השוטה
אתמול הצליח אהוד ברק שוב להקדיח את תבשילו: מבצע ההסתערות על מעוז היודונאצים בחברון הסתיים במהירות ובהצלחה מרשימה. הקוזאקים נתפסו עם המכנסיים למטה. הגאון מהסיירת ודאי סימן לעצמו עוד "וי" ברשימה. בדרך, ספגנו תופעה שלילית נוספת: אלוף הפיקוד הורה שחיילים לא יהיו מעורבים בפינוי – עוד המחשה לערבוב התחומים שישראל מתנהלת בו. ההתנחלויות נמצאות בשטח שמוגדר כנתון לשלטון צבאי, שהמושל שלו הוא אלוף הפיקוד. סמכותה של המשטרה לפעול מחוץ לגבולות ישראל, כידוע, מפוקפקת משהו. בהחלטה הזו ניסו אלוף הפיקוד – ויש להניח שברק היה מודע להחלטה – לשמור על הפיקציה כאילו צה"ל הוא "מעל למחלוקת". מה שקיבלנו בפועל הוא צבא שמאפשר ביצוע פשעי מלחמה (הקמת התנחלויות), ומגן על פושעי המלחמה (המתנחלים) – אבל כשזה מגיע לפינוים של הפושעים, הוא לא בעסק.
ואז פנו הקוזאקים אל תושבי חברון הערבית וביצעו בהם פוגרום קטן, תוך שכוחות הבטחון מפעילים את הנוהל הקבוע למצב כזה – מחול התרנגולת הערופה, בליווי מקהלת הפניית המבט ע"ש פון פלאווה. הגאון מהקריה לא צפה את זה.
והוא, כמובן, רצה להגן על עצמו מפני האשמות שהוא שמאלני. על כן מיהר ברק והורה אמש על ענישה קולקטיבית: הריסת בתיהם של שני "מחבלי הטרקטור". נזכיר שהשניים מתים מזה חודשים, מה שמצמצם משמעותית את ערך ההרתעה שבפשע הזה, ושצה"ל עצמו כבר קבע שהריסת בתים לא רק שאיננה מועילה – היא גם מזיקה. כלל לא ברור שההחלטה הזו – שאירונית, מצביעה על כך שמזרח ירושלים איננה חלק מישראל, שכן בישראל לא נוהגות הריסות בתים – תעמוד בבג"צ; אבל אז יוכל פונטיוס ברק לרחוץ את ידיו ולשאול מה רוצים ממנו, הוא ניסה.
יש רק בעיה אחת בכל זה – מבחינת התנהלות פוליטית, הכוונה; מבחינת התנהלות תקינה זה הסריח עד השמיים מזמן – והיא שזה לא עובד. ברק שקוף מדי. התכסיסים שלו נראים כולם כמו תכסיסים. בקצרה, הבעיה הישנה: אהוד ברק חושב שכולנו מטומטמים, ושיש לנו זכרון של יתוש.
* * * *
לברק יצא, אלוהים יודע למה, שם של אדם חכם. אנחנו לא יודעים מה הוא עשה כקצין צעיר בצבא ולמה בעצם יש לו צל"שים, וסביר להניח שככה הוא רוצה שזה יישאר. אחרי הכל, הענקת צל"שים אחרי פאשלה מפוארת וחשאית היא מסורת צבאית ארוכה. 
משהגיח אל אור הזרקורים, כאלוף צעיר ושחצן באמצע שנות השמונים, הוא התפרסם מיד בניתוחים האנליטיים המבריקים, שאיכשהו אף פעם לא התממשו. לאריק שרון הוא המליץ, בעת תכנון מלחמת לבנון, על פתיחת מערכה כנגד סוריה במטרה להשמיד את צבאה. הוא העיר שיהיה צורך להוליך את הציבור שולל. אפילו שרון של 1982 לא קיבל את ההצעה. במלחמה עצמה, שימש ברק כסגן מפקד גיס, תפקיד שהדבר החיובי ביותר שניתן לומר עליו הוא שהוא לא התבלט בו. אחר כך היה ראש אמ"ן, אלוף פיקוד מרכז וסגן רמטכ"ל. הוא לא הותיר חותם באף אחד מתפקידים אלה.
כרמטכ"ל, הוא התבטא בזכות "צבא קטן וחכם", ולא הצליח לעשות לא את זה ולא את זה. את ישיבות פורום מטכ"ל הוא העביר בקריאת דואר. הוא נכח בעת אסון צאלים ב' – שהיה אמור להתפתח לאחד המבצעים המרהיבים בטמטומם שהגה צה"ל מעודו, חיסול של שליט ערבי על ידי יחידה צבאית ישראלית – ולאחר מכן השתמש בצנזורה כדי להסתיר זאת, כדי לחפות על עתידו הפוליטי. לצורך כך, הוא שיקר קצת לוועדת חוץ ובטחון של הכנסת. בישראל, בה הרמטכ"ל תמיד חזק יותר מהרשות האזרחית, הוא שרד את זה והמשיך הלאה.
כפוליטיקאי, דומה שיעדו העיקרי היה לנטרל את יריביו, על חשבון התועלת למדינה. הוא מינה את שלמה בן עמי, דיפלומט פר אקסלנס, לתפקיד השר לבטחון פנים (כשהדברים באמת יסתבכו הוא יכיר בטעות וימנה אותו לשר החוץ), את שמעון פרס הוא הצליח להעליב עם תפקיד ה"שר לפיתוח אזורי", את יריבו הטוב ממנו אמנון ליפקין-שחק תקע בתפקיד שר התיירות, את שר הבטחון לשעבר מרדכי הוריד לדרגת שר התחבורה. את בעלי בריתו החיוניים ביותר, אנשי מרצ, הצליח להעליב עד כדי כך שפרשו מהממשלה על ויכוח שולי ביחס, כשברק מצדד באותה משענת קנה רצוץ, ש"ס, שפרשה מהממשלה בשל תואנה כלשהי שלושה שבועות לאחר מכן.
