מי יתלוש את דרגותיו של שטרן, ילקוט הכזבים של צה"ל, למה בכל זאת להצביע למרצ (ולא למתנדנדות), וקריקטורה קדם זמנה: ארבע הערות על המצב
מי יאלץ את הבהמה לבעוט באתון? בשקט-בשקט, הרחק מאור הזרקורים, הסתיים לאחרונה משפט בעל חשיבות. כתבתי במאי על החשיפה במשפט הדיבה של המתנחל חננאל דיין, ההוא שזכה ל-15 דקות פרסום כשסירב ללחוץ את ידו של חלוץ כשהלז עוד היה רמטכ"ל, על פיה האלוף – מאז במיל' – אלעזר שטרן הדליף ליאיר לפיד מסמכים מתיקו האישי של דיין.
בתגובה הגיש דיין תביעה אזרחית כנגד שטרן, והלז הסכים השבוע להשליש לידיו 31.5 אלפי שקלים כדי לסגור את התביעה. כלומר, שטרן מודה במשתמע שהוא הוציא מסמכים מסווגים מרשות הצבא והדליף אותם לעיתונאי, כדי לנהל מלחמה תקשורתית כנגד אחד מפקודיו. מדברי אביו של דיין מתקבל הרושם ששטרן מצפה שצה"ל ישלם את הסכום הזה.
יש חשש אמיתי שזה מה שיקרה, שאני ואת נשלם את מחיר פשעיו של שטרן. יתר על כן, לא נראה שצה"ל יעמיד את שטרן לדין. אם אני הייתי מדליף מסמכים סודיים של הבהמה לקידום מטרותי האישיות לאיזה כתבלב, הייתי מוצא את עצמי בכלא צבאי לאחר הליך מסחרר במהירותו. מסתבר שהבהמה איננה סבורה שדין האלוף כדין הטר"ש. האם – זו שאלה המופנית לקוראי בעלי ההשכלה המשפטית – יש אפשרות לאלץ את צה"ל להעמיד את שטרן לדין, אולי באמצעות פניה לבג"צ? יהיה צדק פואטי אם היבבן המוסרני הזה יסיים את הקריירה שלו בהורדת דרגה.
צ'יזבטי 120 מילימטר: הבהמה מסרה השבוע את גרסתה הסופית, בינתיים, לתקרית שבה הרגו חיילי צה"ל את בנותיו של דר' עז א-דין אבו אל עיש. היא מעלה תמיהות קשות.
אליבא דבהמה, על בניין סמוך לביתו של אל עייש שכן לו צלף פלסטיני והטריד את כוחותינו. כוחותינו האמיצים, שאינם מצטיינים בזיהוי מקורות ירי, גילו בקומות העליונות של ביתו של אל עייש – שוב: לא הבית שממנו נורתה האש – "דמויות". הם הגיעו למסקנה שיתכן שמדובר באנשים שמכווינים את אש הצלפים. אי לכך ובהתאם לזאת, ולאחר דיון מיוסר שנמשך כ-20 דקות, הוחלט לירות פגז לעבר ביתו של אבו אל עייש דווקא. הפגז היה אמור לפגוע בגג. הוא פגע כמה קומות נמוך מדי, בחדר מגורים, וההמשך ידוע.
כלומר, הבהמה מצפה שנאמין לה שלמרות שאנשיה ירו ביודעין על הבית הלא-נכון, ולמרות שהם ידעו שהבית הזה מאוכלס, ולמרות שלא היתה שום סיבה הגיונית להאמין שפעילות עוינת מתבצעת מתוכו, הכל בעצם בסדר. שני דברים ראויים לציון: ראשית, שצה"ל לא מציין שבסופו של דבר הוא חיסל את הצלף ההוא, כלומר שהפעולה הסתיימה בהרג אזרחים אבל לא בהרג החמוש; ושנית, שצה"ל מצפה מאיתנו שנאמין שבמשך 20 דקות, תחת אש צלף, התלבטו אנשיו אם לירות. אם זה מה שהיה, ואני חד וחלק סבור שצה"ל משקר כאן בפה מלא, צריך יהיה להודות שהצלף – אם היה צלף – לא היווה סיכון ממשי לחיילים. הבהמה הגדירה את האירועים "לחימה קשה" – אבל, ראה זה פלא, לא ספגה נפגעים בה.
בוויכוח עם הצבא המוסרי יותר מהחמאס, ניצח אל עייש, שאמר לאזרח ישראלי כבר לפני שבועיים: "היו צלפים? למה לא ירו בהם? איפה הגופות שלהם? זה שקר! מרמים אתכם, באמת!".
בינתיים, מטשטשים קציני הצבא המוסרי שלנו את שמותיהם, מחשש שמא מעשיהם יתבררו כבעצם לא כל כך מוסריים. רצוי שכל זה יגיע לבית הדין בהאג: אם הבהמה אומרת אמת כשהיא טוענת שהכל היה בסדר גמור, הנה הזדמנות מצוינת להפגין לעולם כולו, כמו אחרי שקרי "טבח ג'נין" של הפלסטינים, שהצדק עימנו.
אבל הבהמה יודעת, ככל הנראה, שטענותיה נשענות על כרעי תרנגולת. אם יזומנו קצינים להאג, מן הראוי יהיה לזמן לשם לא איזו קצינה שאישרה הפצצתם של אנשים חמושים – החמאס לא בדיוק מקפיד על ההבדלים בין שוטרים לחיילים – אלא את פרופ' אסא כשר. בכתבה מדהימה היום ב"הארץ", אומר כשר שהוא אישר לצה"ל להתעלם מחוקי המלחמה הצודקת, בטענה שהם ארכאיים, ושהוא אישר גם לצמצם דרסטית את ההבחנה בין אנשים המותרים בפגיעה ואנשים האסורים בפגיעה. דמם של שכני הטרוריסטים, אליבא דכשר, מותר. מעניין. אני משוכנע שחמאס יאמץ בשמחה את דוקטרינת הלחימה המוסרית החדשה, על פיה השגת המטרה תוך פגיעה מינימלית באנשיך מתירה לפתע פגיעה באזרחים. כשר התקרב ב-20 השנים האחרונות, מאז מות בנו, לצה"ל; הבהמה הצליחה להשחית גם אותו.
למה מרצ, למה לא תי"מ: בחקותו את הפרסומות המסלידות בהתנשאותן של אפל, יצא הפלג התל אביבי של חד"ש (אתם יודעים, "תומכי חד"ש ודב חנין") בסדרת פרסומות המנגידות "שמאל" ו"שמאל חדש". נעזוב עכשיו את העובדה שהשמאל של חד"ש הוא הכל חוץ מחדש, שהוא המשך השמאל הפציפיסטי ה-fellow traveller של שנות השישים והשבעים, נתמקד בלעג לתפיסה שמלחמה זה "דבר מורכב".
אבל, מה לעשות, מלחמה היא אכן דבר מורכב. מה לעשות, יש מלחמה שתחילתה צודקת ואחריתה פשע מלחמה. חד"ש ותומכיה לא הצליחו מה, בעצם, הם מציעים לעשות כדי להפסיק את ירי הרקטות על ישראל. הם גם לא הצליחו להביא את עצמם לומר שירי הרקטות על ישראל הוא פשע מלחמה. התנגדות, אתם יודעים. חד"ש מצליחה גם להצניע את תמיכתה בזכות השיבה, אף שהיא מופיעה במצע שלה.
ההבדלים בין מרצ ובין חד"ש בתחום החברתי ובתחום הירוק אינם רבים. חברי הכנסת של מרצ אינם מוצלחים פחות מאלה של חד"ש. כפי שהדברים מסתמנים, אף אחת משתי המפלגות לא תשב בקואליציה בכנסת הקרובה. אני לא אנסה לטעון שאני מגיע לקלפי באיזושהי התלהבות, אבל אם יש עתיד לשמאל בישראל, הוא צריך להיות מחובר למרכז הציבור הישראלי. מרצ עומדת במבחן הזה. חד"ש, עם כל ההייפ – לא ממש. אם השמאל הישראלי רוצה להיות אי פעם בעמדת השפעה, ולא רק לעמוד בצד, עטוי באצטלת הצודק-תמיד, בעוד כל המקום הולך לעזאזל, אז מרצ היא הבחירה הנכונה. למרות כל מגרעותיה.
למה לא תי"מ, או דע"מ? שתיהן מפלגות שנראות ראויות מאד, דע"מ יותר מתי"מ. למה לא? בגלל ששתיהן לא צפויות לעבור את אחוז החסימה. נמרוד אבישר כתב באריכות וברהיטות מדוע הצבעת "אנטי" היא לא מה שאנחנו אמורים לעשות; אנחנו אמורים לבחור ברשימה מסוימת, לא להצביע נגד אחרת.
הכל נכון. יש רק בעיה אחת קטנה: חוק באדר-עופר. למי ששכח את שיעורי האזרחות, החוק הזה קובע שיתרת-מנדט – מספר הקולות שלא הספיק למפלגה כדי לקבל מנדט – תועבר למפלגה הקרובה ביותר לקבלת מנדט. כלומר, אם תי"מ לא תעבור את אחוז החסימה – ועל כך מיד – הקול שלי לא יהיה הצבעה נגד ליברמן; הוא בהחלט עשוי להיות הצבעה בעד ליברמן. וזה בעייתי טיפה יותר מדי.
למה אני מעריך שתי"מ לא תעבור את אחוז החסימה? משום שכך אומרים הסקרים. ודוק: הסקרים. לא סקר אחד. מצבור של סקרים. כן, סקרים יכולים לטעות. כן, אחוז החסימה נמוך יותר מאחוז סטיית התקן הממוצע. ועדיין, אלא אם יקרה כאן "יום הכיפור של הסוקרים", לא תי"מ ולא דע"מ ייכנסו לכנסת. יש לי רק קול אחד, והוא לא יגיע, גם אם בעקיפין, לאביגדור ליברמן.
ואם כבר אנחנו ב"די ליברמן"... קבלו את פרה-הקריקטורה של עדיגי. הפיצו אותה בין מכריכם.
