הקלות הבלתי נסבלת של פברוק סכנות בטחוניות
הבלוג הזה עסק בעבר – באדיבות עמותת גישה – במאבקן של ארבע סטודנטיות עזתיות לצאת ללימודים בגדה. בלב הדיון ניצבת העובדה שמזה מספר שנים, צה"ל מונע מעבר תושבים מהרצועה לגדה אלא במקרים הומניטריים מוגבלים מאד. הצורך של ילדים להתאחד עם בני משפחה בגדה, למשל, בדרך כלל לא מספיק הומניטרי מבחינת הצבא המוסרי יותר מהחמאס. במרכז הטענה של גישה – כאן המקום לציין שאני מספק להם מעת לעת שירותי תרגום בתשלום, כפרילאנסר – עומדת העובדה שאף שבג"צ אישר מספר פעמים את עמדת צה"ל, הוא המליץ למשרד הבטחון להקים ועדת חריגים, שתדון במקרים יוצאי דופן. כמקובל, צה"ל התעלם מההמלצה.
לפני שבוע היתה לעובדי גישה סיבה לחשוב שהם עומדים לנצח בקרב הקטן הזה: בג"צ, שקצה נפשו בתרגילים של מערכת הבטחון, הוציא צו על תנאי שהורה למדינה לנמק את החלטתה. כשדבר כזה קורה, מדובר בדרך כלל ברמז גס שהמדיניות איננה סבירה.
תחושת הנצחון היתה קצרת ימים. לפני מספר ימים מסר האלוף איתן דנגוט, המשמש כמתאם פעולות הממשלה בשטחים, את תגובת המדינה. אפשר לראות אותה כאן (זהירות, מסמך.) הסעיף שהעלה את חמתם של אנשי גישה הוא סעיף 61 למסמך. שם טען דנגוט שיש מניעה בטחונית לכניסתן של שתיים מהעותרות, עותרת מס' 1 (עזה עזאת קאסם כפארנה) ועותרת מס' 2 (סוהיר עבד אל מגיד עלי סיקא (שעת')); דנגוט טוען שיש מידע בטחוני שעותרת מס' 1 "עומדת בקשר עם פעילי טרור, ביניהם בני משפחתה מקרבה ראשונה"; לגבי העותרת מס' 2, הוא טוען שיש מידע על "מעורבותה בארגון טרור, וקשריה לפעילי טרור, ביניהם בני משפחה מקרבה ראשונה." לגבי שתי העותרות האחרות, הוא אומר ש"נוכח מידע מסוים בעניינן, ככל שיהא על המשיבים לבחון את עניינן הפרטני, יוזמנו עותרות אלה לתחקור." כלומר, אם הן רוצות לצאת מרצועת עזה, הן צריכות לעבור תחקיר שב"כ.
כמה הערות. קודם כל, זו הפעם הראשונה שצה"ל טוען שיש בכלל מניעה בטחונית כנגד העותרות. כפי שציינה גישה בתגובתה (זהירות, מסמך – סעיפים 17 עד 25), בעבר נשאלה המדינה פעמיים בבית המשפט האם יש מניעה בטחונית כלשהי כלפיהן, והשיבה בשלילה. עכשיו צריכה המדינה להחליט אם היא היתה רשלנית כשהשיבה בשלילה, או שקרנית עכשיו.
יום אחד קמות ארבע נשים ומגלות שצה"ל החליט שהן סיכון בטחוני. העובדה שהן סיכון בטחוני חדש, דנדש ונוצץ מושכת תשומת לב במיוחד לאור העובדה שהעותרות 3 ו-4 (ענדליב חסין אברהים אשחאדה (עדואן) ואמאל נמר חסן אבו עישה (ציאם)) נכנסו בעבר, כמה פעמים, לתחומי ישראל. מסתבר שעד שבג"צ הוציא צו על תנאי, הן לא היו איום בטחוני; אבל מהרגע שבו מערכת הבטחון גילתה שהיא עומדת להיות מובסת בבג"צ, פתאום צץ "מידע מסוים בעניינן." אפילו לא צריך לפרט מה הוא. כאן חובה לציין, שוב, שצה"ל צריך להחליט אם הוא לקה ברשלנות איומה כשהתיר לשתי מחבלות מסוכנות כאלה להכנס – מספר פעמים – לשטח ישראל, או שהוא ממציא עכשיו איום בטחוני שלא היה קיים לפני שבוע.
