החברים של ג'ורג'

כן, זה יכול לקרות (שוב)

ישראל עולה שוב על משעול הטיהור האתני – אלא שהפעם ספק אם תשרוד אותו

חמושי צה”ל במחנה הפליטים עאידה מאיימים לרצוח את תושבי המחנה בגז, ילדים, נשים וקשישים. הם גם מאיימים לרצוח בן ערובה שלקחו. מסוג הדברים שהתקשורת הישראלית לא תראה לכם.

אני חושב שלא צריך לחקור עמוק מדי כדי להבין מאיפה נטל חמוש ישראלי את הרעיון לרצוח אוכלוסיה שלמה בגז, נכון? היו לנו מורים טובים, והיינו תלמידים שקדנים.

מזכיר המדינה קרי אמר השבוע, באמירה שצללה כאבן במים אדירים בציבוריות הישראלית, שבאלימות הישראלית-פלסטינית אפשר לראות חלון למציאות של מדינה אחת. קרי, כמו רבים אחרים, טועה: מה שמשתקף פה היא מציאות לא של מדינה אחת, מדינה שכל תושביה שווים; מה שאנו רואים היא מציאות של מדינת אפרטהייד שלמדוכאיה נמאס לחיות על ברכיהם, והם יוצאים אל המדכא השנוא ולהב חסר תועלת בידם, יודעים שמותם יבוא, ומקבלים אותו ובלבד שהחיים הללו ייפסקו.

ובימין היהודי הבינו שהמשחק שהיה בעשור האחרון, המשחק של “כיסוח דשא” ושל “ניהול הסכסוך” ושל “שקט”, נגמר. נתניהו כבר לא יכול לומר יותר שבתקופתו לא היו פיגועים, ושהוא שמר על ה”שקט” המיוחל כל כך. כל יום גורר פיגוע. במידה מסוימת, התגובה הציבורית הישראלית מדהימה: בחודש של פיגועים, מספר הקורבנות הישראלים היה פחות מפיגוע גדול אחד באינתיפאדה השניה – וחלק ניכר מהנפגעים היו תוצאה של ששון-הדק של חמושים ואזרחים ישראלים. ואף על פי כן, מהתגובה הציבורית אפשר לחשוב שזו ביאתו השניה של חמלינצקי.

חלק ניכר מהאחריות להיסטריה מוטל על כלי התקשורת – ואני חושד שבמידה ניכרת הוא מוטל על המדיה החברתית, שמעצימה כל אירוע ומציפה את המשתמש גם במה שהוא רואה כביתו, עד שאיננו יכול להתחמק מן המראות. התקשורת הישראלית, כרגיל, ממעיטה לדווח על הנפגעים בצד השני, אם היא עושה זאת בכלל. מספר ההרוגים הפלסטיני נאמד בעשרות; מספר הפצועים, במאות. כנראה מאות רבות. [עדכון: על פי נתוני “שיחה מקומית,” נהרגו 71 פלסטינים ועשרה ישראלים; כ=2,130 פלסטינים נפצעו לעומת 220 ישראלים.]

כל מה שהודחק באינתיפאדה השניה התפרץ שוב. כל הדברים שמעולם לא נפתרו, הרווחה שצפה כאשר נראה היה שהושג נצחון (נצחון שהרמטכ”ל יעלון התרברב בו אז), שוב עולים על פני השטח. ויחד איתם עולה הדרישה הישראלית הוותיקה: שהפלסטינים ייעלמו.

