החברים של ג'ורג'

זה כן פוליטי

צעדת מטה היחצ"נות של שליט נמשכת כבר שבוע, כאשר הצועדים מפגינים שוב ושוב שלהם מותר הכל: הצעדה שלהם היום במרכז גרמה פקקים קשים, שהזכירו לכמה אנשים את תקופת המחאה הזועמת של ימי ההתנתקות, בהבדל חד: הבריונים שחסמו אז את הכבישים פונו מהם, באלימות במידת הצורך; הפעם המשטרה מתאמת את חסימת הכבישים עם המפגינים – והצועדים הם מפגינים לכל דבר.

כמובן, רבים מהצועדים יזדעזעו מעצם ההשוואה. בר רפאלי, שהגיעה למקום, הודיעה על הזדהותה עם הצעדה, אבל כאשר נשאלה על תגובתה לנאומו של בנימין נתניהו בנושא, היא התקפדה מיד: "אני מעדיפה לא לדבר על פוליטיקה".

היחצ"נים והספינרים שעובדים עבור קמפיין שליט יכולים לרשום לעצמם הצלחה גדולה: הקמפיין שלהם נתפס כא-פוליטי כמו משחת שיניים, בעוד ההתנגדות לו היא פוליטית למשעי. האמת, כמובן, היא שצעדת שליט היא פעולה פוליטית לגמרי: היא מיועדת להפעיל לחץ על הממשלה הנבחרת כדי להשיג תוצאה רצויה למפעילי הלחץ. אין שום הבדל מעשי בין הפגנות ההתנתקות ובין הפגנת שליט; הכתומים אפילו עשו פעם משהו דומה, "שרשרת אנושית" בכל רחבי הארץ.

אבל הישראלים לא אוהבים שמדברים איתם על פוליטיקה. בעיניהם, יש משהו מגונה בפוליטיקה; הם נוטים לבלבל בינה ובין מפלגתיות ועסקנות, אבל זה לא רק זה. בתחילת שנות התשעים, עסקן צעיר בשם אברום בורג הצליח להגיע למקום בולט בפריימריז של העבודה. הסיסמה שלו היתה "להפריד את הדת מהפוליטיקה". לא, חס וחלילה, להפריד בין דת ומדינה; זה לא היה עובר במפלגת העבודה אפילו היום. אבל בין הזיהום שהוא הפוליטי ובין הקדושה שהיא הדת – זה כן.

וגם את זה צריך לציין ברשימת הסימפטומים של קריסתה של ישראל: פוליטיקה היא, במובנה הבסיסי ביותר, השתתפותם של האזרחים בחייה של הפוליטיאה. מעשה פוליטי הוא מעשה שמיועד לשנות את החיים הציבוריים, שהם נחלתם של כל האזרחים. מהסלידה הזו מהפוליטי אנחנו מגיעים בקלות לתפיסה שעצם הנסיון לערער תפיסת עולם, ליצור פרובוקציה – כלומר, ליצור שינוי – היא פסולה במהותה. ראו היבבה הישראלית כלפי המשט לעזה: "הם באו לעשות פרובוקציה!". והרי פרובוקציה משמעותה "לעורר", לטלטל את הסטטוס קוו.

הקונסנסוס תמיד יראה עצמו כא-פוליטי, אבל זו פשוט קבלת הפוליטיקה של המצב הקיים, הסכמה או הסכנה איתו. כך, אומרים לנו ש"ירושלים היא מעל לפוליטיקה", כלומר שהכיבוש של מזרחה איננו נתון לדיון; כך, אומרים לנו ש"צריך להשאיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה", כלומר בלי יכולת לערער על הפעולות הפוליטיות לחלוטין של הצבא ושל מה שהפך מזמן להיות הפלג הפוליטי שלו, הממשלה. אזרחים שמוותרים על הפוליטיקה כונו בדמוקרטיה האתונאית הדיוטיות; זה היה כינוי גנאי, שממנו קיבלנו את "אידיוט". מי שאין לו עניין בפוליטיקה, הוא אזרח גרוע; מי שוויתר על הפוליטיקה מוותר בעצם גם על הפוליטיאה – אבל בהתחשב בכך שישראל תמיד נמנעה מלחנך אזרחים, והעדיפה חיילים (ובשנים האחרונות, צרכנים ומבודרים), כנראה שזה לא יטריד את רוב אזרחיה.

תנו להם את גלעד שליט, ואת הגמר של כוכב דועך. לא בהכרח בסדר זה. את עתיד המדינה יקבעו אחרים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

59 תגובות על ”זה כן פוליטי“

  1. אבי הגיב:

    זה נכון שהמצעד למען שליט הוא פוליטי, אבל הוא הפך לקונצנזוס שמסתייג מתיוג כפוליטי כי הוא פשוט מאבק פוליטי מצליח, קונספט קשה לתפיסה בייחוד בשמאל. כשישנה תמיכה עממית במאבק ברמה כזו, אפילו המשטרה לא תתערב בו, והציבור לא יתרעם על הפגיעה האירעית בנוחותו דרך חסימת הכבישים כי הוא רואה בכך הקרבה שולית אל מול צדקת המטרה.

    זה נכון שהמצעד פוליטי כמו הפגנות הכתומים וכמו הפגנות שייך ג'ראח. ההבדל הוא אכן לא מהותי אלא כמותי, כלומר, נמדד ברמת התמיכה לה זוכה המאבק. המאבק למען שחרור שליט הפך בתהליך מצליח לקונצנזוס שמעצם הגדרתו, הלוקחים בו חלק אכן מביעים יותר אחדות מהפילוג האופייני למאבקים סקטוריאליים. במובן והקשר זה, בר רפאלי צודקת בהימנעותה מביקורת על נאום ביבי מאחר והיא לא מעוניינת לקומם את הליכודניקים מבין הצועדים. למה שתתקיף את הקומראדים שלה? מבחינתה היא רכשה תודעה מעמדית: היא רואה דרך האופיום להמונים של שמאל וימין את הדבר המהותי: החייל החטוף

    השורה התחתונה היא שמודל קמפיין שליט הוא מודל חיובי ומלהיב של הצלחה פוליטית ומייצג מצב נשאף שכל אקטיביסט אמור להיות כמה אליו. אפילו אם בר רפאלי הצטרפה לצועדים והסתייגה מהתבטאות פוליטית מתוך קרייריזם אופורטוניסטי ציני – זה חלק מהעניין – התמיכה בשחרור שליט משתלמת, היא בון-טון. האם המטרה של הנאבקים נגד הכיבוש איננה בדיוק זו? לגרוף תמיכה נרחבת מספיק כדי שבר רפאלי תרגיש שזה יחמיא לה להיות מקושרת עם המאבק הזה? האם המטרה של מארגני החרם התרבותי איננה להפוך לקונצנזוס רחב מספיק שבמסגרתו פלח מכריע מהציבור יראה בויתור על מופעים מחו"ל הקרבה זניחה ביחס למטרה?

