החברים של ג'ורג'

המדינה הלא יציבה ביותר: הכותרת העלובה של היום שייכת, ללא עוררין, לנרג, שהכתירו את רציחתה של ראש האופוזיציה הפקיסטנית בנזיר בוטו כ"חיסול". נו, היא – טוב, לא בדיוק ערביה, אבל מוסלמית, ולכן זה חיסול.

יש עדיין ויכוח אם במקום הפיגוע היו מחבל מתאבד ויורה, או שהיורה גם פוצץ את עצמו לאחר מכן. יש גם דיווח על מחבל מתאבד בן 15 שנתפס כשהוא מנסה להכנס לעצרת של בוטו – אבל לא ברור מהתאריך האם מדובר בעצרת שנערכה היום או כזו שנערכה אתמול. כך או כך, שני מחבלים מתאבדים, גם ביומיים – זה לא מקרה וכנראה לא פעולה של איזה ארגון חאפלאפי. רצוי לזכור שגם חזרתה של בוטו לארצה לוותה בפיגוע המוני.

אין צורך לקשור לבוטו כתרים שלא הגיעו לה: בניגוד לאביה, דמוקרטית גדולה היא לא היתה. היא בלטה בשחיתותה במדינה רקובה עד העצם, ובשנות שלטונה היא פלירטטה עם האיסלמיסטים ואיפשרה להם גישה לשירותי הבטחון – אירונית, זה בדיוק השילוב שהביא למותה היום.

החיסול עצמו בוצע, להערכתי הזהירה, על ידי שירותי הבטחון הפאקיסטניים – האנשים שכבר נתנו לנו את הטאליבאן ואת רשת הברחת הנשק הגרעיני של א.ג. חאן, האנשים שיתכן שעמדו מאחורי רצח דניאל פרל, האנשים שכרגע נוח להם לעמוד מאחורי פרווז מושארף. מושארף עוד עשוי להתגלות כרע במיעוטו, במיוחד אם ממשלתו תקרוס והסלפיסטים הסונים ישימו יד על הנשק הגרעיני הפקיסטני.

עוד יום מוצלח, מהסוג שהורגלנו בו, למדיניות החוץ של ממשל בוש. ימים יגידו אם הוא יהיה גרוע מהרגיל.

משיח פרובוקטור: נרג ניו-אייג' חשף היום קשר מעניין בין "המשיח" מן המודעות ובין אחד, דוד גולדנר. גולדנר, שהתחרפן עוד בשנות השמונים ונפל ברשתה של הקבלה, מצא שיטת פעולה מעניינת מאד.

בשנות השמונים, הוא ואדם אחר חיללו בית קברות יהודי, וגרמו לדבר להיראות כאילו בוצע על ידי ערבים. מאוחר יותר, הוא נחשד – אם כי לא הורשע – בהצתת יערות הכרמל. מי שהיה חי ומודע בשנות התשעים, יזכור ודאי היטב שבדמיון העממי הצתת היערות נתפסה כפעולת חבלה של ערביי ישראל.

כמו ברוך גולדשטיין, כמו אלירן גולן, כמו אשר וייזגן, כמו הבוגד עדן נתן-זאדה, כמו רבים אחרים מדגם "המשוגע התורן", ניסה גולדנר להביא את המשיח על ידי ארגון איזה ארמגדון קטן. ומאחר והוא לא היה מאושיות המתנחלים, כמו זמביש והטרוריסט המורשע חגי סגל, ומאחר ולא היה ציבור שהתגייס מאחוריו, הוא נשאר בתודעתנו כ"משוגע". ההבדל העיקרי בינו ובינם הוא שהם משתמשים בפחות סימני פיסוק, ומשתמשים בהם נכון. המשיחיות והתפיסות – הפריצות והדקדנטיות של הציבור החילוני, הצורך להשמיד או לגרש את הערבים – זהות למדי.

