החברים של ג'ורג'

שתיקה שנשברה

הבהמה בהלם: מ"פ בגדוד 74 של השריון הודח מתפקידו, יחד עם שורה של מפקדים זוטרים ביותר, והוא יבלה את השבועות הקרובים במחבוש. זאת לאחר שסייע, בקריצה ובמעשה, לתרבות של התעללות בחיילים "צעירים". המג"ד ספג הערה פיקודית. המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" פרסם מסמך פנימי ארוך של צה"ל בנושא.

מהמסמך, שחתום עליו אל"מ אילן לביא, מפקד חטיבה 188, עולה כי בשתי פלוגות בגדוד אירעו אירועים דומים במשך זמן רב, כנראה שנים. באחת הפלוגות, כותב לביא, "קיים קשר עמוק של שתיקה הכולל חיילים, מפקדים וקצינים בפלוגה להסתרת נורמה זו, תחת הטיעון של רוח ומסורת והסכמה בשתיקה של כל הסובבים".

ההתעללות בחיילים "הצעירים", עולה, בוצעה בהסכמה בשתיקה של המ"פ, סרן טל ארזי. הלז עזב את המקום זמן קצר לפני שהתחילה ההתעללות, ולטענתו הוא "הגדיר גבולות גזרה", למותר, בכללם "צ'פחות", אך ההתעללות כפי שהתרחשה בפועל – פרטים כאן – לא היתה, לדבריו, כ"כוונת המשורר". ארזי הודה, במהלך התחקיר, כי ידע "לאור עברו בפלוגה", כי מדובר ב"נקודת תורפה".

הרוח החיה בהתעללות היתה הרס"פ, סמ"ר און בלומנזון (בחדשות ערוץ 2 הוא מכונה און ברנזון). הוא כבר התחיל להשמיע יללות עולות ויורדות. "הדרגים הגבוהים בגדוד יודעים על זה, אבל הם מעלימים עין", אמר, "מדובר בתופעה של שנים, שהיתה שותפות [לה – יצ"ג] אם בדרך של שתיקה, או אפילו שותפות פעילה של מפקדים, קצינים… אנחנו, [כש – יצ"ג]באנו לפלוגה בתור חבר'ה חדשים, עברנו את כל הדברים האלה, דברים הרבה יותר חריפים מזה, כולם ידעו על זה. היו מעורבים בזה קצינים, מפקדים, מ"פים ידעו על זה אם לא לקחו חלק גם, ועכשיו כשהעסק מתפוצץ זורקים את זה".

אז מה יש לנו כאן? הרוסיפיקציה של צה"ל – הפיכתו למקבילה של היורש של הצבא האדום – ממשיכה במהירות. התפיסה הממאירה של חיילים ותיקים שרשאים להתעלל בחיילים צעירים היא רוסית במהותה. אלוהים יודע איך היא הגיע לכאן, אך עד לאחרונה נהוג היה לחשוב שהיא מוגבלת למרד הצבאי המהלך ההוא, גולני. מסתבר שזה לא המצב. דבריו של בלומנזון/ברנזון הם, כמובן, נסיונו של פושע שנתפס להסיט את האשמה, אבל דבריו של המ"פ ארזי מעידים שיש בהם לא מעט מן האמת.

כלומר, באחד הגדודים המצטיינים של צה"ל – הוא נבחר למצטיין הרמטכ"ל ביום העצמאות האחרון – פשתה, מזה שנים, תרבות של התעללות ועוד יותר מכך של קשר שתיקה. מישהו שבר שתיקה. סביר להניח שהוא משקשק עכשיו עד מאד. סביר להניח שבקרב דרג הפיקוד שנותר, מנסים בקדחתנות להבין מי "הלשין".

רצוי לשים לב: זו התעללות מסורתית, מגובה פחות או יותר על ידי כולם. היא מקובלת ו"כולם עברו את זה". מי שנאלץ לשרת בצה"ל מכיר היטב את התפיסה הפסולה הזו, ש'דפקו אותי, אז אני אדפוק את הדור הבא'. ראוי לשים לב לדבריו של אל"מ לביא: הוא כתב שה"המפקדים ראו בחיילים אויב".

שאלה, ברשותכם. מה יעשה גדוד מצטיין כזה – גדוד 74 השתתף ב"עופרת יצוקה" – כשהוא מול אויב אמיתי? אם יש בו מסורת של התעללות כלפי החיילים שלו-עצמו, איזו מסורות יש בו ביחס לאזרחי אויב? אם יש בו תרבות של קשר שתיקה, האם מותר לנו להניח שהקשר הזה נעצר בהתעללות בחיילים, ושהחיילים מחויבים לסטנדרטים עמוקים של דיווח אמת בכל מה שקשור לפגיעה באזרחים פלסטינים?