    קמפיין שליט ראוי להצדעה על הצלחתו ולא לבוז מריר ומתנשא. יותר חשוב, הוא מודל לבחינה ולמידה לכל מי שמבין שלהגיע לקונצנזוס זה לא מחלה או קללה, אלא המטרה של כל מי שמחוייב לשינוי עליו הוא מכריז בקולי קולות כהכרחי

    • דור הגיב:

      מה השינוי שהקמפיין חותר אליו?

      איך מה שהם עושים שונה מלהפגין בעד שלכל אחד מאיתנו תהיה בריכה בבית?
      או מלהתפלל? 🙂

      • אבי הגיב:

        המצב: גלעד שליט שבוי
        המצב הנשאף: גלעד שליט חופשי

        מקווה שאתה מבחין שכדי לעבור ממצב א' למצב ב', נדרש שינוי – במדיניות, בסדרי עדיפויות, בהרכב הממשלה אולי

        אפשר לקרוא לזה סינגל אישו – שמתעניין בקייס נקודתי ולא בשינוי גורף. אבל בהחלט אפשר לדבר על הרגש הקולקטיבי שהמאבק הזה מייצג (תחושה שהיחיד מופקר על ידי השלטונות וכו)

        אם אתה עד עדי כך מנוכר למניעי המאבק הזה כדי להשוותם לקמפיין למען בריכות שחייה בבית, אני חושש שאין לך את הכלים המינימליים הדרושים כדי לייצר השפעה ציבורית לכיוון כלשהו, במקרה ואתה מעוניין בכך. אם לא, אז סליחה על ההטרדה

        • Quercus הגיב:

          "מקווה שאתה מבחין שכדי לעבור ממצב א' למצב ב', נדרש שינוי – במדיניות, בסדרי עדיפויות, בהרכב הממשלה אולי" – הוא ודאי מבחין בזה. אבל משום מה, רבים מאלו שמפגינים "למען גלעד שליט" דווקא לא מבחינים בזה, וכל פעם ששואלים אותם *איך* הם מציעים לשחרר את גלעד שליט, הם מסרבים להתייחס מפני ש"זה פוליטי". זו כל הנקודה כאן.

        • ארז הוכמן הגיב:

          בכל המדינה כולה לא תמצא בנאדם אחד שמתנגד לשחרורו של גלעד שליט, גם גדול שונאיו שהיה מקבל ממנו מכות בתיכון (לו היה כזה) התרכך כבר מזמן ורוצה את גלעד בבית. הקונצנזוס סביב זה מוחלט. אז מה יש להתדיין בעצם ? על הדרך.
          וזה בדיוק מה שהתומכים של גלעד שליט מסרבים לדבר עליו, על הדרך, ובגלל זה הם בזויים.
          שיתפצלו בבקשה לשתי חבורות – אחת תדחוף לשחרר את גלעד שליט ע"י שחרור כל מחבל ומחבל, והשנייה תדחוף לשחרר את גלעד באמצעות פעולה צבאית נוראה ואיומה בעזה – ואז יהיה לנו דיון אמיתי פה, אז יהיה על מה לדבר ובעד מה להפגין.
          כל זמן שהם מסרבים לדבר על "איך" המאבק שלהם יישאר בזוי.

    • עדיגי הגיב:

      עד כמה המאבק הוא באמת קונצנזוס? או שזה מה שרוצים שתחשוב?

      • אבי הגיב:

        זה מה שמי רוצים שאחשוב? אבי ניר? הבונים החופשיים? הלטאות מחליפות-הצורה?

        תראה/י, יש כאן סימנים קונקרטיים ברורים בשטח (התחשבות השוטרים והציבור בצועדים) לקונצנזוסיותו של המאבק. אני לא חושב שגם עם שוחד או מיינד קונטרול מישהו יצליח לגרום להתנהגות כזאת סביב שייך ג'ראח. לייחס להתנהגות הגורפת הזאת קיום מטאפורי ולא ממשי נראה לי כעיוורון עצמי מכוון – והשאלה מה יוצא לך מזה

        אבל בסדר, נגיד ש'זה מה שרוצים שאחשוב'. ריספקט למי שזה לא יהיה שרוצה את זה על יכולתו. גם מזה כדאי אולי ללמוד, במקום לצקצק ולהרגיש מיעוט צודק ונרדף

        • Quercus הגיב:

          יש קונצנזוס לזה ש"צריך" לשחרר את גלעד שליט. אין שום קונצנזוס לגבי אילו ויתורים ניתן, צריך, מותר וכדאי לעשות למען השגת ה"מטרה" הזאת, והסיבה שנראה שיש קונצנזוס, היא שהמאבק מסתיר את זה שהוא בכלל לא מדבר על נושא הויתורים.

        • מקלאוד(בלימודים) הגיב:

          מטה המאבק יצר מצב שבו או שאתה איתם או שאתה נגד שחרורו של גלעד שליט,מצב שבו אנשים שאני מכיר שמתנגדיל לשחרור בכל מחיר הצטרפו לצעדה כי צריך לשחרר את גלעד

          אני משוכנע לחלוטין שלפחות חצי מהצועדים אפילו לא מודעים למחיר אלא פשוט מתנהגים כמו ילדים קטנים שאומרים אני רוצה…

    • באנדר הגיב:

      הקמפיין הזה מצליח כי הוא ריק מתוכן.
      במידה והיה מנסה לומר משהוא בעל תוכן כמו: יש לשחרר 1000 אסירים או לפנות שטחים תמורת חייל בודד הוא היה נכשל.
      איזה שינוי בדיוק "התנועה החברתית" הזאת שואפת להשיג?