תוך 18 חודשים, מצא עצמו ברק בראש קואליציה של כ-30 ח"כים. אף ראש ממשלה, מעולם, לא הראה חוסר כשרון פוליטי כזה, יהירות כזו. כשקרסה הממשלה וברק הכריז על בחירות, היו חברות בקואליציה רק העבודה ומפלגת המרכז, מנוחתה עדן. ברק הגיע לבחירות כשהוא משמש כראש ממשלה, שר הבטחון, שר החינוך, שר החקלאות, ושר התעשיה והמסחר. זמן קצר לאחר מכן, הוא הובס בתוצאה המהדהדת ביותר בתולדות ישראל על ידי מי שנחשב שנה קודם לכן לגוויה פוליטית מהלכת, אריאל שרון. אה, כן – באותה הזדמנות, הוא גם דרדר את ישראל למלחמה שטרם הסתיימה עם הפלסטינים. צה"ל יצא משליטה, ירה מיליון קליעים בחודש אוקטובר 2000 – וברק לא ידע איך להשתלט על הבהמה המשתוללת, שפעם אחר פעם הפרה את מדיניותו.
עכשיו הוא מוכר את עצמו כסוציאליסט, ממרומי מגדלי אקירוב. עכשיו הוא יוצא בסדרת כרזות: הוא לא סימפטי. הוא לא נחמד. ועוד. כל נקודה במקומה. הוא מנסה עלינו את נאום סטאלין בפרסידיום, לאחר הקראת הצוואה של לנין: החבר סטאלין לא נחמד, החבר סטאלין מחוספס, החבר סטאלין קצת גס – אבל כל זה רק הופך אותו למהפכן טוב יותר. לסטאלין זה עבד; לברק זה לא יעבוד. סטאלין לא חשב שיריביו מטומטמים. ברק מניח שכולם חוץ ממנו מטומטמים.
* * * *
לאותו טכנוקרט צעיר, "מהטובים ביותר והמבריקים ביותר", שר ההגנה של קנדי וג'ונסון, רוברט מקנמרה, קראו פעם המחשב האנושי. הוא באמת היה מבריק: הוא עבד שעות נוספות ולמד מהר. הוא ידע שהגנרלים מנסים להערים עליו ולמד בזמן שיא את כל השטיקים. זה לא עזר. בסופו של דבר, כתב דיוויד הלברשטאם באותה היסטוריה טראגית, רוברט מקנמרה היה שוטה.
אומרים על ברק שהוא יודע לפרק שעונים. אומרים עליו שהוא יודע לנגן בפסנתר. אומרים עליו – ליתר דיוק, הוא אומר על עצמו – שהוא קרא את "יוליסס" של ג'ויס בתוך יום אחד. אלא שהוא הצליח לתמרן את עצמו למלכודת ממנה אפילו הוא כבר מתחיל להבין שלא יצא, והוא יהיה זה שיחתום על תעודת הפטירה של מפלגת העבודה. ובסופו של יום, אהוד ברק הוא שוטה.
(כתיבה: יוסי גורביץ, צילום: ליסה גולדמן)
יופי של פוסט, שוב. (ואגב, צ"ל "שלושה שבועות").
תוקן, תודה!
"ההסתערות…הסתיים" במשפט הראשון
"מבצע ההסתערות", זה בסדר גמור.
אה, אני הוספתי את המילה החסרה אחרי ההערה. תודה, עופר.
על מה התלונות?
ברק הוא האיש הנכון בזמן הנכון כדי להפיל את העבודה. סוף סוף מצאנו את מי ש"יעשה את העבודה".
יפה
כרגיל פוסט מופת. ניתוח אובייקטיבי ומדויק ולשמחתי גם על דמות פוליטית שאני מתעב.
"יש רק בעיה אחת בכל זה – מבחינת התנהלות פוליטית, הכוונה; ברק שקוף מדי. התכסיסים שלו נראים כולם כמו תכסיסים. בקצרה, הבעיה הישנה: אהוד ברק חושב שכולנו מטומטמים, ושיש לנו זכרון של יתוש."
הבעיה היא לא מה שהוא חושב הבעיה היא שהוא צודק.
הוא אכן צודק. החלק העצוב, או המצחיק אם תרצו, הוא שהטריקים של ברק כל כך שקופים שהם לא עובדים אפילו עלינו למרות שאנחנו מטומטמים ובעלי זיכרון של יתוש.
וגם אני לא מבין את הקטע הזה של פרשנים לקשקש כל הזמן על ה"אינטליגנציה" שלו בזמן שהם מנתחים את הכישלון הנוכחי שלו. למיטב זכרוני, ברק לא עשה שום צעד אינטיליגנטי בקריירה שלו אז מה בדיוק עושה אותו אינטיליגנט, הוא טוב בלפתור תשבצים או משהו?
אומרים עליו – ליתר דיוק, הוא אומר על עצמו – שהוא קרא את ”יוליסס“ של ג‘ויס בתוך יום אחד.
מאיפה זה הגיע? זה נשמע על פניו כמו הדבר הכי מצחיק בעולם. יש לך רפרנס?
http://www.zeevgalili.com/?p=38
האמת שבקטע הזה מישהו מדבר על שלושה ימים, לא יום, ולא ברק הוא המעיד על כך. ואגב, לפחות לפי איך שזה כתוב שם, זה נשמע כאילו מדובר ביותר מסתם התרברבות.
כן, מקריאת הציטוט המקורי נראה שכותב המאמר כאן מסלף לגמרי את הפרטים, ההקשר, היחוס, הכל בשביל הרטוריקה.
החוצפה שלך גואה – מעודי לא קראתי את הטקסט הזה עד שפרסם אותו כאן נמרוד. אני זכרתי את הסיפור הזה מדיווח של סימה קדמון מ-1999, ועל פי התיאור שלה, הוא אמר לה את זה. והוא דיבר על יום אחד ולא שלושה, ושמדובר בטקסט לא מסובך, לדבריו.
אז, אנא, לפני שאתה מאשים אנשים בסילוף, ודא שאתה יודע על מה אתה מדבר.
ובכן, אני מתנצל, חשבתי שהדיווח מסתמך על המקור שצוטט כאן.
או שזה סיפור אחר, או שהגב' קדמון אחראית להגזמה הפראית.
