החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: מדיניות ההתמסכנות – על ארגוני הצדקה למען פליטים בישראל

ביום הפליט של השנה שעברה כתבתי על גזענות ואלימות כנגד פליטים, סכנה שעדיין לא הצלחנו להכחיד, למרבה הצער. אבל השנה אני רוצה לכתוב על על נושא קצת שונה – על האתיקה שמאחורי פעולות סיוע.

היה בשנה האחרונה דיון ער סביב פעילותו של יגאל שתיים, פעיל בכיר במרק לוינסקי ועד לאחרונה מועמד למועצת העיר ת"א מטעם מרצ. הדיון הער עלה סביב פרשיה שנויה במחלוקת של יגאל שתיים.  הדיון הזה התרחש כבר מזמן, כלל מספיק צילומי מסך של התבטאויותיו "הבעייתיות" וחשף מעט מאותו רובד סמוי של גזענות הקיימת גם בקרב השמאל.

העיסוק ההוא היה חשוב, אבל התעלם לחלוטין מהנזק שמרק לוינסקי עשה לפליטים עצמם. בכל פעם שהשמעתי או חזיתי במישהו המשמיע ביקורת שמעתי את התגובה "אבל הוא עוזר לפליטים", Bluewashing כנגד כל אמירה גזענית או שוביניסטית. וזו בדיוק הנקודה המפוספסת – הוא לא עוזר לפליטים. מרק לוינסקי רק משמר את מצבם הקשה.

"עוני" בישראל ברובם הגדול של המקרים לא בא לידי ביטוי במחסור בבגדים או במזון – עוני בא לידי ביטוי באלף ואחת דרכים אחרות בהן המוסד מתיש ומוחק את האדם הפרטי. אבל בדיוק פה טמון סוד ההצלחה של יגאל שתיים ושל "מרק לוינסקי"- הוא מעניק לאנשים דרך פשוט ומהירה להרגיש מאוד טוב עם עצמם. הרי כל מי שבא לגינה כדי לחלק אוכל, עושה זאת מן הסתם כי הוא אדם טוב במהותו שרוצה לעזור. ויגאל נותן לו את הדרך הפשוטה ביותר למרק את המצפון, בעזרת שאריות מזון או בגדים משומשים שמרבית הפליטים בישראל כלל לא זקוקים לו. למעשה הררי התרומות נערמים כשבמקרה הטוב הן נמכרות על ידי הפליטים בתוך הקהילה או מושלכות לפח במקרה הרע.

עבור הידע הכללי, בישראל חיים כיום כ-60,000 מבקשי מקלט. פחות ממאה מהם הגיעו לגינת לוינסקי. כיום יש כמה עשרות בודדות. זה נכון שישנם פליטים אשר אכן הגיעו למצוקת רעב וצריך לעזור להם, אבל הנזק האמיתי של שתיים וחבריו זה הנסיון להציג את פעילותם כמייצגת את צרכי כלל הפליטים בישראל. או כפי שהם כותבים בדף שלהם "אנשי האור למען זכויות פליטים". האם זו ה"זכות" של הפליטים? אוכל נדבה? מרבית מבקשי המקלט והפליטים הם אנשים מתפקדים, עובדים, ובעיקר שורדים. אלה שהצליחו לצלוח את המסע לישראל למרות כל הקשיים. ופה שוב הם נתקלים במסכת של אדישות ואטימות – מסרבים לבדוק את בקשות המקלט שלהם, הם נכלאים לתקופות בלתי מוגבלות בעוד שאם הם כבר שוחררו, כמעט ולא ניתן להשיג עבודה. אבל האמת הלא כל כך נעימה היא שיותר "נעים" לתרום בגד משומש ולהרגיש שבכך הופכים לאקטיביסטים מאשר ללוות אותו אל מעסיקיו בדרישה לשכרו, להגיש עבורו בקשת מקלט או אלפי דברים בירוקטים נוספים.

בישראל כידוע ישנם ארגונים שעוזרים לפליטים להגיש בקשות מקלט, לסייע בשחרור מהכלא, במצבים סוציאלים קשים, בהשתלבות המעגל העבודה ומימוש את הזכויות שמגיעות להם. המטרה תמיד היא שהפליטים יוכלו לעשות את כל זה בכוחות עצמם. ההשלכות של מרק לוינסקי הן הפוכות – שימור את המצב כמות שהוא: יחסי הכוחות של השמאלן הלבן הנאור וטוב הלב שעוזר לפליט השחור העלוב והמסכן. וזו בדיוק השפה בה מרק לוינסקי ידברו על הפליטים- "אנחנו מאכילים אותם כל יום בין 19:00- 20:00" . לצד משפטים על כך ש"אנו מלבישים אותם". השיא היה בכותרת המקורית בדף של מרק לוינסקי- "בני אדם מאכילים פליטים" – תמצית הפטרונות בה הם פועלים. עצם השימוש בשפה הזאת שכל כך אהובה על אנשים המרק, מקטינה ומזלזלת באנשים להם הם רוצים לסייע. אפשר לחלק מזון, לא צריך "להאכיל" אף אחד.

מילא להציג את יוזמת המרק כמו שהיא- "הגשת מזון למיעוט הפליטים חסרי הבית שזקוקים לכך", גם אני הייתי תומך. אמנם הייתי מקדים להזכיר שרבים מהדברים שיגאל שתיים נטל עליהם קרדיט לא היו פרוייקטים השייכים לו ולמרק לוינסקי, דוגמת קניית שקי השינה ותוספות של ארוחות בוקר לשוהים בגינה (עליהם שילמה עמותת לשובע'), המאבק נגד הגירוש לדרום סודן (שארגון א.ס.ף ופעילים עצמאיים ניהלו), ראיונות על העתירה כנגד חוק ההסתננות (עתירה של שלושה ארגונים שונים, אף אחד מהם אינו מרק לוינסקי) והרשימה רק מתארכת. אבל גרוע מכך מרק לוינסקי בחר להציג עצמו בתור "שומר על זכויות האדם בישראל", הוא "דואג שנזכור שגם אנחנו היינו פליטים" הוא "האור בפני החושך" (ציטוטים שנכתבו בדף הפייסבוק של מרק לוינסקי). הכי חמור, הוא שזה גורם לציבור להאמין שזו אכן אוכלוסיית הפליטים- אוכלוסיה חלשה, עלובה, מסכנה, התלויה בחסדיו של האדם הלבן טוב הלב.