(יוסי גורביץ)
אין לי מושג מה כתבת שם על חוק באדר עופר, אבל זה לא נשמע לי כמו מה שהחוק אומר.
ציפיתי לאיזו התנגדות מנומקת לבחירה בתי"מ (גילוי נאות: אני מתכוון להצביע עבורם). במקום זאת קיבלתי חוסר-הבנה בחוק: מה שציינת היא שיטת הבחירה שהיתה נהוגה *לפני* חוק באדר-עופר, עד הכנסת השביעית.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%93%D7%A8_%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8
צא ולמד.
לא מדויק. חוק באדר-עופר קובע בעצם שלמפלגות גדולות יש סיכוי גדול יותר ליהנות מעודפי הקולות. מכיוון שליברמן עלול לעמוד בראש המפלגה השלישית בגודלה, יש סיכוי לא מבוטל שיזכה בעודפי הקולות. נדמה לי גם שיש לו הסכם עודפים עם הליכוד, אז בכלל הלך עלינו.
אבל אני לא חושב שיש קשר בין באדר-עופר לבין מה שיוסי ניסה להגיד. בלי קשר לאופן חלוקת המנדטים, מי שמצביע עבור מפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה – קולו אינו נכלל בחלוקת המנדטים. כאילו לא הצביע כלל, או הצביע הצבעה פסולה.
אני אגב חושב (ומאמין, צריך גם קצת אמונה) שתי"מ יעברו את אחוז החסימה. ודווקא בתור מצביע חד"ש, בימים האחרונים אני מנסה לשכנע אנשים להצביע גם לתי"מ, או לפחות למרצ, כי אני מסכים עם יוסי – חשוב שיהיו במפה הפוליטית אלטרנטיבות שיכולות להתחבר למרכז הישראלי-יהודי. הפוליטיקה הישראלית לא יכולה עדיין "לעכל" מפלגה יהודית-ערבית שחבריה לא שרים את מילות ההמנון בגאון.
אבל יוסי – למה לדעתך הצבעה לחד"ש היא ויתור על עמדות השפעה? למה אתה חושב שאני עושה את זה רק כדי להגיד "אמרתי לכם"?
ראשית, חברי כנסת משפיעים גם מהאופוזיציה, בפעילותם בוועדות (דב חנין, למשל, היה חבר הכנסת "הירוק" ביותר בכנסת היוצאת). מלכיאור, היה אחד הפעילים בחקיקה חברתית, אם אינני טועה. ושנית – אם לא היו תמהונים שמחזיקים בעמדות הקיצוניות אך המוצדקות של תמיכה במדינה פלסטינית, למשל, מצבנו היה גרוע עוד יותר. היום העמדות האלה הן כמעט נחלת הקונצנזוס, אפילו הצבועים של קדימה נאלצים להגיד שהם מסכימים להן.
אי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים…
רקורד ההצבעה שלי הוא: 1988 – רץ, 1992 – מרצ, 1996 – מרצ, 1999 – חד"ש, 2003 – שינוי, 2006 – עבודה. אני חושב שההערה שלך, מעבר להיותה פוגענית, פשוט חסרת בסיס.
אני מתנצל.. הערה לא במקום..
הביקורת על חד"ש שהתנגדה למלחמה לא במקום. אחרי שהודתה שהיא הייתה טעות, אחרי שכל כך הרבה ילדים ואזרחים נהרגו, אחרי שקראת למתנגדי המלחמה תומכי חמאס..
אני לא אומר לא להצביע מרץ אני אומר שהמלחמה הייתה טעות איומה מהיום הראשון ושעוד נשלם עליה.
וחשוב מכך גילאון/גלאון וג'ומס (והורביץ?) טרם לעסו את המגבעת שלהם, שהיא חמוצה בהרבה מהמגבעת שאתה לעסת פה.
יתרה מכך ג'ומס חזר והצדיק את המתקפה, ההתנגדות של מרצ למלחמה במהלך המלחמה הייתה טכנית במהותה "נסתבך בבוץ העזתי יותר מבלבנוני" מה שלמרות שהסתבר כמוטעה (וזה לא חשוב) זו בכלל לא הנקודה החשובה. הנקודה החשובה היא מה שעשינו שם לא מה שהם היו עלולים לעשות לחיילי צהל.
לגבי השאלה:
" יש אפשרות לאלץ את צה"ל להעמיד את שטרן לדין, אולי באמצעות פניה לבג"צ? "
בעיקרון, אתה יכול לפנות לבעל הסמכות להעמיד את שטרן לדין (הפקליטות הצבאית, או אולי אפילו סמכות אזרחית דוגמת המשטרה ו/או הפרקליטות).
אם החלטתם לא תמצא חן בעיניך, תוכל לערער עליה לבג"צ. הסיכוי שהעתירה תתקבל קרוב לאפס. מצד שני, גם אם תשיג רק קצת סיקור תקשורתי, זה יגדיל את הסיכוי שאנשים ידעו מה שטרן עשה. כרגע, למיטב ידיעתי, זה לא ממש עורר הדים.
יוסי, אתה טועה מספר פעמים, באורח לא אופייני. פעם ראשונה מפני שחוק בדר-עופר מונהג ממילא רק על הקולות שניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה.
שים לב לחוק הבחירות לכנסת. סעיף 81 (א) שלו קובע:
"בחלוקת המנדטים ישתתפו רק רשימות מועמדים שקיבלו, כל אחת, קולות כשרים במספר שאינו פחות מ-2% (שני אחוזים למאה) מסך כל הקולות הכשרים."
כלומר, אם תי"מ עוברת (והיא תעבור) את אחוז החסימה, הכנסנו את מלכיאור, בן ימיני ואולי גם את פרופ' טל (2 אחוז מכלל הקולות שעברו את אחוז החסימה הם, כמובן, 2.4 מנדטים. כלומר, מפלגה שעברה את אחוז החסימה היא בעלת סיכויים טובים לקבלת שלושה מושבים, ולא שניים. היוצא מן הכלל לסיפור הזה היא רשימת "עם אחד", בזמנו) לכנסת. כולם אנשים ראויים. עוד על כך בהמשך.
פעם שניה אתה טועה מפני שאתה מסתמך על סקרים. תשאל את הגמלאים – רק סקרים של יומיים-שלושה לפני בחירות חשפו את מה שהפך לטרנד. לסקרים יש שלוש בעיות מרכזיות:
1. סקרים נעשים עפ"ר לקווי טלפון נייחים. אם לצטט סוקר במכון סמית' שדיברתי איתו בשבוע שעבר, "יש לנו בעיה חמורה להגיע לאנשים בין הגילאים 17 ל-24". למעל מ – 11 אחוזים מהציבור אין טלפון קווי. קל לראות את החריגה הסטטיסטית: 11 האחוזים האלה אינם שווים בהתפלגותם לשאר האוכלוסיה (שאז ניתן היה להתעלם מהם, סטטיסטית). הם מאופיינים היטב: ערבים, חרדים, צעירים. אני מתקרב בצעדי ענק לשנתי ה-26, ומעולם לא היתי בעלים של קו טלפון נייח, ומבין חבריי קשה לי לחשוב על מישהו שמחזיק באחד. כלומר, הסקרים מפספסים אותי ואת חבריי.
עכשיו, אם את שתי הקבוצות הראשונות, חרדים וערבים, ניתן לחזות באופן מדויק יחסית (חרדים וערבים בעלי קו טלפון לא מצביעים באופן שונה משמעותית מחרדים וערבים שאינם בעלי קו טלפון, ולכן מהווים פחות או יותר מדגם מייצג; במניפולציה סטטיסטית מתאימה, ניתן לסדר את זה), צעירים הם סיפור אחר. ההצבעה שלהם מסורתית פחות, שבטית פחות, אימפולסיבית יותר ואידאולוגית יותר. זו הסיבה שהם עברו מתחת לרדאר בפעם הקודמת, זו הסיבה שהם עוברים מתחת לרדאר היום. די לראות את אחוזי התמיכה של הירוקה – מימד באוניברסיטאות (12-16 אחוז בעברית, 3 אחוזים בת"א, 4 אחוזים בבן-גוריון) ובבתי הספר (הרבה מהשמיניסטים הם בעלי זכות בחירה – למעשה, כל השמיניסטים שנולדו לפני ה-10 בפברואר), במכינות הקדם צבאיות (40 אחוזים), במשאלים של ידיעות אחרונות (2 אחוז) ומעריב (4 מנדטים) כדי לראות שיש כאן תנועה אדירה שהסקרים מחמיצים.
2. במהלך הסקרים עצמם יש טעויות מתודולוגיות שהן סיבה טובה לפסול כל מחקר סטטיסטי במדעי החברה: למשל, רבים מהסקרים לא מקריאים את כל המפלגות. כאן יש מצב סטטיסטי בלתי נסבל, ואני באופן אישי התמלאתי באושר כאשר אחד המרצים שלי לסטטיסטיקה נזף בפומבי, בדיון פתוח באוניברסיטה, באחד מראשי מכוני המחקר: הסוקרים מחליטים מראש לאילו מפלגות יש סיכוי ואילו אין טעם להקריא, ויוצרים מצב של נבואה הסותרת את עצמה. כמי שעובד בשטח עבור הירוקה-מימד אני יכול לספר על הרבה יותר מאדם אחד שאמר, למשל, כי יצביע לירוקים בסקר, והתכוון אלינו, פשוט לא היינו שם.
