החברים של ג'ורג'

האם חל דין רודף על הרב ישראל רוזן? הזמנה לדיון תיאורטי

ריח גוויה עולה באפי. תהיה זו הלוויה שופרא דשופרא. אולי רצוי לדון בשאלה אם את הרב ישראל רוזן צריך לחסל.

 

לפני כחודש כתב רוזן על הצורך הדחוף בנקיטת "דין רודף" כנגד אנשי השמאל, במיוחד כנגד אנשי "שלום עכשיו". רוזן עטה על עצמו את התירוצים הרגילים ללמה, בעצם, זו לא הסתה לרצח – אבל, כפי שהסברתי, הפעם השקר היה גס מדי: דין רודף מיועד לביצוע במיוחד כשאין בית דין, ההלכה שמצטט רוזן אומרת זאת במפורש.

 

למעשה, הרב רוזן הוציא דין רודף על השמאל כולו – אז יש לקוות שהוא יקבל ברוח ספורטיבית את העובדה שאני דן בדין רודף עליו. ואם יגיעו אלי אנשי הפרקליטות, אומר שאני כמובן לא אתמוך בכך שמישהו יפוצץ את רוזן במטען צד, יחורר אותו ככברה בכמה צרורות, ישליך לעברו רימון, או סתם יעשה בו מעשה  פנחס בזמרי; לא, אני לא אתמוך – אבל כמו רוזן, גם לא אגנה. יש להבהיר שאני לא קורא לחיסולו של רוזן; זו תהיה עבירה על החוק. אני פשוט חושב שזה עשוי, אולי, להועיל לאווירה הציבורית.

 

אחרי הכל, מצב שבו צד אחד יורה בצד האחר והצד השני משתדל לא לעשות כלום לא יכול להמשך.

 

*           *            *            *            *

 

רוזן הוציא את דין הרודף שלו לפני כחודש. הוא לא נחקר אז, סביר שלא ייחקר גם עכשיו. למערכת החוק בישראל אין ביצים להתמודד עם רבנים ופסיכים דתיים. הימין הדתי כבר התחיל לילל, בעקבות נסיון ההתנקשות בפרופסור שטרנהל, ש"טופלים עלילה על ציבור שלם".

 

אבל זו לא עלילה. מנהיגי הימין השפוי בישראל מיהרו לגנות את הפיגוע, ואפשר להאמין להם. דן מרידור, דוד לוי, ואפילו בנימין נתניהו – עם כל פעולותיו ערב רצח רבין, במיוחד נאומו בכיכר ציון – מעולם לא השתייכו למחנה הפסיכים. נתניהו ניסה לרכב על הנמר, ויש לזקוף זאת לחובתו, אבל הגינויים שלו למעשי חובשי הכיפה היו אמיתיים.

 

לחובשי הכיפה יש בעיה. הטרוריסטים הם בשר מבשרם. הם מיישמים הלכה למעשה את האידיאולוגיה, זו הנלחשת כשאין עין זר בסביבה. הם נתפסים, פעם אחר פעם, כ"פנחסים" ההולכים לפני המחנה. הגינוי של חובשי הכיפות תמיד מגומגם, תמיד מלווה ב"אבל", תמיד עורך השוואה מוסרית בין הקורבן ובין המתנקש.

 

הטוקבקים, אותו ביטוי נאמן לעקרב הדתי-לאומי, מיהרו לצווח שההתנקשות בשטרנהל היא פרובוקציה של "המחלקה היהודית" – אותה חיה מיתולוגית שפעם אחר פעם נכשלת בלכידת המחבלים היהודיסטים ובהרשעתם. מנגד, כמובן, הם שבו והביאו את ציטוטיו של שטרנהל על הצורך להחריב את עפרה בטנקים ועל כך שחסד היו הפלסטינים עושים עם עצמם לו התמקדו בחיסול מתנחלים במקום לרצוח אזרחים ישראלים. כלומר, בפרפרזה על דבריו של אותו אב לאחד מטובחי מאי ליי: “לא עשינו את זה, ובכל מקרה הגיע לו".