בין 1967 ל-1987, היהודים בישראל השלו את עצמם שהפלסטינים בגדה לא באמת קיימים. הם היו משרתים טובים, והיו כמה מהם שחרשו רעה, אבל היהודים אילפו את עצמם להתעלם מקיומה של תנועה לאומית פלסטינית. את מה שראה ז’בוטינסקי נכוחה ב-1923,

עושי השלום בקרבנו מנסים לשדל אותנו, כאילו הערבים הם או טיפשים, שניתן לרמותם על-ידי ניסוח "מרוכך" של מטרותינו האמיתיות, או שבט אוהב-בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ-ישראל תמורת רווחי תרבות וכלכלה. אני מסרב לחלוטין לקבל השקפה זו על ערביי ארץ-ישראל. מבחינה תרבותית הם פיגרו מאחורינו כ-500 שנה, מבחינה רוחנית אין הם מחוננים בכוח-הסבל שלנו, אף לא בכוח-הרצון שלנו; ואולם בזה גם מסתיים ההבדל הפנימי בינינו. הם פסיכולוגים דקי-הבחנה בדיוק כמונו, ובדיוק כמונו נתחנכו מאות בשנים על שיטת הפלפול החריף: נספר להם מה שנספר, הם מיטיבים להבין את הנעשה במעמקי נשמתנו, כשם שאנו מבינים את הנעשה במעמקי נשמתם. ואל ארץ-ישראל הם מתייחסים, לכל הפחות, באותם אהבה אינסטינקטיבית ובאותה קנאות אורגאנית, שבה התייחסו האצטקים אל מכסיקו שלהם, או הסיאוקסים אל הערבה שלהם. ההזייה על כך, שהם יסכימו מרצונם להגשמת הציונות תמורת נוחיות תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם המיישב היהודי, – הזייה ילדותית זו נובעת אצל "חובבי- הערבים" שלנו מאיזה יחס של בוז שיסודו בדעה קדומה, אל העם הערבי, מאיזו הצגת-דברים בלתי מבוססת על גזע זה, הרואה בו אספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות-ברזל. הצגת-דברים כזאת אין לה שום יסוד. אומרים שלעיתים קרובות ניתן לשחד ערבים בודדים, אך מזה אין להסיק, שערביי ארץ-ישראל בכללותם מסוגלים למכור את רגש הפאטריוטיזם הקנאי שלהם, רגש שאפילו הפאפואסים לא מכרו אותו. כל עם נלחם נגד מיישבים על עוד יש לפחות זיק של תקווה להיפטר מסכנת ההתיישבות. כך עושים וכך יעשו גם ערביי ארץ-ישראל כל עוד יש להם לפחות זיק של תקווה.

הצליחו היהודים בישראל להדחיק. עד שהגיעה האינתיפאדה הראשונה. ההתקוממות הנכיחה אותם שוב בתודעה הישראלית. הפתרון היה משטר ההפרדה: הם שם, אנחנו כאן. זו היתה סיסמת הבחירות של רבין ב-1992, אחרי טרור הסכינאים הראשון והפוגרום היהודי הראשון אחרי רצח הלנה ראפ בבת ים ב-1992. הפתרון, לכאורה, היה פשוט: נסיגה לקווים מוסכמים שבסופו של דבר יובילו למדינה פלסטינית עצמאית.

[…]

בפועל, בוצע ההיפך. בין הסכמי אוסלו ותחילת האינתיפאדה השניה, מספר המתנחלים היהודים – שכל מהות קיומם היא למנוע כל אפשרות לנסיגה; חפשו את אריאל במפה, היא לא שם במקרה – הוכפל. במקביל, הונהג משטר הפרדה והיתרים שרק פגע בפלסטינים ויצר ארבעה סוגים של פלסטינים במה שהיתה פעם פלסטינה המנדטורית:

א. פלסטינים שמחזיקים באזרחות ישראלית פורמלית, אך בפועל מדוכאים על ידי המדינה היהודית.

ב. פלסטינים שמחזיקים בתושבות ישראלית נומינלית במזרח ירושלים.

ג. פלסטינים שיושבים בגדה המערבית.

ד. עזתים.