טעות מתודולוגית נוספת היא החלוקה למנדטים. זו נעשית על פי מפתח שעפ"ר אינו תואם את החוק (בין השאר, מחושבים קולות שלא עוברים, על פי הסקר, את אחוז החסימה, מפני שהם "מתנדנדים") ועל פי המון משתנים סטטיסטיים שאין דרך אמיתית לחזות אותם. למשל: אחוז החסימה מחושב על פי מספר הקולות הכשרים. אין דרך אמיתית לדעת כמה אנשים ילכו להצביע, ומתוכם כמה קולות כשרים יהיו. לרוב, תומכי הירוקה-מימד (ומפלגות קטנות ככלל) נוטים להיות יותר מעורים פוליטית (ולכן מצביעים באחוזים גבוהים יותר) מתומכים שבטיים ומתלבטים במפלגות גדולות. כלומר, חישוב אחוז החסימה, במקרה הזה, מבוסס על ניחוש (בבחירות הקודמות אחוז החסימה נע סביב 63 אלף איש. היום, אמר לי אותו סוקר מסמית', אחוז החסימה יכול לנוע בכל טווח שבין 55 אלף קולות ל-70 אלף. איפה אתה קובע מפתח? דוגמה נוספת היא הקולות הצפים. אנשים שאינם בטוחים למי יצביעו מחושבים באחת מכמה דרכים (ניתוח סטטיסטי על פי משתנים נלווים, באופן שדומה למצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולעומת זאת חלוקתם בהתפלגות סטטיסטית הזהה לשאר האוכלוסיה (שזה מעשה נפשע בפני עצמו) הן שתי דרכים פופולריות), אבל אין לגביהם תצפית אמינה. אחוז הטעות המחושב של הסקר כולל בתוכו את טעות הדגימה – אבל לא את טעויות החישוב, ואלו יכולות להגיע אל מעבר לעשרה אחוזים.
3. סקרים מצביעים על מגמות באופן די מוצלח. ההתחזקות של הירוקה – מימד בסקרים היא אסטרונומית, בשלושת השבועות האחרונים. על מגמות אפשר גם אפשר להסתמך.
הטעות השלישית שלך היא שאתה בוחר על אילו סקרים להסתמך. סקר מאגר מוחות מהשבוע שעבר, שהקיף דגימה גבוהה מהרגיל כ-1500 איש) וניתח רק שני שלישים מקולות המתלבטים (באמצעות שאלות נלוות) הראה שהירוקה – מימד מתנדנדת סביב אחוז החסימה.
הטעות הרבייעית שלך היא שאתה מסיק מהם את המסקנה הלא נכונה. כי אם אני מאמין לסקרים, ויש מבחינתי שלוש מפלגות שבא בחשבון להצביע להן: חד"ש, מרצ והירוקה – מימד, יותר חשוב לי להשתתף במאמץ ולנסות להשלים את ההפרש שהסקרים מראים שדרוש כדי להכניס את הרב מלכיאור (אפילו אתה תסכים איתי שהאיש מייצג יהדות אחרת, שצריך להיות לה ייצוג) ואת ערן בן ימיני ופרופ' טל, מאשר להכניס את טליה ששון, שמעולם לא עשתה עבורי דבר. יותר מזה: מדובר בהצבעה גושית נבונה. אילו מצביעי הירוקה – מימד יתפזרו בין מפלגות הבית (הברירה השניה של מצביעי התנועה הירוקה – מימד נעה מהבית היהודי ועד חד"ש או דע"מ), הם יהיו שווים עד חצי מנדט לכל מפלגה, במקרה הטוב. מי שירוויח מזה יהיו, לפי הסדר, הליכוד, קדימה, ליברמן והעבודה. למה? דווקא בגלל בדר-עופר שלך, שנותן העדפה למפלגות גדולות. קל לראות שגוש השמאל לא ירוויח מזה דבר. לעומת זאת, הצבעה לירוקה – מימד וניסיון להעביר אותה את אחוז החסימה (שוב, אם מאמינים לסקרים; יש לציין שמפעילות השטח שלי אני סבור שאנחנו נאבקים כרגע על יונינה פלנברג, שהיא לא פחות מקדושה (ואני אשמח להסביר), מקום רביעי ברשימה) ייתן עוד שניים-שלושה כסאות לגוש השמאל וישנה במעט את מאזן הכוחות.
עם אחד בזמנו, קריא בכנסת ה-15 קיבלה 1.9% מהקולות הכשרים, כמו בל"ד אגב, והכניסה 2 חברי כנסת. החוק שונה ל2% מאחר יותר. בבחירות לכנסת ה-16 קיבלה ישראל בעליה 2.2% מהקולות הכשרים ועברה את אחוז החסימה עם 2 מנדטים, ורע"ם עשתה את אותו הדבר עם 2.1%. (אני חייב להודות שאחרי הקביעה המוזרה הזאת פשוט הפסקתי לקרוא, אז אני בכלל לא בטוח שזה אי הדיוק היחיד)
תודה על התיקון. עכשיו תמשיך, אולי יש לך עוד.
יוסי, עוד בעניין הסקרים.
ב-2006, הסקר הראשון שהראה שיש סיכוי ש"גיל" תעבור את אחוז החסימה היה ששה ימים לפני הבחירות, סקר של חברת דיאלוג עבור עיתון הארץ. כל שאר הסקרים של אותו יום – גיאוקרטוגרפיה ומאגר מוחות – הראו שלא.
חמישה ימים לפני הבחירות, סקר מאגר מוחות הראה התנדנדות, שאר סקרי אותו יום אמרו שלא.
רק ביומיים שלפני הבחירות התהפכה המגמה: סקר דיאלוג ומאגר מוחות הראו התנדנדות סביב אחוז החסימה, סקר של טלסקר הראה שהם קרובים לאחוז החסימה, אבל לא עוברים אותו (וזה יום לפני הבחירות), ומינה צמח (דחף) הייתה האחרונה לקפוץ על העגלה: סקר דחף יום לפני הבחירות היה הסקר הראשון שלהם שבו הגמלאים נראו על המפה – כשהם נעים סביב ה-2 מנדטים.
הם נכנסו עם שבעה מנדטים, והתנועה הזו עברה לסוקרים מתחת לרדאר. אתה יודע מי היה קהל היעד העיקרי שהצביע "גיל". אתה יודע מה זה אומר לגבי יכולתם של הסקרים לתפוס את הצעירים.
על אחת כמה וכמה היום, שלא יהיו סקרים יום לפני הבחירות, אי אפשר להסתמך על סקרים בכל מה שנוגע להצבעת צעירים. שבעה מנדטים, שגם אם אני מקבל את הטענה המופרכת שהסקרים חזו ש"גיל" תיכנס (הם לא. הם חזו שיש לה סיכוי כלשהו לעבור את אחוז החסימה), עדיין חמישה מהם (קצת למטה מסטיית התקן) אבדו לגמרי לסוקרים. רוצה להתערב שזה לא חמישה מנדטים של פנסיונרים?
לא, ההסתמכות על סקרים – גם ברבים – היא אמצעי ניבוי גרוע ביותר.
אני זוכר את זה אחרת, כמי שערך אז ערוץ בחירות. כשבוע לפני הבחירות כבר היה די ברור שהם ייכנסו, השאלה היתה רק עם כמה מנדטים. יתר על כן, אני חושב שהפעם את תפקידם של הגימלאים תופס ליברמן.
לא יודע מה ערכת ולא מסתמך על זיכרון כשמדובר בנתונים זמינים, אני אשכרה הלכתי ובדקתי מה אמרו הסקרים. גם אתה יכול. רק אחרי עבודה שכללה חיפושים אינסופיים בספרית הוידאו ובמיקרופילמים באוניברסיטה, גיליתי (וכעסתי על עצמי שלא חשבתי על זה קודם) שאפשר היה פשוט לגגל:
http://www.uzit.co.il/poll2006.html
אם אתה יכול להראות לי סקר שבוע לפני הבחירות – עזוב שבוע, חמישה ימים – שמראה בוודאות את הגמלאים בפנים (סקר דיאלוג שישה ימים לפני הבחירות התקרב לזה, אבל אם תרצה אשלח לך את הגיליון של הארץ, שבו נכתב שמדובר בהתנדנדות לא ודאית), אני אהיה מוכן לנטוש את הטענה הזו. בינתיים, שלי מבוססת על נתונים, לא על זכרונות.
ויוסי, למען הדיוק ההיסטורי, יהיה ראוי אם תתקן את הטעות שנכתבה בפוסט לגבי קולות שלא עוברים את אחוז החסימה.
אני לא מאמין לסקרים בנוגע לירוקה-מימד, פשוט משום שאני מאמין שלרוב המכריע של מצביעי הירוקה-מימד אין טלפון של בזק, ואם יש להם הם לא נמצאים לידו בשעות שבהם מבצעים סקרים, ואם הם כן אז אין להם זמן לענות לסקר.
זה לא עובד ככה, חוששני. גם אם נקבל את הטענה – שאיננה נתמכת על ידי שום ממצא אמפירי – שיש אהדה לתי"מ בקרב הצעירים, ושהללו נוטים יותר להשתמש בסלולרי מאשר בטלפון קווי, נצטרך להודות שיש תמיכה הרבה יותר מסיבית לליברמן בקרב צעירים (ולזה יש תיעוד אמפירי), ושהמשמעות היא שהוא יזכה בהרבה יותר קולות. הטענה של "סוקרים לא מגיעים לבעלי סלולריים" עבדה יפה בבחירות בארה"ב, אבל שם היו רק שני מועמדים, ולאחד מהם היה יתרון מסיבי בקרב המצביעים הצעירים. זה לא המצב כאן.
שאיננה נתמכת על ידי שום ממצא אמפירי? אתה מתכוון, למעט המדגמים ברשת, באוניברסיטאות ובבתי הספר?
בוודאי שגם לליברמן יש תמיכה בקרב הצעירים. הנקודה היא שההצבעה לתי"מ בקרב הצעירים שונה מהותית מאחוזי ההצבעה לה בשאר האוכלוסיה, ושמדובר באוכלוסיה שמסוגלת – יש לנו עדות אמפירית לכך – להיות שווה כשבעה מנדטים.
מרצ עדיפה על תי"מ (או דע"מ, לצורך העניין) מן הטעם הפשוט שבניגוד אליהן יושבים בה פרלמנטרים מנוסים שיודעים את מלאכתם. אם יתרחש "מקרה הגמלאים" לתי"מ, כמו שנרמז כאן, סביר מאוד להניח שהיכולת החקיקתית של השמאל תחלש, או במילים אחרות "יאכלו אותם בלי מלח".