 

הייתי מתייחס בפחות ספקנות לקינות הנהי של הכתומים אלמלא היה לי זכרון ארוך; אלמלא זכרתי מה קרה ליואל בן נון כשהעז לפרוץ את חומת השתיקה לאחר רצח רבין ולנקוב בשמות המסיתים; אלמלא זכרתי שאוהד ברט, שניסה להתנקש ביוסי שריד אחרי רצח רבין, לא הורחק מתנועת "בני עקיבא", בה שימש כמדריך, ואף התקדם בחיים והפך למועמד לכנסת מטעם "האיחוד הלאומי"; אלמלא זכרתי איך חיבקו חובשי הכיפות את אלו שתקפו פיזית את שולמית אלוני ויעל דיין; אלמלא זכרתי את הנוער הנפלא של "בני עקיבא" רוקד בפולין עם קבלת הידיעה על רצח רבין, ואת בקבוקי המשקה שנפתחו בתפוח.

 

ואני יודע שמה שעומד בינינו ובין הזוועה היהודיסטית הוא חומת ברזל שתפקידה למנוע מהפנטזיה הרצחנית לגלוש למציאות. ואני יודע שהדבר היחיד שימנע מרבנים כמו רוזן ללהג בחופשיות רבה כל כך על רצח יריביהם הפוליטיים הוא תגובת-נגד נחושה. כל מה שעומד בין מצוות רצח העם של היהדות ובין התממשות הן "דרכי שלום", שקורסות מיד כשיד ישראל תקיפה.

 

אז אפשר להבין אנשים שיחליטו שהגיע הזמן לגדוע את היד הזו, שהגיע הזמן להבהיר לרבנים – תיאורטית, רוזן נשמע כמו התחלה טובה – שיש מי שיידע לגבות מהם מחיר על רצח, גם אם רשויות החוק מתות מפחד. אחרי הכל, אם תהיה תגובה נחושה, אם רבנים יחוסלו, סביר שרבנים אחרים, מאלה שמדברים בחופשיות על "מהפכה אמונית" ותפיסת השלטון, יתחילו להרהר שוב בחשיבותן של "דרכי שלום". יכול להיות שכדי שנגיע למצב המבורך הזה, כמה מהם יצטרכו להתפוצץ. ויכול להיות שיש אנשים, קצת יותר חמושים ממני וקצת פחות ספקנים ממני, שכבר מתחילים לדון בשאלות פרקטיות יותר, כמו סוגי חומר נפץ ונתיבי מילוט.

 

כי הם יודעים, הרי, שאם יימצאו המפגעים בשטרנהל, דינם לא יהיה כדין מחבל פלסטיני. אף שהם גרים בשטחים, הנמצאים תחת שיפוט צבאי, הם לא יחוסלו מהאוויר. הם ייעצרו, ייחקרו, יישפטו – ואם יורשעו, ישוחררו תוך זמן קצר. זו הדלת המסתובבת שלנו, והיא בעליל לא מרתיעה את היהודיסטים.

אז אולי – אולי  יש מי שיחשוב כך– יש צורך בהרתעה אחרת; אולי – אולי  יהיה מי שיחשוב כך – במצב שבו החוק אינו מצליח להגן על אנשי השמאל, הם צריכים לוותר עליו ולחזור אל החוק הטבעי. אולי – אולי יהיה מי שיחשוב כך– הגיע הזמן שחייהם של רבנים מסיתים ושלוחיהם המוסתים ישובו להיות אכזריים, חייתיים ובעיקר – קצרים.

