החברים של ג'ורג'

פרשן בכיר, עאלק

בטורו האחרון, כותב בן כספית – הארי שביט של "מעריב", שמחזיק לא רק בתפקיד פרשן מדיני בכיר של העיתון הגווע, אלא גם כפרשן בכמה תכניות טלוויזיה – כך, מפי "מתנגדים לתקיפה": "אסד נלחם על חייו. הוא עם הגב לקיר, גמור לגמרי. התלקחות כזו בין ישראל לאיראן תספק לו עילה לקפוץ על המציאה ולשגר לישראל את מיטב טיליו, קונבנציונליים או כימיים, במטרה לאחד סביבו במהלך נואש של הרגע האחרון את העם הסורי, או מה שנשאר ממנו, מול האויב הציוני. זו הרי נוסחה שתמיד עובדת בעולם הערבי." ההדגשה שלי.

וואלה? האם זו "נוסחה שתמיד עובדת בעולם הערבי"? האם כספית מסוגל להביא ולו מקרה אחד שבו הנוסחה הזו אכן פעלה? הבה נבדוק את העובדות. המקרה היחיד של שליט ערבי שירה טילים לעבר ישראל כשלא היה במלחמה פעילה נגדה הוא זה של סדאם חוסיין ב-1991. המטרה שלו היתה לפורר את הקואליציה של בוש, שכללה גם שורה של מדינות ערביות. ראה זה פלא: לא רק שהקואליציה לא התמוטטה, אלא שעם סיום המלחמה, פרץ בעיראק מרד אדיר שכמעט והפיל את חוסיין. וואלה. מסתבר שגם כשמפעילים את ה"נוסחה", היא לא עובדת. בטח לא "תמיד עובדת."

עוד דוגמאות. ב-2003, פלשה ארה"ב לעיראק וחיסלה את שלטון סדאם חוסיין. למרות פאניקה של כוחותינו המזוינים, שהורו לכל האזרחים להסתובב צמוד עם ערכות מגן, ולמרות שהאלוף עמוס גלעד הבטיח לנו שהעולם יעמוד המום כשיסתבר איזה נשק יש לסדאם חוסיין, הוא לא ירה רקטות לפה כדי "לאחד סביבו במהלך נואש של הרגע האחרון את העם העיראקי". אולי משום שידע שאין בכך שום טעם: שום מכה שינחית על ישראל לא היתה מפסיקה את מסע המלחמה של בוש ג'וניור.

ב-2009, עמד משטר האייטולות באיראן בפני התקוממות עממית רחבה, הרחבה ביותר מאז 1979. למרות זאת, הם לא ירו לפה שום דבר כדי "לאחד סביבם במהלך נואש של הרגע האחרון את העם האיראני." משונים, האייטולות האלה. אולי זה בגלל שהם פרסים, ולא ערבים.

בסוף 2010, התחילו מהומות כבדות בטוניסיה, שתוך חודשיים הפילו את משטרו של בן עלי. למרות זאת, בן עלי לא ניסה לתקוף את ישראל, אלא סתם נס על נפשו. עם קריסת משטר בן עלי, החל משטר מובארק להתנודד. ואף על פי כן, למרות שבמשך שנים עודד המשטר את האופוזיציה שלו להוציא קיטור על ידי תקיפת ישראל, ולמרות שאחד המושלים שלו האשים את המוסד בשליחת כריש (!) לחופי סיני רק חודשיים קודם לכן, משטר מובארק הגווע לא ניסה לתקוף את ישראל. האם הוא היה טמבל שפספס הזדמנות?

כמה חודשים לאחר מכן, החלה ההתקוממות בלוב. משטר קדאפי, שרשם פטנט על מדינה משוגעת הרבה לפני ישראל, נמנע בכל זאת מלצאת להתקפה כלשהי על ישראל – הוא אפילו לא פוצץ איזו שגרירות. אין ספק שהשגיאה האסטרטגית הזו היא זו שהביאה למותו הנקלה.

משטר אסד עצמו מתמודד כבר שנה וחצי עם התקוממות עממית, בהצלחה חלקית מאד. ההגיון היה אומר שאסד היה מפעיל את טקטיקת ה"תראו, ציפור" של כספית דווקא בשלבים המוקדמים של ההתקוממות, כשמספרם של המורדים עדיין היה מועט ולפני שמעשי הזוועה שלו קוממו עליו עוד מבני עמו. באופן תמוה, הוא לא עשה זאת. יצוין שגם אביו, דיקטטור אכזרי לא פחות (איך שגלגל מתהפך; לפני שנה וחצי נחשב האב לאכזר מבין השניים) נמנע גם הוא מלתקוף את ישראל בעת המשבר הגדול של משטרו, ההתקוממות בחמה בפברואר 1982.

כלומר, כשבודקים את העובדות, מסתבר שלדוקטרינת כספית אין בעצם רגליים: ה"נוסחה" שלו נוסתה רק פעם אחת, בעיקר לצרכי חוץ, והיא לא עבדה אז. מסתבר ש"הרחוב הערבי" הרבה פחות מטומטם והרבה פחות פתי ממה שאחד מבכירי הפרשנים של ישראל מפנטז. אז מאיפה הבטחון של כספית ש"זו הרי נוסחה שעובדת תמיד בעולם הערבי"? מותר לשער שזו פרוייקציה: כספית כל כך התרגל לחשוב, כמו חלק ניכר מהישראלים, שלערבים אין מהות עצמאית, אלא הם אך ורק כלי מלא שנאת ישראל – אם תרצו, זו הגרסה הפסוודו-אינטלקטואלית ל"יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה" של היג"עים – שמובן מאליו שאם רק יציעו להם לתקוף את ישראל, הם ישמטו מיד את כל טענותיהם, שהרי אין להם באמת כאלו: רק שנאתם לישראל היא אמיתית. ואם זה מה שהפרשן הנכבד חושב, הרי ממילא אין צורך לגבות את הטענה בהוכחות. למה לקלקל תיאוריה יפה כל כך במידע אמפירי?