לשם ההמחשה, כבר שלוש שנים קבוצה של מהגרות פיליפיניות ומהגרות אפריקאיות מגיעות כל שישי ושבת לגינת לוינסקי כדי לחלק אוכל למי שרוצה. בכל פעם הן בוחרות ארבעה פליטים שאחראים על חלוקת המזון לחבריהם. כנראה שהקבוצה הזאת שקופה, אחרת לא ברור כיצד יגאל שתיים כותב בפייסבוק שלו ש-"כולם יודעים שרק פעילי מרק לוינסקי נמצאים בגינה".

גם אם נתעלם מנושאי קרדיט והניסיון לדחוק החוצה ארגונים ופעילים אחרים (ביניהם אפילו פעילות ופעילים בכירים אחרים במרק לוינסקי), הנזקים של התפיסה הפטרונית אותה יגאל שתיים מוביל הולכת ומתרחבת.

לראייה, קמה לה "עמותת אליפלט", "האחות הקטנה של המרק". גם במקרה הזה, העמותה מציגה את עצמה כמושיעת ילדי הפליטים בישראל. מה שהיא שוכחת לספר לכם, זה שיש כבר ארגון שדואג מעל עשר שנים לגני הילדים של העובדים הזרים והפליטים, ארגון מסיל"ה. מה ההבדל אם כן? ארגון מסיל"ה לא יסכימו שתבואו להתנדב רק ליום אחד. כי הם מבינים שבסופו של דבר זה רק גורם יותר נזק לילד שרואה דמויות מתחלפות ללא הרף בחייו. הם ידרשו התנדבות קבועה (שזה די מבאס למי שרק רצה לבוא יום אחד ללטף קצת ילדים ולחזור הביתה כשהוא מרגיש שעשה טוב היום). בנוסף מסיל"ה לא יקבלו מכם תרומות של בגדים וצעצועים. למה? כי הילדים לא צריכים את זה. קשה לנו להבין שעוני ומצוקה, לרוב לא באה לידי ביטוי במחסור בבגדים או במזון בישראל, אלא באלפי דברים אחרים מורכבים יותר. אבל גם במקרה הזה כמו במרק לוינסקי עמותת אליפלט השכילה להבין שזה סוד ההצלחה – לתת לאנשים דרך פשוטה להרגיש שהם עשו. ולכן הם יקבלו מכם הכל – בגדים משומשים, שאריות אוכל מגנים אחרים (ולא טעיתי במונח "שאריות"), צעצועים ועוד. האם זה משנה שהילדים לא באמת זקוקים לכך? העיקר שבדף הפייסבוק שלהם הם יוכלו לכתוב "כמה מרגש לראות שלראשונה (!) הילדים הולכים לישון על בטן מלאה" (מישהו חייב לידע את האמהות שמסתבר שעד עכשיו הן לא האכילו את הילדים שלהן, מזל שבא האדם הלבן טוב הלב ופתר את המצב).

המענה שבד"כ שומעים בשלב הזה, הוא שמתעסקים בתפל במקום בעיקר, והוא הרצון הטוב של הפעילים. וכמובן שיש מתנדבות ומתנדבים רבים בעלי רצון טוב. אבל צריך לזכור שלמרות הכוונות, בסופו של דבר נוצר נזק גדול ופגיעה בילדים אותם הם מבקשים "להציל", "לרפא", "להזין" ו"לחבק" (שפת מרק לוינסקי עברה הסבה גם לגני הילדים). זה מה שקורה בדרך כלל, כאשר ניגשים לפעילות ממקום פטרוני אשר מבקש להציל את כל אותם ה"מסכנים". מה בעצם משתמע מרעיון הנדבה? שאם לגן הישראלי יהיו קצת שאריות, אז לילדי הגן של בלסינג תהיה ארוחת צהרים. זה מה שראוי לילדים זרים, להתרגל לאכול רק כשלילדים הישראלים אין הרבה תאבון. יום עסל יום בסל – יום מורעבים ויום של שפע. התמונות של הילדים יפורסמו בכל פעם שצריך תרומה, בלי לבקש את אישור ההורים כמובן (האירוניה גוברת למראה תמונת ילדה שאפילו את שמה כתבו לא נכון). וזה אכן מגייס אנשים לתרום. אך שאלו את עצמכם, האם הייתם רוצים שיפרסמו את תמונת ילדכם ללא אישור? שיספרו לכל העולם כמה הוא מסכן ונזקק? הדרך לעזור לאוכלוסיה הזו, היא לא להציג אותה כחסרת אונים ולהניח שמתוך עונייה וחוסר הזכויות שלה הם ודאי יסכימו לקיבוץ נדבות שאנחנו הישראלים לא היו שוקליםאותו. את הפוסט הזה אני כותב בעקבות אירוע בשבוע שעבר בו הרשת שיתפה ביתר שאת את תמונתו של ילד אריתראי הסובל מאיחור התפתחותי וזקוק לקלינאית תקשורת כנדבה, בין היתר על ידי עמותת אליפלט. האם היו בקלות שכזו מפיצים את תמונותיהם של ילדים ישראלים כאילו היו כלבלב המחפש בית לאימוץ? האם היו חושבים פעמיים לפני שהיו מפיצים את תמונתו של ילד לצד פירוט ענף של קשייו ההתפתחותיים והכלכליים? מסיל"ה אמנם מסייעת לילדי פליטים עם עיכוב התפתחותי ואף דואגת למסגרות של חינוך מיוחד, אבל מדיניות ההתמסכנות יצרה תדמית שקרית לפיה אי אף ארגון או גוף מסייע למעט אנחנו – "אנשי האור והלב" – כשבכל דבר ניתן לפנות לנדבנות פייסבוק.

כשאני ואחרים העלינו את הביקורת התגובות שקיבלנו החלו בכך שלא צריך להתעסק בדקויות כי מדובר "באוכלוסיה עניה וחסרת זכויות" ושתמונת הילד הקטן והרעב מגייסת תמיכה. אחר כך ב-"נמאס לראות אנשים שמתלוננים אבל לא עושים כלום" (לא אציין כאן את קורותיי אך יצויין שאני דווקא עוסק בתחום מזה שנים), ולבסוף את הטרוניה האולטמטימיבית לפיה זה פסול לבקר אנשים "שמנסים לתרום".

