החברים של ג'ורג'

פורצי גדר

לרבנות אין די במלחמה שהיא אוסרת על החיים, או על המתים הטריים, וכעת היא התפנתה לנהל מאבק גם עם מתים נשכחים. הרבנות בחיפה רוצה להעביר מקברם ארבעה חיילים בריטים בני דת משה, שנפלו לצד חיילים בריטים אחרים ונקברו לצידם בבית הקברות הצבאי הבריטי בעיר, וזאת משום – לטענתם – שאין לקבור יהודים לצד גויים.

יש כמה סיבות להתנגד למעשה הגרוטסקה החדש הזה, שדורש לטלטל עצמות שנחות במקום מסוים מזה תשעים שנה. לא הייתי בבית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה, אבל מספר פעמים הייתי בבית הקברות הבריטי בדיר אל בלח, והוא היה מרשים הרבה, הרבה יותר מכל בית קברות יהודי שהיה לי חוסר המזל לבקר בו; פיסה מוריקה של אנגליה שהועתקה במאמצים אל המזרח התיכון. כמו כמעט כל דבר שמשויך ליהדות האורתודוקסית, בתי הקברות היהודיים זועקים חוסר אסתיקה, כמעט אנטי-אסתיקה. לא במקרה זו הדת שיצרה את האיסור על "כל פסל וכל מסכה", ובעצם על כל אמנות פלסטית. זה לא מקרה: שורה של פסיקות הלכתיות אסרו על הפיכת בתי הקברות למקום נעים, ומאחר והדבר הפך מטבע הדברים את בית הקברות למקום מוזנח, התירו להעביר את ניהולו לידי ערים של גויים בעלי חוש אסתטי בסיסי.

שנית, הבריטים – שממשיכים לטפח את בתי הקברות שלהם, כאן וברצועה – צפויים לגלות התנגדות, ואם לישראל לא היו מספיק צרות בגלל התנהלותם של החיים בה, עכשיו היא צפויה להכנס לתקרית דיפלומטית בגלל עצמותיהם של כמה טומי'ס. בהתחשב בגל הנוסטלגיה למלחמת העולם הראשונה שעובר על בריטניה בשנים האחרונות, זה רעיון רע במיוחד.

ושלישית, וחשוב מכל, משום פריצת הגדר ההלכתית. המושג ההלכתי של דרכי שלום הוא פחות או יותר כל מה שעומד התפרצות כל השדים של ההלכה אל המרחב הציבורי; הוא אמור לבוא אל קיצו בימים שבהם "יד ישראל תקפה". הברייתא המפורסמת ביותר בנושא (גיטין, ס"א עמוד א') אומרת כך: "תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי השלום". הדגשה שלי. הפסיקה הזו מופיעה גם אצל הרמב"ם: "אפילו הגויים – ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום". פסיקה זהה מופיעה גם ב"שולחן ערוך" של יוסף קארו (יורה דעה, שס"ז: "קוברים מתי גויים").

אלו פסיקות מפורשות. ההתנגדויות לקבורת לא יהודים בבית קברות יהודי מגיעות כולן מרבנים אשכנזים מאוחרים, שנשענים על פלפול מפוקפק מהרגיל של רש"י, שמפרש את "קוברים מתי נוכרים עם מתי ישראל" כ"לא בקברי ישראל, אלא מתעסקים בהן אם מצאום הרוגים עם ישראל". שנאת המין האנושי של ההלכה האשכנזית חריפה באופן ניכר מזו של ההלכה הספרדית: אם זו האחרונה רואה את ימות המשיח כתהליך שבו הלא-יהודים רואים את האור ומתגיירים, הרי שהראשונה מדברת על השמדתם. שורש הדברים, כמובן, ביחסים האלימים מאד בין נוצרים ליהודים. בסופו של דבר הכל חוזר לתתנ"ו, לרצח הילדים היהודים על ידי הוריהם, שהיה מיועד למנוע את התנצרותם, ושכדי להמנע מהדיסוננס הקוגניטיבי הנורא – "עין מי תשמע ולא תדמע/הבן נשחט והאב קורא את שמע" – של העבירה על הטאבו האנושי הבסיסי ביותר הוגדר כ"קידוש השם".

