תוקעים לעצמנו סכין בגב
הסיוט הלאומי הארוך שלנו הסתיים: שנה וחצי כמעט לאחר אירועי המלחמה בלבנון, ועדת וינוגרד הגישה את הדו"ח שלה. הוא מתון, שקול, וחוששני שהוא ייקבר קבורת חמור.
הסיבה לכך היא פשוטה: הוועדה לא סיפקה את מה שההמון הזועם – וזעמו היה מוצדק – רצה ממנה: את ראשו של אולמרט. הוועדה קבעה שהדרג המדיני נושא באחריות חלקית – וגם היא בגלל שהאמין לפנטזיות של צה"ל.
את עיקרה של האחריות משליכה הוועדה, בצדק מוחלט, לפתחה של הבהמה הירוקה: בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל, נקבע במפורש ש"ארגון כמו צבאי עמד במשך שבועות מול הצבא החזק במזרח התיכון, ירי הרקטות נמשך במהלך כל המלחמה. צה"ל לא סיפק לו מענה אפקטיבי. רקם החיים שובש, ותושבים עזבו בתיהם וישבו במקלטים. לאחר תקופה של פעולות מוגבלות וסמוך להחלטה על הפסקת האש, ישראל יצאה למבצע רחב שלא עמד בציפיות ולא סיפק את התוצאות שציפו ממנו". במילים הברורות ביותר, כותבת הוועדה (עמ' 306 במסמך הדיגיטלי) כי "אנו נאלצים לקבוע כי למרות היבטים רבים של עבודה מקצועית ומסודרת, ולמרות מסירות רבה של המפקדים והלוחמים, לא ביצעו היחידות שלחמו במסגרת הפיקוד [פיקוד צפון – יצ"ג] את עיקר המשימות שהוטלו עליהן" (ההדגשה במקור). די בכך להצדיק את דברי "מקורבי אולמרט" כלפי אספסוף המ"פים.
הוועדה (עמ' 298 במסמך הדיגיטלי) מציינת שהרמטכ"ל לא הפעיל את מוצב הפיקוד העליון – בניגוד לנהליו של הצבא עצמו – והתוצאה היתה דיונים חלקיים בלבד. הרמטכ"ל חלוץ, בשחצנות אופיינית, אמר כי "המצפ"ה הופעל, אם כי דיוני הרמטכ"ל לא נערכו בו". כלומר, הדיונים היו חסרי ערך. המטכ"ל עצמו כונס רק פעם אחת, ב-12 ביולי.
צה"ל, קובעת הוועדה (עמ' 300 במסמך הדיגיטלי) המשיך להתייחס כאילו זו עוד פעולת בט"ש – ואכן, פעולות בט"ש הן כל מה שצה"ל למד לעשות בשנים האחרונות. מכאן ההתקדמות האיטית, מכאן חשיבות פינויים של פצועים על חשבון עמידה במשימה, מכאן הבהלה והפאניקה: החיזבאללה לא התנהג כמו אסופת בני 16 עם קלץ'. כפי שידע כל חייל שנתקע בלבנון ונאלץ לבזוז מזון, המערך הלוגיסטי של צה"ל לא נערך לעימות (עמ' 301).
כלום לא היה די בכך, צה"ל התייחס לאזרחים כאל גורם מפריע, שעיקר תפקידו הוא לספוג מכות במקום הצבא. צה"ל לא גייס מילואים של פיקוד העורף כדי לסייע לאזרחים (וזה, כזכור, היה סירוב פקודה הגובל בבגידה בעת מלחמה של העלוב יצחק גרשון); צה"ל גם נמנע (עמ' 302) "ממתן מענה ראוי לקיצור משך הלחימה".
הפיקוד של כוחותינו המזוינים היה כה רשלן, קובעת הוועדה, עד שפקודות מבצע הכילו פריטים שנפסלו – משום שהם נעשו בשיטת copy-paste (עמ' 304). על חוסר נהירותן של הפקודות, ועל השפה הפרטית של גל הירש (אגב, בספר "אש על כוחותינו" יש גירסה שלישית למשמעות של "השתבללות"), כבר נאמר הכל. הוועדה קובעת בנוסף (עמ' 305) שהמטכ"ל הפיץ כל כך הרבה מלל, ש"לא ברור כי מפקדים בכירים יכלו להספיק לקרוא בכולם תוך כדי לחימה".
