקש מהרצוג או לבני להיות אופוזיציה לוחמת זה באמת קצת מוגזם. הם לא יודעים איך. הם ודאי לא מזהים זמן שבירת כלים.

אגב, בתוך כל רעש הבחירות, נתניהו הודיע שהוא נסוג מהסכמתו לשתי מדינות. אוקיי, יקירי, מה עכשיו? אין שתי מדינות. או שתכיר במדינה אחת, או שהרגע הודית שישראל היא מדינת אפרטהייד דה פאקטו. וזו נקודה שהאופוזיציה צריכה ללחוץ עליה שוב ושוב, וכן, תוך גיוס סיוע זר. וכמה שיותר ממנו.

כי, אחרי הכל, מדינת אפרטהייד היא לא עניינם של היהודים בישראל. היא עניינם, קודם כל, של האנשים שנשלטים על ידה. ומדינות אפרטהייד חייבות לעבור מן העולם.

ה. קדימה לדיסידנטיות: נהוג עכשיו לומר שעל השמאל להבין שהרוב היהודי בישראל לא תומך בו, להכיר בכך ולבטל את עצמו.

שיילך הרוב היהודי לבצע בעצמו מעשה מגונה עם קקטוס.

כן, עברנו בחירות. בחירות משמען שהמנצח מקבל סמכויות פורמליות לנהל את המדינה. אין משמען שהמנוצח מבטל את האידיאולוגיה שלו ונעלם, או מקבל בהכנעה את תפיסות היסוד של המנצח. הרעיון הארסי הזה משמעו קול אחד, איש אחד, פעם אחת.

ומאחר ובבחירות 2015 ראש הממשלה הופיע בכנס אחד עם ברוך מרזל, ואחר כך הודיע שלא תהיה מדינה פלסטינית, ואחר כך הודיע שעצם הצבעתם של אזרחים פלסטינים היא סכנה, ובסוף כל זה גם צפוי להיות ראש ממשלה – אז הכוחות הדמוקרטיים בישראל צריכים להתאחד. והם צריכים להבהיר שהם לא ישחקו יפה. שהם יילכו על הקצה. שהם ינצלו כל זכות שיש להם, עד קו גבול השבירה.

וזה אומר שאף אחד מהכוחות הדמוקרטיים לא חובר לממשלה הזו. אין יותר עלי תאנה. לא יודע איך אפשר יהיה לגמול את ציפי לבני, אבל נצטרך להתאמץ. זה אומר שמבהירים לכולם שמי שמשתתף בממשלת נתניהו הוא לא לגיטימי, מוקצה, ושהוא יקבל יחס כזה. וכן, שאנחנו לגמרי לא נכבס את הכביסה המלוכלכת בבית. מי שיצטרף לממשלת נתניהו, יצטרך תוך כמה זמן סיוע משפטי כדי לצאת לחו"ל.

כי המשמעות של משחק כאילו שום דבר לא השתנה היא קבלה של משטר האפרטהייד, הפנמה שלו, התרגלות אליו. וזה משהו שאסור להתרגל אליו. וכן, זה אומר שהפסיכים הבלתי מרוסנים של הימין היהודי ינסו תוך זמן מה להוציא את האופוזיציה אל מחוץ לחוק, כי אם יש משהו שהם לא מסוגלים לשאת הוא התנגדות. וזה יהיה, שוב, רע לתפארת, ועדיין יהיה טוב על המצב הנוכחי, של אפרטהייד בלתי מוצהר וטיהור אתני זוחל.

נתניהו הסיר השבוע כמה מסיכות מעל המשטר שבו אנחנו חיים. אסור לאפשר להשיב אותן למקומן.

ו. אין רע בלי טוב. השרלטן הפוליטי רונן שובל, שעשה יותר פליק-פלאקים פוליטיים בזמן קצר מציפי לבני – הוא היה אמור להיות בלשכת רה"מ, אחר כך היה בישראל ביתנו, אחר כך קפץ לבית היהודי – נשאר מחוץ לכנסת. 150,000 ₪ מהכסף שלו ושל פאפא שובל התאדו. מצוין.

אביחי בוארון יצטרך לרייר על מחנות השמדה מחוץ לכנסת, ואם אני מכיר את המפד"ל, תוך כמה זמן נפתלי בנט יצטרך להיאבק על המנהיגות שם. הם עורפים מנהיגים בדיוק כמו העבודה.

אלי ישי יצא מחיינו, ולא ברור איך יחזור; למרות החיבוק של נתניהו, המרזלים לא נכנסו לכנסת. התערבתי שהם יעברו הפעם. שמחתי להתבדות.

רות "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" קלדרון חלפה מחיינו הפוליטיים. "יש עתיד" איבדה 40% מכוחה. הצדקן הידוע אלעזר "שומר הפרטיות" שטרן יצטרך לצחצח את קורות החיים.

יוסי יונה בכנסת, וזה כבר טוב.

ומרצ, שעברה טלטלה חדה, תצטרך להחליט מה היא עושה כדי לא לחזור אליו. רע לא יצא מזה.

ועוד דבר אחד: זוכרים איך העלון של נתניהו יילל, על פי פקודתו, שהשמאל מעז להשתמש ביועצים אסטרטגיים זרים? אז תראו, הפתעה. עוד מישהו משתמש בהם. (תודה לטל שניידר על ההפניה.)

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מיקי

    רק לגבי הסקרים: ליברליזם פירושו בין היתר שכל אדם רשאי לפרסם כל מה שהוא רוצה, כל עוד אין בכך פגיעה ברורה ומשמעותית באחר. משונה בעיני שאתה נסוג מעיקרון זה
    בנוגע לסקרי בחירות.

