והיו עיניך רואות
אז הבחירות הסוערות ביותר לתפקיד הרבנים הראשיים, תפקיד שחשיבותו מתמעטת ככל שהמריבות סביבו בוערות יותר, הסתיימו אמש (ד'). המנצחים היו מה שמו יוסף, הבן של, ומה שמו לאו, גם הוא הבן של. אם זה לא מספיק נפוטיסטי בשבילכם, אז לאו ג'וניור, הבן של אספן המעטפות התפוחות הידוע, דרש במהלך הקמפיין לאפשר לו ולאביו להצביע עבורו. ג'וניור טען שרבנים הצביעו בעד עצמם מאז ומתמיד.
למרות האבל הכבד שירד על הח"מ לאור העובדה ששמואל אליהו – הוא, כמובן, הבן של – לא הצליח לצלוח את המשוכה, בכל זאת יצא לנו משהו חיובי מהפארסה הזו: חשיפת פניה של האוליגרכיה הרבנית.
קיימת בחלקים ניכרים של הציבור פנטזיה על כך ששלטון הרבנים, מדינת הלכה, יהיה איכשהו מוצלח יותר מהביצה המיוזעת שהיא הדמוקרטיה הפרלמנטרית הגוועת שלנו. כל המפלגות המתקוטטות תבעטנה הצידה; במקומן יגיע שלטון התבונה, סוג של שלטון הפילוסופים של אפלטון. אמנם, החוקים שעל פיהם ינוהל בעייתים, חשים רבים, בכל זאת הם יופעלו על ידי אנשים בעלי קו מוסרי נוקשה.
כפנטזיה, אפשר לקטלג את התפיסה הזו כמועתקת ישירות מהפנטזיה הפאשיסטית בגרסתה הקתולית – היו שתי מדינות שהתקרבו אליה, ספרד של פראנקו ואנשי Opus Dei שלו, והמדינה הסלובקית החלשה שהקימה גרמניה הנאצית. התפיסה הזו נובעת גם מהעובדה שליהודי הממוצע אין מושג ירוק בהיסטוריה יהודית, ולו משום שרבנים עשו הכל כדי שלא תהיה כזו.
הרבנות היא אוליגרכיה. תמיד היתה. הסוד השקט של ההיסטוריה הרבנית היא העובדה שהאוליגרכיה הרבנית החליפה, החל מימיו של ישוע והרבה יותר עם חורבן בית המקדש השני, את האוליגרכיה של הכהנים – וככזו היתה, ברובה הגדול, המשת"פית של הכובש הרומאי. לאוליגרכיה הרבנית היה יתרון אחד, שהפך אותה לחביב ההמונים: היא אכן הכילה מרכיב מריטוקרטי. אם אתה עילוי בתורה, ואם מישהו שם לזה לב, אז האוליגרכיה תשתדל להביא לכך שתקבל את החינוך והלימוד שיאפשרו לך לגדול ולהפוך לחלק ממנה. הדוגמא הקלאסית היא כמובן הלל והסיפור הנודע על כך שלא היה לו כסף להכנס לבית המדרש, ועל כן ישן בשלג על הגג עד שהתעלף ונמצא שם.
אבל הצד השני הוא 'ייחוס', הנטיה של בניהם של רבנים להפוך גם הם לרבנים – אחרי הכל, עם החינוך שלהם אין להם הרבה יכולת למצוא ג'וב אחר – והתפיסה שצאצאים של רבנים גדולים הם, איכשהו, מתאימים יותר. גם כאן, הדוגמא של הלל היא חשובה: כשאנשים מדברים על "בית הלל", הם בדרך כלל לא מודעים לכך שמדובר היה בבית אצולה של ממש: הנציג האחרון שלו, רבן גמליאל השישי, שימש כנשיא עד שהודח ב-415 לספירה על ידי הקיסרים הונוריוס ותיאודוסיוס השני. כלומר, הלל וצאצאיו החזיקו בתפקיד במשך כ-450 שנה. זה לא רע בכלל בשביל בית אצולה. הרבנים החסידיים, כידוע, הפכו את העברת הכהונה מאב לבן לעקרון יסוד, שמתבסס על תפיסות קבליות.
הסוד האפל יותר הוא שלאורך ההיסטוריה, להוציא מספר חריגים, האוליגרכיה הרבנית – בהיותה נטולת כוח מדיני ועוינת, בשל נסיונה הרע תחת החשמונאים, כלפי שליטים יהודים – שימשה ככלי שליטה של פחות או יותר כל כוח זר. פעם אחר פעם, הרבנים מתייצבים כנגד נסיונם של יהודים להשתחרר משעבוד. המקרה הברור ביותר הוא עיקור מושג המשיח: עד המאה השניה והחורבן של מרד בר כוכבא, המשיח היה סתם מנהיג או מלך שמוליך את העם לחירות. כותבי התלמוד, שנמאס להם מהופעת משיחי שקר על בסיס עונתי – ועצם נוכחותם של אלה העידה על המשבר שבו היו שרויים מאמיניהם של הרבנים – סייגו את המשיח והטילו עליו עול על אנושי. הוא נדרש, בין השאר, לשרוץ ברומא מחופש לקבצן ולדעת לדבר עם חיות. זה כבר לא יכול היה להיות מנהיג התנזים של ציפורי שארגן אמבוש יפה לכמה חיילים רומאים מופתעים. הדוגמא המודרנית להתנהלות הזו מצד הרבנים היא, כמובן, ההתנגדות הנחרצת של רובם לנסיון המשיחי הגדול ביותר, קרי הציונות.
לאורך כל ההיסטוריה, הדיל של הרבנים עם השליט הזר היה פשוט: אנחנו נשליט סדר באוכלוסיה שלנו עבורך, ובתמורה נקבל סטטוס גבוה יותר. אירונית, יורשיהם של הקיסרים הביזנטים – הסולטנים הטורקיים – החזירו סוג מוגבל של נשיאות, כשהכירו ב"חכם באשי" או "הראשון לציון" כראש העדה היהודית. כדי להבנות את מעמדם, הרבנים היו צריכים אויב פנימי: עוד בימי בית שני, הם מצאו אותו ב"עם הארץ," היהודים מן השורה. השנאה היתה מרה: רבי עקיבא, שעבר ממחנה אחד לשני, העיד על עצמו שקודם להמרתו, היה נוהג לומר "תנו לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", ועם ההמרה אמר "תנו לי עם הארץ ואקרענו כדג." רבי אלעזר אמר "עם הארץ, מותר לנוחרו ביום הכיפורים"; לנחור ולא לשחוט, משום שהשחיטה טעונה ברכה. רבנים אחרים אמרו על "עם הארץ" ש"הם שקץ ובנותיהם שרץ, ועל בנותיהם נאמר 'ארור שוכב עם כל בהמה'." השנאה היתה הדדית, ויש להניח שהאוליגרכיה שהשניאה את עצמה היתה גורם מדרבן בהמרת הדת הגדולה של היהודים, שתשעה מתוך עשרה מהם נעלמו במאה השלישית והרביעית, והפכו לנוצרים.
