לא רצח, קרב; הודאה שקטה; נספחי פרשת בשארה; ונמשכת הזנחת ניצולי השואה: ארבע הערות לסיום 2007
בחטאם מתו: שני בני "אצולת המתנחלים" שחוסלו ביום שישי הוגדרו על ידי התקשורת, שוב ושוב, כחיילים, וחיסולם תואר כרצח. זה נכון רק בהזיות הפראנויה היהודית החביבות במקומותינו, שבהן היהודי הוא תמיד קורבן.
השניים אמנם היו חיילים – אבל חיילים בחופשה. בנשק שנתן להם צה"ל, הם השתמשו לצרכים שהוא אסר: טיולים ללא ליווי בשטח כבוש. הם לא מתו על משמרתם, אלא מתו כפי שחיו – ככובשי אדמתו של עם אחר.
הם לא "נרצחו": הם היו חברי מיליציה, ראש החנית של הכיבוש, והם ידעו לקראת מה הם הולכים. אני לא מצטייד בנשק כשאני יורד למכולת. מי שעורך "טיול" חמוש הוא פרובוקטור, והטיול הוא צורה של הטלת אדנות – פעולה פוליטית שסכנתה בצידה.
המקרה הוכיח שוב את הצביעות שבבסיס השליטה הישראלית בגדה המערבית: מצד אחד, מתייחסים לשני המיליציונרים כאל שני חיילים שנפלו על משמרתם – ומצד שני, מתייחסים למחסליהם כאל פושעים. אם הם חיילים, מה הפשע בהריגתם?
יצא המרצע: במשך עשור ויותר יבבו באוזנינו דוברי הכיפות הסרוגות, קרעו בגד וחגרו שק, וטענו שאנו חוטאים כלפיהם, שהם דמוקרטים לא פחות מן הציבור החילוני, שהדמוקרטיה היא לא רק של השמאלנים, שבכלל, הדמוקרטיה מקורה ביהדות, ושאר טענות הבל שלמרבה הצער היו מי שהתפתו אליהן.
הבוקר פרסם "הארץ" כתבה על ארגון חשאי, שהקפיד עד כה שלא להיחשף, כדי שלא תסוכל מטרתו: קידום ערכים דמוקרטיים בקרב חובשי הכיפה. המנהלת מודה במפורש ש"אנחנו ארגון שמנסה למכור רעיון שהציבור לא בהכרח מעוניין בו, או לא מרגיש שיש לו חשיבות בעבורו". וזאת במיוחד בקרב המתנחלים, שבעבורם " לתהליך הדמוקרטי יש משמעות של איום קיומי".
עד כה, מדווחים חברי הארגון, הם הצליחו לעורר סבלנות כלפי סתם חילונים. זה נהיה הרבה יותר מסובך כשצריך לשכנע את התינוקות שנשבו שגם לשמאלנים יש זכויות ושצריך להתחשב בהם, וכמעט בלתי אפשרי כשצריך להסביר להם, רחמנא ליצלן, שגם לא יהודים הם בני אדם.
זה המוקש העיקרי, ובו נופלים גם המחנכים הדתיים הליברליים ביותר: לתפיסתם, יש להתייחס ללא-יהודים "בכל זאת" כמי שיש להם צלם אנוש – וזאת ולמרות שהדבר הוא סטיה מעיקר הדין, משום דרכי שלום. "אנחנו לא יכולים להמציא מקורות שונים מהקיימים," מודה המנהלת.
מ.ש.ל.
נספחים: עזמי בשארה לא ישוב עוד לישראל, והוא כנראה יודע למה. אמש הורשע חלפן כספים ממזרח ירושלים בהעברת כספים בלתי חוקית לבשארה, כספים שהועברו ממדינה ערבית שלישית דרך ירדן.