    • יש עוד עקרונות חוץ מחופש הביטוי, וכשסקרים משבשים את היכולת לנהל דמוקרטיה, אז צריך לחשוב על זה שוב. אני בטוח שיש טיעוני נגד טובים, אבל את הדיון הזה צריך לפתוח.

      • אוהד

        סטייל "העם מטומטם ולכן העם יסתפק במה שאני מבשל בשבילו"?

    • ליברל

      מה גם שגם כיום אסור לפרסם סקרים זמן מה לפני הבחירות. כל ההצעה היא להרחיב את פרק הזמן הזה. נניח, לשלושה חודשים.

      • מאיה

        אותי הרגיז במיוחד קמיל פוקס שבאופן מתמיד צפה יתרון גדול מאחרים של גוש השמאל. הוא נראה כמי שרוצה לרצות את שולחיו ולכן משחק במספרים, תוך הבנת ההשלכות של פרסום מוגזם כזה, העיקר שכרגע יש שמחה ולעזאזל ההשלכות.
        עם זאת עיקרון חופש הדיבור גובר כאן בעיני ונקוה שהשמאל ילמד את הלקח המר הנוכחי ויפסיק לשמוח בטרם עת, לשכור מרחבי חגיגה בטרם עת ובקיצור לנהוג ענווה וזהירות במקום לייצר בהלה ימנית הגורמת לריצה אל הקלפי.

  • אלון

    נתניהו כבר הספיק לחזור בו גם מההתנגדות לשתי מדינות

    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153204137359595&set=a.10150801473264595.466835.776039594&type=1&theater

    • לא מעניין אותי מה הוא אומר באנגלית, מעניין אותי מה הוא אומר בעברית.

      • אני

        לא מעניין אותי מה הוא אומר בכלל, הוא תמיד משקר.

  • רן

    טור מעניין וטוב, שתי הערות קטנות.

    1. "יש חלוקה מובהקת בין המידע שמופץ בין תומכי זכויות אדם ובין תומכי ישראל"… הא?
    אולי התכוונת "תומכי ממשלת ישראל"?
    2. כשהסעיפים ממוספרים א'-ו', אולי יש שישה סה"כ ולא חמישה כפי שהכותרת מבהירה? 🙂

    • 1. אפשר להתווכח על זה.

      2. תוקן, תודה. זה מה שקורה כשאתה מתחיל לכתוב עם רעיון מגובש ואז צץ לו עוד אחד..

      • חילוני ירושלמי

        אני מסכים עם רן לגבי הנקודה הראשונה. מי שמבטל את ההבדל בין ממשלת ישראל למדינת ישראל אינו שונה מימני שטוען שביקורת על הממשלה היא פגיעה במדינה.

  • דניאל ר

    מה עם התייחסות לחוק ישראל היום, הסיבה שבגללה הלכנו לבחירות? לקואליציה נגד ישראל היום יש 58 מנדטים, די והותר כדי להעביר את החוק אלא אם כן נתניהו יאסור על ליברמן להצביע בעד בהסכם הקואליציוני.

    בצד של הדברים הרעים, המייסד השני של אם תרצו זכה להצלחה בקמפיין הקונספירציות של ביבי, והסחורה שלו כנראה תישאר חמה. איך ימכרו אותה בממשלה על טהרת הימין אני לא יודע, אבל אני סומך עליהם.

  • Space Monkey

    אם אפשר רק להבהיר משהו – מדוע אתה מתייחס לערבים הישראלים כ"אזרחים פלסטיניים"? כלומר, למה "פלסטינים" ולא ערבים"?

    אני מבין שזה כנראה נובע מרצון כלשהו לכבד זהות קולקטיבית כזו או אחרת, אבל יש עם זה בעיה מאוד גדולה לטעמי. הרי כל שיח שוויון הזכויות (למעשה הרעיון של מדינת כל אזרחיה, שאני תומך בו בהחלט) הוא שאם אתה בן הלאום – צרפתי, אמריקני, ישראלי – אז אתה שווה זכויות. ארה"ב אף הגדילה לעשות והיא מכירה בכל מיני תתי-זהויות שנארגות למה שנקרא "אמריקני", וככה יש אפריקני-אמריקני, native American, יהודי-אמריקני, ערבי-אמריקני וכו'. אבל אף אחד לא חושב שהם לא אמריקניים.

    וכאן בישראל שמתעקשת להיות מדינתו של הלאום היהודי (מה שזה לא אומר), הטענה הנגדית שחוזרת היא שהיא צריכה להיות ביתם של כל *הישראלים*, יהיו אלו יהודים, ערבים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים, וואטאבר. אני והשכן הערבי שלי שווים, כי שנינו ישראלים ולשנינו יש את אותן חובות ואותן זכויות.

    אבל ברגע שהארזחים הערבים הם "פלסטינים" ולא "ישראלים", אתה מוציא אותם מהקולטקטיב הישראלי. אדרבא, אם הם פלסטינים, שיעזבו את ישראל ויהיו אזרחים פלסטיניים במדינת פלסטין – "שילכו לעזה" בשפה המליצית השגורה בישראל. הניסיון כאן להראות רגישות לזהות קולקטיבית הופך לבומרנג.

    • ygurvitz

      ראשית, משום שרבים מהם מתייחסים כך לעצמם; שנית, משום שכפי שיש יהודים ישראלים, יש גם פלסטינים ישראלים. "ישראלי" היא זהות על-אתנית, לפחות היא אמורה להיות.