אחד המאפיינים של אוליגרכיה היא העובדה שחילופי התפקידים בה לא נעשים בגלוי, ובדרך כלל גם לא באמצעות כללים ידועים. המאבק המכוער שראינו בחודשים האחרונים הוא לא היוצא מן הכלל כשרבנים מתנגשים ומנסים לשפר עמדות: הוא הכלל. מי שעוקב אחרי מה שקורה בעולם החרדי, מכיר היטב את הנוהל שבו כל יריב על עמדה כלכלית הופך בשני מהלכים לעמלק.
וכן, זה בהרבה מקרים מאבק על עמדה כלכלית: השליטה ברבנות הראשית לא מעניקה מי יודע מה יוקרה, אבל יש לה יכולת להשפיע על עולם הכשרות. הבן של יוסף יקפיד לא להפריע למפעל הכשרות היקר של אביו – או, אם לדייק, של אחיו. על מה שקורה כשאתה מערער על אחד המאחזים האלה אני יכול להביא סיפור משפחתי. מעשה בסבי, מרדכי מלאכי (אנגלנדר), שהיה אדם שש אלי קרב (נראה לי שהתכונה הזו והעיניים הכחולות מגיעות ממנו), ותחום התמחותו היה חלק מסובך למדי בשחיטה שנקרא ניקור. הוא הוציא על כך ספר (מעטים היו הקונים), וכשהגיע יום אחד לניו יורק הוא גילה שעל פי כללי הניקור, השחיטה של כנופיי… אה, סליחה, חסידות סאטמר היתה טרפה לגמרי. הוא לא הסכים לסתום את הפה, והתוצאה היתה שמשטרת ניו יורק היתה צריכה ללוות אותו לנמל התעופה, מחשש לחייו.
אלימות כזו, או שימוש בקשרים עם המשטר לצרכי אלימות, הם לא דבר נדיר כל כך בעולם הרבני. בעת המריבה הגדולה עם החסידות – שערערה את התפיסה המריטוקרטית הרבנית, שעל פיה אדם נמדד על פי לימוד, והחליפה אותה בתובנות מיסטיות מדידות הרבה פחות – הרבנים ה"מתנגדים" לא בחלו באלימות, או אף בהלשנת שווא לרשויות. מוקדם הרבה יותר, רבנים הסגירו את ספרי הפילוסופיה של הרמב"ם לאינקוויזיציה כדי להביא לשריפתם. בתוך החסידויות עצמן היו מאבקי כוח שגלשו לאלימות ולעתים לרצח – במיוחד כלפי חסידי ברסלב, שהרבנים החסידיים האחרים לא הצליחו להבין מדוע הם לא מספחים את עצמם לחצר חסידית חדשה, משמת רבם ללא יורש.
וכמובן, אוליגרכים חושבים קודם כל על עצמם. הרבנים נאבקו בשיניים ובציפורניים נגד עליית הנאורות ונגד שוויון זכויות ליהודים, והצטרפו בכך במובהק לכוחות הריאקציה. הם ידעו היטב מדוע: הורדת חומות הגטו פגעה משמעותית ביכולת השליטה שלהם, מה שאמר במקביל שלא היה להם מה להציע לשלטונות ושיכולת הקיום שלה נפגעה. מותר לחשוד שהבריחה הגדולה של יהודי אשכנז, שהמירו את דתם בהמוניהם במאה ה-19 או סתם חדלו מלראות את עצמם כיהודים, נבעה בין השאר מאפסותה ונבלותה של ההנהגה הרבנית שלהם. תהליך דומה עבר על הרבה מאד קתולים ולא מעט פרוטסטנטים.
ספק אם יש בגידה גדולה יותר מזו של רבנים רבים בקהילותיהם בימי השואה. המקרה הבזוי מכולם הוא של הרבה מבעלז, שחמק מן התופת כשהוא משאיר את חסידיו מאחור, אוסר עליהם ללכת בעקבותיו – להגר לפלסטינה – ואמר להם שיהיה בסדר ולא לדאוג. רוב החסידים לא שרדו. אם לרבה מסאטמר, שנמלט מהונגריה – בחסדי הדיל של הציוני קסטנר עם אייכמן – היו נקיפות מצפון כלשהן על כך שהוא השאיר מאחור את אלה שכלכלו אותו, סגדו לו, ושאותם אמור היה להנהיג בשעתם הקשה ביותר, הם לא בלטו.
אין רבנים אחרים. אין מסדר אוטופי של רבנים-פילוסופים שינהיגו מדינת הלכה. הזבל הזה הוא כל מה שיש. הוא כל מה שהיה. הוא כל מה שיהיה. יש לנו מספיק תקדימים היסטוריים כדי לקבוע שהמערכת הזו לא בנויה לייצר משהו אחר. על השיטה הדמוקרטית יש לנו יכולת השפעה; היא ניתנת לשינוי. הרבנות איננה ניתנת לשינוי, והיא מושחתת מטבעה, מושחתת לא פחות וכנראה הרבה יותר מהפוליטיקאים שלנו. מדינת הלכה תיראה בדיוק כמו שנראו הבחירות לרבנות הראשית – רגע, לא. זה לא המצב. במדינת הלכה, אי אפשר יהיה לדווח על חלק ניכר ממה שדווח בחודשים האחרונים. הכל ייעשה במחשכים. כמו בסעודיה, כמו באיראן.
ועוד דבר אחד: היועמ"ש וינשטיין הורה על שחרורו של באביקר אברהים, שעל המקרה שלו כתבתי כאן, כמו גם על שחרורו של עצור נוסף, שהוחזק במעצר אף על פי שבית משפט זיכה אותו מחמת הספק (!). המהלך הזה, של החזקת עציר למרות פסיקת בית משפט, מכניס אותנו עמוק לטריטוריה של של מחנות ריכוז. וינשטיין ראוי להערכה על כך שהקשיב למפגינים מול ביתו – אבל הנוהל השערורייתי והנפשע שהוא חתום עליו, שמאפשר החזקה במאסר עולם בפועל של אנשים שלא הורשעו, עדיין שם, ועדיין מבטיח שמעשי עוול מסוג זה יחזרו על עצמם. ומותר להניח שהם יפגעו דווקא באנשים החלשים ביותר, נטולי הידידים, הכסף והקשרים.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
דבר נוסף, עצוב ואירוני למדי, הוא שהרב ה״ספרדי״ הראשי לבוש כמו פולני מהמאה ה-19. כנראה הושלם תהליך החרדיזציה של הדתיים מקרב יהדות המזרח, אחד התהליכים החברתיים ההרסניים ביותר שהתחוללו מקום המדינה.
