החברים של ג'ורג'

לקבור את גנץ קבורת חמור

גנץ וחבר הבוגדים שלו צריכים לחטוף מהלומה פוליטית שתזכר לדורות

שהדי במרומים שמעולם לא אמרתי מילה טובה על בנימין גנץ, אבל נראה שכבר אי אפשר להסתפק בקללה מסוננת מהצד. בימים האחרונים עולה קינה על כך שמחנה השמאל חובט דווקא בגנץ. הקינה הזו מגיעה לעתים קרובות מאנשים טובים: הדוגמא הבולטת האחרונה היא מאמרו הבוקר (ב’) של רביב דרוקר בהארץ. על כן צריך להתמודד איתה.

הטענה המרכזית של המתנגדים להתקפות על גנץ (חלקם בהחלט אינם מתומכיו) מעוגנת בהווה ובעתיד הקרוב. הם אומרים שההתקפות על גנץ, שמובילות לירידה חדה במעמדו בסקרים, יסייעו לנתניהו לבטל את ההסכם עם גנץ ולמנוע ממנו מלהפוך לראש ממשלה עוד שנה. זה מה שאתם רוצים, המשך השלטון של נתניהו?

על כך צריך לענות כמה תשובות. נתחיל מהפרקטית. אני רוצה כמה ארגזים ממה שמי שחושב שנתניהו יוותר על תפקידו שותה. זה לא הולך לקרות. כן, אני יודע. שינו את החוק. אז ישנו אותו עוד פעם. ממתי החוק שינה משהו לנתניהו? מה, מישהו באמת חושב שאריה דרעי יקבל פיק ברכיים אם יאמרו לו שאם הוא ממשיך לתמוך בנתניהו, הוא מפר הסכם? מישהו באמת חושב שהמצביעים של ש”ס ויהדות התורה, שלא לדבר על הליכוד, יראו בשלילה ביטול הסכם? איפה. הם ימחאו כף ויאמרו שנתניהו שוב תקע את השמאלנים.

נעלה שאלה תיאורטית. הניחו שלפני הבחירות האחרונות, גנץ היה פונה לבוחרים ואומר להם שהוא מתכוון להכנס לממשלה של נתניהו כי זה הדבר הטוב ביותר שאפשר להשיג. כמה בוחרים היו נשארים איתו? כנראה מעט למדי. אבל גנץ בחר לשקר לבוחריו ולומר להם שהוא לא יכנס בשום מצב לממשלת נתניהו. וכמה שבועות אחר כך מכר אותם במורד הנהר. זו היתה הבטחת הבחירות המרכזית שלו, והוא הפר אותה בריש גלי.

אז נניח לרגע להווה, ונסתכל על העתיד. כן, יהיה עתיד. האם אנחנו רוצים שהפוליטיקה שלנו תשא את הכתם של הקריירה הפוליטית של הח’ליף גנץ כמודל? לא. המשמעות של קיום המודל הזה היא התאכזבות מפוליטיקה והתרחקות ממנה של האנשים הטובים בישראל.

על כן, צריך לוודא שגנץ ייקבר קבורת חמור. על הבגידה שלו בבוחריו, הח’ליף צריך לשלם גמול איום. שמו צריך להיות קללה עסיסית. אסור שתהיה לו גאולה. כל מי שיבוא אחריו וירצה לבצע את עסקת פאוסט הקבועה של נתניהו – אתה תיתן לי את המצביעים שלך, אני אוודא שלא ישארו לך מצביעים – צריך יהיה לזכור את השם “גנץ” ולהרתע בחלחלה.

רק כך, רק על ידי הוקעת הבוגד אל השמש, אפשר יהיה לצרוב את תודעתם של פוליטיקאים עתידיים. נכון, יש כאן אמת עגומה – המשמעות הסבירה של הקריאה הזו היא שגנץ ישלם מחיר כבד יותר על הבגידה בבוחריו מאשר על הטבח בילדי עזה בו התגאה כל כך בראשית הקריירה הפוליטית שלו. אבל מה לעשות, צריכים לפעמים להיות פרקטיים, לא טהרנים.