      • מודי תולששש

        אם ככה, אמור ערבי-ישראלי. הזהות האתנית של אזרחי ישראל הערבים היא ערבית, לא פלשתינאית.

        • אם כך, אמור גרמאני־שודי. הזהות האתנית של אזרחי שודיה הגרמאנים היא גרמאנית, לא שודית.

          • מודי תולששש

            לשוודים לא אכפת שהם גרמאנים. הפלשתינאים מזדהים כערבים.

  • מאק

    תראה, אם להיות כנים יוסי לא חייב לפרסם את התגובה שלך (או של מישהו אחר). חופש הביטוי לא מחייב נתינת במה.
    במילים אחרות, כאשר תפתח בלוג, תרגיש חופשי לסנן את התגובות של יוסי כפי יכולתך, ואני די בטוח שהוא יקבל את זה בהבנה.

    • מאק

      אפשר להתעלם. זה נמחק…

  • 1. מרצ מעולם לא היתה בסכנה של נפילה מתחת לאחוז החסימה עקב קולות החיילים. לפני קולות החיילים, היו לה 3.83% מהקולות, שזה מספיק רחוק מ-3.25%. היו צריכים להיות 750 אלף קולות חיילים, ללא אף קול למרצ, כדי להוריד אותה מתחת לאחוז החסימה.

    2. לסקרים יש טעות מדגם. בשיטה רב-מפלגתית, יש הרבה מפלגות שצריך לחזות את התוצאה שלהן ולכן בממוצע תהיה טעות לא קטנה. ברמה של גושים, הסקרים הצליחו לא רע. ממוצע שבעת הסקרים האחרונים שהתפרסמו לפני הבחירות אמרו שכחלון יהיה לשון המאזניים, ושלמפלגות מאין עתיד שמאלה יהיו 54.5 מנדטים. בתוצאת האמת כחלון היה לשון המאזניים וגוש השמאל-דושבגים קיבל 52. זה לא הבדל ממש גדול – והוא גם בכיוון הפוך להבדל בין סקרי 2013 ותוצאות האמת אז, רק למקרה שמישהו חושב שיש בישראל פקטור ימני ביישן. הסקרים גם חזו את גודל הרשימה המשותפת באופן כמעט מושלם: רוב הסקרים נתנו לה 13 ומיעוט נתנו 12, והיא התנדנדה בין 13 ו-14; זה למרות שהציבור הערבי הוא ציבור שקשה לסקור, ועודה התעקש שהרשימה תקבל 15 מנדטים.

    השגיאה הגדולה של הסקרים היתה פנימית לגוש הימין: הם כולם חזו שכהנא חי יכנסו, שהאחים היהודים יקבלו 11-12, ושביבי יקבל 22. במילים אחרות, סקרים שפורסמו ארבעה ימים לפני הבחירות לא חזו את התנועה שחלה בתוך גוש הימין מהמפלגות הקיצוניות לביבי אחרי שביבי שלח סמסים עם הפחדות קיצוניות נגד ערבים.

    3. אוקיי, נניח שבוז'י היה אומר לשבור את הכלים. אין עתיד אולי היו ניצבים לצידו, אבל כחלון לא, וגם החרדים לא. לפיד, נראה לי, למד לסתום את הפה ולהיות באותו גוש עם הזועביז. כחלון לא.

    4. מרצ… יש לה בעיה. אתה מבין בזה יותר ממני, אבל נראה לי שזהבה היתה צריכה להתפטר גם עם 5 מנדטים ולתת לאילן גילאון להנהיג; עכשיו כשאין עתיד היא בצד שלנו, לעזאזל, פחות חשוב להגן על המרכז ויותר חשוב ללכת על הפריפריה. זה גם אומר שהעבודה צריכה לתת לעמיר פרץ במה יותר גדולה, שוב, לעזאזל (או לחילופין לתמוך בו כשהוא יקים מפלגת מרכז אופיינית משלו, כדי לקחת את מאוכזבי כחלון בבחירות הבאות). ממש לא בא לי לראות מצב לפני בחירות 2017 בו מרצ עומדת להיעלם ונאלצת להתאחד או עם העבודה או עם הקומוניסטים.

    • חנן

      לגבי ה"פקטור הימני הביישן" – מודה שלא ידעתי שזו תופעה עולמית :-).
      אבל משהו כזה קיים קצת גם אצלנו, בניחוח נוסף של "לדפוק את התשקורת והסוקרים האשכנזים"). זה קרה יותר מדי פעמים מכדי שזה יהיה מקרי ואין כמעט ספק שמשתתפי מדגמים משקרים.

      אם להמשיך את הקריאה של יוסי לאסור על סקרים – אני חושב שצריך פשוט לשקר גם מהצד השני.

      ובקשר לזהבה "נצחון אדיר" גלאון – היא צריכה לעוף, וכמה שיותר מהר. כשמרץ ישבצו ברשימה "בהמות" שיהיו מסוגלים ללכלך את הפה והידיים כשצריך, ולא דוקטורנטים למדעי מגדר, היא תחזור, אולי להיות תנועה אטרקטיבית עבורי.
      (ומה עוד אפשר להגיד על הפירואט של לכנות ארבעה מנדטים ככשלון חריף הדורש התפטרות אבל חמישה מנדטים זה הצלחה אדירה?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        בזמנו היתה לסוקרים בעיה דומה עם ש"ס (זכורות בחירות 17 המנדטים) והם הצליחו לכייל את הכלים שלהם להתמודד איתה. הבעיה שכל תיקון כזה מגיע אחרי הפאשלה ולא לפניה.

