החברים של ג'ורג'

משוטטים בערפל: הישראלים וההסטוריה (מן הארכיון)

ברשת מסתובב עכשיו עלון המזהיר מפני סכנות הסילבסטר. העלון רצוף שגיאות גסות: הוא טוען, למשל, שסילבסטר הראשון היה אפיפיור, בעוד שתואר מדויק יותר יהיה הבישוף של רומא: האפיפיורות לא קיבלה את הכוח שאנו רגילים לו עד המאה ה-11. אפילו אם נניח לטעות הזו, שיכולה לאפיין אנשים שאינם מכירים את תולדות הכנסיה הקתולית, הרי שיש שם טעות מצמררת יותר. העלון טוען, כי ב-31 בדצמבר, 1400, פרץ "הפוגרום המאורגן הראשון", בגרמניה, צרפת ואנגליה בו זמנית.

נניח לכותב, שאיננו יודע כי פשוט אין אפשרות לארגן תיאום כזה בין שלש המדינות, ולו בשל בעיות התקשורת; נניח לעובדה, כי הוא חוזר כפשוטה על עלילת הדם שהופנתה כנגד יהודים; אבל כיצד לא ידע הכותב, המתיימר להיות יהודי מאמין, כי בשנת 1400 לא היו כלל יהודים בצרפת ואנגליה?

ומה עם ידיד שלי, לא מן הבורים, שכאשר סיפר את הסיפור הידוע (הוא ידוע, נכון?) על רבי עקיבא ו"גם זו לטובה", סיים "ואז באו קוזאקים ושרפו את העיירה" – מבלי לחוש בבעייתיות של שילוב רבי עקיבא, תנא מיהודה של המאה השניה, ממנהיגי מרד בר כוכבא, בהוויה של העיירה היהודית המזרח אירופאית?

הישראלים אינם יודעים הסטוריה. דומה שיש כוונת מכוון מאחורי הדבר. ראשית, שלפה מערכת החינוך הישראלית את ההסטוריה היהודית מכלל ההסטוריה העולמית, והציגה אותה כדבר נפרד: יש "הסטוריה יהודית", ויש כל השאר. שנית, הפכו את ההסטוריה היהודית כולה להסטוריה לקרימוסה, הסטוריה של דמעות: הלימוד מתמקד בחורבן בית שני – ולא באמונות ובתרבויות שפרחו בתקופתו; בחורבן יהדות הריין בעת מסעות הצלב (מהם מסעות הצלב? מהי נצרות? לא חשוב. נוצרים הם אנשים שהורגים יהודים), ולא ברש"י ובבית מדרשו; בגלות ספרד ובאינקוויזיציה הספרדית, ולא בתור הזהב של ספרד; ובין שני אלה, כמובן, היו באירופה רק עלילות דם.

הסיבה, כמובן, היא התפיסה הציונית. שלילת הגולה, המתעלמת מן העובדה החותכת כי רוב מכריע של ההסטוריה היהודית נכתב בגולה; כי גם בטרם חרב הבית השני ישבו רוב יהודי העולם מחוץ ליהודה; השאיפה להסטוריה "נורמלית", הסטוריה של דם ומלכים ומלחמות, גרמה להסטוריוגרפיה הציונית – לפחות בגירסת בית הספר שלה – לדלג על 2000 שנים קריטיות.

אם נוסיף לכך שנאת זרים רבת דורות, ותפיסה הגורסת כי מה שמעניין לא יהודים לא צריך לעניין יהודים – נקבל חברה חסרת עוגנים הסטוריים. באוזני שמעתי מדריך תיירים ישראלי, המסביר תחת שער טיטוס כי הקיסר הפלאביאני היה בעצם אפיפיור (הוא טעה במשמעות הכתובת pontifex maximus; וכי מי יכול היה ללמדו כי האפיפיורים נטלו תואר זה מן הקיסרים?). שמעתי בוגרי ישיבות תיכוניות הסבורים שאפלטון חי אחרי הרמב"ם: אחרי הכל, חלק גדול מן הטענות שלו מזכירות את אלו של הרמב"ם. אנשים חושבים שהחשמונאים ניצחו את הרומאים דווקא, ושאין להם מושג אם היוונים באו לפני הרומאים, או להיפך.

ולמה שיהיה להם? בשרשרת האינסופית של "בכל דור ודור קמו עלינו לכלותינו, ועשו עבודה די טובה", האם זה באמת משנה אם קודם היו אלה המצרים ורק אחר כך הנאצים, ואיפה, בדיוק, נמצאים הביזנטים בשלשלת הזו? וכך יש אנשים שאינם מכירים כל תרבות – אפילו לא את זו היהודית. אנשים שלא ממש סגורים מתי היה בית ראשון (ההוא שהחריבו היוונים, כידוע), ומתי בית שני, מי הם החסידים, ומה הם רצו, בעצם.