לפני 1993, המשטר היה רופף יחסית: עזתים יצאו לישראל כמעט בלי צורך באישורים מיוחדים, תושבי הגדה עברו לירושלים ולהיפך. אחרי 1993, הודק משטר ההיתרים וההפרדה עוד יותר. ב-20 השנים שחלפו מאז הסכם אוסלו, הבינו בימין היהודי כי כל זמן שהרשות הפלסטינית מרסנת את אזרחיה, היא בעצם סייענית יוצאת דופן של משטר ההפרדה; ועל כן, למרות נביחות לצורכי יחסי ציבור, לא שרון ולא נתניהו מוטטו את הרשות. ההסכמים שאמורים היו לשחרר את הפלסטינים, או על כל פנים שווקו כך, שימשו להעמקת השעבוד שלהם.

באה האינתיפאדה השניה. בחסותה, הרחיבו המתנחלים עוד יותר את אחיזתם בשטח, והשטחים שנמצאים בשליטה פלסטינית צומצמו עוד יותר. שרון שקע לתרדמת בסוף 2005, אולמרט עלה לשלטון, ונראה היה ששני הצדדים יגיעו לאיזושהי הסכמה. אולמרט אפילו דיבר בפומבי על תכנית ההתכנסות (זוכרים?). הגיעה מלחמת לבנון השניה, ואולמרט העדיף לאחוז בקרני המזבח ולא לפרוש (כנראה ידע מה מחכה לו בבתי המשפט), ועל מזבח שרידותו האישית הקריב את מה שהיה כנראה הסיכוי האחרון לפתרון שתי המדינות. סיכוי קלוש: היכולת של אולמרט לפנות מספרים גדולים של מתנחלים מוטלת בספק, בלשון המעטה.

אנחנו עשור אחרי האינתיפאדה השניה. הדברים של קרי מביעים השלמה עם כך שלא יהיה פתרון שתי מדינות. הוא מזהיר את הישראלים מתוצאות מעשיהם, אבל איננו מפעיל שום סנקציות. יש צרות גדולות יותר במזרח התיכון. יקיזו שני הצדדים את דמם; אף אחד לא מעוניין להוציא על כך הון פוליטי.

ואשליית ההפרדה התנפצה. במזרח ירושלים, מפעילה הממשלה משטר צבאי וסוג של חלוקת העיר. בגדה המערבית, הדיקטטורה הצבאית פועלת בעוצמה חריגה ושבה להריסת בתים – מהלך שבעצמה הודתה לפני עשור שהוא לא יעיל. אבל לא נותרו לה אמצעים שהיא יכולה להפעיל.

אז הפרדה לא תהיה. באיזו עוד דרך יכולה להתבטא השאיפה הישראלית להעלים את הפלסטינים?

[…]

הפוליטיקאים היהודים מדברים על זה בגלוי או בסמוי, אבל מדברים על זה. ינון מגל מדבר על נכבה נוספת. המפלגה שלו הכניסה לרשימתה את אביחי בוארון, שפינטז בפומבי על מחנות השמדה ל”עמלקים”, וכולם יודעים מי הם העמלקים. נתניהו נסוג בימים האחרונים מהנאום שבו טען שהמופתי היה אחראי להשמדת יהודי אירופה – אבל חזר על כך שהפלסטינים שיתפו פעולה עם הנאצים.

זו שריקת כלבים. היא מסוכנת לא פחות מהנאום של מילושביץ’ ב-1989, שבו הבטיח לסרבים שהם “לא יושפלו שוב” בקוסובו. הקהל קיבל אז את מילושביץ’ בקריאות “מוות למוסלמים.” הוא עצמו לא אמר את הדברים המפורשים, אבל לא צריך היה לומר: הם הובנו על ידי הקהל. כשנתניהו עושה השוואה מכוונת בין התנועה הלאומית הפלסטינית ובין הנאצים, הוא מכין את הקהל היהודי לנכבה שניה. אין, בסופו של דבר, פתרון אחר שבו אפשר יהיה לשמר את עיקר העיקרים הציוני – עליונות יהודית. היהודים הישראלים בשלים בחלקם הגדול לטיהור אתני שני, החמושים שלהם כבר משתוקקים להציף את הישובים הפלסטיניים בגז.