      • דורצח הגיב:

        משב"א (מה שבאנדר אמר). ומילא אם הקמפיין הזה היה מכוון לעיניים בין-לאומיות, עם קייס חזק – חייל מוחזק ארבע שנים בשבי בלי שניתנות לו הזכויות הבסיסיות המגיעות לשבוי, ותוך העלאת דרישות הזויות לשחרורו. אבל אפילו לשם הקמפיין הזה לא הולך, אלא פנימה. זה נראה בעיקר כמו ניסיון של הרבה מאוד אנשים להרגיש שהם עשו "משהו חשוב".

        אבל דווקא ההתקפה על חסימת הכבישים אינה במקומה. גם מחאת רוכבי האופנועים, למשל, נעשתה בתיאום עם המשטרה. לא מעט מחוסמי הכבישים בתקופת ההתנתקות לא ממש ניסו לתאם את ההפגנות שלהם עם מישהו, ובעיקר חיפשו את העימות.

      • אבי הגיב:

        זוהי טאוטולוגיה תבוסתנית: ההנחה היא שרק מה שלא משנה כלום משנה משהו היא לופ הגיוני, דרך ללא מוצא. ההנחה שהשמאל לא מצליח לשנות רק כי יש להצעות שלו סבסטאנס ממשי, לא רק שהיא מגלומנית, היא גם מפונקת ונרקיסיסטית ומשליכה את האחריות בכשלון לייצר שינוי על הציבור והמערכת שלא תיתן לשינוי אמיתי לעבור.

        • Quercus הגיב:

          מי דיבר על השמאל?
          הטענה דיברה על הקמפיין של ה"מאבק למען שחרור שליט", ואמרה שהסיבה שהוא מצליח היא כי אין בו תוכן.
          לא דובר על קמפיינים אחרים כלל, לא דובר על האם יש בהם תוכן או לא, ולא דובר על האם הם מצליחים או לא ומדוע.
          אתה סתם עשית עכשיו איש-קש.

        • אלכס ז. הגיב:

          מגלומני ונקיסיסטי, אבל נכון! מה לעשות שקשה יותר ליישם מדיניות עם תג מחיר גבוה. זה לא מוריד מ"כשלון" השמאל כי לימין מצליח ליישם גם החלטות קשות (ע"ע התנתקות), אבל כל ימני שפוי למחצה מבין שיש צורך להתייחס גם לחסרונות המדיניות שלהם.
          אם כל מה שאתה עושה זה לצעוק "אני רוצה!1!!" מבלי להתייחס למחיר אתה בהחלטת תקבל תהודה גדולה בקרב אנשים שגם לא אוהבים לחשוב על התוצאות (שהם הרוב) וכמעט אפס תהודה בקרב אלו שאמורים לחשוב על תוצאות (שמהם מורכבת הממשלה). זה מסביר למה יש קונסנזוס סביב שליט, אבל אין פוליטיקאי שמוכן לשחרר אותו.

    • סמולן הגיב:

      בתור מי שדי מתנגד לקמפיין שליט ולהיסטריית שליט (באופן די מוזר, אני מסכים עם יוסי כמעט בכל מה שכתב: שליט חייל, חיילים נשבים, לפעמים לתקופה ארוכה. אם הדבר הזה מוריד את המדינה ששלחה אותם על הברכיים, הרי שלמדינה הזו אין חיילים).

      אבל הביקורת על המסע השליטיסטי ועל ההצלחה שלו נובעת לדעתי מההגיון הבסיסי של הכתיבה המסאית בארץ: מה שישראלי הוא חרא. על כן, אם קמפיין-שליט מצליח לאגד הרבה ישראלים, הוא רע, פגום, טינופת נחותה (חרא). את הרעיון המרתק הזה, ששורשיו לדעתי – סתם, לא מבוסס – במסורת הייקית-יצחק-לאורית של "הארץ", אפשר למצוא בכל דבר. אפילו תנועת המונים שמבקרת את הממשלה באופן רדיקאלי – עד כמה שהרעיון להשליך את מדינת ישראל אל תהום של דם ומוות בעבור חייל אחד הוא רדיקאלי – היא לא מספיק טובה. הטוב הוא בהכרח מיעוט, כדי שיוכל להתריס כנגד הישראליות.

    • גרייף הגיב:

      אני לא חושב שהבנת את הבעיה:

      המצב הקיים: יש בין אזרחי מדינת ישראל שאין להם ביטוח רפואי משלים
      המצב הרצוי: לכל אזרחי מדינת ישראל יהיה ביטוח רפואי משלים ואף מעבר

      אני רוצה לשנות את המצב הקיים למצב הרצוי; זו פעולה פוליטית. אבל, כאשר אני נדרש למאבק הזה, אני גם מכיר בכך שיש לו עלות. למשל, הוא דורש יותר השקעת כסף במשרד הבריאות; הוא דורש רפורמה בבתי החולים; הוא דורש איסור בחוק על אדם דתי להחזיק משרה במשרד הבריאות.

      המאבק הפוליטי של גלעד שליט הצליח, בדרך תעתוע יחצ"ני, להעלים לחלוטין את הנקודה הזו. המעבר מהמצב הקיים למצב הרצוי הוא דרך תפילה, wishing makes it so: אין שום דיבור על מחיר, על סדר עדיפויות, על מה עדיף ומה ראוי. כאילו אם 6 מיליון אנשים יצטרפו לקבוצה בפייסבוק, גלעד שליט ישוחרר.

      זו הביקורת; זה לא "בוז מריר ומתנשא" על כך שהקמפיין הזה מצליח והקמפיין נגד הכיבוש פחות; זו עצבות תהומית על הטמטום שאליו מגיע הקמפיין הזה, המביע עצמו דרך בוז שוקולדי.

  2. א.ב. הגיב:

    הם צריכים להקים מפלגה ולרוץ לכנסת. זו הדרך היחידה שלהם להשיג משהו.

  3. איתי קנדר הגיב:

    הדבר מתקשר לי בטיבעיות אל מקרים בהם שוטרים ביקשו לפזר התקהלות בה לקחתי חלק בטענה ש'ההפגנה מפר את הסדר'. ובכן, היה צריך לומר להם (אם הפחד מהאגרופים שלהם לא היה כ'כ רב), הסדר לא טוב לי… הוא לא לטעמי, ואני אשמח להפר אותו. בהפגנה האחרונה שהשתתפי בה, שהייתה בעד ביטול תקפות חוק ההתישנות על מקרים של אונס קטינים, היה משעשע ממש לחשוב איזה סדר מערערות המפגינות. זה היה כל כך אבסורדי, שהשוטרים בדקו את החוק והתפזרו משם בעצמם…!

