לך זרוע עם קרדום
כמה הערות על יום זכויות האדם, 2014
הבוקר (ד’) עתר ארגון זכויות האדם יש דין (גילוי נאות: אני מספק להם שירותי בלוגינג בתשלום) לבג”צ, יחד עם מועצות הכפרים תורמוסעיא, ג’אלוד ואל מוע’אייר, בדרישה להסיר את המאחז הבלתי חוקי עדי עד, עליו כבר כתבתי כאן. העתירה התבססה הפעם לא רק על הדרישה לאכוף את חוקי הבניה והתכנון – כנגד כל אחד מהמבנים בעדי עד יש צווי הריסה, שצה”ל והמנהל האזרחי מסרבים לאכוף – אלא גם על העובדה שעצם קיומו של עדי עד גורר, מעצם קיומו, פגיעה בלתי סבירה בזכויות האדם של הפלסטינים. הבוקר הוא גם יום זכויות האדם.
לקראת העתירה, נערכנו למסיבת עיתונאים במקום. היא תואמה עם הפלסטינים והיתה בלתי סודית בעליל. לפנות בוקר, ככל הנראה בנסיון לשבש את האירוע, ירדו פוגרומצ’יקים מעדי עד לשטחי אל מוע’אייר והחלו לחבל בעצים שם ולהתעמת עם התושבים.
זו תקרית א’ של היום: פורעים יהודים פועלים בחסות הצבא היהודי, שנכשל פעם אחר פעם בחובתו להגן על התושבים הפלסטינים. את השתלשלות האירועים העתידית קל לתאר לאור ההיסטוריה: משטרת ש”י ומפלג פשל”א (פשיעה לאומנית) שלה יערכו חקירה כושלת, אולי כושלת במכוון, והתיקים ייסגרו. אף אחד לא יעמוד לדין. הפוגרומצ’יקים יודעים שלא יקרה להם כלום.
על התקרית השניה שמעתם, אני מניח, כולכם. כשהתארגנה מסיבת העיתונאים, חמושי צה”ל החלו לירות גז בכיוונה. עוד לפני שקרה משהו. אחרי מסיבת העיתונאים, התארגנה צעדה של הפלסטינים בחזרה לאדמותיהם. בצעדה השתתף גם השר הפלסטיני לענייני התנחלויות, זיאד אבו עין. יותר משני קילומטרים מהמאחז – בניגוד לדיווחים בתקשורת היהודית על “כמה מאות מטרים” – נבלמו הצועדים על ידי חמושים ישראלים. לא ברור מה בדיוק קרה שם, אבל כשזה נגמר, השר הפלסטיני היה מת. הרבה מהפלסטינים במקום אמרו שהוא הותקף על ידי חמוש באמצעות קת נשק. השמועות שהתקשורת היהודית גלגלה אחר כך – שהוא הוכה בקסדה וכו’ – לא הופיעו שם.
כאן נכנס לפעולה דפוס השקר של דובר צה”ל שכבר למדנו להכיר: צד אחד, לא רשמי – בדרך כלל תחת הכינוי “גורם צבאי” – אומר שקר שמטרתו היא להסיט את הדיון. צד שני, דובר צה”ל הרשמי, אומר שהוא “עדיין חוקר.” מיד אחרי מותו של אבו עין, אמר “גורם צבאי” לוואלה שהוא “מת מהתקף לב.” איך הוא ידע את זה? שאלה מצוינת. אבו עין מת בבית חולים פלסטיני. הנתיחה עוד לא בוצעה. כפי שצייץ מוקדם יותר נתאי פרץ, “מאז שציידו כל לוחם בא.ק.ג. המודיעיו שלנו ממש השתפר.” כשעתיים לאחר ההודעה של “הגורם הצבאי,” שם קוד לדובר צה”ל שלא רוצה לקחת אחריות על השקר שלו, הודיע מיודענו פטר לרנר שצה”ל “בוחן את ההתרחשויות בהפגנה היום שהובילה למותו המדווח של פלסטיני.” מותו המדווח, כן?