על רש"י, כידוע, מספרת האגדה שאמו כמעט ונדרסה על ידי פרש נוצרי (בגלגוליה המקובלים, הפרש הופך לצלבן, אבל הוא נולד 60 שנים מוקדם מדי), ושנעשה לה נס; על כל פנים הוא היה עד בן הזמן למאורעות תתנ"ו. שנאת הנוצרים בקרב יהודי אשכנז מוקדמת, כמובן, למסעות הצלב, אבל היא התקבעה אחריהם, וכפי שאפשר לראות כאן, היא מקלקלת את השורה: רש"י מעקם הלכה פשוטה וברורה, שהובנה כפשוטה על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך, בכדי למנוע מגע אפילו בין מתי היהודים ומתי הנוצרים. אחרי הכל, אם יהודים מצווים לרצוח את ילדיהם ובלבד שלא יהפכו לנוצרים, איך אפשר לדבר על קבורה לצידם של נוצרים?

אלה התהומות של שנאת האדם, החורגת אפילו משנאת האדם הבסיסית של ההלכה, שאליהם שוקעת הרבנות של חיפה. אבל יש כאן רובד נוסף: "קוברים מתי נוכרים עם מתי ישראל" היא אולי המצווה המוכרת ביותר של "דרכי שלום". הנסיון הראשון הזה לשנות מצב קיים, שעמד על כנו עשרות שנים – בניגוד להתחמקות מקבורה אקטיבית של חייל דרוזי, נניח, ליד חייל יהודי, שהיא דבר נפוץ למדי – בהחלט עשוי להיות איתות, השריקה לכלבים שכבר הורגלנו בה מצד רבנים, ש"דרכי שלום" מגיעות לקיצן בישראל, שאנחנו עוברים ממצב של "דרכי שלום" ל"יד ישראל תקיפה", כלומר ששעת שעבודם או השמדתם של הלא-יהודים עומדת בפתח.

ועוד דבר אחד: ראש ממשלתנו היקר הוציא הודעה לעיתונות (שצוטטה בעיתון הבית שלו, "ישראל היום", כידיעה מטעם הכתב המדיני) על טיוליו עם רעייתו הנשגבת בוושינגטון. בין השאר נאמר שם שנתניהו דקלם מהזכרון את הצהרת העצמאות האמריקנית. מעניין אם הוא חשב ולו לרגע על המשמעות של אחת הפסקאות הידועות ביותר שבה:

We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable rights, that among these are life, liberty and the pursuit of happiness. That to secure these rights, governments are instituted among men, deriving their just powers from the consent of the governed. That whenever any form of government becomes destructive to these ends, it is the right of the people to alter or to abolish it, and to institute new government, laying its foundation on such principles and organizing its powers in such form, as to them shall seem most likely to effect their safety and happiness.

ואם הבין שהוא משחק במחזה הזה בתפקיד לורד נורת'. כנראה שלא.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

25 תגובות על ”פורצי גדר“

  1. yoddel הגיב:

    אני מצטערת אבל לא קביל אליי . לא רק שהמסקנות שלך לא נובעות בשום צורה מהידיעה אלה שאתה עושה כמה טעיות .

    מעבר שיפוט של יופיים של בתי הקברות שלא קשור לשום דבר בכלל ומהווים געה אישית מה הקשר של בריטניה ? ממתי היותו של אדם חייל הופך לנספח כל כך חשוב בזהות שלו . וזה אפילו בלי להיתיאץ האותו אדם עקב היותו מת והכל . משפחות החיילים לא מוזכרות אבל לבריטניה אין שום תביעה מיוחדת על גופותיהם . במיוחד אחרי שביקרתה את פולחן המוות של ישראל וזלזתה בקדושת המת כשזה משמש חרדים פתאום מנוחת עולם של שרידים בני 90 הפכה לסימן של שנאת המין האנושי . נו באמת

    • א.ה. הגיב:

      אם אדם נופל בשירותה של מדינה, בוודאי ששמורה למדינה הזכות (ואולי אפילו החובה) למחות אם היא סבורה שנוהגים בגופתו/שייריו באורח לא ראוי.

      ישראל היא דוגמא לא רעה לזה. אנחנו עסוקים (באורח די שיטתי) בהעלאת עצמות של אנשים כאלו ואחרים מרחבי העולם (הרצל, לדוגמא ולמיטב זכרוני).

