החברים של ג'ורג'

די ליברמן

הפרשנים מפמפמים שוב את הליליפוטין. מה קרה לזכרון שלנו?

אנחנו מתקרבים במהירות אל הבחירות הרביעיות בשנתיים, ומחנה המרכז לא מצליח להתאפס על עצמו – ואני אפילו לא מדבר על מה שנשאר ממחנה השמאל. הפרשנים הפוליטיים שלנו מתחילים לפמפם משיח-פח חדש-ישן: אביגדור ליברמן.

ב”הארץ”, הפרשן הפוליטי יוסי ורטר מתאר את ליברמן כ”מבוגר האחראי”, וזה עוד כלום ביחס לנחמיה שטרסלר. הוא מפליג לחלומות על מהפכה חילונית שתובל על ידי ליברמן, והוא מקווה שהוא “יצליח להלהיט את הרוחות.” אורי משגב כתב לפני כעשרה ימים על “אינתיפאדה חילונית.”

מובן מאליו שיש צורך בדין וחשבון עם הציבור החרדי. הוא קודח את הסירה שלנו בעודנו בלב ים. באמצע מגפה קטלנית, הציבור הזה מקפיד שלא להשמע להנחיות, והמנהיגים שלו מתחרים זה בזה במי יקרא יותר להתעלם מההנחיות. זו תופעה מוכרת לעייפה בציבור החרדי: כמה קנאים נוקטים עמדה מופרכת, והחשש של מנהיגי הציבור והציבור עצמו שמא ייראו כלא יראי אלוהים מספיק גורמת להם להתיישר עם הקנאים. במקרה הזה, הם מביאים סכנה של ממש על שאר הציבור החי במולדת. המדיה החברתית מביאה את התופעה הזו לקיצוניות: ההנהגה החרדית רואה את הקולות, והיא איננה הנהגה אלא מריונטה.

כשהמגפה הזו תגמר, יקרה משהו שמפחיד אותי פחד מוות: נצטרך לפרק את חברת הלומדים החרדית. אנחנו לא יכולים להתקיים איתה יותר. החרדים מרבים לדבר על “הסכם יששכר וזבולון”: זבולון עובד, מפרנס את יששכר שלומד תורה, ומקבל בהתאם את חלקו בעולם הבא. אבל אני עוד לא שמעתי על יששכר שמקפיד להשתין על זבולון עונתית. נצטרך לפרק את חברת הלומדים – אבל אני יודע איך זה ייראה. אני יודע מה היכולות של ממשלת ישראל בניסוי חברתי. אנחנו נקבל בכיה לדורות, שבר עצום, ודור של ילדים שיצאו קרחים מכאן ומכאן. הבעיה האמיתית של החברה הישראלית (אם נשים לרגע בצד את הדיקטטורה הצבאית שלנו) היא האידיאולוגיה הניאו-ליברלית ששלטת במשרד האוצר ובמוח של רוב אנשי המרכז: זו שאומרת שהציבור צריך להסתדר בעצמו ושתפקידה של הממשלה הוא להביא סדר ותו לא. האידיאולוגיה שסוגדת לעגל הזהב של השוק, ומביטה בעיניים נוצצות איך הוא רומס את האזרחים.

מה שאנחנו רואים פה הוא האבחנה של אורוול: שכשהליברל הטוב פוגש את המעמדות הנמוכים, הוא נס בבעתה אל זרועותיו של הפאשיזם. ליברמן, נזכיר, הוא בדיוק זה: פאשיסט. והחרדים הם, קודם כל, עניים. הם עניים וחסרי השכלה. וזו לא אשמתם, על כל פנים לא רק אשמתם, של הרבנים שלהם. אחרי הכל, הרבנים הם הראיסים: הם מקבלים ממון וכבוד מעצם כך שהם משמשים כאחראים על מאות אלפי אנשים שאין להם שום דרך לצאת מהמלכודת שאליה נקלעו. אין להם השכלה, כי זה הדיל של המנהיגות החילונית מאז ימי בן גוריון ועד ימינו עם הראיסים שלהם. הם לא יכולים לעבוד אלא בשחור, משום שעל פי חוק הם מנועים לעבוד. הם לא יכולים לצאת, משום שהמדינה מסרבת לתת להם לצאת: כשקבוצה של חרדים לשעבר תבעו את המדינה על כך שהם לא קיבלו חינוך כנדרש בחוק, המדינה הגישה תביעת צד ג’ כנגד ההורים שלהם.

