החברים של ג'ורג'

בן דרור ימיני, אפרטהיידיסט

אחרי שמנפנפים את היסטריית ה-Hasbara של בן דרור ימיני, נשארים עם תמיכה – אף פעם לא בגלוי, כמובן – באפרטהייד

לארכיבישוף תעשיית השקרים, בן דרור ימיני, קרה משהו מצער בדרך לטור השבועי: מה שמכונה באנגלית gaffe, פליטת פה, קרי מצב שבו אמן אשלייות – בדרך כלל פוליטיקאי – אומר בטעות בפומבי את מה שהוא חושב.

bendror2

במשך שנים, יוצא ימיני בשצף קצף נגד ההאשמה שישראל היא משטר אפרטהייד. הוא אפילו טען שהוא יודע יותר טוב מיוצאי משטר האפרטהייד מהו אפרטהייד. והנה, בטורו האחרון, מבכה ימיני את האפשרות שישראל תהפוך למדינה דו לאומית, אפשרות שאותה הצליח לראות אפילו נרקיסיסט גמור, שראייתו איננה מרחיקה מאפו, כמו דונלד טראמפ.

אפשר היה, על כן, להניח שימיני יקרא למדינת ישראל בדחיפות לצאת מהשטחים הכבושים. אבל זה לא מה שקרה. ימיני לא רוצה לאבד קוראים. מה הפתרון של ימיני לבעיית המדינה הדו לאומית המתקדמת, שאותה הוא מכנה לא פחות מאשר “פיגוע זוחל”? ובכן, הוא קורא לממשלה לאמץ את הפתרון של העב”מ הרשמי שלה, מייקל אורן: לומר לטראמפ “כן, אבל”, ולהניח לפלסטינים לסרב להצעת טראמפ. ימיני מניח שזה מה שיקרה אוטומטית.

שיטת ה”כן, אבל” היא שיטה ישראלית ותיקה: להעמיד פנים שאתה תומך במשא ומתן, אבל להעמיד תנאים בלתי אפשריים לקיומו. ניתן להניח שימיני, כהרגלו, מפחד פחד מוות מתבוסה בקרב ה-hasbara: אם ישראל תאמר לטראמפ “לא” מובהק, היא לא תוכל יותר להעמיד פנים שהיא רוצה שלום בזמן שהיא הופכת אותו לבלתי אפשרי.

ימיני יודע שהיכולת של ממשלה ישראלית לומר “כן” לכל תכנית נסיגה לא קיימת. הוא שולח אותה לומר “כן, אבל”, כדי להסיח את הדיון: שהפלסטינים ייראו כמכשילי השיחות. נניח עכשיו לשורה של בעיות – הראשונה שבהן היא באיזה מובן משטר אבו מאזן בכלל מייצג את הפלסטינים – ונניח שבן דרור ינצח בקרב ה-hasbara שלו.

מה עכשיו?

אחרי הכל, מעבר לקרב על התודעה ישנה גם מציאות. הקרב על התודעה, אחרי הכל, מטרתו לטשטש את המציאות. אבל היא, יימח שמה, מתעקשת להשאר במקומה למרות הנסיון להסתיר אותה בסדין אטום. ברגע שישראל תגיע למצב שבו עוד הצעת שלום נדחית, ולא משנה על ידי מי ובאיזה תירוץ, היא עדיין תשאר היכן שהיא עכשיו: מיעוט יהודי ששולט ברוב לא יהודי, שלחלק ניכר ממנו אין זכות הצבעה. או, במילים אחרות, אפרטהייד. מדינה דו לאומית, רק מוכחשת. מדינה דו לאומית, שלכ-40% עד 45% מתושביה אין זכויות פוליטיות.

הבעיה של ימיני איננה עם העדר זכויות לפלסטינים: הוא התרגל. מה שיש למנוע הוא ההכרה הרשמית במדינה אחת, מדינה אחת שבה יש זכות הצבעה לכולם, מדינה שבה ראש הממשלה ייקרא מוחמד. אז עם מה נשארנו? עם מדינה אחת שבה אין זכויות שוות. או, אם להשתמש במילה שבן דרור לא מרשה לומר, אפרטהייד.

