החברים של ג'ורג'

שובו/ה של בילארי

מחר הוא 'יום שלישי הגדול' (Super Tuesday), במסגרתו ייערכו פריימריז ב-20 מדינות אמריקניות. מאז הפוסט בנושא שנכתב ערב הקאוקוס באיווה, השתנו כמה דברים. בצד הרפובליקני, כפי שחשבתי, רודי ג'וליאני – איש קטן שמחפש מרפסת, כפי שכינה אותו אנדרו סאליוון – נמחק מן המפה; במפתיע, ג'ון מק'קיין מסתמן כמועמד המפלגה הרפובליקנית. בצד הדמוקרטי, נשרו כל המועמדים פרט לאובאמה וקלינטון.

הזרקור של תשומת הלב הבינלאומית נשאר, שלא במקרה, על המירוץ הדמוקרטי. לא סביר ש'סופר טיוזדיי' יכריע את המירוץ הזה: לשני המתמודדים יש מספר דומה של נציגים בוועידת המפלגה, ואלא אם יקרה מחר משהו דרמטי מאד, זה לא ישתנה.

יתרונה של קלינטון על אובאמה בסקרים הלאומיים נמחק; לפני שנה, היא נהנתה מהפרש דו ספרתי. עכשיו הוא בתחום טעות הדגימה – שני אחוזים. מאז איווה, ניצחה קלינטון באופן מרשים בניו המפשייר ובנוואדה; אובאמה ניצח בנוק אאוט בדרום קרולינה. המגמה היא בעליל בכיוון אובאמה.

ובהחלט יתכן שההפרש הזה הוא מעשה ידיה של קלינטון הרבה יותר מזה של אובאמה.

* * * * *

המטה של קלינטון היה בפאניקה אחרי איווה. ההפתעה של ניו המפשייר הכתה שם יותר מבכל מקום אחר; רבים שם היו משוכנעים – בהסתמך על הסקרים – שבאותו ערב, קלינטון תישא את נאום הפרישה שלה.

שני דברים הצילו את קלינטון בניו המפשייר: רגע הדמעות שלה, ושובו לשדה המערכה של בעלה, ביל קלינטון. הדמעות משכו אליה את קולות הנשים, ולניו המפשייר זה הספיק. אבל תגובות פראיות של פמיניסטיות וארגוני פמיניסטים גרמו לה נזק.

למשל, נשיאת הארגון הפמיניסטי NOW בניו יורק, מרסיה פאפאס, הוציאה הודעה היסטרית לעיתונות לאחר שהסנאטור קנדי הודיע על תמיכה באובאמה. פאפאס צווחה ש"עכשיו הגיעה הבגידה הגדולה מכולן! הוא גומל לנו בנטישה! הוא בחר בגבר החדש במקומנו. הוא הצטרף לשורות הגברים הפרוגרסיבים הלבנים שלא יכולים או לא מוכנים לסבול את האפשרות של הילארי קלינטון כנשיאה (הם יאמרו, כמובן, שהם תומכים בנשיאה, רק לא זו)". סימני הקריאה במקור.

נסיון אחר של קלינטון לצייר עצמה כנפגעת הגיעה ב"פרשת ההתעלמות". קלינטון התקדמה לעבר אובאמה וקנדי על גבעת הקפיטול; כשהושיטה יד לקנדי, אובאמה פנה לאחור. לדבריו, הוא פנה לברך סנאטורית אחרת. קלינטון טענה שהוא העליב אותה במכוון – אף שהושיטה את ידה לא אליו, אלא אל קנדי, שלחץ אותה. הקמפיין של קלינטון ניסה לנפח את הפרשה, והשחקנית וופי גולדברג טענה שהאירוע הזכיר לה "הפשטה בפומבי".

אלא כל האירועים הקטנים האלה – ואירועים מטרידים יותר, כמו אמירתה של קלינטון שמי שלא ירצה לרכוש את ביטוח הבריאות החובה שלה עשוי "להפגע במשכורתו" – היו עשויים להשכח אלמלא שב בעלה אל הבמה. התוצאה היתה שגם שקרים קטנים ומטומטמים – קלינטון טענה, בפגישה עם מטפס ההרים אדמונד הילארי, שהיא נקראת על שמו; היא נולדה כשבע שנים לפני שכבש את האוורסט – שבים לרדוף אותה. צצה מחדש גם המילה הרעה ההיא, שמציינת את הסימביוזה בין הנשיא לשעבר למועמדת לנשיאות: בילארי.