כאילו שכל הזוהמה של היהדות האורתודוקסית לא הספיקה, עכשיו יש גם סנסקריטיזציה מגעילה. בלעכס.
מי יודע, אולי הדי.אן.איי של היהדות מבוסס על מחלוקת, בין אם כזו לשם שמיים ובין אם למטרות ארציות (יש שיגידו רצחניות) יותר…
http://alaxon.co.il/article/%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%A8-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98/
"הסוד האפל יותר הוא שלאורך ההיסטוריה, להוציא מספר חריגים, האוליגרכיה […] שימשה ככלי שליטה של פחות או יותר כל כוח זר. […]"
הקטע הזה מזכיר מאוד קטע מהעונה השניה של סדרת המופת "Code Geass", שאני ממליץ לך עליה בחום. היא עוסקת בדיוק בנושא הזה של מאבק עממי לשחרור וכו' ובצורה מופתית ממש.
פוסט יפה.
מעניין אם אני היחיד שקרא את שם משפחתו הלועזי של סבך, אנגלנדר, בקולו העמוק של שייקה לוי. "אנגלנדר??? אנגלנדר…"
לא היחיד 🙂
שיעור היסטוריה מרתק. פתאום ארגון הפשע החרדי ב-"איגוד השוטרים הידיים" נשמע ריאליסטי להפליא.
מאמר מעניין, אך שמתי לב שלא כמו רוב הפוסטים, אתה לא מקשר או מפרט מה המקורות לטקסט המאוד נחרץ הזה.
אשמח לשמוע מה הם כדי שאוכל ללחוץ על כפתור ה share בלב שלם.
"..תשעה מתוך עשרה מהם נעלמו במאה השלישית והרביעית, והפכו לנוצרים". אשמח לקבל מקור לנתון המדהים. תודה מראש.
ואם מישהו יודע, מה היה שיעור המרת הדת במאות הראשונה והשניה ? ומה היה חלקם של היהודים המומרים בקרב הנוצרים בתקופה הזו ?
מאוד נהניתי לקרוא, נכתב כמו סיפור מתח משובח ומתאר משהו שאין לי עליו הרבה ידע ולכן נכנס לתחומי הפנטזיה.. אבל מידיעה שהכותב מכיר את העולם הזה, אני משעה את הספק שלי לדי הרבה זמן.
הבן איש חי והישא ברכה לא היו כאלה
מה שיוסי גורביץ' כתב וצדק
[..]זו, כמובן, עובדה מאד לא נוחה לציונים. הציונות היא כת לאומנית-אתנית: היא ניהלה סיפור אהבה סוער עם הרומנטיקה של הדת והאדמה בגרסתה הגרמנית, והיא אימצה למעשה את הנראטיב הרומנטי הגרמאני. היא ראתה את היהודים כעם של איכרים-לוחמים, שנעקר בכוח מעל אדמתו והוגלה, ועכשיו הוא שואף לשוב לארץ מולדתו. היהודים, על פי המיתוס הזה, הם קהילה אתנית, קהילת דם.
אלא שזה לא כל כך מסתדר עם העובדה שבין יהודי תימן ובין יהודי פולין לא מקשר שום דבר פרט לדת. המאכלים שונים, התרבות שונה, המוסיקה שונה, כל מה שמייצג אתניות שונה; רק הדת זהה. וגם כאן יש הבדלים ניכרים: היהדות האשכנזית היא מונוגמית מאז המאה העשירית; יהדות ספרד היתה פוליגמית עד שלב מאוחר מאד, והפוליגמיה של יהדות תימן מוכרת בפסיקה הרבנית בישראל.[..]
http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=682
ישן בשלג על הגג עד שהתעלף ונמצא שם-he didnt sleep there. he listen to the rabi just becouse he hadnt money to PAY to go inside.
ניתוח מרשים. בין אם מדובר ב'תחושת בטן' או בהסתמכות על מקורות היסטוריים – יש כאן אמירה חדה ומטלטלת. תודה לך על ההתבוננות הזו ועל השיתוף.
(החורבן הבא מעולם לא נראה קרוב כל כך).
וסתם שאלת סקרנות: ציינת שאתה נכד של שוחט. האם אתה עצמך כבר גדלת כחילוני או שאתה דתל"ש?
בכל מקרה, כדתל"שית ותיקה אני מזדהה לגמרי עם כל מה שכתבת, ויתרה מזו, נדמה לי שאם אבי ירא השמיים היה עדיין עימנו – גם הוא היה חותם על דבריך בשתי ידיים, נאנח בשקט וממשיך לקיים תרי"ג באמונה שלמה.
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1896
ויש גם את זה:
http://ygurvitz.livejournal.com/78300.html?nojs=1
אנונימוס תבורך!
קראתי בשקיקה את הפוסט על נחלים, ובתדהמה את הפוסט על השרות הצבאי. הלוואי שילמדו את המסמך הזה לבגרות באזרחות.
תודה.
תמיד תהיתי, איפה מצא הלל שלג להתעלף בו בישראל?
איפה היית בין ה-9 ל-11 לינואר 2013? יש לי רושם שלא בירושלים 🙂
אתה צודק. ועדיין, לתפוס שלג בירושלים זה הישג.
הקישור לחצרות החסידיות באירופה אכן רלוונטי לקורה כאן, אם כי התחוללו תמורות רבות מאז. אבל מתיחת הקו הישיר מתקופת בית שני לימינו היא למעשה אימוץ מובלע של המיתוס הציוני, של אתנוס המשתמר ומתגלגל לאורך הדורות והארצות, רעיון שאין לו ממש סימוכין רציונליים, ויש לו הרבה אג'נדות פסולות לשרת. באותה המידה אפשר היה לספר סיפורים על מה שקרה בשלטונות במדינות אחרות באיזור המזרח התיכון בתקופה הקדומה – אין לזה ממש קשר למה שקורה כאן וזה לא אותו העם.
"קיימת בחלקים ניכרים של הציבור פנטזיה על כך ששלטון הרבנים, מדינת הלכה, יהיה איכשהו מוצלח יותר. . ."
יש לי רושם שאותם חלקים ניכרים של הציבור אינם קוראים את הבלוג הזה. מצד שני, הם גם לא ממש יודעים מי היה אפלטון ומה הוא כתב.