    • עדו הגיב:

      טוב אז צריך להחליט, אם באמת לא צריך לעשות עניין מכמה חיילים שנפלו לפני מאה שנה בערך אז מה הרבנות של חיפה עושה פלאברות פתאום? אם זה כן עניין אז למה מצוות הדת היהודית יותר חשובות מהמורשת של צבא בריטניה?
      איכשהו יש הרגשה שכל התנהגות מטופשת ו/או מרושעת הופכת להיות הגיונית כשמצמידים לה את התואר 'דת' או 'מסורת' וכשיש שני ערכים שמתנגשים ברור שזה שיש לו דת או מסורת מאחוריו צריך לנצח כי הרי אי אפשר להתווכח עם אמונה נכון?
      לא, לא נכון.

  2. משה משמושקוביץ הגיב:

    אתה זורק פה האשמות לא מבוססות ומערבב תקופות ופסיקות הלכתיות מתקופות שונות.
    מאיפה אתה מסיק שיד ישראל תקיפה הוא ביטוי שמוליך להשמדת הלא יהודים בידי היהודים? אשמח מאוד אם תביא מקור. אמנם הרבנות בחיפה (ובכלל) היא לא חכמה מאוד, הם מתעסקים עם שאלות מטופשות וסתם מעוררים מהומות. אבל מכאן ועד האמירה שלך שהם מבשרים את הצעד הראשון בדרך לרצח המוני של הלא יהודים, לא נסחפת טיפה?
    (אני חושב שהשיפוט שלך כלפי היהודים בתקופת מסעות הצלב הוא מתנשא וחסר בסיס. אתה מאשים יהודים מהמאה ה-11 על בסיס ערכי מוסר של המאה ה-21. חוץ מזה, וזה משהו ששווה לבדוק, אני לא בטוח שהאלטרנטיבה שלהם הייתה יותר טובה, אבל זו טענה שצריך להוכיח.)

    • ygurvitz הגיב:

      לא, לא נסחפתי. זוכר את "מחנות השמדה לעמלקים"? זה היה לפני כמה חודשים בלבד.

      אתה מאשים יהודים מהמאה ה-11 על בסיס ערכי מוסר של המאה ה-21.

      לא ממש, לא. אתה תתקשה למצוא תקופה שבה רצח ילדים על ידי הוריהם הוא משהו נורמטיבי ומקובל.

      חוץ מזה, וזה משהו ששווה לבדוק, אני לא בטוח שהאלטרנטיבה שלהם הייתה יותר טובה

      הם יכלו להתנצר עם ילדיהם ולברוח אחר כך. לא מעט אכן עשו זאת.

      • משה משמושקוביץ הגיב:

        אין שום קשר בין מטורללי מחנות ההשמדה (שמואל אליהו ושות') לבין שאר ישוב הכהן שהוא הרב הראשי של חיפה. הם בכלל לא מדברים באותם מושגים ובאותו עולם. לכן אין טעם לקשור בין השניים. חוצמזה, אני אשמח לראות מקור הלכתי שאומר ש'יד ישראל תקיפה' זה היתר להתעלל בלא יהודים.

        אתה ועוד איך שופט אותם מתוך מציאות לא רלוונטית. השאלה היא לא האם רצחו ילדים או לא, אלא מה המקום של הדת בחייו של המאמין ומה מקומה בסדר העדיפויות שלו. לא רק היהודים באותם ימים האמינו שהשייכות הדתית של האדם חשובה מחייו. אני לא אומר שזה בסדר או מוצדק, אני רק אומר שצריך לראות את זה בהשוואה לעולם שמסביבם. בוודאי שזה מעשה נוראי אבל הוא נראה ומתפרש אחרת בעולם שבו השייכות הדתית של האדם היא קריטית.

        • רון הגיב:

          אני ארים את הכפפה:
          אם המאמין מעדיף למות על לשנות את אמונתו אז יש לו בעיה של חיבור עם המציאות, והוא מעדיף את האמונה, שהיא בעצם מחשבה או רעיון, על הקיום הפיזי, שקשור לגוף, והוא הדבר האמיתי היחידי שיש לנו.