כספית, כמובן, רחוק מלהיות הפרשן הישראלי היחיד שמבחינתו כל מדינות ערב הן בבחינת מפה ריקה שעליה כתוב "כאן יש מפלצות." ארי שביט כתב בשעתו קינה על כך ש"כוחות איסלמיסטיים, ניאו-נאצריסטיים וניאו-עותומניים יעצבו את המזרח התיכון" וימוטטו את "מערך הבלימה הסוני" נגד איראן. אם יש כוחות ניאו-נאצריסטים בסביבה, הם עוד לא הראו את עצמם, ו"ניאו-עותומניים" זה פשוט כינוי גנאי לטורקיה. "מערך הבלימה הסוני" הוא עוד פיקציה שמוכרת מערכת הבטחון שלנו, שחושבת שהעולם הערבי מתנגד לאיראן וחושש ממנה. זה לא המצב.

מושכל ראשון, בנסיון להבין את העולם שאנחנו חיים בו, הוא להוציא את הראש מבית השחי ולהבין שהעולם לא חג סביבנו. לעולם הערבי-מוסלמי יש היסטוריה משלו ובעיות (איומות) משלו, וישראל רחוקה מלככב במחשבתם של יושביו. כפי שהעידו השנתיים האחרונות, הערבים רחוקים מלהיות טיפשים או בובות על חוט, שעצם תקיפתה של ישראל תגרום להם להתייצב סביב המשטרים שלהם.

עכשיו, אם ישראל היתה התוקפנית, אז המצב היה כנראה אחר מאד: כל עם יסתופף סביב מנהיגיו, שנואים ככל שיהיו, אם הוא ימצא את עצמו מותקף על ידי עם אחר. הרפובליקה האיסלמית של איראן היתה במשבר בשנת 1979: קצינים בכירים בחיל האוויר קשרו נגד חומייני, הצבא היה על סף מרד – ואז הגיעה ההתקפה של סדאם חוסיין. מיד, מתנגדי המשטר מיהרו לתמוך בו, הקצינים הכלואים שוחררו מהכלא והפכו לגיבורים לאומיים כשתקפו מהאוויר את עיראק. כדאי שהלקח הזה יעמוד בפני המנהיגים הישראלים לפני שיצאו למלחמת שולל חדשה מול איראן.

ועוד דבר אחד: יאיר לפיד הודיע היום שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, על בסיס השארת גושי ההתנחלויות בידי ישראל. זה נחמד. האם יש פלסטיני שיתמוך בהשארת אריאל, האצבע התקועה בעינה של פלסטין, בידי ישראל? ספק אם יש כזה. טוב לדעת שהעמדה של לפיד בנושא המו"מ עם הפלסטינים מופרכת כמו שאר עמדותיו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שיחיה במדינה שבה יש פרשנים בכירים הראויים יותר לשמם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אילן

    כול הדוגמאות שנתת הן של מרידות של העם בשליט הערבי ולכן תקיפת ישראל הייתה מהלך שנתפס כתוקפני בעולם, בסה"כ כן העולם הערבי מתעסק בישראל בצורה לא פרופורציונלית וזה על חשבון האינטרסים שלהם.

    • א.ב.

      איזה הספק,
      בפוסט הקודם היית מנהל סוכנות האו"ם לפליטים, וכעת אתה מומחה למה מתעסק העולם הערבי…
      אתה גר שם? היית שם? או שזה מה שספרו לך בשכונה?

  • רוני

    שנאת ישראל תופסת מקום נכבד בשיח הערבי.

    למשל,גם מובארק וגם אסד טענו שישראל מסייעת למהפכנים ומצד שני המהפכנים משוכנעים שהדיקטטור שלהם נתמך ע"י ישראל.

    • א.ב.

      הנה עוד מומחה לשיח הערבי…

      • אילן

        לא אתה בטח מומחה חוץ מלגבב קש וגבבה לא אמרת שום דבר בעל משמעות.

      • אילן

        אגב אתה לא הגאון שכתב שאתה שונא אשכנזים? זה לא ממש יפתיע אותי

    • עדו

      ושוב. האם האסטרטגיה של תקיפת ישראל (פיזית, לא בנאומים קולניים) היא אסטרטגיה ש'עובדת' בעולם הערבי, כן או לא? אם אני שליט ערבי שנמצא במצוקה, האם תקיפת ישראל תעזור לי לאחד כוחות נגד ישראל וישכחו לי את העוולות שעשיתי או שזה לא יעזור כי הערבים לא עד כדי כך טמבלים?

    • חיליק

      בקיצור, הערבים מאשימים את יריביהם באהבת ישראל, בדיוק כמו שבישראל מאשימים את מי שלא הולך בתלם שהוא אוהב ערבים.