"כפנטזיה, אפשר לקטלג את התפיסה הזו כמועתקת ישירות מהפנטזיה הפאשיסטית בגרסתה הקתולית – היו שתי מדינות שהתקרבו אליה, ספרד של פראנקו ואנשי Opus Dei שלו, והמדינה הסלובקית החלשה שהקימה גרמניה הנאצית"
יש סיבה שלא הזכרת את פורטוגל של סלזאר? לא משטר שהוא מופת לשמירת זכויות אדם, בוודאי לא, אבל הוא שפך הרבה פחות דם משתי הדוגמאות האחרות שציינת.
"והתפיסה שצאצאים של רבנים גדולים הם, איכשהו, מתאימים יותר"
בתקופה שבה לא הייתה מערכת חינוך המונית, והשכלת ילדים הייתה תלויה כמעט לחלוטין בהוריהם, התפיסה הזאת לא הייתה בלתי-מבוססת לגמרי.
"כשאנשים מדברים על "בית הלל", הם בדרך כלל לא מודעים לכך שמדובר היה בבית אצולה של ממש"
הלל אומנם הותיר אחריו שושלת, אבל בדרך כלל כשמדובר על "בית הלל", אין מדובר עליה. גם כאשר מדובר על "בית שמאי", אין מדובר בשושלת צאצאיו (שספק אם הייתה בכלל).
"הסוד האפל יותר הוא שלאורך ההיסטוריה, להוציא מספר חריגים, האוליגרכיה הרבנית – בהיותה נטולת כוח מדיני ועוינת, בשל נסיונה הרע תחת החשמונאים, כלפי שליטים יהודים – שימשה ככלי שליטה של פחות או יותר כל כוח זר."
הסיפור הוא, אפעס, מורכב יותר. הרבנים היו שכבת הנהגה מקובלת, רוב הזמןף בקרב רוב היהודים. למדינה הקדם-מודרנית, בהעדר אמצעים טכניים ומנהליים לכפות את הנורמות שלה באופן בלתי-אמצעי על כלל האוכלוסייה, השתלם להכיר בסמכויות מסוימות של הנהגה כזאת, תמורת התחייבות מסוימת מצד ההנהגה לשמור על האיטנרסים של המשטר. הפתרון הזה, אגב, מתקיים במקומות מסוימים בעולם עד היום הזה. האם, למשל, הנהגת הפת"ח ברמאללה היא הנהגה פלסטינית לאומית או כלי שליטה של המשטר הישראלי על האוכלוסייה הפלסטינית?
"השנאה היתה הדדית, ויש להניח שהאוליגרכיה שהשניאה את עצמה היתה גורם מדרבן בהמרת הדת הגדולה של היהודים, שתשעה מתוך עשרה מהם נעלמו במאה השלישית והרביעית, והפכו לנוצרים."
מישהו למעלה כבר ביקש מקור לאומדן השיעור של המתנצרים בקרב היהודים. אני מצטרף לבקשה. מעבר לכך, לא סביר שהמוני היהודים אכן שנאו את הרבנים. אילו כך היה, פשוט לא היה לרבנים שום מקור סמכות, וממילא הם גם לא היו מעניינים שלטונות נוכריים למיניהם.
"הרבנים נאבקו בשיניים ובציפורניים נגד עליית הנאורות ונגד שוויון זכויות ליהודים, והצטרפו בכך במובהק לכוחות הריאקציה"
הרוב המוחלט של הרבנים ה"נחשבים" חיו בארצות שבהן נאורות הייתה לא יותר מסוג של שעשוע לאצולה הגבוהה, ושוויון הזכויות של היהודים – או של מיעוטים אתניים ודתיים אחרים, או שוויון זכויות בין פשוטי העם ובין האצולה – היה פנטזיה רחוקה. זה בוודאי נכון לרוסיה, ובמידה רבה גם לקיסרות ההבסבורגית. לעומת זאת, רבני המערב (כולל פרוסיה) לרוב לא ממש התנגדו לנאורות. להפך, חלקם השתמשו בנורמות החדשות שהונהגו ע"י הנאורות על-מנת לבצר את קהילתם האורתודוקסית (שמשון רפאל הירש הוא דוגמא מובהקת).
"על השיטה הדמוקרטית יש לנו יכולת השפעה; היא ניתנת לשינוי"
עקרונית זה נכון, אבל בשנים האחרונות, בכיכרות של לא מעט ערים מרכזיות בעולם, מסתובבים כמה מיליוני אנשים שלא ממש יסכימו עם אמירה כזאת כשהיא מתייחסת למערכת הדמוקרטית הקיימת (להבדיל מזו האוטופית). שמועה אומרת שמשהו מזה הגיע גם לישראל, בימי קיץ חמים לפני כשנתיים.
זו אינה סיבה להעדיף מדינת הלכה, אבל זה מעמיד את התלונות – המוצדקות – כלפי מוסד הרבנות בפרספקטיבה מסוימת. וחוץ מזה, זה עוזר לי לטפח את המיזנתרופיה שלי.
ליהודים יש מסורת קהילתית שבטית ולא מסורת לאומית. עם כל מה שכתב יוסי על ה"דיקטטורה הרבנית" ההשתייכות לקהילה יהודית היתה מרצון ולא מאונס וחשוב יותר משתלמת.בבגדאד למשל בלי תמיכה "של הממסד הנוכרי" היהודים בכוחות עצמם ייסדו והחזיקו בתי מדרש,בתי כנסת,בתי ספר ובתי חולים.לפי ספרו של בשביס זינגר העבד הקהילה היהודית הקנתה לחבריה רשת הבטחון שהנוצרים רק יכלו לחלום עליה.
מדינה היא לא קהילה שמשתייכים אליה באופן וולונטרי, למדינה יש כח כפיה מוסמך. מדינת ישראל אונסת על יהודים שהגיעו כפליטים ועל צאצאיהם דת חדשה .
נכון שבאחד הפוסטים הקודמים כתב מני שבמדינת ישראל יש גם דברים טובים,אבל יהיה יותר אם יידעו לכבד את הפוסט/בלתי ציונים .
לגבי התועלת שצמחה ליהודים במקומות כאלה ואחרים מהשתייכות לקהילה היהודית, זה נכון במידה רבה, אם כי הדבר היה תלוי במידת שגשוגה הכלכלי של הקהילה בכל מקום ספציפי. אבל באופן עקרוני, זה לא ממש רלוונטי. אנשים, בדרך כלל, אינם בוחרים דת לפי תוחלת הביטחון הסוציאלי שיצמח להם ממנה.
האם מדינת ישראל כופה דת חדשה על תושביה הנחשבים ליהודים? במידה מוגבלת מאוד, וברוב התחומים ניתן לעקוף את הכפייה הזאת די בקלות. לא שאין כאן בעיה, אבל הלוואי וזאת הייתה הבעיה הגדולה ביותר שלנו.