      • זה לא בדיוק מה שהיא אמרה.
        לפני תוצאות האמת: "ארבעה מנדטים והחילים ידפקו אותנו עוד יותר. פשלה שלי. סורי. ביי."
        אחרי תוצאות האמת: "לא רק שלא נדפקנו אלא אפילו עלינו. דוקא לא פשלתי כמו שחשבתי."

      • זאת ממש לא תופעה עולמית, אפילו לא בבריטניה – זה קרה פעם אחת ב-1992. בישראל זה קרה עכשיו, אבל דווקא קרה בכיוון ההפוך ב-2013, וההפתעה הגדולה היתה אין עתיד, בעוד שגם הליכוד ביתנו וגם העבודה קיבלו פחות מנדטים ממה שממוצע הסקרים האחרונים חזה. כשהסקרים טועים ב-2%, פעם לכאן ופעם לשם, זה אומר שהם דווקא אמינים.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          הי אלון לוי, אפשר לקבל מקור לטענה שלינדון ג'ונסון היה "ארכי גזען" או ווטאבר?

          • זה בביוגרפיה של רוברט קארו, שמספר על איך הצפוניים במפלגה לגלגו עליו שהוא דרומי חשוך כשהוא ניסה לרוץ לנשיאות ב-1956. רק אז בכלל עניין אותו זכויות אזרח של שחורים: כדי להראות לצפוניים שהנה, הוא לא כזה רע.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              זה לא בדיוק שקול להיותו גזען, ne c'est pas?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    א- אני לא מבין מדוע התנועה האיסלאמית והתנועה הלאומית הפלסטינית נספרות כשמאל בתחשיב שלך ומדוע כחלון, ליכודניק איש המחנה הלאומי על פי דבריו בכל מהלך הקמפיין לא נספר בגוש הימין. התחשיב הוא מח״צ + מרצ + החלק היחסי של חד״ש נאמר 5 מנדטים כי איימן עודה הוא אישיות יוצאת דופן וזה יוצא 32 בערך לשמאל ו 54 לימין ואני לא סופר את ש״ס רק כדי להקל על עצמי לנשום.

    ב-הצעה מגונה, אם אתה מסוגל להתעלות על עצמך ולהבין את המניפולציה שבשקר הסטטיסטי(יותר מסתם שקר, לפי מכתם ידוע) אז כלאדם יכול, אתה או מתנשא או פטרוני. לא מתאים.

    ג-זו כנראה התובנה הקשה ביותר שעלינו להכיל בעקבות הבחירות הללו, אני אחזור לזה בסעיף הדיסידנט.

    ד-ג׳ון סטיוארט גם העיר על כך, אני חושש שהגישה המגכחת והצינית שלו קרובה יותר אל האמת מההרעשה הארטילרית שלך. אף אחד לא היה מעלה על דעתו להחרים את רומני אחרי האמירה על מקבלי קצבאות שבוחרים בדמוקרטים, אמירה שבקונטקסט האמריקאי חמורה יותר מהאמירה הלאומנית(לאו דווקא גזענית) של ביבי בקונטקסט של הסכסוך הישראלי פלסטיני, זה מכוער מאד, זה ראוי לגינוי. אבל הדרישה שלך לשבירת כלים מעט… עזוב.

    ה- זה לא מה שאומרים. אומרים שהשמאל הישראלי לא מחובר לציבור הישראלי, זוכר את הבועות? מה שאתה מציע זה עוד מאותו דבר בדיוק, עד מלחמה כנגד הישראלים, שידחפו קקטוס, אמרת, עד מתי? עד שמרצ תמחה מעל פני האדמה? עד מתי נלחם בישראלים ולמה בעצם? כי אנחנו שבויים בקונספציה של פתרון ספציפי לסכסוך הישראלי פלסטיני שלא מקובל על הרוב הגדול של האזרחים? כי החלטנו באופן חד צדדי להתייחס לסכסוך הזה כאל עד מקרה של קולוניאליזם אירופאי, או אפרטהייד, או כל סד אחר בו החלטנו היום לשכן התודעה הפוליטית שלנו.

    אז אני משתחרר מהסד, אני יוצר לדרך חדשה
    הכיבוש הישראלי של פלסטין איננו חזות הכל, אני אחזור על זה כי גם לי קשה לכתוב את זה. הכיבוש אינו חזות הכל. אנחנו לא בשנות התשעים יותר הגיע הזמן שנרענן את המלתחה האידיאולוגית שלנו.

    הנה משפט מסריח, פתרון שתי המדינות לא באמת רלוונטי. הנה עד אחד, גם פתרון המדינה האחת לא, מי שהוזה על מדינה רב לאומית במזרח התיכון צריך, כמאמר השיר לפתוח העניים ולהביט סביב.

    אנו צריכים פתרונות חדשים, הנה אחד שישב בפינה כל הזמן, לא זוכר למה. אולי, רק אולי אפשר לחשוב על להפסיק להשתמש במונח הגדה מערבית (של הירדן) כדי לדבר על השטחים הכבושים ולהתחיל לחשוב על המושג המדוייק באותה המידה, מערב ירדן. נבירה כנה ברעיון של פלסטין הגדולה מלמדת כי הרבה מאד בעיות קשות ובלתי פתירות מתפוגגות מעצמן כאשר אמיצים מספיק לחשוב עליהן אחרת.
    די, חפרתי מספיק.

    ו. נכון מאד.

    • אני

      א. גם אני לא מבינה למה הרשימה נחשבת כשמאל אבל נראה שזה מקובל בתקשורת.