  • bolenat

    שלום,
    רוב הממשלוץ הערביות(ודגש על ממשלות) אכן "שונאות" את ישראל(המרכאות לא בגלל ציניות, אלא בגלל שזה לא שנאה דתית כפי שמציירים לעם הטיפש ברובו אלא אינטרס פוליטי/כלכלי) אך האם יסתכנו בתקיפה?
    רובן המוחלט(למעט אולי אסד, יש משהו בתיאוריה הזו שייתכן הוא עשוי לתקוף את ישראל בשביל הסחת דעת) לא יתקפו מחשש תקיפה נגדית(צה"ל חזק טכנולוגית מהמדינות באיזור)ומהתערבות ארה"ב. בנוסף, לא בטוח שמלחמה באיזור תעזור למצב הכלכלי של מדינות ערב(ובעיקר לדעתי מדינות המפרץ השייכות לליגה הערבית ומלחמה באזור יכול להיות תוריד להם רווחים מהנפט – בשביל שמדינות ערב כגון סוריה, איראן(שאינה ערבית באמת אגב) וכו' יצאו ללחימה הן יצטרכו את אישור הליגה הערבית, אישור זה עשוי להביא להחרמה כלכלית רשמית(כי אני מאמין שהמערב לא יוותר על הזהב הערבי בתאכלס, אך לא באותו קנה מידה) מצד המערב.
    נכון, המאמר הזה הוא די בולשיט אבל גם אתם חברים לא צודקים כאשר אומרים שלא קיימת שנאה,ועוד איך קיימת אך תלוי היכן – במדינות ערב אשר היו "מפותחות" חברתית לפני השלטון הנוכחי(כגון איראן – שלפני השלטון הנוכחי היו חברה פתוחה) השנאה היא אך ורק מצד הממשלה כאשר האזרחים ברובם לא מרוצים.
    במדינות פחות מפותחות מבחנית חינוך וכו'(כלומר לפני השלטון הנוכחי, כגון מצרים) קיימת שנאה גם של האזרחים – אבל אותה שנאה מלובה ע"י הממשלה המקומית מתוך אינטרסים פוליטיים/כלכליים.
    אז להגיד על השנאה הערבית כלפי ישראל בולשיט ושזה לא קיים זה פשוט לטמון את הראש בחול, לעצום עיניים ולדמיין להלהלנד, אבל אותה שנאה היא לא דתית(אך ורק רשמית וכלפי האזרחים – הרי צריך תמריץ ושתיית דם בפסח כבר לא מספק את ההמונים). יש בעיה ובעיה גדולה שצריך לפתור וצריך לפתור קודם כל ברמת הממשלות, אך זה מחייב שינוי אדיר בעולם.

  • מני זהבי

    "האם יש פלסטיני שיתמוך בהשארת אריאל, האצבע התקועה בעינה של פלסטין, בידי ישראל?"

    לא שאני אוהד את האורניה הזאת, אבל אבל אני לא רואה איזה עניין גדול יש לפלסטינים באריאל דווקא, ולמה הם אינם יכולים לאפשר לישראל לספח את היישוב הזה עם הכביש המוביל אליו (בתמורה לפיצוי נאות בצורת גוש קרקע ראויה למגורי אדם בשטח זהה במקום אחר). זה אינו איזה אתר דתי מקודש או משהו.
    אם כבר, יש אבני נגף גדולות יותר בדרך להסדר עם הפלסטינים: למשל, שאלת הפליטים או הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים. אבל אלה פילים לבנים; קל יותר להתגולל על אריאל.

    • bolenat

      מני, מסכים איתך במאה אחוז רק עם תוספת דיעה:
      לא רק פלסטין מקדמת את "בעיית" אריאל אלא גם ישראל שלטעמי בשנים האחרונות(תקופת אולמרט ונתניהו) לא באמת רוצה שלום – המשך הלחימה נותן לגיטימציה מעולה לעליית מחירים והשלטת פחד ושלטון(עובדה, בתקופת ביבי במיוחד יש עליית מחירים מטורפת וחסרת פרופורציה),

    • י.א

      "אני לא רואה איזה עניין גדול יש לפלסטינים באריאל דווקא"

      וואללה. אז התנחלנו והכרזנו על "אוניברסיטה". אז מה הם עושים עניין?

    • שימי

      מני,מתי הסתכלת במפה בזמן האחרון ?
      אריאל הוקמה בכוונה כדי לבתר את
      את השטחים.

      • מני זהבי

        היא לא מבתרת את השטחים יותר מאשר פרוזדור ירושלים. הלוואי וזאת הייתה הבעיה הגדולה ביותר.

        • נירה

          פלסטינים מכפר א-דיכ שירצו לבקר את הקרובים שלהם בבידיה, יוכלו לחצות את הכביש שמוביל לאריאל? או שהם יצטרכו לעשות עיקוף של שעה? ומה עם סטודנטים מסניריא שלומדים בביר זית?

          • מני זהבי

            שוב פעם: אנחנו מדברים על מצב היפותטי. אבל כן: אין שום בעיה שבהסכם שלום יהיה סעיף מיוחד המתיר לפלסטינים לחצות את הכביש המדובר. כמו שצריך להיות בו סעיף המאפשר לפלסטינים זכות שימוש בכביש שיחבר בין הגדה לרצועת עזה, ולישראלים — זכות שימוש בכביש המוביל מירושלים לים המלח ובכביש בקעת הירדן.

    • אריאל מפצלת את הגדה, בטח אם אתה גם כולל כביש אליה. זה נכון שהיא לא ההתנחלות היחידה שעושה זאת (פסגת זאב יותר גרועה – היא מפרידה בין רמאללה ומזרח ירושלים), אבל היא מאוד גדולה, ו(ניתן לויכוח) הכי גרועה מבין ההתנחלויות שהן לא במזרח ירושלים, שישראלים עדיין לא חושבים עליה כשטח כבוש.

  • אילן

    באמת הם לא צריכים לעשות עניין מהאוניברסיטה באריאל שייקחו שטח אחר כפיצוי.

