החברים של ג'ורג'

כאן קרה אירוע חריג: תומר ירה באחד העצורים, איעד תאופיק אבו רעיה – תושב תרקומיה בן 33 – קליע אחד בצווארו, והרג אותו. מאחר וישראל היא מדינת חוק, הועמד ×”×–'נדרם מיד לדין באשמת הריגה, ונמצא אשם… בערך. ההורג טען להגנתו שהוא לחץ על ההדק "בהיסח הדעת", ושקודם לכן כיוון ודרך את נשקו לעבר אבו רעיה. השופט הרחמן עודד מודריק קיבל את טענתו של תומר.

מה אני אגיד לכם, אני אמנם לא שופט, אבל זו פעם ראשונה שאני שומע על ירי "בהיסח הדעת". לחיצה על הדק דורשת כוונה. היא לא מתרחשת לעצמה. יש צורך בהפעלת כוח מסוים. אפשר לומר שתומר לא רצה להרוג את אבו רעיה אלא רק להפחיד אותו, אפשר לומר שהוא רצה לירות לידו ולא בו, אבל לומר שמישהו לחץ על הדק "בהיסח הדעת"?

מודריק הרחמן, שופט צבאי בעברו, לא רק קיבל את הטענה: הוא גם גילה הבנה רבה למצבו של הנאשם האומלל. הוא התחשב בכך שתומר חזר בתשובה (למה?), בכך שהוא רוצה להמשיך ולשרת בצבא (האם צה"ל באמת זקוק לחיילים חסרי משמעת אש כמו תומר?), ובכך שהוא מתנדב בבית תמחוי. הוא אף טען ש"הנאשם אינו עבריין ואיננו בריון או אלים מטבע ברייתו". הראיה לכך, יש להניח, היא העובדה שזמן קצר לפני שתומר הרג את אבו רעיה, הוא השתתף בתקיפתו באמצעות אלה. זו, איך לומר, ראיה בעייתית למדי. אי לכך ובהתאם לזאת, שלח מודריק את תומר לשנת מאסר אחת בלבד.

זה היה קצת יותר מדי לפרקליטות, שערערה, והיום פסק בית המשפט העליון לטובתה – והאריך את מאסרו של תומר בשנה. שנתיים מאסר; זה עונשו בישראל של ז'נדרם שהרג עציר לא חמוש, לא מסוכן, שהיה נתון למשמרתו; אדם שקודם לכן הותקף על ידי משרת הציבור הנאמן. קיפוח חייו של אדם אחר הופך, בבתי הדין שלנו, לדיון על הנוהל הנכון להפעלת נשק.

במקום להשית על מעשים כאלו את העונש החמור ביותר – העונש על הריגה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר – כדי לדכא את הפחד הגדול מכולם, זה שמגולם באנשים שהפקדנו בידיהם נשק והמפעילים אותו להנאתם או לרווחתם; במקום לדכא את הסאדיזם המבקש תמיד להתפרץ, כשלאדם אחד ניתנת מרות, ולו זמנית, על אדם אחר – אנחנו מעודדים אותה. הז'נדרמים הבאים שילכו בדרכו של תומר – ולמשמר הגבול היסטוריה ארוכה של אצבע קלה על ההדק, מכפר קאסם והלאה, שלא רוסנה מעולם – יוכלו להתנחם בכך שמחירה של חוויה נדירה כזו, קיפוד חייו של אדם מפוחד, גוררת מחיר נמוך מאד בישראל; נמוך מזה של שוד.

והציבור שותק. והתקשורת מעבירה את הידיעה לעמודים האחוריים. מה כבר קרה, ז'נדרם הרג ערבי. כלב נשך אדם. אין כאן מה לקרוא. ככה זה.

————————————————————

(הערה: אני זקוק לסיוע טכני בהעלאת קבצי הקול של ההרצאה מהשבוע שעבר. מי שמבין בתחום מתבקש לפנות אלי במייל, ygurvitz בשירות הדואר של גוגל. תודה מראש).

(יוסי גורביץ)