 

וזו, כמובן, פניה ישירה לרשויות החוק, כדי שיזיזו את התחת. הרי אין בישראל עונש מוות ולא יעלה על הדעת שאיש הישר בעיניו יעשה. חיים תחת החוק הטבעי יבטיחו חיים חייתיים וקצרים לכולם, לא רק לרבנים. המצב הרצוי, האידיאלי, הוא כמובן שרשויות החוק יעשו את חובתן, אבל קשה להאמין שזה יקרה. על כן יש לדון באפשרות שאנשים שהחוק לא מגן עליהם, בפועל, יקחו – בלשון הביטוי המגונה – את החוק לידיים. האופציה הסבירה בעיני היא הגירה; ישראל כפי שהיא כיום, לדעתי, לא שווה מלחמת אזרחים, שזו משמעותה האמיתית של ההצעה שהובאה כאן; אבל אפשר יהיה להבין אנשים שיחשבו שדווקא כן. אם יש כאלה, כדאי שהם יתחילו להשמיע את קולם ולהבהיר שנחצו גבולות שאין לחצות, לפני שתיוותר בפניהם רק האופציה של אחיזה בלתי חוקית בנשק – וכדאי שיקשיבו להם.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

28 תגובות על ”האם חל דין רודף על הרב ישראל רוזן? הזמנה לדיון תיאורטי“

  1. שי "כבודו" הגיב:

    ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור?

  2. שוקיג הגיב:

    גורביץ, חבל ששוב אתה מעדיף להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

    את מי שמוציא דין רודף על מישהו אחר יש לשפוט ולאסור. אם מי שאמור לעשות זאת מועל בתפקידו, אז עליך לצאת גם נגדו, בכל אמצעי חוקי ומוסרי – לא בכל אמצעי.

    הפרובוקציה שלך לא מקדמת דיון רציני בבעיה, אלא שופכת שמן על המדורה. הדיבורים שלך על "חובשי הכיפות" כאילו מדובר במקשה אחת לא מוסיפים, ואף מספקים תחמושת לאותם אנשים שדוחפים אותנו במדרון החלקלק.

    • יוחאי הגיב:

      לדעתי הוא לא הגזים, אני נגד רצח (או נכון יותר לנסח את זה בעד "אי-רצח", אפשר לקרוא לזה גם דיון), אני חושב שהטקסט הזה נפלא ומשקף דברים לאנשים שאחרת לא יראו אותם ואני בדרכי לשלוח אותו למספר אנשים שזה אולי יעזור להם לראות דברים קצת אחרת.

    • ygurvitz הגיב:

      כפי שכבר כתבתי כאן לא מעט פעמים, אני לא טוען שחובשי הכיפה הם מקשה אחת. הם לא. אבל הם כמעט תמיד מתיישרים לצד הקיצוני, ה"טהור", שמייצג את האידיאה שלהם בצורה הפונדמנטליסטית ביותר. אין להם את הכלים האינטלקטואליים לומר שהרוזנים לא צודקים, לכ היותר הם יכולים לומר שהם מגזימים ושזו טעות טקטית. על האידיאה הם לא מתווכחים.

      אלה לא האנשים שיעצרו קבוצה קטנה, קנאית ונחושה מלבצע "מהפכה אמונית". במובנים רבים, הם יהיו קבוצת התמיכה שלה. הם חלק מהבעיה, לא מהפתרון.

  3. אוריה הגיב:

    יצא לי – במקרה, דרך מקום העבודה – להיתקל בכרוז סמי-חשאי שהופץ בימים האחרונים וקרא לתושבי הגדה "לגלות עירנות", כך, בלשון המעטה, וליצור קשר עם כל מכריהם המשרתים בכוחות הביטחןן והצבא, ולהוציא מהם "בכל דרך אפשרית" מידע מוקדם לגבי "פינויי ישובים, מעצרי מתיישבים, מארבים לרבני הקודש" וכו' – כי "זה עניין של חיים ומוות וזו ההזדמנות האחרונה. זה עכשיו או לעולם לא" (והכל כלשון הכתוב). כל דרך אפשרית? כנראה שהחל משוחד לקצינים וכלה בעינויים וברצח, הכל כשר, זוהי שעתו היפה ביותר של הדימיון היהודיסטי.