אז באמת – מה זו אשמת אותן עמותות, הלא בלעדיהן לא היה מגיע מרק לפיו של הפליט בגינה או לגן הילדים שהיו עוד יותר מורעבים, לא?

אז לא, בוודאי שהיה מגיע אוכל כפי שמאז ומתמיד היה מספיק אוכל בגנים. לגן של בלסינג יש גננת, בלסינג הוא שמה, היא אמנם לא למדה בסמינר הקיבוצים והיא אמנם לא השלימה תואר בחינוך אך בלסינג היא אישה חזקה, אשר נסיבות חייה הובילו אותה להגר לישראל, ולמרות משבר ההגירה וכל הקשיים שחוותה בחייה היא החליטה להקים ולנהל עסק. היא עשתה זאת לגמרי בעצמה, ללא עזרה של שום עמותה, ארגון או קבוצת מתנדבים, ללא אתר אינטרנט או קבוצת פייסבוק. בגן של בלסינג היו כ- 20 ילדים, הילדים אכלו בכל יום ארוחת צהרים מסודרת ובלסינג ניהלה את הגן ביד רמה. כמו הגן הזה, ישנם יותר מ-50 גנים נוספים ברחבי ת"א, כמעט בכולם מסיל"ה מסייעים ברמה החינוכית והכלכלית כבר מעל לעשר שנים.

חשוב לזכור גם שהגנים הללו הם אינם בתי יתומים או בתי תמחוי, אלו עסקים ומקור פרנסה עבור נשים אפריקאיות או פיליפיניות חזקות, ושהורי הילדים שנמצאים שם משלמים בין 500 ל- 800 ₪ בכל חודש על מנת שאותה הגננת תדאג לילדיהם. גם בגן של בלסינג. המחיר כולל, כמובן, ארוחות (יש הורים שמעדיפים מחיר נמוך יותר ומביאים לגננת קופסה עם אוכל לילד). אין ספק שזה נחמד שמגיעה תרומה של גלידה, מעדן שוקלד או משלוח מנות, אך הקיום הבסיסי של הגן לא יכול, בשום פנים ואופן, להיות תלוי בחסדי אדם כאילו היו למקבצי נדבו. לאותם הילדים מגיעה גננת שתדאג לארגן להם ארוחת צהרים בזמן על מנת שלא יישארו רעבים.

למרכז מסיל"ה כאמור יש ניסיון של יותר מעשור בעבודה עם הגנים הללו, כשבעשור הזה התקבלה ההבנה שהפתח לשיפור תנאי הילדים עובר דרך הגננות. על מנת להפוך את הגן למקום טוב יותר בשביל הילד צריך להעצים את הגננת ולא לשפוך בגן אוכל, משחקים או מתנדבים. בשלוש השנים האחרונות מפעיל המרכז תכנית של הדרכות פדגוגיות. המדריכות (בשכר), אשר להן השכלה וניסיון מקצועי רב בעבודה עם ילדים ותינוקות, מגיעות לגן למספר שעות בכל שבוע ועובדות ביחד עם הגננות על הכנסת סדר יום בגן, פעילויות תואמות גיל, עבודה התפתחותית עם התינוקות, דרכי ענישה ללא אלימות וכדומה.

בדיוק את ההפך עושה עמותת אליפלט. בניסיונם לעזור הם הדירו לחלוטין את בלסינג הגננת, ומכיוון שהם משלמים את שכר הדירה (בכל שאר הגנים זו אחת מההוצאות של הגננת מהכספים שנכנסים מההורים) הם מרגישים כאוטוריטות וכ"בעלי הבית" (תרתי משמע). כולל "להעניש", את בלסינג כשגילו שהיא לא מדליקה את המזגן שהם קנו עבורה, בזה שלחודש שלם הפסיקו לשלוח אליה מתנדבים. החשיבה הבלתי הגיונית לפיה אנשים ללא כל ידע מקצועי, הדרכה או ניסיון בעבודה עם ילדים יכולים לנהל ולתפעל גן ילדים, יכולה להתקיים רק מתוך תפיסה פטרונית אשר לא רואה בילדים הללו ובגננת כשווים. ההדרה וההחלשה של בלסינג הובילו לתופעות קיצון בגן, תופעות אשר לא היו שם קודם לכן, כאשר ניהלה את הגן בעצמה.

ובדיוק כמו במרק לוינסקי, גם כאן הארגון לא יכתוב שמעשיו משמעותם להעביר תרומות פרטיות אל הגן, במקרה הזה כנראה שלא הייתי מזכיר אותם בטור. אלא שהחזון של עמותת אליפלט – אזרחים למען ילדי פליטים (ע"ר) הוא "לחלץ את מאות התינוקות וילדי הפליטים ממעגל המצוקה והרעב בו הם לכודים". מתנדביה המסורים הם אזרחים, בני עם של פליטים, אנשי הלב שקמו להגן על ילדי פליטים אחרים המופלים ונרדפים על רקע גזעני"- היומרה זועקת מכל מילה. איזה "מעגל רעב"? מיהם "מאות התינוקות והילדים"? אותה רטוריקה בה משתמש מרק לוינסקי: לקחת מעשה של צדקה, ולהפוך אותו לחזות הכל. להתיימר להיות המושיע הגדול תוך שקר גס לציבור ולמתנדבים (שאני מאמין שכולם באמת אנשים טובים). תוך כדי למחוק את הארגונים ששנים פעילים תוך כבוד לקהילה הזרה. האם אי פעם שמעתם את קו לעובד מצהיר שהם "היחידים שנלחמים למען זכויות הפליטים"? את רופאים לזכויות אדם מתפארים כיצד הם "אנשי הלב והמוסר מול אנשי החושך"? סביר להניח שלא.

רגע לפני שאותקף, אבהיר את המובן מאליו כמובן ואגיד שכמובן שאני רוצה שיותר ויותר א/נשים יתנדבו וישתתפו במאבק למען מיצוי זכויותיהם של פליטים. אבל אני גם רוצה שיזכרו שמאחורי המאבק לצדק צריכה לעמוד לנגד עינינו המטרה של שינוי המצב, ולא לפעול כדי לשמר ולהנציח אותו. עמותת אליפלט ומרק לוינסקי מורכבים מאנשים טובים שבאמת רוצים לעזור ולשנות. אבל הפעולות הללו מדרדרות את מצב הקהילה לה הם רוצים לסייע לכדי קפאון. ובגרון ניחר שירה קבצנית תשוררו, וקראתם לחסד לאומים והתפללתם לרחמי גויים, וכאשר פשטתם יד תפשטו וכאשר שנוררתם תשנוררו. כי בסופו של יום מה שהפליטים, ומה שילדי הפליטים באמת זקוקים לו, זה צדק, לא צדקה. גם אם צדקה יותר קל ויותר כיף להשיג.