    • מני זהבי

      אתה אולי תתפלא, אבל אני רואה את הרעש סביב "המרכז האוניברסיטאי" באריאל כעוד התכתשות פנים-ישראלית שאין לה הרבה השלכות על היחסים ביננו לפלסטינים.
      כלומר, אני נגד הפיכתה של המכללה הזאת לאוניברסיטה – גם מפני שאני לא מחבב את הרעיון של אוניברסיטה שמוקמת מכוח החלטת שר הבטחון, גם מפני שחלק ניכר מהתושבים בסביבה המיידית של המסוד הלימודי המדובר (אלה מהעם הלא-נבחר) לא ייכנסו לעולם בשעריו בלי שום קשר לפוטנציאל האקדמי שלהם, וגם מפני שאני לא חושב שראוי להעניק מעמד של אוניברסיטה למוסד שאין בו פקולטה ראויה לשמה למדעי הרוח (הטכניון ומכון וייצמן אינם טוענים לתואר של אוניברסיטה, הגם שהם מתפקדים בפועל ככאלה).
      אבל לכל השיקולים האלה יש נגיעה עקיפה, לכל היותר, לשאלת ההסדר ביננו לפלסטינים. אריאל נמצאת איפה שהיא נמצאת, והיא תישאר במקום ללא שינוי מהותי של המצב הפוליטי עם או בלי אוניברסיטה. ובין אם נאהב את זה או לא, באריאל חיים 18,000 בני אדם שבאו לשם כי ממשלתם התירה להם ועודדה אותם לעשות זאת. הם, אישית, אינם אשמים במצב הקיים הרבה יותר ממני או ממך. אי-אפשר לדרוש מאנשים פרטיים להיות צדיקים יותר מממשלתם.
      נכון, ההתנחלויות לא היו צריכות לקום. לכל היותר, מותר היה להקים במקומן בסיסי צבא. אבל הן כבר שם, והרעיון להותיר כמה שיותר מתושביהן תחת ריבונות ישראלית במסגרת של הסכם שלום אפשרי עם הפלסטינים הוא רעיון שיש בו מידה ניכרת של צדק – כל עוד הוא מוצג ומבוצע בתום לב (לא שניתן לחשוד באיזושהי ממשלה ישראלית, כולל ממשלת רבין ששמאלנים נוהגים להעלות בחלומותיהם הוורודים, בניהול מו"מ עם הפלסטינים בתום לב). חלק מהתנהלות בתום לב הוא להבין את הצרכים החיוניים של הצד השני (כפי שהוא מציג אותם), לנסות למצוא להם מענה הוגן, ואז ניתן לצפות שגם הצד השני ינסה לנהוג באופן דומה כלפי הצרכים החיוניים שלך. מהבחינה הזאת, הבעיה של ישראל אינה התנחלות כזאת או אחרת, אלא הרצון התמידי להכתיב תנאים לפלסטינים ולדרוש שקודם כל הם יקבלו את התנאים האלה, ועל השאר נדבר אחר-כך. הענקת מעמד כזה או אחר למכללה באריאל אינה עוזרת לפתור את הבעיה הזאת.

      • אפשר מאוד בקלות לעודד את אותם 18,000 אנשים לגור במקום אחר. למשל אפשר להתחיל על ידי ביטול אזורי עדיפות לאומית ובניית דיור בר השגה במרכז.

        • מני זהבי

          אפשר לעשות כל מיני דברים, השאלה היא האם זה הדבר הכרחי, או אפילו הסביר ביותר.
          אריאל היא קוץ בישבן של הפלסטינים, והוקמה מלכתחילה למטרה הזאת, אבל יהיו לישראל מספיק מתנחלים לפנות ממקומות אחרים במקרה של הסכם שלום.
          אני, כמובן, לא מתיימר לנהל את המו"מ מהצד הפלסטיני, אבל מהצד הישראלי, לו יכולתי להציע לפלסטינים שאריאל תישאר בריבונות ישראלית, ובתמורה המדינה הפלסטינית תקבל שטח בגודל זהה וגם ישראל תקלוט בשטחה עוד 50,000 פליטים פלסטינים בנוסף על המספר הבסיסי שהיא תתחייב לקלוט במסגרת ההסכם (ויהיה מספר כזה), הייתי מציע את זה.
          בכל מקרה, מה שחשוב מבחינתי זה לא האם אריאל תישאר תחת ריבונות ישראלית (הגם שאני מעדיף שכן). מה שחשוב מבחינתי הוא ניהול של מו"מ בתום לב בלי לנסות לכפות תנאים על הצד השני.

          • מסכים לגמרי על תנאים.

            גם מהצד הישראלי, לא הייתי מוציא יותר מדי אנרגיות על אריאל – היא רחוקה מדי ודורשת יותר מדי משאבים להחזיק, ולדעתי יותר קל פוליטית לפנות אותה מלתת לפלסטינים פיצוי ברמה דומה עבורם (למשל, לקבל עוד פליטים פלסטינים).

            השטחים שכן הייתי מתעקש עליהם הם החלקים של מזרח ירושלים וההתנחלויות שאינם קוץ בתחת, כמו גילה ומודיעין עילית, וכן כביש 1 והתוואי האופטימלי של הרכבת המהירה מתל אביב לירושלים.

            להעיף את העדיפויות הלאומיות ובמקום זה לבנות איפה שאנשים רוצים לגור זו מדיניות טובה מסיבות לא קשורות. למרות שכמובן שהסיבה שהמדיניות הנוכחית של פיזור אוכלוסין קיימת מלכתחילה היא כן קשורה – המרכז הוא 90%+ יהודי ושאר האזורים לא.

            • מני זהבי

              תראה, העניין עם גורלה של אריאל (או כל התנחלות אחרת) במסגרת המו"מ עם הפלסטינים הוא היפותטי למדי בשלב הזה.
              הסיבה שהגבתי הייתה אמירתו של יוסי לפיה התבטאות יאיר לפיד בעניין "גושי ההתנחלויות" מעידה על כך שעמדתו בסוגיית המו"מ עם הפלסטינים היא מופרכת.
              לדעתי, יכול מאוד להיות שעמדתו של לפיד מופרכת (כמו כנראה עמדתם של רוב הישראלים, עד כמה שיש להם עמדה כזאת), אבל מסיבות אחרות לגמרי.
              במילים אחרות: גם אותו חלק מהציבור הישראלי שרוצה בהסכם עם הפלסטינים חושב בד"כ שההתנחלויות הן הגורם הבלעדי המסכל את ההסכם הזה, ושברגע שהנהגה ישראלית כלשהי תביע נכונות לפנותן, ההסכם יתגבש מאליו. למרבה הצער, הדברים מורכבים יותר, וההתנחלויות הן רק מכשול אחד מני רבים. הבעיה של לפיד אינה עמדתו בעניין אריאל (שד"א אני לא בטוח אם הוא הזכיר אותה במפורש) אלא חוסר נכונותו אפילו להתייחס למוקדי הסכסוך האחרים.

