החברים של ג'ורג'

ההיסטריה החרדית מטפסת לשיאים חדשים, הממשלה בהיסטריה מ"התבוללות", השקר הישן שמושמע שוב וההכחשה שלא הגיעה: ארבע הערות על המצב

היסטריה בקרב החרדים: האספסוף הצעיר של החרדים, אסיר-העולם של ראשי הישיבות, זכה לכינוי "שבאב" לפני כמה עשורים, בהקבלה לצעיריהם המתוסכלים של השכנים הפלסטינים. יותר ויותר הוא דומה לזה הפלסטיני: התפרעות קשה בתחילת השבוע בירושלים, כשהמשטרה ניסתה לחלץ גופה של אדם שנרצח, הביאה לראשונה לירי באוויר. יצוין שבניגוד ל"כדור ראשון באוויר של הריאות" הידוע לשמצה של צה"ל בשנות השבעים והשמונים, הירי הזה אכן היה באוויר.

העיתונות החרדית העבירה מיד את הילוך ההיסטריה שלה ל"גבוה". הרטוריקה החרדית תמיד דומה לרטוריקה האיסלמיסטית: מנופחת, ריקה, צווחנית. הפעם זה היה מוגזם ישראל אייכלר, לשעבר חבר כנסת, ציטט איזה רב שאמר ש"הציונים חשודים על רציחה", האשים את החברה הישראלית ב"אנטישמיות" וברצון לשפיכת דמם של חרדים, וקרא להפסיק את המהומות בירושלים, כי "מי האדם חסר האחריות ששולח נערים לקרב מבלי לספק להם אפילו שכפ"צים?" עיתונים חרדים אחרים קראו גם הם להפסקת המהומות. לא נראה שזה יעזור: הקנאים גילו שכרגיל, יש קנאים מהם, אנשי "העדה החרדית" של טוביה וייס.

אפשר היה לשאול את אייכלר כמה שאלות נוקבות, להזכיר שכמה וכמה הפגנות פוזרו כאן באש חיה, חלקן שלוות הרבה יותר מאלה של החרדים. וראה זה פלא – לא חרדים הם אלו שנורו. אפשר גם לתהות ברשעות אם אייכלר חושב שמנהיגי מהפכנים שלא טרחו לספק אפוד קרמי ללוחמיהם הם "חסרי אחריות". פחות חשוב.

אייכלר רואה את מדינת ישראל כאויב וקורא לציבור שלו להתייחס אליה ככזה, ובו זמנית לנקוט בשיטות הישנות של אבותיהם של החרדים: הורדת ראש, פן יקופד. יש הרבה התחסדות בעמדה הזו, אבל הרבה בהתנהגותם של החרדים מזכיר את יהודי העיירה המיתולוגיים. למשל, עקרון גזילת הגוי: רותי סיני פרסמה היום כתבה מאלפת, שדנה באחד האופנים בהם ממשיכה המדינה להפקיר את החרדים למוסדות הגטו שלהם. אחת הנקודות שסיני מרפרפת עליה היא העובדה שרשת הגנים של אגודת ישראל, שהיא המעסיק הגדול ביותר במגזר, נהגה כדבר של שגרה לקבל עבור גננותיה משכורת עבור 12 חודשי עבודה, לשלם להן עבור 11 חודשים ולשלוח אותן לחתום אבטלה עבור החודש האחרון. רשת הגנים גם שמרה לעצמה את דמי ההבראה והביגוד של הגננות.

נאמר זאת שוב: הארגון הגדול ביותר של אגודת ישראל, זו שבשמה נשבע פעם אייכלר אמונים לכנסת, רימה את מדינת ישראל במשך שנים באופן שיטתי. אחרי זה אייכלר מדבר על עוינות. נו, טוב, הוא בחור ישיבה: כפי שכתב בית המשפט על האברך ישראל ולס, שרצח את בנו התינוק לאחר שהתעלל בו באופן שיטתי, סטר לו ונשך אותו, אי אפשר היה לצפות ממנו להרבה, מאחר "שחי בסביבה מגוננת ושלא התנסה באחריות או בחובה למטלות אחרות, פרט ללימוד תורה". על כן נשלח ולס רק לשש שנות מאסר. בניסוח בוטה יותר, בית המשפט קבע שאברכים הם מפגרים שאינם שולטים בשכלם כשאר בני אדם. אולי הגיע הזמן לגמור עם זה, או על כל פנים להפסיק לשלם עבור זה.