* * * * *

נשיאים-לשעבר של ארה"ב אמורים, עם תום כהונתם, להתפוגג. מותר להם לעסוק בעסקים, לכתוב ספרים, לעיתים נדירות לכתוב איזה מאמר דעה מיושב; מותר להם לייעץ לנשיאים אחרים ולשאת הרצאות יוקרתיות; הם לא אמורים להתערב שוב בפוליטיקה.

ביל קלינטון התערב בפוליטיקה באופן הבוטה ביותר. בין ניו המפשייר לדרום קרוליינה, הוא שימש ככלב התקיפה של הילארי: הוא תקף, היא התחמקה מאחריות. בעימות עם אובאמה, ערב הפריימריז בדרום קרוליינה, הוא האשים אותה בכך שסילפה את עמדתו. היא ענתה: "לא אמרתי דבר כזה". אובאמה: "בעלך אמר". קלינטון: "ובכן, הוא לא כאן, אני פה". אובאמה: "אני כבר לא יודע מול מי משניכם אני מתמודד".

התשואות שגרף אובאמה אחרי השורה הזו הראו לקלינטונים שיש להם בעיה. לאחר התבוסה הקשה בדרום קרוליינה – אובאמה הביס את הקלינטונים בהפרש של 27 אחוזים – ביל הוריד פרופיל, לא לפני שהספיק להשוות את אובאמה לג'סי ג'קסון. הפעם האחרונה שנרשמה התערבות נשיאותית דומה היתה ב-1960, כשהארי טרומן תקף בחריפות את מועמדותו של ג'ון קנדי. אבל אז, אשתו של טרומן לא היתה מועמדת, והוא הגביל את עצמו לנאום אחד בוועידת המפלגה.

ופתאום נזכרו האמריקנים בפסיכודרמה הקלינטונית, שלא זכתה לכיסוי בישראל – ההערצה פה לקלינטון העלימה את כל השערוריות הקטנות – ונזכרו למה לא אהבו אותה. כל סיפורי השכרת חדר השינה של לינקולן לתורמים מהוליווד, החנינה השערורייתית למארק ריץ', ההוצאה להורג לצרכי תעמולה של האסיר המפגר ריקי ריי רקטור, שכה לא הבין את מצבו עד שביקש לשמור את עוגת הארוחה האחרונה שלו "לאחר כך" – כל אלה ועוד, צפו שוב.

כולם הבינו שהמאמץ שמשקיע ביל בקמפיין יביא, כמעט בהכרח, לכך שהוא יקבל תפקיד מפתח בממשל קלינטון השלישי. זה עיקום, או כיפוף של החוקה; ונושא השושלת, שקלינטון ניסתה להדחיק, מצא את עצמו לפתע במרכז העניין. הוושינגטון פוסט הקדיש ביום שלישי שעבר את כל דף המאמרים שלו לביקורת על תופעת בילארי.

והתוצאה היתה התעניינות תקשורתית מחודשת בבני הזוג. בסוף השבוע שעבר חשף הניו יורק טיימס את הסקנדל, שטוקבקים כבר הספיקו לכנות "בוראטגייט". ביל קלינטון תמך באיש עסקים אמריקני הפועל בקזחסטן; הוא נסע למקום והשמיע הצהרות אוהדות לרודן המקומי – בניגוד לעמדת ממשל בוש, עברה בוטה על הקודים המקובלים – ושיבח את מדיניות זכויות האדם שלו, שארגוני זכויות אדם ראו בה נאורות יחסית לעומת ג'ינג'ס חאן. התוצאה היתה שקלינטון גרף 30 מיליונים מאיש העסקים המרוצה. לא ייעשה כן במקומותינו? בושה מעולם לא היתה הצד החזק של הקלינטונים. חודש אחד של חשיפה מחודשת לשניהם, ואמריקנים כבר מתחילים לומר שהם סובלים מ"עייפות קלינטון".

קלינטון הצהירה שוב ושוב שהסיבה לתמוך בה היא "35 שנות נסיון", אם כי היא העלימה את העובדה שהיא מחזיקה בתפקיד נבחר ארבע שנים פחות מאובאמה. כשעיתונאים התחילו לחפור ב-35 השנים הללו, הם גילו שבשש מתוכן – 1986-1992 – היא היתה חברה בחבר המנהלים של וולמארט, אולי החברה השנואה ביותר בשמאל האמריקני (תוך תחרות צמודה מצד האליברטון ובלאקווטר). באותן שנים בדיוק, אגב, ניהלה וולמארט את הקרב העקשני והמוצלח שלה כנגד ארגוני העובדים. קלינטון לא ניסתה להגן עליהם; ב-1990 היא אמרה לבעלי המניות ש"אני תמיד גאה בוולמארט ובמה שאנחנו עושים".