(דן קופר)

 

עדכון: הפוסט, בנוסחו המקורי, הכיל התייחסות לא ראויה ולא מוכחת כלפי יגאל שתיים. היא נמחקה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אני

    יגאל שתיים הוא אדם מלא בעצמו, חובב פרסום, שרלטן וגם אלים. חבל שלקח לכם זמן כה רב לגלות את זה.

  • עדו

    "אנחנו הישראלים לא היו" צריך להיות
    אנחנו הישראלים לא היינו

    • די לטרחנות

      הטקסט הזה מלא פליטות מקלדת כרימון. אז מה? את מי זה מעניין? ועצם זה שנטפלת רק לאחת מהן, מראה שקראת רק שמץ ממנו ומיהרת לנזוף.

  • אבי

    עוד תיקון קטן "עוני בישראל ברובם הגדול של המקרים לא בא לידי ביטוי במחסור בבגדים או במזון " צריך להיות: "עוני בישראל כמו בעולם כולו, ברובם הגדול של המקרים כן בא לידי ביטוי במחסור בבגדים או במזון ".
    ועוד תיקון -20 ילדים בגן…צריך להיות 60 ילדים בגן… ו 800 שקל צריך להיות 300 שקל.
    ועוד תיקון – "בסופו של יום מה שהפליטים, ומה שילדי הפליטים באמת זקוקים לו, זה צדק, לא צדקה" צריך להיות:
    "בסופו של יום מה שהפליטים, ומה שילדי הפליטים באמת זקוקים לו, כמו כולנו, זה ארוחת ערב מזינה".
    ובכלל השימוש של "בסופו של דבר (…נוצר נזק)" שמופעי ארבע פעמים בפוסט,( פעמיים עם ה"נזק"), הוא בסופו של דבר לוגיקה לא מובנת ומיעדך דמגוגית.
    הייתי ממשיך ומנתח כמה כל משפט פה בעצם חסר תוכן ובסיס לוגי, (דוגמא אחרונה- " …ולא לפעול כדי לשמר ולהנציח אותו" – אנשי מרק לוינסקי חילקו כרוזים לפליטים לא לללכת לעבודה? לא לקבל סיוע תעסוקתי? או שמא התכוונת שגורמים להם לפינוק והחלשת החישול שלהם ויכולת ההישרדות (שנוצר מרעב בין היתר)?)אבל עיקרי הדברים או רוח הביקורת נאמרה, אני מקווה שהובנה.

  • אפרת

    נראה לי שמין מצא את מינו. גם הכותב מרשים אותי כפופוליסט ופשיסט לא ממש באמת שמאלני בעצמו. אתה מתכחש לקיומם של עשרות אלפי ילדים רעבים בישראל? אתה יוצא נגד אנשים המבקשים לתת לילדים אוכל? ומה כל השטות הזו של האדם הלבן? אתה בטוח שאתה לא תורם לשימור העניין הזה באותה המידה? בסופו של דבר יש כאן מלל ארוך, מייגע, צהוב (ברמה העיתונאית שלו, לא בגלל התאילנדיות), חסר פואנטה וממש לא חף מגזענות או תרומה לשימור המצב. מצד שני גם על יגאל שתיים אין לי ממש משהו טוב לומר. אולי זה עניין של פופוליזם וצורך להנהיג המונים, זה תמיד שמאל רק בכאילו. ודן קופר, איני מכירה אישית, אבל אם לשפוט את פרסונת הפייסבוק שלו מדובר בחתיכת פופוליסט המתחנף למלכות הכתה ומעודד רוע לב בין אדם לאדם כדבר מגניב. לא מגניב ודי כבר לכל הדיבור המטופש הזה על האדם הלבן.

    • אלכס ז.

      "ברמה העיתונאית שלו, לא בגלל התאילנדיות"

      הכותב הוא הפשיסט?

      • אפרת

        הגבתי לך אבל ככל הנראה פועלת כאן צנזורה. המממממ……… יש דברים שלא רוצים שתקראו……..