ןחוץ מזה שימו לב לטבלה הבאה, שדגם וקיבץ :נדב
בחירות 2009: השוואת מצעי המפלגות בנושא תעסוקה ורווחה
מצע מפלגה לחוד,ומציאות של הצבעות לחוד.לדוגמא:חיים אורון ואבשלום וילן הצביעו בעד "רפורמת" בכר.היחיד שהצביע נגד ,היה מוחמד ברכה מחד"ש.
ואל תשכח את עניין הקרקעות.
חיים אורון, הוא האיש שהביא לפני כשלושה עשורים את בשורת ההפרטה לקיבוצים. אליעזר פישמן, שקנה אז בזול מכל הבא ליד, חייב לו את הפיכתו לאיל-הון, ויש לאורון גם מניות יסוד בהפיכתו של עו"ד שרגא בירן לאיל-נדל"ן משגשג. אורון המשיך במהפכת ההפרטה בכל הצבעותיו על ענייני קרקעות הקיבוצים והמושבים בכנסת, והיחיד במפלגתו שקרא תיגר על כך היה הח"כ לשעבר אילן גילאון, שגם שילם את המחיר וסולק מהכנסת.
מפלגת העבודה ומר"צ לגלגוליה, רבצו על המקום הפוליטי שהיה אמור להתפתח בו שמאל חברתי אמין ומנעו את התפתחותו. בשנות התשעים, הן היו יחד עם הליכוד סוכנויות ראשיות של הפרטת החברה הישראלית ,ושל חלוקה מחדש של משאביה.
http://www.imut2009.co.il/imut/content/odot_answer/-1/3/59
שאלה מספר: 59
מהי עמדת מפלגתך בנושא של הפרטה. האם תתמכו בהפרטה של נכסים ושירותיים לאומיים? אם כן, אילו?
מפלגת מר"צ לא ענתה לשאלה.
שאלה מספר: 31
האם מפלגתך תומכת בחוק ההסדרים?
מפלגת מר"צ לא ענתה לשאלה.
זאת ועוד, דומני שגם בסעיף קטן 37ב מרצ בחרו ב"4. כל התשובות נכונות" כשלטעמך תשובות 2 ו-3 הן הן בלבד הנכונות(!). לֹך על זה גבר, אל תהיה פראייר – זרוק את הקול שלך לפח על חד"ש. מי יודע, אולי התנועה הירוקה ירכיבו את הממשלה הבאה (יש מצב! שוקי אומר שהסרטון של הבלוגרים שמצביעים לתי"ם זכה ל 700 צפיות! ונתנו לו ארבע וחצי כוכבים!) ואז יהיה סכוי שחד"ש אשכרה יגיעו לקואליציה.
כי חד"ש לא עושה דבר מהאופוזיציה.
אכן, אין ספק שגם מהאופוזיציה חד"ש תוכל להעביר את חוק ההגנה על הכרכומית המסופלסת. אם הייתם מצביעים למפלגה שיכולה להיות בקואליציה, מצד שני, אולי הייתם מאפשרים ממשלה בלי ליברמן – אבל זה כמובן שולי ביחס למאגניבות של לתמוך בחד"ש.
הבלוגועה הישראלית אמנם אוהבת להתרפק על אובמה, אבל אני הולך ומשתכנע שרובה היה מצביע לניידר.
על מה אתה מדבר? מר"צ וחד"ש יחד, לפי חלק מהסקרים, לא מגיעות למחצית המנדטים של ליברמן. אפילו אם נניח שמר"צ תשתה את כל המנדטים של חד"ש, ותגיע ל-10 מנדטים, קואליציה של קדימה + עבודה + ש"ס + מר"צ עוברת בקושי רב את ה-60 מנדטים, וזה מתכון בטוח לחוסר יציבות ו/או קיפאון. השמאל עומד לשבת באופיזיציה בקדנציה הזאת, ואם זה המצב, לא פלא שאנשים מעדיפים שחברי הכנסת שהם מכניסים יהיו קרובים יותר לדעתם, ולא להתפשר על משהו פחות תואם לדעתם אבל טיפטיפה יותר "קואלציה-friendly".
כן, טליה ששון היא פרלמנטרית מנוסה בהרבה ממיכאל מלכיאור, המחוקק הסביבתי ביותר בכנסת. ניצן הורוביץ הוליך הרבה יותר מאבקים סביבתיים מערן בן ימיני, שיכול להתהדר רק בשישים. זהו, שכנעת אותי. יכולת חקיקתית עאלק.
אשלח אותך לבדוק משהו, ואל תחזור בלי סטטיסטיקה: מיהו המחוקק שהעביר בכנסת האחרונה הכי הרבה חוקים שהקואליציה התנגדה להם? אני אתן לך רמז: הוא מחזיק בתואר רב, והשם הפרטי שלו מתחיל באותה האות כמו שם המשפחה.
כמה מחוקיו יושמו? כל ח"כ יכול להעביר חוק (גם בניגוד לדעת הקואליציה), אבל המכשול העיקרי הוא "חוק ההסדרים".
שמרצ תומכת בו.
ולא מעט, אגב. למה לשאול אותי על סטטיסטיקה הזמינה לכול?
@נמרוד/אזרח,
אל תאמינו לי תבדקו בעצמכם:
http://www.knesset.gov.il/privatelaw/Plaw_display.asp?lawtp=1
אפשר (ורצוי..) לחפש לפי שם, רק אל תשכחו לחפש גם לפי "רו כהן", "גלאון זהבה" וכו'.
נכון מלכיאור הוא פרלמנטר ראוי ומוכשר וכדאי לראותו גם בכנסת הבאה. אך האם נכון בימים כאלה (התחזקות ליברמן, גוש ימין מוגדל וכו') לפצל כוחות? מדוע מימד לא חברה לסיעת שמאל גדולה אחרת? זה שיש שפע בחירה במגזר הערבי, או לחילופין במגזר הימני-גזעני, לא אומר שהשמאל צריך להיות מפוצל גם הוא.
שימו לב עד כמה המצעים, וכן גם הצעות החוק בטבלה מהלינק למעלה, דומים!
(ונכון גם במרצ יש אי אלו מועמדים חדשים, ששון, הורוביץ, אך זה בניגוד למפלגה שכל מועמדיה מלבד היו"ר חדשים)
רן כהן? מי זה? איפה הוא ברשימת מרצ? למה אתה מכניס את מי שלא מתמודד?
כל שאר הרשימה של תי"מ, לפחות עד המקום השמיני, הם אקטיביסטים בעלי שנים של ניסיון בפעילות פוליטית. הטענה להיחלשות כוח החקיקה היא מגוחכת.
ונכון "לפצל כוחות" כי האידאולוגיות שונות. לא הייתי מצביע למרצ. אני כן מצביע לתי"מ. פשוט, לא?
באשר לליברמן.
לידיעתכם,בן כספית כתב היום:
"מחקר עומק שערכה מרצ גילה עובדות מדהימות.
חלק גדול מרעיונות ליברמן, כולל פסילת המפלגות הערביות, מקובל על כמחצית ממצביעי מפלגת העבודה, וכ-70 אחוז ממצביעי קדימה. כך הפך ליברמן את המשחק, שאמור היה להיות קרב ראש בראש, לטורניר של הטוב מארבעה. "
מדוע לא מר"צ.
הדוגמא של שוקן.
אם אחד כמו שוקן מצביע מר"צ,
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1062067.html
עמוס שוקן | אני מצביע מרצ
גם לאחר הדברים הללו,
""על האג´נדה הכלכלית של "הארץ" ו"דה-מרקר" כתב שוקן באריכות יתרה. בין
השאר כתב: "לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש, אף אחד לא אמר שאנחנו
עיתון שמאלני, אלא אמרו שאנחנו עיתונה של הבורגנות הישראלית
[…] ´הארץ´ […] תמך בעידוד היוזמה החופשית, בסילוק הממשלה
ממעורבותה במשק ככל האפשר, בחשיפת תוצרת הארץ לתחרות ייבוא […]
בהחלשת האיגוד המקצועי ובסילוקו מבעלות על אמצעי הייצור ועל קופת-
חולים. מבחינה זאת ´דה-מרקר´ לא מחדש ב´הארץ´ כלום […] היינו העיתון
היחיד בישראל שתמך, בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של
בנימין נתניהו. אני חושב שהיום הוא (ואנחנו) יכולים לטפוח לעצמנו על
השכם".
http://www.the7eye.org.il/notes/Pages/150608_amos_shocken_defending_Haaretz.aspx
אז אני בטוח שלא מר"צ.
שמח שאתה עוקב אחרי ההתרחשויות במשפטו של שטרן, צריך בהחלט להיכנס בו.
שמח לקרוא את עמדתך לגבי מרצ.
אני שמאלני ציוני ולכן אבחר בבחירה הראשונה שלי לכנסת את מרצ. יש מפלגות עם מצע שיותר מוצא חן בעיני אבל אני בספק אם הן יעברו את אחוז החסימה. התגובה לא באה לפרוש את משנתי הפוליטית. אני בא להתייחס לירי על הבית של הדוקטור.
פשוט תהיתי.
חמאס יורים עלינו. קלאצ'ים. אולי כמה דראגנובים. גראדים וקסאמים. פצצות תוצרת בית. אפשר להכריז בגאווה: "אנחנו מובילים על החמאס באמצעי לחימה, הן מבחינת כמות והן מבחינת איכות. שלנו חדש יותר, אמין יותר, חזק יותר ומדוייק יותר". יש לנו MKRS, תבור, מטוסי F16, אפאצ'י, קוברה, מרכבה, D9, M4FLATTOP, ברט. יש לנו הכל. ניתן להניח שיש לנו רובי צלפים יותר משוכללים, מדוייקים יותר חזקים ובעלי טווח גדול יותר מאשר לחמאסניקים. אני מניח שאם הצלף רואה אותנו ומסוגל לירות עלינו, אנחנו מסוגלים לראותו וגם לירות עליו. עם כל הנתונים האלה – למה לא הבאנו צלף, עם רובה צלפים טוב, כוונת טלסקופית, כדורי אורניום מדולל אפילו – והכנסנו לצלף ההוא אחת, אפילו שתיים, ישר, באמצע, סימטרי מדוייק, ממש בין העיניים? אם היינו פוגעים בו על הגג, מה היה קורה? כל הגג היה קורס עליו? או בעצם גם אז היו נפגעים מסביב? טונות של הריסות שנופלות מגובה רב? אני אמנם מתעב את החמאסניקים והייתי מאושר כל הלחימה – אבל למה לעשות דברים מטומטמים? במיוחד כשידנו על העליונה?