בקצרה: אם על מה שנשאר מהרפובליקה הישראלית לחיות, על הקריירה הפוליטית של גנץ למות מוות אומלל ולהקבר קבורת חמור.

לדרוקר יש טענה נוספת: לשמאל הישראלי אין אפשרות להגיע לשלטון בכוחות עצמו, ולכן גנץ זה כל מה שיש. אם כך, התשובה צריכה להיות “איש לסירת ההצלה שלו.” אבל זה פשוט לא נכון: דרוקר מתעלם מהתוצאות של בחירות ספטמבר, שבהן למתנגדי נתניהו היה רוב של 65 מנדטים. רק צמד האפסים (זה משקלם האלקטורלי) הנדל והאוזר מנעו מגנץ להקים ממשלה. העובדה שהוא הסכים לקחת אותם הלאה, לבחירות השלישיות, היתה צריכה לשמש איתות אדום כבר אז: האיש לא כשיר. אבל זה מה שהוא עשה – וגם אז למתנגדי נתניהו היו 62 מנדטים.

רוב הישראלים מתנגדים לנתניהו. הם מתקשים ליישם את רצונם הפוליטי, זה ודאי נכון. הסיבה העיקרית לכך היא שמדי פעם הם שמים את מבטחם באיזה דגנרל נוסח גנץ. כדי שהטעות הזו לא תחזור על עצמה, על שמו של גנץ להפוך למילה מגונה. דפקת אותנו פעם אחת? אשמתך. דפקת אותנו פעם שניה? אשמתנו. והגיע הזמן להוכיח שמי שנדפק פעם אחת, דווקא יכול להגמל מזה.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות, חלקן גדולות, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב’: יש לי הקלטות של שתי הרצאות הזום האחרונות שערכתי, ההרצאה על קונספירציות וההרצאה על מלחמת האזרחים. מי שרוצה לצפות בהקלטות, מתבקש לשלוח לי מייל לכתובת [email protected], לשלם 20 שקלים או יותר (או 35 שקלים עבור שתי ההרצאות), ואשלח לו קישור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

14 תגובות על ”לקבור את גנץ קבורת חמור“

  1. mux Twothousand הגיב:

    אני רוצה ממה שאתה שותה אם אתה חושב שיש לרפובליקה הישראלית תקומה.

    • ygurvitz הגיב:

      תשמע, אין ספק שדברים נראים רע מאד. אבל יש לא מעט תקדימים לשינוי חד, דרמטי, שרק לאחר מעשה ראו אותו בא. מיכאל ספרד אוהב לומר שסוף הכיבוש יבוא כגנב בלילה, והוא די אופטימי – למשל – ביחס לאפשרות שאם הסיפוח ייכשל, תהיה פה רעידת אדמה פוליטית ביחס לכיבוש.

      מעבר לזה, להיות ואצלב האוול: להתנהג כאילו יש סיכוי גם כשנראה שאין סיכוי. אין לנו פריווילגיה להתייאש.

      • mux Twothousand הגיב:

        צריך לראות נכוחה. אם זה אומר להתייאש כשאין עוד תקווה, אז זה מה שזה אומר. להתייאש, להתאבל, להתגבר ולהתחיל משהו חדש. להתלות בתקוות שקר ואשליות שפתאום האפרטהייד יעלם כמו הקורונה של טראמפ לא עוזר לאף אחד.

        אם פתאום ירד משמיים מלאך גבריאל יתקע בחצוצרה ויפיל את חומת ההפרדה, אשמח לאכול את הכובע.

        • ygurvitz הגיב:

          לא צריך יצורים מיתולוגיים. קריסת ברית המועצות והגוש הקומוניסטי (בדגש על רומניה, שם חיסלו את משפחת צ'אושסקו). שתי ההתקוממויות באוקראינה (2004 ו-2014). המהפכה בטוניסיה. המהפכה במצרים, שאמנם נדרסה אחר כך על ידי הצבא, אבל שינתה לגמרי את המצב שם. הדמוקרטיה קצרת הימים ושוברת הלב של עיראק ב-2004-2005, שנרצחה. קריסת דרום אפריקה של האפרטהייד. הרנסנס השקט של אפריקה בשנות ה-90 והאלפיים. מה שקורה עכשיו בהונג קונג וארה"ב. אף אחד לא ראה את זה בא. כל אלה קרו בימי חיי.