      ועכשיו אדלה מזכרוני הרעוע דברים ששמעתי וראיתי במהלך מערכת הבחירות, וסילחו לי אם אני טועה:
      א.1 כחלון דיבר על נסיגות חד צדדיות למחצה שכוללות תיאום עם הרשות, גם אם הן לא נעשות במסגרת הסכם.
      הייתי מגדירה את זה כשמאל מרכז, בטח לא ימין של האחים.
      א.2 ש"ס נחשבת לשותפה טבעית של הליכוד ואף פעם לא ממש בדקתי מה המצע הדיני שלהם.
      התפלאתי מאוד ששמעתי את ביתו של עובדיה יוסף מדברת על הסכנה שבהתנחלויות, ובמדינה דו לאומית. סכנה שאביה הזהיר מפניה. בהנחה שהם עדיין שומעים בקול אבא, כנראה שגם ש"ס זה שמאל.
      ה. תמיד בסקרים שמתפרסמים מידי פעם הרוב תומכים בפתרון שתי מדינות. אז השמאל דווקא כן מחובר לציבור הישראלי.
      יותר סביר שהציבור הישראלי סובל מפיצול אישיות או הפרעה פסיכאטרית אחרת שגורמת לו להצביע למפלגות שלא מייצגות אותו ואת עמדותיו.
      או אולי הציבור הישראלי שקרן פתולוגי.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        את טועה,
        גם בנט מדבר על נסיגות חד-צדדיות, אני לא יודע מה זה ״תיאום חלקי״ בהקשר של ״נסיגה חד-צדדית״ אבל לי זה נשמע בדיוק כמו תוכנית הבטונסטנים של בנט. אם זה שמאל מרכז, אז ליבני בחד״שׁ. בנוגע לש״ס אני אוותר על התענוג שדיון על מיקומה על המפה הפוליטית, אשאיר לך את זה, אלי ישי הנהיג את ש״ס במשך שנים רבות, תחשבי על זה רגע.

        ה. את בטוחה שאת רוצה לדבר על סקרים היום? אחרי אתמול? סקרים פוליטיים הם נוף מולדתו של מי שמשלם לסוקר. תני לי 400 איש וחמש שאלות ואני אוכיח שרב הציבור תומך בכהנה חי, פיס אוף קייק.

        ממשלת ביבי תהה ״ממשלה לאומית״ כלומר, ליכוד, אחים, כולנו, ליברמן, חרדים מזרחים, חרדים אשכנזים.
        במובן מסויים זו ממשלת ישראל השניה בראשות הליכוד, העובדה שהליכוד מקים מפלגה עם ישראל השניה והשמאל הישראלי לא, צריכה לעורר מחשבה מפוקחת, לא הדחקה רבתי בסגנון עדות דרוקר.

        • אני

          עד כמה שהבנתי, בנט בעד סיפוח ואפילו שליטה של צה"ל באזורים לא מסופחים. שמעתי אותו מזהיר מפני נסיגות, מפני שחמאס ישתלט על אזורים אלו.
          ש"ס לדעתי יכולים כמעט גם בממשלות ימין וגם במששלות שמאל. הדרישות העיקריות שלהם הם תקציבים, פטור מגיוס, כוח ושררה למוסדות הרבניים- בקיצור, דברים שלא נוגעים במישור המדיני.
          יותר מזה, אני משערת שהם יסתדרו טוב בממשלה עם הרבה מהמפלגות הערביות. יש אינטרסים חופפים.
          ה. מה הטענה שלך? שכל הסקרים שמראים שישראלים תומכים ברעיון השתי מדינות לשתי עמים ממונים בידי אגודות שמאל (שמומנות ע"י האיחוד האירופאי כמיטב מסורת הקונספירציות הימניות)
          העיקר שאפשר לדחוף את ההדחקה בסוף. לא ברור לי על מה מדובר ואיך זה קשור להודעה, כנראה שזה לא.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            א. תסבירי לעצמך איך מפלגה שהונהגה על ידי אלי ישי יכולה לשבת עם איימן עודה.

            ה. עד פעם ממומנים וקונספירציה? לא, תנסי להבין אותי, לא סתם לסתור את מה שאני אומר. סקרים לא משקפים את הלך הרוח של הציבור או דעתו, הם משקפים את התשובות לשאלות המנוסחות בדקדקנות על מנת לקבל תשובה מסויימת.

            הדחקה זה לנסות לסתור בכח וא-פריורית את מה שאדם אומר לך בלי לנסות לעכל לרגע את מה שהוא אומר.

            • אני

              א. כמו שמירי רקב יכולה לשבת עם כחלון הבוגד.
              ה. תנסה לנסח את הודעותייך, ולנמק את תשובותייך ולא סתם לסתור מה שאחרים אומרים.
              "סקרים פוליטיים הם נוף מולדתו של מי שמשלם לסוקר."
              אז הסקרים לא מוטים על פי האינטרסים של הממנים? (הממנים השמאלנים שיוצרים את אחיזת העיניים שרוב הציבור בעד שתי מדינות לשתי עמים).
              והביאור שלך שסקרים לא משקפים את הלך הרוח של הציבור, לא מאפשר להבין אחרת את מה שכתבת.
              נראה שאתה מדחיק מצוין.

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                עכשיו הבנתי. את לא מבינה את ההבדל בין האישי לפוליטי, כמו כל שמאלן טוב, המיית הלב ורשרוש הבטן היא אידיאולוגיה הפוליטית שלך, אחר כך תספרי לעצמך שהימין מצביע מהבטן והשמאל מהראש.

                אז צ׳מעי, הימין התכנס באופן שכלתני, מעורר השתאות והערכה סביב מי שיבטיח את שלטון הגוש, גם אם לא אוהבים אותו, גם אם הוא מעורר קבס לעיתים, גם אם הוא צבוע עד שורשי שערו הסגול.