  4. ג'ו הגיב:

    סחתיין על "הזרוע הפוליטית של צה"ל"

  5. עמית ו הגיב:

    אגב, מה רע בחסימת הכבישים? כפי שציינת – היא מתואמת עם הגורמים הרלוונטיים. חוסמים רחובות וכבישים על שטויות אחרות – מביקורי ראשי מדינות זרות ועד למצעדי גאווה או מרתון ירושלים. במה שונה ההפגנה הזו? רק בסדר הגודל.

    • שי אלקין הגיב:

      אין רע, אבל אני יודע כי התעריף שגובה המשטרה על חסימת כבישים לצורכי מרתונים, למשל, גבוהים מאוד. אני תוהה מי מממן אותם כאן, אם בכלל.

  6. זכותם של אנשים להפגין והפגנות לפעמים חוסמות את הדרכים. קורה. אבל יוסי צודק שבריא מאד לשאול גם שאלות לא נעימות. האם תמיכתם של עיתוני התשלום במהלך שבא לכופף את ראש הממשלה (הנתמך על ידי החינמון) היא מקרית?

    אני אגב בעד העסקה. גלעד שליט מהווה מטרד גדול מדי ונוכחותם של כמה מחבלים כלשעצמה היא לא מה שייצור גל טרור. משה קרון אומר דברי טעם בנושא. http://moshekron.com/blog/?p=2117&cpage=1#comment-10040

  7. גם משה פייגלין חושב שאין לשחרר עצורים מהחמאס:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/128/141.html?hp=1&cat=479

    פייגלין טוען שאם ישוחררו חמאסניקים – הרי שהם ירצחו ישראלים. השאלה היא לא אם זה יקרה, אלא כמה.
    גם גורביץ טען טיעונים דומים בעבר.

    אבל גם זאת לא השאלה.
    השאלה היא לא כמה ישראלים ירצחו כתוצאה משחרור חמאסניקים – אלא כמה יותר ישראלים ירצחו כתוצאה משחרור חמאסניקים.
    והתשובה היא שלא תהיה השפעה מספרית על מספר הישראלים המתים כלל.
    א. כי אי אפשר למדוד
    ב. כי חמאסניקים יש כמו זבל – אם לא עציר משוחרר ימלא תפקיד בכיר בחמאס, הרי שאחד שעוד לא בילה בכלא הישראלי ישרת בתפקיד זה.

    אבל מאוד מדאיג לראות את יוסי גורביץ האמוציונלי מוצא חברים לדרך בדמותם של פייגלין ובן-דרור ימיני בכל הנוגע לנושא גלעד שליט. בכל שאר הנושאים יוסי גורביץ מצליח לתת להיגיון להכתיב לו את דעותיו. לא כך בנושא חמאס ושליט.

    בטח זה קשור לאותו ביקור גורלי בשדרות כשהאזעקה נשמעה ויוסי גורביץ גילה שהפחד הכו-אנושי מתגורר גם בתוכו. ושהפחד (אמוציה חזקה לכל הדעות) גבר על ההגיון והיושר.

    • ygurvitz הגיב:

      פייגלין טוען שאם ישוחררו חמאסניקים – הרי שהם ירצחו ישראלים. השאלה היא לא אם זה יקרה, אלא כמה.
      גם גורביץ טען טיעונים דומים בעבר.

      גורמים בשמאל תומכים בהקמת מדינה דו לאומית. כך גם גורמים בקרב המתנחלים הקיצונים. מסקנה: אנשי השמאל הם מתנחלים קיצוניים.

      השאלה היא לא כמה ישראלים ירצחו כתוצאה משחרור חמאסניקים – אלא כמה יותר ישראלים ירצחו כתוצאה משחרור חמאסניקים.
      והתשובה היא שלא תהיה השפעה מספרית על מספר הישראלים המתים כלל.
      א. כי אי אפשר למדוד

      אני מודה לך על כך שאתה משמש בתפקיד החשוב של מנפץ סטריאוטיפים ומוכיח שטיפשים לא חסרים גם בשמאל. זו היתה הטענה המפגרת ביותר שקראתי בכמה שנים טובות.

      ב. כי חמאסניקים יש כמו זבל – אם לא עציר משוחרר ימלא תפקיד בכיר בחמאס, הרי שאחד שעוד לא בילה בכלא הישראלי ישרת בתפקיד זה.

      כלומר, אתה חושב שלנסיון ויכולת מוכחת אין שום משמעות. שיהיה. נסיון העבר מוכיח שמשוחררי עסקאות לא משתלבים בחברה האזרחית ושהם מבצעים פיגועים. אתה רשאי להתעלם מהעבר, כמובן.

      • אני בהחלט מאמין שמספר הישראלים שיהרגו ע"י חמאס אין קשר מובהק לשחרור/אי-שחרור אסירים.

        אני בהחלט מאמין שמספר הישראלים שיהרגו ע"י חמאס תלוי יותר בתהליכים פוליטיים גדולים בהרבה. אם תחזור תקופה של פיגועים מאסיביים – זה יהיה כתוצאה מאינטרס פוליטי של מי מהצדדים שהפיגועים יחזרו. זה לא יהיה כתוצאה מכך שחמאסניק זה או אחר נמצא בכלא או מחוצה לו.

        אם חמאס יתחיל לירות טילים לעבר ישראל, זה כי חמאס יראה בכך יתרון פוליטי. זה לא כי ישראל שחררה איזה מומחה טילים שבלעדיו אי אפשר.

        אם חמאס רוצה לשלב את האסירים המשוחררים שלו לתוך המערך הלוחם שלו – זאת זכותו. אני, אישית, לא מרגיש מכך מאויים. אני, אישית, מאמין שמידת הסכנה שחמאס מהווה עבורי (אישית) תלוי הרבה יותר באינטרסים פוליטיים ופעולות/אי-פעולות של הנהגת ישראל והחמאס, מאשר ביכולות המבצעיות של איזה לוחם/טרוריסט/ווטאבר של החמאס.

        יש גם הרבה טיעונים טובים כנגד שחרורם של אמנה מונא למשל. הטיעון שאם היא תשוחרר ימותו יותר ישראלים הוא לא אחד מהם.

