החברים של ג'ורג'

צה"ל הוא החוליה החלשה: מבצע "קלפי יצוקה," פוסט מורטם

מבצע "קלפי יצוקה," או בשמו הרשמי "עמוד ענן," נמצא בדמדומיו. ישראל והפלסטינים הצליחו לפספס אמש (ג') הפסקת אש, מתוך ההתעקשות הילדותית להיות מי שישחיל את הפגז האחרון. כעקרון, הרעיון של הודעה על הפסקת אש שתתחיל מספר שעות לאחר ההכרזה פשוט למדי: מטרתו לוודא שכל הכוחות של שני הצדדים, בלי יוצא מן הכלל, קיבלו את ההוראות לנצור אש וההחלטה אכן תכובד. ישראל, לאורך השנים, ניצלה את המנהג הזה כדי לחטוף עוד כמה שעות של אש. אני זוכר איך הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, לא היה אז אחר – שידרה בהתלהבות את התותחנים שמנצלים את השעות האחרונות לפני הפסקת האש הראשונה במלחמת לבנון הראשונה גם היא כדי לזרות עוד קצת מוות והרס בביירות.

הפסקת אש עוד לא הושגה, אבל כבר אפשר להכריז על "קלפי יצוקה" ככשלון. הוא כשלון מבחינת בנימין נתניהו, שיכול היה להגיע לבחירות כמי שניצח על ארבע שנים שקטות מאד מבחינה בטחונית, והוא מסיים אותם כשתל אביב מופגזת (לראשונה מאז 1991), עם רקטות בכיוון ירושלים (לראשונה מאז 1970) ועם פיגוע ראשון באוטובוס מאז 2005 בערך. כמו ב-1997, אחרי ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל, אז שחרר את מנהיג החמאס אחמד יאסין מן הכלא, המערכה של בנימין "חזק מול האל תצחיקו אותי" נתניהו תגמר, שוב, בהישגים לחמאס.

היא כשלון מבחינת שר הבטחון אהוד ברק, אולי האיש השנוא ביותר בציבוריות הישראלית ובצדק, שהוכיח שוב שהוא לא למד דבר – ושבניגוד לבורבונים, גם הזכרון שלו לא משהו. ברק כבר היה במשחק הזה עצמו, בעופרת יצוקה, והוא ראה מה קרה בלבנון השניה. הוא צריך היה לדעת שהדבר החשוב ביותר לפני פתיחה באש הוא הידיעה איך מפסיקים אותה, מה תנאי היציאה.

היא כשלון מבחינת הכלכלה הישראלית. כדי לחזור לפחות או יותר אותם תנאים שבהם היינו קודם למבצע, הוצאנו שלושה מיליארדי שקלים. כל זה, על רקע בחירות שהוקדמו משום שראש הממשלה ושר האוצר שלו לא היו מוכנים להציג את התקציב. עכשיו יש בור של עוד שלושה מיליארדים, ובאוצר כבר מצאו את דרך למלא אותו מחולייתו; לא, לא, אל תשתטו, לא העלאה של מס החברות או מס ההכנסה על העשירים – העלאה של המע"מ בעוד אחוז. עוד לא שילמתם, וכנראה גם לא תשלמו עד הבחירות; נתניהו ושטייניץ לא מטומטמים לגמרי. החשבונית תגיע אחריהן.

והיא כשלון, בראש ובראשונה, לקדושה שבבהמות ישראל, צה"ל. הוא הוכיח את עצמו ככלי קהה שלא מסוגל לבצע את משימתו. כצפוי, חיל האוויר – שהשנינה הנפוצה אומרת שיש להתייחס אליו לא כחלק מצה"ל אלא ככוח ידידותי, הוא שונה מדי – תקף את המטרות שלו, ובתחילה עשה את זה היטב. אחרי שלושה ימים, המטרות ה"איכותיות", כלומר כאלה שעליהן יש מודיעין מדויק, אזלו, והפגיעות התחילו להיות רנדומליות יותר. משפחה של 12 נפשות; אחר כך משפחה של ארבע נפשות, בכללן שני פעוטות; אחר כך הרימו חוליות המוות המעופפות והאמיצות שלנו בסערה השמימה רכב ובו שלושה עיתונאים.

זה לא חדש, זה לא צריך להפתיע אף אחד: כך זה היה גם בסיבוב הקודם ובזה שבא לפניו. לחיל האוויר יש שלושה ימי חסד. אפשר, וצריך היה, לנצל אותם לעשות עוד משהו, אבל זה לא קרה. זה מצריך אומץ ותעוזה, וכאלה חסרים.

הבעיה העיקרית היא עם צבא היבשה. הוא כמעט שלא נטל חלק במערכה. הממשלה גייסה 75,000 חיילים – ואחר כך לא העזה לעשות איתם כלום. הם שימשו רק כברווזים במטווח; הם נפרסו בשטחים פתוחים, וכתב אל ג'זירה הבחין שהם בעצם חשופים לאש מרגמות. מסתבר שלאותו כתב היה יותר הבנה צבאית מאשר לקצינים הרלוונטיים בצה"ל, כי אתמול נהרג חייל מאש מרגמות.

כשאתה מגייס 75,000 איש ואז לא עושה איתם כלום, אתה בעצם מודיע שאקדח חיל היבשה שלך ריק מכדורים, ושאין להתייחס אליך ברצינות בפעם הבאה שתודיע על גיוס כללי. אבל מה יכול היה נתניהו לעשות עם הכוח המגושם הזה? כאשר מפעילים כוח יבשתי בתנאים של עזה יש שתי ברירות: או להסתער ולספוג אבידות, או להתכווץ, להפעיל אש כבדה, פראית ולא מדויקת (בעופרת יצוקה, צה"ל הרג לעצמו אותו מספר חיילים שהרג בו החמאס.) בחירה באפשרות השניה מובילה כמעט אוטומטית לתבוסה דיפלומטית, שמשמעה תבוסה במלחמה. אבל האפשרות הראשונה לא קיימת בפועל: הציבור לא מוכן לספוג אבידות בקרב החיילים (מותו של חייל קיבל יותר תשומת לב ממותם של שלושה אזרחים בשבוע שעבר), ואף פוליטיקאי לא יסתכן בעשרות הלוויות של חיילים באמצע קמפיין בחירות.

המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים, אבל בישראל העדיפו להחכיר את המדיניות לאנשי הצבא. בעיית עזה איננה חדשה, היא איתנו כבר שבע שנים. ועדיין, בצה"ל – שאחראי גם הערכת המצב הלאומית – לא מצליחים להגיע לתוכנית שתצליח להשיג משהו מעבר לתיקו מדמם. ובהתחשב בהפרשי יחסי הכוחות, תיקו מדמם למיליציה של מדינה עמוסה בציוד הייטק הוא נצחון למיליציות של הצד השני. נצחון בנקודות, אבל נצחון.

צה"ל, בקיצור, לא ממלא את תפקידו הבסיסי: לספק לקברניטיה של ישראל כלים לפתרון בעיה בטחונית. צה"ל, בדמותו של הטרול הטראומתי עמוס גלעד, הוא זה שהוביל מדיניות כושלת בעזה מאז 2006. כשנתניהו ביקש מסמך מדיניות חלופי, צה"ל מנע את הדיון בו – וזו לא אמירה שלי, זו קביעה של מבקר המדינה.

כלומר, מצד אחד, צה"ל לא מסוגל לפתור את בעיית עזה; מצד שני, הוא מונע את עצם הדיון בפתרונות אחרים; ואחר כך הוא לוקח מאיתנו הרבה מאד כסף – כלומר, הרבה מאד כסף מעבר להרבה מאד כסף שהוא לוקח בימים כתיקונם – כפיצוי עבור זה. כבונוס, הוא גם ממחיש לכל המתעניינים שחיל היבשה שלנו, גם אחרי גיוס מילואים שלא נראה מזה שלושה עשורים, לא מסוגל להתמודד עם (במקרה הרע) 20,000 חמושים למחצה מרצועת עזה.

ואז זה לא היה גרוע מספיק, בואו ניקח את זה צעד אחד הלאה. ראש ממשלתנו היקר, כמו גם הצבא, מפמפמים כבר הרבה מאד זמן מלחמה עם איראן. מפקד חיל האוויר כבר זכה לכינוי הרשמי למחצה "אלוף פיקוד איראן." עכשיו, בואו ניקח את ביצועיו של צה"ל בשלוש המערכות הגדולות האחרונות: לבנון השניה, עופרת יצוקה וקלפי יצוקה.

חיל היבשה לא ישחק תפקיד, וטוב שכך. חיל האוויר יקבל את שלושת ימי החסד שלו, כרגיל. הבה נניח שהוא אכן יצליח להוריד כמה מהמטרות החשובות ביותר. אבל: יכולת הפעולה שלו תהיה מוגבלת מאד, ולו משום המרחק הגיאוגרפי. קום לא נמצאת דקה וחצי של טיסה מתל אביב.

חיל האוויר לא מסוגל היה לשתק את ירי הרקטות מלבנון ב-2006 ומעזה ב-2009 ו-2012. זה לא צריך להפתיע: הוא גם לא היה מסוגל לשתק את ירי הרקטות של אש"ף מלבנון ב-1981. זה הופסק רק לאחר שהושגה הפסקת אש – והיא הופרה, כרגיל, על ידי ישראל. בהתאם, ודאי בהתחשב ביכולת הפעולה המוגבלת שלו, הוא לא יהיה מסוגל להפסיק את ירי הרקטות מאיראן לישראל. ואלו יהיו הרבה יותר רקטות, כאלה שיעמידו את "כיפת ברזל" במבחן של ממש, והאיראנים לא יהססו לירות אותן לאחר שישראל תתקוף אותם ללא פרובוקציה.