                כחלון ורגב מאותה מפלגה, מאותו בית. כחלון יצא למשימה של קישוש 10 מנדטים מלפיד לטובת המחנה הלאומי והצליח בה מעל למשוער, ״תהיו כחלונים״ אמר ביבי קינג פעם. שמת לב שבנט, ליברמן וכחלון עבדו אצל ביבי, ראשי לשכות, שרים, מה שלא תרצי. כולם הקימו מפלגות נישה ״לאומיות״ שהצטרפו לקואליצות של ביבי, הגדיל לעשות ליברמן שהתאחד עם ביבי בבחירות האחרונות ונפרד כאשר היה נטל. כולם ״רבו״ עם ביבי ושרה, לריב עם ביבי ושרה זו הדרך הטובה ביותר להקמת מפלגה בישראל, כך בנט ושקד ש״רבו״ עם שרה ורצו להקים מפלגת ליכוד-כיפה סרוגה, כך ליברמן ש״רב״ עם ביבי והקים מפלגת ליכוד-רוסי, כך כחלון ש״רב״ עם ביבי והקים מפלגת ליכוד-חברתי, כולן בתזמון מושלם ותוך קריאה מבריקה של הציבור. לראות את הפרשנים קוראים לכחלון להצילם ולהשתאות מהעוורון, לקרוא את מאמר הארץ שקורא לכחלון להצטרף לגוש חוסם ולמות מצחוק. אפס הבנה בפוליטיקה, אפס מבט על, אפס יכולת לראות מהלכים פוליטיים שקופים כקריסטל.

                תמשיכי למכור לעצמך שש״ס ישבו עם מרצ, תמשיכי למכור לעצמך שכחלון הוא לא ביבי. אני אמשיך להדחיק כאן בשקט את העובדה שהמחנה הפוליטי שאני רואה את עצמי חלק ממנו הוא עדר שבטי חסר עמוד שדרה פוליטי, חבורת בכיינים פנטזיונרים שמסרבים בתוקף לראות את המציאות גם כשזו סוטרת על פניהם עם כפכף פלסטיק.

                לא הפסדנו לסאורון והאורקים שלו, הפסדנו לאשף פוליטי ולקבוצה הפוליטית המתוחכמת ביותר, המגובשת ביותר ובעיקר האפקטיבית ביותר בישראל. בוגוסלבקי כתב פעם שהשמאל נכנס לזירת איגרוף עם חצאית טוטו או משהו בסגנון, אנחנו לא, אנחנו משחקים בפליסטיישן ומפנטזים שאנחנו מוחמד עלי בסיבוב הארבעשר של הט׳רילה אין מנילה. אנחנו לא, אנחנו יאיר לפיד שמתאגרף עם המתנחל חנוך דאום ומובס בנוקאואט.

                • אני

                  לא המשכתי לקרוא את התגובה הימנונית שלך, אחרי ההבנתי שלך וקריאת השמאלן הטוב שלך.
                  כנראה שאתה לא מסוגל להסביר את עצמך. ורק מעוניין להשתלח בשמאלנים המדחיקים (לא חשוב מה, העיקר להגיד מדחיקים).

                  • אני

                    ולטובת אנשים אחרים שאולי קוראים פה אזכיר שאיימן עודה הציע לכרות ברית עם מצביעי שס ולא עם דרעי.

                    כנראה שעודה כמו כל שמאלני גם לא יודע להפריד בין הפוליטי לאישי. זאת יכולת מיוחדת השמורה לימנונים שלא מסוגלים להתנסח, אבל יודעים להשתלח.

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                      נו, אז אני ימני עכשיו. מש"ל

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                      לא הוא לא. הוא פנה לדרעי והציע לו ברית. כך בדיוק היה.

                  • אני

                    יתכן שגם הציע ברית לדרעי, בשלב מסוים גם אמר את הדברים הנ"ל.

      • יוסי

        הרשימה נחשבת בגוש השמאל לצרכי בלוק חוסם, שהרי היא תמיד תצטרף בזה לשמאל ולא לימין.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          זה לא מה שנכתב, נכתב גוש השמאל. גוש חוסם זה משהו אחר.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            למרות שגם כגוש חוסם היא לא רלוונטית.
            הרשימה הערבית המאוחדת פשוט לא שייכת לפוליטיקה הישראלית.

  • רון

    אני לא מבין את הקשר בין קבלה או אי קבלה של רעיון שתי המדינות לבין קיומו או אי קיומו של אפרטהייד דה פקטו. הרי אף אחד רציני לא קנה את זה שב1970 האזרחים השחורים של דרא"פ הפכו פתאום לאזרחים של מדינות עצמאיות שמצביעים לפרלמנטים עצמאיים וקובעים את גורלם בעצמם. יכול בהחלט להיות אפרטהייד במצב של "שתי מדינות", במיוחד עם רש"פ שנראית כמו שדומיינה בהסכמי אוסלו.

    • ישראל תפלה אזרחים של מדינה אחרת?
      אני אישית חושב שהפתרון ההגיוני היחיד הוא קנטוניזציה, ככה שבאזורים יהודים שמרנים לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת ובאזורים יהודים\מוסלמים לא ימכר חזיר (כמו שנהוג עכשיו), ולגדה ולרצועה תהיה דרגה גבוהה יותר של אוטונומיה (כמו בקויבק). רוב היהודים שדברתי אתם אמרו שזה רעיון סבבה, אבל הערבים לא יקבלו אותו; כשזהבה גלאון באה לאוניברסיטת ת"א שאלתי אותה בנושא והיא אמרה שדוקא על היהודים היא לא סומכת.