        הבעיה היא שהטיעונים האמיתיים נגד שחרור אמנה מונא הם אמוציונליים – בעצם כמו השיקולים בעד או נגד שחרור גלעד שליט. לכן מעדיף יוסי גורביץ (וימיני ופייגלין) לעשות כאילו הוא מעלה טיעונים שמקורם בהיגיון. מימיני ופייגלין אני רגיל לזה – זה מה שהם עושים תמיד.
        אבל כשזה מגיע מגורביץ זה מאכזב כל פעם מחדש…

        נב. גורביץ, אתה משקיע המון בכתיבת פוסטים קריאים ומושכלים ונעימים לקריאה. בטוקבקים לעומת זאת אתה מתנהג כאילו באו עם הארץ להרוס לך את הגינה – בקיצור, הרבה פחות נעים, מושכל או מוביל לדיון.
        חבל. או שלא. קח את זה איך שבא לך.

        • ygurvitz הגיב:

          אתה מתעלם מנקודה מרכזית: האנשים שישוחררו יהיו זרז להחזרת פעולות הטרור. אין שום דבר אחר שהם יודעים לעשות בחיים ואין שום דבר אחרת שהם מכירים כדי לזכות במעמד.

          ולא, אני לא מתכוון להיות "נעים" למישהו שטוען שכל ההגיון אצלו, כל מי שמתנגד לו הוא בהכרח אמוציונלי ושכן רוחני של פייגלין.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            כדאי להזכיר שוב ושוב את הסיבה העיקרית: כניעה לטרור מעודדת חטיפות נוספות.

          • תקרא, אולי תבין:
            http://themagneszionist.blogspot.com/2010/07/let-thousand-gilad-shalits-go-free.html

            בנושא גלעד שליט, הרטוריקה שלך זהה במהותה (לא רק במסקנותיה) לזו של בן-דרור ימיני ושל פייגלין. היא אמוציונלית ומפוחדת. כמו בן-דרור ימיני היא מתקשטת בטיעונים הגיוניים כביכול – אבל בסופה היא פונה אל הבטן ואל הפחד – אל המוח התחתון.
            ואתה, יוסי גורביץ, נכנע לפעילות זו מרצון.

            אני לא מאמין ששחרור אחוזים בודדים של שבויי חמאס (תמורת 100% מהשבויים הישראלים) יהוה "זרז" לפעילות טרור. וגם אתה לא – אפילו שאתה מנסה לטעון אחרת.

    • אהרל"ה הגיב:

      "אבל מאוד מדאיג לראות את יוסי גורביץ האמוציונלי מוצא חברים לדרך בדמותם של פייגלין ובן-דרור ימיני בכל הנוגע לנושא גלעד שליט. בכל שאר הנושאים יוסי גורביץ מצליח לתת להיגיון להכתיב לו את דעותיו. לא כך בנושא חמאס ושליט."

      שעשעתני. מניסוחך משתמע שאתה חושב שהיגיון=לא ימין (תוסיף את המילה קיצוני אם בא לך). אתה משתמש במילה הזאת, היגיון, אבל אני לא חושב שהיא אומרת את מה שאתה מתכוון.

    • ניצן הגיב:

      "כי חמאסניקים יש כמו זבל – אם לא עציר משוחרר ימלא תפקיד בכיר בחמאס, הרי שאחד שעוד לא בילה בכלא הישראלי ישרת בתפקיד זה."

      כל מדיניות המעצרים של צה"ל בנויה על איתור ה"מקצוענים" וניטרולם. כי כל פלשתינאי יכול להתפוצץ באוטובוס, אבל יש מעט מאוד פלשתינאים שיודעים כיצד להכין חגורת נפץ משק דשן כך שתהיה מספיק יציבה ולא תתפוצץ בזמן ההכנה.

      כי להסתנן אל תוך ישראל זה לא סיפור, במיוחד לא מאזור יהודה ושומרון (ועשרות אם לא מאות פלשתינאים קשי יום נאלצים לעשות את זה על בסיס יומי ). אבל בשביל לתאם העברה של חגורת נפץ מג'נין אל רמאללה ומשם אל ישראל דרך הרי ירושלים מבלי שזה יתפס באחד מאותם מחסומי פתע שצה"ל מפזר ברחבי השטחים – בשביל זה צריך לפרוש רשת מודיעין.

      אם תלך כמעט עשור אחורה תזכר שכל מחוסל / עצור שני בערך התהדר בתואר "המנהדס" ולא בכדי. היה מדובר באנשי מקצוע, שידעו את העבודה. כשהמהנדסים נעלמו מהשטח הם הוחלפו בפעילים וככל שקצב המעצרים היה גבוה יותר כך הדגרדציה של הידע הייתה גדולה יותר.

      אותם עצורים, חלקם בעלי ניסיון והכשרה רבים, ברגע שהם יחזרו אל השטח ישתלבו בחזרה בתפקידי מפתח, יחזרו להעניק מהידע שלהם, קרוב לוודאי בדמות הכשרה מקצועית.

    • חתול הצשייר הגיב:

      הכי טוב לא לאסור לאסור אסירים בכלל כי זה רק גורם למוטיבציה מיותרת לחטיפת חיילים. היה צריך לשחרר את האסירים כצעד מניעה נגד חטיפות.

  8. יונתן הגיב:

    מוצלח במיוחד.

  9. עדו הגיב:

    א. לגבי הנסיון והיכולת – כפי שהוכיח המחבל מקו 405 לא צריך לא את זה ולא את זה אלא את המוכנות להיות שאהיד , זה הכל. לא צריך שום הבנה ב'הכנת חגורות נפץ' למעשה לא צריך יותר מקופסת גפרורים כדי לבצע פיגוע כל עוד גבולות הארץ פרוצים , את הפיגוע של ה11/9 באמריקה ביצעו עם סכיני מטבח.
    ב. אני מניח שהטענה ב'לא פוליטי' היא שהמפגין דורש מהממשלה לעשות 'משהו' ולא בהכרח קובע לה מה לעשות (למשל לצאת למבצע צבאי שני) ולא לחכות שהחמאס ישבר פתאום כי זה לא יקרה. האם זה תמים או מיתמם ? לא יודע

    • סמולן הגיב:

      לגבי (א): לא לדאוג, גם מקצוענות של מודיעין ותכנון, מהסוג שהוביל את קבוצת ה 11\9, נכללת ברשימת היכולות שאמורות לחזור לשטח בעקבות עסקת שליט.

      • ש.ב הגיב:

        או שלא.