העזתים הוכיחו שהם יודעים לספוג יותר מתושבי ישראל, וסיפורי הגבורה באיראן מתייחסים פחות למלחמה חסרת התוחלת בחזית העיראקית ויותר לסיפוריהם של עירוניים שמצאו את עצמם תחת התקפת טילים רצחנית. מי שרוצה להעיר את השד הזה מרבצו, להזכיר לאיראנים טראומות ישנות ולעורר שנאה לישראל – שבשכבות רחבות באוכלוסיה לא קיימת – שתאפשר למשטר לנהל מלחמת התשה בליסטית עם ישראל, שיהיה לו בהצלחה. רק שלא יאמר לנו שהוא נוהג באחריות.

על עזה יש לישראל כמה מנופים. הראש והראשון שבהם, כמובן, הוא היכולת שלה לחנוק את עזה ולהשיב את המצור על כנו. אחר כך יש השפעה מצרית, והשפעה אמריקאית, ובסופו של דבר גם השפעה טורקית. אף אחד מאלה לא קיים באיראן, שנאנקת גם עתה תחת סנקציות כבדות. כדי להכניע אותה ולהפסיק את המלחמה בישראל, יהיה צורך במערכה של ממש, ואני לא רואה הרבה מתנדבים לבצע אותה. מותר להניח שממשל אובמה לא יסתבך שוב במלחמת יבשה באסיה, במיוחד לא בעוד מדינה מוסלמית.

צה"ל הוא כלי שבור, שלא מועיל אלא רק מזיק למפעיליו. ידענו את זה כבר אחרי מלחמת לבנון השניה. ההיסטריה המיליטריסטית אחרי המלחמה ההיא סייעה להשכיח את הנקודה הזו, ולהעביר את האשמה לכשלון צבאי מובהק לדרג המדיני. אחר כך הגיע משיח צבאי, גבי אשכנזי, ובעודו מנצל את כספי הציבור כדי לחתור תחת הממונים האזרחיים שלו, מכר לנו צ'יזבטים על כך שהוא "שיקם את צה"ל." רוב הציבור היה נכון עד מאד לבלוע את ההבל הזה, אבל מי שבחן את מה שעשה אשכנזי ראה שהוא מכין את צה"ל, שוב, למלחמת יום הכיפורים – כלומר, לעוד קרב טנקים ענקי ברמת הגולן ובסיני. העידן הזה חלף, ולא ישוב. העובדה שצה"ל לא מסוגל לגייס מילואים ולטפל בהם כיאות – חיילים התלוננו, כמו ב-2006, על העדר ציוד מתאים ומזון – צריכה לעורר תהיות, כמו למה בעצם יש לצה"ל מערך מילואים גדול אם הוא לא מסוגל לטפל בו או להשתמש בו.

אבל אל דאגה, זה לא קרה אחרי מלחמת לבנון השניה, שבה בלם החיזבאללה נסיון פלישה ישראלי ללבנון, וזה ודאי לא יקרה עכשיו, אחרי התכתשות קטנה הרבה יותר. הציבור המיליטריסטי ישוב ויישבע אמונים לצה"ל ולחיילים – כשהוא בלתי מודע לכך שהשבועה להגן על חיילים בכל מחיר מחסלת את הצבא, שתפקידו הצונן וחסר הרחמים הוא להמיר את חייהם של חיילים בהשגת יעדים צבאיים. אין כובשים את ההר, אם אין קבר במורד. ולא, הפצצה של ההר עד שאמא שלו תזהה אותו רק באמצעות DNA היא לא תחליף. אף פעם לא היתה. בצה"ל מעדיפים להעמיד פנים שהתהליך הזה הוא אשמת הציבור, שבוגי יעלון אהב להגדיר כחוליה החלשה; הם מתעלמים מחלקו של הצבא בתהליך הזה, כמו מיגון לבסיסים צבאיים אבל לא לישובים או ההחלטה – שנהפכה בלחץ המאורעות – לא להשתמש בכיפת מגן כדי להגן על ערים אלא על בסיסים. אבל בצה"ל רגישים מאד למה שהציבור חושב עליו, וכתוצאה מכך ביצוע המשימה נדחק למקום השני והשמירה על חיי הלוחמים עלתה למקום הראשון. זה סביר, פלוס מינוס, בתנאים וביחס שבהם צה"ל התרגל להלחם: פלוגה חמושה, עם סיוע אווירי, נגד חוליה חסרה של צעירים פלסטינים מכותרים וחמושים למחצה. רק שזה לא קרב, זה ציד אדם. ובקרב, צה"ל כבר מזמן שכח איך מנצחים.

ושוב לא נדבר על זה.

ועוד דבר אחד: ובעקבות הפיגוע בתל אביב היום: החדשות החיוביות, סוג של, הן שחזרנו לשפיות. פיגוע מערער את הסדר, מקפיץ את כולם. שנות הזומבי 2002-2004 כבר יצאו ממחזור הדם שלנו.

הערה מנהלתית א': אתמול הופעתי הופעה קצרה בטלוויזיה החברתית, וזה עשוי לעניין אתכם.

הערה מנהלתית ב': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

101 תגובות על ”צה"ל הוא החוליה החלשה: מבצע "קלפי יצוקה," פוסט מורטם“

  1. יוני ב. הגיב:

    "על רקע בחירות שנדחו" – צריך להיות "הוקדמו", לא?

  2. סתם אחד הגיב:

    לא גייסו 75 אלף איש, אישרו לגייס עד 75 אלף איש. בפועל גוייסו כנראה אלפים בודדים לכל היותר.

    • מני זהבי הגיב:

      בוואינט דווח שבפועל גויסו כ-56,000 חיילים. זה עדיין המון.

      • יהושאפט הגיב:

        אני משער שזה לקח מלבנון-2. שם לקח הרבה זמןו לגייס מילואים לאמן אותם ולתת להם ציוד. כאן העדיפו להיות מוכנים לכניסה תוך שעות מרגע הצורך במקום לחכות ימים ל"צבירת כוח". כל אחד יודע מה באמת קורה ב פ+12 (חצי מהאנשים מגיעים, בדרך כלל אלה שאין להם מפתחות לימ"ח, מחכים לחצי השני, זה לוקח בערך עוד יומיים עד שמתאפסים על מצבה מלאי ומוכנות).

        • מני זהבי הגיב:

          אבל ב"עופרת יצוקה" הספיקו 10,000 חיילי מילאוים.

          • יהושאפט הגיב:

            Better be safe than sorry.

            ב"עופרת יצוקה" גם היו לחמאס פחות טילים, לטווח קצר יותר, ולא היו להם מזל"טים. ואני מנחש שגם היו להם פחות לוחמים, בונקרים ומצבורי נשק ותחמושת. לחיל המודיעין המידע, לא לי.

            אפשרות אחרת היא שבאמת היתה תכנית אופרטיבית לכיבוש מלא של הרצועה (או כוונה ליצור מראית-עין של כזו, לצורך הרתעה).

  3. חנן הגיב:

    האמת היא שכל הפוסט חיכיתי להגיע לסוף כדי לדעת אם התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

  4. drevney הגיב:

    הפסקה האחרונה ארוכה מדי ולא ערוכה טוב.

  5. רועי הגיב:

    מטרת המבצע הייתה להפסיק את ירי הטילים על עזה, לנקות את החמאס ממצבור הטילים שלו (שעמד על 10,000).

    אם הפסקת האש תכנס ויפסיקו לראות טילים מאז, אז מה זה משנה שהחמאס ירה טיל לתל אביב ולירושלים? ביבי לא אחראי לכך שאיראן עוזרת לחמאס להתחמש, אתה ברצינות מאשים אותו שטיל עף לתל אביב בזמן שטילים לא מפסיקים לעוף לשדרות? מה ההבדל בדיוק? יצא המרצע מהשק.

  6. עדן הגיב:

    אז ישראל מנצלת את השעות האחרונות של ההפסקת אש כדי לירות. ספר לי על זה עוד, בבאר שבע.

  7. דרומי הגיב:

    "שיכול היה להגיע לבחירות כמי שניצח על ארבע שנים שקטות מאד מבחינה בטחונית"

    בין ינואר לאוקטובר היו 800 טילים ומרגמות ששוגרו על הדרום, האם זה נקרא שקט ?

    "ועם פיגוע ראשון באוטובוס מאז 2005 בערך"

    פיגוע אחרון היה ב 2011 (אילת) וב 2012 עצרו פיגוע התאבדות בירושלים (או הכוונה רק שבת"א היה בטחון ולא היו פיגועים ?)

  8. דרומי הגיב:

    שיט ההודעה שלי נחתכה,

    היו פיגועים מחוץ לת"א (למשל בדימונה) במהלך ארבעת השנים אולי היה ביטחון בת"א אבל לא בדרום הארץ שם רק ב 2012 שוגרו 12 אלף רקטות,

    כשהיו משגרים אותם דאגו להפיל את קווי מדא –

    http://en.wikipedia.org/wiki/Palestinian_terrorism#Denial_of_service_attacks_on_the_emergency_services

    אבל הכל בסדר כי ת"א וירושלים מחוץ לטווח ….

    • גיל ב' הגיב:

      די כבר ניג'ס. בתל אביב היו הרבה יותר פיגועים מאילת וגם מדימונה. נמאס כבר מהדיבורים כאילו מדובר ביקום נפרד שלא מחובר לישראל.

      • דרומי הגיב:

        "די כבר ניג'ס. בתל אביב היו הרבה יותר פיגועים מאילת וגם מדימונה. נמאס כבר מהדיבורים כאילו מדובר ביקום נפרד שלא מחובר לישראל."

        כנראה באמת מדובר ביקום נפרד שלא מחובר לישראל, אם מדברים על פיגועים באוטובסים וטוענים כי לא היו מאז 2005 אם היו פיגועים באוטובסים ב 2011 ו 2008/9 ולא מזכירים אותם.