איך זה יילך הלאה, אנחנו כבר יודעים. צה”ל יודיע שהוא חוקר ויחכה שכולם ישכחו. הפעם זה טיפה מסובך יותר, כי בכל זאת מדובר בשר פלסטיני ובכיר בפתח, אבל גם בזה כוחותינו המזוינים מתורגלים. זוכרים איך הם הרגו שופט ירדני? בדיוק. רוב הציבור היהודי גם הוא העדיף לשכוח.
התקרית השלישית התרחשה בשעות הצהרים, במחנה הפליטים ג’ילזון. חמושי צה”ל ירו כדור חי בראשו של נער פלסטיני, ראווף סנובר. הוא בן 14. הוא הובהל לבית החולים במצב קשה. התקשורת היהודית בכלל לא שמה לב.
וגם כאן, העתיד די ברור. אם סנובר ישרוד, אף אחד לא ישים לב. רק ילד שיצטרך לחיות עם פציעת ראש מכדור חי. אם הוא ימות, מצ”ח תעמיד פנים שהיא חוקרת – אבל הפרקליטות לעניינים מבצעיים לא תורה על פתיחת חקירה מיידית. היא תורה על “תחקיר מבצעי.” זה יימשך מספר חודשים במקרה הטוב ושנה או יותר במקרה הרע. רק אחר כך, תתחיל חקירת מצ”ח. בשלב הזה, לא יהיה מה לחקור – לא תהיה זירה, מצ”ח משתדלת כמיטב יכולתה לא לחקור פלסטינים, הקצינים המעורבים יאמרו, בצדק, שלך תזכור מה קרה באיזה צהרים במחנה פליטים. לכו תדעו מה קרה שם: אולי איזה חמוש ירה קליע חי והעמיד פנים שזה קליע גומי. כדי לדעת, צריך לחקור מיד. תוך 24 שעות. אבל זה לא יקרה. יתר על כן, בהתחשב בכך שחמושי צה”ל יוצאים מידי החוק הצבאי חצי שנה לאחר שחרורם, ובהתחשב בכך שחקירות מצ”ח איטיות יותר מהמהירות שבה שמעון פרס יוצא מחיינו, גם אם החקירה תגיע לאיזושהי מסקנה, התיק ייסגר כי כבר אי אפשר יהיה להעמיד לדין את החייל בשל ה”התיישנות” הזו.
התקרית הרביעית היתה בתחומי ישראל הריבונית, בבג”צ. שם החליטו לדחות את עתירתה של ח”כ חנין זועבי (בל”ד) נגד החלטת ועדת האתיקה להשעות אותה מחברותה בכנסת לחצי שנה. בפועל, ועדת האתיקה זרקה לפח את הקולות של האזרחים שבחרו בזועבי.
מה אמר בג”צ? ובכן, הוא אמר כמה דברים. הוא אמר שהדברים של זועבי “חמורים”, ואף שהוא נאלץ להודות שההחלטה של ועדת האתיקה “חריגה,” הוא מצא תירוץ: הכנסת פיזרה את עצמה, ועל כן העוול שנעשה לזועבי לא כל כך חשוב.
עבדכם הנאמן ראיין פעם את ח”כ יחיאל חזן. זה היה כמה שבועות אחרי שחזן אמר ש”הערבים הם תולעים.” הוא אמר את זה ביום שבו חמושי חמאס הרגו חיילים בדואים אחרי שהגיחו ממחפורת. שאלתי אותו מה לעזאזל הוא חשב. הוא לא הצליח למצוא תשובה. הראיון לא פורסם בסופו של דבר כי לחזן לא היה מה לומר, וכל מה שנשאר לי ממנו הוא הפרפורים של העוזרת הפרלמנטרית שלו כשהעלתי את השאלה הזו.