הוועדה קובעת (עמ' 313), בלשון עדינה מאד, שאחת הבעיות בממשק בין המטכ"ל ובין קציני פיקוד צפון, נבע מבין השאר מ"פירוש לא נכון של ערך הריעות, שגרם להמנעות ולהיסוס בנקיטת צעדים אישיים קשים, הקשור גם הוא לתחושה כללית של חוסר דחיפות וחוסר חשיבות של לוחות זמנים ושל הישגים מבצעיים". צה"ל לא נערך למערכה קרקעית, ולא הצליח לזהות, עד שלב מאוחר מאד, ש"הבעיה האמיתית שנוצרה היתה תקיפת העורף על ידי הרקטות קצרות הטווח של החיזבאללה" (עמ' 314).
יש עוד הרבה חומר, וזה רק הדו"ח הגלוי לציבור. הבעיה היא שזה לא משנה. הציבור רוצה את ראשו של אולמרט; הוא לא רוצה לשמוע שהבהמה הקדושה שלו נכשלה. הוא לא רצה לשמוע את זה בזמן המלחמה, ובטח לא עכשיו, כשחלף כל כך הרבה זמן. על כן, כבר החלו המתלהמים, המעמידים את צה"ל מעל למדינה שהוא אמור לשרת, לתקוף את הוועדה. זו ועדה מטעם, הם אומרים, שמקריבה את הדרג הצבאי כדי לכפות על הדרג המדיני. הדו"ח לא יקרא כלל; הוא כל כולו דברי כפירה. ההתפרעות והתפרצויות הרגש של תומר בוהדנה, לא הדברים השקולים של וינוגרד ושני האלופים שבוועדה, הם שיתנו את הטון.
וכך היה מראש. ראוי לציין שצה"ל לא תקף את הוועדה (אם כי נקט בצעדי מנע כלפיה, כגון בג"צים שמנעו את הדחתה של הקצונה הבכירה, שבמדינה מתוקנת היתה מתאבדת או פורשת). לא, ההתקפות באות בעיקר מציבור היהודים הגאים. כבר הורגלנו בכך שהצבא תוקע סכין בגב המדינה, אבל אני חייב לציין שזו הפעם הראשונה שאני רואה ציבור שתוקע לעצמו סכין בגב רק כדי להגן על צבא שסרח ויצא מכלל שליטה.
כי שקיעתו של דו"ח וינוגרד תביא לתוצאה הברורה: הדרגים שסרחו לא יודחו, הצבא לא יתקן את עצמו – הוא לא מסוגל, הוא רגיל בעיקר לשקר לעצמו – ובפעם הבאה שתוטל על צה"ל משימה סבוכה יותר מציד אדם בקסבה, הוא ייכשל. קצינים צעירים, מורעלים ולהוטים – הדור הבא של התומר בוהדנים – ימצאו את עצמם במבחן שהם לא יוכלו לו, ויראו את אנשיהם מחוסלים, את משימותיהם בלתי מושלמות, את המדינה עליה היו אמורים להגן הופכת לשק החול שלהם.
וכשהם יחזרו מהחזית, הם – והציבור איתם – לא יאשימו את תומר בוהדנה; הם יאשימו את הפוליטיקאי האומלל התורן. ככה זה, כשלצבא ניתנת ממלכה. ככה זה, כשהפוליטיקאים כולם נתפסים מושחתים והקצינים כולם כמלאכי שרת. ככה זה, כשהאידיאל היחיד הוא חיים על החרב, אידיאל שכל הסוטה ממנו מסתכן באובדן אזרחותו.
ככה זה.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
מעניין לגלות בין התגובבות לכתבה הביקורתית על צה"ל בתקופת המלחמה תגובה לא-מתלהמת אבל , לצערנו, כזאת שלא עמדה במבחן ההיסטוריה בזכות המשפט:
"מה שכן אני חושב שיש כמה בקרב הקצונה הבכירה של צהל שמצילים את כבודו האבוד-כגון תא"ל גל הירש מפקד עוצבת הגליל שהוא זכר למפקדי מלחמות התקומה (הוא עוד יהיה רמטכ"ל -זכרו מה שאני אומר לכם) "אבל הם רק טיפה בים הדם לצערי.
"נראה כי השפה הבלתי ברורה הפריעה
להפעיל על המציאות עקרונות פשוטים של שכל ישר"
(עמ' 277)
מרגע שבוגי נהיה רמטכ"ל, כל מסמך רשמי שיצא בצה"ל הפך לבלתי קריא לחלוטין. גם הקצינים כל הזמן אמרו דברים כמו "לשעבר" במקום להזיז.
אז זה נשמע בעיקר מצחיק, כי האמנו שאם תתחיל מלחמה, פתאום כולם יתחילו לעשות דברים הגיוניים.
היום זה מצחיק הרבה פחות…
מה עושים עם ציבור עיוור? אני שואל ברצינות…
לאן הולכים מכאן?