    לצערי הרב, לעתים רבות מזדמן לי לבוא במגע עם מתנחלים; תחושות השנאה והבדלנות המבאישות שעולות מהם בשנים האחרונות מתחזקות מיום ליום. 2 מדינות ל-2 עמים, אמרנו? אולי 3 מדינות ל-2 עמים, ואולי 3 מדינות ל-3 עמים, או למה שיישאר ממחנה השמאל.

    כבר נהיה נהיר כי מדינות קמות ונופלות ולאומים מתלכדים ומתפזרים בקלות רבה יותר ממה שחשבנו; מי שהממון בידו יעקור בחזרה למכורת אבותיו באירופה ויצפה בנפול החזון הציוני; וכל השאר? שילחמו זה בזה, זו תהיה ההצגה הכי טובה בעיר.
    אין צורך להתבייש; בהחלט ניתן להגיד שניסינו. או, איך אומר פרצופו המזוקן של הרצל, הגרפיטי המרוסס על גבי כל קיר רענן בת"א? "לא רוצים, לא צריך".

  4. סיון פ הגיב:

    ואני דווקא חושב, שאם מציעים מיליון ש"ח לכל מי שיהרוג מישהו משלום עכשיו, כולנו צריכים להצטרף לשלום עכשיו, לשלם דמי חבר (שיעזרו לממן את פעילות התנועה), ולהסתובב עם חולצות. ואולי נוכל להשתמש בססמא של ארגון האזרחים הסיציליאני נגד המאפיה: "ועכשיו, הירגו את כולנו".
    וכשגאוני הפנאטים יבינו שמה שהם עשו היה לעזור לשלום עכשיו לגייס מימון, אולי הם יורידו פרופיל, כפי שבזמן ההתנתקות כשהם הבינו שההתנתקות נתמכת על ידי רוב העם הם נאלצו להיכנע. כי הפנאטים הם עדיין מיעוט, והרוב צריך רק להתנער קצת כדי להעיף אותם מעל גבו, אין צורך באלימות.

  5. אפי פוקס הגיב:

    אני מסכים עם הזעזוע מהרב אבל מתקשה להסכים עם התגובה. פונדומנטליזם הוא פונדומנטליזם גם אם הוא מנכס לעצמו את האיסלאם, הנצרות או היהדות. דבריו אמנם בעליי פוטנציאל דרבון על כמה מאות או אלפים שמחזיקים ממילא בדעות אלו, אך הם באותה מידה מעצימים את הקרע בין ובין אותם אלפים מהמחנה הדתי-לאומיואפילו מהמחנה הרחב בתוך המתנחלים.
    אני בהחלט חושב ש"דין רודף", "פולסא דנורא" וכל אמירת וודו פומבית אחרת רק מסייעת ליותר אנשים להבין שמה שמתחולל חמש דקות מכפר סבא חייב להפסק. ככל שההבנה הזו תתורגם לכוח פוליטי- שמבחינתי יגיד השייח רוזן שצריך לסרס אשכנזים ולאכול חתולים.

    יצא לי לדבר לאחרונה עם כמה מחבריי הטובים חובשי הכיפה, מהבורגני שבהם ועד לקיצוני שבהם. הם מפחדים מהאמירות הללו יותר ממך.

    • ygurvitz הגיב:

      הייתי מסכים אם מה שאתה אומר, אלמלא העובדה שהאלפים שהוא מדבר אליהם רואים את עצמם כאליטה מהפכנית, שהאלימות מותרת לה. וההיסטוריה מלמדת שאליטות כאלה לא נבלמות במילים. הבלימה היחידה היא באכיפה נחושה לא פחות של חוקים כנגדם. והגמגום של מערכת אכיפת החוק מסכן את כולנו.

      אשר לחברים שלך, הם אולי מפחדים מהאמירות הללו – אבל לא יקומו נגדן בפומבי. ככה זה. בפומבי, הם יגררו אחרי הקיצונים או לכל היותר יזוזו הצידה.