אל דאגה: התקשורת היהודית לא תדווח על האירועים בזמן אמת. בן דרור ימיני יקדיש מאמרים שוצפים להכחשה שלהם. יאיר לפיד יסביר באנגלית שיש דברים גרועים יותר בסוריה ולמה לא מדווחים על כך שדקרו איזה יהודי. אחר כך, חלקים מרכזיים מהתקשורת יסבירו שלא היתה ברירה.

לישראל יש את היכולת הצבאית לבצע טיהור אתני או רצח עם, ונראה יותר ויותר שיש לה גם את הרצון. אבל שקט לא יהיה: גם אם מיליון פלסטינים יגורשו לירדן והשאר יירצחו, כל מה שיקרה הוא קריסה של ירדן, קריסה של כל משטר ערבי שמעז לדבר עם ישראל מתחת לשולחן, ומלחמת נצח.

וישראל תוכל לשכוח מבעלי ברית. הנאום של קרי היה קריאת אזהרה בכיוון הזה. לאירופה לא יהיה כוח לקלוט גם פליטים תוצרת ישראל. התוצאה תהיה רודזיה. תוך זמן קצר, המדינה היהודית תתדרדר לסחטנות גרעינית: או שתסחרו איתנו או שמשוגעים ישתלטו לנו על הנשק הגרעיני. בקיצור, היא תהיה צפון קוריאה יהודית. במקביל, כמובן, יהיה גל ענקי של אנטישמיות, כי אחרי הכל ראש הממשלה של ישראל קורא לעצמו ראש הממשלה של היהודים והמדינה מגדירה את עצמה כמדינת היהודים. יהיה קצת קשה להבחין בין יהודים ובין ישראלים. אבל זה בסדר: האנטישמיות תמיד היתה בעלת בריתה הטובה ביותר של הציונות.

זכרו: האנשים שמדברים אתכם על גאולה וימות המשיח, נוטים להשמיט את הקטע של מלחמת גוג ומגוג שבאמצע. הם חושבים עליה, כמובן, עורגים אליה (”חבלי משיח, הנה זה בא”, שרה נעמי שמר) – אבל מעדיפים שאתם לא.

זה עדיין בידיכם.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • יובל

    זה כמובן קשקוש: נכבה הייתה יכולה להיות פיתרון מעולה אבל זה לא ישים בעליל וזה הסיכון האמיתי: שהישראלים משלים את עצמם שהם יעשו נכבה לפלסטינאים וימצאו את עצמם במדינה דו לאומית.

    • מני זהבי

      פתרון מעולה למי?

      • יובל

        לישראלים כמובן, אבל בטווח הארוך גם לפלשתינאים

        • מני זהבי

          חוששני שהפלסטינים לא יסכימו אתך. בעצם, גם לא מעט ישראלים.
          מאז 1948, מחנות הפליטים הם המוקדים העיקריים של הזעם העממי נגד ישראל ושל פעילות טרור.

          • אמציה ברם

            מדהים להיווכח לאילו ממדים יכולה להגיע הטיפשות האנושית. רק אידיוט גמור, או מישהו שכרגע נחת מהחלל החיצון, יכולים להעלות בדעתם ש"נכּבה" – דהיינו גירוש פלסטינים מארצם – יכולה לשמש "פיתרון מעולה" לישראלים, או לפלסטינים, או לשני העמים. עמים זוכרים, ולעולם אינם מוותרים. קחו לדוגמה את העם היהודי: 2000 שנה חי בגלות, ולא שכח לרגע את ארצו. למה שהפלסטינים ישכחו את הארץ שנושלו ממנה לפני פחות מ-70 שנה? וכי בבלקנים שכחו בשנות ה-90 של המאה שעברה את העוול שעשו להם שכניהם 600 שנה לפני כן? וזה לפני שדיברנו על השפל המוסרי שמפגינים מנוּולים המדברים על יתרונותיה של "נכּבה". להקיא מהם

  • הזיות.