          ולא חשוב כמה יפארו ויהללו ויעלו מעשים שכאלה לדרגת קדושה – זה פשוט מטומטם. התחנכנו להעריץ את זה – אבל ככל שנצמד לשטות הזאת נחטא למציאות, שהיא בחיים בלבד, ואין לה קשר לאמונה כזאת או אחרת. רון

          • אלכס ז. הגיב:

            לפי ההגיון שלך אסור להתנגד לעבדות, טוטליטריזם או כל רעיון נפשע אחר כל עוד חייו של אדם ספציפי אינם בסכנה.

            • אמיר מלנקי הגיב:

              לעבדות, טוטליטריזם ועוד יש השפעה מאוד אמיתית ומציאותית על החיים האמיתיים והמציאותיים שלנו. לרוב ההשפעה שלהם היא מוות למספר לא מבוטל של אנשים.
              לעומת זאת, להחליף אמונה דתית אחת באחרת זה משהו שאולי לאדם דתי קשה לעשות אבל אם אתה אומר שההבדל בין לחיות כיהודי דתי לנוצרי זהה להבדל בין להיות עבד לבין חורין, כאן נגמר הדיון.

              • מני זהבי הגיב:

                ההשוואה לעבד ובן חורין דווקא טובה. מי אתה שתגיד לאנשים אחרים אלו עקרונות צריכים להיות חשובים מספיק בעיניהם כדי למסור עבורם את החיים שלהם או של ילדיהם?
                (במקרה שתשאל איך יתייחס אדם מודרני לאדם שהורג את ילדיו ע"מ להציל אותם מהמרת דת כפויה, אאלץ לשאול אותך איך יתייחס אותו אדם לעצם הניסיון של המרת דת בכפייה.)

                • נירה הגיב:

                  הם יכולים למסור את חייהם על מה שהם רוצים, אבל הילדים שלהם זה לא רכוש ואין להם זכות "למסור" (לרצוח) אותם על שום דבר.

                  • מני זהבי הגיב:

                    אה… אילו הייתה לך בת והיית יודעת שעוד כמה דקות יבואו לקחת אותה כדי שתשמש שפחת מין, ייתכן והיית שוקלת ברצינות להרוג אותה. אנחנו, למזלנו, פטורים מהתלבטויות מן הסוג הזה, אבל לגבי מצבים כאלה אני בהחלט מעדיף לא לדון אנשים שלא הגעתי למקומם.

                    • נירה הגיב:

                      אתה מבלבל בין אמונה תפלה לבין ידיעה לגבי מה גורם סבל לבני אדם.
                      גם במקרה שאתה מתאר לא היתה לי זכות להרוג אותה, אבל אפשר היה להבין אותי ואפילו להצדיק אותי אם הבחירה היתה בין סבל איום למוות. אני, למשל, בעד המתת חסד של חולים סופניים.
                      אבל אם הייתי עושה את זה כדי להציל אותה מזעמה האיום של מפלצת הספגטי המעופפת – היה ראוי לאשפז אותי בבית המשוגעים הקרוב ובוודאי שלא להצדיק אותי.

        • נירה הגיב:

          את העובדה ש"דרכי שלום" באות לקיצן ברגע ש"יד ישראל תקיפה" על הגויים אתה יכול למצוא למשל אצל הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק י הלכה ט):
          "אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העכו"ם או שיד העכו"ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח לעובדי כוכבים ביננו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח".
          http://www.mechon-mamre.org/i/1410.htm
          ("כל הדברים האלו" מתייחס להלכות הקודמות באותו הפרק, שבהן כתוב דברים כמו "מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום", "משכירין להם בתים בארץ ישראל", "אסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר; ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה–מרפא בשכר" וכדומה).
          באופן כללי על כל מה שמותר לעשות לגויים לפי ההלכה אתה יכול למצוא כאן:
          http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=119&lang=he
          תנסה לשאול איזה רב למה לא מקיימים את ההלכות האלה בימינו. רוב הסיכויים שהוא יימרח אותך, אבל אם תצליח לדחוק אותו לפינה הוא יודה שזה "מפאת דרכי שלום". וכאמור, כשיד ישראל חזקה – דרכי שלום בטלות.

          • משה משמושקוביץ הגיב:

            ההוכחה מהרמב"ם לא נודעת לעניין מאחר והרמב"ם עצמו פסק שהמוסלמים לא נחשבים כעובדי עבודה זרה "אלו הישמעאלים אינן עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהן ומליבן ומיחדין לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי".