        אולי מישהו שהיה כמה שנים בכלא דווקא חוזר כשהוא מנותק מהשטח, לא מקושר ולא מעודכן. אז עושים לו הרבה כבוד, אבל אני לא בטוח שיש לו יתרון על פני הפעילים הנוכחיים שנמצאים עמוק בעניינים.

        לא יודע אם זה כך, אבל נושא הערך של המשוחררים למנגנון, מעבר להיותם מור"ק מהלך, שווה בדיקה קצת יותר מעמיקה.

  10. ג'ו הגיב:

    כאשר הטרגדיה הופכת לפארסה, מהארץ היום:

    ".. למעלה מעשרת אלפים בני אדם, בהם גם רעיית שר הביטחון, הפגינו מתחת לביתו של ברק…."

    • מני זהבי הגיב:

      רגע, זאת נילי או נאווה? אם זאת נאווה, אני בהחלט מבין את רצונה להפגין נגד "אהוד ברח"…

  11. פוליטיקה (מתוך ויקיפדיה): "מדיניות (פוליטיקה) היא תחום הפעילות האנושית העוסקת בכוחות הפועלים בחברה, שימושם וחלוקתם בחברה. בישראל נוהגים להשתמש במילים 'מדיניות' ו-'פוליטיקה' במובניהן הצר והרחב כאחד."

    התחסדות (מתוך בבילון): "צדקנות, צביעות, התחזות לחסיד, היתממות, הפגנת צדקנות."

    כשאתה אומר "זה כן פוליטי" אתה מכניס ממדים של ימין מול שמאל, כן שטחים\לא שטחים, דת ומדינה וכל הויכוחים הרגילים בכנסת.
    כאן הויכוח הוא האם להחזיר חייל תמורת תשלום כואב של שחרור מחבלים רצחניים.

    וכשאתה משווה את זה ל-"פוליטיקה רגילה", אין מנוס מלראות בך מתחסד.

    • ygurvitz הגיב:

      זו אכן פוליטיקה, ופוליטיקה רגילה מאד. היא עוסקת בשאלה בטחונית ובמחיר שיש לשלם על הכרעה. שאלות כאלה כבר היו בעבר – עסקת ג'יבריל, עסקת טננבאום – וגם הן היו שאלות פוליטיות לגמרי, אפילו עם קווים פוליטיים מובהקים בקרב התומכים והמתנגדים. ההתחסדות היא בצד שטוען שזו איננה הכרעה פוליטית.

  12. שי ש הגיב:

    מכל פיגועי הטרור שבעולם, ה-9/11 הוא האחרון שהייתי בוחר בתור דוגמא לטענה שלא נדרש ידע רב כדי להוציא לפעול פיגועים – עד כמה שזכור לי, הושקעו הרבה מאוד זמן וכסף בתכנון הפיגועים (חלק מהחוטפים למדו טיסה, למען השם), והבחירה בביצוע החטיפה באמצעות אולרים לא נבעה מחוסר ידע/אמצעים אלא דווקא מבחירה מאוד מושכלת בין החלופות האפשרויות (ובדיעבד גם מאוד נכונה).

  13. דוד הגיב:

    אני סתם לא מבין את הדיכוטומיה שעושה הכותב בסוף בין "אזרחים" ל"חיילים". הרי מהו הצבא במדינה דמוקרטית (חלק הו מוסיפים – רפובליקנים) אם לא מימוש מלא של האזרחות במידתה הגבוהה ביותר? הרי אפילו גם אצל אפלטון ואריסטו, מההוגים המרכזיים של הפוליטאה שהכותב מעריץ כל כך, משמש הגוף הצבאי חלק אורגני של המדינה, והמשימות הצבאיות נישאות על ידי אזרחים ולא על ידי שכירי חרב או עבדים מכל מיני סוגים.
    במקום הדיכוטומיה בין "אזרחים" ל"חיילים", הייתי מציע לכותב להתמקד מעט. נראה שהוא לא מתכוון להבדל בין אזרחים לבין חיילים, אלא בין אזרחים שמאלנים לבין אזרחים ימניים. אבל זה משהו אחר לחלוטין.

    • אלכס ז. הגיב:

      ממש מופת לחשיבה דמוקרטית, האפלטון שלך. כמובן שלא הייתי מצפה ליותר מאדם שמדבר על "אורגניות" הצבא. אולי בכלל צריך לחזור לעבדות – גם היא נתמכה ע"י פילוסופים וגם היא נחשבה ע"י דומיך לחלק "אורגני" מחיי הפוליס?

      בקשר לאזרחים וחיילים: אני מניח שגורביץ מתכוון לאזרחים כ- civilians ולא כ- citizens. כלומר, אנשים שלא מעורבים בסכסוך. ההבחנה הזאת מתבססת על מוסר וחשיבה משפטית שהתפתחה ב-2500 שנים האחרונות וחושבת שיש הבדל בין אדם חמוש שהורג כחלק מעבודתו לאדם שלא עושה זאת.

      אגב, אם לא שמת לב, בישראל הצבא הוא צבא עבדים כי מגוייסים אנשים שלא רוצים בכך.

      • מני זהבי הגיב:

        אתה לא יודע שהם לא רוצים. כלומר, חלקם כנראה לא, וחלקם דווקא כן, והיחס המספרי בין שני החלקים האלה אינו ידוע. אבל בכל מקרה, להתייחס לגיוס חובה כאל עבדות זה דמגוגי משהו — בערך כמו להתייחס לגביית מסים כאל שוד בידי המדינה.

        • אלכס ז. הגיב:

          ראית פעם ג'ובניק מורעל? יש כאלה, אבל לא הרבה. אצל הקרביים המצב הפוך – הרוב בחרו ללכת לשם. ככה שאפשר להגיד שהיחס בין הג'ובניקים לקרביים נותן אינדיקציה מסוימת לרצון לשרת.
          אפשר כמובן להגיד שהצבא ממילא זקוק להרבה ג'ובניקים כדי לשרוד ושלא לכל מורעל יש פרופיל קרבי, אבל המציאות הצה"לית – עם שישה חיילים על כל תפקיד ג'ובניקי שכל מה שהם זה לגרב"ץ – די פוגעת בטענה הזאת.

        • אור ברקת הגיב:

          תשלום מיסים הוא חלק מהסכם חברתי על פיו משמשים חלק מכספי האזרחים למימון המערכת (בעיקרון, אם לא בפועל). שירות צבאי הוא דבר שבמסגרתו משתלטת המדינה על כמעט 100 אחוז מחייו של האזרח למשך מספר שנים.