אשר לטענות נגד העותרות 1 ו-2, עיקרן הוא שהן מקיימות, אבוי, מגעים עם בני משפחה שהם פעילי חמאס. מבזק: החמאס שולט ברצועת עזה מאז 2007, ועיקר פעילותו תמיד היה אזרחי (פעילות צדקה והטפה, דעווה) ולא צבאי. פעילות הדעווה העניקה לו לא פחות לגיטימציה מאשר הפעילות הצבאית שלו: בזמן שערפאת הקים עוד מיליציה ועוד "מנגנון בטחון", השייח' יאסין הקים עוד מרפאה ועוד בית ספר. ישראל התעקשה תמיד שלא להבחין בין שני החלקים האלה של חמאס, ומבחינתה מי שניהל בית יתומים שמומן על ידי חמאס חבר בארגון טרור בדיוק כמו מי שהוביל חוליה צבאית. מאז עליית חמאס לשלטון ברצועה, ישראל הקשתה את החיים על תושביה, מה שרק אילץ חלק ניכר מהאוכלוסיה לפנות לקבלת סיוע מחמאס. גישה מציינת, בקשר לטענה שהעותרת מס' 2 "מעורבת בארגון טרור", שהיא מנהלת מחלקת פרויקט לנשים בהתאחדות ועדות החקלאים ברצועת עזה. מסתבר שגם הארגון הזה יכול להיחשב, כשהבהמה הירוקה נואשת במיוחד, לארגון טרור.
מה שמרגיז במיוחד בהאשמה הזו היא שאין שום אפשרות להתגונן מפניה. צה"ל, כמובן, לא יחשוף מי הם קרובי המשפחה של העותרות שלכאורה מעורבים בטרור, כי אז הוא יצטרך לאושש את הטענה הזו. אשר לדרישה שהעותרות 3-4 יתייצבו לחקירת שב"כ – הן דוחות אותה בתוקף – מעטים האנשים שאינם יודעים שהשב"כ נוהג לאלץ אנשים המבקשים ממנו אישורים לשמש כמשת"פים שלו. לעתים, הוא אף מפיץ שמועות שווא שאדם שמסרב להיות משת"פ הוא דווקא משת"פ.
עוכרי ישראל שמו לב מזמן שצה"ל משתמש בתירוץ של "סכנה בטחונית" גם בלי שיהיה לה שום ביסוס, פשוט כי זה עובד. עכשיו אנחנו רואים שהוא משתמש בה גם כשהוא עומד להפסיד בבית המשפט, ומעלה מן הריק טענה שלא היתה קיימת קודם. בפעם הבאה שצה"ל יטען בפניכם שיש סכנה בטחונית כלשהי, מאיראן ועד ארגון טרור כלשהו שתוקף מסיני אבל משום מה צה"ל מפגיז את עזה, זכרו שאמירת האמת מעולם לא היתה נר לרגליו, ושאלו שאלות. אין ספק שבפני ישראל עומדות סכנות בטחוניות; למרבה הצער, אי אפשר יותר להאמין למערכת הבטחון כשהיא מזהירה מפני כאלה.
ועוד דבר אחד: אלי ישי הודיע היום בשחצנות שהוא "ימאיס את החיים על האריתראים והסודאנים." זוכרים את גל הפשע של ה"מסתננים" שאיים להטביע את המדינה לפני חודש-חודשיים? מסתבר שבינתיים הוא שכך, וישי מנסה לעורר את ההיסטריה מחדש. "בינתיים," אומר אלי ישי, "אני מתכוון לכלוא אותם. לזה אני לא צריך אישור מאף אחד. טובת מדינת ישראל לנגד עיני." ברכותי. אתם חיים במדינה ששר הפנים שלה – היורש של סמכויות הנציב העליון – מתהדר בכך שהוא יכול לכלוא אנשים על לא עוול בכפם "בלי אישור מאף אחד." זה מסוג הימים שבו היית רוצה שיהיה גיהנום, רק כדי שאלי ישי יוכל להכנס אליו.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
טרול נמחק.