  • אמיר אדר

    לצערי, יכולת הניסוח שלי אינה מספיק טובה לבטא את כל מה שעלה בי בעקבות הפוסט על "מרק לוינסקי" אבל אנסה.
    החורף לפני שנה וחצי היה קר וגשום. מאות בני אדם, שהממסד הישראלי ורבים בחברה לא רצו לטפל ולדאוג להם, שהו בגינת לוינסקי בדרום ת"א – ביום ובלילה. ברי המזל שבינהם ישנו בתוך המגשלות; האחרים התכסו בניילונים. אדם אחד מת מהקור. קשה לזכור זאת כעת בחום יוני – יולי, אבל האנשים האלו היו עסוקים בהשרדות – פשוטו כמשמעו.
    בינואר 2012 התחלתי להביא אוכל לגינת לוינסקי באופן פרטי. כל מה שהבאתי חולק בשניות ולא היה מספיק לכל הרעבים. כמוני היו עוד רבים. ולמרבה המזל – אורלי פלדהיים ויגאל שתיים דאגו להכניס סדר ותיאום בין כל אלו שנזעקו לסייע. הם פתחו את דף הפייסבוק "מרק לוינסקי" (להלן המרק) ולפתע היתה יד מכוונת ומדריכה שכל מי שרצה לעזור ידע לאן לפנות. מבחינתי, המרק בא בדיוק בזמן ועזר לי ולשכמותי להביא לידי מיצוי יעיל את הפעילות שלנו.
    "מרק לוינסקי" – מסגרת על רופפת לכל בעלי הרצון הטוב, הבנוייה במאה אחוז על התנדבות (בזמן, במאמץ ובהוצאה מהכיס הפרטי של כל אחת ואחד) היא הגוף שתיעל את כל המתנדבים לפעילות אפקטיבית. היו ימים בהם הגשנו מעל 700 מנות בערב, ולרבים מהעומדים בתור זו היתה הארוחה היחידה באותו יום. מכיוון שהביגוד החם שהובא לגינה נחטף תוך שניות, אני מניח שאותם פליטים לא שותפים לדעתו של כותב הפוסט על כך שלא היה להם צורך בבגדים המשומשים.
    פעילות המרק לא תוחמה רק לתחום הגסטרונומי או לאופנת הלבוש של דרי הרחוב בגינת לוינסקי כפי שמרמז הכותב המכובד. מי שבילה לילות בבתי חולים ודאג שפליטים נטולי מעמד וזכויות יקבלו בכל זאת טיפול חירום היו אורלי ויגאל ומתנדבים נוספים; מי שניסה לעזור לכאלו שמצאו עבודה אך זכו להינות ממעביד ישראלי נצלן היו במקרה אותם פעילים (וזאת מבלי לגרוע מחלקם של ארגונים אחרים כגון א.ס.ף או ARDC או מסיל"ה); מי שהזיז את האו"ם להתעניין בנעשה ולעזור במקצת ובכך לגרום לעיריית ת"א לעשות את המינימום ולהקים שני אוהלים למחסה בחורף הוא במקרה יגאל. וכו' כו'. אבל כל זה מתגמד מול העובדה שמדובר פה "בתפיסה פטרונית של אנשים לבנים".
    בניגוד לנכתב, המרק עבד ועובד בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים. לא תמיד הצלחה של 100%, ואגו יש לכולנו. אבל נדמה לי שהמרק לא גנב קרדיט מאף אחד ולא התהדר בדברים שלא נעשו.
    העובדה שהיום הפוסט דן אם הניסוחים בדף הפייסבוק של המרק הם ראויים או מתנשאים ולא דן בכמות המתים בדרום ת"א (לו היו ממשיכים לתת לפליטים להנות מהחורף הישראלי ללא מגן) היא כנראה לגנות המרק; לטעון שהמרק גרם נזק לפליטים היא במקרה הטוב לחיות בסרט. לכנות את האוכל המושקע שהכינו רבים בבתיהם ומסעדות ידועות תרמו כ-"שאריות מזון" היא בפשטות לשון הרע. לטעון כאילו חלוקת האוכל לרעבים היא זו שמקבעת את מצבם נטול הזכויות, הנתון למשיסת הממסד והרחוב המתגזען – כאילו, בחייאת?!
    מפוסטים בעבר אני מסיק שלדן קופר יש בטן מלאה על יגאל שתיים באופן אישי. זכותו. אבל הפוסט מתייחס בשלילה לכלל הפעילות למען הפליטים והרעבים והוא צבוע בצבעי הפילטר האישי של דן. חבל. הפער בין מה שאני רואה עד היום בדרום ת"א ובין מה שנכתב בפוסט הזה ורוח הדברים בו הוא אדיר. אני מניח שקשה להגיע מחיפה לדרום ת"א אבל שווה פעם ב, לבוא ולהתרשם מהמציאות בשטח ולא רק לנתח טקסטים מהפייסבוק.
    ולגבי הגנים – אין טוב ממראה עיניים. תבואו לראות את הגן של בלסינג ופלישיה וקוני ומה נעשה איתם ולמענם.
    ומילה אחרונה לסיום – הודות לזדון של ממשלת ישראל המצטרף לקשיים האובייקטיבים בטיפול בפליטים, יש מספיק עבודה לכולם. כל מי שרק רוצה לעזור, יכול למצוא לו את הנישה המדויקת בה תבוא לידי ביטוי ראיית העולם המובחנת והמדויקת שלו ושלה. רק תבואו.

    • אמת מארץ

      נדמה לי שאתה נעלב ומתפרץ לדלת פתוחה להבנתי הכותב לא אמר שאין טעם במרק, או בבגדים בחורף. טענתו כללית יותר, ונוגעת לאופי שהפעילות לובשת ובעיקר ליחס כלפי הפליטים שהיא מגלמת. ראוי היה הלהתייחס לכך – הטרוניה אינה על "אגו" או על קרדיט – אם כי גם זה חשוב – אלא על גישה ששמה את הנותנים במרכז, ולא את צרכיהם וכבודם של הפליטים. אינני יודע עד כמה זה נכון או לא נכון, אבל דווקא מהתגובה שלך ומזו של מיכל גפן למטה נוצר הרושם שיש דברים בגו.

  • אור

    רוצים צדק, לא רוצים צדקה

  • מיכל גפן

    לכל אחד יש תפקיד בעולם.
    מרק לוינסקי לא לפתור את בעיית הפליטים. הוא בא לתת עזרה ראשונה.
    כן, אם תרצה אנשים נאורים שמטהרים את מצפונם. זה נכון לגבי כל תרומה. כמעט. זה יכול להתחיל ככה ואז להבין את כוחה של נתינה. כן סתם לבשל סיר עבור מישהו אחר.
    אפשר להגיד אלף פעם יגאל שתיים יגאל שתיים יגאל שתיים, נכון יש לו פה גדול, אז מה? אפשר להוציא ממנו ציטוטים מסמרי שער. אבל זה לא העינין.
    ואם כבר שמות שזה בטח לא הנושא יש את אורלי פלדהיים שותפתו של יגאל למרק לוינסקי. שכל רצונה והמרץ הבלתי נדלה שלה הוא לא לראות סבל באדם.ותאמין לי שאת רוב פועלה לא תמצא בין דפי הפייסבוק. אז כן בין שבע לתשע בערב יש ארוחת ערב, יש מה נשמע, יש לשים פלסטר למישהו, יש לקחת מישהו לרופא. זה יפתור את בעיית הפליטים ? ברור שלא. זה אנושי ? נראה לי.
    התנדבתי קצת במרק לוינסקי. בשביל מי עשיתי את זה ? כן בשבילי. קצת אימון בלתת. זה לא כזה נורא. וכל החלוקה של איזה עמותה עושה מה זה עיניני אגו. חבל להכנס לזה. בטח שיש עוד אנשים שמחלקים אוכל . בגינה , ובעוד מקומות. הם לא שקופים . רק בגינה מלבד אלו שהזכרת היה מגיע בחור מהרי קרישנה או משהו כזה, וגם סתם אנשים שהגיעו לא בשעות החלוקה ונתנו אוכל. מרק לוינסקי עשה את זה מסודר והיו ימים שהיו גם 700 אנשים שאכלו . אז הם פתחו דף פייסבוק לא בשביל לפאר את עצמם אלא בכדי שיהיה סדר ,אנשים רשמו מה שיביאו וכו'. אז בסדר … אגו של אנשים מסוימים התישב על זה… זה לא מנע את העשיה עצמה.
    הכי עצוב לי לראות שאנשים שהם באותו עינין, ואני מאמינה לך שגם אתה עם רצון טוב, מתחילים להתקוטט בינהם, מי נותן יותר ועל מי כתבו ועל מי לא. חלקם של אנשי מרק לוינסקי זה חלקם ואחרים זה אחרים.