פוסט מוצלח. מה שכן, לא הבנתי את משפט הסיום:
" אלא שהוא הצליח לתמרן את עצמו למלכודת ממנה אפילו הוא כבר מתחיל להבין שלא יצא, והוא יהיה זה שיחתום על תעודת הפטירה של מפלגת העבודה. "
בעולם פוליטי בו ביבי קבר את הליכוד, וכיום קרוב מאד ללהחזירו לשלטון, למה אתה חושב שזאת פטירתה של מפלגת העבודה? הפוליטיקה הישראלית כבר ראתה תחיות שונות ומשונות בעבר.
נכון, למרות שלמצביעי הימין יש זיכרון קצר יותר וקל יותר לקנות אותם מחדש.
זה דורש הוכחה 🙂
בינתיים אני לא משוכנע. שים לב שמר"צ שבה ועולה, למרות כל מעלליה בימי ממשלת ברק העליזים, לדוגמא.
לעבודה מסד תומכים גרעיני קטן יותר – כשהליכוד התרסק, עדיין היה לו מספר דו ספרתי של מנדאטים. הבסיס הגרעיני הזה הוא גם קטן והולך, כי הוא מורכב ברובו מאנשים מבוגרים שהתרגלו להצביע בן-גוריון, ואלה באופן טבעי נעלמים והולכים.
בישראל אין מקום לשלוש מפלגות במשבצת המרכז, ומרגע שקדימה מיצבה עצמה כמפלגת מרכז-שמאל, העבודה הפכה משוללת זכות קיום.
וכל זה לא מעניין בכלל, כי המפלגה הזו סיימה את תפקידה ההיסטורי לפני עשור, אבל מסרבת למות. סוף כל סוף הציבור הולך לתקוע לה כדור אחרון של חסד.
נו, באמת… מה היה לנו פה:
ברק אדם לא סימפטי? כנראה שזה נכון, לא הייתי בוחר בו כשותף למגורים בתא כלא, למזלי זה לא עומד על הפרק.
הוא שחצן? ברור, כמה ראשי מדינה אינם שחצנים? איך אדם מסוגל להעמיד את עצמו כמועמד לראשות המדינה בלי שיחשוב על עצמו שהוא טוב מאחרים? אתה באמת מאמין ל"דין התנועה"?
הוא מימש את שילטון החוק בעזרת המשטרה ולא הצבא? וזה לכף החובה?
אנחנו לא יודעים על מה הוא קיבל את הצל"שים ולכן כנראה הוא קיבל אותם שלא בצדק?!
המינוי של שלמה בן עמי? בישראל תפקידי השרים הם פוליטיים, שר הביטחון הוא לא מפקד הצבא, שר הבריאות הוא לא הרופא הראשי, ושר המשפטים לא עומד בראשות התביעה. התפקיד של השרים הוא תפקיד פוליטי ולא מקצועי. אם שלמה בן עמי לא מסוגל להיות שר לביטחון פנים אין לו מה לעשות בפוליטיקה, ובטח שלא בתפקיד חשוב כמו שר החוץ.
המינוי של פרס מעליב?! פרס?! מעליב?! אתה מדבר על שמעון פרס?! האיש עליו נאמר: "חתרן בלתה נלאה"
שחק? אמנון ליפקין שחק? הבחור שהצליח להפסיד את ראשות המפלגה לאיציק מרדכי?
ממשלת ברק אמנם נכשלה במבחן ההשרדות, אבל אם נסתכל על שני ראשי הממשלה שקדמו לברק, ושני ראשי הממשלה שבאו אחריו (וכנראה גם השלישי/ת), אפשר להגיד בביטחון שברק היה ראש הממשלה הטוב מכולם. ב-18 חודשים הוא הצליח לצאת מלבנון ולהבהיר לעולם כולו מה בדיוק רוצה עראפת (שני דברים בהם נכשלו קודמיו, ומוסמסו על ידי יורשיו).
אה, כן… ויש לו בית במגדלי אקירוב. ממש לא בסדר, שיגור בצריף ויתן את כל הכסף שלו לעניים.
אין לי מה להוסיף יואב. חותם על כל מלה שאמרת. למרות זאת אני מצביע מרץ אבל בגלל הרשימה, לא בגלל ברק.
מסכים עם רוב מה שאמרת מלבד הפסקה האחרונה. אני עדיין חושב שברק היה הגרוע מבין הרה"מים באותה תקופה.
לגבי השאלה אם היציאה שלו מלבנון היא הצלחה או לא, כנראה תשפוט ההיסטוריה. רק אומר שזה מקרה טיפוסי לברק – זה בוצע בצורה טובה מפני שהיה חד-צדדי לגמרי ולא נדרשו שום שיח ושיג, מו"מ, או כל סוג של התחשבות בצד השני . הוא טוב בדברים האלה. בכל דבר שדורש הכרה בכך שיש אנשים בצד השני – זה לא. וזה הופך אותו למנהיג ופוליטיקאי מחורבן.
לגבי החשיפה "מה בדיוק רוצה ערפאת" – האם זה הישג או דרך לכסות על כשלון ? האם זה הישג שמוסמס או "הישג" שלא ברור במה היה עוזר לנו מלכתחילה?
אכן, הוא כישלון מוחץ בכל מה שקשור לעבודה מול אנשים אחרים, שאינם פקודיו. החל מחברים במפלגתו וראשי מפלגות אחרות וכלה במנהיגים זרים.
נקודה שקצת נשכחה בקשר ללבנון הייתה שברק התחייב לצאת מלבנון *בהסכם* בתוך שנה. הבעיה היא שעצם ההתייבות שללה כל אפשרות להסכם, כי הצד השני ידע שיקבל ממילא את כל מבוקשו. אפשר היה – אולי – להגיע להסכם כלשהו, אולי בחסות האו"ם, על נסיגה בתנאים מסוימים: שחיזבאללה לא יישב על הגבול אלא צבא לבנון או כוח או"ם, למשל. הירושה שהוריש ברק – חיזבאללה על הגדר – הייתה בעייתית מאד.