        אנא הסבר למה טוענים כי לא היו פיגועים באוטובוסים כאשר היה ב 2011, 2008 ?

        • מני זהבי הגיב:

          אכן ניג'ס.
          הזיכרון האנושי הוא סלקטיבי. פיגוע בודד, שגובה קורבנות מעטים ופרק-זמן גדול יחסית מבדיל בינו לפיגועים אחרים, עשוי בקלות להישכח, בין אם הוא התרחש בתל-אביב, בדימונה או בקרית-ארבע.
          אני מניח שיימצאו לא מעט אנשים (במיוחד בעלי נטייה פוליטית מסוימת…) שיטענו שבתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה לא היו פיגועים נגד האזרחים בישראל. אני גם לא חושב שכל מי שמעלה טענה כזאת הוא תועמלן בשירות הימין.

        • גיל ב' הגיב:

          כי עם כל הכבוד לא הצטברה מסה של פיצוצי אוטובוסים כמו שהיתה לפני כמה שנים, ולא רק בת"א אלא ברב חלקי הארץ כמו חדרה, עפולה, נתניה וכמובן ירושלים. דווקא בדרום היה די שקט (להוציא עוטף עזה). אני זוכר רק פיגוע אחד בבאר שבע. אז מה, מישהו אז יצא נגד תושבי הדרום ששותים אספרסו כשאוטובוסים ודולפינריומים מתפוצצים בתל אביב וירושלים?

  9. אחר הגיב:

    רק הערה טכנית ירי מאירן יוגדר כירי של טילים בליסטים והמערכת המיועדת לירוט של הטילים הנ"ל היא מערכת החץ ולא כיפת ברזל.
    מערכת שעוד לא נבחנה, ובנוסף עלות כול ירוט נמדדת במיליונים.

    • גיל ב' הגיב:

      שלא לדבר שטיל שיחדור את המערכת יפגע בעיר יגרום נזק הרבה יותר משמעותי מגראד או פאג'ר. כאן לא יעזרו ממ"דים.

  10. עדו הגיב:

    אני שותף לביקורת שלך על צה"ל ויש לי עוד כהנה וכהנה להוסיף אבל אתה מציג את זה כאילו צבא אחר, מצויד יותר, מאומן יותר, קשוח יותר, היה יכול להביא לתוצאות יותר טובות. אז לא, יש בעיות שאין להן פיתרון צבאי , לפחות לא כל עוד אנחנו שומרים על מינימום ש מוסר לחימה. אם האיראנים החביאו במדבריות הענקיים שלהם מתקני גרעין זה קצת טיפשי לחשוב שאנחנו יכולים לשלוח מטוסים או אפילו חוליות קומנדו ולהשמיד את כולם (מה שבמילא רק ידחה את ההתגרענות של איראן, על כך כולם מסכימים) . גם האמריקאים שקעו עמוק בבוץ העיראקי אחרי שניסו להפעיל צבא בלב אוכלוסיה אזרחית עוינת ואפילו הצבא הרוסי לא מנע מהצ'צ'נים לבצע כמה פיגועים רצחניים בתוך רוסיה. בקיצור, יש משימות שאינן צריכות להיות מונחות לפתחו של הצבא, מאומן וממושמע ככל שיהיה.

  11. ראסול הגיב:

    לי נראה שמטרת המבצא הייתה להשלים את תוכנית ההתנתקות של שרון, קרי להפוך את עזה ליחידה פוליטית כלכלית דמוגרפית נפרדת מהגדה המערבית. לא נעים לי להגיד אבל נראה לי שמדובר בהבזק של גאונות מקוויאלינית מצידו של ביביה ויש לי הרגשה שהוא שריין פה את הכהונה שלו לעוד איזה עשור שניים לפחות.

  12. בעיית עזה איתנו כבר שבע שנים?

    אני לא זוכר נכון, או שבעיית הירי מעזה כבר הייתה ישנה כשיצאנו ממנה, ב-2005? שכל אנשי צה"ל וכל פרשיו לא יכלו למנוע את הירי הזה גם כשישבנו עמוק בתוך הרצועה?

    • דודי הגיב:

      כן ולא.

      היה ירי, אבל הטילים היו קסאמים קטנים וקצרי טווח ("חפצים מעופפים" בלשונו של ויסגלס ב-2005). לא מזלזל בזה, אבל זה לא גראדים ובטח לא פאג'רים, שמאז ההתנתקות נצברו בכמויות ענק. גם לפני כן יכלו להבריח נשק, אבל בהיקפים קטנים בסדרי גודל.

      • גיל ב' הגיב:

        לא רק קאסמים, גם פצמ"רים שנורו על בסיסי צה"ל וגוש קטיף והרגו הרבה יותר אנשים מכל הקאסמים, גראדים ופאג'רים.

  13. ערן הגיב:

    מסכים לגמר מתוך ניסיון בשטחים. צה"ל עמד מול עם כבוש ונכלם, ילדים זורקי אבנים ולעיתים רחוקות מאוד עם משהו שווה כוח. לעומת זאת השקיע מאמצים כבירים בכנוע הפוך ופמפום האגו. בגלל זה ניתן לזהות נפילה חזקה מאוד של האגו בעימותים אמיתיים כמו עם חיזבאללה, יש תחושה של "מציאות" באויר ואיתה גם כל הכאוס והאימה שהוא בעצם המצב הטבעי למלחמה. מה שמוזר הוא שהרטוריקה של צה"ל וחייליו היא כמו שבלונה שחוזרת על עצמה. המון אגו ריק מתוכן. עד כדי כך מאמינים באשליית האגו שעופרת יצוקה היתה לדעת רבים במטרה להחזיר את האגו של צה"ל. פתאום הכל היה נוח, הכל עובד, הכל חלק. וזו לדעתי האשליה הגדולה ביותר- שהם רואים בדבר כזה הצלחה ומפספסים את האמת הכואבת ביותר של כל המלחמות והן שכאוס, פאשלות, הרוגים, פצועים וחוסר ודאות הן חלק מהעניין, ורק אם יש לגיטימציה מוחלטת, זאת אומרת מוצו עד עין קץ כל האפשרויות לשלום, אז למרות כל אלה אפשר גם לנצח ועוד לשמוח אחרי זה. זו הישרדות.

  14. א.ה. הגיב:

    פוסט מצויין.

    הערה אחת:
    " על עזה יש לישראל כמה מנופים. הראש והראשון שבהם, כמובן, הוא היכולת שלה לחנוק את עזה ולהשיב את המצור על כנו. אחר כך יש השפעה מצרית, והשפעה אמריקאית, ובסופו של דבר גם השפעה טורקית. "

    לאמריקאים יש מעט מאד השפעה בעזה, אם בכלל. זה מאחר שהם (בחסות החרם הקדוש של הקונגרס על החמאס) פשוט לא נמצאים ברצועה (כלכלית, וכו').

    דווקא לאירופים יש השפעה גדולה על עזה (מאחר שהם מעבירים כספים משמעותיים לסיוע הומניטרי, וכו'). אבל ישראל, ומשרד החוץ ברשות ליברמן, דואגת לדחוף את אירופה הרחק ממנה במקום במקום להישען עליה. חבל.

  15. מני זהבי הגיב:

    עם איך שהמיני-מלחמה הזאת נגמרת (אם היא אכן נגמרת), היא לא צריכה לסייע לנתניהו בקלפי — להפך.
    אני כבר לא אצביע ליחימוביץ'. אבל אם יש לה מינימום של תבונה פוליטית, מה שהיא צריכה לעשות עכשיו זה לשלוח צלמים לצלם המון תשדירי בחירות עם עמיר פרץ (ובדרך גם לקדם את פרץ למקום הגבוה ביותר ברשימת המפלגה). הניגוד בין מי שהביא את טילי החמא"ס על מרכזי האוכלוסייה של ישראל (נתניהו) למי שיזם את פרוייקט ההגנה נגד הטילים הללו (פרץ) כבר יעשה את שלו. מה שנותר לראות הוא האם יחימוביץ' תעשה שיקול פוליטי נכון עבור מפלגתה או תעדיף לטפח את הדימוי שלה-עצמה בתור "מנהיגה", תוך רמיסת שותפים פוטנציאליים כמיטב מסורת המפלגה בעשורים האחרונים.
    ואפילו יאיר לפיד יכול להרוויח משהו מבחינה פוליטית אם ימצא איזה מהנדס בגמלאות מפרוייקט "כיפת הברזל", אותו יוכל לשבץ במקום גבוה ברשימתו.

    • תומסו הגיב:

      מני, זה הדבר המעניין והמקורי ביותר שקראתי בשבוע האחרון.

    • אסףר הגיב:

      " לטפח את הדימוי שלה-עצמה בתור "מנהיגה", תוך רמיסת שותפים פוטנציאליים כמיטב מסורת המפלגה בעשורים האחרונים"

      אני חושש שלהיפך. מסורת מפלגת העבודה היא של שועלים שמזנבים באריות וממהרים לשלוף את הסכינים ברגע שהבחירות נגמרו. מבחינה זו התנהגות יחימוביץ' מובנת.

      • מני זהבי הגיב:

        השועלים והאריות נוהגים להתחלף אלה עם אלה (פרס, בן אליעזר, ברק בתקופה מסוימת).
        אבל מילא. מה מובן בהתנהגותה של יחימוביץ'? עדיין אי-אפשר לומר שהיא מסרבת לקדם את פרץ כיוון שפשוט לא היה לה מספיק זמן לעשות את זה.
        האם היא צדקה בהתלהבות הפומבית שלה מהמבצע המיותר הזה? ואיך זה קשור לסכינאות הפנימית שהפכה למסורת במפלגת העבודה?

        • אסףר הגיב:

          אתה שואל שאלות בנושא שלא עליו הגבתי.