לכבד את הפוסט/בלתי-ציונים? אני בעד לכבד את כל בני האדם באשר הם (מה שאינו מפריע למיזנתרופיה שלי), אבל אני לא רואה איך זה קשור במיוחד למוסד הרבנות הראשית.
באירופה של ימי הביניים ההשתייכות לא היתה וולונטרית. אפשר היה להמיר את הדת לנצרות, אבל זה גרר ניתוק מוחלט מהקהילה והמשפחה.
בישראל 2013 עדיין משמרים שיטה דומה שבה אתה חייב להשתייך לדת מסוימת. אמנם שונה בהרבה היבטים, אבל עדיין המדינה מעניקה לבני דת אחת זכויות יתר.
אני תמיד מתפלא מחדש על היחס הישר בין נחרצות, סילוף ובורות לשמה.
הרבנים היו תמיד ה"מיץ של הזבל"? כולם? באמת? האם אפשר לומר דבר כזה על קבוצה גדולה של אנשים שפעילה באלפיים השנים האחרונות? אף אדם רציני שמבין היסטוריה הרי לא יעז לטעון שקבוצה אנושית כלשהי, הרבנים, הסמוראים ביפן, האצולה האירופית, פועלי הטקסטיל – נשארה ללא שינוי, באופן מוחלט כל כך, במשך כל כך הרבה שנים.
מעבר לגיחוך הכללי שבטענה. כשכתבת את דברי השטנה האלה, חשבת גם על הרמב"ם, מחשובי הפילוסופים של ימי הביניים, שהגותו השפיעה עמוקות גם על שפינוזה ואקווינס? לידיעתך, גם הוא היה רב. או בימינו, על הרב יונתן זאקס, מאנשי הרוח המובילים באנגליה, תיאולוג שזוכה להערכה מאינטלקטואלים יהודים ולא יהודים אחד? או, אם נלך למקומות ידועים קצת פחות, על הרב הראשי של יפן (חרדי, אבוי לאימה) שהלך להתנדב ולסייע לקורבנות הצונאמי, למרות שלא היה ביניהם אפילו יהודי אחד? גם בתקופת השואה, רוב הרבנים לא ברחו, ואחדים גם נשארו וטיפלו בקהילותיהם במסירות על עד תאי הגזים ממש.
ואלו, כמובן, רק דוגמאות ספורות, היה אפשר לתת הרבה יותר. אין ספק, מן הסתם, שבקרב רבנים יש גם שחיתות, עריצות, אכזריות ונפוטיזם בשפע. באיזו קבוצה אנושית אין?
בניגוד לאחרים, אני לא מעיר לך על הסגנון. חבל על המאמץ. אבל דחילק, לפחות דייק בעובדות. עיין, למשל, בספר החדש של צבי אקשטיין, שמוכיח שדווקא עלייתה של האליטה הרבנית וערכי האוריינות שהביאה איתה הובילו להצלחה היהודית בשנים מאוחרות יותר.
ואני כבר לא מדבר על כל השטויות שנכתבו על קסטנר, ודברים אחרים בפוסט שלא מוסיפים כבוד לבלוג הזה.
הוצאת לי את המילים מהפה.
לא יודע. מי העלה את הטענה הזו?
אף בן אדם רציני שמבין היסטוריה לא היה מעז להעלות איש קש כזה.
אילו דברי שטנה? כי עד עכשיו, לא ציטטת את מה שכתבתי אלא אנשי קש שבדית ממוחך הקודח.
חשבתי במיוחד על העיט הגדול. הוא מהגרועים שבהם. הוא האיש שקבע שאם יהודי אונס ילדה בת שלוש, צריך להוציא להורג את הילדה. הוא האיש שאסר על יהודים לרפא לא-יהודים אלא בשכר.
יש לך את זה ביותר מתנשא?
אני לא מתרשם מטיעון הנאצי הטוב, שלא לדבר על זה שלא הבנתי מה אתה מנסה לומר כאן.
ואתה חושב ששיעור האכזריות, השחיתות והנפוטיזם בקרב רבנים דומה לזה של האוכלוסיה הכללית? ששיעור הפדופיליה בקרב כמרים קתוליים קרוב לזה של האוכלוסיה הכללית?
ומה במה שכתבתי סותר את התיאוריה הזו? אכפת לך לקרוא את מה שאני כותב ולא את מה שהיית רוצה להעמיד פנים שאני כותב?
"חשבתי במיוחד על העיט הגדול. הוא מהגרועים שבהם. הוא האיש שקבע שאם יהודי אונס ילדה בת שלוש, צריך להוציא להורג את הילדה. הוא האיש שאסר על יהודים לרפא לא-יהודים אלא בשכר."
עד כמה שאני זוכר, הוא גם פסק שאסור ליהודי לחיות במצרים. בעוד שהוא עצמו…
הרמב"ם הוא דמות מורכבת. כתיבתו בתור פוסק הלכה שונה מכתיבתו בתור פילוסוף. לא מעט ספרות מחקר נכתבה על כך.
הרמב"ם אחראי לחלק גדול מהרציונליזם שהצליח להיכנס לדת היהודית בימי הביניים. זה שבדרך הוא כתב כמה דברים מביכים (חלקם דווקא אהובים על לוחמים-נגד-הדת בסגנון הישראלי) אינו ממעיט מחשיבותו.
נכון, ואנחנו דיברנו על הרמב"ם כרב. הוא עצמו ודאי היה מסכים שהכתיבה ההלכתית שלו חשובה יותר מהכתיבה הפילוסופית שלו, והוא זכור ביהדות כרב – כפי שציין אורבך – ולא כפילוסוף.
אי אפשר להתייחס אך ורק להגותו של הרמב"ם כרב, ולהתעלם מתרומתו החשובה להגות האנושית כפילוסוף. הפילוסופיה שלו גם השפיעה על הגותו כרב, דרך אגב.
עוד יותר מגוחך זה לשפוט הוגה של המאה ה-12 בסטנדרטים מוסריים של המאה ה-21, למרות שזה אכן נהוג אצל אינטלקטואלים רדיקלים מסוג מסויים. לפי הסטנדרטים הללו, כמעט כל ההוגים החשובים של האנושות עד שנות השישים של המאה העשרים הם פושעים משוקצים.
וממילא, לתאר את מכלול הרבנים בכל התקופות כ"זבל" (כך!) מתוך התעלמות מענקי הרוח שביניהם, לא מכבד לא את הבלוג ולא את בעליו.
אפשר לומר שהפסיקה שלו אומרת כל מה שצריך לומר עליו, ושפילוסוף שמורה לרצוח ילדה שנאנסה הוא פילוסוף שאפשר לדלג עליו.