אני חושב שחובה לומר שזו שטות. אני לא יודע מה עשה גדוד 74 לאזרחים פלסטינים, אם עשה, במהלך "עופרת יצוקה", אבל אני מוכן לשים כסף טוב שמה שנעשה שם לא יצא מהגדוד. ושאם חוקרי מצ"ח היו מגיעים לגדוד, בנסיון לברר מי רצח ילד או התעלל בקשיש תחת חסות ערפל הקרב, הם היו נתקלים בחומת שתיקה מבוצרת לא פחות – וכנראה הרבה יותר.

זה לא ייחודי לגדוד 74. אצלו, פשוט, מישהו שבר את "הרעות" – אומרטה בפי המאפיה – ופתח את הפה בפני מישהו מבחוץ. זה קרה גם לסרן ר' מרפיח, מי שהתגאה ברציחת הילדה אימאן אל המס. לגדוד של מג"ב שביצע את הטבח בכפר קאסם קרה משהו הפוך: אפילו הקצינים שמנעו את הטבח בגזרתם העידו לטובתם של הרוצחים, בנסיון לשמור על "הרעות".

העדויות של "שוברים שתיקה", שהתפרסמו בעילום שם, עוררו אי נוחות, מוצדקת במידה רבה. קשה להאמין למישהו שלא מוכן לעמוד מאחורי דבריו. ועם זאת, יש דברים שעליהם מעידים בעילום שם ותוך הסתרת פנים. כך פועלים, למשל, עדים מול המאפיה. הגיע הזמן לומר ששבירת קשר השתיקה שסביב פשעי צה"ל היא מצב דומה מאד. קציני צה"ל, אמונים על תרבות שקר, ממשיכים לטעון שלא קרה שום דבר יוצא דופן. אין סיבה להאמין להם, כפי שאין סיבה להאמין שסרן ארזי לא ידע בדיוק מה קורה באירוע שאליו הפנה את גבו.

לצה"ל יש מסורת ארוכה של אי אמירת אמת, בדרך כלל תוך גיבוי מלא של הרשויות האחרות: בן גוריון, שהורה "לגרום נזק מקסימלי לאוכלוסיה ולרכוש" בקיביה, שיקר אחר כך במצח נחושה מעל דוכן הכנסת, וטען ש"אף יחידה לא נפקדה מבסיסה". הוא גם שיקר ליומן שלו (והיתה לו החוצפה לנזוף באריאל שרון על כך ש"לא נגמל מאי אמירת אמת" – מה שלא הפריע לו לקדם אותו). השבוע, החל משרד החוץ ברדיפה פוליטית של "שוברים שתיקה", תוך שהוא דורש משתי מדינות אירופיות להפסיק לממן את הארגון – שנזכיר שהוא עמותה מוכרת במדינת ישראל, עמותה שפעילותה חוקית ומוסדרת, ושאיש לא העלה כל טענה משפטית או פלילית כנגדה. אירונית, ישראל דרשה מהולנד להפסיק לסייע ל"שוברים שתיקה" משום שהיא מדינה דמוקרטית "וכדאי להשקיע כספים במקומות שבהם אין דמוקרטיה".

ציד מכשפות כזה איננו מסימניה של מדינה דמוקרטית, וזאת גם מבלי להדרש לאירוניה של משרד חוץ שדורש הפסקת מימון פעולתה של עמותה לביקורת השלטון – בזמן ששר החוץ עצמו נחקר בשאלה מהם מקורות המימון, באמצעותם הצליחה בתו הצעירה מאד להפוך למיליונרית לפני גיל 25. צבא היוצא משליטתו של חבר האזרחים, שתחנת הרדיו שלו מסיתה כנגד שוברי קוד השתיקה, גם הוא אינו אחד מהם.

)יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • הגהה קלה: "איך היא הגיע לכאן" צ"ל "איך היא הגיעה לכאן".

    אבל לעניין: מה זאת אומרת איך היא הגיעה? ה"זובור" תמיד היה כאן. בהחלט יתכן שזו החמרה דרמטית במצב, אבל זה בוודאי לא חדש. אפילו אני, ג'ובניק שכמוני, חזיתי במשהו דומה – הוא אמנם נמשך רק שבוע, אבל הוא בהחלט לא היה נעים לצפייה.