          אני גדלתי כשאני מאמין, כמו כולם בערך, שיש סיכוי סביר לגמרי שמקקים רדיואקטיביים יאכלו את הגופה שלי תחת שמש לבנה. כל כך בלתי נתפס היום שהאיום הזה התפוגג. אנחנו אף פעם לא רואים את השינויים הטקטוניים כשהם קורים. אחר כך, אנחנו אומרים לעצמנו שהנה, פה היה סימן מטרים ושם סימן מטרים, אבל בזמן אמת לא רואים אותם.

          אנחנו לא יודעים כלום על מה יהיה מהלך ההיסטוריה. אנחנו יכולים לבנות מודלים, והם תמיד יהיו פגומים. הכל תלוי בפעולות של אלפי ומיליוני בני אדם שאף אחד לא יכול לחזות. אין "מסלול" להיסטוריה. תמיד יש דלתות שנפתחות ונסגרות, ואת רובן אנחנו לא רואים בזמן אמת.

          • mux Twothousand הגיב:

            אין לי ספק שהשלטון הציוני יתרסק לתוך עצמו ביום מן הימים. הטענה שלי היא יותר שעד שזה יקרה אך אחד לא יזכור מי זה גנץ. גם ביבי יהיה מין דמות היסטורית שתלמידי יסודי יתבלבלו במאה בה הוא פעל. כן, אף אחד לא ידע שבריה"מ תקרוס בשנות התשעים, אבל אם מישהו אמר בשנות העשרים, השלושים, הארבעים, החמישים, השישים, השבעים או השמונים של המאה העשרים הנה זה קורה, הוא עדיין טעה. אנחנו רואים את תהליך יצירתה של מערכת כזו. כמה זמן ייקח לה להבשיל עד כדי שכובד משקלה יגרום לה לקרוס אין יודע, אבל זה לא בעשור הנוכחי (אלא אם, אתה יודע, פצצת אטום, הוריקן קטסטרופלי, המלאך גבריאל).

      • Y. הגיב:

        אפילו ברוסיה וטורקיה יש אופוזיציה.

  2. Y. הגיב:

    אני מסכים שלגנץ מגיע מה שהגיע לבוז׳י הרצוג ועוד יותר. בנפרד, אני שואל את עצמי, האם גנץ חיסל את תסביך מפלגת המרכז המושיעה של הפוליטיקה הישראלית? לתמהוני, ובהתחשב במספר המנדטים הלא מבוטל שבו זוכה לפיד בסקרים, אולי לא. אולי בבחירות הבאות תופיע עוד פעם מפלגת מושיע קיקיונית, וחוזר חלילה.

    • Peleg Bar Sapir הגיב:

      אני מוכן לשים את כל הכסף שיש לי על זה שרעיון מפלגת המרכז לא מת, והוא יהיה חזק כהרגלו בסיבוב הבא. הסיבה לכך היא שהשמאל הציוני מסרב להפנים שלחקות את הימין לא מביא לו קולות, ושיחד עם המרכז הוא מפחד פחד מוות מלשתף פעולה עם ערבים. אז מה נשאר? מושיעים בדמות גנרלים ו/או מנכ"לים מוצלחים לשעבר.

    • רועיל הגיב:

      למה זה קורה זאת שאלת המיליון דולר. הכאילו-שמאל המתמרכז הוא הנצחון הגדול ביותר של נתניהו.

  3. Nico S Roach הגיב:

    מסכים אבל זה לא מספיק. את הגנץ (במובן האפס) הבא תשווק לנו אותה קליקת מהנדסי דעת קהל ששיווקה לנו את הכניסה של העבודה וכחול לבן לממשלת האחדות הנוכחית, את החיבור של כחול לבן לתלם, ואת החיבור המזוויע של אורלי לוי לרשימת העבודה ואז למרצ. אותה קליקה מקשיבה בעיקר לנפיחות של עצמה, ההבנה שלה באיך עושים פוליטיקה שואפת לאפס והיא אף פעם אף פעם לא לומדת. האנשים הם כביכול טובים ומהמחנה הליברלי הנכון וכך זה עובד שוב ושוב, מברק ולפיד ועד לגנץ.