הפרובוקטורים של המשיח: בית דין רבני עשה את הדבר הנכון, מבחינתו, וסירב לקבל את גיורו של חב"דניק מן הזרם המשיחיסטי, היינו חב"דניק שנחשב מטורלל מהרגיל, כלומר חב"דניק שמוכן לומר שמנחם מנדל היה המשיח גם לכלי התקשורת ולא רק בבית הכנסת, אחרי התפילה.

אפשר להתפלפל על הרבה דברים, אבל התפיסה שיכול להיות משיח מת פשוט מוציאה אדם מכלל היהדות. לא פשוט להפוך למין יהודי, אבל הסתירה הזו של י"ג העיקרים של הרמב"ם עושה את זה – במיוחד על רקע ההיסטוריה הטעונה של המונחים הללו.

הדר' הרב דיוויד ברגר קרא, מאז אמצע שנות התשעים, לנידויה של תנועת חב"ד בשל סירובה לענות באופן חד משמעי על השאלה האם הם רואים בפגר מברוקלין משיח. עד עכשיו, קולו היה קול אמיץ ובודד, וראוי בית הדין לברכה על החלטתו.

לעזרתו של המטורלל הדחוי יצא – ראו זה פלא – ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד), שהודיע שאם בית הדין לא יחזור בו מהחלטתו, הוא יעתור לבג"צ. מה לבג"צ ולדיון הלכתי בנושאי מינות, אלוהים יודע.

מותר לחשוד שההתערבות הזו של אדלשטיין נובעת מפוליטיקה רוסית ולאו דווקא פוליטיקה ישראלית: שליט רוסיה, ולדימיר פוטין, נוקט במפגיע בקו של העדפת חב"ד על פני יהודים אחרים. החב"דניקים גמלו לו: לאחרונה, התבטא הרב הראשי של רוסיה, החב"דניק ברל לזר, בעד הכתרתו של פוטין כראש ממשלה.

הבגידה הגדולה: אם היה הישג כלשהו למלחמת עיראק, הרי זה כורדיסטאן הדמוקרטית-ביחס, הנטולה השפעות איסלמיסטיות. עכשיו ישראל – ויתכן שגם ארה"ב – פועלות כנגד הישג זה.

"הארץ" דיווח הבוקר כי ישראל מספקת לטורקיה מל"טים, שהשימוש המפורש המיועד להם הוא כנגד הכורדים שבצפון עיראק. מסתבר שלא רק מל"טים: עקב עיכוב במשלוחי המל"טים, צוותים ישראליים מפעילים את כלי הטיס, המשמשים לציד מורדים.

טורקיה מנהלת מדיניות רשמית של דיכוי כנגד הכורדים שבשטחה, והיא אוכלת את לוחמת הגרילה שבישלה. פעם, יש ביננו הזוכרים זאת, ישראל היתה בצד השני וסיפקה ציוד ואימון דווקא ללוחמים הכורדים – אלו שנלחמו בסדאם חוסיין. אחר כך בגדה בהם, בהוראה אמריקנית.

ויתכן שהוראה אמריקנית ניתנה גם הפעם: תת מזכיר ההגנה לענייני מדיניות, אריק אדלמן, אמר בתדרוך חשאי בחודש יולי כי לכוחות המיוחדים האמריקניים יש תכנית "לערוף" את הנהגת הפק"ק, ארגון הגרילה הכורדי. האם ארה"ב מוכנה להקריב את כורדיסטאן למען שמירה על יחסים טובים עם טורקיה? יכול להיות שמל"טים ישראלים המכוונים את תקיפות חיל האוויר הטורקי הם התשובה. אפשר, כמובן, לשאול למה אנחנו דוחפים ראש לא בריא ממילא למיטת המגפה הזו, אבל כנראה שאין טעם: אחרי הכל, עבור ידידותנו עם טורקיה, אנחנו מוכנים גם להכחיש שואה.

מה תהיה תגובתה של כורדיסטאן, של עם נרדף, נטול מדינה, שחש שבגדו בו בפעם המי-יודע-כמה? ימים יגידו.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)