עד מתי? השאלה הזו לא עולה. לימיני אין תשובה. הוא יודע שהרוב הישראלי, שעוסק יותר מאי פעם בהכחשת המציאות – ומכאן הפטפטת הנואשת, הבלתי פוסקת, על hasbara; מכאן מניעת כניסתם לישראל של זרים שיכולים להביע דעות שכבר לא חודרות את חומת ההדחקה הישראלית – לא מעוניין לשמוע. עכשיו הוא צריך לומר לנו האם גם לו אין עניין בזכויות פוליטיות לפלסטינים, או שהוא פשוט מפחד לומר את דעתו, שמא יתהפך עליו האספסוף.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Shimi

    את מי לעזאזל מעניין מה בן דרור ימיני חושב ?

  • Shimi

    כל ההתעסקות הזו באפרטהייד וחוק הלאום ומעללי הימין זו בריחה מהמציאות. הימין פועל בדרכו כדי למנוע מציאות שגם רוב השמאל לא מעוניין בה. זה התסריט האפוקליפטי ממנו חוששים כולם: זכויות שוות לכולם –> מירוץ דמוגרפי -> רוב ערבי –> ממשלה ערבית –> שיבת 4-5 מיליון "פליטים" –> גירוש מיליוני הפולשים היהודים או מרחץ דמים אדיר. איך מונעים תסריט כזה במסגרת מדינה דמוקרטית ?
    הימין רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, קרי להחזיק בשטחים ולהמשיך לשלוט גם עם רוב ערבי. הפתרון : אפרטהייד.
    השמאל מבין שאת העוגה צריך לחתוך, אבל גם אם נחתוך את העוגה בחיתוך המקובל של חצי יובל אחורה, נשאר עם מיעוט ערבי ישראלי שחלקו או רובו עוין. לשמאל אין פתרון מה יקרה אם יום אחד המיעוט הערבי בתוככי ישראל יהיה יום אחד רוב וינסה להחזיר את הגלגל 70 שנה אחורה, אני מניח שגם אז הם יאלצו לסגת לפתרון הימני תוך מלמול "דמוקרטיה מתגוננת".

    מכאן שהבעיה היא לא בימין או בשמאל אלא במסגרת בה הם פועלים. השיטה הדמוקרטית לא מבטיחה מניעת התממשות תסריטים כאלו והוזי המדינה הבינו זאת היטב ויצרו מין יצור מעוות בשם מדינה דמוקרטית-יהודית וניהול קרקעות באמצעות גוף חוץ ממשלתי קק"ל. זה הרע במיעוטו. המטרה צריכה להיות שיטה אחרת שבה גם אם ראש הממשלה יהיה ערבי, התסריטים הנ"ל לא יתממשו.

    • אישרגיל

      הטיעון של הליכוד ושות' שחוק הלאום הוא השיטה הזו בדיוק. המדינה תהייה יהודית, לא משנה אם גם לא יהיה בה רוב יהודי. עם זאת חוק הלאום מיותר ואף מזיק. מה שיש לעשות הוא לשמור על רוב יהודי בארץ ולא להעביר חקיקות שפוגעות בדמוקרטיה ובעיקרון השוויון. על רוב יהודי ניתן לשמור ע"י עידוד עלייה ומתן תמריצים ליורדים מן הארץ לשוב הנה. מנגד, להשקיע בהשכלה ובחינוך של המגזר הערבי, במיוחד בקרב הנשים הערביות. השלכה וחינוך גורמים לירידה בקצב הילודה. אך זו לא הסיבה היחידה שצריך להשקיע בהשלכה וחינוך במגזר הערבי – צריך כי זה גם מה שראוי לעשות.

    • Y.

      “מיעוט ערבי ישראלי שחלקו או רובו עוין“: הוא לא יהיה עוין אם יתנו לו לחיות.

      • Shimi

        נכון, הוא יהיה אולי פחות עוין אבל עדיין ליבת הסכסוך היא נדל"ן ואת זה קשה לפתור ללא שינוי דרסטי. אדמה היא המשאב היחיד שאין לו תחליף, וישראל היא בצד הגוזל השודד כך שהעוינות תשאר גם אם תומתק.