"לא יודעים"? אנחנו מדברים על מעשים שקרו לפני 40 שנה. מה הפסיביות הזו? למה אנחנו לא יודעים? כי מישהו לא רוצה שנדע. למה הוא לא רוצה שנדע? יכול להיות שיש איזה משת"פ שאשכרה שרד 40 שנה מאחורי קווי האויב, ויכול להיות מצד שני שהם מחפים על איזו פאשלה. אי אפשר בו זמנית גם להגיד שאתה החייל המעוטר ביותר בצה"ל ושזו סיבה טובה לבחור בך, וגם להסתיר את נסיבות הצל"ש. תראה, נשפוט.
שתי הערות:
א. זכותו של ברק לגור איפה שהוא רוצה. אי אפשר, מצד שני, גם להעמיד פנים שאתה נגד "קפיטליזם חזירי" (נושא שאתה נזכר בו רק בעת בחירות) וגם לגור בבניין היוקרתי ביותר בישראל. היו פה הרבה ראשי ממשלה שאולי לא גרו בשכונת הארגזים, אבל ידעו להסתדר יפה גם בדירה רגילה ולא מנקרת עיניים.
ב. הבעיה העיקרית עם הנושא היא שברק עבד כל חייו, להוציא תקופה קצרה מאד ב-1994, כעובד מדינה. בכיר – אבל עובד מדינה. את הקומה במגדלי אקירוב הוא רכש ב-2004, כמדומני. אני רוצה לדעת איך, בדיוק, השיג ברק את כל הכסף הזה בין שנת 2001 לשנת 2004. לא תשכנע אותי שקונים נדל"ן כזה מפנסיה, אפילו של ראש ממשלה ורמטכ"ל.
אנחנו יודעים שברק היה שתדלן של איזו חברת תקשורת מצרית, ואנחנו יודעים שאשתו פתחה חברת יחצ"נות שהתיימרה להמיר את הקשרים של ברק בכסף, דבר מסריח בפני עצמו גם בלי החשד שהחברה היתה מיועדת להלבנת כספים לקראת מערכת הבחירות של ברק – חשד שכבר הועלה. אז, כן, הדירה באקירוב היא נושא לגיטימי לגמרי.
זה ידוע איך ברק השיג את הכסף שלו. הוא קישט איזו רשימת מנהלים של חברה כזאת או אחרת על תקן "יועץ".
כנראה שעל אנשי עסקים מחו"ל שלא יודעים במי מדובר, הטייטל של ראש ממשלה ורמטכ"ל לשעבר בשורות החברה עושה רושם וגורם להם לעשות ביזנס עם החברה הנ"ל. ועל זה ברק תוגמל בנדיבות.
מעלה גם כמה מחשבות על ה"יעילות" המפורסמת של השוק ה"חפשי".
מסכים עם האדון מקס. שכירתם של ברק (כמו גם של בנימין נתניהו בזמנו) כיועצים לחברות בינלאומיות היתה גלוייה לכל ואף פומפמה לא מעט בתקשורת (כעניין של יחסי ציבור). האם אני היחיד שזוכר את ברק משווק "שרוול חילוץ לבניני רב-קומות" בעידן שלאחר 11 בספטמבר? (*)
אם מעוניינים יש תחקיר של גלובס על התעשרות פוליטיקאים:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000339094
לומר "אני רוצה לדעת איך, בדיוק, השיג ברק את כל הכסף הזה בין שנת 2001 לשנת 2004. לא תשכנע אותי שקונים נדל“ן כזה מפנסיה, אפילו של ראש ממשלה ורמטכ“ל" כאשר המידע נמצא בקצות האצבעות, זו היתממות.
(*) אולי זה רק אני. בזמנו השתתפתי בחידון טריביה טלוויזיוני שבו זכיתי בנקודות כי זכרתי בדיוק מי חברת האלקטרוניקה ששכרה את שירותיו של בנימין נתניהו…
זאת לוגיקה עקומה. אתה יכול לא להשתכנע לטובה מהצל"שים שלו, אבל להשתכנע לרעה?! בגלל שאתה לא יודע על מה הם?!
אני לא רואה סתירה בלדבר נגד סוג מסויים של קפיטליזם מצד אחד ולהנות מפירות עבודתך מצד שני. זה לא סוד כל כך גדול איך ברק עשה את הכסף שלו. הוא עבד בכל מיני חברות (כנס לוויקיפדיה ותמצא רשימה חלקית) והרוויח הרבה כסף. יש הבדל בין ראש ממשלה לשעבר לבין סתם חייל משוחרר, וברק מקבל הרבה יותר כסף ממני וממך לשעה. בנוסף לבית בכוכב יאיר לא קשה כל כך לקנות דירה במגדלי אקירוב (השאלה המעניינת היא למה ולא איך). כאזרח ישראלי הוא דיווח על כל שקל שהוא קיבל בארץ למס ההכנסה, ואני מניח שאם היה שמץ של ביסוס לחשד כבר היה מי שהיה מוצא אותו ומייצר תלונה מסודרת.
הדירה באקירוב היא בוודאי נושא לגיטימי, גם הצל"שים הם לגיטימיים. נושאים לגיטימיים אבל דמגוגים שמשכנעים את המשוכנעים בלבד.
באותה תקופה היו 5 ראשי ממשלה, פרס, נתניהו, ברק, שרון ואולמרט. מהרשימה הזאת, אני לא חושב שאפשר להתעלם משרון, שהיה אחד משני ראשי הממשלה הגרועים ביותר בתולדות ישראל, אם לא הגרוע שבהם. אבל גם השאר לא יכולים לנקוף לזכותם יותר מידי דברים חיוביים, בטח לא בכל מה שקשור למימוש ההבטחות לבוחר.
בכל מה שנוגע ללבנון, ההיסטוריה זה אנחנו, ואני לא חושב שממש קשה לשפוט. מצד שני אין לי ספק שמי שמצליח לטעון שברק לא בסדר בגלל שיש לו צל"שים לא יתקשה להתעלם מהמציאות גם במקרה הזה
לגבי ערפאת, בודאי שזה השג לחשוף שהמנהיג איתו אתה מבלה במשא ומתן במשך עשור מתכנן לא מתכוון לחתום על הסכם אף פעם ורק רוצה להשמיד את המדינה שלך.
"לגבי ערפאת, בודאי שזה השג לחשוף שהמנהיג איתו אתה מבלה במשא ומתן במשך עשור מתכנן לא מתכוון לחתום על הסכם אף פעם ורק רוצה להשמיד את המדינה שלך."