    • יוסי

      הזיות, עלולות להתממש, כשהן של אנשים שנמצאים בשלטון, ובפרט במדינה שהזיות זהות כבר יושמו בה כמה עשורים אחורה.

  • יקיר

    הסרטון הזה מוכר לי, איפה ראיתי אותו קודם? אה, כן- אולפן שישי…

  • ברנש

    "מה שאנו רואים היא מציאות של מדינת אפרטהייד שלמדוכאיה נמאס לחיות על ברכיהם, והם יוצאים אל המדכא השנוא ולהב חסר תועלת בידם, יודעים שמותם יבוא, ומקבלים אותו ובלבד שהחיים הללו ייפסקו."

    זה הסבר מאוד עני.
    אין פה אף התייחסות לפן הדתי של העניין, כאילו הדת אינה קיימת, וכאילו שלהוב היצרים מסביב לנושא אל-אקצה אינו קיים וכאילו המחשבה על החיים לאחר המוות אינה משחקת פה תפקיד מרכזי.
    כשאתה שומע בטלוויזיה אישה פלסטינית שמבקשת שגם יתר בניה יהיו שאהידים למען אל-אקצה אתה מבין שהתבנית הפשוטה והענייה של מדוכא-מול-מדכא פשוט לא עובדת פה.

    • Jose לך ברח

      ראית פעם אמא מוסלמית שמבקשת מבנה להיות שאהיד למען מכה?

      בינתיים מי שטוען לזכיות בארץ בגלל שאלוהים הבטיח זה לא המוסלמים.

  • נועם

    סליחה, אבל אני אשמח לדעת על סמך מה נקבע בכזו צורה נחרצת שמדובר בחיילי צה"ל. אין לזה שום אינדיקציה בסרטון. הטקסט והעובדה שההקלטה נשמעת בצורה כל כך ברורה, והעובדה שלא רואים את הרכב אלא רק פנסים, די חשודה בעיני ולדעתי יש סיכוי גבוה מאד שהסרטון מבויים.

    • מבוים? אין ספק.

      "משמר הגבול נמסר בתגובה: "מדובר באירוע חמור אשר מטופל במלוא חומרת הדין. השוטר הושעה מכל פעילות מבצעית עד לסיום הליך הבירור ובהמשך ייבחן הליך שירותו בחיל"."

      http://www.mako.co.il/news-military/security-q4_2015/Article-1058987e61ab051004.htm

      • נועם

        יוסי, אם היית טורח לציין את זה בפוסט לא היו עולות שאלות. לגיטימי לשאול ולבדוק את עצמנו לפני שאנחנו קופצים למסקנות.

        יותר מזה, במקרה הנ"ל דווקא רצוי לחדד את התגובה הרשמית שמתנערת לחלוטין מהפעולות של החייל.

      • אורי ב

        ״מסוג הדברים שהתקשורת הישראלית לא תראה לכם.״
        *מצרף קישור לסרטון באתר של ערוץ 2*

    • מני זהבי

      הפוסט והתגובה הזאת מדגימים את העומק המטורף של חשדנות בשני הצדדים.
      מצד אחד, התפרעות של איזה אידיוט במדים שהחליט להציג את עצמו כשליט כל-יכול כלפי האוכלוסייה הכבושה מוצגת כהכנה לנכבה שנייה (נו באמת…)
      מצד שני, הפצת הסרטון היא בטח מזימה זדונית של הפלסטינים הרשעים כדי להכתים את חיילי צה"ל. כי להאמין לקונספירציה מרושעת של היריב תמיד קל יותר מלקלוט שגם בצד שלנו יש נבלות.
      האסון הוא שהחשדנות הזאת מונעת כל אפשרות של הסכמה בין הצדדים, כיוון שהסכמה כזאת דורשת מידה גדולה של אמון הדדי ונכונות לוויתורים. והחשדנות תעלה לכל הצדדים המעורבים ביוקר.