הייתי בסך הכל עשרה ימים בעזה במילואים. פעם אחת הביאו אלינו אסיר שהיה על היחידה שלי להביא למתקן הכליאה. אני זוכר שהוא היה אזוק בידיו ועיניו מכוסות בפלנלית והמג"בניק שהעלה אותו על הרכב היה מאד נוקשה כלפיו. הבנתי שזה מחבל מסוכן (היה לו זקן גדול) וכיוונתי אליו את הנשק בדריכות, שמאלני או לא, אם המחבל הזה מנסה משהו זה הסוף שלו.
בסוף הבאנו אותו למתקן והסתבר שאין מספיק מקום או שיש בעיה עם הניירות שלו, אני לא זוכר. הראו לו איזה מסגד ששם הוא יכול לישון בלילה בזמן העוצר ושבבוקר ילך ברגל הביתה ונסענו משם. הייתי המום, לפני רגע הייתי בטוח שאני במחיצת איזה רוצח או לפחות רוצח שנתפס בטרם מעשה ועכשיו פתאום הוא הולך לו לישון במסגד?
אחת הסכנות של השימוש התכוף בנימוק הביטחוני היא תופעת ה'זאב זאב' . אם כל הזמן מפמפמים לך שיש סיכון בטחוני גם כשאין אז יום יבוא ויהיה כזה סיכון ואף אחד לא יבחין בו עד שיהיה מאוחר מדי. מישהו שיקבל עציר כזה יתרשל בשמירה עליו ויקרה אסון. אישה שהיא באמת מחבלת תיכנס ואף אחד לא יבדוק אותה (כי הרי רגילים ל'מחבלות' שסתם מתעללים בהן בחסות הנימוק הבטחוני) וכן הלאה. איכשהו אני לא חושב שמה שכתבתי יגרום למישהו לא לשקר בנושא הביטחוני.
טרול נמחק.
אלי ישי צריך אולי ללכת לגיהנום אבל בקשר למסתננים הוא צודק במאה אחוז.
איך הוא צודק? בזה שהוא משקר?
טרול נמחק.
אני לא יודע לגבי האריתראים והסודאנים, אבל אלי ישי בהחלט ממאיס עלי את החיים כאן.
טרול נמחק.
אני עדיין לא מבין למה זה בעייתי לדרוש שמי שרוצה להכנס לארץ יעבור תחקיר. זה תופס גם למי שמגיע מארה"ב ויש איזה מידע שקושר אותו כביכול לפעילות עבריינית. הקביעה השב"כ "מפיץ שמועות שווא שאדם שמסרב להיות משת"פ הוא דווקא משת"פ", דווקא מחזקת את הטיעון נגד הסירוב. אם השב"כ יכול בלאו הכי להפיץ עליהן שמועות, למה לא להתייצב לתחקיר?
לגבי הנקודה האחרונה שהעלית. נניח שהזמינו אותך לחקירה, ישבת שם כמה שעות ויצאת משם ולמחרת עצרו מישהו מבוקש. אף אחד לא יודע מה באמת נאמר שם בחקירה קל מאד להעליל עליך עכשיו שהמעצר היה בעקבות מידע שסיפקת בשיחה. כך ש'שיחה' עם השב"כ כבר מטילה עליך צל כבד. אני לא טוען שלשירתי הביטחון שלנו אסור לחקור אנשים, זו חובתם. אני כן חושב שבמקרה הזה זה כלאם פאדי. אם הנשים האלו אכן מחבלות הן לא ידברו בחקירה ואם לא אז ממילא לא ילמדו מהן שום דבר חדש – אותו נימוק כמו שלך רק מהכיוון השני.
אז לשיטתך, אל תחקור אף חשוד בפשע… הפושעים לא ידברו לעולם.
אם יש לך חשד ממשי נגד מישהו אתה חוקר אותו ברגע שאתה יכול ובוודאי שתרצה שהוא יהיה בידיים שלך במהירות האפשרית. זה מגוחך להתנות כניסה של אדם לארץ בחקירה משטרתית (להבדיל מתשאול שגרתי בביקורת הגבולות שגם הוא בדרך כלל לא תופס את מי שאשכרה מתכנן פשע והתכונן לזה), אם הוא עבריין אנחנו רוצים שיגיע כדי שנוכל סוף סוף לשים עליו את הידיים.
