שאלות בחוסר נחת
מסך ברזל ירד בליל שבת על איראן: לקראת סגירת הקלפיות, הופסקו שירותי ה-SMS במדינה; כוחות קלגסות גדולים מילאו את הרחובות; מטה הבחירות, במשרד הפנים, הפך ליעד מבוצר; הטלוויזיה החלה לשדר קריאות לקבל את ההחלטה בקלפי; ולאחר פרסום תוצאות הבחירות המזויפות בגסות, הודיע "המנהיג העליון", האייטולה עלי חמינאי כי המנצח הוא מחמוד אחמדניג'אד. זמן קצר לאחר מכן, נחסמו הרשתות הסלולריות, כמו גם הגלישה באתרי הרשתות החברתיות ואתרי החדשות הזרים.
הטלוויזיה האיראנית הרשמית דיווחה בו זמנית דברים שונים: שאחמדניג'אד הפסיד את טהראן אבל ניצח בכפרים וערי הספר, ושהוא ניצח בטהראן והשיג יותר מ-50% – בהתמודדות מרובעת בעיר שמתעבת אותו. את השקר הראשון, הסביר יותר, מכרו לתקשורת הזרה; השני משמש לתצרוכת פנים. בקצרה, זה נראה כמו פוטש מתוכנן, עם ברכת "שתחנקו" לגורמים הליברלים במדינה, בלי לנסות אפילו ליצור זיוף סביר של הבחירות.
הכל מלא שמועות ואין אפשרות להשיג מידע אמין. מה הסבירות שמשרד הפנים אכן הודיע לאנשי מוסאווי שהם ניצחו בבחירות קודם לפרסום הרשמי, זה של אחמדניג'אד ו-62 האחוזים שלו? האם הדיווח הזה, שאומר שמוסאווי ניצח את אחמדניג'אד בהפרש של 3:1, מבוסס יותר?
הקריאות "אללהו אכבר" הדהדו הלילה מגגות טהראן – מחאתם של אנשי מוסאווי. יש דיווחים על התנגשויות בלתי פוסקות בין הקלגסות ובין האזרחים. אבל האם הם יצליחו לעשות משהו מעבר לכך? האם המשטר ישתמש בצבא? בפעם האחרונה, בימי השאח, התוצאה היתה קריסת המשטר: הצבא הפנה עורף לשליט והצטרף לעם. האם זה מה שיקרה עכשיו, או ששמה של כיכר כלשהי בטהראן יהפך לנרדף לשמה של טיאננמן?
האם איראן היא עדיין רפובליקה שיעית, עכשיו כשהבחירות זויפו, עכשיו כשרוב האייטולות תומכים במוסאווי? או שמא אנו רואים גלישה למשהו אחר, דיקטטורה צבאית טהורה? האם האייטולות מתנגדי ההפיכה נמצאים במעצר? מעצר בית?
יותר מדי שאלות. עד שלשום, איראן היתה מדינה עם אחת הבלוגוספירות העירניות ביותר בעולם השלישי. עכשיו יש תזוזה בין שתיקה וטפטוף. מי שמכונה "אבי הבלוגוספירה האיראנית", חוסיין דרחשאן ("חודר") נרקב מזה חודשים בכלא אווין הידוע לשמצה בטהראן. בלוגר אחר, עומיד מיר סייאפי, התאבד באווין לפני שלושה חודשים. לפני כשנה אף דנה המג'ליס בהצעת חוק שהפכה כתיבת בלוג – אם יעודד "שחיתות וכפירה" – לעבירה שעונשה מוות.
מה הלאה? עוד טיאננמן, או עוד מהפכה באיראן – הרביעית מאז 1905? האם, כמו במשטרים מהפכניים קודמים (הרוסי, הסיני, הגרמני), יוכיח המשטר כי קוטנו עבה ממותני הדיקטטור הישן?
נדע מתישהו. אולי. בינתיים, נגשש בערפל.
(יוסי גורביץ)
"בפעם האחרונה, בימי השאח, התוצאה היתה קריסת המשטר: הצבא הפנה עורף לשליט והצטרף לעם. האם זה מה שיקרה עכשיו, או ששמה של כיכר כלשהי בטהראן יהפך לנרדף לשמה של טיאננמן?"
אפשרות שלישית, מדכאת אך למרבה הצער סבירה בהרבה: לא יקרה שום דבר. אחרי כמה שבועות (ואולי אפילו חודשים) של הוצאת קיטור, האזרחים באיראן יעזבו את הרחובות ויחזרו הביתה. יש לזה תקדים: לפני שנים ספורות (לא זכור לי במדויק כמה, צר לי), היה גל של מחאת סטודנטים באיראן, אנשים דיברו בהתרגשות על זה שהנה מעבר לפינה מגיע השינוי, אבל כל העסק גווע באותה מהירות שהוא התחיל.