ועדת האתיקה לא הרחיקה את חזן על התקרית ההיא. חזן, אחרי הכל, הוא יהודי כשר. זכות הדיבור שלו, כחבר כנסת, רחבה הרבה יותר מזכות הדיבור של חבר כנסת פלסטיני. לבג”צ אין עכשיו כוח להגן עליהם. הרי עוד כמה שבועות הם יצטרכו לדון בפסילה הקבועה של בל”ד. למי יש כוח.
ככה נראה יום זכויות האדם בישראל, 2014. ככה נראה הכיבוש, כל יום. 365 ימים בשנה. היום זה פשוט בלט יותר. הקורבנות הם בדרך כלל לא אח”מים. אבל כך נראה כל יום: אלימות רשמית של חמושים, לעתים עם הרוגים, לעתים קרובות הרבה יותר עם פצועים קשה, שהתקשורת היהודית מתעלמת מהם ושלדמם אין דורש. אלימות לא רשמית בחסות השלטונות מצד בריונים שיהדותם אמנותם. וכשחברת כנסת פלסטינית מעזה לומר שוואלה, אולי האירועים היומיומיים האלה הם טרור לא פחות מרציחתם של שלושה נערים יהודים; טרור חמור יותר, אם יורשה לי לומר, כי זהו טרור רשמי, קבוע, ממוסד, יומיומי – אז סותמים לה את הפה ומבטלים בפועל את החברות שלה בכנסת.
והרי אי אפשר שיהיה אחרת. אי אפשר לשלוט על עם אחר בלי כל זה. הרי – כפי שכתבו חברי מצפן לפני יותר מ-40 שנה – “כיבוש גורר אחריו שלטון זר. שלטון זר גורר אחריו התנגדות. התנגדות גוררת אחריה דיכוי. דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים.”
התמה של יום זכויות האדם השנה היא “365 יום של זכויות אדם.” בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים, אלה 365 יום של חילול זכויות אדם.
כל זה ידוע, ונכתב לעייפה, והמקלדת נשחקת, וזה לא נגמר.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
ו"זכור לטוב" הח"כ כצ'לה שהציע לירות בכל בדואי שמתקרב 50 ק"מ מגבול ישראל מצרים בשני הצדדים! כדי למנוע הברחות!
מעולם לא ננזף האיש אפילו.
50 ק"מ ???
יירטו אותו עם רקטה ?
ככל שאני חושב על זה יותר, אני מגיע למסקנה שאין סיבה טובה – וזו טעות – להעמיד לדין חיילים.
1. הבעיה העקרונית שלי היא שתוך כדי העמדה לדין אתה מטמא את הפעולה אבל מכשיר את המצב. אם ניקח לדוגמא את התקרית השנייה שציינת, נניח מעמידים לדין חייל שהרג את השר. התוצאה היא שמי שהורג הוא לא בסדר, אבל זה שצבא יורה גז מדמיע על מסיבת עיתונאים ועוצר תהלוכה – זה בסדר.
2. העמדה לדין של חייל מכשירה את כל המערך שתומך בו. למה דווקא החייל הספציפי הזה צריך לשאת באחריות גדולה יותר, מאשר נגיד הטבחים, הג'ובניקים בתל השומר, דובר צה"ל או השלישות ששמה אותו שם.
3. העמדה לדין של חיילים מכשירה את הפיקוד. מאחורי כל חייל שירה, יש מפקד שנתן פקודה לירות או לחלופין מפקד שלא נתן פקודה לא לירות, ומעליו יש עוד מפקד שלא תדרך אותו כמו שצריך ומעליו יש עוד מפקד שהיה יכול לבחור פעולה אחרת שבה לא יהיו נפגעים.