אולי אני טועה, אבל אני זוכר שבהזדמנויות מסויימות אמרת שחברות בארגון כמו צה"ל אוטומטית הופכת אותך למטרה לגיטימית בידי כוחות אויב, אפילו אם אתה במשהו זניח כמו חיל החינוך.
אתה לא חושב שזה תופס באותה מידה לגבי חברות בארגון כמו החמאס, אפילו אם אתה שייך לזרועות ה"חברתיות" שלו?
אתה מבלבל. לא החברות הופכת אותך למטרה לגיטימית, אלא הפעילות.
כלומר: חייל במדים הוא מטרה. חייל שפשט אותם והלך הביתה אינו מטרה.
זה היה יכול להיות נכון גם לגבי חמאס, אלמלא הם לא היו טורחים על הקטע הקטן הזה של מדים, הפרדה מאוכלוסיה אזרחית, וכו'.
אם אתה חבר בחמאס אז מותר לפגוע בך שאתה יוצא מהחמאס אסור.
ואיש כוחות הבטחון שמבצע את עבודתו על אזרחי?
בוודאי שהוא מטרה. בדיוק כשם שמרגל הוא מכוחות האויב למרות שברור שאינו לובש מדים.
ואדם המעביר כסף לארגון בכל חודש אך מלבד זאת אינו לוקח חלק בפעולות הארגון?
שאלה טובה. כי לא ברור לי איך אפשר לדעת אם הכסף שהעברת לרצועה באמת הגיע לארוחות חמות לילדים או ששימש לרכישת טילים ואם בקיטנה שעזרת לממן שרים 'מוות לישראל' כל בוקר או לא.
אבל אנחנו מתרחקים מנושא הפוסט. אם ישראל רוצה שתגיד 'הנשים האלו הן חברות בחמאס ולכן פעילות טרור' וגמרנו. שלא יספרו לי שהן מהוות 'סכנה בטחונית' ואם כן, אז כפי שכתבתי קודם – צריך להכניס אותן לכלא בהזדמנות הראשונה.
בהתחשב בכך שכל אזרח משלם מיסים מעביר כסף מדי חודש לארגון צבאי כזה או אחר תנאי שכזה יביא לקריסת האבחנה בין חיילים לאזרחים. אפשר לנסות לארגן הכרה בינלאומית בארגון כארגון טרור ולשכנע מדינות לחוקק חוקים נגד תרומות אליו ואנשים שלא לתרום לו.
דין מרגל לא בדיוק כדין חייל. אי אפשר פשוט לירות במרגל ברחוב גם אם יודעים בבירור שהוא מרגל. לעומת זאת, אם נתקלים בחייל ממדינה עויינת על מדים ברחוב בתל אביב אפשר לירות בו.
טרול נמחק.
טרול נמחק.
טרול נמחק.
למה לקבל את ויטמין הזעזוע דרך מתווך? בוא, אני אציע לך גישה חדשנית ורדיקלית. אל תחווה את המציאות או דעות עליה דרך תודעה של סוכני חיברות מובילים אלא נסה לחוות אותה ישירות. אולי אפילו לייצר דעות עצמאיות. להתנסות ברגש שמתעורר נוכח אירוע קונקרטי. אתה תתפלא כמה רענן חיוני ונמרץ תרגיש אז. לא עוד טרול עייף עם טחורים.
טרול נמחק.
העיקרון של ישראל פשוט: החמאס הוא לא ארגון לגיטימי, אלא ארגון טרור. כל הזרועות של החמאס הן חלק מאותו תמונון קרימינלי וכולן לא לגיטימיות.
את העיקרון מקבל גם המערב. לכן למשל בעוד שלגבי החיזבאללה יש מדינות שעושות הפרדה בין הזרוע הפוליטית ״הלגיטימית״ לזרוע הצבאית הלא לגיטימית – לא עושים אותה הבחנה לגבי החמאס, שמוגדר כולו כארגון טרור. אדם שמצוי בקשר כל שהוא עם אחד הזרועות של התמנון יכול להימצא בקשר גם עם זרוע אחרת, מסוכנת יותר, ולכן מהווה איום פוטנציאלי.
העקרון של ישראל פשוט, המציאות בעזה לא כל כך וזוהי מציאות שישראל אחראית לחלק לא מבוטל ממנה.
טרול נמחק.
הון-שילטון- ויהוויזם
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1803045
טרול נמחק.