ומתי בדיוק ברק עשה את זה?
כישלון שיחות קמפ דיוויד מעידות על חוסר יכולתו של ברק לנהל משא ומתן רציני מול יריבים, לא פחות מכוונות אלו או אחרות של ערפאת.
את המשא ומתן על הסכם קבע עם הפלשתינאים ניהלו שמיר, רבין, פרס, נתניהו, ברק, שרון ואולמרט. שבעה ראשי ממשלה שנכשלו. (גם ציפי לבני, אם תבחר תכשל) אז מה אתה אומר: כולם חסרי יכולת בניהול משא ומתן רציני מול יריבים?
שמיר לא ניהל משא ומתן לשלום. רבין נרצח לפני שיכל להיכשל או להצליח. פרס הפסיד בבחירות זמן קצר לאחר מכן.
נתניהו, ברק ושרון אכן לא צלחו במשא ומתן. זה קשור יותר לכך שלא היו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש (נסיגה לקווי 67 עם תיקון גבולות) מאשר לכישורי המשא ומתן שלהם.
אולמרט, אגב, דווקא מוכן לשלם את המחיר הנדרש, אבל כבר אינו ראש ממשלה בפועל (בכל הקשור למשא ומתן לשלום).
בהקשר הזה, מישהו פרסם פעם בתגובות לבלוג כאן את הקישור למאמר הזה. מאד מרתק, ושופך קצת אור "מבפנים" על המו"מ בתקופת אהוד ברק.
http://www.7th-day.co.il/mehumot/hayom.htm
שמיר ניהל את המשא ומתן במדריד ניהל ונכשל..
לפני שנבחר רבין הבטיח שיגיע להסכם תוך חצי שנה עד תשעה חודשים. 14 חודשים אחרי שרבין נבחר הוא הצליח להגיע להסכם ביניים, שבו הוסכם על המשא ומתן להסכם הקבע. אחרי זה התחיל רבין במשא ומתן להסכם קבע. רבין נרצח בנובמבר 1995, שזה שלוש שנים וארבע חודשים לאחר שהוא נבחר, שזה 9 חודשים, ועוד 9 חודשים, ועוד 9 חודשים ועוד 9 חודשים ועוד קצת. בקיצור, רבין לא נרצח *לפני* שהוא יכל להכשל, רבין נכשל אחרי שהוא נכשל.
אחרי הרצחו של רבין פרס נכשל במשא ומתן, ולכן הקדים את הבחירות.
מישהו אמר למעלה שלשמאל יש זיכרון ארוך מהימין, לצערי כאיש שמאל, זה לא נכון, לשמאל בדיוק כמו לימין יש זיכרון סלקטיבי שמסוגל להתעלם מהעובדות כל זמן שהן לא מתאימות לו באופן שמזכיר את הימים בהם אותם אנשים בדיוק (טוב, לא בדיוק) היללו לנו את שמש העמים…
ומה אם האפשרות שהקליקה השלטונית הפלשתינית מעולם לא היתה מעוניינת להגיע להסכם ו/או לנהל מדינה עצמאית? אולי הם תמיד העדיפו שרידות אישית ו/או גניבת כספים בינלאומיים לצורך סידור עצמם וקרובי משפחתם?
אם זו האמת האם ברק לא הראשון שבאמת חשף אותה? אם ערפאת לא היה מעוניין להפשיל שרוולים ולהקים מדינה, איך היינו יודעים זאת?
ולגבי המחיר – לא תהיה חזרה מלאה לגבולות 67, לא תהיה זכות שיבה, מה שורש ההתעקשות לפמפם את "המחיר" כגזירת שמיים בלתי ניתנת לערעור?
ענר -איך בדיוק הוא הוכיח את זה? על ידי הצעת הסכם שערפאת לא יכול היה לקבל וחתימתו בהצהרה על סיום הסכסוך? ללא קשר לכוונות הקליקה השלטונית הפלסטינית – ברק לא ממש וכח כלום.
בפועל הואכמובן "הוכיח", כי הלוקשים שהוא מכר נמכרו
אור – אני בכל זאת ממליץ לקרוא את הראיון עם שלמה בן-עמי. אמנם הוא כמובן "חשוד" כמי שהיה לצדו של ברק, אבל התרשמותו שלו היא שברק עשה המון והצד הפלסטיני פשוט לא מוכן לעולם "לחתום" על סיום הסכסוך, לא חשוב מה יקרה.
http://www.7th-day.co.il/mehumot/hayom.htm
אור, שמת לב לפועל בו השתמשת? …לא *יכול* היה… מה זאת אמרת לא יכול? הידיים שלו משותקות? הוא לא יודע לכתוב? בטח שהוא יכול, הוא לא רוצה.
ונזכיר שלא רק שערפאת לא חתם על ההסכם, הוא לא הציע שום הצעה נגדית. ולא רק שהוא לא הציע הצעה נגדית, הוא פיצץ את המשא ומתן. ולא רק שהוא פיצץ את המשא ומתן, הוא פתח במאבק *אלים* נגד ישראל. ולא רק שהוא שהוא פתח במאבק אלים, אלא שהוא ביצע פשעי מלחמה מובהקים.
עם כל הכבוד, מי שעושה דבר זה עושה את זה מבחירה, והגיע הזמן שנתייחס לפלשתינאים במספיק כבוד על מנת שנבין שגם הם מסוגלים לקבל החלטות ולא הכל פועל יוצא של ההחלטות שלנו.
יואב,
הטעות הייתה בגישה וזה משתקף הייטב בדברים של שלמה בן-עמי:
"…אני לא התאפקתי והתפרצתי. אמרתי להם שהנושאים ונותנים מטעם הציונות ערב הקמת ישראל לא היו נוהגים במין נון-שלנטיות כזאת. שאלתי אותם, מי כאן צריך להקים מדינה, אנחנו או אתם…"
זהו, שהנחת העבודה (הסימולציה במקרה שאליו מתייחס הציטוט), שהפלשתינים אמורים לזחול על גחונם, להתחנן כדי לקבל מדינה בשטחי יהודה-שומרון ועזה שגויה.