אחמדינג'אד למד משהו מההתנהלות הבינלאומית שלו בנושא הגרעין: כשמישהו כועס על האופן שבו אתה מתנהג, הדרך הכי טובה להתמודד אתו היא לצפצף עליו. אין סיבה לחשוב, למרבה הצער, שכלפי אזרחי מדינתו שלו הוא יתנהג אחרת.
יום לפני הבחירות צחקתי על הדוגמגישה של ערוץ 10 שאמרה משהו כמו "הבחירות הסוערות בדיקטטורה האיראנית מגיעים לסיומם" בלי בכלל להתבלבל. עם כל הקשיים על חופש הביטוי של המשטרה החשאית ומשמרות המהפכה עד עתה אירן הייתה אחת המדינות הליברליות באיזור בקו אחד עם טורקיה והרבה לפני המדיקטטורות הנוקשות של מצרים ירדן וסעודיה הפרו-אמריקאיות.
תוצאות הבחירות קשות ומפתיעות, מפתיעות בגלל שאחרי היד שהושיט אובמה לאירן, אירן הרשמית דחתה אותה. בכירי משמרות המהפכה מתנגדים לדטאנט ומוכנים להתעמות גם עם הרוב באירן.
רגע, לגבי "אחת המדינות הליברליות באזור" כדאי להיזהר. יש "מימדי חופש" שפותחו על-ידי אירגונים שונים בעולם (http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Indices_of_Freedom), וברובם המוחלט, אם לא בכולם, אירן מדורגת נמוך יותר ממדינות כמו ירדן, כוויית או לבנון (שלא לדבר על טורקיה שהיא, בכל זאת, מדינה חופשית למדי). אני האדם האחרון שיפרש את המצב הזה כהצדקה להתערבות חיצונית במטרה לשנות את אופיו של המשטר האירני (ויש לי חשד מסוים שמישהו ניסה לארגן באירן סוג של "מהפכת ורדים/ארזים/מה-שזה-לא-יהיה"), אבל אני בעד ללמוד את הנתונים לפני שקופצים למסקנות.
ג'ו אתה יכול להאיר את עיננו בנוגע לאירן ש"הייתה אחת המדינות הליברליות באיזור". על אילו נתונים אתה מסתמך, נשמח לדעת.
אולי כדאי שמי שלא מבין כלום בסטטיסטיקה ימנע מלדבר עליה:
http://www.fivethirtyeight.com/2009/06/statistical-evidence-does-not-prove.html#
אולי כדאי שמישהו יידע על איזו סטטיסטיקה מדובר. מה שיוסי אמר לגבי גלי הדיווח זה כלום. לפי הדיווח הרשמי, אחמדינג'אד' ניצח בתבריז, בירת אזרבייג'ן האיראנית, בהפרש 57%. מוסאווי הוא יליד תבריז ותבריז (כמו כל האזור האזרי) מצביעים תמיד, אבל תמיד חזק למדי בעד כל מועמד מבני עמם, אפילו הוא מועמד שולי בשאר המדינה. אז שדווקא מוסאווי, הפופולרי מאד שם, ייכתש? שאחמדינג'אד יקבל מעל 50% בטהרן, שם הוא מאד לא אהוב, בתחרות מרובעת? שאחמדינג'אד ניצח בכל מחוז בפחות או יותר אותו הפרש?
נו אז?
עלי חמנאי הוא גם אזרי (מצד האב – האלמנט החשוב ושם הוא גדל). אמנם הוא לא רץ בבחירות אבל אתה יכול לשער שלמנהיג האמיתי של אירן יש איזשהו משקל בפרובינציה האזרית ולמועמד שלו יש איזשהו יתרון.
זה כמובן לא אומר שלא היו זיופים בבחירות אבל ניתוחים אתניים בשנקל לא מוכיחים שום דבר.
אפרופו ניתוחים אתניים בשנקל:
מהדי קרובי, לור ויליד לוריסטן, הפסיד את המחוז שלו וקיבל רק 320000 קולות, בעוד שבבחירות 2005 הוא קיבל 17% מהקולות במדינה.
מצחיק לחשוב שתוך ארבע שנים השתנו דפוסי ההצבעה האתניים מקצה לקצה (להזכירך, לפי התוצאות הרשמיות אחמדינז'אד זכה ביתרון דומה בכל אזור ואזור – בין אם מדובר באזור כורדי, לורי או אזרי – כולל בערים הגדולות).
אולי אצל סורש יהיה אפשר למצוא מעט יותר מידע בקרוב –
http://shooresh1917.blogspot.com/2009/06/blog-post_13.html
בינתיים בעיקר תמונות.