4. החיילים הם לא יותר מילדים שעברו שטיפת מוח מגיל צעיר, נמצאים במקום שלא בהכרח לפי בחירתם, בתנאי עבדות, במצב נפשי קשה. היכולת שלהם לצאת, לשפר את המצב שלהם, להתלונן או בכלל להיות מודעים לקושי שבו הם נמצאים – הוא נמוך מאוד.
אני לא יודע מה התפלגות פעולות האלימות בין סדירים למילואימניקים פר 100 חיילים (תוך התחשבות בפעילות), אבל אני לא אתפלא אם נראה הטייה ברורה.
לסיכום. כל עוד המצב קיים, הכשל הוא סיסטמטי, מגובה על ידי כל המערכות הצבאיות, מגובה על ידי כל שרשרת הפיקוד, מגובה על ידי רוב הכנסת והממשלה – ויוצא לפועל על ידי ילדים שמוחזקים בתנאי עבדות.
זה לא מוסרי לדעתי לבודד את כל הכשלים, לבחור להעמיד לדין דווקא את החייל המבצע, ובמקביל להתעלם ולהכשיר את כל העטיפה.
זה אמור להיות הרהור פילוסופי?
אבל זה עוד יותר לא מוסרי לטייח את החקירה ולא לעשות צדק ברוצחיו של חף מפשע. לדרוש צדק אבסולוטי או לא בכלל, היא דרישה כוזבת; אם אתה בוחר ב"לא בכלל" היא גם משחיתה מוסרית יותר מחוסר האיזון שבעשיית צדק חלקי.
אבל עשיית הצדק הזו, לטענתי, לא רק שהיא חלקית – עם זה אין לי בעיה – אלא שלטווח הארוך, בתמונה הגדולה, היא יוצרת יותר נזק מתועלת.
במלים אחרות, אם לא נעמיד אף חייל לדין, בגדול, לדעתי בעוד 10 שנים מצבנו יהיה טוב יותר מאשר אם נמשיך להעמיד פנים שאנחנו עושים צדק חלקי וניתן להוגי דיעות ועיתונאים ואקטיביסטים (כמו בעל הבלוג, בלי זלזול) להתעסק בזוטות כמו העמדה לדין של איזשהו חייל זוטר, שלא תשנה דבר וחצי דבר בחרא שבו אנחנו נמצאים.
אגב, אני חושב בגדול אותו דבר לגבי אסירים ביטחוניים, ולכן אין לי בעיה מוסרית לשחרר את כולם תמורת חייל או כחלר מאזישהו הסדר. זה שהם בכלא שלנו לא תורם דבר וחצי דבר לביטחון לטווח הרחוק – רק מזיק.
אפשר להגיד שכל רוצח הוא בצורה מסויימת תוצר של החברה בה הוא חי אז איך אפשר להעניש מישהו כשזה הכל אשמת המערכת? וזאת בכלל מחשבה בעייתית לליברטריאן כי אם תלך איתה מספיק רחוק תגלה שבכלל אין כזה דבר כמו בחירה חפשית
אני מבין מאיפה אתה בא.
אבל…
החייל הזה שהוא לא יותר מעבריין אם רשיון להרוג, צריך לקבל משפט על רצח. כי בטוח יש כמה נהלי פתיחה באש שהוא לא עמד בהם, אם צריך שישימו לכל החיילים מצלמות על הקסדות. את אותו העונש שהוא מקבל צריך לקבל המפקד הישיר שלו. הקצין שגייס אותו. מפקד החטיבה והרמטכ"ל.
כל אלו שהורשאו צריכים לעוף מהצבא בקלון. ללא משכורת ללא פיצויים וללא קרן פנסיה.
אתה לא עוקף צדק על ידי חוכמה אלה על ידי חוקים ברורים ונהלים קפדניים. תסתכל איך האמריקאים נלחמים בשוטרים הגזעניים שלהם ותראה את הדרך. אין מקום לקומבינות.
הם לא, זו בדיוק הבעיה.