וכידוע, אין ואקום. את מקום ההסטוריה תופס המיתוס: המיתוס של "כל העולם נגדנו, תמיד, אפריורי"; מיתוס שמאפשר להפוך את עלילת הדם על פיה, ולהאשים את כל הנוצרים בשנת 1400 בקשר כנגד היהודים שביניהם; המיתוס לפיו במקום בו נמצאים היהודים, נמצאים גם הקוזאקים; שהשואה משמשת כשיאה של שרשרת מיסטית כלשהי, וששואה נוספת נמצאת מעבר לפינה. שרשרת ארוכה, שאין לה רצף סיבתי, משום שאיננה זקוקה לסיבה.

ניטשה שאל פעם "כיצד מועילה ומזיקה ההסטוריה לחיים": כיצד מזיק העדר ההסטוריה לחיים אנחנו רואים בכל פעם שבו אנו מביטים על העדר המבוהל הנקרא הציבור הישראלי.

(הערה: הטקסט הזה התפרסם במקורו בנענע, לפני כשבע שנים. חשבתי שלרגל השנה הבאה עלינו לטובה, ראוי להזכיר אותו.)

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

27 תגובות על ”משוטטים בערפל: הישראלים וההסטוריה (מן הארכיון)“

  1. דורון מיטלר הגיב:

    נפלא… 🙂

  2. מה? הרומאים ניצחו את החשמונאים? 🙂

  3. Quercus הגיב:

    רגע, אז מה השורה התחתונה?
    מותר היום לצאת לבלות או לא??

  4. שירי הגיב:

    אני מסכימה שלרב הישראלים יש ידע הסטורי מצומצם, אבל אני לא מסכימה שיש כוונת מכונן מאחורי זה, ואני לא משוכנעת שהמצב שונה במדינות אחרות. מן הסתם, אין אפשרות שחינוך תיכוני יעניק לתלמידים ידע בסיסי על כמה אלפי שנות הסטוריה בכל רחבי העולם, אז יש צורך לבחור במה להתמקד. לי נראה שדווקא החלוקה להסטוריה כללית ולתע"י בתיכון מאפשרת הרבה יותר חשיפה להסטוריה לא יהודית (מהפכת התרבות בסין, הקומוניזם בברית המועצות, המשבר הכלכלי ב-1929 וכ"ו), בניגוד למקצועות כמו ספרות, שבהם אין כזו חלוקה, ובשל הצורך ללמד גם ספרות ושירה יהודית, אין כמעט חשיפה ליצירות לא יהודיות (לפחות למי שעושה 2 יחידות בלבד).
    * הערה נקודתית: מעולם לא למדתי על חורבן בית שני מחוץ לשעורי תנ"ך, ולעומת זאת שנה שלמה בחטיבת ביניים הוקדשה ללימוד ההסטוריה של הנצרות (ללא שום אזכור של מסעות צלב).

  5. תומר הגיב:

    תראה את זה, יוסי:
    http://news.walla.co.il/?w=/0/1774617

  6. סמולן הגיב:

    תמיד נחמד לקרוא טקסטים היסטוריים. הפעם משהו מתקופת השיא הקצרה של האנטי-ציונות. מקסים. מעורר זכרונות על ימים שבלי לציין את הציונות כמקור לרוע לא היית יכול לכתוב, ממש כמו שלא היה אפשר שלא לדבר על אדוארד סעיד פוקו ודרידה (זוכרים ?).

    יש לדעתי החלטיות מוגזמת בפסיקה שהאפיפיוריות לא התקיימה עד לקרע הגדול. השימוש במונח "אפיפיור" לתיאור הבישוף של רומא נפוץ מאד, גם בספרות מחקרית מתוקתקת לעילא, וגם כאשר מדובר על המאות הראשונות לספירה, או ימי הבינים המוקדמים.

    כמובן, כדאי לציין שבורות היסטורית בהיקפים שתוארו כאן היא דבר מקובל בהחלט. אני מאמין שהכותב – תואר ראשון בהיסטוריה, כמדומני ? – לא יודע יותר מדי, אה, שפות תכנות. על אף שהוא לא היה מתקיים באותו אופן בלעדיהן. יש בורות, היתה בורות, תהיה בורות, צריך לצמצם בורות. אבל לטעון שזה משהו שאופייני רק לנו זו רשעות. ואולי רשעות מסוג שמאפיין אותנו יותר מדי.