ראוי לציין שההכחשה של בשארה בכל פרשת הכספים היתה רפה מאד. בראיון שהעניק לעיתון הלבנוני אל אחבאר, אמר בשארה במאי 2007 ש "אין ראיות. הם לא הציגו ראיות: לא מאיפה ולא לאן. כנראה שאין. ואם היו כספי תרומות, לבל"ד או לתנועות לאומיות או למוסדות שלנו, לא היינו מעבירים אותם באופן הזה". ואם זה לא הספיק, הוא הוסיף ש" אם המפלגות הציוניות העשירות מקבלות כספים מחו"ל, אנחנו לא מתביישים להעביר תרומות מבלי להודיע עליהן".
אז זהו, שעכשיו יש ראיות. האם זה יחסל את אגדת עזמי ההומניסט הנחוש, הנרדף על לא עוול בכפו? כנראה שלא.
משחקים על זמן: משרד האוצר, למרות כל הטררם בחודשים האחרונים, טרם העביר למשרד הרווחה את הכספים שהתחייב להעביר לטיפול בניצולי השואה. באוצר טוענים שהם עובדים על קריטריונים, מה שיקח קצת זמן. ובאשר לקצבה החודשית שראש הממשלה הבטיח בכל כך הרבה רעש לפני כמה חודשים – החקיקה לא הושלמה.
ימים יחלפו ויהפכו לשבועות. שבועות ייאספו לחודשים, החורף – העונה בה מרבים הקשישים להשיב את נשמתם יחלוף – יתמזג לאביב, ובאביב יצטרך האוצר לטפל בהרבה פחות ניצולים. בקיץ יתקבלו ההחלטות; בסתיו תאשר אותן הכנסת; ובחורף ידחה אותן האוצר, וחוזר חלילה. עד שזה ייגמר.
ומדי אפריל, כמובן, נשבע לעולם לא לשכוח.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
זה רק אצלי, או שהר.ס.ס. לא מתעדכן?
הי,
אכן "בחטאם מתו" ובודאי לא מות גיבורים או בקרב מרשים במיוחד. "הפיגוע" כולו היה יותר מפגש מיקרי עם חבורה של ארבעה פלשתינים שהיו חמושים, כן כן, באקדח אחד בלבד, וגם בו כנראה רק שלושה כדורים. כתבתי על זה כאן (סליחה על הפרסומת העצמית):
http://cafe.themarker.com/view.php?t=270893
באשר לבשארה, קשה לי להסכים איתך. ראשית, הרשעה בבית משפט ישראלי בנושא שיש לו איזשהו קשר למערכת הבטחון כבר מזמן לא מהווה הוכחה לאשמה עבורי. המערכת היא חותמת גומי של "הבהמה הירוקה" ו"הבהמה השקופה" הלא היא השב"ב. אבל גם אם נניח שחלפן הכספים הורשע בצדק, ואכן הועברו לבשארה כספים ממדינה ערבית או, שומו שמיים, מהרשות הפלשתינית, האם זה מצדיק את העליהום עליו בתקשורת? את ההאשמות ב"בגידה" וב"עבירה חמורה על בטחון המדינה"? אז הוא קיבל כסף מאנשים שאולי לא כל כך רוצים בטובתנו אבל הוא רחוק מאד מלהיות היחיד במערכת הפוליטית שלגביו זה נכון. מכאן ועד להוא-הא התקשורתי הדרך ארוכה ומלאה בפרנויה ושנאת ערבים.
גם אם השניים הללו עשו מעשה אדנותי ומטופש, לא יעזור שום להטוט מילולי – אנשים חמושים לקחו את חייהם. רצח זה רצח: אנחנו רוצחים פלסטינים ברצועה, פלסטינים רוצחים חיילים בחופשה.
דודי, העברת את קורא הרסס לאתר החדש? אצלי הוא עובד יופי טופי.
ויוסי – עוד פוסט מצוין.
