הטבח הנעלם (קצר)
נזכרתי הבוקר, בעת כתיבת הטור, במוריס פאפון. הלז היה, כמו כולם, משת"פ נאצי בעת הכיבוש הגרמני בצרפת. אחר כך, כשהשתנתה הרוח הוא היה, כמו כולם, חבר ברזיסטאנס. הוא ידוע בעיקר בשל העובדה שהוא פחות או יותר הפקיד הבכיר היחיד שצרפת העמידה לדין בשל מעורבות משטר וישי (המשך ישיר וחוקי של הרפובליקה השלישית, נזכיר) ברצח יהודי צרפת, באיחור קל של כ-50 ומשהו שנה. פאפון טען אז להגנתו – זה היה מזמן, אז אין לצערי קישור – שהוא הקפיד לגרש רק יהודים לא צרפתים, שזה היה כדי לרצות את הנאצים, ושהוא בכלל לא שונא יהודים. לראיה, הוא הציג תמ"ק עוזי עם הקדשה אישית שקיבל ממשרד הבטחון על תרומתו לבטחון ישראל. הוא נידון למאסר ארוך ביחס, של כעשור, בשל גירושם של כ-1,500 יהודים למחנות השמדה. צרפת, בהיותה צרפת, שחררה אותו אחרי ארבע שנים בשל מצבו הבריאותי.
בין משת"פיות של הנאצים, היה פאפון מעורב בעינויים שביצע המשטר הצרפתי הגוסס באלג'יריה, ולאחר מכן – כשהיה מפקד משטרת פאריס – היה מעורב עד צוואר ברציחתם של מאות מפגינים אלג'יריים, בטבח שהיום מלאו לו חמישים שנה. על זה הוא דווקא לא עמד לדין.
לפאפון יש ערך בוויקיפדיה האנגלית, שמתייחס באריכות לסדרת פשעיו. יש לו גם ערך בוויקיפדיה העברית. זה מתייחס רק לפאפון כמשת"פ נאצי ולמשפט שלו. רציחתם של 200 או יותר מפגינים לא חמושים על ידי המשטרה של פאפון לא מוזכרת אפילו ברמז: הערך מדלג בחטף על כל מה שקרה בין 1944 ל-1968.
ככה זה. שיתוף פעולה בהמתתם של 1,500 יהודים שווים מאמר שלם. אחריות כבדה לרציחתם, בחלק ניכר מהמקרים בהטבעה – אפילו לא פסיק, במה שמתיימר להיות אנציקלופדיה. כל התודעה הישראלית, במבט קצר.
(יוסי גורביץ)
