ענר עוד תיקון קטן – החלף את השוואת ציטוטים, לעימות עם הצהרות שלך. שאני לא זוכר הרבה פעמים שהצלחת להתמודד כיואת כנגדם.

מלבד זאת תיקנתי אותך על הגהה רק פעם אחת – בהערה האחרונה.

ולטיעוניך

1. יהודי מוגדר גם ידי הסביבה – נכון, אני לפחות לא הכחשתי זאת מעולם. אני פשוט לא מקבל את ההגדרה הזו – משום מה אתה רוצה לשלול ממני את זכות ההגדרה העצמית. היטלר/אמריקאי/אבא שלי/ענר רבון רואים בי יהודי. אני לא. קשה להבין?

2. מעולם לא הכחשתי אנטישמיות. ככל הזכור לי גם שמש העמים אדוני מורי ורבי יוסי לא עשה זאת (רמז למתקשים: זה היה סרקאזם. אני נוטה לחשוב שאתה לא מבחין בקיומם של כמה אנשים מולך בדיון, אלא חושב שאתה מתווכח אם בן אדם אחד)

3. יש יסוד – לא הופך את זה אוטומטית למוצדק. עוד הבדל קטן שכדאי לך להישתלט עליו.

4. בכל תולדות דיוניך לא הצלחת להראות את זה. אבל עודי תקווה.

"כחומר רקע, אני סבור שיוסי, אור ודומיהם השתכנעו שלנאצים היה צידוק כלשהו לעשות את מה שהם עשו. הרי היהדות היא דת שטן מתועבת ופועלי הנאצים בסופו של דבר אינם יוצאי דופן, סתם איזה אירוע רקע במלחמת העולם השניה."
Aner – Until now I would have assumed that this kind of rhetorics is beneath you. In my humble opinion, as one who is sitting this one out, you owe
"יוסי, אור ודומיהם"
a huge apology.

אסף – נכון, קורה, כפי שאמרתי לענר אני לא נוהג לתקן פליטות מקלדת מלבד ההתקטננות המכוונת האחרונה 🙂

(המקרה שלמגיהה היה יכול להיות נכון אלמלא היה מוקף בסדרן ומורה פרטי ממין זכר)

סימון, אתה צודק לגבי הרטוריקה. מתנצל בפני יוסי ואור על הקיצוניות המוגזמת היכולה להתפרש כ"שיתוף הפעולה עם הנאצים".

אולי אציג זאת אחרת. טומי לפיד נשאל פעם על ידי רפי רשף כיצד הרגיש כילד שהנאצים רדפו אותו ואת משפחתו. תשובתו המפתיעה הייתה "רגשות אשם". כנשאל מדוע הסביר כי אם הוא, כיהודי, הצליח לעשות כל כך הרבה צרות למדינה ולעם בה גדל, ואם הוא מעז לעבור על החוק ולברוח מהשוטרים הרי שהוא כנראה באמת פושע איום ונורא.

ענר – תראה בי מה שבא לך, תרשה לי לנחור לעברך בבוז

"”כחומר רקע, אני סבור שיוסי, אור ודומיהם השתכנעו שלנאצים היה צידוק כלשהו לעשות את מה שהם עשו.“ אוקיי, זהו זה. מצא לך מקום אחר לכתוב בו ותפסיק לזהם את הבלוג שלי. "

יוסי, אולי כדאי לנהוג במידת הרחמים לאור העובדה שלקח לו פחות מ-50 דקות (ליתר דיוק 49) להתנצל על האמירה הזאת.

ענר,

אף אחד לא מתחמקת מהתמודדות עם השואה; הנושא פשוט מאוד שחוק כמעט ברמה של הטיעונים שהבאת עד כה. הזכרון הטראומטי לא ישאר לנצח חי – זה טיבם של דברים. ההגדרה היהודית ו\או החילונית צריכה להבנות הרבה יותר על חיך כאן ועכשיו. כמו שיוסי אמר לך – השואה הייתה אירוע "זניח" בתוך מלחמת העולם השניה. למה הוא מתכוון בעצם? מלחה"ע השניה היתה מצב אפוקליפטי. אומות שלמות הוטלו לתוך מלחמת זוועה קצת יותר מ – 20 שנה אחרי שמלחמה נוראית אחרת שברה את כל העולם הישן במכה אחת. לא התקיים איזשהו מצב היפותטי שבו אירופה כולה החליטה פתאום להתגייס על דעת עצמה כולה ולהשמיד יהודים. אפוקליפסה מוציאה את הרע והזוועתי באנשים, ובמיוחד באנשים רעים או חלשי אופי. רוב שאר האנשים מסתגרים בדלת אמותיהם ואוטמים את החלונות. כך היה.

לדידי, אם יש דבר משמעותי אחד אוניברסלי שהשואה לימדה אותנו באמת זו איזו חרב פיפיות היא הגדרה עצמית כפויה, וכמה נזק יכול לגרום הקונספט שקבוצה אנושית היא משהו אינהרנטי ובלתי ניתן לשינוי.

ברור, הכפלתי את הסרקזם – זה כמו במבה לטרולים.

יוסי, בבקשה אל תזרוק את ענר. תסלח לו. הויכוח מעניין. גם אם אתה חושב שאין שום ערך מוסף בתגובות שלו, לפחות יש לו את היכולת להוציא ממך תגובות טובות.

1)מה קרה לגודווין. הרי ברור לכולנו שדיון בו עולה השואה לא מאפשר בכלל דיון לוגי.
היטלר ושואה הורגים כל דיון.

2)חבל לדעתי להשתיק את ענר בגלל הסיבה הפשוטה שהוא הקול הטיפוסי של הישראלי שדעותיו "הגיוניות ומאוזנות " לדעתו, ללא ביקורת עצמית. חבל לוותר על התענוג לקרוא את התשובות.

3)הטענה שמותר ל"חסל" פעילי חמאס גם אם הם ללא נשק ומדים, ונמצאים בביתם עם בני משפחתם, שקולה לדעתי, לדעה שמותר להרוג חיילי צה"ל במיל גם אם הם נוסעים באוטובוס עם 50 אזרחים שאינם חיילים, או סועדים במסעדה בירושליים.
4)מוזר שהמתדיינים גברים כולם. אולי בכל זאת יש פה איזו השפעה מסורתית.

נמרוד
לא לגמרי הבנתי מה כתבת.
בכל מקרה חוק גודווין לעניות דעתי הוא פשוט הצעה לניהול נכגון של ויכוח אנ-טל-גנטי או איך שאומרים את המילה הזה. (מה זה red herring? סוג שלך דג?)גודווין אינו כשל לוגי משום שאינו טענה של אמת או שקר.
הדיונים האלה טעונים רגשית עד כדי כך, שצריך לנהל אותם ב"עצימות נמוכה".
ויוסי אם תסתום את הפה לכל מי שחושב אחרת ממך – כל הכף ילך.