כאילו לא המדינה היא זו שכלאה אותם במוסדות שמיועדים להשאיר אותם במאה ה-19. כאילו לא המדינה היא שבחרה – פעם אחר פעם, תחת כל מנהיגות, מבן גוריון דרך אולמרט ונתניהו – להשאיר את המצב על כנו, כי הדיל עם הראיסים החרדים היה חשוב לה יותר. כל האנשים שמדברים על שוק חופשי ועל בחירות אישיות ואחריות אישית התעלמו בנוחות מבעיית הליבה הזו. הרבה יותר קל להפיץ שנאה על אי הגיוס – כאילו שמישהו באמת צריך את החרדים כחיילים. צה”ל עושה כל מה שהוא יכול כדי להתחמק מכך: מחרתיים, על פי חוק, ייאלץ צה”ל לגייס את החרדים – אבל שר הבטחון גנץ הודיע שהוא “מקים ועדה” ומגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לשנה הבאה. גנץ ייעלם, והבעיה תהיה של מישהו אחר. ספק אם יש מישהו באסופת האפסים שמהווה את ההנהגה הפוליטית שלנו שיודע בכלל איך להתבונן על הבעיה הזו, שלא לדבר על איך לפתור אותה. אחרי הכל, זו בעיה שמצריכה התבוננות של עשרות שנים קדימה, לא צפיה להוטה לפושים מאתרי התקשורת עוד שלושה חודשים.

בינתיים, החרדים משמשים כמושא שנאה לכל הליברלים הטובים. הם האחר-הקרוב, ה-unheimlich, של הציונים: היהודים הישנים שמסרבים להפוך ליהודים חדשים. הם מזכירים את מה שהיה פעם, והציונות צריכה את חותם הכשרות שלהם. אחרת, מה משמעותה של מדינה יהודית? החרדים משמשים את הליברלים הציונים כמו ששימשו היהודים את הכנסיה אליבא דאוגוסטינוס: צריך לשמור עליהם, כדי שיזכירו שאנחנו יהודים ושיעגנו את “זכותנו על הארץ”, אבל בו זמנית צריך לשמור עליהם מושפלים. כי אחרת הם יעוררו שאלות מעיקות של זהות שמזמן בן גוריון והלאה עשינו כמיטב יכולתנו לא לפתור.

ושוב: חברת הלומדים היא בעיה. הפתרון שלה יצריך הרבה, הרבה כסף. אנחנו נצטרך לקחת דור שלם ולגרור אותו למאה ה-21. נזדקק לגדודים שלמים של עובדים סוציאליים, אוגדות של מורים, וכמה שפחות שוטרים; לדעת, להבין ולספוג אלימות. כן, לספוג: כי אין אפשרות לבצע שינוי חברתי כזה בלי שתהיה התקוממות של dead-enders, ותגובת-נגד אלימה – הדבר היחיד שהמשטרה שלנו, שיצאה לפוגרום בבני ברק לפני שבוע, מסוגלת לו – רק תסייע לשמרנים במחנה החרדי, שהוא מחנה שמרני ממילא. אנחנו נאכיל את הקנאים שלהם מה שלא נעשה: אם נדרוש חינוך, הם יצרחו “שמד.” הם נדרוש יציאה לעבודה (ואיזו עבודה? במה הם יעבדו?) הם ידברו על עשרת הרוגי מלכות. אלימות רק תסייע להם.

והניאו-ליברלים שלנו יוודאו שכסף לא יהיה. הרעיון של הוצאה ציבורית גורם להם לחלושעס. במיוחד הוצאה על ציבור “לא משלנו.” אז מה שיקרה הוא אסון לדורות.

והאדם האחרון שאנחנו צריכים פה הוא ליברמן. רבאק ערס, ליברמן? הליליפוטין הזה? הוא בפוליטיקה מזה 30 שנים ואין לו שום הישגים שהוא יכול להצביע עליהם. מדי מערכת בחירות, הוא מוציא אצבע, בוחן את כיוון הרוח ובהתאם מחליט באיזה משני הציבורים השנואים על המרכז היהודי, החרדים והפלסטינים, להכנס הפעם. הוא שימש בשורה של תפקידים בכירים, כמו שר החוץ ושר הבטחון, ובאף אחד מהם הוא לא השאיר חותם.

