אי שם בחושך החיצון, אשר שם היבבה וחרוק השיניים, יושב לו אברהם פורז ובוכה בזוכרו את שינוי. למי שהספיק לשכוח, היתה פעם מפלגה כזו ובבחירות 2003 היא אפילו זכתה ב-15 מנדטים. פורז היה אז מספר שתיים. בבחירות הפנימיות שנערכו במפלגה לקראת בחירות 2006, בעטו החברים את פורז מן המקום השני, והעדיפו תחתיו אנטישמי צעיר ומבטיח בשם רון לוונטל. תחת לבלוע את העלבון ולהתמודד על המקום השני, או לחילופין לפרוש מן החיים הפוליטיים, העדיף פורז להקים מפלגה עצמאית. אם היו לשינוי סיכויים לעבור את אחוז החסימה – קדימה בלעה חלק נכבד מן הקולות שלה – הם נמוגו אז, כשפורז שבר את הכלים.

כמנהגם של מנהיגים שמפלגתם לא רצתה בהם – ובמקרה של פורז, בצדק; לבעל אחוזה פיאודלי המלקה את צמיתיו היה יותר מעמד ציבורי, לעורך דין דיקנסאי יותר אהבת אדם, לקרפד מעוך יותר כריזמה – פורז משכתב את ההיסטוריה. הבעיה, הוא אומר, היא עודף דמוקרטיה.

וזה קצת מרגיז, אם אתה זוכר ששינוי בלמה את חוק הפריימריז, שהיה מאלץ כל מפלגה גדולה לפתוח את עצמה לציבור. בבחירות הפנימיות בשינוי היו, אם אני זוכר נכון, רק בעלי 200 זכות הצבעה. לא מופת דמוקרטי מי יודע מה, כשזוכרים ש-386,525 איש הצביעו עבורה. פורז ולפיד בלמו את חוק הפריימריז, בדיוק כדי למנוע מלהעמיד את עצמם לבחירה בפני ציבור גדול.

פורז לא מתאפק ומכניס בעיטה קטנה לכיוונו של יוסף פריצקי. אבל רצוי לזכור שכל חטאו של פריצקי היה שהוא אמר לחוקר פרטי ש"יש מה לחפש" אצל פורז, שבטוח יש שם לכלוך. עבירה פלילית לא היתה כאן. רצוי לזכור שחיסולו הפומבי של פריצקי בוצע על ידי אנשי עסקים, שלא אהבו החלטה שהוא קיבל. הם חיפשו עליו חומר, מצאו, פרסמו – ושר בישראל עף הביתה. אם יש משהו בפרשת פריצקי שצריך להדאיג אותנו, הוא היכולת המוכחת של מיליארדרים לשכור ראש מוסד לשעבר כדי לגמור את הקריירה של שר נבחר. פורז לא אמר מילה על הסכנה הזו. הוא, כמו כולנו, מעדיף לא לראות את החוטים.

מה שלא מפתיע, כשמתברר שהליברל הדגול, שמתאונן על עודף דמוקרטיה, מעדיף את ליברמן ואת ש"ס כמודלים – “תיראו איך ליברמן וש"ס פועלים בחוכמה". האם פורז מסוגל למנות את שמותיהם של ארבעה מחברי הכנסת של ליברמן? ארבעה מחברי הכנסת של ש"ס? האם רשימה שעולה ממוחו הקודח של עובדיה או מהזיות הגדולה של איווט, היא הדרך הנכונה לבחור את חברי הכנסת שלנו? אם להסתמך על הצורה שבה נראתה הרשימה ההיא של שינוי – מישהו מסוגל לנקוב בארבעה חברי כנסת שלה? – התשובה היא כנראה כן.

במחשבה שניה, אולי טוב שהוא התפלג משינוי. אולי טוב שמהרשימה הזו לא נותר דבר, פרט לבדיחות גרועות. אולי טוב שבקצת מזל, נשמרנו מליברלים מעריצי עריצות דוגמת פורז.

(ושוב תודה לקשבת הבלוג, נילי אורן)

(יוסי גורביץ)