אי אפשר להחזיק את החבל הזה בשתי קצותיו. אם הוא בן המאה ה-12 ויש לשפוט אותו בכלים של המאה ה-12, לא ברור מה הטעם להעלות אותו ולהתגאות בו. אנחנו מדברים בסך הכל על פילוסוף אריסטוטלי סכולסטי של המאה ה-12, כן? מה הטעם להעלות אותו, פעם אחר פעם, כשצריך להגן על גווייתה המצחינה של היהדות?
ואתה יודע מה, אני אשחק את המשחק. אין אף הוגה חשוב אחר של המאה ה-12 שקבע שאסור לרפא אחרים אלא בשכר וודאי שאין אף הוגה חשוב של המאה ה-12 שקבע שצריך להרוג ילדה שנאנסה. *הרמב"ם היה חשוך אפילו יחסית לזמנו*. לא מעניין אותי מה הוא אמר על יחסו של אלוהים לעולם, אם הוא נמצא בפנים או בחוץ; לא מעניין אותי מה הוא חשב על מעמדה של הנבואה. אין לי עניין בזבל המחשבתי הסכולסטי, זה מת. מה הוא אמר על בני אדם ועל הדרך שבה הם צריכים להתנהל, מצד שני, חשוב הרבה יותר.
ושוב, טיעון הנאצי הטוב. היו מאות אלפי רבנים לאורך ההיסטוריה. כמה מהם נחשבים, לא ברור לי למה, לגאונים. נניח שזה נכון. האם זה משנה באיזשהו אופן את הטיעון המרכזי, קרי שהרבנים היו כוח דכאני, שפגע בקהילות שלהם, ששיתף פעולה עם השלטון, שהקפיד – לצרכיו – על הפרדה בין היהודים ובין האוכלוסיה הכללית, שמנע בציפורניים השכלה כללית מהאוכלוסיה שלו, שדחק החוצה מן הקהילה כל מי שהעז לחשוב אחרת, ושעשה את כל זה כדי לשמור על האינטרסים המעמדיים שלו?
נו באמת, יוסי, אתה עושה לי את כל העבודה. מאפלטון אתה מתעלם כי הוא תמך בעבדות? מאריסטו אתה מתעלם כי הוא סבר שכל מי שאינו יווני נחות אינהרנטית ומוצדק לשעבד אותו? לא, אנחנו לוקחים מהם את מה שמעניין, טוב ואלמותי, ומנתחים את הדברים השליליים יותר על רקע תקופתם.
אין שחור ולבן. אין במציאות "גוויות מצחינות" – יש מציאות מורכבת, וגם אין דיכוטומיה בין התעלמות להערצה. היחס לפילוסופים עתיקים הוא יחס מעורב. מעריכים ואף מעריצים את מה שראוי להערצה, ומבקרים את מה שראוי לביקורת. שפינוזה, למשל, ביקר בחריפות את הרמב"ם, אבל גם נשען עליו ושאב ממנו. במחלקות למזרח תיכון, למשל, מלמדים את הרמב"ם עד היום כאחד מגדולי הפילוסופיה הערבית, בכלל בלי שום קשר ליהדות. אבל בעולם שלך כל מה שלא תואם לחלוטין לקו המוסרני הוא "זבל". בעיני, זו גישה ילדותית עד מאד.
גם יתר הדברים אינם מדויקים מבחינה היסטורית, בלשון המעטה. כפי שהעיר אחד המגיבים הקודמים מעלי, הטיעון כאילו מכלול הרבנים התנגד להשכלה אינו מחזיק אפילו זרזיף מים עכורים ביום קיץ חם. בארצות כמו פרוסיה, גם רבנים אורתודוקסיים רבים, כמו הרב הירש, דווקא תמכו בהשכלה. אבל למה להיכנס לקטנות כשכותבים תעמולה?
כל קשקוש ה"נאצי הטוב" כבר מתחיל להרגיז אותי. הרי זו דמגוגיה לשמה – באמת צריך להסביר לך למה? אתה מניח מראש שהרבנים היו רוע מוחלט (משהו מקביל לנאצים), ואז פוטר כל דוגמא נגדית שנועדה להפריך את התזה בכך שהיא לא רלוונטית (כמו נאצי טוב) כי הרי ממילא הם היו רוע מוחלט וגו'. אתה שם לב כמה מעגלי הטיעון הזה? ודרך אגב, אם נשפוט לפי פוסטים קודמים, גם הניתוחים שלך של הרייך השלישי וגרמניה הנאצית לא הצטיינו בדיוק יתר.
האם הרבנים "תמכו" בכל שלטון זר? חלק גדול מהם, כן – בוודאי, משום שעניין זה נגע לעצם הישרדותה של הקהילה היהודית. מיעוט לא חמוש וחסר ישע, ששנוא על ידי חלק גדול מסביבתו, חייב להסתייע בחסדיו של השלטון. למי יפנה אחרת, לכומר המקומי? לרבנים היתה אחריות על הציבור שלהם, ומרד בר כוכבא לימד אותם מה קורה כאשר מנסים להתמרד באימפריה באיצטלה דתית.
דרך אגב, זה damn if you do, damn if you don't – אם היו קוראים להתמרד, אז בטח היית מאשים אותם בפנאטיות דתית וטירוף לאומני.
ו"אינטרסים מעמדיים"? נו באמת- אולי נשאיר את המרקסיזם במדפי הספריות המאובקים אליהם הוא נדחף בהדרגה בשנים האחרונות? שנות השישים זה כבר די פאסה.
דני, אתה רואה שמישהו משתמש באריסטו כדי להצדיק את העבדות?
אף אחד לא מנגח סתם הוגי דעות מכל מיני תקופות בהיסטוריה. כאן מדובר בבעיה חיה ונושמת, זו ההלכה לפי כל היהודים האורתודוקסים, ואם לא מבצעים אותה זה בגלל שיקולים של חוסר יכולת.
אין בכלל מה לדבר על שלילה של הדברים כזוועה שהם באמת.
"מה הוא אמר על בני אדם ועל הדרך שבה הם צריכים להתנהל, מצד שני, חשוב הרבה יותר."
או-קיי, בני אדם והדרך שהם צריכים להתנהל. סבבה.
"כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר" (הלכות תלמוד תורה, א, יב).
עכשיו תגיד לי כמה בני אדם, במאה ה-12, במאה ה-21, או בכל פרק-זמן באמצע, היו יכולים לעמוד בלוח הזמנים הזה. וההמלצה הזאת של הרמב"ם נגעה לעניין מעשי הרבה יותר, עבור הקוראים של הקודקס ההלכתי שלו, מאשר השאלה מה עושים עם ילדה גויה בת שלוש שיהודי שכב אתה.