הוא מצטיין ברטוריקה, אבל לעולם אינו עושה משהו. רשימת ההבטחות שהוא נתן לציבור שלו, המהגרים מרוסיה, הופרה כל פעם מחדש. יותר משני עשורים הוא מדבר על “ברית זוגיות” לאלה מהם שהרבנות מתעמרת בהם, ושום דבר מזה לא קרה. ליברמן הוא הציניקן שבפוליטיקאים הישראלים, ציני מנתניהו (שבסופו של דבר, יש לו אידיאולוגיה של ממש). כל מה שהוא מעוניין בו הוא שמירה על מקומו במשחק. הוא ישב עם החרדים בדיוק כמו נתניהו. לו ולדרעי היתה חלוקת עבודה: הם היו תוקפים זה את הציבור של זה בתקשורת, ואחר כך יושבים בחדר אחורי עמוס עשן ומחלקים את השלל.

רק שדרעי אשכרה הביא שלל לציבור שלו, או על כל פנים חילק חרוזים ליושבים בערי המסכנות שלו. ליברמן לא הביא שום דבר לאף אחד פרט לעצמו. אלימות היא כל מה שהוא מכיר: זוכרים את ההתרברבות בחוק עונש מוות? לא? וואלה, גם הפרשנים הפוליטיים שמביטים בו בעיניים מצועפות לא זוכרים כלום. הם אסוננו. יש להם זכרון של דג זהב והם הופכים את כולנו לכאלה. עכשיו הם לוקחים פאשיסט עם קבלות, האיש שטען שפוטין ניצח בבחירות חופשיות ברוסיה ושאין אף עד נגדו כי כולם מצאו מיתה משונה, האיש שמעולם לא הצליח להסביר איך קיבל מיליונים… רגע, שניה, מה אני אומר? “מעולם לא הצליח”? מעולם לא טרח אפילו לנסות, כי תמיד ידע שיש פרשנים פוליטיים שיאכלו מכף ידו. כי השוטים מעריצים את הכוח, או, במקרה של ליברמן, את מה שמתחזה לכוח.

החברה הישראלית חולה. כולה. לגמרי לא רק החברה החרדית. היא חולה כתוצאה מהחלטות ארוכות טווח של פוליטיקאים קצרי חשיבה. אנחנו בבור עמוק, וכדי לצאת ממנו נצטרך טיפוס עקשני, סיזיפי, בידיעה פיכחת ונחושה שיהיו נפילות, ושאף על פי כן. בחירה בליברמן היא בחירה בהעמקת הבור.

אנחנו הולכים לבחירות. שוב. בבואכם אל הקלפי, זכרו: אף אחד לא יודע מה יהיה. ההכרעה תהיה על חוד של ארבעה עד חמישה אחוזים, שאין שום אפשרות לחשב לאיפה הם ינטו. התעלמו מהפרשנים. הם לא יודעים יותר מכם: בדרך כלל, פחות. לכו עם צו מצפונכם, וקוו לטוב. חשלו את עצמכם לקראת כשלון אפשרי, וזכרו שהדרך ארוכה. החיים רוויי סבל: כל מי שאומר לכם משהו אחר מנסה למכור משהו.

ואף על פי כן. זו גזירת דורנו.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות, ביניהן תרומה גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו סוקולובסקי

    לנתניהו יש אידאולוגיה? מהי? מדינה פלסטינית כמו שהוא הבטיח או אולי למוטט את החמאס? האם הוא מילא את השטחים בגגות אדומים כדי למנוע נסיגה אפשרית? האם הוא סיפח את הבקעה? האם הוא נגד מתן קיצבאות? כי החרדים שעליהם כתבת יכולים לספר לך שהוא דווקא מאוד נדיב בתחום הזה, לא ממש ימין כלכלי קלאסי. אולי הוא בעד לשמור על בטחון ישראל? לא ממש מסתדר עם סיפור הצוללות.
    אני באמת מנסה להבין מה האידאולוגיה של נתניהו. אולי זה רעיון לטור הבא.

    • Y.

      נתניהו היה לימני כי זה מה שהיה באופנה, והוא למד מאבא שלו איך עושים את זה. הוא למד מזמן שיציבות, לטוב ולרע, היא מה שהוא צריך, ושיש להמנע מכל שינוי. הוא ראש ממשלה ימני, והאידאולוגיה היחידה שלו היא שהוא יישאר ראש ממשלה ויישאר ימני.