        • Y.

          אם ערבים ויהודים יוכלו להתיישב באותם מקומות, לפחות כולנו נהיה באותה סירה.

  • אישרגיל

    " והנה, בטורו האחרון, מבכה ימיני את האפשרות שישראל תהפוך למדינה דו לאומית, אפשרות שאותה הצליח לראות אפילו נרקיסיסט גמור, שראייתו איננה מרחיקה מאפו, כמו דונלד טראמפ."

    המילה "מדינה דו-לאומית" לא מופיעה בטקסט של ימיני, הוא כותב "מדינה אחת". מדינה אחת גם יכולה להיות מדינה ערבית מוגמרת וככל הנראה תהייה כזו. הרי סך הכל אין סיבה ש"העם היליד" יתפשר על זהות הארץ עם "עם המהגרים" וכידוע הילד הנצחי "חנדלה" מפנה עורפו ולא מתפשר על שום דבר.
    "חנדלה" גם כנראה לא יסכים ל"עסקת המאה" של טראמפ. ללכת עם הראש בקיר נגד הממשל האמריקאי זה לא דבר חכם, במיוחד לא ליישות עם השפעה מוגבלת כמו הרשות הפלסטינית. אני מניח שאם הם ימשיכו לסרב אזי הממשל האמריקאי ימשיך להפליא בהם מכות ולגבות מהם מחירים כבדים. המחירים הללו יתנו לישראל נקודה נוחה יותר במשא ומתן שיתנהל בעידן שאחרי טראמפ.

    • שחר כ.

      ימיני והטראמפ מנסים לעורר אותנו מול הסכנה שלראש ממשלת ישראל יקראו מוחמד, וקוראים לפתרון הבעיה.
      אבל יש קוץ בפיתרון שמציע הטראמפ – מחיר גבוה יותר שישראל תצטרך לשלם. נחש מהו? ימיני לא מוכן לשלמו. לפיכך הפתרון של הטראמפ אינו טוב, ונחוץ למסמסו, ולסוב את הדברים כך שהאשמה תיפול על הפלסטינים, שאתה מכנה "חנדלה", אלוהים יודע למה.
      אוקיי. עשית את זה. הפתרון מוסמס. הפלסטינים אשמים.
      מה עכשיו?
      עכשיו (חלפו, נגיד, 10 שנים) יהיה ימיני חדש ויהיה טראמפ חדש, והם ינסו לעורר אותנו מול הסכנה שלראש ממשלת ישראל יקראו מוחמד. הם יקראו לפתרון הבעיה.
      עכשיו הכול יהיה נוח יותר, אתה אומר, אחרי שהטראמפ הקודם הפליא בהם מכותיו. אבל בכל זאת יהיה קוץ בפיתרון שיציע הנשיא שאחרי הטראמפ – מחיר גבוה שישראל תצטרך לשלם, אמנם לא גבוה כקודם, אבל עדיין גבוה לימיני שיהיה בעתיד. נחש מהו המחיר? ימיני של העתיד לא יהיה מוכן לשלמו. הפתרון אינו טוב. נחוץ, אם כן, למסמסו ולסוב את הדברים כך שהאשמה תיפול על הפלסטינים.
      ובינתיים יש אפרטהייד. אבל עזבו אפרטהייד, לא זאת הבעיה, הבעיה היא שבקרוב יקראו לראש ממשלת ישראל מוחמד.
      נו, אז נפתור את הבעיה. אלא שיש קוץ בפתרון, נו, אז נמסמס, אלא שאז יהיה אפרטהייד, נו אז נפתור, אלא שיש קוץ, נו אז נמסמס, יקראו לו מוחמד

      • אישרגיל

        השאלה היא מה הוא מחיר גבוה, ישראל הרי תהייה חייבת לשלם מחיר כלשהו בסופו של דבר.

        ראה את הכתבה הבאה מפי עיתון הארץ :

        https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.6384117

        מבחינתם די לפנות 46 אלף מתנחלים כדיי להקים מדינה פלסטינית רציפה וברת-קיימא. פינוי של 46 אלף אנשים זה לא דבר שיש להקל בו ראש, אך אם זהו המחיר הגבוה שישראל תצטרך לשלם, או כל משהו בסגנון הזה, אז ישראל מצליחה לשמור פה על הגושים ועל בקעת הירדן, שזהו הישג בלתי מבוטל שלפני עשור או שניים כלל לא היה על הפרק.