ועוד משהו. שכחת לציין שהועדה טענה כי הסיבה העיקרית לכשלון של צה"ל היא "נהנתנות של הציבור" ואיבוד "הסולידריות"
קיצר, גם הועדה ממשיכה עם אותו בלבול שכל פשיסטי
"מנעו את הדחתה של הקצונה הבכירה, שבמדינה מתוקנת היתה מתאבדת או פורשת".
גדול.
תמיד אזכור ציטוט נאה שהופיע כבר בדו"ח הביניים (עמ' 127):
"כללית, נראה כי תרבות הדיון הצבאית לא סייעה לסיעור מוחות יוצר"
אנדרסטייטמנט בריטי במיטבו.
הכוונה כאן, אגב, היא לדיבורים במתכ"ל ומול הדרג הפוליטי.
יוסי
סליחה אבל רוב הקצינים הכושלים עפו בתום המלחמה. גם בלי וועדה. הוועדה רק שמה את הדברים על השולחן. הצבא כשל במלאכתו. אז עכשיו כולם מתקוממים נגד הוועדה אבל כרגע אין יותר וועדת וינוגרד. הוועדה התפזרה עם הגשת הדו"ח.
מה שנשאר זו האמת ואולמרט. ועכשיו הציבור גם לא יפיל את אולמרט, הוועדה נקתה את אולמרט בשיקול הדעת שלו, ועכשיו אולמרט ילך רק כאשר יתברר חוסר התוחלת במדיניות שלו. בחירות ב2009.
"ככה זה, כשהאידיאל היחיד הוא חיים על החרב, אידיאל שכל הסוטה ממנו מסתכן באובדן אזרחותו.
ככה זה."
יוסי, נראה שגם דבריך חוטאים לעיתים לאידיאל הזה וזה ניכר הייטב בפוסט הלוחמני שלך לאחר הביקור בשדרות והפוסט בסגנון בן-דרור ימיני נגד השמאל והאיסלמו-פאשיזם מלפני יומיים.
לגבי האחרון, אני רואה את המעקב (הדיי אובססיבי, יש לציין) אחרי המיעוט האיסלמי באירופה ובכלל כנסיון נחמה מסויים (הנהייה אחר צרת הרבים)
בכלל תמוהה בעיני האנטגוניזם המתעורר כלפי האיסלאם בכלל, דווקא בחברה הישראלית, שגורלה נגזר מבחינה דמוגרפית לחיות דווקא ביניהם.
וקצת לעניין עצמו, לדעתי ההתבהמות של הצבא משקפת את התבהמותה של החברה שלנו. לא ניתן לתקן את הצבא ובעצם גם לא את השלטון (הדמוקרטי) ללא שדרוג של החברה.
בחברה הלחוצה אל הקיר (כמו שחווית בשדרות) זה מאוד קשה, אולי אנחנו מחכים לזאפטה אדירה כמו שספגו החברה הגרמנית ובמידה מסויימת גם היפנית במלחמת העולם השניה.
לי.ד.
"סליחה אבל רוב הקצינים הכושלים עפו בתום המלחמה."
שלושה או ארבעה קצינים בכירים עפו אחרי המלחמה. זה לא רוב, זו אפילו לא טיפה בים. לא עפו מפקדי החטיבות שלא ראו צורך לחבור לחטיבות שלהם וניהלו אותם מהטלפון, לא עפו המפקדים שלא סיפקו מזון ומים ללוחמים, לא עפו חברי המטכ"ל שחשבו שעם כמה זבנגים הם יכולים להשיג מטרות עדינות, לא עפו מפקדי הטירונים ומסלולי ההכשרה שמפנים לקצונה אנשים לפי מידת ה'רעל' שלהם ולא לפי מידת היצירתיות ויכולת ההנהגה.
לא הייתה לנו כאן בעיה של אדם בודד או שניים. הייתה לנו כאן בעיה מערכתית, שחשפה את כל מה שקרה לצה"ל בעשרות השנים האחרונות. השאלה היא אם נטפל בה.
ציטוט: " לא עפו מפקדי הטירונים ומסלולי ההכשרה שמפנים לקצונה אנשים לפי מידת ה‘רעל‘ שלהם ולא לפי מידת היצירתיות ויכולת ההנהגה"
ניסו אבל שחקני "בופור" עסוקים כרגע לקראת האוסקר, לגוש שלום יש פטור מטרקטורים, ולשאר השמאל הרדיקלי יש "הישרדות 10" בשבת, אז גם הם לא פנויים.
עובדים על זה.
"ניסו אבל שחקני ”בופור“ עסוקים כרגע לקראת האוסקר, לגוש שלום יש פטור מטרקטורים, ולשאר השמאל הרדיקלי יש ”הישרדות 10″ בשבת, אז גם הם לא פנויים."