"אין רבנים אחרים. אין מסדר אוטופי של רבנים-פילוסופים שינהיגו מדינת הלכה. הזבל הזה הוא כל מה שיש. הוא כל מה שהיה. הוא כל מה שיהיה." איש קש? סליחה??
אין לי מה לענות להיתממויות שלך. יראה הציבור וישפוט.
די ילדים , תפסיקו לריב כבר.
לעצם העניין, המציאות היא אכן הרבה יותר מורכבת ויש בה גוונים של אפור. אבל עם הטיעון המרכזי של גורביץ אני מסכים וזה רק מראייה כללית של ההיסטוריה בלי שלמדתי הרבה.
במשך אלפיים שנה העם החכם בעולם נהג בטיפשות טוטאלית. מה ההגיון לשבת בחוץ לארץ ולהתגעגע לישראל? מתגעגעים? קומו ועלו לארץ. מה ההגיון לשבת ולחטוף מכות מכל גוי שמשעמם לו? הקימו מדינה חזקה ולא תצטרכו לבכות ולהתלונן יותר.
נכון, הדת היהודית ולימוד התורה נתן לא מעט יתרונות לעם היהודי אבל בשורה התחתונה נשארנו הנחנח של הכיתה שכותב את החיבורים הכי יפים אבל חוטף מכות בהפסקה מכל הבריונים. למה בעצם? טוב הרי אסור היה לעלות לארץ כי צריך לחכות שיבוא המשיח. כי הדת אסרה על זה באיסור חמור – ראה התנגדותם של החרדים לציונות. כלומר צודק גורביץ בכך שהממסד הרבני (שהוא זה שקבע את ההלכה) פעל במשך כל השנים כנגד טובתו של עם ישראל ודאג להשאיר אותנו קטנים וחלשים בגולה. להבדיל מגורביץ אני לא חושב שהאשמה היא על הרבנים בלבד. לדעתי היה נוח ליהודים בגולה להמשיך להאמין במה שאמרו להם הרבנים כי גם להם לא היו תעצומות הנפש לקום ולעשות מה שהיה צריך לעשות. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
עדו,
הגישה שהצגת כאן היא ציונית מדי לטעמי. לא שאני אנטי-ציוני, כמו המארח שלנו כאן, אבל בכל זאת אני לא מסכים. לעם ישראל לא היה שום סיכוי להקים מדינה עצמאית בארץ שאימפריות נאבקו עליה, בשום תקופה לפני העידן המודרני, כשצמיחת הלאומיות שינתה את התמונה.
העם היהודי סבל כי היה מיעוט דתי, בעולם בו סובלנות דתית לא היתה מובנת מאליה. יותר מכך – הוא היה מיעוט דתי שעמד במרכז התאולוגיה של הנצרות והאסלאם, ולכן עורר המון תשומת לב. במקומות שבהם לא היתה ליהודים חשיבות תיאולוגית, סין למשל, לא רדפו אותם ובד"כ ראו בהם עוד קבוצה דתית אחת מבין רבות.
אי אפשר להכליל שום דבר על ה"רבנים" כמין קבוצה מיתית שנודדת לאורך ההיסטוריה, בדיוק כפי שהיום אף אחד לא יעז להכליל על ה"סמוראים" כמין ישות היסטורית נצחית ולא משתנה. ה"רבנים" היה קיבוץ מאד מורכב ומגוון של אנשים, ונציגים שונים שלו ניהלו מדיניות שונה להפליא בזמנים שונים. אני משער שכמו כל הנהגה, לעיתים הם הצליחו, לעיתים הם כשלו לעיתים הדבר נתון למחלוקת, בדיוק כמו כל קבוצת אליטה אחרת במהלך ההיסטוריה.
אבל אם אנחנו בכל זאת מדברים על הרבנים כקבוצה תרבותית, לפחות, חשוב לציין את התזה המנומקת של צבי אקשטיין: דווקא בשל התרבות התלמודית והאוריינות שהרבנים פיתחו, נזרעו הזרעים שהובילו להצלחתו של העם היהודי בשנים מאוחרות יותר.
בהקשר של "ציוני ואנטי ציוני" צריך להסביר לך משהו על כך שבמציאות אין שחור ולבן. אין באמת דיכוטומיה. יש מציאות מורכבת וכו'.
אולי באמת לא היה סיכוי – אין לנו אפשרות להריץ היסטוריה חליפית במקביל ולבדוק. מה שברור הוא שהישיבה בגולה הפכה לאידאולוגיה של ממש. לכן כציוני (צדקת!) אני טוען שאין דבר כזה 'ציונות דתית' הדת היהודית דאגה היטב לכך שאי אפשר יהיה להפריד בין הדת לגלות. אם אתה ציוני אתה אנטי דתי ולהיפך.
עדו,
אני חולק עליך כאן. הדת היהודית, כמו כל מערכת אנושית אחרת, היא רבת פנים וידעה להתגמש בהתאם לנסיבות הנתונות. אי אפשר להכחיש מערכת שלמה של ציונות דתית ולומר ש"אין דבר כזה". זה בערך כמו לומר שאין עם פלסטיני.
מדהים כמה אדם משכיל (בכל זאת, דוקטורנט בהארווארד) יכול להתגלות כאהבל לא קטן, ואתה עוד בכלל שמאלני…
הקשקושים שלך כאן הם התנפלות אישית שקופה ומטופשת על גורביץ.
כאילו שאתה לא יודע מהי כתיבה פובליציסטית…
לא, חנן, אני לא יודע מה זה כתיבה פובליציסטית. אני יודע מה זו כתיבה טובה, ומה זו כתיבה גרועה.
דני, אתה טרחן.
ואילו אתה, חנן, נשמע לי מאוהב.
"לא יודע מה זה כתיבה פובליציסטית"… נו שויין. אז תלמד.
לפי דעתי, חשוב להוסיף גם את התנגדות
הזרם הדתי להרצל בפרט ולרעיון הציוני
בכלל. 50 שנה לאחר מכן באה השואה על העם היהודי. שישה מיליון יהודים, ביניהם בני משפחתי, עונו והושמדו.
ביניהם מיליון וחצי ילדים! כן, אני מאשימה! ועוד להוסיף חטא על פשע, לא רק החרדים, גם הדתיים המתונים אומרים,
הם היו מתבוללים…, הם תינוקות שנשבו…
ואני עונה: הלוואי. כך הם היו נשארים בחיים. אבי ז"ל היה נער בן 15 כשהנאצים הכניסו את היהודים לגטו. היה רעב, מחלות ומוות. אבי הבריח אוכל לגטו, וכשתפסו אותו הנאצים, הוא קיבל מהם מכות שוט הגונות. זה רק בגלל הדתיים האלה.