אה, כי אז צלף של צה"ל עשוי להיות בסכנה, וכדי להמנע מזה, עדיף להרוג מאות אזרחים. זה לא אני אמרתי, זה אסא כשר.
יוסי – ללא ספק הפוסט הטוב ביותר מזה זמן (רק הסרטון יכול היה להיות נשכני יותר).
לדעתי תעמולה טובה נגד ליברמן היא להזכיר ולרענן את פרשיית אסתרינה טרטמן. יש לכם רעיון איך עושים את זה ביומיים הקרובים?
סליחה, אבל הקול שלך יכול להגיע באופן אל ליברמן גם אם תצביע לליבני, ברק, מרצ או חד"ש. גם ביבי.
משמעות חוק באדר עופר, בפעם האחרונה שאני בדקתי, אומרת שיתרת הקולות שחסרה למפלגה כדי להגיע למנדט שלם, עוברת אל "בנק" היתרות הכללי – הרי כמעט אף פעם לא קורה שמפלגה מקבלת מספר קולות שמקנה לה מנדטים "עגולים". אותן שאריות מחולקות בין כל המפלגות שנכנסו לכנסת עפ"י מפתח מסויים, שהוא מפתח באדר-עופר.
ושכחת את עניין הסכמי העודפים, שעליהם להיות חתומים ומפורסמים לפני הבחירות. אם תי"מ לא יכנסו לכנסת, ה"עודפים" שלהם ילכו אל התנועה של אפרים סנה. אם *אחר כך* ישארו עודפים, הם ילכו ל"בנק" ומשם יחולקו. משמעות הסכמי העודפים היא שאם למפלגה אחת (מתוך השתיים שחתומות על ההסכם) יש 3.8 מנדטים, ולשניה יש 3.2 מנדטים, לראשונה יהיו ארבעה ח"כים ולשניה שלושה. אם לראשונה יש 3.8 מנדטים ולשניה יש 3.3 מנדטים, לראשונה יהיו ארבעה חכים, לשניה שלושה, ועוד 0.1 מנדט ילך ל"בנק", ואז הוא עלול, אולי, במקרה, להגיע אל ליברמן. אולי.
לא, עשית סלט שלם, יקירה.
הסכם עודפים – ובדר-עופר – ממילא לא תופסים אם לא עוברים את אחוז החסימה. התשובה לתהיה של יוסי: "כלומר, אם תי"מ לא תעבור את אחוז החסימה – ועל כך מיד – הקול שלי לא יהיה הצבעה נגד ליברמן; הוא בהחלט עשוי להיות הצבעה בעד ליברמן. וזה בעייתי טיפה יותר מדי" היא שאם הירוקה – מימד לא עוברת את אחוז החסימה (לא יקרה) הקולות שלה לא הולכים לשום מקום, לא לסנה ולא לליברמן. ואם היא כן, אז הסיכוי שהקולות שלא משלימים מנדט ילכו לליברמן שקול לזה שהקולות העודפים של מרצ יעשו כן.
החוקים פשוטים וברורים
מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, כאילו שכל מי שהצביע בעדה לא הצביע, ולכן אם הסקרים צודקים 1 מכל 6 קולות ילך בפועל לליברמן.
הקולות העודפים של מרץ מצטרפים לקולות העודפים של מפלגת העבודה ואם הם לא משלימים בעצמם מנדט אחד שלם לאחת המפלגות הם משפרים את הסיכוי של מפלגת העבודה (בגלל שבדר-עופר נותן יתרון למפלגות גדולות) לזכות במנדט נוסף.
במקרה שיכנסו לכנסת, הקולות העודפים של תי"מ הולכים לפח (שוב 1 מתוך 6 ילכו לליברמן) מאחר שיש לה הסכם עודפים עם סנה שאין מצב שהוא עובר את אחוז החסימה, אלא אם הם יהיו כל כך קרובים למנדט נוסף שאפילו תחת בדר עופר הם יצליחו לקבל אותו.
לכן למי שקנה את הקמפיין המטופש של "רק לא ביבי, רק לא ליברמן" אין סיבה שיסכן את הקול שלו על תי"מ כאשר יש לו אפשרות להצביע למרץ וחדש שבטוח יכנסו לכנסת וגם הקולות העודפים שלהם ילכו למפגלות שלפחות לא מחבבות את ליברמן.
וזה נדמה לי הדגמה טובה למה קמפיינים נגטיבים רעים למפלגות זעירות תחת חוקי הבחירות הישראליים.
"אם תי"מ לא יכנסו לכנסת, ה"עודפים" שלהם ילכו אל התנועה של אפרים סנה." – לא נכון. הסכמי עודפים רלוונטיים רק למפלגות שעברו את אחוז החסימה. קולות המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה מופחתים מהקולות הכשרים ולא מחולקים למפלגות אחרות, לא על ידי הסכמי עודפים ולא על ידי חוק באדר-עופר.
אפרים סנה?! בההההה!
השמאל של יוסי גורביץ':
מעריב: בעלי הון וסוחרי נשק תרמו כספים לשר הרצוג ולח"כים אורון, גלאון וברוורמן
משמות התורמים המפורטות שנמסרו למבקר המדינה חושפות טפח מקשריהם האמיצים של הפוליטיקאים ואנשי העסקים. תרומה למסע בחירות של פוליטיקאי אינה סתם תמיכה ברעיון פוליטי – היא תמיכה אישית באדם עצמו, שיכולה להפוך את הפוליטיקאי לאסיר תודה. כך כתב העיתונאי הדר חורש בכתבת תחקיר שפורסמה הבוקר ב"מעריב" תחת הכותרת "מההון – לשלטון".
לדברי חורש באמצעות התרומות קונים הנבחרים, פשוטו כמשמעו, את דרכם לכיסא. הכסף עוזר לכולם: מועמדים מוכרים זקוקים לו פחות, אבל למועמדים בלתי מוכרים אין כמעט סיכוי להגיע לתפקיד ללא מימון. המימון מאפשר להם לרכוש פליירים, סטיקרים, פעילי שטח ובאנרים באינטרנט, לשכור יועצים ולממן סקרים. ראש מרצ, חיים (ג'ומס) אורון, למשל, מתהדר ברשימת תורמים מרשימה, שבין היתר מפאר אותה שמו של אליעזר פישמן – האיש העשיר ביותר ברשימת התורמים למועמדי המפלגות.
פישמן תרם לאורון 20 אלף שקל במרוץ לראשות המפלגה הקטנה. אגב, לא בטוח שהוא יצביע למרצ: תרומתו של הטייקון מבוססת על ידידות רבת שנים, מהתקופה שבה היה פישמן אחד מאנשי הפיננסים שעשו עסקים גדולים עם התנועה הקיבוצית – כשאורון היה גזבר התנועה. עוד תורם מפתיע לאורון הוא איש הפרסום משה תאומים. תאומים, מבעלי חברת הפרסום ויחסי הציבור גיתם, הוא מקורבו ואיש סודו של הנשיא שמעון פרס ומעולם לא זוהה עם מרצ. כיצד הצטלבו דרכיהם של מנהיג השמאל והפרסומאי הבורגני מרמת השרון? מקורבים מספרים שבתו של תאומים היא בת זוגו של בנו של אורון. כך נולדת מנהיגות.
תורם נוסף לאורון, שהיה בעבר מזוהה מאוד עם מפלגת העבודה, הוא ד"ר נמרוד נוביק, שהיה יועצו של פרס בתפקידו כשר החוץ והיום נמנה עם צוות הניהול הבכיר של קבוצת מרחב, שבשליטת יוסי מימן. מלבד תאומים יש לצד אורון בכירים נוספים בענף הפרסום: שלמה אבנון, השותף במשרד שלמור אבנון עמיחי; יוני סער, בעלי חברת קידום המכירות פרומרקרט; ויו"ר ומנכ"ל מקאן אריקסון, אילן שילוח. לדברי מעריב "שילוח, שמותר לנחש שלבו בצד המרכז שמאלי של המפה הפוליטית, לא התקשה לתרום גם למועמדת הימין המתוקשרת ציפי חוטובלי. גם בת זוגו של שילוח, שירה מרגלית, צירפה תרומה משלה לחוטובלי".
אורון חזק גם בתחום ההיי טק, ובין התורמים שלו אפשר למצוא את יעקב בורק, מייסד קרן ההשקעות אברגרין, ואשתו נחמה – שתרמו 5,000 שקל למסע הבחירות שלו לראשות הממשלה. גם מקומו של היזם דני צידון, שהשתתף בתוכנית הריאליטי "הכרישים," לא נעדר מהרשימה. חברת סיעתו של אורון, זהבה גלאון, מקושרת פחות. השם המפתיע ברשימת גלאון היא שרה זלקינד, אשתו של בעל השליטה הוותיק בקבוצת אלקטרה, גרשון זלקינד – הידוע בגישתו אנטי-פועלית. כיאה למיליארדרית, תרמה זלקינד לגלאון את הסכום המשמעותי ביותר: 8,000 שקל.
חייו של הח"כ החדש יחסית במפלגת העבודה, פרופ' אבישי ברוורמן, קלים יחסית: שנים של קדנציה מוצלחת כנשיא אוניברסיטת הנגב בבאר שבע הכשירו אותו למלאכת איסוף התרומות ויצרו לו את רשת הקשרים הנכונה. הבנקאי היהודי שוויצרי אדגר דה-פיצ'וטו, הנחשב גדול הבנקאים היהודים החיים היום, תרם בהשפעת ברוורמן יותר מ-100 מיליון דולר לאוניברסיטת הנגב – ונשאר כנראה עם טעם של עוד. הוא לא התקשה להעביר המחאה צנועה נוספת בסך 1,890 יורו, הפעם לחשבון הפריימריז של ברוורמן.