    למשל דוגמאות מ"הארץ", אבל יש עוד: רביב דרוקר אותו הזכרת, קרולינה לנדסמן, רוית הכט, אבירמה "זה לא הזמן להבעיר את המדינה" גולן, ואיריס לעאל שהאשימה את מבקרי פרץ ולוי בגזענות. אולי זה יפתיע אתכם אבל אף אחד מהם לא התנצל בפני קהל קוראיו לאחר מעשה. המשותף לדוגמאות הספציפיות האלה מלבד שהם כולם עובדיו של שוקן הוא שהם ליברלים מהסוג הרדוד יותר ולא שמאלנים במובן הסוציאליסטי של המילה. אני לא יודע מה אפשר לעשות עם זה מלבד להגיב לכל מאמר שלהם בתזכורת לקוראים שאולי 100 אנשים יקראו.

    לנתץ את בועת הנאדים של מהנדסי דעת הקהל הזאת צריך להיות גבוה ברשימת סדרי העדיפויות

    • רועיל הגיב:

      מסכים לגמרי. חלק גדול מהבעיה של ה״שמאל״ היא שהוא חושב על פוליטיקה במונחים של ״מהנדסי דעת קהל״. אבירמה גולן ושות׳ (הייתי מוסיף את אורי משגב לרשימה שלך) חושבים על פוליטיקה של משרדי פרסום ומיתוג – כאילו ששם קליט, ג׳ינגל ואיזה יפה בלורית ותואר יכולים לנצח בחירות. מפלגה זה דבר שנבנה מלמטה, בתהליכי עומק ארוכים. את הבלוק של נתניהו בגין והרב קוק בנו במשך שלושה-ארבעה עשורים ויש לו תשתית מוסדית וחברתית עמוקה שמפא״י והמרכיבים השונים של מרצ איבדו לפני 25-30 שנה.

      אם תהייה תקומה לשמאל הישראלי היא תתפתח לאט מאוד, מהתארגנויות סוציאליסטיות במקומות שנתניהו משתין עליהם בקשת, לא ממועדוני הקשישים של גבעתיים, האספרסו ברים של תל אביב, הברנז׳ה של שוקן ווילות הגנרלים בכוכב יאיר.

      • G. הגיב:

        זה ממש נכון, אני מרגיש ששמאל בארץ הוא יותר תווית מתוכן והתוצאות בהתאם.
        אני מאחל שהתקומה הזאת תבוא מהר, אבל אני גם מפחד שאם זה יקרה, פתאום הרבה אנשי ה״ברנז’ה״ יקלטו שאולי הם יותר קפיטליסטים מסוציאליסטים, ואולי שגם לא ממש באמת אכפת להם ממיעוטים, ואז מה – הם עוד ימצאו את עצמם במחנה הריאקציונרי. זאת אומרת, אני מפחד שביחד עם התווית, שנאבד את הרוח הפרוגרסיבית שיש במקומות מסויימים. אני ממש מקווה שזה לא המצב.

        • Nico S Roach הגיב:

          אני מבין מה שאתה אומר, אבל אני לא רואה ברירה. יהיו כאלה שיוותרו על הפרוגרסיביות שלהם בהתחלה. אבל מה שמתהווה פה כל כך דוחה שהם עוד יחזרו בהם. ואם לא הם, אז ילדיהם

          • G. הגיב:

            פשוט יש הרבה אנשים היום שהם פרוגרסיבים בדיסוננס קוגניטיבי, ואם הם יהיו חייבים לבחור הכל או כלום – הם עוד יבחרו כלום, ויהיו אנשים ואוכלוסיות שיפגעו מהבחירה הזאת.

            אני מסכים איתך שהתהווה פה משהו דוחה ומקווה שאתה צודק בתחזיות שלך. מי יודע, אולי במדינה הדו-לאומית נמצא את עצמנו באותו מחנה עם מתנחלים שבאמת רק רוצים לגדל ענבים ליין על איזו גבעה בלי להפריע לאף אחד…