          אם השאלה היא – למה לא לקדם את פרץ תוך "רמיסת שותפים פוטנציאלים", התשובה היא – כי במפלגה הזאת המסורת היא שאין שותפים פוטנציאלים אלא בעיקר מי שיעיף אותך ברגע שיוכל. כמו הצמד רבין-פרס, פואד בגלגולים שונים, כמו שעיני עשה לפרץ וכמו שהיא, בצורה מסוימת, כבר עשתה לפרץ (שהוא זה שהביא אותה למפלגה ותופס את עצמו כמי שנבגד על ידה).

          • מני זהבי הגיב:

            רמיסת השותפים הפוטנציאליים היא היבט אחד של אותו תהליך שבו יו"ר המפלגה נמנעת מלקדם בכירים אחרים ממפלגתה מתוך חשש שהם יציבו אתגרים פנים-מפלגתיים למנהיגותה.
            מובן מבחינה אנושית, אבל הרבה פעמים מטומטם מבחינה פוליטית.
            שום דבר רע לא יקרה אם המנהיגה ירום הודה תוותר מעט על יוקרתה (אפילו לא על מעמדה!) לטובת מישהו שיכול למשוך קולות בתחום שבו היא אינה אטרקטיבית בעליל.

    • דודי הגיב:

      את קולו של בעל הבלוג היא כנראה לא תרכוש תוך נפנוף באנשים שיזמו ופיתחו את כיפת ברזל, כי הוא קרא בעבר להוצאתם להורג בעוון בגידה.
      http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1159

      • ygurvitz הגיב:

        אה, לא. לא ממש.

        • דודי הגיב:

          כואב להגיד: "טעיתי, פיתוח כיפת ברזל היה רעיון טוב ולא היה צריך להרוג את מי שהחליט כך" + (הסתייגות א,ב,ג).

          • דניאל הגיב:

            כואב מאוד.

          • ראסול הגיב:

            זה חלק מהמשחק בתקופת העיתונות המודרנית, בטח עם הפרוליפרציה בכמות כותבי הop eds בעידן הבלוגים. אף אחד לא באמת מצפה מעיתונאי לחזור בו מכל דבר שהוא אי פעם אמר שהוכח היסטורית כטעות (או במקרה הנוכחי כאמירה שעשויה להיות מרחיקת לכת יתר על המידה). כל העיתונאים צריכים להתמודד עם טיעון הצביעות, מצדם הם יכולים לטעון שבניגוד לפוליטיקאים אותם הם מבקרים על קבלת החלטות בעייתית וכו הם בסך הכל מביעים דעה ולא מכתיבים מדיניות.

            ולכן בסופו של יום ההיסטוריה (וההיסטוריונים) הם אלו ששופטים מנהיגים ע"י ניתוח רטרואקטיבי של התוצאות של המדיניות שלהם, עיתונאים בסופו של יום רק חולקים את הדעות שלהם, וכן, לכל בן-אדם יש דעות שגויות ולא תמיד קל (או צריך) להכיר בכל טעות היסטורית שעשית.

            וחשוב לציין פה שאני מתייחס ל"מאמרי דעה" ולא ל'סיקור עיתונאי אובייקטיווי כביכול'.

        • חרטא ברטא הגיב:

          ציטוט מדויק מהפוסט ההוא:

          "כלומר, אם להיות לא מנומסים, מערכת הבטחון הישראלית ספסרה בדם תושביה, בנתה במודע מערכת שידעה שלא תתאים לתפקיד, והפקירה אותם לאש האויב בעודה סופרת את הדולרים שלקחה מאותם תושבים תוך כדי שהיא משקרת במלוא יכולתה. הכינוי הראוי למעשה כזה הוא בגידה. הפתרון הראוי לו הוא משפט הוגן שיסתיים בכיתת יורים מהירה. ואם הציבור היה מבין מה קרה, היו צריכים לערוך הגרלה בין המתנדבים לירות."

          • גיל ב' הגיב:

            עד כמה שאני מבין הוא דיבר על חוסר היכולת של כיפת ברזל להגן על היישובים הקרובים לעזה למרות שבמקור (מה שכולם שוכחים כעת) היא הוצגה כפיתרון עבורם. אף אחד לא חשב אז שצריך להגן על באר שבע ואשדוד. ואם כל ההערכה לביצעי המערכת בהגנה עליי בתל אביב, היא לא עזרה לחלוטין לתושבי עוטף עזה.

            אני מניח שאם ההכרזה המקורית היתה "אנחנו רוצים להגן על יישובים רחוקים יותר מעזה ולא על עוטף עזה", הטיעונים גורביץ היו אחרים. אפשר היה לדבר על עדיפויות ומי קודם למי, אבל לפחות הכל היה על השולחן.

  16. נמרוד הגיב:

    האם מלחמת לבנון השניה היא כזה כישלון במבט לאחור? הצבא נתפס לא ממש מוכן, והיו לא מעט כשלים, אבל תחושת הכישלון נובעת בעיקר מחוסר היכולת לספוג אבידות שאותה אתה מבקר. חיל האויר יכול לתרום לא מעט, אבל על הקרקע זה לוחם מול לוחם – וחזבאללה מאורגן וממושמע כמו צבא אמיתי. בסוף זה נגמר ביחס הרוגים של 1:5 בין צה"ל לחזבאללה. לא שונה בהרבה מהמצב בזמן השהות ברצועת הביטחון. במבחן התוצאה הגבול עם לבנון שקט. לא הייתי מגדיר את המלחמה הזאת כהצלחה כבירה, אבל גם לא ככישלון מוחלט.

    ובנוגע לעמוד ענן – מאוד מכאיב לי להגיד את זה, אבל באופן מפתיע, נראה שנתניהו הוא אחד מרשאי הממשלה היותר מתונים מבחינת הפעלת כוח צבאי. היו לו כמה הסתבכויות בשש שנות כהונותו (מנהרת הכותל היא הטיפשית מכולם), אבל כולן הסתיימו מהר יחסית ועם יחסית מעט נפגעים משני הצדדים. אם משוים אותו לברק, אולמרט או שרון הוא יוצא כמעט פציפיסט. מלבד זאת, יש סיבה לתקווה מהסכם הסכמת האש, דווקא כיוון שהוא מתפרש כהישג של החמאס בתיווך מצרי. הישג כזה, שיקל על מעבר של סחורות לעזה יכול להיות בדיוק הסולם שיאפשר לחמאס לרדת מהעץ של הלחימה הפעילה בישראל. חבל רק אם הלקח לאבו מאזן יהיה שישראל מבינה רק כוח.

    • יניב מאיר הגיב:

      זה לא שנתניהו כ"כ מתון, זה האמריקנים שהוא נאלץ לקבל את תכתיביהם.

    • נתן הגיב:

      מלחמת לבנון היא כשילון צבאי. מספיק לקרוא את הספר "שבויים בלבנון"( אם אני לא טועה של עופר שלח) בשביל להבין עד כמה הכישלון היה גדול וצפוי מראש.

      צה"ל הוא צבא שב40 שנות כיבוש וביחוד בשנים שקדמו למלחמה הלך והתפרק מיכולת הלחימה שלו או כפי שכתוב בספר – בכירים במטכ"ל אמרו לאולמרט לפני המלחמה ש"צהל הוא צבא שאינו מסוגל להילחם".

      המדהים ביותר שמי שאחראי להכנת הצבא בשנים שקדמו למלחמה ולהזנחה כללית של מערך המילואים וההכשרה הצבאית בכלל(נהגי טנקים שלא ידעו לנהוג בטנק) – הוא היום מנהיג הפלג הקיצוני בממשלת ישראל , בוגי יעלון ןאיש בתקשורת או בציבור לא חושב לבוא איתו חשבון על המחחדל הזה.

    • יהושאפט הגיב:

      מסכים איתך לגמרי.

      יותר מזה, מה שחרה לי כאן זו הדמוניזציה של נתניהו. מילא כבוד לרה"מ, את זה מזמן ביטלנו (מראיינים ברדיו משתמשים כבר שנים בהטיות שונות של "ביבי", אפילו בראיונות איתו). אני לא מצביע לא לביבי לא לליברמן ובטח שלא לברק, אלא הרחק שמאלה מהם. מצידי שיקחו את עצמם ויהגרו למקום בו הם יעשו פחות נזק לאנושות. אבל לומר כמו שרבים מחברי בשמאל (וגם יוסי כאן רמז מספר פעמים באופן די בוטה) אמרו שהמבצע הוא סוג של "תעמולת בחירות" לנתניהו/ברק/ליברמן? בעיני זו שנאה נטו, סוג של עלילת דם. חסרה רק איזו קריקטורה של נתניהו מדושן עונג עם כוס דם של ילדים עזתים וישראלים ביד אחת ופתק בחירות ביד השניה. אולי גם אני חוטא פה בדמוניציה אבל איפשהו אני מרגיש שרבים מחברי בשמאל הפחות-הומאני (ולצערי יש גם במחנה השלום כאלה שבעיוורונם, עושים מדם ילדים הון פוליטי; אני מאמין שיוסי יכנס גם בהם עם המקלדת שלו יום אחד) חיכו לאיזה "כפר קנא" כדי להגיד "אמרנו לכם". אבל בתכלס, כמה שקשה לקבל את זה, הפעולה בעזה היתה אחת היותר מתוכננות, מתונות ותחומות בזמן. ראש ממשלה מהימין שלא נגרר לקריאות מהמחנה שלו-עצמו לעשות מעזה בריכת שחיה אולימפית בהחלט ראוי להערכה.

      • דודי הגיב:

        ייאמר לזכות הממשלה גם שהגדרות המבצע היו ריאליות – השבת השקט לדרום והחזרת ההרתעה.

        זה שונה תכלית השינוי מהצהרות אולמרט במלחמת לבנון, על הפלת חיזבאללה והחזרת החיילים החטופים.