אמאל'ה, אהבה: הממשלה מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת. לא, לא מהעובדה שחובשי הכיפות שוב עבדו על כולם ויום אחרי שהודיעו שיש סידור לכל הילדים האתיופים בפתח תקווה, התברר שבעצם אין סידור לאף אחד וזה היה רק תירוץ להוריד מהם את כלי התקשורת ולקבוע עובדות בשטח. לזה היא התרגלה.

מה שמטריד את ממשלתנו החסודה היא האפשרות שאיזה יהודי בגולה הדוויה של בוסטון או בריסל ימצא שהשיקסע הקרובה למקום מגוריו מושכת יותר מאשר מורשתו היהודית, או על כל פנים מבטיחה לו חיים מעניינים יותר. כדי לשמור על טוהר הדם היהודי, ולהמנע מטומאת הגויים, יוטבעו כ-600 אלף דולר מכספי ציבור כדי לעורר קמפיין רועש – כולל בפייסבוק! – במודעות שמטרתן… לעודד את הציבור הישראלי לעודד יהודים מחו"ל המבקרים בישראל להחזיק מעמד, לעזוב את השינקן ולהצמד ללטקעס, ולהכיר להם ריבות נאות מקומיות. אין ספק שהפיכתה של האוכלוסיה הישראלית כולה לשדכנים-מטעם תגרום ליהודים תוהים ותועים לחבב אותה יותר.

50% מהיהודים, אומרים לנו בסוכנות ובמשרד ראש הממשלה, לא רוצים להיות יהודים יותר. או, על כל פנים, זה לא מעניין אותם מספיק. המסקנה, כמובן, היא שצריך להסביר להם שהם לא מבינים מהחיים שלהם ושבנימין "שר האוצר של איטליה" נתניהו דווקא כן. כדי למשוך את תשומת הלב של הציבור, חייהם הפרטיים של מיליוני יהודים שלא ביקשו מישראל להפוך ליאכנע השכונתית הופכים ל"סכנה לאומית אסטרטגית". איפה חנוך לוין כשצריך אותו?

שובו של השקר הישן: אתמול היה יום השנה השבעים לפריצת מלחמת העולם השניה, ו-וולדימיר פוטין חש צורך לומר משהו. זה, על פניו, משונה: לרוסיה יש נשיא ופוטין הוא טכנית רק ראש הממשלה, אבל מספיק עם ההומור הדלוח.

פוטין התראיין לעיתון פולני ואמר את מה שאמרו מנהיגי מוסקווה מאז חרושצ'ב. רק שהתקשורת המערבית התייחסה למה שהוא אמר כאל שינוי מהותי. לא היא. פוטין הודה שהסכם היטלר-סטאלין, המכונה בדרך כלל הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, היה הסכם בעייתי מוסרית. אבל, לדבריו, לא היתה לברית המועצות ברירה: היא ננטשה על ידי המעצמות המערביות.

ובזה, מבחינת העיתונות המערבית, נגמר העניין. הסכם היטלר-סטאלין כונה שם "הסכם אי התקפה" בין ברה"ב וגרמניה הנאצית, כאילו מעולם לא נחשף הנספח הסודי שלו, שבו חילקו שתי המעצמות הטוטליטריות את פולין. "תשעה ימים לאחר חתימתו", מציין המאמר של AP, "החליטה גרמניה לפלוש לפולין". המשפט, כפי שהוא, מכיל טעות ושקר: הטעות היא שההחלטה על הפלישה לפולין נפלה הרבה קודם לכן.