  • הכנתי מרק

    תודה אמיר אדר.
    כל כך מעט אנשים טובים יש בארץ
    כל כך אידיוטי הפילפולים הטרחניים האקדמים האלה.

    (מלכת הכיתה זו רותם אילן? אני ממש מבינה כבר בביצה)

  • נירית

    מלכת הכיתה זו אורטל בן דיין (וכל המעריצות)

  • ליאור

    טרחני ומיותר (וגם התגובה הזו דרשה יותר השקעה ממה שהפוסט הזה שווה)

  • תמר

    מספר דברים –
    ראשית, כמי שמכירה (לא מאוד מקרוב) את פעילות אליפלט, הביקורת, ברובה, מוצדקת. יחד עם זה, נעשה לאליפלט עוול גדול. לא נכתבו הדברים הנהדרים שאנשים אלו עשו – ובראשם, שהם אלו שבאו לתמוך ולעזור כשהגן של בלסינג נשרף, והם שעזרו לה להקימו מחדש. רבים מהם נותנים ימים כלילות במסירות רבה, ולא באים רק "ללטף ילד" וללכת.
    אבל כאמור, עם זאת, אני מסכימה עם חלק גדול מהביקורת – הפעילות היא לא מקצועית, פטרונית לעיתים, ולבטח לצד התועלת מביאה גם נזק. לא מתקיים שם דיון מספיק עמוק וכן במטרות ובדרכים הראויות לעזור.
    ביקורת נוספת שלא הוזכרה היא ההתעלמות מהיחסים שבין קהילת הפליטים לתושבי השכונה – למיטב ידיעתי יש התעלמות מהסביבה בה נמצא הגן ואין כל נסיון לראות ולהתייחס למורכבות הזו ולקשיים העצומים של תושבי השכונות האלו שאינם פליטים (למשל ע"י פעילות גם לילדי השכונה). בכך אני חושבת שהפעילות הזו מביאה לקיטוב נוסף ומצדיקה את הביקורת על הפעילים כמי שלא רואים את "עניי עירם".

    לבסוף, אני חושבת שדיון וביקורת בתוך הקהילה הזו הוא חשוב ביותר. עם זאת, הביקורת צריכה להיות הוגנת, ובעיקר – צריך להזהר שהביקורת לא תשתק את העשייה, כי עם כל הכבוד לביקורת, אני ממש לא בטוחה שאם לא היה המרק ואליפלט המצב היה טוב יותר…

    • יותם

      מסכים עם תמר. נשמע שיש דברים בגו אבל עצוב לי לראות איך דווקא אנשים שאכפת להם ורוצים לעזור משחיתים זמן ואנרגיות על ביקורת שעלולה להביא ליותר נזק מאשר תועלת.

    • אמת מארץ

      הרעיון שמי שעוזר לא' צריך גם בכוחותיו הדלים לעזור לב' אחרת הוא אשם ב"קיטוב", בפרט כאשר מצבם לא דומה, ובשם ב' רודפים את א' ומנסים להציתו, הוא רעיון נפסד שכפסע בינו להצדקת המסע נגד הפעילות להצלת הפליטים מגירוש.

  • nachum

    בישראל חיים כיום כ-60,000 מבקשי מקלט it is the time that someone will say from where come this number.

  • דרור קלינגר

    לא אוהב את הדיסוננס של דן קופר. מצד אחד פעיל חברתי טוב לב שדואג לחלשים, מצד שני שמוק מתנשא שפתח דף פייסבוק פיקטיבי(משעשע האמת) שמלגלג על כל מי שהוא לא דן קופר. אז או שיש לו פיצול אישיות או שההתנדבות שלו בעמותות האלה היא פוזה צדקנית,כי אתה לא יכול להיות גם סוציומט וגם פילנטרופ בו זמנית. למעשה הוא ויגאל שתיים לא ממש שונים בקטע הזה.

    • אלכס ז.

      אולי באמת הגיע הזמן לאיזה גילוי נאות. מיהו דו קופר? מה הקשר בינו לבין שתיים?

      • דניאל

        כמדומני עדיף במקרה הזה להתייחס לגופו של נושא ולא לגופו של אדם.

        • דניאל אחר

          כמדומני הפוסט הזה קצת עבר על הכלל הזה

        • אלכס ז.

          אם הפוסט היה מציג כלשהן, ניחא (אם כי גם אז עצם ההזכרה שהכותב "עוסק בתחום שנים" ושהוא נתקל בתגובות עוינות מצד תומכי שתיים דורשת הסבר מסוים). אבל בפוסט אין ולו קישור אחד לאמירות של שתיים, אין קישור לצילומי מסך וכל הפוסט הוא ערבוביה של אד הומינום ודיון על מה מקדם "צדקה" ןמה מקדם "צדק".

          מבחינתי עדיף אם כל כותב אורח (במיוחד כזה שאין לו בלוג משלו) יכתוב הקדמה קצרה בה יציג מיהו ומהו גם אם לא תוקפים מישהו ספציפי.*

          *לא שיש לי אהבה גדולה לשתיים. מאוד ייתכן שהוא אדם בזוי, אבל הייתי רוצה לראות קצת יותר עדויות לכך.

          • דניאל

            ההתבטאויות של שתיים הן לא נושא הפוסט, וגם חלק מהפסקה הקצרה שדיברה עליהן (למעשה על הפרשיה שהן עוררו) נמחקה. בכל מקרה אם מדובר כאן ב-5% אד הומינם, ההודעות של דרור ואלכס הן 100% אד הומינם.

            • אלכס ז.

              ממתי לבקש גילוי נאות נחשב לאד הומינום?

              אם תקרא את המאמר שוב תראה שחלק גדול מהטענות הבעייתיות נשארו בלי שוב מראית מקום או הוכחה להן. מה זה אומר על פוסט שגורביץ, לא בדיוק אדם שרגיל ללכת בין הטיפות, היה צריך למחוק חלק ממנו כדי שיוכל להופיע כאן?