      • עדו הגיב:

        יניב שמעליך התייחס לזה בבלוג שלו:
        אם נתניהו היה עכשיו באופוזיציה וממשלת שמאל הייתה נוהגת בדיוק באותו אופן כלפי החמאס הוא כבר היה מעמיד הפגנה של אלפים מול הכנסת בגלל שלא עשו מה שצריך מול הטרור.
        כן, זה יפה מאד שנתניהו לא עם סכין בין השיניים ולא עם רצח בעיניים. עכשיו שיסביר לי מה בדיוק הטענות של הימין כלפי השמאל 'התבוסתן' אם בפועל גם לימין אין באמת פיתרון כוחני שיראה לערבים מה זה אחת ולתמיד כפי שהם אוהבים לספר לנו.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          אז אתה תוקף את נתניהו על מה שאתה חושב שנתניהו יעשה במצב דימיוני שהמצאת לצורך הניגוח ולא על בסיס מה שהוא עשה בפועל?
          גאוני,
          גם לאחותך הזונה אין כובע?.

        • יהושאפט הגיב:

          יש מצב שאתה צודק. יש סיכוי שהוא היה מעמיד הפגנה כזו אחרי מטחי רקטות ומשהתחיל המבצע נותן לו גב מלא. הטענות של הימין הן מן הסתם שהשמאל לא היה מעולם עושה מבצע כזה (שטויות, ע"ע פרס). לא חושב שמי מאנשי הימין היה אומר (אולי הם אומרים?! מודה שלא נכנסתי לאתרי ימין יותר מדי) שברק מנסה להראות ביטחוניסט לפני פתיחת הקלפיות.

        • נמרוד הגיב:

          נכון. המחמאה המסוייגת שלי לנתניהו לא פותרת אותו מכל הביקורת (שלא לומר תיאוב) שיש לי כלפיו. גם בשל הפופוליזם ותחושת הצביעות שעולה ממנו, וגם כיוון שהוא האחראי העיקרי למיסוס תהליך השלום בשני העשורים האחרונים.

  17. דודי הגיב:

    שאלה ליוסי – בעבר קראת, בעדינות ובזהירות האופיינים לבלוג, לשפוט ולהוציא להורג את מתכנני כיפת ברזל.

    האם במבט לאחור אתה עדיין חושב כך, או שתעדיף להסתפק במאסר ממושך?

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1159

    "אם להיות לא מנומסים, מערכת הבטחון הישראלית ספסרה בדם תושביה, בנתה במודע מערכת שידעה שלא תתאים לתפקיד, והפקירה אותם לאש האויב בעודה סופרת את הדולרים שלקחה מאותם תושבים תוך כדי שהיא משקרת במלוא יכולתה. הכינוי הראוי למעשה כזה הוא בגידה. הפתרון הראוי לו הוא משפט הוגן שיסתיים בכיתת יורים מהירה."

    • אסףר הגיב:

      תיקון אחד לפחות: *המתכננים* הם מהנדסים שבנו מערכת לפי פרמטרים שניתנו להם.

      לגבי הגנרלים ומערכת הבטחון שהחליטו על סדר עדיפויות- שאלה אחרת.

    • עמית הגיב:

      אאוצ'.

    • גיל ב' הגיב:

      כל זה נכון לגבי מי שגר קרוב לגבול עם עזה. להם לא הוצע שום פתרון למרות שפתרונות כאלו קיימים ומחירם סביר.

    • אייל הגיב:

      יוסי צודק במהות.

      כשעמיר פרץ (תושב שדרות) ביקש מערכת ליירוט טילים, הוא בוודאי לא ביקש מערכת שאינה יכולה להגן על שדרות ועל יתר יישובי עוטף עזה. זה שאנשי משרד הביטחון שיקרו לו ואמרו שהמערכת תגן גם על שדרות, כדי שלא יביא את הנאוטילוס/סקייגארד שכן יכולים להגן על שדרות וישובי עוטף עזה- היא ללא ספק בגידה.

      הויכוח הוא לא על האם היה צריך לעסוק בהגנה אקטיבית, אלא האם כיפת הברזל היתה הבחירה הנכונה, העובדה שמשרד הביטחון סירב לנסות (אני לא מדבר על להחליט) הן את מערכות הלייזר והן את תותחי הפלאנקס ושיקר באופן רגיל לתקשורת לגבי מדוע אסור לעשות זאת, למה הלייזר פגום [ אני רואה עכשיו ריאיונות עם דני גולד שדחף את כיפת ברזל, ובא לי להקיא]

  18. עמית הגיב:

    1. מה שהביא את צה"ל לא להכנס לרצועה הוא ההבנה שאם מפילים את החמאס המשמעות היא שצה"ל חוזר לשלוט בשטח. ואת זה ישראל לא רוצה. אם היו מאמינים שיש סיכוי לייסד שלטון עדיף על החמאס ברצועה, אני מבטיח לך שצה"ל היה נכנס לשם במלוא עוצמתו ומייסד את השלטון החדש הזה. צה"ל מפחד מהרוגים בקרב חייליו, כמו כל צבא מערבי, אבל הוא לא מפחד מזה באופן משתק.

    2. ביבי פשוט התיישר עם דוקטירינת ההרתעה של אולמרט. הוא מבין שאין אפשרות (מדינית) להגיע להכרעה בעזה. לכן הוא מבין שלישראל אין ברירה אלא "לקצור את הדשא" מפעם לפעם כדי להבטיח עוד תקופות של שקט לדרום. מה יהיה הסוף של זה? לא ברור, מה שכן ברור זה שבינתיים מצבנו השתפר ואם פעם הדרום היה חסר הגנה, במבצע הנוכחי הוכח שלטווח הארוך כיפת ברזל תוכל להיות מערכת שתספק 100 אחוז הגנה בקירוב.

    • אורן29 הגיב:

      1א) ישראל או צה"ל לא יכולים "לייסד שלטון חדש" בשום מקום על פני הגלובוס. הקונספט המגלומני הזה נכשל כשלון מוחלט לפני כעשרים שנה בלבנון, ומאז אין ישראלי אחד בעולם שרוצה או מנסה להחיות אותו.

      1ב) כדי "למחוק" את חמאס עזה מחיינו ישראל צריכה לחזור לשלוט בשטח, לפרק זמן של כמה שנים. לא משימה סטרילית או צמחונית,אבל בהחלט משימה אפשרית (ואני מנתק כרגע את היתכנות המשימה מהתועלת שבה). יתכן שאת הכיבוש המחודש ברצועה ישראל תנצל כדי לשקם את עזה- הכנסת גורמים בינלאומיים כדי לשקם תשתיות אזרחיות, ביצוע פרוייקטים ענקיים של ישוב תושבי מחנות הפליטים מחדש בשכונות חדשות שיבנו, ואחרי שנתיים שלוש- יציאה ישראלית, בחירות בעזה, ומו"מ עם מי שיבחר. מצד שני, הגיוני יותר שישראל תישאר שם שלא על מנת לצאת, ואפילו תחדש את מפעל ההתנחלויות הנפלא שבלעדיו לא היינו מגיעים עד הלום. לך תדע.

      בקיצור- כדי לכבוש את עזה צריך לתכנן לטווח ארוך, ולהביא בחשבון שלל סיכונים ותקלות. ההיסטוריה של ישראל רצופה ב"מבצעים מתגלגלים" מסוגים שונים, או סתם תכניות שלא תוכננו לכל פרטיהן כמו שצריך, כך שצריך להיות נאיבי מאד כדי להאמין שדווקא את בעיית עזה ישראל יכולה לפתור ע"י תכנית מוצלחת.

      2א) ל"דוקטרינת ההרתעה" שאתה מדבר עליה יש תוצר בעייתי מאד- ישראל, בעצם, מאמנת את חמאס. לא רק שכמות הארטילריה שנורית על ישראל ואיכותה עולים, חמאס גם מתכונן טוב יותר לאלמנט הצבאי הקרקעי של ישראל. ב"עופרת יצוקה" צה"ל נכנס כלאחר יד לרצועה, מצא מולו מגרש משחקים ריק (לוחמי חמאס המהוללים פשוט ברחו, כי הם ידעו שאין להם סיכוי), ואיבד את רוב חייליו ל"אש כוחותינו". ארבע שנים אחר כך, ולכל מקבלי ההחלטות היה ברור שכניסה קרקעית תסתיים בנפגעים ובאבידות, כי הצד השני בכל זאת למד כמה דברים מהמבצע הקודם. מכאן, אגב אלמנט ה"אקדח הריק" שבאיום שבפלישה קרקעית. למבצע הבא, עוד 3 או 4 שנים (תלוי במועד הבחירות שאחרי הנוכחיות) יגיע חמאס משופר יותר מבחינה צבאית. כמובן שגם צה"ל יגיע משופר יותר, אבל אני קצת סקפטי בנוגע לתוצאות המבצע הבא, משום מה.

      2ב) "כיפת ברזל" מעניקה מענה (לא מושלם, וגם לא יהיה מושלם אף פעם) לטווח הבינוני- רחוק של הארטילריה הפלסטינית. ישובי "עוטף עזה" חטפו, חוטפים, ויחטפו ארטילריה פרימיטיבית שאיתה "כיפת ברזל" לא מתוכננת להתמודד. כמובן שירי על ישובי "עוטף עזה" איננו עילה למבצע צבאי ישראלי לדעת מקבלי ההחלטות שלנו- כדאי להזכיר שההסלמה הנוכחית החלה לאחר צמד פעולות של חמאס שכוונו כנגד צה"ל- פיצוץ מנהרה וירי על ג'יפ. כשצה"ל נפגע- צה"ל משקם את "ההרתעה", אותו מושג אבסטרקטי שאין לו קשר לבטחון האזרחים (כשם של"כלכלה" הישראלית אין קשר לאיכות החיים של האזרחים). כשאזרחים נפגעים- נו, אתה יודע, לא צריך לעשות דרמה מכל דבר.