  • אביבית

    כל כך ברור שמדובר במציאות שעטנזית לא מתקבלת על הדעת שיש לה אלף ואחת צורות ביטוי שרק הולכות ומסתבכות לכיוון לא מתקבל על הדעת, ושעד הקו הירוק עוד איכשהוא היה אפשר לנסות לצעוד לכיוון סביר –ומחוץ לקו הירוק הפלונטר השעטנזי רק מכריז על עצמו ככזה ,ובשחור על גבי לבן יותר ויותר תכוף.
    אגב , יותר ויותר באתרי ימין והשיח שלהם עצם המונח פלסטינים מובא במרכאות ..כמובן אחרי שהמילה 'כיבוש' הוכחשה סופית .
    אז ויכוחים על סרטון כזה או כזה זה קצת ריפוי בעיסוק.

  • אביבית

    היום משרד המשפטים יפרסם את הצעת החוק של שרת המשפטים לפיו יחוייבו בענידת תגים בכנסת חברי עמותות 'שמדינות זרות משתתפות במימונן, והחובה לפרסם את המדינות '(על התג? חח)
    יצויין כאן במסגרת הספירה היומית/שבועית/חודשית של אירועים אנטי דמוקרטים חריפים בהקשר מסלול האנטי דמוקרטיה שמוביל הימין.

    • אביבית

      נתניהו ואדלשטיין יטילו סנקציות על ח"כים שיעלו להר הבית .
      בתוקף מה?
      עוד צעד אנטי דמוקרטי שמתעלם ממערכת החוק והאכיפה הקיימים ,משבש מערכות(משטרה/כנסת)ועושה דין מטורלל לעצמו

      • אביבית

        הכנסת החליטה עלייה להר הבית תיחשב לעבירת תקנון(כדי להקנות יכולת 'חוקית' להטלת קנסות..)
        (היועצים המשפטיים לכנסת ולממשלה לא מתגלגלים על הרצפה מצחוק או בכי?)

  • יובל הלפרין

    אני לא מסכים עם קרי שאירועי הדמים שאירעו לאחרונה הם סממן למה יקרה במדינה דו-לאומית שהיא גם דו-דתית.
    אירועים אלה הם אכן סממן למדינת כיבוש-אפרטהייד.
    מודל למדינה דו-דתית כזאת אפשר למצוא בלבנון מאז ייסודה.
    ממש אי-די-ליה.
    ומה לא יכולה להיות מדינה פלסטינית עם 4.7 מיליון תושבים ומתוכם 0.5 מיליון מתנחלים (פחות רבים שירצו לחזור לישראל גם גם לא יהיה כל כוונת פינוי)? זה מיעוט לאומי קטן יותר יחסית מהמיעוט הערבי-פלסטיני בישראל.

  • לדעתי זה לא הגון להזכיר את התקרית במחנה הפליטים, בלי לציין שמשמר הגבול השעה את האידיוט המסוכן הזה וכנראה ידיח אותו מהחיל. כך מסתמן בפוסט שצה"ל עומד מאחורי המקרה או שמדובר במדיניות רשמית, והדבר אינו כך כלל וכלל.

  • סמולן

    נדלג על העניינים העובדתיים והפרשניים. האם לנוכח הניתוח הזה, לא יותר עדיף שהפלסטינים יכנעו ללא תנאי, יצדיעו לדגל ויתחילו להיות ציונים?

  • נתן

    הטענה שהציונות היא בעלת ברית של האנטישמיות , לא שונה במהותה מהטענות של נתניהו על כך שהמופתי הכניס לראשו של היטלר את השמדת היהודים.
    על פי אותו הגיון מי שתומך בהקמת מעונות לנשים מוכות הוא בעל ברית של גברים אלימים, או שדוקרי הסכינים הם בעלי ברית של השמאל.

    • אביבית

      נראה לי שהכוונה שהציונות כביכול נאחזת ומעצימה אנטישמיות -כדי להבליט את צדקתה. דהיינו אם לא תהיה אנטישמיות-כביכול אין צידוק לציונות