              • דניאל

                רוב הטענות לא נתמכות במראי מקום או קישורים בגלל שהן לא מהוות סקירה עובדתית אלא פרשנות, ומאמר דעה יכול, ואמור, להכיל גם את זה. מה שאתה מתכוון אליו הוא שני משפטים בפתיחה שלא שייכים לנקודה העיקרית של המחבר, ומשום מה זוכים לעיקר תשומת הלב על חשבון שאר הטקסט המעניין הזה.

                בקשר לגילוי הנאות, אתה מניח שיש מה למסור לגביו גילוי נאות, הנחה מהסוג שבדרך כלל אי אפשר להפריך. שיבוא ויוכיח שאין לו ריב אישי עם שתיים, ובאותה הזדמנות שיוכיח שאין לו אחות.

  • אורלי פלדהיים

    חייבת להגיד לך יוסי גורביץ, מאוכזבת שבחרת לארח את הפוסט הזה.
    פוסט רוטן ונושף רוח התנשאות ועודף רב של שקרים.
    אני שקוראת אותך באדיקות רבה ומעריכה מאוד את דעתך,
    הייתי מצפה שהפוסט שיעלה אצלך בעניין הפלטים ישאל שאלות קשות ורציניות יותר.
    למשל, שאלה חשובה לאין ארוך העולה מתוך הפעילות היומית בשטח.
    מה מידת שיתוף הפעולה של ארגוני הפליטים בינם לבין עצמם על מנת שיוכלו להצליח במאבק הקשה הזה בסביבה העוינת, מלאת התסכול, הייאוש, השנאה והגזענות.
    הרי ברור לכל שארגוני הפליטים וזכויות האדם פועלים למען אותה מטרה – להיטיב.
    כל ארגון בדרכו, דואג לזכויות האדם ולזכויות הפליטים בארץ ונלחם בגזענות הנוראית שגדלה והולכת בחברה הישראלית ומוכתבת בצורה מחרידה ואנושה על ידי ממשלות ישראל.
    כמה מצער שכותב הפוסט מעניק לה הצדקות.
    אם היה קיים שיתוף פעולה קבוע ודיאלוג הדוק בין הארגונים (כולל ארגוני הפליטים עצמם) הדן ביעדים דחופים ומשותפים, אין לי ספק שהפליטים והשכונות רק היו מרווחים מכך.
    (אפרופו, זו שאלה שניתן לשאול על ארגוני השמאל השונים, וכמעט על כל פעילות הבאה להיטיב בעולם הזה) שיתוף פעולה אנושי על מנת להטיב, הוא המפתח בעשייה ובשינוי מציאות,
    ובזאת עסקינן.

    אז בואו נעשה סדר. (ארוך ומנומק)
    מעבר לנאמר בתגובות למעלה ותודה אמיר, מיכל ואחרים.
    מרק לוינסקי מעולם לא התיימר לתת מענה משפטי, סוציאלי או מקצועי לפליטים.
    הוא הוקם מתוך דיאלוג של הכרות ביני ובין יגאל לעשייה משותפת נגד הגזענות.
    נקודת המפגש בנינו הייתה סך הכל שבועיים קודם בהפגנה נגד חוק המסתננים.
    הדיאלוג בנינו התגלגל להיות – מרק לוינסקי כי המציאות הכתיבה זאת,
    כי נחשפנו (כמו אחרים ובעזרת אחרים), למראות שלא יכולנו לעמוד מנגד
    והייתה בנו את האנרגיה הדרושה, האמונה והצורך העמוק להטיב, לשנות ולו חלקית
    את המציאות המחרידה אליה נחשפנו.