זה אינטרס שלנו, הרבה יותר משזה אינטרס שלהם, כיוון שללא פיתרון של הפרדה מדינית, נשלחת אל צווארינו חרב המדינה הדו-לאומית שתביא למעשה לקיצה של מדינת ישראל.
לפיכך הנון-שלנטיות היא לגמרי בצד הישראלי. אנחנו זקוקים לפרטנר לפיתרון מדיני, הרי היינו נואשים כל כך עד שהבאנו אותו מטוניס, אז לזרוק אותו בשלהי שנת 2000 היה מהלך אווילי באופן מחריד.
יואב – הכוונה הייתה, כמובן, ללא יכול מבחינה פוליטית. אף מנהיג פלסטיני לא יכול היה להציק חתימה על הסכם המעניק מדינה חסרת כל רצף טריטוריאלי, כפר כלשהו המוצג כמזרח ירושלים כבירה וויתור מוחלט על זכות השיבה. בנוסף להכרזה על סיום הסכסוך – דבר שנועד למנוע כל תביעה עתידית. (מתאים מאוד לגישה החד צדדית של ברק, אגב) בדיוק באותו אופן שאף מנהיג ישראלי לא יכול להעביר הסכם שיכלול קבלה מלאהשל זכות השיבה לדוגמא.
יואב ואסף – לא טענתי שהפלסטינים לא אשמים כלל בפיצוץ המשא ומתן ובמאורעות שארעו אח"כ, רק הצבעתי על כך שהסיפור שנמכר על ידי ברק – "הצעתי לערפאת את הכל והוא סירב ופתח במתקפת טרור מתמשכת" הוא מופרך.
באמת אתה מדבר על זחילה על הגחון? כי לדעתי בן-עמי מדבר על שיתוף פעולה אמיתי במו"מ, הבנה שמדובר בפשרה ריאליסטית, התנתקות מחלומות באספמיה על "צדק" תמורת השגת המטרה לטווח הארוך (אם זו באמת מטרתם לטווח הארוך…). הוא ראה לנגד עיניו מנהיגות אמיתית נוסח בן-גוריון, לא מהפכנות אידיאליסטית (ומושחתת) שמוכנה בכל רגע עם הרובה למקרה שדרישותיה לא יתקבלו במלואן.
יריב, האינטרס הישראלי, כמו שאני מבין אותו, הוא שתקום ליד ישראל מדינה פלשתנאים *שוחרת שלום*. בשביל שזה יתממש, צריך שגם הפלשתינאים ירצו בשלום. אם הפלשתינאים לא מעוניינים בשלום, אם הם מעוניינים במלחמה, אם בנוסף לזה, אין להם שום עקבות מוסריות, אין לישראל שום אינטרס בהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית. בקיצור, האינטרס הישראלי תלוי ברצון של השכנים של ישראל. נכון שהיה נחמד עם היו לישראל שכנים נורווגים, כמו שהיה נחמד אם היו מגלים בנגב נפט, אבל כנראה ששניהם לא יקרו בקרוב. לכן המעשה של ברק, חשיפת חוסר הרצון הפלשתינאי (או לפחות שזה של ערפאת) בריבונות, בשלום וביחסי מדינות מודרניים, היה חשוב כל כך.
עכשיו, מה עושים עם העובדות? אפשר, כמו הרבה מאד ישראלים, פשוט להתעלם מהם, אם מצד שמאל (פשוט להאשים את ברק, שים לב כמה שינאה אפשר למצוא בשמאל לברק, הרבה יותר מנתניהו, הרבה יותר משרון, הרבה יותר מערפאת) או מצד ימין (ולהמשיך לבנות עוד התנחלויות מטופשות). ואפשר להגיד תודה למי שחשף אותן, ולהתחשב בהן כשעושים את התוכניות שלנו.
אור, קודם כל, אין לא רוצה, יש לא יכול. אם הוא היה רוצה, הוא היה חותם. מקסימום הוא היה מפסיד אחר כך בפרלמנט הפלשתינאי. זאת הרי מהות של מנהיגות שפויה: לקדם את הדרך, לא לשמור על הכח.
חוץ מזה, אם תקום אי פעם מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל בדרכי שלום היא תהיה חסרת רצף טריטוריאלי, לא תשלוט על חלק גדול מירושלים (אף אחד לא יפנה את רמות ופסגת זאב בזמן שלום), ולא תהיה תממש את זכות השיבה. ישראל, כזכור, דווקא הסכימה פעם למדינה חסרת רצף טריטוריאלי, בלי רוב ירושלים, ובלי זכות שיבה. כי ככה זה שרוצים, מסכימים, שלא רוצים, מתרצים. בסופו של דבר, ההסכם שניתן לערפאת היה בקווים כלליים ההסכם הסופי היחידי שהוא יכול לקבל, והסכם ז'נבה לא היה שונה מהותית. ערפאת לא הציג שום הסכם נגדי, מה שסביר לעשות אדם שבאמת שואף לשלום. המסקנה היחידה (למי שלא רוצה להתעלם מהמציאות) היא שהוא לא שאף לשלום.
בן עמי מדבר על מו"מ מדיני כאילו שמול הצד הישראלי עומדת כבר פרוטו-מדינה ולא אוטונומיה מוגבלת על שטח מצומצם ובלתי רציף טריטוריאלית.
הצד הישראלי התנהל במו"מ כאילו מדובר רק בפשרה טריטוריאלית וסכסוך הדמים הזה תלוי בוויתור על שכונה או רובע בירושלים ולא בבניית אימון בין שתי יישויות מדיניות שיצטרכו בכל פיתרון שהוא לחיות אחת בתחת של השניה (סליחה על הביטוי).
ומה לגבי מטרותיה של ישראל לטווח ארוך, האם לא ברור שכל דחיה של פיתרון מדיני בתירוצים שונים, מסכן את עתיד המדינה.
אני לא חושב שברק חשף דבר כלשהו בצד הפלשתיני.
העמדת עצם עתידו של תהליך השלום, בהצלחתה או כשלונה של וועידה קמפ-דיוויד הייתה משגה קשה וברק ניסה לתקן את זה בועידת טאבה, אבל זה כבר היה מאוחר מידיי. בשלב הזה כבר נחשפה (על פי עדויות רבות גם מהצד הישראלי) אי-נכונותו של צה"ל להכיל את המהומות ולהביא לרגיעה בשטח.