  • התחלת וסיימת מעולה, אבל לצערי נפלת פה פח לפיקציה הפוליטית הגדולה של ישראל, הטענה כאילו לממשלת נתניהו (או הימין) יש אג'נדה ניאו ליברלית. אין דבר כזה. יש אג'נדה חוסר-עשייתית המוצגת אולי כניאו ליברלית, אבל אין אדם אחד הדוגל בניאו ליברליזם שיביט על הנעשה בישראל ויטען שזה באותו אזור חיוג. ראשית הכלכלה בישראל היא לא חופשית, היא אוליגרכית צנטרליסטית. הממשלה מונעת בגופה תחרות מצד אחד ומוסרת את נכסי המדינה לשמות הקבועים. מנגד, יש ייבוש מתמיד של השירות הציבורי מחד תוך שמירה על המונופול הממשלתי בכל הנוגע לשירותים האלה, שמונע מהשוק הפרטי ו/או האזרחים למלא את הואקום. שלישית, המיסוי בישראל הוא ברמות של מדינה סקנדינבית, והרי כל הרעיון הוא להקטין את הכנסות והוצאות הממשלה, ואפשר לכלול בזה את החובות של אזרחי המדינה לביטוח הלאומי.
    רביעית, מדינת הרווחה שאתה מצביע עליה בשטחים שמנוהלת מכספי ציבור. חמישית זכויות האזרח, מעבר לפגיעה בתושבי אותם שטחים, או מה שמכונה ערביי ישראל, יש בישראל מדיניות אנטי ליברלית/ליברטנית שבפועל אין לאזרח הישראלי אף מאותן זכויות המוקנות לרוב תושבי הדמוקרטיות המערביות, ולהפך, רוב הזכויות הללו מוגבלות או מגודרות בחוקים. וזה ככה בגדול. אז להגיד שהמדינית של הממשלה בישראל או בכלל של הימין/ליכוד וכיוב, או להגיד שלנתניהו יש אידאולוגיה זה מיתוס, שלצערי מפרנס את השניים וחצי בוחרי ליכוד שעושים זאת לא מקטע של ציות עיוור לשבט או למנהיג אלא מתוך אידאולוגיה ימנית מה שהם מכנים "שמרנית" כאילו אנחנו בארה"ב ויש פה חוקה ודיון אמיתי על רגולציה.

    לא. המדיניות הישראלית בעשור האחרון לפחות היא של חוסר עשייה, חוסר תקצוב וחוסר פעולות מדיניות במטרה לא לזעזע את הסירה ולשמר את התמיכה של החרדים ומפלגות הימין בליכוד וליצור מצג שווא של שמירה על הסדר בשביל שבוחרי נתניהו לא יקומו וישאלו את עצמם מה קורה פה. לא שבמצב הנוכחי נתניהו צריך לדאוג, אבל עדיין.

  • Y.

    אתה מציג את החרדים כקרבנות עוורים של רבניהם. זה נשמע לי קצת פשטני, אבל אני לא דתי ולא אתיימר לדבר בקולם.
    מה שכן, סקרים הראו שהחרדים, יותר מכל ציבור אחר, מאוחדים בגזענותם נגד הערבים. למשל סקר בזק עמדות כלפי האחר:
    85% מהחרדים מוטרדים מזה שיש הרבה רופאים ואחיות ערבים (חילונים, 29%); 97% מהחרדים יפריע להם שבתם תתיידד עם נערה ערביה (חילונים, 34%); 97% יתנגדו להשכיר דירה לערבי (35%), וכו׳ (מסורתיים ודתיים, לפי הגדרתם העצמית, הם באמצע.)

    אז מה, אני לא יודע מה לעשות, אבל אני חושב שלפוליטיקה הישראלית אין שלשה קדקודים (ימין/שמאל/חרדים), אלא בסופו של דבר רק שניים. הימין החילוני משלים עם החרדים כי בסופו של דבר הם קרובים אחד לשני.

  • Shimi

    יוסי, תפסיק לקרוא הארץ.

  • Jonathan Darsa

    האם אתה פתוח להקשיב לאנשים שסובלים מההדתה והאלימות הדתית בארץ?