  • אני

    מה הבעיה שלך עם ליבני? שהיא מחליפה מפלגות? גם דוד לוי החליף בזמנו (ועוד ליכודניקים רבים שעזבו בגלל נתניהו).
    להיפך החלפת מפלגות מראה על חשיבה רציונלית.
    כל גלות ביבי הייתה אמורה להישאר בליכוד כי הליכוד זה הבית? זאת גם הגישה של מצביעי הליכוד, וזאת הפניה של דוברי הליכוד: "שלטון הליכוד בסכנה, ליכודניקים חיזרו הביתה". ראינו לאן הגישה הזאת הובילה את מצביעי הליכוד ואותנו.

    • אלכס ז.

      דוד לוי הוא לא בדיוק דוגמה טובה. ואדם בוגר, במיוחד כזה שהולך לפוליטיקה, אמור להיות קצת יותר עקבי ממישהי שקופצת למפלגה חדשה כמעט מדי בחירות ומשנה עמדות בקצב מסחרר.

      • אני

        ביבי משנה עמדות בקצב יותר מסחרחר (תוך כמה ימים חזר בו מנאום בר אילן, וחזר בו מהחזרה), לבני בעיקר מחליפה מפלגות. לא בטוחה למה היא עושה את זה, אבל לא מדובר באופורטוניזם כפי שמנסים להציג. היא אדם פרגמטי, והיא כן חושבת על טובת הכלל\המפלגה וכו' ולא רק על טובתה האישית.

        • יוסי

          גם אני לא רואה בעיה בהחלפת מפלגות לכשעצמה.

          השיפוט של החלפת המפלגות צריך להיות תלוי הקשר, וצריך להיות מנומק בהקשר הרלוונטי לטוב או לרע.

  • ערן

    אף אחד לא סופר את הרשימה המשותפת כי היא מלכתחילה הוציאה את עצמה מהמשחק והודיעה שלא תיכנס לשום ממשלה. ולמה? אם הרצוג היה זוכה, למה לא להיכנס לממשלה למען הישג היסטורי ויכולת לשנות לטובת 20% מהעם שבחר בהם? זו עשיית דווקא מטופשת.

    • מני זהבי

      לשנות מה? הרי בלי קשר לשאלה מי יהיה ראש הממשלה, תסריט של פיגוע משמעותי => תגובה צבאית => ירי רקטות => הפצצת עזה (או לבנון) יכול לחזור עח עצמו בכל רגע נתון. במקרה כזה, מפלגות ערביות לא ירצו (בצדק) לשבת בממשלה שטובחת בבני עמן, ומפלגות יהודיות יימנעו מראש מכל מה שיביא אותן למצב בו הממשלה בראשותן תהיה מוגבלת ביכולת שלה להוציא לפועל תגובה צבאית בגלל הישענות על קולותיהן של מפלגות ערביות.
      דרך אגב, יציאה מהמצב הזה היא אחת הסיבות לכרות הסכם שלום עם הפלסטינים בהקדם האפשרי, ולא משנה איפה בדיוק יעבור הגבול.

      • אני

        די עם השטחיות הזאת.
        למה שמפלגה ערבית תתמוך בממשלה שתבליג על רקטות שפוגעות בישובים ערבים ישראלים?
        ערבים הם גם אזרחי ישראל, והם גם נפגעים מפיגועים ורקטות.

        • מני זהבי

          למה? מפני שהמפלגות הערביות רואות את עצמן כחלק מהתנועה הלאומית הפלסטינית (ובמידה מסוימת, גם כחלק מהתנועה הלאומית הכלל-ערבית). הן לא יתמכו בתקיפה צבאית של מדינה או אוכלוסייה ערבית מחוץ לישראל, ולא משנה מה זו תעשה.

          • אני

            אני בטוחה שחלק מהמפלגות הערביות הן כאלו, אבל לא כולן.
            בקשר לשאלה לשנות מה- הם יכולים לשנות למען האוכלוסיה הערבית פה, לפתח תשתיות בישובים הערביים, ולהפנות להם תקציבים.
            הם לא יעשו את הא

            • מני זהבי

              תשתיות ותקציבים זה נחמד, אבל אין טעם לצפות שציבור שלם ימכור את זהותו האתנית תמורתם.
              כן, זו בעיה. אין כל כך מה לעשות עם זה — חוץ מלהגיע לשלום עם הפלסטינים, שעם הלכי הרוח בציבור היהודי בישראל, זה אינו הולך לקרות בקרוב.

              • אני

                זהות אתנית היא גם עניין של בחירה

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אז אתה מודה בעצם בכך שהמפלגות הערביות הן גופים אירידנטים של לאומנות פלסטינית.
        תודה רבה.

        • מני זהבי

          לאומנות פלסטינית — כן. אני מקווה שאתה לא חושב שרק ליהודים מותר.
          אירדנטים — לא ממש. למפלגות הערביות אין יכולת לקדם התקוממות אלימה של פלסטינים בישראל, ונראה שגם אין להן רצון לעשות זאת. התקוממות אלימה של הפלסטינים בשטחים הכבושים זה כבר סיפור אחר, שלמפלגות ערביות בישראל אין ממש השפעה עליו.

  • עדו

    מנדטטים – לתקן

  • עדו

    לגבי הדרישה שלך שמפלגת העבודה תסתייג מהאפרטהייד. המפלגה הזאת השליטה אפרטהייד על ערביי ישראל 18 שנה מקום המדינה. הם יכולים עכשיו להרים את האף על הליכוד?