השקר הוא בהשמטת העובדה ששבועיים לאחר מכן, פלשה גם רוסיה לפולין. השקר הוא באי ציון העובדה שבהסכמה בשתיקה של גרמניה הנאצית, סיפחה רוסיה גם את המדינות הבאלטיות, וגם נתחים מפינלנד. השקר הוא באי ציון העובדה שבתחילת המלחמה שתי המעצמות הטוטאליטריות היו שותפות – אמנם שותפות של שודדים, שקרסה כשאחד מהם הקדים לבגוד בשני, אבל שותפות. ברית המועצות הקפידה על כל תג ותג בחלקה בהסכם: העבירה לגרמניה סחורות כמוסכם, ביניהן סחורות הכרחיות למלחמה – וגם כמה עשרות קומוניסטים גרמנים שהגסטאפו השתוקק לראות שוב.

ראוי לציין, בנוסף, שהרוסים רצחו מאות אלפי פולנים, ביניהם כעשרת אלפים קצינים שבויים בקאטין; שהמטרה של הרצח היתה חיסול האינטליגנציה הפולנית הלא-קומוניסטית – בדיוק אותה מטרה של הנאצים; ושרוסיה זכתה בנתחים מפולין, בהם היא עדיין מחזיקה, לאחר המלחמה.

ראיית הראשון בספטמבר 1939 דרך משקפי ה-22 ביוני 1941 היא לשחק, כמעט 20 שנה לאחר קריסת ברית המועצות, במשחק התעמולה הישן של אימפריית הרשע הנוראה ביותר שקמה בעולם. מדוע? לעזאזל, מדוע?

ההכחשה החסרה: בגליון סוף השבוע של "ידיעות", מצטט נחום ברנע את פנחס ולרשטיין כאומר שביום ההתנקשות בראשי הערים – מה שיכונה לאחר מכן "המחתרת הראשונה" – הציע לו אחד, בנימין בן אליעזר, כוס יין לברכה. בן אליעזר היה אז מושל הגדה המערבית. לדברי ולרשטיין, פואד גם אמר לו שצריך לתלות את מי שהניח את המטען ברכבו של ראש עיריית שכם, באסם שקעה, כי הוא רק קטע את רגליו ולא הרג אותו.

זה היה לפני כמעט 30 שנה. מאז נאלצנו לסבול את פואד בפוליטיקה. אם הוא הכחיש את המיוחס לו, הוא עשה זאת מאד, מאד בשקט.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • בן רימוז'

    ביבי "דחה הצעה" להיות שר האוצר של איטליה ולא שר החוץ.

    • ygurvitz

      אאוץ'! תוקן.

  • אלי, יא אגואיסט! תמסור פעם כדור! 🙂
    או במלים אחרות, הקדמת אותי, שמגג. מה אני אעיר עכשיו?

    טוב, נגיד רק שגם שכפ"צ לא מגן על אדם מדריסה לאחר שהתעקש להישכב מתחת למכונית.

  • עמית

    לרוב אני קורא פה בשקט, הפעם עלתה לי שאלה:
    ציטטת כמה אמירות מהכתבה על דברי אייכלר, זה נשמע לי כאילו האיש קורא למלחמה. ואז, ניגשתי לקרוא את הכתבה ומצאתי עוד כמה אמירות – "אז איך במדינת אויב הולכים ומתגרים באומות?", "אנחנו צריכים להיות בגובה הדשא".
    בכל מקרה, שאלתי היא זו – זה לא מה שרצית?
    בהינתן ההנחה שהחברה החרדית לא תשתלב בטווח הקרוב בחברה הישראלית, לא יהיה נוח יותר אילו "דרכי שלום" יקבלו תוכן חדש?

    • ygurvitz

      האמת? יש משהו בדבריך. אם הייתי מאמין שאייכלר רציני, ולא מתקרבן, הייתי אפילו שוקל לראות בזה הצלחה. אבל אני לא.

    • גרייף

      לא מסכים איתך. זו בעיה שמעצבי הדעה של הציבור החרדי מחנכים את אנשיהם לראות את המדינה הריבונית השולטת עליהם כאויב. כשחברי כנסת ערביים אומרים למיעוט שאותו הם (לא) מייצגים "תורידו את הראש שהשוטרים לא ירו עליכם", אנחנו כועסים עליהם שהם לא מנסים להשתלב, ומצביעים על כך כהוכחה לכך שהם גיס חמישי, סטייל "שוברים להם את הרגליים ואז כועסים שהם לא עומדים דום כשיש צפירה". אבל הציבור החרדי לא נדחה מצה"ל מפאת דתו, לא נחסמים ממנו תקציבים ציבוריים, יש לו כוח פוליטי רב כי נציגי הציבור שלו דווקא כן מייצגים אותו, בקיצור, להסכים לסבול את האמירה "זו מדינת אויב תתכופפו", אינני מוכן.