היא היתה אז אלמונית לחלוטין. עלייתו של בעלה הקפיצה אותה אל אור הזרקורים. שמו, קשריו, כספו – אלה הקפיצו אותה אל הסנאט ואל המירוץ לנשיאות. כשנזקקה לכלב תקיפה, היא פנתה אליו. בלעדיו, כלל לא ברור שהיתה מגיעה לאן שהגיעה, ואילו הגיעה לא היתה מתחילה את המירוץ מנקודת הזינוק שלה.

האם זה פמיניזם? אולי מהזן המועדף על מרסיה פאפאס.

עדכון: בפעם השניה בתוך חודש, ובפעם השניה ערב פריימריז חשוב, דמעה הילארי שוב – הפעם ערב הפריימריז הצמודים מאד בקונקטיקט. מה שמעלה שאלות מציקות על האותנטיות של הדמעות שנתנו לה את ניו המפשייר, ושאלה מציקה נוספת: האם מועמד בעל פין היה מצליח להשאר במרוץ אחרי שנתי תקריות כאלה?

תיקון – הכינוי "איש קטן שמחפש מרפסת" הוצמד לרודי ג'וליאני על ידי הקומיקאי ג'ימי ברסלין. אני מודה לרחביה על המידע.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

28 תגובות על ”שובו/ה של בילארי“

  1. שונרא הגיב:

    אמרת שביל התערב בין ניו המפשייר ודרום קרוליינה – שכחת שהוא נתן לה את ניו יורק. זוהי שחיתות גדולה מהחיים. לא ברור לי למה היא אמורה לייצג מדינה שהיא לא חיה בה ולא הכירה למעט ביקורים – עד שהחליטה להתנחל שם לצורך קפיצת מוט* אל הנשיאות.

    החלק המדהים: שבניו יורק יש כל כך הרבה מטומטמים שהצביעו עבורה.

    * ועוד איזה!

  2. אלכס ז. הגיב:

    פוסט יפה, אבל יש לי הערה טכנית:

    המילים באנגלית מופיעות במקומות מוזרים. בפוסט הזה אפשר להבין את ההקשר, אבל בפוסט הקודם קשה היה להבין מתי מדובר ב-CT או ב-MRI.

    האם אפשר לסדר את זה (אולי ע"י הוספת מקף במקום רווח)?

  3. ערן רבל הגיב:

    לגבי רקטור, שכונה בפוסט "האסיר המפגר" – אמנם נתת את הלינק, אבל לא פירטת את כלל הנסיבות באופן שמציג את הקלינטונים באור שלילי. הרי הערך בויקי מפרט היטב שרקטור גרם לפיגור-לכאורה שלו (הוא לא נולד מפגר, אלא ניסה להתאבד אחרי שתי רציחות שביצע, אך נכשל והסב לעצמו נזק שהביא לכריתת האונה הקדמית שלו).

    היה ניתן להציג את העניין באור נייטרלי יותר.

  4. אבי הגיב:

    מה שחשוב באמת זה המדיניות המוצעת שלהם. מי מהם בעד בריאות ציבורית מקיפה יותר? כיצד להכניס לבריאות הציבורית עניים שאין להם כסף לשלם על הבריאות הציבורית? האם בצורה וולונטרית (מי שלא משלם לא יקבל בריאות ציבורית) או בצורת מס לכל? מה עמדתם בנוגע לשכר מינימום? לחינוך ציבורי? לאיגודים?

  5. אור ברקת הגיב:

    ערן

    למה זה חשוב מה סיבת פיגורו?

  6. ygurvitz הגיב:

    "הרי הערך בויקי מפרט היטב שרקטור גרם לפיגור-לכאורה שלו (הוא לא נולד מפגר, אלא ניסה להתאבד אחרי שתי רציחות שביצע, אך נכשל והסב לעצמו נזק שהביא לכריתת האונה הקדמית שלו)." אני לא חושב שזה משנה. הוצאה להורג היא תמיד עניין בעייתי, וקלינטון אץ רץ לו להוציא להורג אדם לוקה בשכלו כדי לקושש כמה קולות בפריימריז.

  7. אבי הגיב:

    אחת מחוקרות מדעי המדינה המובילות בשבדיה אסה לינדרבורג, טענה שאין כל משמעות לפריימריז ולבחירות בארה"ב, הרי כל הפוליטיקאים האמריקנים נשלטים ע"י בעלי ההון והתאגידים ולכן הם מריונטות שלהם. מבחינתה, אין כל משמעות במערכת שכזו אם אישה או בן מיעטים ינצחו.