        • מני זהבי

          נ.ב. אין שום סיבה שאריאל תהיה אזור עדיפות לאומית כבר כיום (כמו שאיש אינו מעלה על הדעת להגדיר את נתניה כאזור עדיפות לאומי, לדוגמא). לגבי דיור בר השגה, אני לא כ"כ יודע מה זה, וחוששני שע"מ להוריד את מחירי הדיור המפלצתיים (גם באריאל, אגב) יש לנקוט צעדים חריפים יותר.

  • דני

    כמה דוגמאות שמפריכות את טענתך, כולן מהתחום הפלסטיני:

    ספטמבר 2005 – רגע אחר ההתנתקות, חמאס עשתה שטות שגרמה למוות של 15 איש ופציעה של כמה עשרות בהפגנה בג'באליה והחלה מיד בהאשמת ישראל ובירי טילים לעברה. ללא שום פרובוקציה. ולמה? כדי להתנער מביקורת פנימית.
    מאי 2006 – חמאס מפירה הפסקת אש עם ישראל ופוצחת בירי רקטי, בהתחלה ללא נטילת אחריות (או ליתר דיוק, כשהיא מודה בירי רק מספר חודשים מאוחר יותר) ואחר-כך, כשהייתה לה עילה, גם באופן מוצהר. חודש אח"כ היא חוטפת את שליט ופעילי התנועה לא מתביישים לומר שזו הייתה דרך להתמודד עם המשבר הכלכלי שפקד את הרשות בעקבות הפסקת התרומות.

    מאי 2007 – חמאס פתחה באמצע החודש בירי טילים מאסיבי על ישראל לאחר שהסכסוך הפנימי עם פתח התפרץ במלוא עוזו והביא לפירוש של ממשלת האחדות. חמאס אפילו לא טרחה לציין עילה חיצונית כלשהו והודתה בגלוי שזה נועד להתמודד עם הביקורת הפנימית ו"לאחד את העם".

    משוכנע שתתעמק בלמידת מקרים אלו לפחות כפי שהתעמקת בסוגיות אחרות ושאם תשתכנע תעדכן את הפוסט בהתאם.

    ועם זאת – אני שומר לעצמי את הזכות שלא לראות בבן כספית עיתונאי של ממש, שכן זה החלק הנכון שבטורך.

    • הדוגמא הפלסטינאית היא הכי פחות משכנעת, כיוון שכל עוד יש כיבוש או סגר, לפלסטינאים יש תמיד צידוק מסויים לתקוף את ישראל (אם כי תקיפת אזרחים היא תמיד פשע).

      הדוגמא הכי טובה היא איראן, שמאז המהפכה משקיעה לא מעט כסף ומאמצים לפגוע בישראל (גם אם בצורה עקיפה, דרך ארגונים אחרים), שמעולם לא אימה עליה או פגעה בה (עד השנים האחרונות).

    • אורן29

      1) איך דוגמה אחת (כפול שלוש) מפריכה טיעון שיש לו הרבה דוגמאות? חמאס הוא היוצא מן הכלל, לא הכלל.

      2) יוסי התגולל, ובצדק, נגד הרציונל של "ככה זה אצל הערבים- הכה בישראל והצל את השלטון". זה לא סותר תרחיש שבו אסד הוא הנפץ שיצית את המלחמונת האיזורית שלה מצפים כולם בין ישראל לאיראן (טילים מסוריה על ישראל-> תגובה ישראלית-> תגובה של חיזבאללה/איראן-> יאללה בלגאן). הסיבה בגינה אסד יכול לחשוב שמשתלם לו לתקוף את ישראל היא הרטוריקה הישראלית התוקפנית והאופי של הממשלה הנוכחית, כלומר: תגובה ישראלית מאסיבית על ירי טילים לשטחה היא בסבירות גבוהה ביותר בתרחיש. יתכן שממשלה "פייסנית" יותר, כזו שמתואמת עם האמריקאים ושמשקיעה יותר בתחום המדיני ופחות באיומי תקיפה, היתה מורידה את סבירות התרחיש אצל אסד. יתכן.

      • דני

        1 – יוסי הציג 5 אירועים, באחד היה שימוש בטקטיקה והיא לא עבדה, ב-4 אחרים לא היה בה שימוש (אם כי המקרה של סוריה וחמה הוא לא מדויק, אסד יזם הסלמה במלחמת האזרחים בלבנון באותה שנה, שזה שימוש בטקטיקה דומה). השימוש בדוגמה האחת נבע מכך שהזכרתי רק נושאים שאני מכיר יחסית טוב – אני לא אוהב לזרוק אמירות באוויר על איזורים שאני לא מכיר כי זה גורם לי להיראות בצדק כשרלטן.
        2 – נראה שמה שמשכנע את ההנהגה הסורית שלא ליזום מלחמה עם ישראל הוא הפער המוחץ שהתגלה בכל מקרה של עימות ישיר בין השתיים (73, 82 ובמידה מצומצמת יותר 2003 ו2007). דווקא החשש מתגובה ישראלית חזקה משחק לטובת ישראל.
        בתחום הסורי ישראל והממשל האמריקני מתואמים יחסית היטב בשנים האחרונות, ובמקרה היחיד של חוסר תיאום (חידוש המשא ומתן בקיץ 2008), ישראל הייתה בצד הפייסני יותר.

        • אורן29

          בוא ונזכיר מה היה הטיעון שאותו הפריך יוסי: "הערבים יורים טילים על ישראל כדי לאחד את ההמונים מאחוריהם, כפי שהם רגילים מימים ימימה".

          הטיעון הזה פשוט לא נכון, כפי שאפשר לראות מהדוגמאות שיוסי הביא. לגבי חמאס- כל עוד ישנו עימות אקטיבי ומדמם בין ישראל לחמאס, חמאס בהחלט יצטרך להראות שהוא יכול לפגוע בישראל כדי להצדיק את תמיכת ההמונים בו. בכפוף כמובן לשיקולים פוליטיים ומדיניים שונים, שלעתים מכתיבים ירי על ישראל, ולעתים דווקא מונעים אותו.