  6. רז הגיב:

    מאחר ואתה מזמין כאן את הקוראים לדיון תיאורטי, הריני להצהיר שזה היה יכול להיות פוסט מצוין, בתיאוריה. בפועל, הצלחת להחריב אותו עם כותרת מטופשת, פסקת פתיחה מטופשת, וסיפא מטופשת – כולן שומטות את הקרקע מתחת לסיכוי לנהל דיון מעמיק בכל יתר הנקודות (הנכונות מאוד) אותן העלית כאן.
    כולי תקווה שהדיבורים שלך על הרב רוזן ועל מלחמת אזרחים לא יסבכו אותך עם רשויות אכיפת החוק – אבל זו איננה הסיבה בגללה הם לא היו צריכים להכתב. כאשר אתה מאמץ את הרטוריקה האנטי-דמוקרטית של רוזן, אתה מוריד את עצמך, ואת המחנה אותו אתה מייצג, לאותן תהומות-ביבים שהוא נמצא בהן. רוזן הוא בדיוק סוג הכסיל שלא צריך להשיב לו כאיוולתו, וההחלטה שלך לנגוס בפיתיון הזה היא טראגית. בעיקר בגלל שהמשמעות המעשית הכי גדולה שלה יכולה להיות הכשר לסגנון של רוזן ודומיו. בלי להעליב, אני מנחש שרוזן לא עומד לרדת לשום בונקר בגלל הדברים שכתבת כאן. הוא יודע שאנשי השמאל בארץ, גם מקרב האקטיביסטים, מבטאים את ההקרבה שלהם בנכונות לספוג מכות, לא לתת אותן. אבל עכשיו יש לו יופי של פוסט לנפנף בו ולהגיד "תראו, הכל הולך, אני מדבר איך שמתחשק לי, השמאלנים מדברים איך שמתחשק להם, הכל סבבה."
    בקיצור, יוסי, הפוסט הזה היה חתיכת גול-עצמי מרשים. עצוב, אבל מרשים.

  7. רז הגיב:

    הרטוריקה שגורסת כי המצב הפוליטי ישתנה לטובה אם דמות כזו או אחרת תמצא את מותה, או לחליפין, אם אנשים יצאו לרחובות ויתחילו ללכת מכות עם אנשים אחרים.
    התבטאויות כאלה, כפי שנדמה לי שאתה בעצמך טענת בכל מני פוסטים (כולל אפילו זה הנוכחי, איפשהו), אינה חלק מארסנל ההתבטאויות של מי שתומך בקיומה של חברה דמוקרטית. וכפי שהסברתי בפרוטרוט בהודעה הקודמת, היא גם לא מקדמת את עניינו באינץ'.

    • ygurvitz הגיב:

      אני חושב שהסברתי די בבירור, בפסקה האחרונה, שחיסולם של רבנים *לא* יהפכו את המצב ליותר טוב אלא יהפכו אותו לגיהנום לכולם. מצד שני, אני בהחלט מבין את הפיתוי, ואם יהיו עוד כמה פיגועים נוסח זה של שטרנהל, ואם אוזלת היד הנוכחית של הרשויות תמשך, לא יהיו לי שום טיעונים רציונליים כנגד מי שיחליט שצריך שגם הצד השני ידמם. מי שמדליק מלחמת אזרחים לא צריך להיות מופתע מכך שהצד השני מגיב. זה ישמיד את כולנו – אבל יהיה לא אנושי לדרוש מאנשי השמאל לספוג מבלי להגיב.

      "היא גם לא מקדמת את עניינו באינץ‘" בלי שום ויכוח. גם להמשיך לחטוף אלימות דתית בלי תגובה, מצד שני, לא בדיוק מקדם את הדמוקרטיה.

      • ד.ט הגיב:

        ודאי שיש טיעונים רציונליים נגד נטילת החוק לידיים.

        בין "לספוג בלי להגיב" (בתרחיש האימים שבו יהיו עוד כמה פיגועים כמו זה שפגע בשטרנהל) לבין לצאת ולגרום לאנשים מהמחנה השני לדמם, יש עוד אפשרויות, טובות יותר.