אני היחידי ששמע משהו על כך שהקרב התפתח בעקבות איזו עסקה כושלת? מישהו יודע באיזה עיסקה מדובר? ולמה לא מדברים על זה יותר? אני רק יכול לנחש כי מדובר בעסקה מסריחה-משהו, שיהפוך את ההרוגים מ"כפירי אריות" שמתו בגבורה לעבריינים-זוטרים שנהרגו על רקע פלילי.
ועוד משהו מנהלי – אני חייב לומר שמכל הפלטפורמות שאכסנו את "החברים של ג'ורג'", המוצלחת ביותר היתה ללא ספק ישראבלוג. לא רק שהיה ניתן לשרשר שם תגובות ענייניות ישירות לאדם אליו אתה מגיב, אלא שגם היו בו מינימום של בעיות טכניות בהצגה ובכתיבה. כאן, למשל, סימני הפיסוק מופיעים מימין לשורה ולא בסופה משמאל, ועכשיו שאני כותב את התגובה הזו, בערך מילה-וחצי מכל שורה לא מוצגת לי.
דווקא פה זה נראה די טוב (ואפילו בשועל האש). הדבר היחיד שמציק היא שהתמונה למעלה קצת גדולה על המסגרת מה שגורם לטקסט ("ביקורת שמאלית וליברלית") להחתך בקצה הימני.
עדיגי – עדיין יש הבדל בין רצח לקרב יריות
ל- spacemonkey – אתה לא היחיד, נדמה לי שעמוס הראל כתב על זה משהו בהארץ של יום שישי האחרון. אם אני לא טועה הוא ציין שהם כנראה פשוט הפריעו לסוחרי נשק בזמן עסקה – לא פיגוע ולא נעליים. כבר כמה ימים שאני מחפש את הכתבה הזו ולא מצליח למצוא, אבל אני בטוח שלא חלמתי. אם מישהו ימצא אשמח לשמוע.
איזה פוסט מחליא. אורוול מתהפך בקברו.
"איזה פוסט מחליא. אורוול מתהפך בקברו." באמת? אני דווקא חושב שלא היתה לו בעיה עם הריגתם של כובשים. הוא נלחם בספרד, בצד הנכון, ואני בספק אם היתה לו אמפתיה ליורשיהם הרוחניים של הפלנגיסטים.
המלחמה בספרד הייתה מלחמת אזרחים ולא עניין של כובשים-נכבשים, כך שהטיעון שלך לא מחזיק מים.
הטיעון שלך על רצח החיילים הזכיר לי בדיחה שובניסטית במיוחד. נהג הועמד לדין משום שדרס אישה שחצתה את הכביש. הוא יצא זכאי משום שלא ברור מה האישה עשתה מחוץ למטבח. גירסה ארוכה יותר של הבדיחה מספרת שבערעור הוא הורשע משום שהתברר שהאישה היתה בדרכה לקניות.
אין זה משנה אם הם מתנחלים, ואין זה משנה שהם חיילים בחופשה (אגב, גם חיילים בחופשה הם חיילים). השורה התחתונה היא שהם נרצחו במהלך טיול שערכו. האחריות על הרצח מוטלת על הרוצחים, ממש שכשם שאחריות על אונס מוטלת על האנס ואחריות על גנבה מוטלת על הגנב.
אפשר, ולשיטתי גם צריך, להתנגד להתנחלויות. אך אאין זה אומר שצריך להתיר את דמם של המתנחלים. דמם סמוק לא פחות מדמך ומדמי שלי.
מסכים לחלוטין לגבי הגדרותיך את הרצח/קרב/מוות, אך ניתן להבין מקטע זה שאתה מעודד, או סתם מצודד, באותם חיילים/רוצחים/סוחרים אשר מנשקם נורו היריות אשר הרגו את אותם שני בחורים/כובשים/ילדים.
ראוי לציין שחוסר צדק מצד אחד אינו הצדקה לחוסר צדק מהצד השני, אלא רק תירוץ.