אני מחפש מידע בבלוגים פרסיים שאני מכיר, אבל חלקם נאלמו דום וחלקם מצטטים שירה (ח'אפז) בימים האחרונים…
אוקי,
בדקתי ורחרחתי פה ושם.
יש כמה חשבונות טוויטר שפועלים באנגלית ובפרסית שמדווחים החוצה ופנימה (!) על מה שקורה, כמה דיווחו על טנקים ברח' וליסאר בטהראן (תהראן, עקרונית, אבל מילא). סאליבן כנראה קישר לאחד או שניים כבר. באחד מהם יש התארגנות למתקפת DNS על האתרים של אחמדינג'אד וחאתמי. כנראה שזה עובד, שניהם למטה. יש איזה דיווח לא ברור שהבת של תמינאי נעצרה באחת ההפגנות. מצחיק משהו. מי היה מאמין שטוויטר ו140 תוויו וגו'…
באתהשפופרת אפשר למצוא סרטים באורכים משתנים מערים שונות באיראן, כך שהמחאה לא מוגבלת לטהראן ותבריז.
כאן – http://www.huffingtonpost.com/2009/06/13/iran-demonstrations-viole_n_215189.html
יש לייב בלוגינג. גם מאיראן.
אני לא הסטוריון או מבין במיוחד בפוליטיקה איראנית, ואין לדעת מה ילד יום. אבל
זהו לבינתיים.
תודה שחר.
יש גם את הבחור הזה
http://twitter.com/Change_for_Iran
כן, יכול להיות שהיו זיופים בבחירות אבל להניח שאיראן הכפרית (שמהווה רוב משמעותי) חפצה במעבר למשטר פחות פונדמנטליסטי ויותר מערבי נראה לי כמו ראייה מהרהורי לבנו.
ההנחה שלך היא שמוסאווי הוא לא "בן המהפכה". הוא בהחלט כן- הוא יותר ליברלי מאחמדינג'ד, אבל זה בערך כמו להגיד שעובדיה יוסף יותר ליברלי מאלישיב. הנושא העיקרי בבחירות האלה היה הכלכלה, שלא השתפרה, ואפילו התדרדרה, לאחר שאחמדינג'ד עלה לשלטון- וכמו בכל משבר כלכלי, האזורים הכפריים נפגעים חזק. כך שרוב תאורטי למוסאווי באיראן הכפרית לא היה בגדר הבלתי אפשרי.
כן, עובדיה יוסף ליברלי יותר מיוסף שלום אלישיב. חרושצ'וב היה ליברלי יותר מסטאלין. הכל יחסי.
איך ייגמר הסיפור עם הבחירות? ימים יגידו.
הנקודה שלי לא היתה אם הוא יותר או פחות ליברלי אלא האם הוא תומך במעבר למשטר יותר "מערבי"(הוא לא).
איראן הכפרית אולי לא. לא עמדתי על כך שמוסאווי ניצח בכל מקום, או באופן סוחף, או אפילו בכלל. אבל התוצאות הרשמיות שוות לתחת והילכך כל הבחירות הללו שוות בערך כמו אלה שמפיק בשאר אל אסד. זו נסיגה חמורה לאיראן. בעבר לא נזקק משטר האייתוללות לכך – בוודאי לא בצורה כה גסה ומרושלת.
גיא בכור מתייחס לתוצאות הרשמיות (כאן):
"…אם הייתם מבקשים ממני: גיא, איזה אחוז של ניצחון מפוברק היית נותן לאחמדינג'אד מראש, הייתי אומר לכם: האחוז של מובארק. מובארק תכנן את האחוז שלו כבר חמש פעמים: בסביבות 65 אחוז פלוס מינוס. וכמה קיבל אחמדינג'אד?
8. המתמודד הרפורמיסט מהדי כרובי מקבל 0.8%?? האחוז הזה ניתן לו כדי לבייש אותו, לא פחות. רבים מבני הנוער הפכו אותו לגורו החדש שלהם. אז פחות מאחוז, במדינה שרוב אזרחיה צעירים? נו באמת. הלאה. למייסד האגדי של משמרות המהפכה, מוחסן רד'אאי, שמאות אלפים חייבים לו כל כך הרבה במשמרות, נתנו 2.3%, נו, באמת. האחוז הזה נועד להשתיק אותו בצד. לסלק אותו מן המירוץ להבא. הכל
מבויים ומתוכנן מראש."
ללא ספק, מדובר בתפירה גסה במיוחד. מעניין מאוד איך יגיב אובאמה. בינתיים הוא נמנע מלהגיב ושולח את ביידן לתקשורת. מאכזב.
התגובה שמעליי נכתבה על ידי.
אני מתקשה להבין מה בדיוק קורה שם, ויש לי הרגשה שהמצב הרבה יותר חמור (בכל הרבדים) ממה שאפשר לדמיין.