ישראל הסכימה פעם למדינה בלי רצף טריטוריאלי? באמת? מתי?
ואת אין לא יכול יש לא רוצה באמת אפשר להגיד על כל הצדדים בכל דבר – זה משפט ריק מתוכן.
אור, חומר קריאה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%94
באמת אפשר להגיד על שני הצדדים שאין לא יכול יש לא רוצה, ועובדה שאחד הצדדים כן הסכים ובכך הוכיח שהוא רוצה, בעוד שהצד השני לא הסכים, לא הציע הצעה נגדית, פיצץ את המשא ומתן ואת האיזור כולו, ובכך הוכיח שהוא לא רוצה.
יריב, אין ספק שבאר נפט גדולה תעזור מאד למטרותיה של ישראל בטווח הארוך. מה לעשות שלא נראה שיש סיכוי למצוא כזאת באר, להעמיד פנים שיש?
כן, זו בערך המפה שזכרתי מביה"ס היסודי. לשרטט לך עליה קו רציף? הייתה לי פעם את מפת החלוקה שהצי ברק (על פי פרסומים, כמובן, מפה רשמית לא הייתה) אנסה למצוא אותה כדי שתבין מה זה חוסר רצף טריטוריאלי.
היגיון מעניין. נציע הצעה שהצד השני לא יסכים לה. נציג אותה כאולטימטם. הא! הם לא הסכימו. מ.ש.ל ככל הנראה.
שרטט קו, בבקשה. תתחיל מטבריה, עבור להרצליה, המשך לרביבים ולסיום נסה להגיע לירושלים.
לא, זה לא ההגיון:
1. קודם כל, אם ערפאת באמת היה מעוניין בשלום, אין שום סיבה שהוא יסרב להצעה כזאת. הצעה טובה יותר לשלום לא יקבל אף מנהיג פלשתינאי בעשור הבא.
2. וגם אם לא, גם אם הצד השני לא מסכים הוא יכול פשוט להציע הצעה נגדית. זה לב העניין במשא ומתן, אני רוצה 50 זהובים לקילו עגבניות, אתה רוצה לתת לי רק 40 זהובים, אני יורד ל-47, אתה עולה ל-42 ובסוף אנחנו מתפשרים על 45, או שלא, אבל קיממנו משא ומתן, נתת הצעה נגדית. ערפאת, להזכירך, לא הציע הצעה נגדית. הוא לא הסכים לחתום על סיום הסכסוך עבור שום אחוז מהשטח. במילים אחרות, הוא לא היה מעוניין בעגבניות, הוא שבר את המשא ומתן, ולא רק זה, הוא גם שרף את הבאסטה של העגבניות. אחרי זה צריך להיות ממש עיוור למציאות בשביל להעמיד פנים שהוא היה מעוניין בשלום.
ירושלים לא הייתה חלק מהמדינה המוצעת היא הייתה שטח באחריות בין לאומית – כל השאר הו עובר חופשי. אפשר להתווכח אם התוכנית הייתה טובה או לא, אבל זו לא הנקודה.
והאנלוגיה הנכונה צריכה להיות שצד אחד אומר ח את העגבניות ב40 או שאין עסקה. ערפאת אולי היה מעוניין בשלום אולי לא, ברק לא הוכיח שום דבר חוץ מאת איוולתה של הגישה החד צדדית.
מי שלא מוכן לפרק את אריאל ועפרה איננו רציני בכוונותיו. יואב מלונדון מוזמן להציץ במפת המובלעות בקיץ 2000 בקמפ דייויד:
http://www.fmep.org/maps/redeployment-final-status-options/west-bank-final-status-map-presented-by-israel-jul-2000
רק האינתיפאדה הביאה אותו להציע הצעות אחרות (והוא זה שהפסיק את המו"מ בטאבה).
ההנהגה הפלסטינית יכולה להיות חבורת מושחתים או פרטנרים אמיצים לשלום. זה לא כל כך משנה כל עוד אצלנו מתעקשים לנגוס גם בכבשת הרש של 22%
ומסרבים להתמודד התמודדות כנה עם העובדה שב-1948 בוצע טיהור אתני בהיקף נרחב במאות אלפי בני אדם, שרובם היו חפים מכל מעשה טרור (התמודדות כזו אין פירושה התעלמות מטרור פלסטיני, או קריאה ליישב בישראל מיליוני בני אדם שזהותם פלסטינית)
איך בדיוק תפרק את אריאל? זה לא ניצנים או טאבה, זאת עיר שקיימת כבר 30 שנה. וחשוב מזה, למה לפרק את אריאל, זה לא מקום קדוש לפלשתינאים, במקום זה הוצע להם שטחים חלופיים, אם הם באמת היו מעוניינים בקרקע, ולא בהרס, הם היו חותמים על זה בשתי ידיים.
אגב, הסתכלת טוב טוב על המפה שהציע ערפאת… אהה… רגע, אין מפה כזאת. ערפאת (וגם אבו מאזן, אגב) לא הציע מעולם הצעה להסכם שלום, שום הצהרה על הסכם קבע, כלום. מעולם. לא באוסלו א', לא בב', לא בג', ולא בד'. לא לרבין, לא לפרס, לא לנתניהו, לא לברק, לא לשרון ולא לאולמרט. לא בטאבה ולא בקמפ דייויד. מעולם.
ישראל מנסה להתמודד עם החטאים שלה כבר שנים. להתמודד עם החטאים זה לא להתאבד, אלה לפצות את הנפגעים. הצעות שהוצעו במהלך כל המשאים והמתנים השונים והרבים ומעולם לא קיבלו שום הסכמה או הצעה נגדית שלא כוללת התאבדות. אבל, חטאים יש לכולם, בזמן שרוב הישראלים בחר בבחירות האחרונות בהנהגה שרצתה לפרק את ההתנחלויות, בחרו רוב הפלשתינאים בהנהגה שרוצה לזרוק קאסמים. בשביל טנגו צריך 2, ועד שאנחנו, השמאל הישראלי, לא נבין את זה, ולא נתחיל לדרוש מהפלשתינאים לנהוג בהתאם, כאומה שבאמת חפצה בשלום, לא יהיה כאן שלום.