    ציטוט (מזכרון) מפתיחת ספרו של רוברט חזן על היהודים ומסע הצלב הראשון. ובכן, במאה ה 11 היו יהודים בגרמניה (נדמה לי שהוא פותח בגרמניה), והם ביצעו מדי פעם מעשי פשע שנרשמו ברשומות המקום. אין בכך להפתיע, כותב חזן. בני אדם מבצעים מדי פעם מעשי פשע, ויהודים הם בני אדם. גם ישראלים.

    • עדו הגיב:

      בפוסט כתוב שלא היו יהודים בצרפת ואנגליה, כך שיוצא שגם לפי הפוסט בגרמניה כן היו יהודים.

    • מני זהבי הגיב:

      הבעיה היא לאו דווקא הבורות (שבמידה רבה, תמיד הייתה ותמיד תהיה). הבעיה היא מה שיש בראשם של ההמונים בעקבות הבורות הזאת. ומה שיש בראשם של המוני יהודים בישראל הוא התפיסה שלפיה כל העולם שונא אותם, תמיד שנא אותם, ולכן אין יותר מדי סיבות לחיות לפי הנורמות של "העולם". תפיסה כזאת, לא רק שהיא לא מבוססת במיוחד מבחינה היסטורית, היא גם הרת אסון מבחינה מעשית.
      נ.ב. אין לי סנטימנטים מיוחדים לחג תחילת שנת המס החדשה, ונסיונות להפוך אותו לסמל של חופש ונאורות בארץ מוכת פונדמנטליזם יהודי מעוררים אצלי בעיקר גיחוך.

      • סמולן הגיב:

        מני, אתה יכול לנמק את שלילת "העולם שונא אותנו", בעבר ההיסטורי ובהווה ? מה המבחן לאדישות העולמית – או אולי אפילו האהבה העולמית ?

        • מני זהבי הגיב:

          לא אהבה מיוחדת, אבל אדישות כן. לרובה המוחלט של האנושות היו תמיד עניינים חשובים יותר לעסוק בהם מאשר לרדוף את היהודים. התפרצויות של אלימות אנטי-יהודית, שהתרחשו מדי פעם, הן יוצאים מהכלל, לא הכלל עצמו. וגם ההתפרצויות הללו היו, בסופו של דבר, די מוגבלות במקום ובזמן. מיעוטים דתיים אחרים, שכוחות משמעותיים בעולם הנוצרי או המוסלמי בחרו להתנכל להם, נקלעו במהרה למצב חמור הרבה יותר מזה של היהודים. הזורואסטרים והאלביגנסים הם שתי דוגמאות שעולות לי כרגע בראש; אני בטוח שהיו יותר.

          • סמולן הגיב:

            אני לא בטוח שמבחן התוצאה בודק באופן משמעותי את עוצמת הכוח שהופעל כנגד היהודים, ועוד פחות מזה את השנאה. אגב, גם המקרים שאתה מצטט לא הכי רלוונטים: הזורואסטרים חיים עד היום, והם מתמעטים לא בגין רדיפה.

            הקתארים: עד כמה שידוע, הם לא נשנאו על ידי קתולים שגרו לידם (ונלחמו למענם). אבל בימים מסויימים הקהילה הנוצרית היתה הולכת להשליך אבנים על יהודים. כך שאם לוקחים את לנגדוק במאה ה 12 כמקרה מבחן, ברור שהיו שם אנשים טובים – הקתארים – שנלחמים עבורם. וגם אנשים אחרים, שמשליכים עליהם אבנים מדי פעם.

  7. גיל ב' הגיב:

    אני לא יודע מה לומדים היום אבל אני למדתי החל מכתה ד' היסטוריה עתיקה (מצרים, אשור, בבל) ויותר מאוחר למדנו על הנצרות הקדומה והאיסלם. למדנו גם על תור הזהב בספרד וגם על הכיבוש המוסלמי שם. מה שבכן בתיכון, למדתי היטוריה מינימלית (2 נקודות) וזה היה בעיקר תע"י ואפס היסטוריה כללית. אבל, כשאני משווה את זה לכמות ההיסטוריה הכללית שלמדה אשתי, ילידת ארה"ב, זה הרבה יותר. ילדים אמריקאים גדלים בלי שום ידע על העולם שמחוץ לארה"ב.

  8. זו ש הגיב:

    ההפנמה האמיתית שלי את הענייןהזה הגיעה ממש לא מזמן, כשנאלצתי לחפור מאי שם את תעודת הבגרות העתיקה שלי כדי לתרגמה ולהציג לצורך לימודים בחו"ל. פתאום מאוד צרם לי שיש שישה מקצועות, מתוכם שניים הם תנ"ך ותולדות עם ישראל, שגם נמצאים בראש התעודה, לפני מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה וצרפתית. מאוד רלוונטי מחוץ לגבולות ארץ חמדת אבות.