            אני לא חולק על זה שהיהודים לא ממש אהבו את הגויים שמסביבם לאורך השנים, אני רק רוצה מקור לזה שהביטוי יד ישראל תקיפה הוא היתר להשמדת עם כמו שיוסי טען. אם טוענים טענות קונספירטיביות מן הראוי להביא לפחות הוכחה כלשהי לזה.

          • מני זהבי הגיב:

            השאלה היא מה זה "יד ישראל תקיפה". אם יש אנשים הסבורים שהמצב הזה מתקיים בימינו, אני מניח שהם ישנו את עמדתם אחרי חודשיים של אמברגו בינ"ל על מדינת ישראל (מצב היפותטי, בינתיים).

      • אלכס ז. הגיב:

        רצח ילדים היה מאוד פופולרי ומאוד מקובל במשך מרבית ההיסטוריה האנושית ונמשך עד היום במספר מקומות.
        עוד כאן:
        http://en.wikipedia.org/wiki/Infanticide#In_ancient_history

        מה שכן, רצח ילדים בוגרים לא היה מקובל ובטח שלא בתרבויות מונותאיסטיות.

  3. וורצל הגיב:

    על איזו תנועת רטרו למלחמת העולם הראשונה בבריטניה אתה מדבר?

  4. שונרא הגיב:

    הניסיון הזה לבדוק איך יתקבל סיום "דרכי שלום" בישראל מעניין מאוד, משום שהוא מהווה עוד צעד לעבר אותו "זמן משיחי" שבו כל הכללים משתנים.

    הבעיה עם "זמן משיחי" – בכל דת שבוחרת לנהות אחריו – היא מספר הקורבנות בנפש המתלווים לאותו צפצוף עז על חוקים הכרוך בו.

    הבעיה היא כזו: חוקים ומנהגים מתגבשים כסוג של שמן על גלגלי החברה (כל חברה). שינויים מהירים מדי גורמים לחיכוכים ולהתחממות והצתה של מערכות מתפקדות. ניתן לבנות על התיאוריה שהמערכת לא תתפקד כשמבטלים את הכללים שגרמו לה לתפקד.

    וכרגיל חשוב להזכיר: עושים את זה אנשים שבחזקתם נשק אטומי.

  5. יובל הגיב:

    אני חושב שהוא כן, ואולי בגלל זה הוא דיבר בקונגרס על מדינה פלסטינית "בגבולות נדיבים" לצד מדינה יהודית.
    שזה בטח הרבה יותר יפה מחבורת בעלי-עבדים שמתאספת לכתוב את הפסקה המצוטטת הנ"ל.

  6. נעם הגיב:

    שני דברים.

    א. בבית הקברות פר לשז בפריס, קבורים יהודים לצד נוצרים. זה כל כך הפתיע אותי שצילמתי.
    https://picasaweb.google.com/Wiener1/LaVilleLumiRe#5213342755294422146

    ב. הכרזת העצמאות האמריקאית מלאה בפסקות נפלאות – כמו רשימת העוולות שעוול המלך הבריטי באמריקאים, שכמו לקוחים ממה שקורא בשטחים. ביניהן, שיכון חיילים בבתים פרטיים, ניתוק כלכלי מהעולם, משפט לא צודק ועוד ועוד.

  7. טל הגיב:

    א)איפה הצד של משפחות החיילים בסיפור הזה? האם לדעה שלהן אם ראוי או לא להעביר את עצמות יקיריהן לבית קברות אחר אין שום משקל?

    ב)יש סיכוי שהמדובר בלא יהודים על פי ההלכה? כלומר כאלה שרק אביהם יהודי ושבקשו בכל זאת להקבר כיהודים?

    • גיל ב' הגיב:

      למשפחות אין מה להגיד בבתי קברות צבאיים. המצבות והנוסח נקבעים ע"י הצבא ולא ע"י המשפחה (בארץ התקבלה פשרה מסויימת בעניין הנוסח). בכל מקרה מדובר באנשים שנקברו לפני יותר מ-90 שנה. בני במשפחה ששרו הם לא בני משפחה מדרגה ראשונה.

      מה זאת אומרת "ביקשו להיקבר כיהודים"? הם לא נקברו כיהודים. ואין סיכוי שהרבנות תקבור כיהודי מישהו שהוא לא יהודי על פי ההלכה.