LOL
אין מילים
אני אפילו לא יודע מה התגובה הזאת מנסה להגיד… האם אתה מנסה להגיד שהימין עושה יותר צבא מהשמאל? הרי זה לא נכון – גם בגלל ששיעור הקרביים במעוזי הימין (גם הלא קיצוני-עיירות פיתוח וכיו"ב) הוא נמוך בהרבה מזה של הערים ה'שמאליות' והקיבוצים והמושבים, וגם בגלל שהימין הקיצוני מתגייס בדרך כלל לשש-עשרה חודשים או פחות.
אבל מעבר לזה, אני לא מבין את האמירה שלך כאילו כל מי שהוא לא שמאל או 'אמן' לא יכול להיות טיפה יותר חכם מהממוצע ולהראות חשיבה עצמאית. אתה באמת חושב שמי שהוא לא מהשמאל לא יכול להיות יצירתי או להיות קצין טוב? שחייבים לבחור את הבררה כי זה כל מה שיש בימין? נשמע לי כמו אבסורד, אפילו בלי להתייחס לשיקוצים שלך נגד השמאל, שבינתיים כן נושא ברוב העול של שירות בצבא (כמו גם של המימון שלו).
הצבא למרות הידרדרות מסוימת גם במעמדו עדיין נותר האלמנט המרכזי בהוויה הישראלית. ניתן לראות זאת, בקמפיין האווילי על ישראלי אמיתי לא משתמט. שיוצר זהות מלאה בין ישראליות אותנטית ושרות צבאי. גם העבר מלמד אותנו שלאנשי צבא בניגוד לפוליטיקאים אנו מוכנים לסלוח ולתת הזדמנות חדשה. רבין יכול היה להיבחר לראש ממשלה בפעם השנייה למרות סיבוב ראשון כושל ולמרות כישלון ההתמודות שלו כשר ביטחון עם פריצת האינתפדה. לשרון שכחו את סברה ושתילה על רב אלוף דדו ריחמו כקורבן האמיתי של המלחמה, דיין מצא גם הוא את דרכו חזרה לפוליטיקה. לעומת הגנרלים, לגולדה, לבון, בגין ועכשו פרץ לעולם לא סלחו. כי כאשר איש צבא שוגה זה רק במקרה, זאת התחלקות, זה כך במלחמה, עפים שבבים מן העצים. בעוד שטעויות של אזרחים הן אימננטיות בחוסר הבנתם ולכן בלתי ניתנים לסליחה .
בשמאל הרדיקאלי אין טלוויזיה, טמבלים.
"אבל מעבר לזה, אני לא מבין את האמירה שלך"
או שאתה באמת לא מבין, או שעוד פיתול אחד של הלשון ותשבור לעצמך בטעות איזו שן ארס.
מה אתה רוצה מתומר בוהדנה? מתוך ערב-רב של כשלים וליקויים, בחרת להיטפל דווקא למילואימניקים – אזרחים שבשעת צרה עוזבים הכל ויוצאים לשדה הקטל? עד כדי כך אתה שונא את צה"ל, שאתה מעדיף את אולמרט המאוס על פני מפקד פלוגה שנפצע בקרב? מה זה קשור בכלל למיליטריזם? ומי בצה"ל האשים אי-פעם את הדרג המדיני בנרטיב "הסכין בגב" השחוק שלך? (וזה בלי להתייחס לסוגיית "בני 16 עם קלץ'" הדמגוגית – בפעם האחרונה שבדקתי, חמאס היה משטר איסלמיסטי אפל שרודף את מתנגדיו ומייבא במנהרות שלו שלל אמל"ח מסוגים שונים לשם תקיפת ישראל – או שמא התכוונת לארגון אחר בשם חמאס שלא שמעתי עליו.)
חיצי הביקורת ראוי שיופנו למקום אחד: הראש. מפקד האוגדה הלך הביתה, אלוף הפיקוד הלך הביתה, הרמטכ"ל הלך, שר הבטחון הלך – רק אחד עוד חסר ברשימה.
צה"ל, בניגוד לאולמרט, לא חיכה לדו"ח כדי לרחוץ בנקיון כפיו, עד כמה שאתה מסרב להאמין בכך. צה"ל כבר הקים כשבעים ועדות בדיקה פנימיות בתחומים שונים, וחלו בו שינויים מערכתיים ומבניים דרמטיים, כולל תוכנית חומש חדשה. אבל אתה, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.
מסכים מאוד.
הגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה של וועדות החקירה – צה"ל.
צה"ל הוא צבא כושל, בזבזני, מגושם שמנוהל בידי אנשים לא אחראיים. לא שאני רומז שההיטפלות אל אולמרט איננה במקומה, אבל אסור לנקות את הצבא מאחריות במקרה הזה.