  • קורא קבוע ש(מטעמים מובנים?) מעדיף להשאר כרגע אנונימי

    מניסיון אישי כחייל בגדוד שיריון אחר באותה חטיבה אני יכול לספר ככה:
    א. גדודי שיריון לא רק נוסעים בטנקים לתוך עזה, הם גם מבצעים "תעסוקה" במחסומים. כשאמרנו למ"פ שמפקד בפלוגה התעלל בפלסטינים במחסום, חטפנו צעקות מאותו מפקד שאנחנו מלשינים.
    ב. כשנהרג חייל במוצב שלנו בדרום-לבנון ובא מפקד בכיר מאוד (שלאחרונה, למזלנו, לא נתמנה לרמטכ"ל) לביקור עידוד ול"שיחה פתוחה עם החיילים", ומישהו אמר לו – לו, ולא לכרמלה מנשה כפי שהיה נהוג באותה תקופה – משהו כנה על מצב הרוח במוצב, אותו מישהו חטף נזיפה מהסמ"פ על כך שהוא "ביזה את הפלוגה, ביזה את הגדוד וביזה את החטיבה".
    ג. ההתעללויות בחיילים כשהם מקבלים דרגה או מצטרפים לפלוגה אכן נפוצות, והן מסורות שמתקיימות לפחות עשור, מאז שאני יכול להעיד שהתרחשו.

    —-

    בנוגע להערה של רוני דניאל בסוף הכתבה מאולפן שישי שקישרת אליה: אי-אפשר להתלונן, והוא יודע את זה. ילדים בני 18 יודעים טוב מאוד מי אחראי לרשימת השמירה שלהם, ליציאה שלהם בשבת ולחיים שלהם. כשאתה חייל, אתה לא חושב הרבה מעבר לזה, כי אוסרים עלייך לחשוב הרבה מעבר לזה. בשקר הגס שלו בטלויזיה הוא שומר על אותם אנשים ומסורות שהוא כביכול יוצא נגדם.

  • פוסט בנזונה.
    מסכים איתך בכל מילה.

  • ברמות כאלה ואחרות של זובור\התעללות, התופעה תמיד היתה פה, ולא רק בגולני. בנח"ל אני יודע על תסמינים קלים יותר של "צעירות" כפי שהיא מכונה, שהתבטאו בעיקר בפטור משמירות ותורנויות של "ותיקים", ניקוי המאהל, סידור מיטות, הכנת קפה וארוחות, נשיאת אפודים וכלים ע"י צעירים בלבד, אבל ברור לי שבחתך כלל צהלי היו רמות שונות של התופעה.

    בנוסף, מאוד מפריע לי הנסיון להטות את הדיון מענין העדויות שנחשפות ע"י שוברים שתיקה לענין האנונימיות של החושפים. הזכות לדרוש מ"whistle blower" לחשוף את עצמו היא לוקסוס של חברות מתוקנות. בישראל, בה צמרת צה"ל נעמדת מאחורי מפקד שהורה לחייל לירות בעציר כפות, אין מקום למותרות של עדויות בשם.

    • שץ !
      מה אתה עושה פה ?

      להדיח מ"פ זה מגוחך.
      עד שמח"ט או ראש להק יעוף בלי פנסיה לא ישתנה כלום בצה"ל.

  • אין לזה קשר לרוסיפיקציה חדשה, בצה"ל יש מסורת מפוארת של התעללויות עוד מימי המחתרות.

    • ג'ו

      זה רחוק מאד מלהיות נכון, בשנות התשעים הייתה מגמה כלל צהלית כנגד טרטורי הצעירים, טרטורים שכללו בעיקר השפלות ולא אלימות.

      • יהושאפט

        אכן היתה מגמה כזו. אצלי בגדוד היתה מסורת של "זובור" בסוף קורס. משהו קצת יותר פתוח ומשוחרר, בלי השפלות כלשהן, שכלל מזון מקולקל בוץ וגריז, שעפו לכל הכיוונים בקרב קפא"פ בין החניכים שזה הרגע סיימו את הקורס לבין הסגל שלהם. באופן לא מפתיע כולם בדרך כלל יצאו מזה מסריחים ורטובים. את הרס"פ, אגב, תפסנו מנסה לברוח מהשער האחורי.

        מחלקה אחרי שסיימתי, הגיע מג"ד חדש שברגע ששמע שה"זובור" קיים, אסר על זה לחלוטין. המחלקה שאחרינו ערכה את הקרב בכל זאת, וכולם קיבלו 35 יום ריתוק. מאז התופעה לא חזרה על עצמה. אני חושב שדווקא חבל. זו הזדמנות לשבור המון מתח, ואף אחד לא נפצע או מושפל. אבל כאמור "זובור" היתה כנראה סוג של מילה גסה בתקופה ההיא.