  8. דודו הגיב:

    "האופציה הסבירה בעיני היא הגירה"
    זה צעד לא קל ופעמים רבות על גבול הבלתי אפשרי.

    "ישראל כפי שהיא כיום, לדעתי, לא שווה מלחמת אזרחים"
    איזו מדינה כן? גם אם בוחנים הכל על פי מבחן התוצאה, איזה אחוז ממלחמות האזרחים הניבו תוצאה שמצדיקה את המלחמה. האם בכלל יש דוגמה כזו? אם כן עד כמה היא יוצאת דופן?

    • אלכס ז. הגיב:

      פרט למלחמת האזרחים בארה"ב, יש גם את מלחמות האזרחים האנגליות – מזאת של 1215 שנתנה לעולם את המגנא קרטא ועד לאחרונה שבהן. אם נתעמק בהיסטוריה נמצא את מלחמת האזרחים הראשונה של רומא שבה גורשו המלכים ונולדה הרפובליקה וכו'…
      בקיצור לייבוביץ' צדק – לפעמים יש טעם במלחמות אזרחים.

      • Sir Simon הגיב:

        "פרט למלחמת האזרחים בארה“ב "

        זו הדוגמה הכי פחות מובנת לי. הסבל הכרוך בה היה עצום וכלל לא ברור מה היה הרווח. העבדות בדרום עמדה בפני כליה מסיבות כלכליות ופנים פוליטיות במדינות הדרום. גם הפרישה של מדינות הדרום הייתה יכולה להתברר כצעד זמני מסיבות דומות. יתרה מכך, אני לא רואה מה החשיבות המיוחדת לעובדה שמצפון למקסיקו יהיו שתי מדינות (ארה"ב וקנדה) ולא שלוש (ארה"ב הדרומית, ארה"ב צפונית וקנדה). למעשה, היתרונות הגלומים בפיצול שכזה מעולם לא היו יותר ברורים מאשר בימים אלה.

        חשוב יותר – התגובה שלך רק מחדדת את הנקודה על הנדירות של מלחמת אזרחים המצדיקה את עצמה. אם נתרכז במאתיים השנים האחרונות – התקופה הרלוונטית למלחמת אזרחים מודרנית – הרי שמתוך 20-30 מלחמות אזרחים שהתרחשו ניתן למצוא אחת שאולי הייתה מוצדקת באופן כלשהו (שאני לא מבין).

        מ.ש.ל.

      • אלכס ז. הגיב:

        ראשית, מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מוצדקת ולו בגלל הפן המוסרי – זה לא משנה אם בדיעבד אתה יודע שהדרום עמד בפני קריסה (למה? דרום אפריקה שרדה לא רע – עד שמוטטה – במציאות קשה הרבה יותר) או אם הסיבות הפוליטיות למלחמה היו אחרות – היה צריך לסיים את העבדות והיה צריך לעשות זאת מיד.

        שנית, אתה אולי רואה יתרונות פוליטיים בפיצול, אבל שוכח את האנשים: בנות שחורות באלבמה לא היו יכולות לחלום אפילו על מישרת מרצה באוניברסיטה שלא לדבר על מזכירות המדינה. זה שזה קרה מעיד על חשיבות מלחמת האזרחים והמאבק לשיוויון זכויות (שדמה לפעמים למלחמת אזרחים זוטא) בשנות החמישים והשישים.

        "הרי שמתוך 20-30 מלחמות אזרחים שהתרחשו ניתן למצוא אחת שאולי הייתה מוצדקת באופן כלשהו"

        אני לא בטוח שאני מסכים עם המספרים. צריך להבדיל בין מלחמות אזרחים (מלחמות אידאולוגיות, שבהן יש מעט הבדלים מעמדיים/כלכליים/אתניים בין הצדדים) לבין מהפכות והפיכות שבהן מותקף המשטר.
        אבל גם אם אתה צודק לגבי המספר, מה לגבי מלחמת האזרחים בספרד – מהמוצדקות שבמלחמות? הטובים הפסידו, אבל זה לא אומר שהיא לא הייתה מוצדקת.
        שתיים מתוך עשרים זה בכלל לא רע.