כיום, וראינו את זה ברור בתקופת ההתנתקות מעזה, הרבנים האלה מלמדים את חסידיהם לצרוח "נאצי" לכל שוטר וחייל. וזה לא סתם. הם מלמדים כך את חסידיהם שמדינת ישראל היא אוייב, והשוטרים והחיילים הם קלגסיו. יש לי עוד הרבה לכתוב, אבל אסתפק בזה.
אכן התנהגותם של הרבנים בזמן השואה, היא כשילון מנהיגותי וערכי ממדרגה ראשונה , במיוחד אם משוים אותה להתנהגות של חילונים גמורים כמו קורצאק שהיה בזמנו סוג של "סלב" בינלאומי ולא עשה שום ניסיון לנצל את מעמדו כדי להציל את חייו. או אנילביץ שכבר ברח מגטו ורשה לברה"מ וחזר לתוך הגטו על מנת לארגן מרד חסר סיכוי.
לגבי הרבי מסאטמר , כדי להוסיף שבזמן משפט הדיבה שהגיש קסטנר לטיהור שמו הוא ביקש מהרבי שחי בארה"ב לבוא להעיד לטובתו אולם הלה אפילו לא טרח לענות לאיש הציל את חייו. וכל המוסיף גורע.
מרדכי מלאכי (אנגלנדר) can you say who published his book?
מאמר חשוב ומעניין. נהנתי לקרוא אותו, אבל צורמת לי ההשוואה בין שושלת הרבנות לבין משרת הרב הראשי לישראל. הרבנות של ימינו היא לא יותר מפקיד ממשלתי מטעם השילטון. בעוד שהתפקיד הזה מאוייש על ידי אנשים מהזרם החרדי, המגזר שלהם אינו מקבל את מרותו של נציגם. זאת בניגוד לשושלות הרבנים שכדבריך, התנגדו לרוב למשטר הקיים, והלגיטימיות שלהם נבעה מהיותם הנהגה ״רוחנית אלטרנטיבית״ לשילטון.
"קיימת בחלקים ניכרים של הציבור פנטזיה על כך ששלטון הרבנים, מדינת הלכה, יהיה איכשהו מוצלח יותר מהביצה המיוזעת שהיא הדמוקרטיה הפרלמנטרית הגוועת שלנו."
איזה קבוצות רוצות להכיל שלטון רבני במדינת ישראל. חושבני שגם אנשים החיים בקהילות סגורות כגון הרבי מסקוור או כל חסידות אינם רוצים שלטון אוטוקרטי של רבנים.\
כאשר אדמו"ר מנהל את החסידות שלו או מועצת חכמי התורה אינה נועדה לך ולשכמותך.
"שהאוליגרכיה הרבנית החליפה, החל מימיו של ישוע והרבה יותר עם חורבן בית המקדש השני, את האוליגרכיה של הכהנים" – עובדה זו אינה נכונה מאבק בין הנהגה רבנית להנהגה הכוהנית
התרחש במשך מאות שנים. במאה החמישית התחזקה הנהגה כוהנית בארץ ישראל. גם במאות מאוחרות (מאה 11) נראה כי הגורם הכוהני היה חזק. אחד המשפחות החזקות בהנהגת הישיבה הארץ ישראלית היה משפחת כהנים מצפון אפריקה.
היחוס של הלל אינו על הלל עצמו אלא על יחוסו לדוד המלך. כמו כן ראה את יחוסו של ישו עצמו. תופעה דומה תמצא גם באסלם בצאצאי הנביא.
ביקורת על תופעה זו תמצא גם אצל הרמב"ם שמבקר את הנהגת הישיבות בבבל (ויש להעיר כי ישיבות בבל היו מוסדות פוליטים ולא רק לימודים – ואין כאן מקום להאריך בענין זה – במידה ותרצה אביא מס' מקורות ומאמרים).
ביקורותו נוגעת למעבר בין אב לבן מתוך מספר משפחות מוגבל. ויש לציין כי הייתה ניידות בין כמה משפחות.
אנו יכולים לראות גם שמשפחות חדשות וגם אנשים פרטים יכלו להגיע לראש הפירמידה וראה מקרה רב סעדיה גאון שהיה מהגר ממצרים לבבל ועלה לראשות הישיבה. גם הרמב"ם עצמו היה מהגר והגיע לאחר מאבקים פוליטים לראשות הנהגה.
יש לציין שהיו רבנים שבזכות אישיותם קבלו הכרה ולאו דווקא רשמית ראה מקרה מהר"ם מרוטנבורג ולא היה רב קהילה רשמי.
לגבי העת החדשה הייתי ממליץ לך לקרוא את ספריו ומאמריו של יעקב כ"ץ וראה את השינוי במוסדות הקהילה היהודית לגיבושה כפי שנראית היום.
"הסולטנים הטורקיים – החזירו סוג מוגבל של נשיאות, כשהכירו ב"חכם באשי" או "הראשון לציון" כראש העדה היהודית" – יש כאן טעות גדולה מינויו של "חכם באשי" נעשה בתקופה מאוד מאוחרת בהיסטוריה של העות'מנים כחלק מרפורמות והענקת זכויות למיעוטים.
גם "חכם באשי" היה בדרך כלל רב מדרג שני. – וראה מקבילה שונה במינוי רב מטעם ברוסיה.
"בהמרת הדת הגדולה של היהודים, שתשעה מתוך עשרה מהם נעלמו במאה השלישית והרביעית, והפכו לנוצרים" – זוהי טעות אמנם מקובל כאילו יהודים גורשו מהארץ אבל התמונה מורכבת וראה מאמרו של ישראל יובל "הוסף למדף האלקטרוני
מיתוס ההגליה מן הארץ : זמן יהודי וזמן נוצרי" בכתב העת אלפים 29.
לגבי הביקרות שלך כלפי הנהגה החרדית בשואה אני חושב שאתה טועה ולא הייתי שופט את אותם אנשים בגלל הזמן והמקום בו נמצאו. כנגד אותם אדמור"ים אני יכול הביא לך שמות אחרים שהתנהגו אחרת.
נראה לי כי הפסקה אחרונה אינה מכבדת אותך ואת הבלוג.
אני מסכים איתך כי המאבק על רשות הרבנות הראשית קשורה לכסף ומשרות למקורבים. אבל כך אתה רואה גם בפוליטיקה הכללית.
גם בשיטה הדימוקרטית ישנם קילקולים ראה את השינויים שמבקש לבצע אביגדור ליברמן. גם הרבנות ניתנת לשינוי.