  8. ygurvitz הגיב:

    "הרי כל הפוליטיקאים האמריקנים נשלטים ע“י בעלי ההון והתאגידים ולכן הם מריונטות שלהם." אתה לא מצפה להתייחסות רצינית לטענה כזו, נכון?

  9. אבי הגיב:

    זו טענה נפוצה מאוד באירופה והיא עלתה ע"י אחת מחוקרות מדע המדינה הבחירות בשבדיה ואם להגיד את האמת, אני חושב שיש משהו בדבריה. כמה באמת הקלינטונים שנמצאים בקשר הדוק כל כך עם בעלי הון יכולים או רוצים לצאת כנגדם.

  10. ygurvitz הגיב:

    "זו טענה נפוצה מאוד באירופה" אז מה? יש טענות נפוצות גם בישראל, כמו זו שמחזיק בה רוב האוכלוסיה, הטוענת שיהודים עליונים אינהרנטית על אחרים. אז מה אם טענה היא נפוצה?

    "אם להגיד את האמת, אני חושב שיש משהו בדבריה. כמה באמת הקלינטונים שנמצאים בקשר הדוק כל כך עם בעלי הון יכולים או רוצים לצאת כנגדם.". בזזזט! שינוי עמדה. הטענה המקורית שלך לא היתה שהקלינטונים מקבלים כסף מבעלי הון, אלא ש"כל הפוליטיקאים האמריקנים נשלטים על ידי בעלי ההון והתאגידים ולכן הם מריונטות שלהם". אין אפילו דמיון בין שתי הטענות הללו.

  11. אור ברקת הגיב:

    טענות נוסח הפוליטיקאים הם מריונטות הן לקיחה אד אבסורדום של טענות מוצקות יותר. הפוליטיקאים הם לא מריונטות ואין מועצת צללים של בעלי הון ששולטת בפועל. מה שכן יש באמריקה וגם בישראל זה קשרי הון-שלטון ענפים למדי. מידת ההשפעה של אנשי הון למיניהם גדולה, הרבה יותר מידי. מכאן ועד שליטה מוחלטת יש מרחק.

  12. אבי הגיב:

    האם בארה"ב יכול להיבחר נשיא שלא קשור בקשרי עבותות לבעלי הון? האם יכול להיבחר שם נשיא שלא זקוק לבעלי הון לשם הקמפיין שלו?

  13. אבי ג'י הגיב:

    האם אסור למי שיש כסף להשתמש בו לקדם את מטרותיו?

  14. אבי ג'י הגיב:

    זאת אומרת, הבעיה היא מערכתית, כשתמצא דרך להפריד בין הון לשלטון תודיע.

  15. אני חושב שהכינוי המנצח הזה ניתן לרודי לא על ידי אנדרו סאליבן (איש מבריק למדי אבל מוח פוליטי לא משו) אלא על ידי העיתונאי הניו יורק האליל ג'ימי ברסלין.

  16. ygurvitz הגיב:

    "האם יכול להיבחר שם נשיא שלא זקוק לבעלי הון לשם הקמפיין שלו?" יכול? ודאי. אובאמה מגייס חלק ניכר מהתרומות שלו מתורמים זעירים, תרומות של פחות מ-100 דולר לתורם.

    עכשיו שאלה לי אליך: מה גורם לך לחשוב שבשוודיה אין בעית הון-שלטון? ומה זו התפיסה הילדותית הזו של "בעלי הון ותאגידים"? מה, אתה באמת חושב שאם מישהו קיבל תרומה מביל גייטס הוא חייב משהו לסטיב ג'ובס, שלא לדבר על מנכ"ל קוקה קולה או מנהלי האולפנים בהוליווד?

  17. אור ברקת הגיב:

    אבי ג'י –

    מותר, האם המערכת צריכה לאפשר זאת?

  18. אבי הגיב:

    בשבדיה אכן אין בעיית הון-שלטון, בעלי ההון כולם תומכים רשמית בימין ולא תמצא תרומה של בעל הון לאחת משלושת מפלגות השמאל.
    השמאל השבדי כשמו כן הוא שמאל, השמאל האמריקני הוא יותר ימני (בכל המובנים) מהימין השבדי. אני לא רואה איזו סיבה יש לבעלי הון לתרום לשמאל בשבדיה, לעומת זאת מכיוון שהשמאל האמריקני לא ממש סוציאליסטי (להזכיר לכם שתוכנית ויסקונסין האמריקנית נכנסה בזמנו של קלינטון), אני רואה את ההיגיון של בעלי הון לתרום למועמדי "שמאל".