        • דודו הגיב:

          הממ..

          2/20 משמעותו חורבן ב-90% מהמקרים. 

          אשר לארה"ב, דיון מקיף במלחמת האזרחים חורג ממגבלות הדיון כאן, אבל זה לא כ"כ פשוט. המלחמה לא סיימה את העבדות מיד אלא בתום שנים של קרבות והרס. גם מצבם של השחורים בין תום המלחמה ועד לשנות השישים היה בעייתי. לא ברור אם המלחמה ותוצאותיה היו הדרך האופטימאלית למיגור העבדות.

          אגב, המאבק לזכויות אזרח/אדם היה ההיפך ממלחמת אזרחים. הוא היה מאבק דמוקרטי לעילא וברובו המכריע לא אלים.

          מלחמת האזרחים בספרד היא מיקרה מעניין. אני מכיר את ההיסטוריה שלה באופן מאד שיטחי – ייתכן וזו דוגמה טובה. עדיין, ישראל דומה יותר ללבנון (על כל המשתמע מכך לגבי מלחמת אזרחים) מאשר לספרד בשנות השלושים.

    • ד.ט הגיב:

      זו באמת התבטאות מוזרה.

      ניתן לומר שאם מדינה כבר נקלעת למצב שבו מלחמת אזרחים מאיימת עליה – כלומר היא קרועה אידאולוגית, מרוסקת חברתית, והדמוקרטיה בה רעועה – אז היא ממילא "לא שווה" מלחמה כזו.

  9. גלעד הגיב:

    דודו

    "זה צעד לא קל ופעמים רבות על גבול הבלתי אפשרי."

    הגירה היא אכן לא קלה.

    מנסיון אישי אומר כי היא קלה יותר מהחיים בצל הדמה-קרטיה המתפוררת ותשלום מיסים למדינה מושחתת עם הנהגה חסרת אחריות ובושה. יוצא לי לעבוד גם עם מהגרים (לאוסטרליה) ממדינות אסיה בעיקר – פקיסטן, אירן, מלזיה, אינדונסיה ועוד. אני חולק עם חלקם מספר סיבות להגירה, וזאת מבלי להתייחס כלל לציונות או לציונות הדתית.

    "איזו מדינה כן? גם אם בוחנים הכל על פי מבחן התוצאה, איזה אחוז ממלחמות האזרחים הניבו תוצאה שמצדיקה את המלחמה. האם בכלל יש דוגמה כזו? אם כן עד כמה היא יוצאת דופן?"

    מלחמת האזרחים של ארה"ב יכולה לספק לך דוגמא. אתה יכול בכלל לדמיין איך הייתה נראית ארה"ב והעולם כולו אילו היו מנצחים מנצלי העבדים? או אילו הייתה נמנעת מלחמה כזו והיו קמות שתי ישויות מדיניות שונות בתפיסת זכויות האדם שלהם?

    • דודו הגיב:

      "מלחמת האזרחים של ארה“ב יכולה לספק לך דוגמא. אתה יכול בכלל לדמיין איך הייתה נראית ארה“ב והעולם כולו אילו היו מנצחים מנצלי העבדים? או אילו הייתה נמנעת מלחמה כזו והיו קמות שתי ישויות מדיניות שונות בתפיסת זכויות האדם שלהם?"

      תזכורת: מדינות הדרום לא פתחו במלחמה. לינקולן פתח בה בכדי לשמור על איחוד המדינות. אני לא בטוח ששתי הישויות שהיו יכולות לקום היו שונות יותר מדרום ארה"ב וצפון ארה"ב של ימינו. האיחוד תחת משטר פדרלי לא מקרב את שתי התרבויות, וההפרדה לא הייתה מרחיקה אותן להערכתי.