      • עמית הגיב:

        1) בדיוק. בגלל זה ישראל לא מנסה לכבוש את עזה. ואפילו לא חושבת על מה שהצעת ב1ב.

        2) ממש לא. לפני עופרת יצוקה היו בטוחים מה-בטוחים שכניסה קרקעית תעלה לישראל במאות, כן, מאות הרוגים. המבצע הביא ל10 חיילים הרוגים, חלקם מאש ידידותית. במבצע הנוכחי אפילו לא האמינו שמבצע קרקעי יוביל להרוגים רבים, פשוט אף אחד לא חשב שיהיה למבצע הזה תוחלת כל שהיא או שהוא ישיג משהו שאי אפשר להשיג בלעדיו. כמובן שהחמאס ישתפר צבאית, אבל בסופו של יום אין לו מה לעשות נגד מספר אלפי חיילים שנכנסים לעזה מגובים בסיוע אווירי, סיוע שריון, ומודיעין מדויק לגבי רוב עמדותיו.

        2ב) כיפת ברזל לא תוכל להביא לעולם מענה מושלם, אבל היא בהחלט יכולה להביא מענה ששואף למושלם. כבר במבצע הזה עם פריסה חלקית של כיפת ברזל ראינו שמספר הרקטות שפגעו בשטח בנוי היו פחות מ-30. כיפת ברזל לעומת זאת יירתה כ450 טילים. מדובר באחוזי יירוט של 93 אחוז.
        עם פריסה מלאה של המערכת ושיפורים טכנולוגים, יהיה אפשר כנראה לדבר על אחוזים גם גבוהים יותר. במצב בו על כל 1000 טילים שהאויב יורה פחות מ20-30 פוגעים בערים – האם לא יגיע השלב שבו אפשר לכבות את האזעקות ולהמשיך בשגרת החיים גם תחת ירי טילים של האויב? זו צריכה להיות המטרה לטווח ארוך של כיפת ברזל. ומצב כזה, ינטרל את מירב כוחו של החמאס.

        2ב) זו הסיבה שצה"ל לא מסתפק בכיפת ברזל. צה"ל יקבל – ב2014 כמדומני – מערכת אמריקאית שמיירטת מרגמות ורקטות קצרות טווח מהסוג שמשוגר על ישובי הקו הראשון של עוטף עזה.

        • אסףר הגיב:

          "האם לא יגיע השלב שבו אפשר לכבות את האזעקות ולהמשיך בשגרת החיים גם תחת ירי טילים של האויב?"

          אני חושב שזה לא יתכן. כנראה שאם הטיל לא יירט, מאוחר מדי לאזעקה. האפשרות של פגיעות פתאומיות באוכלוסיה בלי התראה אפילו אינה באה בחשבון.

          • עמית הגיב:

            במצב שבו כל טיל יירוט מיירט עם סיכוי של 90 אחוז, ומשגרים 2 טילי ירוט לעבר כל רקטה, ורק 20 אחוז מהרקטות מכוונות מלכתחילה לשטח מיושב, האם זה באמת יהיה מוצדק להפעיל אזעקה על כל רקטה בגלל הסיכוי של 2 עשיריות אחוז שהטיל מכוון לעבר אזור מיושב והוא איך שהוא עבר את מבחן 2 טילי היירוט?

            כמובן שיהיה בכך סיכון, אבל הסיכון שילקח בכך קטן יותר מהנזק שעצירת שגרת החיים בגלל הרקטות גורם.

            • עמית הגיב:

              אנחנו עדיין לא בשלב הזה, כיפת ברזל עדיין לא ברמה הזאת והיא עדיין לא נפרסה באופן מלא – אבל בהחלט לשם צריך לשאוף. שכיפת ברזל תהווה כיפה נגד רקטות שתחתיה אפשר להמשיך בשגרת החיים. לפי תוצאות השימוש בכיפת ברזל במבצע הנוכחי – זה אפשרי.

            • גיל ב' הגיב:

              המתמטיקה שלך שגויה. 90% זה הסך הכל, כולל שיגור שני טילים. כלומר לפי המספרים האלו מדובר ב-2% סיכוי של פגיעת טיל באיזור מיושב. כשיורים מאות טילים מדובר בכמה טילים שיפגעו. זה מחזיר אותנו לתקופת הפיגועים. זה שאין אזעקה יעבוד בפעם הראשונה או השניה. ברגע שיהיה מצב שבו בכל יום נופל טיל בעיר כלשהי, מהר מאוד כל מי שיוכל יברח מכאן.

              וטיעון הפריסה החלקית לא רלבנטי כאן. חוץ מהטילים שנורו לעבר ירושלים כל הטילים היו באיזורי הכיסוי של כיפת ברזל.

              • עמית הגיב:

                שים לב שדיברתי על -הפוטנציאל- של כיפת ברזל, לא על אחוזי ההצלחה הנוכחיים שלה. סך הכל אחוזי ההצלחה הנוכחיים שלה הם 93 אחוז יירוט של סך הטילים ששוגרו לשטחים מיושבים. לא ידוע לנו אם אכן שוגרו 2 טילי יירוט כנגד כל רקטה ולא ידוע לנו האם מספר הטילים שנפלו בשטחים מיושבים (כ30 רקטות על פי נתונים שפורסמו בתקשורת) כולל את אלה שנפלו בישובים שלא הוגנו על ידי כיפת ברזל (כגון ישובי חבל אשכול ושאר ישובי הקוו הראשון).

                בנוסף לצה"ל לא היה כל ניסיון בהפעלה רחבת-היקף של המערכת, המערכת נפרסה תוך כדי מבצע, ולא כל השידרוגים הטכנולוגים בוצעו בכל הסוללות (על הסוללה החדשה שהוצבה ליד תל אביב נאמר שאפשר להסתפק בשיגור של טיל יירוט אחד כנגד כל רקטה).

                אפשר להניח אם כן, שבטווח זמן של שנה-שנתיים, לאחר שדרוגים טכנולוגים נוספים, בפריסה מלאה, בפעילות מבצעית בתנאים יותר נוחים ולאחר ניסיון רב יותר בשימוש במערכת, אחוזי ההצלחה של כיפת ברזל יעלו עוד יותר. בהינתן נתוני ההצלחה הנוכחיים, ניתן גם להאמין שהם ישפשפו את 90 אחוזי ההצלחה לטיל ואולי אף יעברו זאת.

                • גיל ב' הגיב:

                  המערכת היחידה שנפרשה תוך כדי המבצע היא זאת בתל אביב. היא גם היחידה שירתה 2 טילים. כיוון שהיא היתה בשלבי הרצה לא רצו לקחת סיכונים. המערכות בדרום ירו טיל אחד. בכל אופן ירי שני טילים לעומת טיל אחד לא יעזרו אם הבעייה היתה בזיהוי הטיל התוקף מלכתחילה. הרושם שאני קיבלתי הוא שמקרים שהמערכת לא פגעה בטיל הבעייה היתה שלא שוגר אפילו טיל אחד ליירוט, לא שהטיל שוגר ופיספס.

        • אורן29 הגיב:

          אני מבין, אם כך, שאתה טוען שתי טענות עיקריות:

          1) כניסה ישראלית לעזה איננה מעשית/ישימה/מביאה תועלת, וכדאי להוריד אותה מעל השולחן.

          2) מצבנו הולך ומשתפר מסיבוב לסיבוב, והטקטיקה הישראלית הנוכחית היא מצוינת וטובה לישראל.

          קח בחשבון כמה דברים:

          1) לא רק כיפת ברזל אחראית למספר ההרוגים הנמוך, אלא גם ההתנהגות הנבונה של האזרחים. מספיק טעות אחת קטנה, זניחה מבחינה סטטיסטית, כדי שתחושת ה"אנחנו ממוגנים אחלה" תתמוטט. בלבנון, במהלך שנות התשעים, הציבור הישראלי "הכיל" 2 חיילים הרוגים לחודש בממוצע. ואז הגיע אסון המסוקים, שלחיזבאללה לא היתה בו אפילו יד ורגל (וגם מותם בשריפה של 3 חיילי גולני, אבל מי זוכר, אל מול 73 חיילים הרוגים). אל תשכח- היה פעם מישהו שטבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה היה 30 ס"מ.

          2) ישראל שואפת לשמור על הקיים. חמאס שואף להשיג הישגים. בתנאים כאלה, יש יותר סיכוי לחמאס להיתפס כמרוויח מכל עימות, מאשר ישראל, כי ישראל חוזרת בסך הכל לנקודה מסוימת אליה היא חותרת שוב ושוב, ושבגלל תזוזה ממנה היא יוצאת למבצע שבעקבותיו היא שואפת לחזור לאותה הנקודה, וחוזר חליליה. חמאס, לעומת זאת מרוויח כל פעם משהו- כושר עמידה מול עצמה צבאית, כוסברה, שדרוג מעמד בעולם הערבי, שדרוג מעמד בעולם בכלל, טילים בתל אביב, ירושלים, הרוגים בתל אביב, ירושלים, וכו' וכו'.

          3) לישראל יש תמיד יותר מה להפסיד- פגיעה בכלכלה (אתה וודאי יודע שבעוד כמה חודשים נשלם יותר מע"מ), כלי נשק חדיש שהושמד/יורט ע"י אויב פרימיטיבי (זוכר את טנקי המרכבה 4 שהושמדו בעזה לפני כעשור?), מפולת פוליטית בעקבות סיבוב צבאי שנתפס ככושל (צפה להוריקן פוליטי בקרוב מאד, אחרי שיתברר שהליכוד מאבד המון מנדטים לכיוון ימין). חמאס? לכל ג'עברי יש מוצאי ג'עברי, מסתבר.