בין התורמים הנוספים לברוורמן: אנשי העסקים חזי ורד ואפרים אילין ומנכ"ל דסק"ש לשעבר דב תדמור. אורית גדיש, אחת מנשות העסקים הישראליות המצליחות בעולם, המשמשת יו"ר חברת הייעוץ הבינלאומית ביין אנד קומפני, מופיעה גם היא ברשימה.
כך גם רעיה שטראוס, מבעלי שטראוס גרופ, שתרמה 10,000 שקל; עו"ד יאיר גרין; איש ההיי טק דיוויד אסיא; עו"ד הצווארון הלבן דן שינמן; התעשיין שלום זידלר; בעלי תה ויסוצקי, איש העסקים האמריקאי (המשקיע גם בישראל) מורט מנדל ועמי פדרמן; והתורם המצטיין דויד קוליץ. השר ה"חברתי" יצחק הרצוג,שנמנה עם הצמרת העסקית עם משרד עורכי הדין הגדול בישראל, הרצוג-פוקס-נאמן, הידוע אף הוא בקשריו הבינלאומיים. רשימת התורמים של הרצוג כוללת את המיליארדר צ'ארלס ברונפמן, את הבנקאי מייקל שטיינהראט, את איש העסקים הידוע מפרשת הבית ברחוב כרמיה דניאל אברמס, ואת סוחר הנשק דויד קוליץ.
ובנימה אישית: עם שמאל כזה, מי צריך ימין?
הבעיה בפוסט שלך הוא דווקה בסכום האחד שלא תרכתה לציין- הסה"כ. לדוגמא ברוורמן הגיע לפרימריז עם תקציב של קצת יותר מחצי מליון. זה אומר אפילו בחישוב זהיר שמעריך שכל תורם תרם את המקסימום של בערך 5000 שקל (וכמו שאתה הראתה חלק תרמו פחות חלק תרמו יותר) מגיע בחשבון פשוט ל100 תורמים או יותר. אתה מבין שברזולוציה כזאת המחויבות של כל ח"כ לכל תורם היא מזערית נכון?
לגבי הספור של חננאל דיין, נראה לי שלהתמודד מול אלוף (מיל.) שטרן יהיה קל יחסית. המחסום האמיתי כאן הוא יאיר לפיד + ידיעות, שמחזיקים בהרבה יותר כח מכל האלופים במיל גם יחד.
אבל יותר מעניין, אני חייב לציין שנתוחי הקרבות שאני קורא ממך מרתקים בסטנדרטים שאתה דורש: קודם אתה לועג לצבא שהוא משקשק להלחם בחמאס, אחר כך אתה מדרבן אותו להכנס קרקעית כמו גבר ולא להסתפק בתקיפה מהאויר, אז אתה קורא לה רוצח ופושע מלחמה כשהוא הורג חפים מפשע אחרי שדרשת ממנו להמטיר אש על תא השטח הצפוף בעולם. את עמירם לוין אתה מדיח כי הסתער על הקומה השניה במקום השלישית במעלות, הצ'וקומוקו, ולקינוח לא רק שאתה מנתח לפרטים, פלוס אשמים ונזיפות, קרב שהתרחש לפני פחות מחודש (הישג כשלעצמו כמעט בלתי אפשרי) אלא שאתה עוד עושה זאת כשאתה מצהיר שאתה לא מאמין למקור היחידי שממנו יש לך מידע כלשהו על הקרב הזה.
אכן, נדמה שצה"ל הפסיד לוחם שטרם נראה כמותו, סוג של רמבו, נפוליאון וג'ון בויד של כוחות הקרקע – כולם באדם אחד.
נו יוסי,
נראה אותך מפעיל את כישוריך הביקורתיים.
יאללה, תפעיל אותם, אתה הרי אובייקטיבי מאוד, אז תעשה את אותן פעולות שאתה עושה כלפי המבקרים – גם כלפי אלה שאתה בוחר בהם.
"אם יש עתיד לשמאל בישראל, הוא צריך להיות מחובר למרכז הציבור הישראלי." =>
פחחח. לא סתם מחובר, מחובר לעטינים המניבין ביותר.
"מרצ עומדת במבחן הזה. " =>
עומדת במבחן? היא ממש תלמידה למופת! יותר נכון המשפט ההפוך: אחרים עומדים במבחן של מר"צ.
"חד"ש, עם כל ההייפ – לא ממש"
וואללה את צודק. עם כל ההייפ, חד"ש כולה העבירה הכי הרבה חוקים לטובת הציבור הישראלי בכללותו. והיא עשתה את זה בלי שום שאריות של הממסד המשוחת, כפי שמר"צ רגילה לקבל.
אני מצטרף לטענות של יוסי לגבי הסיכוי של תי"מ לעבור את אחוז החסימה. כאמור, אמנם הסקרים הם בעייתיים בדיוק שלהם, אבל צריך לזכור שלא זו בלבד שכל הסקרים עקביים בתחזיתם שתי"מ לא יעברו את אחוז החסימה, הרי שגם לסקרים עצמם יש השפעה על הבוחרים: בוחרים יעדיפו לא לבחור במפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה (ובצדק), ולכן הסקרים מנציחים זאת (וכן, אם אני חושב שהסקרים גרועים אבל אנשים מאמינים להם ולא יבחרו תי"מ, אז גם לי לא כדאי לבחור תי"מ כדי שהקול שלי לא יתבזבז – אולי לא הוגן אבל אלה החיים).
חוץ מזה, יש איזו טענה חוזרת לגבי חוסר היכולת לחזות את שיעורי ההצבעה של צעירים שאין להם טלפון נייח, ואני שואל: (1) כמה כבר גדולה האוכלוסיה של גילאי 18-25 במגזר היהודי חילוני? (2) מה בדיוק אתם חושבים יהיה שיעור ההצבעה בקבוצה הזו? (3) מה באמת אתם חושבים התמיכה של הקבוצה הזו בתי"מ? הרב מלכיאור, דווקא עקב היותו איש כ"כ רציני ומוערך, לא נשמע לי סקסי מספיק כדי לפנות לצעירים. נדמה לי שהעבר מראה שדווקא צעירים נוטים להיות ימניים יותר, ובכל מקרה להיסחף אחרי הגל האופנתי (היום הולך פשיזם).
ולגבי חד"ש, אני חייב להודות שגם אני, אחרי שצחקתי מהפרסומות, הזדהיתי עם השמאל הישן והלא מגניב, בן דמותי: ממושקף, מקריח, ומתלבט. קצתי בסרבנים יפי הבלורית מגילמן.
לא, רפי איתן סקסי. בנות מתות עליו. "רפי המסריח, תעשה לי ילד".
כמה כאלה יש? מספיק כדי לתת שבעה מנדטים לגמלאים. יום לפני הבחירות היו סקרים שהראו שהם לא עוברים. חמישה ימים לפני רק אחד הראה אותם.
אבל אני שמח לראות שזה מה שאתה חושב על הסטודנטים שלנו. כאמור, אני בטוח שתדע לבוא לפוסט שתזמנתי בשביל שכמותך כדי להכות על חטא ב-11 בפברואר.
נמרוד,
ואם לא תעברו את אחוז החסימה, והקולות המבוזבזים הללו יהיו מה שיתן לקואליצית ביבי-ליברמן את ראשות ההממשלה – מה אז? תפרסם פוסט שבו אתה מכה על חטא?
אתם משחקים בחיים של כולנו, לא פחות ולא יותר.
כלומר, אתה מתכוון לומר שפחות משני אחוזים – שהיו מתפרשים כמעט על כל מפלגות הבית, מהבית היהודי ועד חד"ש – הם מה שייתן לביבי-ליברמן את השלטון? קשקשת גמורה.
הפחדות אנטי דמוקרטיות בנוסח "אתם משחקים בחיים של כולנו" לאנשים שמצביעים עבור צו מצפונם לא מרשימות אותי, ואני מניח שהן לא מרשימות אף אדם ששכלו בקודקודו. לך תאמר את זה למצביעים של ליברמן.
ברמת הבסיס, 2 האחוזים הללו שווים קרוב ל-3 מנדטים. מתחלק בין כל המפלגות פירושו – עולה לגוש השמאל במנדט, אולי מנדט וחצי.
במאבק צמוד בין הגושים (וכרגע הפער בין הגושים הוא בתחום הטעות הסטטיסטית, אותו תחום הטעות הסטטיסטית שאתה רוצה שנאמין בו ונצביע לתנועה הירוקה – מימד) זה יכול להיות המנדט שיכריע את הבחירות.
אלא אם אתה רוצה שנאמין שתחום הטעות הסטטיסטית הוא "קשקשת". אבל, במקרה כזה, הרי אין סיבה להצביע לתנועה הירוקה – מימד, שלפי כל הסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה.
ולגבי הפחדות אנטי-דמוקרטיות – אין שום דבר אנטי דמוקרטי בלהגיד לך שהקול שלך יכול להשפיע על גורל המדינה. זה בדיוק הנרטיב הדמוקרטי.
מפאת טיעונים כאלה, היה רגע שבו כמעט התפתתי להצביע לציפי לבני. אבל מרגע שהיא הודיעה שבהחלט ישנה אפשרות שהיא תשב עם ליברמן, והואיל ואין אלטרנטיבה שלישית ריאלית לראשות הממשלה, התחושה שלי היא שאין הבדל גדול בין האפשרויות ממילא. הסיפור עם ה"גושים" הוא חסר משמעות אם ליברמן יושב בממשלה בכל תרחיש סביר, והשמאל בשום חישוב לא יכול להרים גוש חוסם.
להגיד שאין הבדל בין קואליציה בראשות לבני לקואליציה בראשות ביבי זאת טעות.
גם אם אף אחת מן האפשרויות לא מושלמת, יש ביניהן הבדל. נכון שהכל נוטה למרכז, אבל ההבטחות שונות, המצעים שונים. המנהיגות שמציעים לנו היא שונה.
גם אם ראש הממשלה לא יצליח להגיש את כל המצע שלו, גם בחלק שכן יוגשם יש שוני.