      • למה אתה חושב שנציגי הציבור הערבי בכנסת לא מייצגים אותו? החרדים מצליחים בגלל שהם מתפשרים עם האנטי-ציונות שלהם ומוכנים להשתתף בממשלות, אם המפלגות הערביות היו מוכנות להתפשר על העקרונות שלהם גם הם היו מגיעים להשגים.

      • עמית

        זה מצחיק, כי אני בהחלט מסכים איתך – זה לא בסדר שציבור אזרחים רואה במדינה שלו אויב.
        מצד שני, כשהחלופה היא מיעוט שחושב שהמדינה שלו וכולם ירקדו לפי החליל שלו – אני מעדיף את המיעוט המפוחד שרואה בריבון אויב.
        זה לא שברגע בו הציבור "מוריד את הראש" זה לא אומר שלא צריך לטפל בבעייה הזו, זה רק אומר שיש יותר זמן לטפל בבעיה ושיש לה השלכות חמורות פחות.

  • שלומי

    יוסי

    לפעמים כשאתה שם תמונות אז אצלי בדפדפן הן עולות על הטקסט.

    וגם בתגובות הטקסט מוזז ימינה על השוליים.

    אנא בדוק את הבעייה.

    Valete, inquit Shlomi

    • ygurvitz

      באיזה דפדפן מדובר?

      • שלומי

        אקספלורר 7

        Valete, iquit Shlomi

        • j

          then the problem is in your computer

          try chrome

        • ygurvitz

          הבלוג לא מותאם לאקספלורר, הוא מותאם לפיירפוקס…

  • עדו

    מצטער אבל המסקנה שאני מסיק מהסיפור על גני הילדים החרדיים היא קצת שונה מזו שלך – מדינת ישראל יודעת שגוף מסויים מרמה אותה בהרבה כסף וגם עושק אזרחיות של המדינה על הדרך ואף אחד לא נגרר באזיקים לעיני המצלמות לבית המשפט, חשבתי שאחרי בניזרי כבר אפשר לסמוך על הממסד שהוא הפסיק לפחד מהציבור החרדי.

    • עם כל הכבוד להרשעות של בנזרי ושאר חברי ש"ס אלה הרשעות של מי ש"הממסד" *לא* מפחד ממנו.

      רוב הפוליטיקאים (ורוב האנשים) אם יחקרו מספיק יגלו משהו מפליל עליהם.
      בהתחשב בכך שאחוז ההרשעות במדינת ישראל עובר את ה90% אז אם הואשמת במשהו עסקת טיעון עדיפה על משפט ממושך שבסופו סביר שתפסיד.

      כלומר המשטרה והפרקליטות חוקרים את ש"ס. אם הם היו חוקרים את אגודה היו מוצאים גם שם. אלא שחרדים אשכנזים הם יותר "מפחידים/מסוכנים" ולכן לא חוקרים אותם.

  • יוסי – ב'ידיעות ירושלים' של סוף השבוע (לא במוסף) התפרסמה כתבה מבהילה על כינוס רבנים בפסגת זאב שמטרתו מניעת הגעת ערבים לשכונה, למשל על-ידי חרם (ו/או מכות) על מי שימצא משכיר או מוכר להם דירה. הרטורטיקה של חלק מהמשתתפים, ביניהם הח"כ בן-ארי והרב יוסף ג'וניור, מזעזעת. כיוון שמדובר במקומון – גם אם נפוץ ורציני – חשבתי שיש סיכוי שלא שמעת על הכתבה, ונראה לי חשוב שתקרא אותה. גרסה מקוצצת של הכתבה נמצאת כאן, http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3771263,00.html, אבל אשמח לשלוח לך את הגרסה המלאה בדואר רגיל אם תיצור איתי קשר.