        וזה למה אני טוען שככל שהזמן עובר הפלסטינים יקבלו פחות. בעוד עשור השטח שהפלסטינים יוכלו לקבל כנראה יהיה קטן יותר.
        פעם ראיתי שיוסי גורביץ כתב שהציונות היא על-זמנית. הפוך. הלאומיות הפלסטינית היא על-זמנית. מי שנשאר ילד נצחי, קפוא בזמן, הוא חנדלה, שמסרב להתפשר ומסרב לגדול עד שלא ישוב למולדתו. הציונות, מנגד, עוד מראשיתה, פרגמטית עד מאוד – מהויתור על עבר הירדן המזרחי, כדרך קבלת תוכנית החלוקה ועד הנסיגות מסיני, לבנון ועזה.

        מי יודע מה תהייה תגובת הממשל האמריקאי לסירוב פלסטיני. אולי יניחו לישראל לחצות את הרוביקון ולספח התנחלויות – במידה וממשל נתניהו בכלל מעוניין בזאת. בכל מקרה כנראה שהפלסטינים יפסידו הרבה אם יסרבו.

        • שחר כ.

          מה שאני מנסה להגיד זה שבעוד עשר שנים יבוא אישלארגיל ויגיד מה פתאום שנפנה 46 אלף איש, בואו נחכה עוד עשר שנים, זיכרו, חיכינו עשר שנים והשגנו את בקעת הירדן ואת גושי ההתנחלות הגדולים. בעוד עשר שנים הפלסטינים יהיו עוד יותר מוכים (הרי הם חנדלה), נוכל להגיע עד סיפוח כל ההתנחלויות ואחרון המאחזים.
          אז אולי נתן להם את שאר השטח, מפורז עם שליטה בטחונית מרחוק של ישראל ושליטה לחמישים שנים על נמל התעופה שלהם. עזה יהיה אותו הדבר רק עם הרבה פחות שטח וכסף.
          ואז, סוף סוף, נוכל לנוח.

          • אישרגיל

            אני תוהה לעצמי איפה הפלסטינים בכל העסק הזה. אתה יוצא מנקודת הנחה שהם שחקן פאסיבי, שרק מגיב ולא פועל על דעת עצמו. הרי הפלסטינים יכולים בכל רגע נתון להכריז שהם מוכנים למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים. כל מה שכתבתי הוא בהנחה שהפלסטינים מסרבים להצעות שלום ומסרבים לשאת ולתת. תחת ההנחה הזו, המצב הנוכחי נמשך. המצב הנוכחי הוא כזה שההתנחלויות גודלות וגם יחסית בקצב מהיר, אני מאמין. ככל שהתנחלות גדולה יותר, כך יותר קשה לפנותה. בגוש קטיף פונו כ9000 מתנחלים אם זכור לי נכון. רק בבית אל לבדה יש כ9000 איש, אם אינני טועה. אז כן, ככל שהפלסטינים יכותתו רגליהם משולחן הדיונים ויסתמכו על פעולות של כוחות חיצוניים (האג, בדס, איראן), הם יגיעו בנקודה עתידית פחות טובה לשאת ולתת עם ישראל. בסופו של דבר זו בחירה גם שלהם. ולכן אני אומר – חנדלה. מדובר בילד עיקש, שמסרב להתבגר.

            • Meni Zehavi

              להסכים למו"מ ללא תנאים זה למסור את היוזמה לצד השני או לגורמים חיצוניים. ספק אם זה יעזור לפלסטינים.
              הצעד האופטימלי מבחינת הרש"פ הוא לפרסם הצעת שלום משלה, כזאת שלא תהיה בגדר מוקצה עבור ישראל. כלומר, הצעה שתכיר בכך שזכות שיבה לא תהיה, תסכים להשאיר בידי ישראל גושי התנחלויות (תמורת חילופי שטחים), ותכיל ניסוח מעורפל כלשהו בעניין חלוקת ירושלים. לפרסם הצעה כזאת ולראות את ביבי מתפתל ואת בנט מוציא עשן מהאוזניים.