      "מנסיון אישי אומר כי היא קלה יותר מהחיים בצל הדמה-קרטיה המתפוררת ותשלום מיסים למדינה מושחתת עם הנהגה חסרת אחריות ובושה"

      אני עשיתי בחירה דומה משיקולים שונים. אני חושב שהחיים בישראל היום, עבור ישראלים, מציעים את איכות החיים הטובה ביותר. העתיד לעומת זאת..

  10. ד.ט הגיב:

    כתבתי פה תגובה, שאינה מופיעה משום מה. אני מניח ומקווה שמדובר בתקלה טכנית כלשהי.

    הזכרתי מאמר של חיים כהן, שבו הראה שהחלת הלכות ופסיקות בנושא דין מוסר בימינו היא חסרת בסיס לחלוטין, שכן ההלכות והפסיקות הללו ניתנו במציאות שונה לחלוטין, שבה המלשין (המוסר) היווה סכנה מוחשית ומיידית לחיי יהודים בקהילות עלובות הנתונות לשרירות לב שלטונות זרים.

    כהן גם קטל את מאמרו של עידו אלבה המוזכר בפוסט, והראה שהוא קשקוש של בור, נטול בסיס לוגי והלכתי.

    בעניין אחר. נכתב בפוסט: "אף שהם גרים בשטחים, הנמצאים תחת שיפוט צבאי, הם לא יחוסלו מהאוויר". בגדה, מלבד מקרים בודדים, לא מחסלים מהאוויר, אלא מבצעים מעצרים. ברצועת עזה קצת מסובך יותר לבצע מעצרים רגלית.

    • ygurvitz הגיב:

      זה אכן מוזר. התגובה שלך הופיעה במייל שלי.

      על כל פנים, אני מאמין שרבנים מוסמכים לפרש את ההלכה קצת יותר מאתאיסטים שלא למדו אותה. אבל גם אם זה לא נכון, וגם אם חיים כהן מבין בהלכה יותר מהרבנים – בהתחשב בכך שהוא מודע להיסטוריה של ההלכה בעוד שהרבנים מעמידים פנים שאין דבר כזה, זה לא בלתי אפשרי – זה לא משנה. תלמידיהם של הרבנים יקשיבו להם ולא לו.

      המקרה שלפנינו ברור למדי וברור שרוזן מצטט הלכה מפורשת שקוראת לפגיעה ב"רודפים" גם בלי פסק של בית דין. והרמב"ם, עם כל הכבוד לחיים כהן, לוקח בוויכוח הזה.

      • ד.ט הגיב:

        רבנים מוסמכים לפרש את ההלכה הרבה יותר מאתאיסטים שלא למדו אותה, בהחלט.

        אלא שחיים כהן למד את ההלכה מגיל 3, ושלט בה לפני ולפנים, הרבה יותר מרבנים מן הקליבר של עידו אלבה, קודם שהתפקר באופן מוחלט בשנות השלושים לחייו. (גם אחרי כן המשיך ללמוד את ההלכה).

        אין לי ספק שתמצא עניין רב בכתביו של כהן שיוצאים לאור במרוכז בשנים האחרונות – אם כי כמובן לא תסכים עם הרבה דברים. אני אחפש בהזדמנות את פסק הדין שלו בעניין אלבה, ודברים נוספים שכתב בנושא.

        "ברור שרוזן מצטט הלכה מפורשת שקוראת לפגיעה ב“רודפים“ גם בלי פסק של בית דין" – ההלכה שקבע הרמב"ם אולי מפורשת בכך שהיא מתירה פגיעה ברודפים גם בתקופה שבה בתי דין אינם מוסמכים לדון בדיני נפשות. היא אינה מפורשת בקביעה שדין רודף או דין מוסר חלים על איש שלום עכשיו של היום.

        (הערה טכנית: התגובה הקודמת שכתבתי שרירה וקיימת, פשוט הגבתי לרשימה קודמת בנושא זה).

  11. דן הגיב:

    בלי קשר, אין איזו תגובה על הכתבה במוסף לשבת על המילואימניקים שהשתתפו בפינוי "יד יאיר"? הייתי בטוח שאני אמצא פה פוסט…