          אם תיקל לדוגמה את חיזבאללה- חיזבאללה לא יזם או יוזם ירי קטיושות כדי לאחד מאחוריו את העם הלבנוני. דווקא מלחמת לבנון השניה, ששני הצדדים התגלגלו אליה, חיזקה את כוחו הפוליטי של הארגון. כלומר: צבירת הכוח היא התוצאה של העימות עם ישראל, ולא הסיבה שלו.

          לעניין הסורי- משטר סורי יציב בהחלט חשש מעימות ישרי עם ישראל, והעדיף לתמוך בסוכני משנה (חיזבאללה) כדי להקיז דם ישראלי. בשאר אסד, כרגע, לא יכול לאחד ברגע נתון יותר משני אנשים מאחוריו, וכטקטיקה הישרדותית בהחלט יכול להיות שהוא יהיה הגורם להתלקחות אישורית, ולא תוצאת המשנה של התלקחות כזו. כל זאת כדי שהעולם יתעסק במלחמת ישראל איראן ויאפשר לו להמשיך לטבוח באין מפריע.

          אם ישראל תתקוף באיראן ראשונה, לעומת זאת, העולם ממילא יעזוב אותו במנוחה.

          רוצה לומר- יש לאסד אינטרס בסבירות מסוימת לתקוף את ישראל כל עוד אין מלחמה עם איראן, והסבירות הזאת דווקא יורדת עם ישראל ואיראן יכנסו למצב מלחמה ללא קשר למתרחש בסוריה.

  • אבי

    איזה שטח בדיוק הם יכולים לקחת במקום אריאל?

    • מני זהבי

      אם לוקחים "רצועה" של שטח לאורך כביש 5 מראש העין עד אריאל (כולל אריאל עצמה וכמה התנחלויות בדרך), מקבלים משהו כמו 20 ק"מ אורך ו-2 ק"מ רוחב.
      אתה רוצה להגיד שבכל המרחבים הסמוכים לקו הירוק מהצד הישראלי אין 40 קמ"ר שניתן לספח לפלסטין בתור פיצוי על אריאל?

      • י.א

        אני מציע מסדרון צר מקלקיליה עד החוף. סלול והכל.

        • מני זהבי

          עם אוניות בקצה ומחנות מעצר בקפריסין?

          • י.א

            חלילה – ממש לא מה שהתכוונתי. המ שהתכוונתי הוא מוצא לים.
            היות שמסדרון אריאל לא מפריע ולא "מבתר" את המדינה הפלסטינית, אני מציע את "מסדרון טנטורה" מהצד השני. אתה צודק שהוא יבתר את ישראל לשניים אם יגיע ממש עד הים, אבל אני הצעתי רק עד החניון שליד החוף.

            • מני זהבי

              תוכל בוודאי להמליץ לסאאב ערקאת (או מי שזה לא יהיה שמרכז את צוות המו"מ הפלסטיני) להעלות את הדרישה הזאת. אני חושב שהוא יתפלא, אבל אפשר לנסות.

        • יותר ברצינות, הם ירצו מסדרון בין הגדה והרצועה, ואם אני זוכר נכון אחת מהמחלוקות במו"מ היתה על כמה שליטה תהיה לפלסטין על הכביש.

  • מסתם אחד להאחד

    א"א לפנות את אריאל אם האזרחים שגרים שם מתנגדים ,גרוש בכוח וטרנספר הוא ברברי .
    וזה לא משנה אם מבצעים את הטרנספר כנגד תושבי מזרח י-ם או כנגד תושבי גוש קטיף.

    • יש תמיד הבדל בין הזזת אזרחים שלך בין שני ישובים בתוך המדינה שלך, תוך פיצוי ושמירה על אזרחותם, לבין גירוש של אנשים שאינם אזרחי המדינה, ושלילת התושבות/אזרחות שלהם.

    • עדו

      מסכים לגמרי. להשאיר את כל המתנחלים במקומם ולהודיע להם לאן הם ניגשים כדי לקבל פיצויים כי בעוד X שבועות צה"ל כבר לא יהיה באזור כדי להגן עליהם. מי שרוצה להישאר לחסדי הפלשתינאים – שיהיה לו לבריאות.

      • י.א

        כן, כי הפלסטינים לא צד לענין ואתה תשאיר להם מתנה של מיליציה חמושה פלוס אזרחים עונים שמסרבים לעשות מה שאומרים להם. וואו.
        מזל שהרעיון "שתי מדינות" מת ממילא, ושימושו היחיד הוא לשמש את המרכז-ימין כדי לשמש אותם במאבק בין אפרטהייד לדמוקרטיה.

        • עדו

          כאיש שמאל אני מודיע לך שכן, לא מעט יסתכלו על חבורת מתנחלים טעימים כמו 'מתנה' שהשארנו להם.

          • י.א

            רק שבהנחה הזו אסור לך למשל להשאיר ילדים, בלי קשר מה ההורים שלהם רוצים. אז כל הסוגיה מתמוססת.

            • מסתם אחד להאחד

              כלומר ,ישנה אפליה בין שני סוגי האוכלוסיה ,ויש לכם שני פתרונות:
              1.טרנספר ברברי
              2.הפקרת האוכלוסיה האזרחית לטבח בידי המליציות המקומיות(סברה ושתילה תוצרת חד"ש).
              ואתם הליברלים?!

              • מני זהבי

                חד"ש פעילה ברש"פ ולא סיפרו לנו?

              • עדו

                אה… כן, כפי שעשו עם חיילי צד"ל למרות מחאותיו הנמרצות של הימין.

      • חיליק

        כן, רק ששנינו יודעים שברגע שיתחיל הבלגן, המצפון היהודי הרחום לא יאפשר למדינה להפקיר את מתנחלי אריאל לגורלם. רעיון נחמד, באמת, הוא עולה בדעתי בערך עשר פעמים ביום, אבל לא ישים.