          אני חושב שההבדל הכמותי בין שני המערכות מספיק גדול בשביל שהדעה ששירות צבאי מהווה עבדות לא תהייה דמגוגית. ולא, העובדה שחלק גדול מהעבדים רוצים בעבדותם לא משנה את זה.

      • אלון מ הגיב:

        אלכס, בראוו – מחיאות כפיים – לוגיקה במיטבה. או שמה אומר, דמגוגיה בצורתה הזולה ביותר.

        נתון:
        1. יש גיוס חובה. 2. יש אנשים שאינם רוצים להתגייס ובכל זאת מגויסים.

        מסקנה: שירות חובה = עבדות.

        תאמר לי אם כך, אם נניח קיומה של מדינה שבה כולם עבדים של כולם, מה המשמעות של עבדות, הא?

        אבל למה לעצור כאן?
        נתון:
        1. המדינה מטילה מס הכנסה. 2. יש אנשים שאינם רוצים לשלם מס הכנסה אך בכל זאת נאלצים לשלם.

        מסקנה: עבודה חוקית = עבדות.

        מצחיק שאתה מעיר על החשיבה הדמוקרטית בזמן שאתה יוצא נגד גיוס חובה. הרי בזה לא צריכים להיות דמוקרטיים. עדיף להיות כמו האמריקאים ששולחים את כל החלשים שללא הגיוס לצבא לא יהיה להם שום סיכוי לצאת ממעגל העוני שלהם. משום מה זה נשמע לי קצת יותר קרוב לעבדות.

        ואגב, גם צבאות דנמרק, פינלנד, יוון, גרמניה ושוויץ הם צבאות עבדים? כי גם אצלהם יש גיוס חובה. אבל הם אירופאים טהורים ואנחנו ישראלים מצורעים אז אי אפשר להשוות, נכון?

      • אלכס ז. הגיב:

        למני ואלון,

        איני לא יודע מה איתכם, אבל אותי לימדו שעל עבודה צריך לתת תמורה הולמת, ואם לא אז מדובר בעבדות עם שם יפה. הדבר נכון פי כמה כשמדובר בעבודה שדורשת סיכון חיים.
        אפשר ללכת בדרכם של סוחרי נשים וחקלאים שמעסיקים עובדים זרים ולטעון שזה שהסחורה/מכונה האנושית שלהם מקבלת פחות משכר מינימום היא עניין של היד הנעלמה. עובדה שתמיד יש להם עובדים!
        אבל לעניות דעתי, אם המדינה לא רוצה/מסוגלת לתת אפילו שכר מינימום לחיילים שלה, אם כל שנה מתרחבת תופעת החיילים הרעבים ואם המדינה אוסרת על החייל לפרנס את עצמו בעבודה אמיתית במקום לסכן את חייו תמורת נזיד עדשים – אז כן, היא מפעילה עבדות מודרנית!

        • אלון הגיב:

          אור,

          ציטוט:
          "תשלום מיסים הוא חלק מהסכם חברתי על פיו משמשים חלק מכספי האזרחים למימון המערכת (בעיקרון, אם לא בפועל)."

          ובכן, שירות חובה הוא חלק מהסכם חברתי שאומר 'אני אשמור עליך היום (ולא משנה אם בתור קרבי או לא) ואתה תשמור עלי מחר'. עיקרון ההדדיות. יתרה מזו, קיים גם מנגנון השירות הלאומי שמאפשר לתרום גם בערוצים אחרים. זה לגבי העניין המהותי.

          לגבי העניין הכמותי. האזרח הממוצע משלם מיסים בסך ממוצע של לפחות 30% במשך תקופת עבודתו.
          בהנחה שאדם עובד מגיל 21 עד 67 = 46 שנות עבודה. כלומר, 30%*46= 13.8 שנים מחייו של אזרח עוברות בעבודה חינם (לראייתך) למען המדינה. זה הרבה יותר מ3 שנים + מילואים (שהרוב לא עושים היום, כמו גם סדיר). כך שגם בעניין הכמותי אין לך קייס. אם יש הבדל, הוא הבדל זניח של איך לפרוס את התשלומים.

          אלכס,
          בוא נתחיל מזה שלא תסיט את הדיון לגובה השכר.

          הטענה שלך היתה טענה מהותית. כפי שהצגת זאת מאחר ויש אנשים שלא רוצים לשרת ומחייבים אותם לעשות זאת הצבא הוא צבא עבדים. הראיתי מדוע לא היא ולא ענית לשום טיעון שהעליתי. רק החלפת את הנושא.

          לגבי השכר, זה כבר דיון אחר לגמרי. כזה שלגביו אין לי דיעה מוצקה, אגב. מן הסתם השכר שמקבל חייל בחובה הוא לא שכר אמיתי, בקושי דמי כיס.
          לגבי הטיעונים נגד העלאה אני יכול לציין כי העלאה כזו (לשכר המינימום למשל) תגרור אינפלציה רצינית בתקציב הביטחון שתקוזז ממקום אחר ברובה. אין מה לעשות, התקציב הוא ברובו משחק סכום אפס.
          אני לא אומר שבגלל זה לא צריך להעלות. אני לא יודע, אין לי מספיק נתונים. מה שבטוח כדאי לבצע העלאה כזו, אם בכלל, כחלק מרפורמה שלמה ובהחלט יעזור אם ישתחררו תקציבים מיותרים גם ממשרדים אחרים (כמו לימודים חינם לכל החיים לחרדים).

          לגבי הטענה לגבי חיילים רעבים, אשמח אם תביא אסמכתאות לזה. עד כמה שידוע לי, חיילים מקבלים לינה (אם הם נמצאים בבסיס סגור) ואוכל במהלך שהותם בבסיס. חיילים בודדים מקבלים דירה ומענקים וחיילים נזקקים מקבלים סיוע והתחשבות דרך מנגנוני הת"ש.

          לגבי האבטלה הסמויה בצה"ל, זהו עניין שיש לטפל בו. לקצר את משך השירות, להעביר חלק לשירות לאומי ובכל מקרה להפיק תועלת מהשירות. זה לא אומר שעצם גיוס החובה הוא עבדות.

          אני רוצה להדגיש, שום דבר לא קדוש בגיוס חובה. יש מדינות שעודות כך ויש כאלו שכך. לכל גישה יש את הטיעונים התומכים שלה והחסרונות שלה. אני אישית חושב שחשוב לשמר בישראל גיוס חובה מהרבה סיבות (והכוונה היא גם לשירות לאומי ומנגנונים אזרחיים ולאו דווקא לצבא).
          אבל בלי קשר לאם אתה חושב שצריך להיות גיוס חובה או לא, עבדות זה לא.