  • היי יוסי,
    אהבתי את הנקודה שהעלת לגבי שיפשוף החיילים בתורת ההסתרה והכיסתו"ח.

  • היום נעשה מעשה פנחס.

    אם הייתי יודע מה לכתוב הייתי כותב משהו.

  • כשעליתי לשמינית המחזור שלי התחיל לתכנן את ההשבעה לחמשושים.

    אני החלטתי לא להשתתף. הייתי היחיד מכל המחזור שלי שלא השתתף. (קצת הקל עלי שהייתי תמיד קצת אאוטסיידר ובשוליים)

    אי ההשתתפות שלי ב"טקס" הזה היתה כזו שאפילו לא הייתי מוכן לשמור על התיקים. (מה שעשו שני חברה מהמחזור שלי).

    אני רוצה לציין שההשבעה היתה (על פי הדיווחים) מאד ב"טוב טעם" ושהיא עלתה למשביעים כסף (אני לא זוכר בדיוק אבל נדמה ששכירת האוטובוסים באה מאיתנו, וללא ספק הכיבוד בסיום).

    אבל אני הרגשתי אז ואני עדיין מרגיש שהשבעה בתיכון וזובור בצבא הם דברים פסולים מעיקרם. (בניגוד להשבעה בתנועת נוער שכן שם למושבע יש אופציה לא להשתתף).

    תמיד הרגשתי שכל הטקסים האלה מבוססים על הרעיון של להשפיל את צלם האדם של המושבע, ובסופו של דבר הם משפילים את צלם האדם שלי.

    לצערי העמדה הזו היא לא ממש מקובלת.

    לצערי ברוב המקרים בהם קיימת קבוצה של צעירים יש צורך עז לסמן ולהשפיל את החדשים זה מקרוב באו. לעיתים זו הדרך היחידה להשיג "ערך" עצמי.

    ושוב כפי שציין יהושאפט למפקדים יש השפעה גדולה על מה קורה.
    בטירונות שלי בבסיס שריון החל מהשבוע השלישי ישנו מאד טוב בלילה. כי מישהו פתח את הפה, ביקורת מטכ"לית שאלה קבוצה של חיילים אם הם ישנו שש שעות בלילה הקודם ומישהו אמר שלא כי הוא קבל עונש.

    על רפול מספרים (כולל אבא שלי שחווה אחד מהאירועים האלה במילואים) שהוא היה הולך לאכול בחדר אוכל של החיילים כדי לראות מה מצב האוכל שלהם.

    • בוב גה"ז

      השבעה וזובור בתיכון?!

      ומי בכלל אומר "שמינית" ו"חמשושים", אתה חי בתוך ספר של סמדר שיר?

  • Purple Haze

    רוסית במהותה

    That's kind of a silly claim.

    UK Royal Marines: http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/1504191/Police-investigate-video-of-beaten-marine.html

    US Marines:
    http://www.highbeam.com/doc/1P2-4400571.html

    India:
    http://www.gulfnews.com/world/India/10333177.html

    American universities: http://en.wikipedia.org/wiki/Hazing_in_Greek_letter_organizations

    Freemasonry: http://www.phoenixmasonry.org/masonicmuseum/demoulin/electric_carpets.htm

    It is unfortunately incredibly easy to find more examples from other places in the world. You should know better.

    • ג'ו

      הייתי מציע לך לקרוא את הספר 'סיפורו של חייל' מאת ארקדי בבצ´נקו, מדובר על סיפור אוטוביוגרפי של חייל רגיל בצבא הרוסי ולא ביחידה מובחרת כלשהיא, תיאורי האלימות המגיעים לרצח מגחכים את כל הכתבות לעיל.

      http://www.text.org.il/index.php?book=0806113

      • Purple Haze

        Did you actually read the articles? The Indian one, for example, reports "88 cases of hazing, of which 12 were fatal" in the past year — in universities, not the army — and suicides attributed to hazing are high.

        There have been serious cases in Argentina, Indonesia, the US, the UK, and more places most people care to know about. My point is certainly not that the Red Army has been innocent of abuse, but that it does not have a monopoly on it. To suggest hazing is "Russian in essence" as Yossi does is just distastefully misleading.

    • דודי

      אכן, הקשקוש על "רוסיפיקציה" התלהמות גורביצית אופיינית.

      מה שקורה בצבא הרוסי, אם להאמין לאנה פוליטקובסקיה ב"רוסיה של פוטין" (וכנראה גם לסופר שמזכיר ג'ו בתגובה למטה) הוא זוועת עולם, שלידה זובורים כמו שדווחו הם בדיחה ממש.