אגב לדמיין, עדיין קשה להבין איך אנחנו נמצאים לכאורה כ"כ הרבה שנים אחרי המהפכות ה"גדולות", ובכל זאת העולם שוצף קוצף אי סדרים בכל דרגיו ואזוריו.
זה כי ההחלטה שהיה עידן של מהפכות "גדולות" שנגמר היא שרירותית למדי 🙂
מה שנכון בהחלט נכון, עידן המהפיכות עוד בחיתוליו, מה היא המהפה הצרפתית הקטנטנה לעומת מה שעתיד להתרחש ביבשת אפריקה בעשורים הקרובים, ובעולם הערבי, ובחור הטוסיק הקטן שלנו גם כן.
אני לא חובב גדול של אחמדינג'אד, והוא אכן נראה כמו מי שיכול לזייף בחירות בלי להניד עפעף. ובכל זאת… לפני יותר מעשר שנים, נתניהו נבחר בישראל לראש ממשלה, על אפן וחמתן של האליטות הישראליות – של כולן. האם יתכן שהציבור באיראן, באופן פשוט, הרבה יותר ימני מהשכבה כותבת הבלוגים באיראן ? שגם באיראן לתקשורת יש נתק מסוים מהאוכלוסיה ? שלכל הפחות, יתכן שאחמדינג'אד נדרש לזיוף הרבה יותר קטן משאחנו מדמיינים לנו (נניח – רק בטבריז) ? הימין עולה בכל העולם, בדרך כלל עם רציונאל דומה, ועם הפתעה תקשורתית דומה. אם איראן היא מדינה פחות או יותר ליברלית, היא צריכה להיות מסוגלת להימין ממש כמו אירופה, ארה"ב וישראל.
כמובן, לא מדובר במחשבות אופטימיות מדי, בכל מקרה.
שני הבדלים: נתניהו ניצח ב1% מהקולות- הפרש שהוא בטעות הדגימה של כל סקר אפשרי, אחמדינג'אד ניצח בהרבה יותר מזה, ובנוסף יש מספר נתונים מחשידים אחרים. לדוגמא העובדה שבכל מחוז הוא ניצח בדיוק באותו הפרש, בלי שום הבדל בין המחוזות- אם דפוסי ההצבעה בת"א וירושלים שונים קל וחומר שאלה של טהראן, נתאנז ותבריז אמורים להיות שונים.
אפילו בוואלה חדשות, תמונות מאיראן וירי במפגינים, ווידאו מהעצרת תמיכה. אני מודה שרוב האנשים נראים שם אמידים+.
מה שמפתיע הוא שבינתיים אין הודעות מישראל בנוסחים כמו "אמרנו לכם כל הזמן עת האמת על איראן","מה יקרה אם נשק גרעיני יגיע לידיים של מעצמה מוכה" וכ'ו וכ'ו… מה שמזכיר שבעצם ישראל הייתה בעד אחמדינג'אד לאורך כל הבחירות…
עוד שתי אפשרויות:
1)אנשי ההסברה בישראל עשו חשבון שהדבר החכם זה לשבת בצד בשקט כדי לתת לעיתונות לגלגל את זה ולהקשות על השמאל הקיצוני ו/או העולם המוסלמי לטעון שהעיתונות "מספרת מה שישראל רוצה".
2)כל אנשי ההסברה הישראלית נתפסו עם המכנסיים למטה ומנסים לבנות תגובה לעיתונות שלא תריח משמחה לאיד ו"אמרנו לכם שהם ברברים".
מטריד אותי קצת שלא מצאתי בקרב הבלוגים שעוקבים נקרוב אחרי העניין הזה ניתוח פוליטי עם טיפה יותר בשר של התנועה הירוקה הזאת.
לדוגמה הטענה (הגזענית משהו, ומסתבר המוטעה) שצפה אתמול שהbasij הם ערבים (רחמנא ליצלן) מהחיזבאללה הלבנוני שהמשטר ייבא כדי לעשות את מה ששוטרים פרסים לא יעשו.
ברור שמי שהיה לא היה עושה את הטעות הזאת – אז למי היה עניין להפיץ את השמועה?
לא ברורה גם המידה בה הצבא והמשטרה מתערבים בנעשה, ומוסאוי בסה"כ הצליח לארגן את מה שרצה ונפגש כמה פעמים עם חמינאי ועם אנשי המעצה העליונה. עושה רושם שהוא מסוגל להשתתף עדיין במשחק הפוליטי.
מי הוא? איזו עסקה הוא מקווה לסגור בסוף הסיפור הזה?
רק אמרתי, ויש משהו על זה אצל סאליבן
מה, ואף מילה על דודו טופז?