        • מסתם אחד להאחד

          והנה הרעיון הפשוט וההגון יותר:
          הכרזה על כל שטח c כעל שטח ישראלי מלא לכלל האזרחים שגרים שם.

          • גיל ב'

            הגון? למה זה יותר הגון לפלסטינים שגרים שם מאשר המצב ההפוך?

            אז, לדעתך, אם מחר לבנון תכבוש את אצבע הגליל ותיישב אלפי לבנונים בקריית שמונה, הרעיון הפשוט וההגון יהיה להכריז על השטח כלבנוני ולתת אזרחות לבנונית לכל מי שגר שם?

            • י.א

              זה הגון מבחינה היסטורית: אין אפרטהייד בלי בנטוסטאנים. היו שאנחנו מקבעים אפרטהייד, עלינו החובה לכלוא את הפלסטינים ב"מדינות חסות".

  • אורן ההונגרי

    רק אתמול אייטולה חמיניאי, בפגישה עם ראש הממשלה הסורי, האשים את ישראל וארה"ב בזוועות בסוריה:

    http://www.presstv.ir/detail/2012/08/31/259133/us-israel-behind-syria-crimes-leader/

    ביולי האשים שר החוץ הסורי את ישראל באי השקט בסוריה:
    http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/158399

    אז אולי לא מדובר פה בשיגור טילים על ישראל, אבל בהחלט יש פה ניסיון של המנהיגות לאחד את העם סביבם על ידי הפיכת ישראל לשעיר לעזאזל המסורתי.

    • עדו

      בסדר גמור, אבל בן כספית לא דיבר על נאומים או הסתה מסוג אחר אלא על תקיפת ישראל בטילים.

      • אורן ההונגרי

        נכון, והתייחסתי לכך במשפט האחרון של תגובתי.

  • אורן29

    חכם סיני עתיק (ופיקטיבי) אמר פעם "אין אדם שאין לו ערך. במקרה הגרוע ביותר תוכל לשמש דוגמה שלילית".

    בן כספית מעצבן גם אותי מאד. נדמה לי שהוא מאוהב מאד בעצמו ובדרך שבה המילים שלו יוצאות מהמקלדת ומסתדרות על הדף. הוא עוד עיתונאי בשורה של עיתונאים שחושבים שהם יותר חכמים ממה שהם, ולא שמים לב לשימוש ולמניפולציות שעושים בהם כל מיני דרגים פוליטיים ומקצועיים. להבדיל מעמיתיו א. שביט וד. מרגלית, כספית דומה יותר לחתול כורדי, אחד שתמיד יפול על האף.

    וכספית מדברר, מדעת ושלא מדעת, שורה של גורמים. בין השאר גם את מערכת הבטחון, או חלק ממנה. וכאן מגיע הערך המוסף של כספית- דרכו אנחנו יכולים לדעת מה מוליך את חוש המחשבה של הבטחוניסטים בצורה מפורטת ומגוחכת יותר מאשר אצל כל עיתונאי אחר.

    השקעת הרבה זמן כדי להגחיך את הנחת "אסד ירה טילים על ישראל כי ככה זה אצל הערבים". בעבר קראתי אצל כספית לפחות שני תרחישים לא פחות בדיוניים, שהוא דיברר במרץ: האחד היה לאחר מותו של ערפאת, כאשר מערכת הבטחון הפיצה שההלויה תהפוך למסע פלסטיני המוני מרמאללה למחסומים. השניה היתה באחת הנקודות של כשלון המו"מ על גלעד שליט, אז אמרה מערכת הבטחון ששחרור האסירים הסיטוני יהיה הישג כה גדול עבור חמאס, עד שימוטט את אבו מאזן ואת משטרו בגדה.

    אז אמרו.

    אני חושב שאתה נובח על העץ הלא נכון- כספית כשלעצמו הוא אפילו לא דוגמה שלילית. הגורמים שמדובררים דרכו מאפשרים לנו לראות את מערכת הבטחון כפי שלא היינו רוצים לדמיין שהיא נראית.

  • גל א

    כספית זכאי להקלות, הוא שרוי בהיסטריה מתמשכת שכן האיש שהוא שונא יותר מכל מכהן כראש ממשלה.
    וכל השאר זה רק סימפטומים.. 🙂

  • עדו

    רק לפרוטוקול: יש לא מעט אנשים שיגידו שנאצר סגר את המיצרים לפני מלחמת ששת הימים כדי להשכיח מעמו את הבזיון של הצבא המצרי בתימן.

  • עמית

    הכלי מספר אחד של הפאן ערביות היה המאבק בישראל, והתבוסה לישראל ב67 היא מהגורמים הראשיים לתבוסתה. טורקיה רצתה להעלות את מעמדה בעולם הערבי אז היא הכתה בישראל. איראן רוצה לצבור תמיכה פופולרית בעולם הערבי אז היא עומדת בחזית המאבק מול ישראל. האלג׳יראים רוצים ללטף את האגו הלאומי שלהם אז הם מפרסמים כתבה שהם המטרה מספר אחת של המוסד בצפון אפריקה. בסוריה, בלבנון, באיראן, במצרים, בשטחים הפלסטינים, בעיראק, בצפון אפריקה, וכו, ישראל היא אחד האמצעיים העיקריים להשתקת ביקורת.

    • עדו

      אתם לא מתעייפים אז גם אני אמשיך להחזיר את הדיון למסלולו. אם בן כספית היה טוען שנאומים נגד ישראל, הסתה פרועה וכן הלאה הם סוג של 'טקטיקה שתמיד עובדת' הייתה לך נקודה. אבל בן כספית דיבר על תקיפה פיזית של ישראל. האם זו אסטרטגיה ששלטון ערבי שינקוט בה יעשה בחכמה כדי להתחמק מבעיות פנים?