              • אישרגיל

                זו גם אופציה. אש"ף למעשה עד היום לא ביצע את הצעד הטריוויאלי של התנערות מזכות השיבה. הדרישה הרשמית שכל הפליטים וצאצאיהם ישובו תקפה עד עצם היום הזה והיא אלמנט מרכזי בנרטיב הפלסטיני. זהו הפיל הלבן של הסכסוך שלא הרבה מדברים עליו.

              • שחר כ.

                הצעד האופטימלי מבחינת ישראל הוא לפרסם הצעת שלום משלה, כזאת שלא תהיה בגדר מוקצה עבור הרש"פ. כלומר, הצעה שתכיר בכך שזכות שיבה קיימת, אולם תמומש רק במקרים מעטים, תסכים להשאיר בידי ישראל גושי התנחלויות (תמורת חילופי שטחים), ותכיל ניסוח מעורפל כלשהו בעניין חלוקת ירושלים. אפילו הסייפא של ההצעה שלך מתאים: לפרסם הצעה כזאת ולראות את ביבי מתפתל ואת בנט מוציא עשן מהאוזניים.

                • Meni Zehavi

                  למרות הנטייה הרווחת לחפש שוויון בכל מקום, זה לא עובד ככה. לפלסטינים יש סיבות לרצות בסיום הכיבוש ובהסכם שלום יותר משלישראלים יש סיבות לרצות בהם. אז הפלסטינים הם הצד שצריך להשקיע יותר מאמץ כדי להגיע ליעד הזה.

              • Shimi

                להשאיר מתנחל אחד בשטחים זו טעות ופרצה מכוונת הקוראת לגנב. הרי מי שמכיר את מעללי המתנחלים יודע כבר שהתרחיש העתידי יהיה יזימת פרובוקציה שתגרור את צה"ל בחזרה וביטול ההסכם. כל הסכם שלום עם שישאיר מתנחלים בשטחים דינו כחלב בשמש.

                • Meni Zehavi

                  אם גבול מדיני יחצוץ בין גושי ההתנחלויות (שיסופחו לישראל) ובין המדינה הפלסטינית? למה שהמתנחלים יזמו יותר פרובוקציות מתושבי עוטף עזה או היישובים הסמוכים לגבול לבנון?

            • שחר כ.

              בדיוק. וזו גם המטרה של ישראל ולשם מכוונים מעשיה. להציג את הפלסטינים כסרבנים, מצד אחד, לספח עוד עז, לנשל עוד פלסטיני, מן הצד השני. שאל את ימיני וסגן השר והם יענו לך – זו מטרתנו, לא השגת הסכם. לא עכשיו. אולי אחר כך.

              • אישרגיל

                כשאתה אומר ישראל, אתה יותר מתכוון לממשלת נתניהו. לממשלה אחרת תהייה אג'נדה שונה. אצל הפלסטינים אפשר לדבר על ממשלת אבו-מאזן או ממשלת חמאס, אך שתי הממשלות הללו הן למעשה דיקטטורות לכל דבר, כך שאין הבדל של ממש בין להגיד "הפלסטינים" לבין להגיד "ממשלת …".

                בכל מקרה, זה די מובן מאליו. הן ממשלת נתניהו והן ממשלת אבו-מאזן לא כזה רוצים הסכם. כל אחת מעדיפה לשחק את המשחק שלה בתקווה שהיא תקצור יותר רווחים בסוף. אני חושב שכרגע, תנאי המשחק נוחים יותר לישראל והפלסטינים, אם ימשיכו במשחק שלהם, יצאו מופסדים.

                • שחר כ.