          מה נותר? אולי את הדבר הזה, שאין להזכיר את שמו. זה שאף אחד לא מעיז להגות בקול רם, פן ייסקל באבנים ע"י ההמון. לדבר עם חמאס. ישירות, בעקיפין, דרך מצרים, בחסות אמריקנית, אירופאית. להניע אולי מהלך גדול ש"ילבין חלק מחמאס", ואפילו חלק מהנשק שלו. לעשות שלום, בקיצור. מה יש לנו להפסיד? להיכנס בהם תמיד אפשר, ויחד עם "כיפת מגן" הסיכון גם נמוך, לא? 🙂

          • עמית הגיב:

            1) לא רק כיפת ברזל אחראית למספר ההרוגים הנמוך, אבל היא הוכיחה את עצמה כמערכת בעלת פוטנציאל מדהים. זה לא שעכשיו אפשר לכבות את האזעקות וללכת לישון בשקט, אבל עוד שנה-שנתיים יתכן שנהיה במצב שירשה המשך של שגרה מסוימת גם תחת ירי רקטות מסיבי. אם כבר היום, במשהו שהיה בין ניסוי להפעלה מבצעית, המערכת עבדה עם אחוז יירוט של כ%93 (כ450 יירוטים ופחות מ30 נפילות בשטח בנוי) – אפשר להאמין שבמצב בו כיפת ברזל תהיה פרוסה באופן מלא ומשופצרת טכנולוגית, נגיע למצב שבו הסיכוי לפגיעה של טיל בודד בעיר נמדד בעשיריות האחוז. כלומר מתוך 1000 טילים שהחמאס יירה פחות מ-10 יפגעו בשטח מיושב. אם נוסיף ונמגן מבנים בשטחים המיושבים האלה, באותה צורה שמיגנו את מבני שדרות, אז סביר להניח שגם הרקטות האחדות שיפגעו בהם לא יגרמו נזק משמעותי. האם עדיין יתכן שרקטה תגרום לאירוע רב-נפגעים? יתכן, אבל בסיכון מאוד אפסי, סיכון שמותר לקחת כי הוא יחסוך את כל הנזק שרקטות עושות תודעתית חברתית כלכלית ומנטאלית באופן שוטף. מעבר לזה, זה דיי סביר שחמאס יתייאש בשלב מסוים. איזו סיבה תהיה לו לירות רקטות אם הוא רואה שוב ושוב שהירי הזה לא גורם נזק פיזי, אם הוא גם לא יגרום נזק מנטאלי או תודעתי, ואם החוליות שמשגרות רקטות ממשיכות להיות מחוסלות?

            2) כל הקהילה הבינלאומית הציבה לחמאס 3 תנאים ברורים כדי שהוא יוכר כארגון לגיטימי (תנאי הקוורטט; שמורכב מרוסיה, סין, ארה"ב, מעצמות אירופה והאו"ם). אפילו ישראל הסכימה שאם חמאס יעמוד בתנאים אלה היא תכיר בו כנציג לגיטימי של הפלסטינים. בלי שהוא מסכים לתנאים האלה על מה בכלל יש לדבר איתו? על איזה סוגי עצים ילשינו על היהודים שיתחבאו מאחוריהם ביום הדין?
            התנאים שהקהילה הבינלאומית הציבה הם מאוד פשוטים; הכרה בישראל, הכרה בהסכמים הקודמים, והפסקת האלימות. חמאס מסרב לתנאים האלה. אין על מה לדבר איתו בנושאים שהם לא טקטים.

            • אורן29 הגיב:

              1א) לא אתווכח איתך על ההנחות האופטימיות, רק אשאל: אתה בטוח שנוכל לתזמן את סיבוב האלימות הבא לזמן שבו כיפת ברזל תעניק לנו כזו הגנה? ומה יקרה אם לא? איפה נעמוד אז, עם ירי מסיבי לתל אביב, והפגזות בלתי פוסקות על עוטף עזה, באר שבע, אשדוד?

              1ב) אף אחד לא ערב לנו שחמאס יחזור על אותן שיטות פעולה בדיוק בסיבוב הבא. כבר בסיבוב הנוכחי אפשר היה לראות ניצנים של איתיפאדה שלישית בגדה, שבינתיים לא הבשילה, אבל עוד מוקדם לדעת. זה, בשילוב של "דלת אחורית" של פיגועים בתוך ישראל, יכול לחזור בעצמה גבוהה יותר בסיבוב הבא.

              חמאס יוכל גם, אולי, לירות מסיני. האם ישראל תתקיף בשטח ריבוני מצרי? האם נאפשר לארגון פלסטיני קטן למוטט את ההישג המדיני הגדול ביותר של ישראל בכל שנות קיומה?

              2) אתה צודק, צודק, צודק. כמו גולדה, לפניך, הנה כאן:

              http://www.snunit.k12.il/seder/seder10/seder10_bath1.html

              הקהילה הבינלאומית לא חיה כאן בארץ, ולא צריכה להתמודד עם חמאס והפלסטינים על בסיס יומי. אנחנו, לעומת זאת, יכולים להעביר את האיזור כמה שיעורים על הפער בין רטוריקה לפרקטיקה. המנון תנועת "חירות" אמה של תנועת הליכוד, אומר "שתי גדול לירדן, זו שלנו, זו גם כן". סמל התנועה הוא מפה של ארץ ישראל על שתי גדותיה. מצד שני, בגין הכיר בעם הפלסטיני בהסכם השלום עם מצרים, נתניהו נשא ונתן והעביר שטחים לערפאת, ושרון- נו טוב, שרון בכלל מפא"יניק (מי שנכווה ברותחין, דרך אגב, מוטב לו שיזהר בצוננין. ליכודניקים, הישמרו לכם מבוגי יעלון).

              עלינו, ולא על הקוורטט, מוטל לברר אם ישנם תנאים לפריצת דרך מדינית. כשדיברנו עם חמאס, לפני שנה, קיבלנו בחזרה את גלעד שליט . מסתבר שאפשר לדבר. אני מבטיח לך שהקוורטט יישר קו עם מדיניות ממשלת ישראל בנושא הזה.

              • עמית הגיב:

                1)נכון, ולכן טוב שהיה את מבצע עמוד ענן. הוא יביא אחריו שקט שימשוך זמן עד שישראל תשלים את הקמת מערך ההגנה נגד טילים שלה. מערך שמבוסס על פריסת כיפת ברזל, חיזוק מבנים בישובי הדרום, ורכישת מערכת הגנה נגד מרגמות לישובי עוטף עזה של הקו הראשון. כשישראל תשלים את הקמת מערך ההגנה נגד טילים, חמאס יאבד את רוב כוחו ההתקפי נגדה.

                2) תנאי הקוורטט הם לא איזה סטנדרט בירוקרטי שכל עוד חמאס לא עומד בו הוא לא מוכר כממשלה לגיטימית. תנאי הקוורטט הם תנאים שכל עוד חמאס לא עומד בהם על מה בכלל יש לדבר איתו? גלעד שליט הוא נושא טקטי ובנושאים טקטים אין בעיה לדבר עם החמאס, וישראל דיברה מדברת ותדבר עם החמאס עליהם. אין לישראל על מה לדבר עם החמאס בנושאים האסטרטגים, לעומת זאת, כי המטרה האסטרטגית של החמאס היא חיסול ישראל. סירובו של החמאס לתנאי הקוורטט מראים שהוא גם לא מתכוון לשנות את זה.

                • אורן29 הגיב:

                  1) אני רק יכול לקוות שחמאס יפול לתוך המשבצת המדויקת של המטריצה שלך.

                  2) הקוורטט לא קשור לדיון הקטן הזה, וגם לא תנאיו, שממילא נוסחו בתיאום עם ישראל. אם ישראל תחליט לשנות את הקריטריונים שלה בעצמה- תנאי הקוורטט יתיישרו בהתאם.

                  מהם נושאים טקטיים? שחרור שבויים ואסירים? ענייני כלכלה? דיונים על שטח? דיבור על כמות ואיכות חימוש? רק נשאר להוסיף לרשימה הטקטית ענייני גבולות, עיר בירה ואוכלוסין, ומתוך הרשימה הטקטית יצמח לו מו"מ אסטרטגי קטן. בהצלחה!

                • גיל ב' הגיב:

                  החמאס מחוייב לרעיון שכל פלסטין היא אדמת הקדש מוסלמית ואין בה מקום ללא מוסלמים. זה מחייב להיפטר מאתנו וגם מאנשים כמו עזמי בשארה הנוצרי. זה לא שונה בהרבה מהאמונה של יהודים דתיים על ביאת המשיח ובניית בית המקדש. ועדיין, לא כל היהודים הדתיים מנסים בפועל להגשים את החזון ולבנות את בית המקדש בפועל. אבל גם היהודי הדתי השמאלני ביותר לא יסכים לשנות את נוסח התפילה כדי שיהיה יותר "ידידותי" ללא יהודים. חלק מאנשי החמאס רואים באמנה שלהם תכנית פעולה ריאלית ולכן אין על מה לדבר איתם, כמו שאין לאף פלסטיני על מה לדבר עם גרשון סלומון ו"נאמני הר הבית". אבל אצל חלק נכבד בהנהגה נשמעו קולות בסגנון של "אנחנו לא יכולים לחתום על הסכם שלום נצחי, אבל אפשר לחתום על הסכם זמני למאה שנה". כלומר, בפועל יהיה שלום אבל בתיאוריה לא סוגרים את הדלת לפני ימי המשיח הפלסטיני שיבוא ויזרוק את כל היהודים לים. לא נראה לי שהיה איזשהו ניסיון לברר אם ניתן להגיע להסכם ריאלי ובאיזה מחיר. אנחנו מסתתרים מאחורי טיעונים שמזכירים את טיעוני עראפת שישראל רוצה לכבוש את ירדן ועירק כי על קיר הכנסת או על מטבע של 10 אגורות יש מפה של גבולות הארץ המובטחת עד נהר הפרת.