          אשמח אם תגובות נוספות יבואו ביחס למה שכבר כתבתי ולא בשינוי הנושא.

          • אור ברקת הגיב:

            לא יודע, לי זה נראה כסובייקטיבי ההרגשה שלי היא שגם אם לאורך השנים אשלם הרבה יש הבדל גדול בין זה לבין השתלטות מלאה על חיי (שים לב, שלא התייחסתי כלל לשאלת השכר לחיילים – לא רלוונטית בעיני). אתה יכול לא להסכים, זה לא הופך את הדעה הזו לדמגוגית

          • Quercus הגיב:

            מצחיק איך אתה יכול להאשים בדמגוגיה.
            ה"חישוב" שעשית, אין לו שום ערך – "אם יש הבדל, הוא הבדל זניח של איך לפרוס את התשלומים." – אוקיי, אז בוא בבקשה תשלם למדינה את כל המסים שאתה אמור לשלם לה עכשיו, ברגע זה. במילא ההבדל זניח, לא?

            "קיים גם מנגנון השירות הלאומי שמאפשר לתרום גם בערוצים אחרים." – רק שבשביל להגיע לשם אתה צריך להיות או בחורה דתיה או שקרן.

            "אין מה לעשות, התקציב הוא ברובו משחק סכום אפס." – אני מבקש ממך להבין מה המשמעות של הביטויים שאתה משתמש בהם, לפני שאתה משתמש בהם. "משחק סכום אפס" זה משהו אחר ממה שהתכוונת:
            http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7_%D7%A1%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%90%D7%A4%D7%A1

            ובאשר לטענה עצמה – זה שיש "הגיון כלכלי" בעבדות (ואני מניח לצורך העניין שיש, על-אף שלדעתי אין), לא מצדיק אותה.

            ואחרון – סתם שתראה, הגדרה של "עבדות" מוויקיפדיה:
            "עבדות או שעבוד הנו מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו. […] מושא העבדות מכונה עבד. העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר עושה זאת מרצון בעוד שהעבדות נכפית."

            איזה מאפיין שנרשם כאן *לא* מתקיים במקרה של צה"ל? כי אני לא זיהיתי אף אחד כזה.

  14. מני זהבי הגיב:

    ככל שאני מבין, הבעיה עם סוחרי נשים אינה טמונה בכך שהם אינם משלמים שכר נאות לנשים הנסחרות על-ידם אלא בכך שהם מכריחים אותן להעמיד את גופן לכל דורש.
    כמובן, גם המדינה מכריחה את צעיריה לשרת (אם כי בישראל מגזרים שלמים פטורים מהחובה הזאת). אבל העניין הוא שלמדינה מותר לעשות דברים שלגופים פרטיים אסור — למשל, להטיל מסים. הצד השני של אותו מטבע הוא שהמדינה חייבת לספק חלק מסוים של צורכי היסוד של אזרחיה — לכל הפחות, מה שמכונה בעגה המשפטית "קיום מינימלי בכבוד". אז אם יש חיילים רעבים, זה כשלון של המדינה אבל זה אינו טיעון שמצדיק את הגדרת שירות החובה כעבדות.
    אומנם, מדינה מתוקנת צריכה להימנע ממצבים, שבהם הטלת חובות מסוימות על חלק מאזרחיה עשויה להעמיד אותם במצב שהם יידרשו לעשות דברים המנוגדים באופן קיצוני לתפיסתם המצפונית. לכן, בני אדם המחזיקים בהשקפת עולם פציפיסטית צריכים לקבל אפשרות לא להשתתף בפעילות אלימה. מדינת ישראל רחוקה מלהתחשב בצורה נאותה בעיקרון הזה (למרות שלהלכה, קיימות בצה"ל "ועדות מצפון"), אבל שוב, זו בעיה לוקאלית ולא טיעון שמצדיק את הגדרת שירות החובה כעבדות.

    • אלון הגיב:

      אני רוצה להדגיש שלגבי סרבני מצפון, עד כמה שידוע לי, מי שמסרב לשרת כקרבי מטעמי מצפון נענה. הצבא פחות נעתר כאשר סרבן מצפון דורש לא לשרת בכלל, גם ללא נשק כג'ובניק. אז הצבא פחות קשוב.

      לדעתי, מי שלא מעוניין לשרת בצבא צריך לעשות שירות לאומי. עם זה לא אמורה להיות בעיה לאף אחד מבחינה מצפונית (אלא אם הוא אנרכיסט שלא מוכן להשתייך למסגרת באשר היא).

  15. דרקונית הגיב:

    אתה כרגע השווית בין סחר בבני אדם לגיוס חובה?

  16. שי הגיב:

    הכותב מיתמם.
    כשאומרים פוליטיקה בישראל, ישראלים ישר חושבים במושגים של ימין ושמאל. זו אולי תוצאה של הרבה שנים של פרלמנט דו-קוטבי שמושכות השלטון עוברות בו מצד אחד לשני.
    כשהקמפיין מציג עצמו כא-פוליטי הכוונה היא בקונטקס הזה, שבו הם מתכוונים לומר שהקמפיין אינו משוייך למי שראיית עולמו ימנית או שמאלית, אלא הוא פונה לכל עם ישראל ולכל מי שחייו של גלעד שליט חשובים לו.
    אני מסכים שבראיה אקדמית, מדובר כאן בעיוות, כי כל קמפיין שמטרתו להפעיל לחץ על הרשויות הוא מטבעו פוליטי. אך כולנו חיים בישראל ומבינים מה כוונת המשורר.

    אני חושב שעשרות המשתתפים במצעד הזה ובאירועים הללו מראים שיש אזרחים במדינה שכן רוצים להשתמש בזכותם-חובתם האזרחית ולהשפיע על החלטות הממשלה. ואם הם קוראים לזה א-פוליטי או ע-פיפון זה לא משנה את העובדות בשטח.

    לחיי עוד הרבה קמפיינים א-פוליטים שבאים מרצון לשפר מציאות.

    שי

  17. יוסי הגיב:

    אני לא מגיב בדרך כלל אבל קורא כמעט תמיד- פשוט פוסט מעולה.

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention זה כן פוליטי » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com