ליברמן הוא לא חזות הכל. גם אם נגזרה עלינו ממשלה עם ליברמן, הייתי שמח אם זאת הייתה ממשלה שבה ביבי אינו ראש הממשלה. לישראל מגיע מישהו שעדיין לא נכשל.
ההבדלים די מזעריים – ביבי ולבני רואים עין בעין הרבה יותר ממה שביבי מעז להודות. וממילא, אף אחד מהם לא יוכל לזוז יותר מדי עם הקואליציה שתקום, כשזו כוללת את ליברמן, שיודע שהפעם הוא נבחן בעיני הימין על היכולת להתמודד על משרת רה"מ, ולא תכלול את מר"צ (ואם לעבודה יש מעט שכל בקדקדה – מה שלחלוטין מוטל בספק – גם לא אותה). ביבי, לא נעים להגיד, אינו "השטן הגדול" (ובי נשבעתי שהעניין של החזרת ראש ממשלה נכשל לכסאו אינו עושה לי טוב), וציפי לבני – ובעיקר קופת השרצים שהיא גוררת אחריה תחת הם "קדימה" – אינם החלום הרטוב של מצביעי השמאל.
אי לכך, אין לי כוונה לזרוק את קולי עבור לבני בשביל הסיכוי הקטן שבכל זאת היא תיקח את הבחירות ותבנה ממשלה שנוטה באפסילון שמאלה יותר מביבי, ואני מעדיף לתת אותו למפלגה שתייצג נאמנה יותר את דעותי בכנסת הזאת.
קשקשת שוב. אם יש לתי"מ שלושה מנדטים הם בפנים, שלושה מנדטים הם יותר משני אחוזים. אתה מדבר על פחות משני אחוזים, קרי, פחות מ-2.4 מנדטים במספרים מוחלטים. גם אם נניח שכל המצביעים הם אנשי שמאל – והם לא, הרבה ממאוכזבי הבית היהודי רואים במימד אופציה דתית שפויה – אתה מדבר על פחות מ-2.4 מנדטים שמתחלקים בין ארבע מפלגות, כלומר 0.6 מנדט לכל אחת. במקרה הטוב, זה יהיה שווה מנדט אחד למישהו. במקרה הרע, זה ילך לליכוד.
ולא, האמירה שהצבעה למפלגה שאתה מאמין בה היא "משחק בחיים" של אנשים היא אמירה דמגוגית ואנטי דמוקרטית, ואינה שקולה כלל ועיקר לאמירה שהקול שלך יכול להשפיע על גורל המדינה. הבנת הנקרא של הקוראים כאן טובה ממה שאתה מייחס להם.
הייתי נורא רוצה שמרצ ותומכיה יעסקו בקמפיין פוזיטיבי פעם אחת, ולא בהשמצת כל מפלגה שעלולה למנוע מהפוליטיקאית המשופשפת חסון את הג'וב, אבל נראה שלא לכך המפלגה הזו יועדה ולא זה קהל היעד שלה.
ששון, ששון. טעות פרוידיאנית.
אתה יכול להמשיך ללהג על קשקשת, אבל זה לא משנה את זה שאין לך תשובה לטיעון המתמטי הפשוט. הצבעת המחאה הזאת, אם תי"מ לא תעבור את אחוז החסימה, עלולה לעלות לשמאל במנדט. והמנדט הזה יכול להכריע את הבחירות לשיטתך (שקוראת להתחשב במרחב הטעות הססטיסטית).
תהיה אמיץ, ותגיד – נכון, וזה עדיין שווה את זה. אבל להגיד סתם "קשקשת"? אם לצטט אותך – אנשים כאן קצת יותר אינטיליגנטים.
ולגבי "משחק בחיים" – הכוונה שלי הייתה אחרת, אבל אני מתנצל על הנימה הדמגוגית. אנסח שוב – הצבעה לתי"מ עלולה להכריע את הבחירות, ולא לצד שאליו אתה מכוון.
ורק אדגיש – אני חושב שתי"מ היא מפלגה נהדרת, והייתי שמח לראות אותה נכנסת. אני רק לא חושב שאפשר להכחיש את הסיכון שבהצבעה לה.
כל אחד צריך לעשות את החשבון הזה לעצמו, כמובן.
כמה הבהרות לגבי באדר-עופר ושאר ענייני חלוקת מנדטים:
א. אחוז החסימה בישראל עומד על 2% מכלל הקולות הכשרים. כדי לקבל שלושה מנדטים דרושים 2.5% מ*כלל הקולות שנתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה*. כלומר, הרבה פחות מ-2.5% מכלל הקולות הכשרים (בבחירות לכנסת ה-17, לדוגמא, 182688 קולות ניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. 2.5% מכלל הקולות שניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה היה שווה לכ-2.35% מכלל הקולות הכשרים).
ב. חוק באדר עופר קובע שלכל מפלגה נקבע "מדד עלות מנדט" יחודי, על פי הנוסחא הבאה: סך הקולות שקיבלה המפלגה חלקי (מספר המושבים שקיבלה בחלוקה הראשונית פלוס אחד). או אז מסודרות המפלגות לפי סדר המדדים, והמפלגה עם המדד הגבוה ביותר מקבלת את המנדט העודף הראשון. אח"כ מחשבים מחדש את המדד של המפלגה ומחזירים אותה למסדר. ושוב: המפלגה עם המדד הגבוה ביותר מקבלת מנדט. באופן עקרוני ומתמטי, מפלגה יכולה לזכות בשני מנדטים עודפים עבור פחות משוויו של מנדט אחד. באופן כללי – קל לראות שמפלגות גדולות מקבלות עדיפות על פני מפלגות קטנות.
כאשר שתי מפלגות שעברו את אחוז החסימה חתמו על הסכם עודפים, מחושב המדד עבור כל אחת בנפרד כאילו העודפים של שתי המפלגות שייכים לכל אחת מהן, וזו מביניהן שיש לה מדד גבוה יותר נכנסת למסדר עם העודף הזה. אחרי שקיבלה מנדט נוסף, שוב מחשבים את המדד על בסיס חלוקת המנדטים החדשה, ומחזירים למסדר את המפלגה עם המדד הגבוה יותר מבין השתיים.
היתרות שמחולקות אינן יתרות הקולות – כל מפלגה שומרת על הקולות העודפים שלה (או הקולות המשותפים שלה ושל שותפתה להסכם העודפים). העודף שמחולק הוא עודף המושבים, שנותרו אחרי חלוקת המנדטים המלאים.
עכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
מי שחושב שקואליציה בראשות לבני עדיפה על קואליציה בראשות ביבי, לא יכול להרשות לעצמו להצביע לחד"ש.
הסיבה פשוטה – חד"ש היא לא שותפה קואליציונית אפשרית לקואליציה בראשות קדימה (מה לעשות), ולכן כל קול לחד"ש הוא קול שמחליש את גוש המרכז-שמאל ומגדיל את הסיכוי לביבי בראשות הממשלה.
על התנועה הירוקה – מימד אין טעם להרחיב את הדיבור. מדובר במפלגה שהייתי שמח לראות בכנסת, אבל במצב העניינים הנוכחי ביזבוז של 2 מנדטים (אם לא יעברו את אחוז החסימה) עלול לתת את השלטון בידיו של ביבי, וזה הימור גדול מדי, לדעתי.
שטויות. גם אם לבני תהיה זו שתקים את הממשלה, היא תצטרך את ליברמן, ואז מה יעשו במרצ? ישבו עם ליברמן או ילכו לאופוזיציה? ואז מה ההבדל ביניהם לבין חד"ש?
לא חדש, אבל מעורר חלחלה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1061495.html
"עדן איוואנוב, בן 18, שמעיד על עצמו שהוא בחור 'מאוד אקטואלי', מוסיף ומסביר: 'באמת נמאס פה מ'הדמוקרטיה השמאלנית', אני מתכוון במרכאות – שלא יבינו אותי לא נכון. אנשים הדביקו לליברמן את התווית של דיקטטור, בגלל הדברים שהוא אומר. אבל האמת היא שבישראל לא יכולה להיות דמוקרטיה שלמה כשיש פה ערבים שמתנגדים לה'."
אח. למה *אני* לא כותב ככה.
אוי, עדן איוונוב… זה נשמע כמו מסעודה קצנלנבוגן. אבל במקום לעברת את שם משפחתו (אם הוא פטריוט כזה גדול), קל יותר לבוא בטענות לערבים. בחור אקטואלי, אין מה לומר…
אל תזלזל הדעות הללו רווחות מאד בכל התיכונים.
מתחיל להיות קשה להתייחס לבקורת (הנכונה ברובה) על הגזענות של ליברמן כשכמעט בכל מקום מתלווה אליה גזענות דוחה ומכוערת לא פחות כלפי הרוסים. באמת כל כך קשה להתווכח עם הדברים שלו שאתה נדבק לשם המשפחה שלו? פשוט עלוב.
פתאום נהיית ציוני? עברות?
תראה, אני לא בטוח לגבי השלום, אבל הפטריוטיזם בוודאי מתחיל בתוכי (ולדעתי, שם הוא צריך גם להיגמר). לכן, ממי שרואה את עצמו כפטריוט גדול של המדינה היהודית, הייתי מצפה להתחיל את המעשה הפטריוטי מעצמו. מילא אם היה לו שם משפחה לא עברי אבל מקובל בקרב יהודים (רבינוביץ', מישהו?). אבל יהודי גאה איוונוב נראה כמו דמות ממופע סאטירה.
דמגוגיה זולה רוכבת על גבי גזענות, יופי של מופע העלית פה.
"דרך אגב, יש גם הרבה ערבים שבאים איתנו להפגנות וצועקים 'מוות לערבים'. הם מתכוונים 'מוות לכולם חוץ ממני'".
(מצטער, אני לא שולט באמנות הציטוט)
מוזר, כשאני צעקתי "מוות לכולם חוץ ממני!" (רוב גיל ההתבגרות + לפחות פעמיים ביום מאז) אף אחד לא הצטרף.