אז מעמידים את החיל לדין על הריגה, את המפקד על רצח, את הפקיד בשלישות על גרימת מות ברשלנות ואת הבכיר על פשעים נגד האנושות. מה זה, או שהראש קטן או שהוא לא עובד?
כמובן שיש הרבה דברים נכונים במה שאתה אומר, אבל הנקודה היא שהדברים האלו צריכים לעלות בבית המשפט, ולכן צריכים לחקור כל מקרה, ובמקרה הצורך להעמיד למשפט. בית המשפט יחליט אם החיל היה במצב כשיר וכו׳ כאשר ביצע את הפשע.
זה כמובן לא מוריד מהאחריות של הדרג שמעליו והמשפטים צריכים להמשיך גם שם.
אבל הנקודה היא שאם בוצע רצח הדברים צריכים להתברר בבית המשפט.
לא מצליח להבין את הלוגיקה שלך…
הרשעה של חייל לא מכשירה את כל מה שמסביבו.
במקרה של הירי בביתוניא למשל, חייל שהיה אמור לירות כדורי גומי, החליף את הכדורים במחסנית שלו לכדורים חיים. הוא עשה זאת במודע, מרצונו, ללא הוראה ממפקדיו. הוא אשם. כיצד הרשעה שלו מכשירה את כל האירוע בדיוק?
כיצד חיילים ילמדו לשמור על נהלי פתיחה באש, אם ברור להם שלא ייענשו במידה ויעברו עליהם?
זה שלא ניתן לשפוט את כל העם היהודי באשמת כיבוש, לא אומר שצריך לוותר לאנשים ספציפיים שחטאו. זה פשוט לא עובד ככה.
גורביץ שכח לציין שהשר הפלסטיני הוא רוצח מורשע שהשתחרר בעסקה.
וזה מוזר, מכיוון שגורביץ ניכר בזיכרון מצוין והוא תמיד נוהג במאמריו לזכור לאנשי ימין דברים שהם עשו בעבר.
1. למה זה רלוונטי, אלא כאפולוגטיקה להרג שלו?
2. ההרשעה שלו מפוקפקת, בלשון המעטה. היא התבססה על הודאה שלו בתקופה שבה ועדת לנדוי קבעה שהשב"כ עינה בשיטתיות ושיקר אחר כך בשיטתיות. הייתי אומר שזה מספיק כדי לזכות.
יש לך כושר שיפוט מעוות.
מצד אחד אתה האשמת בפזיזות את החייל בהריגתו של אבו-עין בדף הפייסבוק שלך מיד כאשר התבשרנו שהוא מת.
מצד שני אתה טוען שאבו-עין לא אשם ברצח של הנערים מטבריה כי אולי הוא עבר עינויים על ידי השב"כ.
למה בפזיזות?
ושוב: ועדת חקירה ממשלתית מצאה שהשב"כ עינה שיטתית ושיקר שיטתית לבתי המשפט. מבחינתי זה אומר שהתיק ההוא עדיין פתוח. היה רצח; לא יודע מי ביצע אותו. השב"כ זיהם את הראיות.
מכיוון שלא קיבלת שום הוכחה לכך שהחייל אכן הרג את אבו-עין אבל מיהרת להגדירו כאשם.
בעבר כתבת בדף הפייסבוק שלך כנגד השוטרים שהרגו את אחד מן המחבלים בירושלים לאחר שדרס אנשים.
לפי דברייך, הוא עדיין בחזקת חשוד, ועדיין לא הוכח שהוא אשם.
נראה שאתה לא פועל לפי הסטנדרטים של עצמך.
באמת חבל שגורביץ שכח את זה.
כי המסר שהרחוב הערבי קיבל עכשיו הוא פשוט וחד:
רצחת יהודי? תשב כמה שנים וישחררו אותך בעיסקה הבאה.
הפגנת באופן לא אלים? היהודים יהרגו אותך.