      מצד שני, יחס אלים ומשפיל של וותיקים לצעירים ושל סגל לפקודים הוא צרה המשותפת לצבאות רבים במערב, לא קשה להסביר את המנגנונים המעורבים ואין שום צורך ב"רוסים" הנוראים כדי שיתרחשו.

  • קורא עוד יותר קבוע

    סליחה שאני לא מזדהה אבל זה סיפור שולי ודי פעוט על הצעירות שלי:

    כשאני הייתי צעיר ברובאית היה איזה ותיק שהיה קם מוקדם כל בוקר בשביל לחרבן על הקרש כדי שלא יהיה לנו כיף לנקות. היה טבח שהיה מכריח אותנו לנקות פינות נסתרות במטבח מהבוקר עד ה(שמירה ב)לילה. למרות שהתלוננו שזה ממש פוגע במבצעיות (קשה לעשות מטבח 10 שעות ואז לעלות לשמונה שעות שמירה בעמדה, וסה"כ היינו במוצבים חודרים ברצועת עזה וזו היתה שנת 2002) לאף אחד לא היה אכפת.

    • ג'ו

      ועם כל הבזיון הכרוך בזה לא מדובר על אלימות, יש הבדל גדול.

  • Ofer

    רק נשאר לחכות לגב' לינור שתשאל איפה חיזקי שישתיק את החייל שיצא עם זה החוצה והשחיר את פני צה"ל.

  • סמולן

    פעם זה היה בפירוש אחרת. לא שלא היתה משמעות לותק בצבא, אבל אני לא שמעתי בסדיר שלי – לפני יותר מעשרים שנה – על דברים מהסוג הזה, שנהפכו ל"מסורת", כלומר למשהו שיש לקדש אותו. ההיקף היה קטן יותר, והוא מעולם לא נתפס כיסוד הביצוע הצבאי או השד-יודע-מה של היחידות שבהן הוא התגלה.

    כללית, בצבא יש באמת מסורת של ותיקות וצעירות, כמו בכל מקום שבו נרכשים ידע ומיומנות על פני ציר הזמן. כך גם בעיתונות, וכך גם באקדמיה, וכך בכלל.

    אני איני מאמין בשום קישור ל"רוסיפיקציה": הצבא הישראלי נולד מדוברי רוסית שוטפת, שקראו ספרות צבאית רוסית בשפת המקור או תרגומים מהירים (אנשי פנפילוב וכו), והיו ידועים לשמצה בכך שהם שוויוניסטים קיצוניים, מבחינה מבנית.

    באותו מובן, גם השקר כשיטה: בן גוריון כיזב, וכנראה עם בסיס פורמליסטי ועל בסיס מה שמקובל בין מדינות אז והיום. מדינות נוטות לרמות בהקשרים הללו. הזכות הזו שמורה למפעילים של ג'יימס בונד (ואז היא מן הסתם כשרה לגמרי, שהרי היא באנגלית), אבל לא לבונד עצמו, דאמאיט.

    יש טעם לעיוורון קיצוני בכך שלא מובן שהשיח האולטרה ביקורתי שקיים היום הוא חלק משמעותי ביצירת תרבות הרמאות והההכשח האוטומטית בצבא. הפקודות של מפקדים יהיו מועמדות לניתוחים פוסט מודרנים, ועל כן הן פתאום מתחילות לשקף פוסט מודרנה. מפקד שטועה יושפל בתקשורת באופן קיצוני. וכן הלאה. חלק ממה שביקורת מחייבת, לקוח בסופו של דבר מהנצרות: הוידוי אמור לשחרר, לא להרשיע. הייתי משווה גם למובנים ביקורתיים ביהדות, אבל נדמה לי שזה לא המקום לומר שיהדות היא לא רוע (גם לא הזמן).

    אפשר להסתפק באבחנה אפשרית: שאובר ביקורתיזם יוביל לרמאות. ושבדק הבית יכול להוביל למסקנה, שבלי אקלים שמאפשר אמון, לא יהיה אמון.

  • ינון

    עד כמה שאני יודע, מושגי הותיקות השונים הוכנסו לצה"ל במכוון ע"י מוטה גור, לא כאמצעי השפלה אלא כדי ליצור מערכת של חניכה פנימית וגאוות יחידה. במקומות מסויימים מאוד זה עדיין ככה, גם אם מלווה ב"טחינת צעירות" כזו או אחרת.

    כמובן שאף אחד לא יפצה פה, הדברים האלו נבנים לאורך זמן על ציר של הקצנה, שרק אם בוחנים אותו לאורך שנים מרגישים עד כמה הם חמורים.

    זה לא סוג של תסמונת שטוקהולם , בעצם?