לגבי מלכיאור – הוא אכן פרלמנטר מצוין, אבל אסור לשכוח שבקדנציות האחרונות הוא ישב בתוך מפלגת העבודה. ומכיוון שלא שמעתי אותו מתנגד למעשיה, מבחינתי הוא שותף מלא להם.
ואני חייבת לציין שכן ראינו ח"כים מתוך מפלגת העבדוה מבקרים אותה – אופיר פינס התפטר אחרי דוח וינוגרד וביקר את ברק שלא עשה זאת, שלי יחמוביץ התנגדה לתקציב וביקרה את שרי העבודה שהצביעו בעדו. ואיפה היה מלכיאור? כנראה שהיה לו נוח לשבת בשקט…
וכמובן אם נתייחס לאקטואליה, לא שמעתי אותו אומר מילה אחת נגד המלחמה בעזה. וגם לא את ערן בן ימיני או את אלון טל, לצורך העניין. אז יפה מאד שהם קוראים לעצמם שמאל עם "תפיסת עולם רחבה", בפועל בינתיים הם מראים תחומי עניין והתבטאות צרים מאד.
לא מספיק לשבת בועדת חינוך ולהעביר חוקים (שאח"כ כולם מתעלמים מהם), צריך גם לצאת נגד דברים שסותרים את הקשפת עולמך (אם כך אתה מצהיר), גם אם הם קורים בתוך המפלגה שלך.
זו נקודה חשובה ונכונה. עוד סיבה לא להצביע תי"מ.
רגע, אז מי שהצביע למרצ בראשות ביילין ב-2006 עשה טעות? קטע. אופיר פינס עדין בעבודה, מיכאל מלכיאור לקח את התנועה שלו ועזב, ואיכשהו תומכי מרצ – נואשים לעוד רבע מנדט – מצליחים לטעון שהראשון עדיף על האחרון.
מלכיאור עזב לאחר שכל הדילים והשריונים בעבודה הותירו אותו ואת מפלגתו במקום בלתי ריאלי (במונחי הסקרים של אז).
לא, אבל בואי נקפיד על עובדות, כן?
הפריימריז בעבודה היה בארבעה או בשלושה לדצמבר 2008.
כבר ב-16 בנובמבר, כשעמי איילון זגזג, הוא פרש מהעבודה וחבר למימד, שכבר הייתה בחוץ.
אני מעריך מאוד את הרב מלכיאור, אבל אינני סבור שניתנה לו בנובמבר היכולת הנבואית לדעת מה יהיה מיקומו ברשימת העבודה בדצמבר.
בקיצור, בואי נצמד לעובדות ולא לתועמלנים זולים של מרצ.
אתה שוכח את "הרשימה המומלצת" של ברק, שהיתה לפני הפריימריז.
אם כבר מדברים על עובדות…
נכון. מלכיאור ותי"מ כן, ביילין ומר"צ כן, אבל חד"ש לא היו יושבים בממשלה כזו בחיים.
אתה כלל לא מתייחס בתגובותיך לעובדה שבמימד המדיני, אין מפלגת שמאל שמחויבת לעניין הפלסטיני כמו חד"ש, וזה עניין חשוב מאוד.
איה, אפשר להיות שמאל בלי לשלול כל מלחמה ישר.
אתה שם לב שאתה דווקא התוקפני פה? אתה שהיית אנטי ה"אנטי", שמדבר על הצבעה חיובית ועל כמה המפלגה שלך חביבה ונחמדה. אבל על הדרך, ככה כמעט בלי לשים לב, אתה קורא לכולם שקרנים, זולים, כותבים מבלי לדעת את העובדות או סתם טיפשים. לפי מה שאני רואה דווקא אתה זה שהופך את השיח כאן ובאתרים אחרים ליותר עצבני, יותר זריקת האשמות והתנצחות על האותיות הקטנות בחוקים מאשר דיון אידיאולוגי שבו יש לגיטימציה לכל הדיעות.
מותר לאנשים לחשוב שיש מפלגות אחרות הראויות להערכה, חוץ מתי"מ. מהתבטאויותיך אפשר לחשוב שמרצ היא האויב הגדול ביותר שלך… לדעתי דווקא מבחינה אידיאולוגית שתי המפלגות מאד קרובות (ועד כמה שידוע לי גם היו קרובות לאיחוד). אז למה הטון התוקף? כי אולי חלק מהקולות של תי"מ עוברים למרצ? זה בסדר, חלק גם עוברים הפוך. תירגע, ותנסה לזכור שבסופו של דבר כולנו באותו צד…
עובדיה יוסף: " מי שתומך בישראל ביתנו – תומך בשטן "
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3668126,00.html
אלי ישי: " העבודה, מרצ, ליברמן וקדימה רוצים לעקור את התורה "
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3668115,00.html
מתקפה אחרונה לפני הקלפי?
(לא מצאתי מקום אחר לכתוב את זה)
אני לא מוצא את הלינק של "מלאו כיסי וגו'" (כלומר יש לינק לדף אבל אין לינק ל-paypal). פספסתי משהו, או שהוא באמת נעלם?
היתה איתו תקלה, והיא תוקנה. העמוד, והלינק, שבו.
חומי חום,
אם חד"ש כ"כ מחוייבת לענין הפלסטיני, למה שיהודי אוהב-חיים יצביע לה?
ד"א, העניין הפעוט הזה של זכות השיבה לא מופיע על הפלאיירים שמחולקים ברחבי העיר (לפחות לא בעברית).
בעניין זכות השיבה חד"ש והסכם ביילין-נוסייבה לא ממש שונים
אין דבר כזה, הסכם ביילין-נוסייבה.
יש איילון-נוסייבה שבו אין כניסת פליטים לישראל, ויש הסכם ז'נבה שבו יש כניסת פליטים לישראל במספר לא ידוע.
מצע חד"ש תומך בזכות השיבה.
צריך פינצטה כדי למצוא את ההבדלים בין יוזמת ז'נבה למצע חד"ש בנושא זכות השיבה. אני שמעתי את ביילין מדבר על קליטה מיידית בישראל של מעל 50,000 פלסטינים.
הסכם איילון-נוסייבה מדבר רק על פיצוי כספי, בלי קליטה של פלסטינים בישראל.
מצע חד"ש:
http://hadash2009.org.il/matzahadash
יובטח פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטות האו"ם (המכירות בזכותם לבחור בין שיבה למולדתם לבין קבלת פיצויים) ובמסגרת המשא-ומתן.
יוזמת ז'נבה:
http://www.heskem.org.il/heskem.asp
הפתרון המוסכם לסוגיית הפליטים הפלסטינים יביא קץ למעמד הפליטות ויכלול מרכיב של פיצוי כספי ומגורי קבע. בפני כל פליט יעמדו מספר אפשרויות באשר למגורי הקבע שלו. האפשרות היחידה, שהיא זכותו האוטומטית של כל פליט, הינה להתגורר במדינה הפלסטינית, ביתו הלאומי. האפשרויות האחרות הן: להישאר במקום מגוריו הנוכחי, או לעבור לאחת המדינות השלישיות שיקלטו את הפליטים. מימוש האפשרויות האלו כפוף להחלטתן הריבונית והבלעדית של כל אחת מאותן מדינות. ישראל תהיה אחת מהמדינות השלישיות שישתתפו במאמץ שיקום הפליטים ותתייחס כבסיס לחישוב מספר הפליטים שהיא תקלוט, בממוצע המספרים שייקלטו במדינות השלישיות. ההסכם יביא לפתרון קבוע ומלא של סוגיית הפליטים ולאחריו לא יהיו שום תביעות נוספות בנושא.
המפקד הלאומי (הסכם איילון – נוסייבה):
http://www.mifkad.org.il/Dev2Go.web?id=223720&sPID=101
מתוך הכרה בסבל ובמצוקה של הפליטים הפלסטינים, ייזמו הקהילה הבינלאומית, ישראל ומדינת פלסטין הקמת קרן בינלאומית לפיצוי הפליטים ויתרמו לקרן זו.
פליטים פלסטינים יחזרו אך ורק למדינת פלסטין; יהודים יחזרו אך ורק למדינת ישראל.
הקהילה הבינלאומית תציע פיצויים, כדי להיטיב את מצב הפליטים הפלסטינים המבקשים להישאר במדינות מושבם הנוכחיות או המבקשים להגר למדינות אחרות.
פינצטה? אפשר למצוא הבדלים עם שופל D9
יש הבדל גדול – אפילו עצום.
בחד"ש מדברים על "מולדת" בעוד שהסכם ג'נבה מדבר על "בית לאומי" ו"המפקד הלאומי" מדבר על "מדינת פלסטין"
מולדת ו"בית לאומי" זה לא בדיוק אותו הדבר.
מה תגיד לנכד של פליט מקובייבה שמתעקש שהמקום בו התגורר סבו הוא הוא ה"מולדת" שלו? הרי הציונים התעקשו במשך שנות הגלות שלמרות שהם נולדו בנכר, *מולדתם* היא ארץ ישראל? הם רצו להקים את ביתם הלאומי במולדתם, אבל לזמן מה הם שקלו את הקמת ביתם הלאומי באוגנדה.
מה תעשה אם כל אותם מיליוני פלסטינים הנושאים בתואר "פליט" יחליטו שתחומי הקו הירוק הם מולדתם ההיסטורית. הבית הלאומי שלהם יהיה במקום אחר.
הסכם ג'נבה מותיר למדינת ישראל את הזכות הבלעדית לקבוע באופן עצמאי את מספר הפליטים – במצע חד"ש אין לכך שום זכר.
המפקד הלאומי אפילו לא מוכן לכניסת איזשהו פליט פלסטיני לתחומי מדינת ישראל.
מוזר מאד,
מצביעי חד"ש היהודים, שמפלגתם תומכת בזכות השיבה,תוקפים את מצביעי מר"צ,שבהם עוד נותרו רסיסי עמוד-שדרה.הרי ההגיון אומר שהמצב יהיה הפוך-מצביעי מרצ יתקלסו במצביעי שיחד"ש על שהם כורתים את הענף עליו הם יושבים.שמאל משוגע.