    מי שחושב שתרומות לא משפיעות על מדיניות המועמדים תמים ונאיבי. בעלי העסקים חושבים "עסקית" והם לא יבזבזו סתם כסף אם הם לא היו יודעים שזו השקעה מניבת רווח (הרי הם יעברו ממדינה זולה אחת למדינה זולה יותר רק בשביל לחסוך עוד קצת גרושים בשכר לעובדים). מי שקונה את האגדות שהם אזרחים מודאגים ואכפתיים מעולם לא הכיר אנשי עסקים רציניים.

  19. אור ברקת הגיב:

    אבי – נראה לי שהבנת לא נכון, לפחות אותי, אתה צודק. אבל האמירה המוקצנת שהפוליטיקאים הם מריונטות בלבד היא מוגזמת.

  20. אבי הגיב:

    התורמים המיליונרים של אובמה הם רבים, פני פריטצקר חבר דירקטוריון ברשת מלונות הייאט הוא מנהל הכספים בקמפיין הנוכחי של אובמה. בין התורמים המיליונרים נמצאים דיוויד גפן, דיוויד קטצנברג ומרק גורנברג.

  21. מקס הזועם. הגיב:

    פוליטיקאים אינם מריונטות של בעלי הון ותאגידים, אבל בהחלט מספקים תמורה להשקעה, וחלק מהדוגמאות לזה הן קיצוניות במיוחד. וזה בלי לדבר על בעלי הון שתורמים לשני הצדדים, אז או שהם רואים בזה השקעה, או שיש להם פיצול אישיות.

  22. פלאי גרייצר הגיב:

    מה הקטע עם הבלחות הבערך-מיסוגניה בפוסט הזה, בעצם? כלומר, יכולת לפחות להזכיר את כל הארגונים הפמינסטים שיצאו כנגד אלה הראשונים באופן פומבי לא פחות.

  23. ygurvitz הגיב:

    "מה הקטע עם הבלחות הבערך-מיסוגניה בפוסט הזה, בעצם?" 'הבלחות בערך מיסוגניה'? הצבעה על התחרפנות של פמיניסטית בכירה היא עכשיו שנאת נשים?

  24. דני הגיב:

    זה יפה שיש פריימריז כאלה – אלה הפרמרייז הכי צמודים בתולדות המפלגה הדמוקרטית, בין שני מועמדים שמעוררים יותר התלהבות מכל מערכה קודמת שאני זוכר. אני מעדיף את אובאמה על קלינטון – גם מבחינת אידיאולוגית, גם מבחינת אלקטאביליות, גם בגלל המלחמה בעירק והמזה"ת באופן כללי, ואני מסכים עם הביקורת שלך על התנהלות בילארי. אני לא חושב שיש בעיה עם מרוץ ארוך, מתיש וקשה – אך הייתי שמח לראות שבסוף הדרך המפלגה, ההנהגה והפעילים ידעו להתאחד סביב המנצח – לא משנה מי זה יהיה. יש לי הרושם שעם השטיקים הקטנים של הבילארי מצד אחד, והתגובות שזה גורר אצל תומכי אובאמה (חלקם די מוסרניים-יתר) מצד שני, יכולה להיות כאן בעיה – אני מקווה שאתבדה. רפובליקנים רבים אינם משתגעים על מקיין, אני בטוח שעם מפלגה דמוקרטית מאוחדת, הבית הלבן צריך להיות שלהם.

  25. פלאי הגיב:

    יוסי — כמובן שלא, אבל יש טעם לפגם בכך שתיארת את הארגונים הפמיניסטיים כמקשה אחת אף על פי שהתגובת המטורפות עוררו תגובות נגד קשות ומרובות מפמינסטיות וארגונים פמיניסטיים בולטים לא פחות. התוספת של "הבלחות" ו"בערך" באה מן הסתם כדי לסמן שיש כאן תוכן טון מעורר חוסר נעימות ולא מניפסט נגד המין הנשי.

  26. ygurvitz הגיב:

    "אבל יש טעם לפגם בכך שתיארת את הארגונים הפמיניסטיים כמקשה אחת " אני לא חושב שזה תיאור הוגן של מה שכתבתי.

  27. Zulu הגיב:

    So much bullshit in one post.
    WOW you did it

טראקבקים/פינגבקים

  1. The Daily Dolly 5/02/2008 at The Daily Dolly