                  • נתן הגיב:

                    אני ממליץ למתדיינים הנכבדים לקנות את ספרו של שלומי אלדר "להכיר את החמאס".(למעשה לא חייבים לקנות מכיון שהסיפור המדהים מופיע על כריכת הספר מאחור).

                    ב2006 העביר חאלד משעל לאהוד אולמרט הצעה לפתיחת משא ומתן לשלום לטווח של עשרות שנים. כמה ימים לאחר שההצעה היגיעה לידיו של אולמרט , נחטף גלעד שליט , משעל "הנבוך" (כך בספר)העביר מסר נוסף לאולמרט שבו הוא מתחייב לשחרר את גלעד שליט תמורת מאה פלסטינים בלבד בתנאי שישראל תסכים רק לדון איתו על "דו קיום בשלום".

                    אולמרט, לא רק שלא הגיב על המסר אלה אפילו לא הודיע על כך לחברי ממשלתו או אנשי אמ"ן.

                    צריך לקרוא את הקטע מספר פעמים עד שמאמינים שמה שכתוב זה באמת מה שכתוב,מה שמערער לחלוטין את כל מה שלמדנו וידענו במיוחד אם נזכרים ששלומי אלדר הוא אחד העיתונאים הרציניים שיש בארץ ולפי מיטב ידיעתי איש כולל אולמרט לא הכחיש את הסיפור עד היום.

                    • מני זהבי הגיב:

                      להאמין שזה מה שכתוב זו אינה בעיה גדולה. השאלה היא האם מה שכתוב משקף את מה שבאמת קרה. אומנות הספין לא הומצאה ע"י נתניהו, ואין פטנט רשום שמגביל את שימושה לתחומי ישראל.

      • דודי הגיב:

        ל-2 א: איך בדיוק ישראל מאמנת את חמאס? ההתעצמות שלהם מבחינת טילים הייתה מתרחשת גם ללא עופרת יצוקה, פשוט מכיוון שיש מי שמספק להם טילים, משגרים, וטכנולוגיה לייצור טילים.

        מבחינה קרקעית, במערכה הקודמת לא היו כמעט קרבות (חמאס הסתתר) שחמאס יכול היה להפיק מהם לקחים.

        • אורן29 הגיב:

          חמאס מפיק לקחים מכל סיבוב של אלימות מול ישראל- אם זה בהגדרת סוג התחמושת, אחסנתה ושימושה, ואם זה בהתמודדות מול הכוח הצבאי העדיף בהרבה של ישראל, הן מהאוויר והן ביבשה.

          גם ישראל, אגב, מפיקה לקחים ומשתפרת מסיבוב לסיבוב. העובדה שכל סיבוב נגמר בתיקו-שהוא-נצחון לחמאס אמורה להדאיג אותנו מאד, ולשכנע אותנו שהדרך שבה אנחנו הולכים מובילה לשומקום.

          ההנחה שחמאס היה מתנהג באופן זהה גם ללא פעולות ישראליות (או, אם תרצה, ללא עצם קיומה של ישראל) היא הנחה דטרמיניסטית, שאפשר לקחת אותה גם לצד השני- אם לישראל אין שום השפעה על חמאס, אז חבל להשקיע מאמצים ומשאבים בהתמודדות מול הארגון. הבה נשקיע 100% מהמשאבים במיגון, נמלמל "ככה זה", ונמשיך בשגרת חיים בצל רקטות ומטענים.

  19. אור הגיב:

    מה, לדעתך, הדרך בה אפשר לפטור את תושבי עזה מהדיכוי של חמאס?

    • עדו הגיב:

      לא תמיד אפשר. היכולת של מישהו מבחוץ 'לשחרר' את השכן שלו היא מוגבלת מאד. לפעמים יש דברים שרק העם הפלשתינאי יכול לעשות בשביל עצמו בדיוק כשם שהמערב לא שיחרר את רוסיה מעול הקומוניזם.

      • אור הגיב:

        אני מנסה להבין למה יוסי לא מרוצה משום דבר שקורה.

        משפטים כמו "הבעיה העיקרית היא עם צבא היבשה. הוא כמעט שלא נטל חלק במערכה. הממשלה גייסה 75,000 חיילים – ואחר כך לא העזה לעשות איתם כלום" גורמים לי לחשוב שיוסי באמת רצה שתהיה כניסה קרקעית.

        בהחלטה לא לבצע כניסה קרקעית, טובת חיילי צה"ל והעמדה הבינלאומית כנראה נלקחה בחשבון הרבה יותר מחייהם של אזרחי ישראל והרצועה. ביבי שילם מחיר פוליטי יקר מבחינתו, נכון לעכשיו. אפשר לטעון לכאן ולכאן, שצה"ל נכשל, שחיל האוויר נכשל, שהמדינה נכשלה ובעצם הכל היה כישלון אחד גדול. אוקיי, הבנו את זה.

        כל זה, אומנם, לא כל כך משנה את העובדה שבהחלטה הזו נמנעו מספר גדול פי כמה של הרוגים. האם זה לא פן חיובי של ההחלטה הזו? האם ההיחלשות הזמנית של החמאס היא לא חלון הזדמנויות של גורמים ניטרליים להשפיע בצורה חיובית על הרצועה?

        ציפיתי לראות איזה קמצוץ של תקווה בפוסט הסיכום הזה, קריאה לדרך אחרת. אני לא מצליח להבין איזו מטרה אפשר להשיג שבאים וקוראים לכולם גנבים, רמאים, שקרנים ושהכל חרא.

        • דניאל הגיב:

          ומי אמר לך שיוסי מעוניין בשיפור? הוא בסך הכול מתעד את ההידרדרות. ואם אין הידרדרות הוא בכל זאת יתעד אותה.

      • מני זהבי הגיב:

        "כשם שהמערב לא שיחרר את רוסיה מעול הקומוניזם"

        גרוע מכך. כאשר בבריה"מ הגיעה לשלטון הנהגה שהייתה מעונינת לפתח משטר דמוקרטי והתנערה באופן מוצהר משאיפות אימפריאליות, מעצמות המערב, במקום לעזור לה (למשל, באמצעות הלוואות), שמו לה רגליים. כתוצאה מכך, בריה"מ התפרקה למדינות שרובן המוחלט נתונות למשטר אוטוריטרי, תהליך הפירוק לווה במספר מלחמות, והיורשת הרשמית של בריה"מ — רוסיה — מטפחת כיום שאיפות אימפריאליות במוצהר, לעתים תוך מניעת פתרון של משברים אקוטיים במקומות שונים בעולם (למשל, בסוריה).
        טמטום כוחני? לא רק בישראל.

  20. ויקטור הגיב:

    האם יש אפשרות שהמטרה של צה"ל היתה שונה וכן הושגה? למשל להוריד את מצבת הרקטות של חמאס. במובן הזה היה הגיון במבצע צבאי מוגבל כפי שהוא היה, פשוט להוריד את מספר הרקטות מכל מיני סוגים שיש ברצועה.

    אני מפספס משהו?

    • מני זהבי הגיב:

      רקטות אפשר לייבא או לייצר לפי הדרישה.
      להרוג אנשים כדי לחסל את מלאי הרקטות הישן ולפנות מקום לחדשות?
      עם כל הסלידה שלי מנתניהו, אפילו אני לא חושב שהוא היה פועל מתוך שיקול כזה.

      • ויקטור הגיב:

        למלא מלאי לוקח זמן. זה לא בלתי סביר שיש מדיניות של צה"ל שאומרת שזה באינטרס שלה שבשום שלב לא יהיו יותר מדי טילים בעזה.

        • אורן29 הגיב:

          האם ידוע לך שבהשוואה ל"עופרת יצוקה", חמאס ירה במהלך מבצע "עמוד ענן" פי 2.5 טילים בשליש הזמן?

          או במילים אחרות- אם זאת היתה המטרה, עדיף היה לקרוא למבצע "מבצע יבוש הים בכפית", או "מבצע הידרה".

    • עדו הגיב:

      המטרה של צה"ל הייתה שונה והיא אכן הושגה. המטרה של צה"ל הייתה להראות שהוא לא מתרגש מעוד סיבוב לחימה בדיוק כפי שלא התרגש בעופרת יצוקה. הרי לא קיבלנו מעופרת יצוקה שום הישג, לא הפסקת הירי על ישראל, לא מיטוט שלטון החמאס וגם שליט לא חזר הביתה. אלא מה, הראינו שאנחנו לא מתרגשים מתמונות של ילדים מתים (וגם אי החזרה של גלעד שליט היא חלק מהעניין) ושאנחנו יכולים להיות אטומים , קשי לב ולהמשיך עוד סיבוב ועוד אחד. זאת בהחלט יכולה להיות אמירה בעלת משמעות אם רק ראש הממשלה היה קם ואומר בפירוש שזו המטרה האמיתית.

      • עמית הגיב:

        מעופרת יצוקה לא השגנו כל הישג?
        אני מבטיח לך שעבור תושבי הדרום, ההבדל בין 10 רקטות ביום ל10 בחודש הוא חתיכת הישג. זה בדיוק ההבדל בין קיום שגרת חיים לשינה בממ"דים. אף אחד לא ציפה להפסקה תמידית של ירי הרקטות, אלא על הרתעה שתחזיק מעמד תקופה מסוימת. בעבר ההרתעה הזו פשוט סיפקה הפסקה בין סיבובים, אבל כיום אנחנו יודעים שההפסקה הזו מנוצלת לשם הקמת מערך נגד טילים שאט אט ינטרל את היכולת של האויב לתת אגרופים בסיבובים הבאים.

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לא הבנתי אתה נגד או בעד פלישה קרקעית