  • נמרוד

    תיקון למפת הגושים:
    המרזלים לקחו 3.5 מנדטים ימניים וזרקו אותם לפח.
    לולא הוא, גוש הימין היה מתחזק מ-2013

  • ronen

    רק לתזכורת:
    במרוץ לנשיאות מרץ תמכה בסיבוב הראשון בפואד ובשני בשיט – רית
    רק על זה לא מגיע להם הצבעה

    • מה הם חשבו לעצמם כשהם לא תמכו במי שחבר בזמנו לפייגלין כשהוא נסה לקחת את הליכוד ולשבור חזק ימינה?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אפילו פייגלין בכבודו ובעצמו עדיף על פואד ושטרית. לפחות זה בנאדם עם יושרה אישית.

  • יואב

    ראוי לציין, הסקרים לא טעו ולא הטעו. לכל אורך מערכת הבחירות לא תפרסם ולו סקר אחד שהראה שיש לעבודה סיכוי קלוש להקים קואליציה. מה שכן, סקרים צריך לדעת לקרוא, וכאן כשלת (גם במערכת הנוכחית וגם בקודמת) כמו הרבה ממי שסיקר את מערכת בחירות – וכתבתי לך על זה בזמן אמת.

    אולי במקום ביטול הסקרים ראוי לשלוח את כל מי שמסקר את המערכת הפוליטית לקורס קצר שיסביר להם איך לקרוא סקרים.

  • שימי

    פוסט מצוין, אבל… כמו שנתניהו אוהב לומר "לא זו השאלה".
    התעסקת כל הזמן בפירומן ושכחת את הבוחרים, נתניהו הוא לא הבעיה, הבוחרים כן, אם לא היה נתניהו ומתמודד ימני קיצוני אחר ואפילו פחות נהנתן, עדיין גוש הימין היה מנצח בבחירות, כתבתי על כך פה לפני כשנתיים שלוש, הימין מנצח מכמה סיבות:
    א) דמוגרפית, האוכלוסיות בגוש הימין, ברובן דתיות מסורתיות עם ריבוי טבעי גבוה לעומת אוכלוסיות השמאל, הרבה נוטים להתעלם מכך, כי אין לכך תשובה מיידית

    ב) החשש (המבוסס חלקית אך נופח ביעילות ) מפני שאיפות הערבים לסגירת חשבון עם היאהוד בטווח הארוך, הסתובבתי ושמעתי את זה בגירסאות שונות במקומות שונים ובאוכלוסיות שונות לגמרי אחת מהשניה, אין לי ספק שמוראות האינתיפאדה השניה ומספר חסר תקדים של רקטות ללב ערי ישראל הרימו תרומה נכבדה לחשש הזה, וכרואים מרואיין בתפקיד כלשהו ברשות הפלסטינית האמור להחשב מתון מדבר בראיון טלויזיוני לרשת ישראלית על זכות שיבה של 7 מיליוני פלסטינים לתוככי ישראל, כבר לא צריך את תעמולת ביבי לתדלוק

    ג) הניתוק של השמאל והעבודה מכלל העם, מישהו זוכר כבר את החריש העמוק שביצע רבין ומרץ לפני בחירות 92 ? זוכרים איך ליכודניקים בעלי תפקיד באיזו עיר מוזנחת ערקו באחת למפלגת העבודה ? למה לעזאזל אי אפשר לשחזר את ההישג הזה ? האם בתקופת שמיר היה יותר גרוע מעכשיו ?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      בקשר ל-א. האם אתה חושב שבין 1999 (הפעם האחרונה שעלתה כאן ממשלת שמאל מובהקת) לבין 2015, דהיינו בערך חצי דור, ישראל עברה כזה שינוי דמוגרפי שהביא את השמאל לסטגנציה שתי מערכות בחירות ברצף? מה אחוז הגידול הדתי? 5, 6, 7 אחוז בהגזמה פרועה? זה גידול של כמה עשרות אלפי איש בחישוב המקסימלי ביותר, כלומר אולי שני מנדטים.
      השמאל פשוט מגוחך בפנטזיות שלו. באמת, אתם כמו איזה דוד זקן שסובל מדמנציה ולא מסוגל לזהות את הסביבה המיידית שלו. זה אפילו לא מכעיס, זה מביך ועצוב.

  • חנן

    מרבית מה שכתבת הוא גבב של שטויות ושקרים שלא שווה התייחסות.

    אבל בקשר ל:

    רביעית – הציבור בישראל הרבה פחות ימני ממה שאתה חושבים

    – הציבור בישראל הרבה יותר ימני ממה שאתה חושב. עמוק בתוך גזענות פשיסטית.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      עמדותיו של הציבור הישראלי לא זזו בהרבה מאז שנות ה-70. חלקים ממנו הפכו למעט יותר דתיים (במובן הפוליטי) אבל משקלם של אלו עדיין קטן יחסית, ויתכן וגם השינוי הזה התקזז עם ההזרקה של מיליון רוסים על גבול האתאיזם. באופן כללי מדובר בציבור לאומי למדי, סובלני במיטבו וקצת קסנופובי במירעו, שמוכן לחידושי מדיניות רק כאשר אלה לא נשלפים מהמותן בפוטש אלא מוסדרים היטב ונובעים מתקדימים. בקיצור, הוא דומה לרוב האנושות. השמאל הישראלי לעומת זאת הפליג הרחק למחוזות הפציפיזם, הטהרנות הזכויות-אדמניקית והאנטי-דתיות (לא רק קלריקליות), ומאז הוא פשוט מתלונן ששאר המדינה לא זזה איתו.

  • Pingback: כשישראל הפכה לגיימרגייט | החברים של ג'ורג'()