א. ירושלים היתה צריכה להיות מובלעת בשליטה בין לאומית עם אזרחים ישראלים, אזרחים שכל נסיעה שלהם לתל אביב היתה צריכה לעבור בתוך שטחי המדינה הערבית. רצף זה לא.
תסתכל שוב פעם על המפה, אין מעבר בין טבריה להרצליה ולא בין הרצליה לרביבים. אולי המפה באתר האו"ם תהיה יותר ברורה? http://domino.un.org/maps/m0103_1b.gif
האולטימטום של ברק היה בקשר לסיום הסכסוך (ז"א שקונה העגבניות לא יחליט אחר כך שמגיע לו עוד קילו), ולא בקשר לגבולות. ושים לב, שוב, שערפאת לא הציע אף הצעה נגדית.
כל מילה בסלע
ברק פשוט לא ראוי להוביל את השמאל בישראל. כל ההתנהלות שלו בימים האחרונים שקופה מידי. הוא נכנע לשלטון הטרור של המתנחלים בשטחים. הוא לא פינה מאחז בלתי חוקי אחד ועשה מהבית הזה בחברון ספין
מומלץ בחום בהקשר זה – http://video.google.com/videoplay?docid=-3101465086995206636
מיליון קליעים באוקטובר – הסרט שחומי החום ממליץ עליו,
מציג את הטענה שהטענה של ברק כי מוצו כל האפשריות היתה ספין בחירות של ברק.
תגיד, אתה מכיר הרבה אנשים לא-אינטיליגנטים שיש להם תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה ותואר שני בהנדסת מערכות כלכליות מסטנפורד? אפילו אם נשים בצד את הנגינה בפסנתר וקריאת כל הספרים האלו וכמובן הרקע ב"חשיבה מחוץ לקופסה" שהוא הבסיס להצלחה בסיירת מטכ"ל שטוב שלא מדברים על פועלה אבל הזלזול שלך בה ודאי לא מוצדק – בשביל תואר במתמטיקה צריך אינטילגנציה, לא יעזור. בשביל להתקבל לסטנפורד, שזו האוניברסיטה הטובה ביותר בעולם, צריך אינטיליגנציה.
אה, לא, אנשים אינטיליגנטים כותבים שטויות בבלוגים, כנראה. סליחה, טעות.
אהמ.
ראשית
אני מניח שתואר ראשון במתימטיקה ופיזיקה דורש רמה מסויימת של חכמה. לא גאונות.
לגבי תואר שני בסטנפורד אני לא מכיר את התוכנית הספציפית הזו *אבל* יש לא מעט תוכניות בארה"ב גם באוניברסיטאות מאד טובות שהקבלה אליהן לא מבוססת על יכולת שכלית כמו על רלונטיות של נסיון חיים בעבר וישום בעתיד.
כלומר קצין מבטיח מצבא מהולל (בלי להכנס לשאלה האם המוניטין של צה"ל מוצדק או לא) יכול להתקבל לתוכנית גם אם היכולות השכליות שלו הן לא מדהימות.
שנית
גם אם נניח שאכן ה"ה אהוד ברק ניחן באינטלקט שהוא עוקר הרים האינטלקט הזה טוב בעיקר לפירוק שעונים למינהם. בתחומי הפוליטיקה והניהול הוא הוכיח שהוא חסר יכולת באופן מכמיר לב. (בין השאר מכיון שלא הוא משלם את מחיר כשלונותיו).
כלומר אם נניח שהוא אכן גאון אינטלקטואלי מדהים, ובעל EQ של אבן. נגע לאדם שהוא אידיוט סאבנט או שוטה כדברי הכותב.
לי אין ספק שהאיש גם סיני וגם עוקר הרים.
אחרים פשוט יקראו לשילוב הנדיר הזה גאון, אבל אם הביטוי הזה מאיים עלייך תעשה מה שאתה רוצה, מה אני אגיד לך. חוסר ההכרות שלך עם תכניות MSc של סטנפורד היא עוד לא סיבה מספקת לשער שמדובר באיזה תכנית צ'ופריסטים, אבל מילא, אני מניח שגם אתה יודע שזה די far-fetched.
בכלל, אני לא מבין איפה זה כואב לכם לקבל את העובדה שיכול להיות שהאיש גאון? אתם חושבים שאם זה המצב ואתם לא מסכימים איתו זה משליך משהו לגביכם? אני יכול להרגיע אתכם, זה לא. במהלך חיי יצא לי להכיר מספר בודדים שהייתי קורא להם גאונים והם היו מכל קצוות הקשת הפוליטית, אבל ממש – משמאל רדיקלי ועד ימין לאומני. מותר לקבל את העובדה שאתם לא מסכימים תמיד עם פועלו של האיש ובכל זאת לקבל שהאיש חד כתער.
סיני?
מתוך ויקיפדיה בעברית
סיני ועוקר הרים היא דילמה תלמודית העוסקת בעדיפות היחסית של אדם בעל בקיאות וידע נרחב לעומת אדם בעל יכולת אנליטית וחריפות שכלית. סיני הוא כינוי לאדם הבקיא במקורות הלכתיים, כדוגמת המשנה והברייתא, כאילו אלה ניתנו לו בהר סיני: "שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני" (רש"י, יסודות ההלכה). ואילו עוקר הרים הוא כינוי לאדם חריף שכל ובעל יכולת פלפול גבוהה בתורה: "דחריף ומפולפל בתורה, אע"פ שאין משנה וברייתא סדורין לו כל כך" (רש"י, יסודות ההלכה). המקורות עוסקים במחלוקת על חשיבותם היחסית.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%A7%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9D
שי,
הביטוי הזה לא מאיים עלי. אני נשוי למישהי שכנראה נופלת בהגדרה הזו.
מה שטענתי זה ש:
א. הראיות שהביאו ליכולות השכליות של ברק אינן מספקות.
ב. בחינה של המעשים שלו מראה שגם אם הוא גאון בתחום מסוים (פירוק שעונים למשל) הוא אידיוט בכמה תחומים אחרים. מה שהופך אותו לאידיוט סאבנט.