ואחר כך מספרים לי על הערבים שמבינים רק כוח.
ברנש – בגין היה טרוריסט מורשע והיה ראש ממשלת ישראל
רבין והאלטלנה
שרון וקיביה
טול קורה וכו'
בגין היה ראש אירגון טרור, אך הוא לא הורשע בכלום. גם כטרוריסט הוא היה פקה-פקה, ומעולם לא ליכלך את ידיו הענוגות בנטילת חלק בפעולת טרור (לא שזה פוטר אותו מאחריות על פשעיו) — בניגוד לטרוריסט יצחק יזרניצקי-שמיר, מראשי כנופיית שטרן ("לוחמי חרות ישראל", עאלק), שרצח במו ידיו, לרבות את חברו לכנופיה אליהו גלעדי (ואח"כ קרא את בתו על שם הקורבן: גלעדה). יזרניצקי-שמיר, למי ששכח, היה למרבה הבושה ראש ממשלתנו והוא הצטיין בעיקר בטירפוד שיטתי של המאמצים להשגת הסדר של הסיכסוך ובבניית התנחלויות בלתי חוקיות בשטחים הכבושים.
עד כמה שידוע לי שמיר לא רצח את גלעדי 'במו ידיו' אבל בהחלט נתן את ההוראה.
אין שום קשר בין רבין והאלטלנה
איך כל מהדורות החדשות לא מציינות אירועים שכאלה?
תתחיל לחפש את החדשות שלך בנט או במדייה זרה כי מהמיין סטרים הישראלי תקבל חדשות למוב השפוט
אז הנתיחה העלתה שהוא מת מהתקף לב
היה מעשן כבד והיה לו אוטם לב
הנתיחה לא בוצעה ע"י כוחותינו (היה נציג נוכח בנתיחה)
יש כאן מישהו שרוצה להתנצל?
הפתולוג הישראלי: "הייתה לו חסימה משמעותית של העורקים והלב שלו היה במצב רעוע, אז כשתופסים אותו בצוואר זה גורם להתרגשות רבה, וזה גורם לדימום ולחסימה מלאה של העורק, ומזה הוא מת." חפש את דוקטרינת הגולגלת הרכה.
שזו השוואה מעניינת בהתייחס לכך שהחייל לא עשה לו שום דבר שהיה הורג אדם ממוצע. גם נראה לי שאדם ממוצע לא היה נפגע קשות מכך. יחסית לפיזור הפגנות בכל מקום אחר הוא אפילו נהג בעדינות יתרה. מכאן זה נראה כאילו אתה פשוט לא רוצה לקחת את המילים שלך בחזרה.
במילים אחרות: הפלסטיני אשם שהרגו אותו.
לא
במילים אחרות shits happen
shit happens. כשזה קורה ליהודי – הורגים את הפלסטיני. כשזה קורה לפלסטיני – זה באשמתו.
התנפלת על שוטר כשאתה גוסס גם ככה?
אשמת מי זה????
הוא לא התנפל על שוטר, והטיעון ההזוי הזה רק מראה שאתה מתוסכל.
הצבא היהודי פועל בחסות פורעים יהודים!!!
ולהפך: הפורעים היהודים פועלים בחסות הצבא היהודי (על פי ה-פתוא של האמאם של כנופיית גבעתי: מלחמה במנאצי שמו של יהוה, האללה-אכבר של היהודים.
נראה שגורביץ' מחליט אוטומטית שהחייל היכה אותו למוות. מנין לך?
באמת? כי זה מה שכתבתי: "לא ברור מה בדיוק קרה שם, אבל כשזה נגמר, השר הפלסטיני היה מת. הרבה מהפלסטינים במקום אמרו שהוא הותקף על ידי חמוש באמצעות קת נשק. השמועות שהתקשורת היהודית גלגלה אחר כך – שהוא הוכה בקסדה וכו’ – לא הופיעו שם."