                  ממשלת ישראל וממשלת נתניהו הם אותו הדבר, כמעט, בעשרים השנים האחרונות. יתר על כן, שום ישועה לא נראית באופק.
                  ממשלת נתניהו לא רוצה הסכם, לפחות עדיין לא, אין מחלקת על כך.
                  אתה טוען שגם ממשלת אבו מאזן לא רוצה. מניין לך? אם היהודים כל כך חכמים למה שהערבים יהיו טפשים כל כך? אם היהודים מתכננים את עתידם על סמך ההנחה שככל שיעבור הזמן כך יצברו יותר שטח וייפטרו מיותר ערבים – וגם פועלים כך עם תוצאות בשטח – (התנחלויות למשל) למה אתה מניח שהפלסטינים לא מודעים לסכנה הזאת? למה אתה משוכנע שהם לא רוצים הסכם עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדי? האין מדיניות ממשלת ישראל מכוונת בדיוק לכך שהפלסטינים יצאו סרבני השלום? מסמוס, קרא לזה סגן השר. אז למה הם לא רוצים הסכם? הם רוצים, ישראל אינה רוצה. עובדה. סגן השר אמר את זה בפירוש, וקול ההמון ימיני אחריו.

                  • אישרגיל

                    התשובה כנראה נעוצה בדבריו של גורביץ :

                    "ברגע שישראל תגיע למצב שבו עוד הצעת שלום נדחית, ולא משנה על ידי מי ובאיזה תירוץ, היא עדיין תשאר היכן שהיא עכשיו: מיעוט יהודי ששולט ברוב לא יהודי, שלחלק ניכר ממנו אין זכות הצבעה. או, במילים אחרות, אפרטהייד. מדינה דו לאומית, רק מוכחשת. מדינה דו לאומית, שלכ-40% עד 45% מתושביה אין זכויות פוליטיות."

                    הפלסטינים מסרבים למשא ומתן -> המצב הקיים נשמר -> ישראל נתפסת כאשמה -> הלחץ והחרם הבינלאומי מתגבר -> ישראל לא עומדת בלחץ ומוכרעת -> ישראל נוסגת מן הגדה כולה או בכלל מתפרקת לחלוטין וחדלה להיות יהודית -> הערבים הרוויחו את כל השטח בין אם זה הגדה או כל הארץ.

                    האם זה באמת דרך החשיבה שלהם? יכול מאוד להיות.

        • Three Parentheses

          ההנחה שלי היא שהתכנית האסטרטגית של נתניהו כוללת את קריסת הרשות הפלסטינים ומשבר בטחוני-דמוגרפי בירדן (הגיבוי שמספקת ישראל לארגוני טרור סוניים הוא חלק מזה מן הסתם). הדבר הזה יוביל את ישראל לפלישה לגדה המזרחית ולהתפשטות ישראלית אירידנטית לגבולות שתואמים בתיאוריה את הריבונות העברית בעידן הברזל המאוחר. ביבי הוא בסך הכל רביזיוניסט, צריך לזכור; בשביל האנשים האלה עבר הירדן המערבי וגב ההר הם "small potatoes".

          כמובן, אני לא בטוח שהתכנית הזאת תצא לפועל, אבל כנראה זה כנראה תרחיש האופטימום שעובדים איתו בקבינט.

          • אישרגיל

            ביבי ושות' הולכים לפי אסטרטגיית "ניהול הסכסוך", דהיינו, לשמור על הסטטוס-קוו כמה שניתן. מה ה end-game שלהם? לא יודע. אולי בסוף להגיע לנקודה שהפלסטינים יסכימו להקמת מדינה בתנאים הנוחים ביותר עבור ישראל או אולי פשוט לגלגל את האחריות לממשלה שתבוא אחרי עידן נתניהו.

  • Three Parentheses

    מישהו הבין מהו השלב הבא שזומם בד"י? בסדר, ישראל ואמריקה מציעות תכנית והפלסטינים אומרים לא. יש לזה סיכוי סביר להתממש. מה אחר כך? גירוש? טרנספר רבתי וסיפוח? הרי "התנתקות" מהגדה תוביל במוקדם או במאוחר לקריסת הרש"פ שתחייב את ישראל לצאת למשהו בסגנון "חומת מגן", ומכאן חזרה לסטטוס קוו אנטה. אז מה הוא רוצה?

    • Meni Zehavi

      אתה מתכוון כמו שחזרנו לסטטוס קוו אנטה בעזה?

    • Dan Spitzer

      כמו כולם, הוא רוצה אהבה. ואת זה הוא מקבל בשפע בפאשיסטן שלנו.