    דף הפיסבוק 'מרק לוינסקי' חשף וסחף אחריו אלפי ישראלים מכל מגדר, מגזר, ומעמד מתל אביב ומהארץ כולה לעשייה למען הפליטים, למען שינוי מצבם, בדרכים האפשריות לאזרח שברצונו להטיב.
    מרק לוינסקי יצר ועודנו מייצר מפגש פשוט, אנושי ובלתי אמצעי, פנים אל פנים, ממנו נולדו עם הזמן, קשרים אישיים, אימוץ אישי, ללא מתודה, ללא שיפוט וגם ללא הפרוצדורה העוברים המתנדבים בעמותות השונות. והוא נותן עזרה מכל הלב תוך לקיחת אחריות ולמידה עם כל האמצעים העומדים לרשותנו כאנשים פרטיים.
    מתחילת העשייה נפגשנו, יגאל ואני עם כל הארגונים, למדנו מהם מה עשייתם, מי הם הפליטים, מה החוקים ובאיזו מציאות אנחנו פועלים. היינו ( ואנחנו ועדיין) בדיאלוג שותף עם כל הארגונים – עם מרפאת הרופאים לזכויות אדם ביפו, עם המרכז לסיוע לעובדים זרים, עם מרפאת הפליטים בתחנה המרכזית, עם מד"א והצלב האדום – דרך אגב הם אלו שקנו וחילקו שקי שינה לפליטים (ולא לשובע כנאמר) ואילצו את עיריית תל אביב לתת מענה בסיסי למחסה בפני הגשם. הם אלו שדאגו לבריאות הפליטים בסביבת הגינה בחורף הקשה של 2012. בחורף 2013 קנו משפחת מתנדבים במרק לוינסקי מיוזמתם שקי שינה שחולקו בתחילת החורף והעירייה לאחר דיאלוג עם יגאל הפעילה שוב את לשובע לעניין המחסה. אנחנו בקשר הדוק עם ארגון אסף שביקש מאיתנו יותר מפעם אחת לדאוג לאוכל – בערד, למועדון הנוער שלהם, לדאוג למגורים למשפחות דרום סודאניות שנקלעו למצוקה קשה של דיור וקיום, ועד היום אנו דואגים כמיטב יכולתנו לקיום בסיסי למשפחות – שחלקן הופנו אלינו גם ע"י מסילה. אנחנו בקשר עם ARDC ,עם אנו הפליטים שהצטרפו מאוחר יותר, עם הפקולטה לפליטים באוניברסיטת תל אביב, עם ארגון בני דרפור ישבנו שעות וימים, עם הסיפריה, עם חברי כנסת עם פעילים פרטיים, עם האו"ם ועם מי לא.
    וכל אותם ארגונים גם אם הייתה להם ביקורת כזו או אחרת – והרי למי אין ביקורת, גם לי יש.
    נדהמו מההיענות הגדולה של כל אותם אזרחים שבאו עם מיטב תבשיליהם, הבגדים שאינם בשימוש וליבם. ונעזרו בחשיפה התקשורתית שבאה בעקבות העשייה שלנו לעניין הפליטים.
    כאן המקום להגיד, שיגאל תרם למודעות הציבורית ולחשיפת התקשורת לעניין מצבם של הפליטים מאז הקמת מרק לוינסקי, לא פחות מכל הארגונים גם יחד ואולי אף יותר מהם. בחדות ובהירות ובחוסר סובלנות כלפי גזענים סדרתיים. אם בכל ארגון היה יושב יגאל אחד שיודע איך לעורר את התקשורת לבוא ולסקר ולהתעניין (וזאת מבלי שקרא לה) מצב הפליטים ללא כל ספק היה טוב יותר.
    יש מעט מאוד אנשים שיודעים לעשות זאת ושמוכנים לשלם את המחיר.
    אבל לזה למה שהיה ערך לכך בעיניי מי שמבקש להלעיז.
    כיף שיש את מי לשנוא, את מי להפוך לרע, והנה הכותב מוצא לו כתובת חדשה לשנאה ושקרים – עמותת אליפלט. נו באמת, כמה נמוך אפשר לבלוע? ומה השנאה הזו לכם?
    כל הארגונים עודדו אותנו ואת העשייה שלנו, נעזרו בנו ונעזרנו בהם. כי רק כך ניתן היה לתת פתרון למצוקה האדירה שהייתה בכל אותה שנה ורבע בה נפלטו אלפי פליטים לגינת לוינסקי, עם קפקפים וחולצות קצרות בקור בלתי נסבל.
    תכלס, היינו הצלה לארגונים, כי מרק לוינסקי – שהוא אוסף של אנשים, שזכויות האדם בנפשו ושעניין הפליטים והגזענות נגדם בליבו ועורר אותם לעשייה הזו, נתנן מענה למצוקה הקשה שאליה נקלעו הפליטים ונתן עזרה ראשונה והבסיסית, שלא היה ועדיין לצערנו אין בכוחם של הארגונים השונים לתת. וכמה נוח להפוך אתונו לשק חבטות – שיהיה לכם לבריאות.
    המצוקה בקרב הפליטים עודנה מתקיימת ובגדול לצערנו הרב. היא רק שינתה מיקום לשכונות למשפחות לדיור ותעסוקה והיא פחות נוכחת בגינה. אז הנה סקופ – תתפלא לגלות שאנחנו, אנשי מרק לוינסקי, שוברים את הראש כבר חודשים איך לתעל את אותה אנרגיה מפעימה של נתינה ועשייה מהלב, באופן פשוט וישים, למקומות ולצרכים שבהם זקוקים הפליטים עזרה. כן דן קופר – בדיוק להיכן שיש צורך, ולארגונים אין מענה.
    לעד יתקיים הויכוח האם עזרה הומאניטארית היא קיבוע המציאות או הכרך. בעיניי התשובה הנכונה נמצאת באיזון בין השניים ויותר מכך בעזרה אמיתית ופרקטית לקהילה לבנות את עצמה כקהילת פליטים חזקה שעוזרת לעצמה. אך זו כבר משימה מורכבת הדורשת משאבים גדולים שאין לנו כרגע ומי ייתן ויהיו.

    דן קופר יש לי שאלה אליך – אולי תוכל לעזור,
    האם אתה ושאר חובבי טרנד ההשמצות תיקחו אחריות למשל על מקלט הנשים.
    מקלט שפועל זמן רב מטעם ארגון. חיות בו 35 נשים אריתראיות שעברו אונס ועינויים עם ילדיהם.
    המקלט הזה משום מה (אולי אפילו בגלל הסיבה של אי קיבוע המציאות שאתה אמון עליה)
    עומד להסגר ממש בקרוב. לנשים הללו אין שום פתרון, איך לדאוג לילדים שלהם ולעצמן,
    היכן לגור איך לדאוג לאוכל וכו' והשאלה הזו, של מה יעלה בגורלן מדירה שינה מעינינו.
    אבל מי אנחנו? סתם אזרחים מודאגים, חשופים למציאות, שמנסים להטיב.

    ועוד שאלה קטנה, למה לכל הרוחות בכל הפוסטים האלו העסוקים באדם הלבן הצפונבוני שבא למרק את המצפון וכו' תמיד מוזכרות הפיליפיניות שבאות להאכיל בשישי שבת ואף פעם לא מוזכר הבחור הקסום על אופני ההרי קרישנה שלו עמוס בסיר התבשיל החם שבא כל יום לגינה ומחלק לרעבים – ואללה, כן לרעבים, מחלק ממש לידינו, באהבה.

    טרחתי להגיב לא כדי למרק מצפון אלא כי פשוט נמאס לי ממש מהשיח הרדוד והעקר שבא להרע להשמיץ ולפגוע בטענות שונות וכביכול נאורות, במקום לשאול את השאלה הפשוטה – כיצד אני יכול לעזור.

    בברכת כל טוב,
    אורלי פלדהיים
    אמא חד הורית, שיודעת היטב מצוקה מה היא, חצי לבנה חצי לא, מהחודש הבא גרה בנווה שאנן בשמחה.
    נו זו שעדיין מוכנה ביחד עם יגאל שתיים ושאר אנשי מרק לוינסקי, לא לישון ולעשות את המיטב ובעיקר לא לטמון את הראש באדמה.
    ואגב לידיעתך, המצפון שלי לא היה זקוק למירוק עוד קודם להקמת מרק לוינסקי.

    • תמר

      אורלי את פשוט מביכה. כל מי שהיה במרק לוינסקי מכיר את הגועל נפש הזה ואת עוד מגוננת על יגאל? כאילו המתנדבים לא יודעים את זה? כמה כבר מגיעים לאכול וכמה אוכל נאכל על ידינו שם? נו באמת.

  • nachum

    פתרון נאה לבעיה הוא להשתמש במילה כֹּרַח במקום במילה הֶכְרֵחַ

  • מתנדב

    תודה על המאמר. כל מי שבתחום יודע עד כמה מפחיד לצאת בגלוי נגד יגאל ואורלי בגלל התגובות האלימות שלהם. סוף סוף הסיפורים האלה יוצאים לאור.