  • ראובן

    זה קצת טפשי להתעמק בהגיגים של בן כספית, אבל הטור הזה (כמו מרבית הטורים של גורביץ') חוטא בדיוק באותה הבעיה שהוא מפנה כלפי בן כספית – העלאת תיאוריה שלא ממש נתמכת בעובדות.

    הוא מנסה לטעון בגנות מתקפה חיצונית, מהנימוק שהיא מגבשת את העם ולכן מו
    נעת החלפת שלטון. אז הוא הביא דוגמה אחת מאוד ספקולטיבית מאיראן. לעומת הדוגמה הזו, אפשר להביא את הדיכויים המאוד אכזריים של מרידות, שהצליחו בזכות אי התערבות מבחוץ (חלקם מוזכרים אצלו בטור…) – הדרך בה סדאם דיכא את המרידות נגדו (לפני ואחרי הפלישה לכווית), הדיכוי של ההתקוממות באיראן ב2009, סוריה ב1982, וגם סוריה הנוכחית, שעם כל הבלגן, לא בדיוק מגלה סימנים של החלפת שלטון. אפשר גם להוסיף את ירדן ב1970 ואולי אפילו את ישראל והאינתיפאדות שלה.

    לעומת זאת, ממהפיכות האביב הערבי, אחת הצליחה אך ורק בגלל התערבות צבאית חיצונית (קדאפי היה על סף הבסת המורדים כשהצרפתים ונאט"ו נכנסו לפעולה), וגם במצרים קשה לדעת מה היה קורה אם האמריקאים היו מגבים את מובראק כפי שהרוסים מגבים את אסד. וכמובן, כשסדאם פלש לכווית אף אחד לא הוטרד מכך שהעם שלו יתגבש סביבו, ונעשתה הפעולה היחידה שהיה בידה לתקן את הנזק.

  • רפי חייט

    כאשר דנים בהגותו של בן כספית חיוני להזכיר את עלילת הדם שפירסם לפני שנים אחדות ב"מעריב" נגד שופט בית-המשפט העליון תאודור אור, בהסתמכו על שקריו של עבריין הסמים הטברייני המורשע יחיעם אוחנה ואשה חולה בנפשה. בעתון ראוי לשמו היו הוא ועורכיו מפוטרים מייד, אך בישראל אין עתונים ראויים לשמם (כן, זה כולל גם את "הארץ").
    אך הנה סיפור נוסף על כספית, פחות ידוע מן העלילה על השופט אור, אך הוא מלמד באופן מובהק יותר מיהו הכספיתון שלנו שהוא, כמה מפתיע, חבר של יאיר לפידון).
    ובכן, באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה עמדה הטלוויזיה הלימודית לשדר תוכנית שעסקה במאמצים היחצניים שהפעילה שגרירות כוויית בארה"ב בשלהי 1990 כדי להטות את לב האמריקאים לטובת פעולה צבאית של צבאם נגד הכוחות העיראקיים שכבשו את נסיכותם בחודש אוגוסט באותה שנה. במרכז התוכנית עמדה עדות ראיה קורעת-לב של ילדה כווייתית, ששודרה בשיא מסע היחצנות הכווייתי. הילדה סיפרה כי חיילי כיבוש עיראקים הוציאו פגים מאינקובטורים בבית-חולים בבירה כוויית ונטלו את המכשירים לשם העברתם לבגדאד. התוכנית חשפה כי הילדה היתה בתו של שגריר כוויית בוושינגטון (וסיפורה היה, כמובן, מצוץ מן האצבע). לקראת שידור התוכנית הוזמן בן כספית לאולפן "ערב חדש" כדי לתאר – כמי שהיה כתב "מעריב" בארה"ב בעת שהראיון עם הילדה שודר באמריקה – כיצד הגיבו האמריקאים על סיפורה המזעזע. כספית סיפר מה שסיפר, ורק שכח לספר פרט אחד קטן: כף רגלו דרכה על אדמת ארה"ב לראשונה בחייו בנובמבר 1991 – שנה לאחר שידור אותה עדות-ראיה מפובקת של בת השגריר.
    בקצרה, לטובת הופעה בטלוויזיה (אז טרם נאלצנו לסבול מנוכחותו הטלוויזיונית התדירה של כספית בערוצים נידחים) התנדב כספית לפברק דיווח על התגובה לעדות ראיה מפוברקת. מפברק למפברקת יביע אומר.
    היש פלא שכספיתון הגיע למעלת "פרשן בכיר" בעתונותנו הכתובה והמשודרת?

    • אלסנדרו נדיר

      סיפור מדהים. מצד שני, מי שקורא את כתבתותיו של בן כספית או שומע אותו ברדיו או בטלוויזיה יודע יפה מאוד שהאמת אינה כמו שאומרים נר לרגליו. מפחיד לחשוב שאחד כזה נקרא עתונאי.

  • ולחשוב שיש בעולם מקום שבו א/נשים נהנים/ות:
    http://corinna-hasofferett.com/blog/archives/71398#more-71398

    כבר סוף הקיץ ואקלים ההפחדות לא נרגע.
    האם אני ניזוקה מכך שאיני קוראה לא את בן כספית ולא את העיתון שבו הוא כותב, אפילו לא יודעת איזה הוא?

  • חיליק

    לגבי כספית: הכל נכון, אבל למה לטרוח? במקרה של ארי שביט עוד קיים הסיכון שאיזה מקבל החלטות קורא אותו ועלול לקבל רעיונות. אבל כספית? מה ההשפעה שלו? פרשן הבית של עיתון גווע, מי שפעם ליקק לברק כאילו חייו תלויים בזה ואחר כך עבר לתקוף אותו בדיוק באותה להיטות. מישהו עוד מתייחס אליו ברצינות?

    אותו דבר, אם כי במידה פחותה, לגבי יאיר לפיד. האיש הרי מקלל את הרגע שבו עזב את אולפן שישי. הוא נואש עד כדי כך, שהוא אשכרה מוכן לומר משהו כמעט-קונקרטי בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני.