החברים של ג'ורג'

הכל מתַקתֵק

מה אפשר ללמוד מפרשת עינויי דומא על תפיסת “הפצצה המתקתקת”

האינקוויזיציה הספרדית מסרה היום שהיא ארגון ממלכתי וכי כל פעולותיה מבוצעות על פי דין.

אה, רגע, לא. זה היה השב”כ.

וראש הממשלה גיבה אותו. הוא הודיע היום ש”כל פעולות השב”כ מתבצעות על פי חוק ובפיקוח צמוד של היועץ המשפטי לממשלה ושל משרד המשפטים, של בתי המשפט ובאישורם.” נתניהו אמר את הדברים באיחור וכמי שכפאו שד; אחד ממקורביו, יריב לוין – בעוונותינו הוא שר – זעק אתמול במליאת הכנסת כלפי הח”כים הערבים שהם לא מוחים על אמצעי החקירה שמפעיל השב”כ כלפי נערים יהודים. לוין, כרגיל, לא הבין מה הוא אומר.

הנושא, כמובן, הוא העינויים של עצורי פרשת דומא. אחד מהם התחנן בשבוע שעבר לסיועו של השופט שבפניו הובא, ארז נוריאלי מבית המשפט המאולף של השב”כ בפתח תקווה, ואמר לו “לילה שלם התעללו בי ולא התקדמנו כלום כי אני לא יכול לעזור להם, עכשיו ההתעללות רק תגבר ותגבר. אני צורח כמו מפגר, בוכה כמו תינוק, והם צוחקים ‘רוצח, רוצח’. איפה יש לי מפלט? משהו? […] אני מתחנן, כבוד השופט, אני לא יכול יותר. האם לבית המשפט יש דרך לשלוט על החקירה? עושים ממני קשת מהידיים ושמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים. אני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית. כל יום זה עולה רמה ואני לא יודע מה יהיה מחר.”

שופט ששומע עדות כזו, אמור להעביר את הנחקר מיד לרשות אחרת לצרכי הגנה עליו ולהורות על חקירתם של האחראים, כי עינויים מנוגדים לחוק בישראל. אבל נוריאלי לא עשה אף אחד מאלה.

שימו לב טוב-טוב לדברים של נתניהו: הם מעידים על עומק הטיוח שעומד להיות כאן. כראש הממשלה, נתניהו הוא השר האחראי על השב”כ. הוא אחראי ישירות על העינויים. שימו לב למה הוא עושה. קודם כל, הוא לא מכחיש. שנית, הוא מקפיד להבהיר לכולם: אם תהיה פה חקירה, כולכם מופללים.

אני אחראי מיניסטריאלית, אומר נתניהו לפרקליטות ולבתי המשפט, אבל חבר’ה – אם תהיה פה חקירה אמיתית, אנחנו נחלוק את אותו התא. כי הפרקליט שאישר עינויים ביצע עבירה פלילית, והשופט שהתעלם מהעינויים ביצע עבירה פלילית. והם כולם על פניו מעורבים בפשע נגד האנושות, שלגמרי יתכן שיום אחד בית דין בחו”ל יחליט שיש לו סמכות לדון בו.

אז תקשיבו טוב, אומר נתניהו לפרקליטות ולבתי המשפט. פה לא תהיה שום חקירה. פה יהיה אם כל הטיוחים. כי לא רק אני ולא רק יורם כהן נתלה פה. אם תהיה חקירה נגדנו, אל תחשבו לרגע שאנחנו לא נפליל אתכם.

על פי חוק, כמובן, עינויים אסורים בישראל מאז החלטת בית המשפט העליון בנושא בשנת 1999. בפועל, מאז ימי ועדת לנדוי שחקרה את פרשת השב”כ בסוף שנות השמונים, יש פרצה בגודל די-9 בתפיסה הזו. היא נקראת בשם המקצועי “הגנת הצורך” ובשם הפופולרי “פצצה מתקתקת.”

מהי הגנת הצורך? היא אומרת שאם חוקר שב”כ השתכנע שא. עומד להתרחש פיגוע נוראי וב. אין שום דרך אחרת למנוע אותו, הוא רשאי להפעיל “אמצעים מיוחדים” – עינויים, בעברית – כלפי חשודים. לאחר מכן, הוא יצטרך להסביר את עצמו לפרקליטות. היה וזו תשתכנע שאכן עומדת לו הגנת הצורך, כלומר שאכן היה איום ממשי ואכן לא היתה דרך אחרת אלא לענות עציר, היא לא תעמיד אותו לדין.

שימו לב, יש כאן הבדל קריטי: הגנת הצורך היא בדיעבד והיא פסיבית. החוקר מענה ואחר כך מסביר שלא היתה לו ברירה. זה לא מה שקורה פה. פה, יש עינויים והם מלווים באופן צמוד על ידי הפרקליטים. העינויים מגיעים לידיעת השופט נוריאלי וזה לא עושה דבר.

חשוב מכך: אין פה שום פצצה מתקתקת. אני חושב שהסנאריו של פצצה מתוקתקת הוא מונפץ ומופרך. הוא דורש שהחוקר:

א. יידע בוודאות שאדם ספציפי מחזיק במידע קריטי על פיגוע שעומד להתרחש.
ב. יחזיק באותו אדם ספציפי.
ג. לא תהיה לו שום דרך אחרת להשיג את המידע.

זה תרחיש קולנוע שמיועד לגרום לנו לאהוד את המענה שמלכלך את הידיים בשבילנו, לא תרחיש מציאותי. במציאות אין ודאות. בפשטות, אתה לא יכול לדעת שאדם מסוים מחזיק במידע מסוים; אתה רק יכול להעריך שהוא עושה זאת. אבל, ברגע שאומרים לאדם הסביר שבכלל לא בטוח שמענים את האדם הנכון, הוא כנראה – אם האדם הסביר הוא גם אדם הגון – יירתע. אז משמיטים את הפרט הזה.

ולראיה, השב”כ מעולם לא הציג – ב-30 שנות קיומו של הסנאריו הזה – מקרה אחד מתועד של פצצה מתקתקת. הם חוקרים אלפי אנשים בשנה. אחד לא מצאתם?

אבל, שוב: במקרה של דומא, אין פצצה מתקתקת משום שהפצצה כבר התפוצצה ב-31 ביולי 2015, כשהוצת בית משפחת דוואבשה. אין פיגוע שעומדים למנוע; יש פשע שמנסים לפענח.

ואף על פי כן, מופעלים כאן הכללים של הסנאריו המפוברק של פצצה מתקתקת. ככה זה כשיש מדינה סודית: היא מרעילה את המדינה החוקית. היא מנצלת כל פרצה ומרחיבה אותה. עכשיו אומרים לנו – לא ליחוס, כמובן – שלא רק חשודים בביצוע הפיגוע בדומא הם חשודים שיש להפעיל נגדם “אמצעים מיוחדים”, אלא גם מי שיכולים לדעת עליהם דברים. כלומר, אנשים שנמצאים בדרגת ריחוק שניה מפצצה מתקתקת. פתאום, הכל מתקתק.

כי בסופו של דבר, פרשת דומא מעידה שהשב”כ הוא כלי שבור. הוא לא ארגון החקירות המבריק והמהולל שסיפרו לנו עליו. הוא פורר את החברה הפלסטינית באמצעות משטר ההיתרים שמאפשר לו להפוך ברצונו אנשים לחסרי פרנסה ובחסות משטר הטרור הצבאי שמאפשר לו להעלים אותם. כשאין לו גישה למשטר היתרים וכשאין לו יכולת להעלים אנשים – כמו בעזה, למשל – הוא מתעוור.

היכולת להעלים אנשים היא קריטית. המעונה מחזיק מעמד בתקווה שיום אחד העינויים יפסקו. אם הוא יודע שהם לא ייפסקו; שאפשר להחזיק אותו במעצר מנהלי עד סוף ימיו; שאף אחד לא יטרח לברר מה קורה לו – הוא יישבר. כולם נשברים בסוף.

אז זה עובד על פלסטינים. היכולת להעלים יהודים מוגבלת משמעותית. אני רוצה להחזיר אתכם אחורה חמש שנים, למקרה של חיים פרלמן. השב”כ טען שהוא רצח פלסטיני. פרלמן הביך אותם כשהוא פרסם הקלטות שלו עובד על איש השב”כ ששימש כמפעיל שלו. הם החזיקו אותו חודש כמעט בלי עורך דין, ופעם אחר פעם ביקשו הארכה למניעת עורך דין, כשהם טוענים שפרלמן הוא טרוריסט מסוכן. כמה מסוכן? ובכן, על פי הצ’יזבט שבית המשפט המאולף של פתח תקווה בלע, פרלמן היה שותף גם לברוך גולדשטיין וגם ליגאל עמיר – כשהוא היה בן 14 ו-15 בהתאמה (!). בן לאדן, מאחוריך.

פרלמן החזיק מעמד ואחרי חודש השב”כ נאלץ לשחרר אותו. לא היו לו ראיות מלבד הודאה – והודאה הוא לא הוציא. ככה הוא התרגל לעבוד.

בשב”כ אומרים לנו דרך דובריהם בתקשורת שאין מה לעשות, הנחקרים מכירים את שיטות החקירה שלהם ואין להם דרך אחרת להוציא הודאות. הם מתכוונים לחוברת שפרסם נועם פדרמן, “דע את זכויותיך.” על זה יש שתי תשובות:

א. החוברת הזו בת יותר מעשור. רבאק, פתחו שיטות חקירה חדשות. בשביל זה אנחנו משלמים לכם.

ב. השיגו ראיות שאינן הודאה.

שימו לב להישגים של המדינה החשאית על חשבון המדינה החוקית:

א. היא חיסלה את האפשרות לפענח את הרצח בדומא. כל ראיה תהיה מעתה חשודה – בצדק – כאילו הושגה בעינויים.

ב. היא הפלילה את כל המערכת, מראש הממשלה עבור בראש השב”כ עבור בבכירי הפרקליטות עבור בשופטים, במעורבות בעינויים.

ג. היא מכריחה עכשיו את כל אלה להשתתף בטיוח.

די לעינויים. די למשטרה החשאית. די לפרצות בחוק שמיועדות לאפשר את הפרתו. למדו לחקור והשיגו ראיות. ואולי, אולי, הציבור הכללי ילמד סוף סוף לפקפק בקשקושים על “פצצה מתקתקת.”

אחרי הכל, זה קורה לצעירים יהודים שיש להם הגנה פוליטית ניכרת, החל מהשר לוין וכלה בחבר הכנסת סמוטריץ’. אם אפשר לענות את האנשים האלה, אפשר גם לענות אתכם.

ואם אפשר לענות את האנשים האלה, אלוהים יודע מה עשו לעשרות אלפי פלסטינים שאין להם שום גישה למערכת הפוליטית הישראלית. אולי, כשכל זה ייגמר, נוכל לדבר גם עליהם.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

19 תגובות על ”הכל מתַקתֵק“

  1. מישהו הגיב:

    ויש להוסיף גם, שאפילו מתנחלים ואנשי הימין שבכל זאת התחלחלו מן הרצח בדומא, חלחלתם תימהל עכשו באהדה לחשודים המעונים, ובפעם הבאה אנשים יחשבו פעמיים לפני שמשתפים פעולה עם המשטרה.

    בדיוק כמו שעם הפלשתינאים.

  2. אנדה הגיב:

    דוגמה לפצצה מתקתקת אמיתית הייתה בפרשת נחשון וקסמן. היה בבית שהוא הוחזק שליח שהביא אוכל לחוטפים. וכשהוא יצא הוא נעצר ונחקר באלימות כדי להבין כמה חוטפים יש בבית. זה היה מוצדק.
    כמובן כדאי להזכיר את פרשת החייל החטוף אולג שייחט בה נעצרו כמה אזרחים, הודו ושחזרו ורק אחרי שנה גילוי שזה לא הם והרוצחים האמיתיים שהיו חופשיים שוחררו. הוציאו מהם גם הודאה בעינויים.

    • שונרא הגיב:

      אתה לא מתאר פצצה מתקתקת, אתה מתאר מידע שהצבא הישראלי חשק בו מאוד.

      שום פצצה לא תקתקה עד שהישראלים בעצמם הביאו נשק למקום – מה שהביא לפיצוץ כולו.

      לא היתה שום הצדקה לכך וטיעונך לא הביא הצדקה כזו.

  3. מני זהבי הגיב:

    לפי פרסומים זרים, אחד העצורים בפרשת דומא הוא אזרח ארה"ב. עכשיו, המערכת הפוליטית של ארה"ב אינה ששה להגן על אזרחיה כשאלה נפגעים ע"י ישראל (השם פורקאן דוגאן אומר משהו למישהו?). אבל אם אזרח אמריקאי נותר בחיים — והרי אין סיכוי ממשי שהחשוד ההוא יעבור בקרוב מן העולם — הוא יכול גם יכול לתבוע את אלה שפגעו בו בבית משפט אמריקאי. זה בהחלט יכול להיות מעניין.

  4. אורי ב. הגיב:

    מאמר משובח.
    הכותב מכיר היטב את השב"כ.
    מה לגבי אחריותו האישית של ראש השב"כ, יורם כהן? הוא לא אמור להסיק מסקנות ולהתפטר מתפקידו?
    מי בעצם נושא באחריות לפקודות הללו? הכל מתפזר בין כהן, יעלון ונתניהו? אל מי אפשר לבוא בטענות?

  5. עמית הגיב:

    שופט ששומע עדות כזאת אמור להעביר מיד את הנחקר לרשות אחרת להגנה?
    אם כך לא היה יום שבו הוא לא היה שומע עדות כזאת. ממתי כל מה שאומר נאשם ברצח ילדים אמת? אין כל סיבה להאמין לחשודים ברצח ועורכי דינם שהם עונו, זה אינטרס יסודי ואינהרנטי שלהם לטעון כך בין אם קרה או לא קרה. יש מנגנוני ביקורת ופיקוח שאפשר לפנות אליהם עם ההאשמות לבירורן, אבל עד אז, ההנחה הסבירה ביותר היא שהם משקרים, כמו רוב החשודים האשמים בפשע הנמצאים בחקירה, פשוט כי זה אינטרס טבעי שלהם במצב הזה להציף האשמות מעין אלה.

    • אמיתי סנדי הגיב:

      צודק עמית. אם הודאה איננה ראיה מספיקה לדעתך, יוסי, הרי שבטח שעדות של חשוד ברצח אינה מספיקה כדי להוכיח עינויים.
      יש מקום לסייג את הוודאות הזאת.

      • ygurvitz הגיב:

        לעדות של אדם על כך שהוא עונה יש ערך אמת איהרנטית גבוה יותר מהודאה שהוצאה ממישהו. הנחת היסוד היא שאנשים לא מתוודים על דברים שעשו אלא אם אין להם ברירה, אבל כל אדם סביר היה מעיד על עינויים שעבר.

        העובדה שאדם מוגדר כ"חשוד ברצח" איננה אומרת בפני עצמה כלום. חשד כזה מצריך ראיות, ובמקרים שלנו משתמשים בכל כך הרבה קשקושים על "צרכי בטחון" כדי להאריך מעצר, שאי אפשר לדעת אם יש משהו מעבר לעשן. תנו לי ראיות. לא הודאות, ראיות.

  6. אביבית הגיב:

    הכל בסדר.
    תקראו למשל איך אורי אליצור ז"ל קרולין גליק ושות' מציעים לספח את כל הגדה ואפילו ,מה אתם יודעים,לאזרח את הפלסטינים!באותיות הקצת היותר קטנות מתברר איך הם משליכים יהבם על השב"כ וכוחות הבטחון שלנו שיטפלו בהשלכות ש'אולי' יתעוררו מצד המסופחים ה"לא נאמנים" אא

  7. נתן הגיב:

    הדבר המעצבן ביותר מבחינת הימין הוא שמתברר שאגדת "נערי הגבעות" הקשוחים והמתוחכמים אשר שמים ללעג את הצבא והמשטרה ועומדים בחקירות השב"כ כסלע איתן התנפצה לרסיסים.

    מסתבר שכמה סטירות לחי וגם הקשוחים האלה עם החיוך המזלזל והנצחי על השפתים, מזמרים כמו ציפור שיר.

    ההישג העיקרי הוא ההרתעה , בקרב הנוער הדתי-לאומני הייתה תחושה שמדובר במעין חסמב"ה למבוגרים , קצת שורפים קצת מרביצים קצת נחקרים בתנאים של קייטנה ולא באמת משהו רציני – כעת כשהיחס אליהם בחקירות יהיה דומה ולו במעט ליחס הרגיל לפלשתינאים , נראה שהם יצטרכו לחשוב פעמיים.

    • מני זהבי הגיב:

      נו טוב, הנה מופיעה לה מילת חמש האותיות ("הרתעה", אלא מה?).
      אני מקווה מאוד שלעולם לא תצטרך לקבל החלטות בנוגע לחקירת חשודים — באונס, למשל. כי מה הגברים האלה חושבים לעצמם, שהם יכולים לתקוף כל אישה שירצו, ואז להיחקר בתנאי קייטנה ולרצות עונשי מאסר מגוחכים? יוחזרו העינויים ועונש המוות לדין הפלילי מיד!!111!!1

  8. כדור שלג מתגלגל הגיב:

    פגיעת שב"כ בדמוקרטיה עקב "טרור יהודי" תחולל קטסטרופה
    |
    התעללות בעצירים בעילה של "טרור יהודי" שוללת זכויות אזרח, חשובות ביותר, מכל היהודים הדתיים וקפוחם לעומת כל היהודים החלוניים, ואולי גם תחילתן של תגובות של מקופחים ע"י פעולות זעם שיובילו שוב לחקירות בשיטות לא דמוקרטיות לגלוי הטרוריסטים וחוזר חלילה במעגל רשע מתחזק והולך עד למלחמת אזרחים שתוביל אף לשואה למזה"ת כולו, ח"ו.
    ||
    ראשית, אזכיר שהתעללות בעצירים שאשמתם לא הוכחה, תוצאתה ההכרחית היא שבמעוט המקרים ההתעללות תקריב קרבנות שהם חשודים חפים מפשע, מעוט מהחשודים הפלסטינים הם חפים וכן יהיו מעוט מהחשודים היהודים.
    |
    שנית, אזכיר שהתעללות בעציר פוגעת לא רק בו. כל האזרחים שנראים לצבור כחשודים בכח (דתיים, למשל, כמוסבר לקמן) נשללות מהם לפחות הזכות לבטחון אישי מפגיעה והזכות להגנה מגביית הודאות שוא מפלילות.
    יתר על כן, הזכות למתוח בקורת על השלטון (היא הזכות שנותנת תקף מחיב לתוצאות הבחירות ועליה נאמר בבג"ץ שהיא חשובה מכל זכות אזרח אחרת) למרות חשיבותה המיוחדת, אף היא נשללת מהם, בעקבות הפרת האסור להתעלל בעצירים, שהרי אזרח חף מפשע שרוצה לחשוף עוולה שלטונית (כמו גם לנהל משפט נגד ידיד של שב"כניק), ומודע לכך שהשב"כ לעולם יוכל לתחבל ולהציג "ממצאים מחשידים", הדבר היחיד שאמור להבטיחו מפני נקמה שלטונית/שב"כית, בו או במקורבו, הוא האסור שחל על השב"כ להתעלל בחפים, שהוא, למעשה, האסור להתעלל בנחקר כלשהוא.
    |
    שלישית, אני מניח שהתעללות בעציר בעילה (גם אם מבוססת) של "טרור יהודי" אינה מאימת על חלוניים ואינה שוללת מהם זכויות אזרח כנ"ל, רק היהודים הדתיים יאלצו לחיות תחת שוט מונף זה.
    זאת, בגלל שהחוקרים מודעים לכך שאם תתגלה חפותו של קרבן שהוא חלוני אז הצבור יחשוד שהמעצר נעשה כאמתלה לנקמה בחף מפשע, ממניעים זרים, ויופעל לחץ צבורי לחקור ולטפל בחוקרים,
    לעומת זאת, אם הקרבן יהיה מן הדתיים (סטודנט למשפטים דתי מהרצליה, למשל) אז תהינה ידיהם של החוקרים המתעללים חפשיות, גם אם אינן נקיות, בגלל מודעותם לכך שגם כשישוחרר אותו דתי ללא אשום לא יתעורר חשד כזה ולא תתחולל סערה צבורית.
    ||
    ——— לדעתי, אסור לחצות את קו ההפרדה הנוכחי שמפלה בין חשודים ישראלים לבין חשודים זרים (פלסטינים) בענין התעללות בנחקרים (בהכרח גם בחפים, כאמור),
    זאת בגלל שלש סבות ——-
    ||
    סבה אחת היא האזון הנכון בין זכותם של בני אדם לבטחון מפני טרוריסטים לבין זכותם לבטחון מפני חוקרים:
    בהיות הפלסטינים זרים לעמנו, חסרי קשר אישי ליהודים, אין מקום לחשוד באנשי השב"כ שהם מתעללים בפלסטינים מסבות של נקמנות אישית או כדי לנקום ביריבים אישיים של ידידים אישיים שלהם או ביריבים של פוליטיקאים, אלא סביר שכל מטרתה של ההתעללות בעציר היא להציל מפעולות טרור.
    ודאי שסבה זו להתרת ההתעללות אינה תקפה כשמדובר באזרחים ישראלים, כיון שלהם יש קשר עם יהודים, ולכן יש לחשוד במניעים זרים כנ"ל של המתעללים בעצירים.
    |
    סבה שניה היא שמירת האמון של אזרחי המדינה בכך שהשלטון נבחר באופן דמוקרטי:
    אין לתוצאות הבחירות תקף מחיב, מוסרית, אלא אם הבחירות היו חפשיות, כולל חפש המידע על מעשיהם של נבחרים ושל מועמדים; ממילא מתחיב החפש למתוח בקורת על פוליטיקאים ולחשוף עוולות שלטוניות, ובגלל זה מתחיב בטחון של כל אזרח מפני התעללות של אנשי שב"כ בחפים שלוקחים חלק בבקורת כלפי השלטון שמוצגים לצבור כאילו נחשדו מסבות מוצדקות.
    גם סבה זאת תקפה רק להתעללות בנחקרים אשר להם זכות להשתתף בתהליך הדמוקרטי, ולא להתעללות בנחקרים זרים.
    |
    סבה שלישית היא מניעת קטסטרופה:
    פגיעה בחפים פלסטינים אמנם גורמת לפלסטינים תחושות פחד וקפוח, אבל הן לא יגרמו לפתיחה במלחמה בינינו לבין הפלסטינים, שהרי המלחמה אתם קימת בין כך ובין כך,
    לעומת זאת, מלחמת אזרחים בין היהודים החלוניים לבין היהודים הדתיים טרם נפתחה, ושלילת זכויות אזרח מהיהודים הדתיים לפני שנשללו גם מהיהודים החלוניים (כמוסבר לעיל) עשויה לעורר תחושות פחד וקפוח שבעקבותיהן תתחולל מלחמת אזרחים, לא בטווח הקצר, אלא בסופו של מעגל רשע של תגובות מרדניות ותגובות נגד של השלטון, בהסלמה מתמשכת.
    מלחמת אזרחים תגרור החלשה של המדינה עד לשמוש ב"בררת שמשון" ושואה של המזה"ת כולו.
    כך צפוי בפרט כשמבססים את שלילת זכויות האזרח מדתיים על הטעון ה"הומניסטי" שהאסור להפלות בין אדם לזולתו מחיב להשוות את מעמדם של היהודים הדתיים לזה של הפלסטינים, בני עם האויב, ולפגוע גם בזכויות האדם של הראשונים; לדעתי, אם מתיחסים לקבוצת אוכלוסייה כאל אויב אז צפוי שבמשך הזמן תחושת ההדרה תגרום לכך שהיא תגיב כאויב.

    • אביבית הגיב:

      מגדלים אתכם שם בציונות הדתית בצורה מעוותת לגמרי

    • גיל הגיב:

      הסיבה השנייה היא לא פחות מגאונות. הפלסטינים הם הגזע הנחות במשטר האפרטהייד היהודי, ממילא אין להם זכות הצבעה, ולכן אפשר לענות אותם מבלי לפגוע באמון של אזרחים במשטר הדמוקרטי שלהם.

      • אחד העם 15 הגיב:

        יוסי איני מבין מדוע אתה משקיע אנרגיה כה רבה במאבק בין פלוגות הסער של נוער הגבעות לפלוגות המגן של הטרור הממוסד. זו נבלה וזו טריפה. מכיוון שההיסטוריה לא התחייבה לחזור על עצמה כל מה שנותר לנו הוא להמתין לסיום ארועי ליל הסכינים הארוכות כדי לדעת אם נקבל שלטון טרור חום או שלטון טרור שחור. מערכת המשפט הנתעבת שלנו היא פרי עמל כפיהם של הנאצים החומים לא פחות משל הנאצים האחרים ולפיכך אין להם על מי להלין.

  9. יש לזכור גם כי כאשר המשטרה חקרה את נהנתניהו, בשנת 2000, אז נהנתניהו אמר שהמשטרה עוסקת ב"ציד אדם"… ואמרה זו עברה בשקט. אבל כאשר בשב"כ מענים אנשים באכזריות, תוך עבירה על החוק, אז הביקורת על השב"כ בעיניו היא "הסתה"… ויהי רצון שהקב"ה ישלם לנהנתניהו ולבנט כגמולם, ונאמר אמן!!!