  9. איה רוזן הגיב:

    בעקבות דיון קצת עם בעלי שאלתי כמה אנשים השבוע שגרו או גרים בארה"ב, אלבניה, אנגליה, יוון ויפן אם הם חוגגים את הסילבסטר, אף לא אחד מהם ידע על מה אני מדברת, הם כולם חוגגים את new year's – השנה החדשה.

    אני לא סגורה על מאיזה ארץ / תרבות הגיע הסילבסטר הזה, אבל לא נתקלתי עדיין במדינה מלבד ישראל שמכנה את החג הזה "סילבסטר".

    • גיל ב' הגיב:

      תשאל אנשים מגרמניה או מפולין.

    • גיל ב' הגיב:

      תשאלי…

    • ג'ו הגיב:

      לא יותר פשוט לקרוא בויקיפדיה את ההסבר?

    • ש.ב הגיב:

      סילבסטר זה לא שמו של החג שחוגגים, אלא שמו של "יום טוב" (דרגה נמוכה של חג) שחל באותו התאריך אבל לרוב לא מציינים אותו, אצל הקתולים. לפעמים, בארצות קתוליות קוראים לתאריך סילבסטר. איך זה הגיע לארץ, אין לי מושג.

      • סלבה הגיב:

        בלוח השנה הקטולי מציינים את יום פטירתו של הקדוש סילבסטר, שמת ב-31 לדצמבר. סילבסטר היה אפיפיור בזמן שהקיסר קונסטנטין המיר את דתו לנצרות, ויש הרבה סיפורים שמיחסים את ההמרה של הקיסרות הביזנטית לזכותו של סילבסטר. מעבר לזה יש כל מיני סיפורים והגזמות אחרות על הדמות הזאתי.

        נדמה לי שמציינים את היום דווקא ב-1 לינואר, אבל לא בטוח. אני גם לא יודע להגיד לכם מה מיוחד בו או נחשב תחום האחריות שלו בתור קדוש.

  10. מודי תולשששש הגיב:

    מבית הספר אני זוכר שדווקא כן למדנו על מסעי הצלב, על תור הזהב של ספרד, על תרבות בית שני (איסיים וצדוקים) לפחות באותה המידה שלמדנו על אסונות.

    על pontifex maximus לא למדנו (ובצדק! כמה אפשר להעמיס?), והסיפור על רבי עקיבא – ובכן, אין לי מושג על איזה סיפור אתה מדבר.

    אשתי האוסטרלית, לשם השוואה, מעולם לא למדה על הסיבות לפריצת מלחמת העולם הראשונה, על אביב העמים, או על הובס, לוק, פיין והולדת הדמוקרטיה.

    העובדה שאנשים זוכרים שטויות על היסטוריה היא שאנשים לא זוכרים כלום מהתיכון, וזה בעיקר כי זה לא מעניין אותם.

    בקיצור, אני חושב שאתה משמיץ לשוא.

  11. אור שחר הגיב:

    אני לא חושב שהחינוך לבורות הוא אינהרנטי למערכת החינוך הציונית דווקא. ללא ספק דמויות כסער ולבנת הכניסו יודו-פאשיזם למערכת החינוך (כל קשקושי ה"מורשת" וכו'), והפכו את לימודי ההסטוריה ללימודי מורשת הליכוד. אך אני בזמנו של שריד למדתי
    על המהפכה הצרפתית, על סטאליניזם ולניניזם ועל ארה"ב בשנות המשבר והניו-דיל.

    מובן שחלק גדול לא היה נוכח (מלחמת האזרחים הספרדית, האימפריה הרומית, ימי הביניים, וכו') אך מן הסתם לא ניתן ללמד הכל במסגרת הלימודים התיכוניים. הפריזמה לא הייתה תמיד "יהודית" בעיקרה.

    זהו פקטור של שר חינוך וממשלה, לאו דווקא של ציונות. אני גם לא חושב שאנו צריכים להמשיך עם מגמת השלילה המוחלטת של הציונות רק משום שהברברים החשוכים תפסו עליה בעלות: ציונות אליבא דברנר, א.ד גורדון וארלוזרוב איננה ציונות נוסח לבנת, נתניהו וסער, היא ציונות משכילה שבקיאה בהווי העולם ואיננה מבקשת לטמטם את הכל.

  12. שקט אבל הגיב:

    ישנו שדה של מחקר על ספרי לימוד וספרי היסטוריה במערכת החינוך, מגוון מאמרים וספרים

    הנה איש שעוסק בזה, לדוגמה (מקרית)
    http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan40/adcan-27.html

    המאמר שלך ירוויח מכמה קישורים למאמרים רציניים בנושא

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention ª הסו-קולד "סילבסטר". חותמת על כל מילה -- Topsy.com