החברים של ג'ורג'

התפוגגות האשליה הליברלית

שלוש פסיקות של בג”צ מהשבוע האחרון מבהירות שהאגדה על המערכת המשפטית הליברלית התפוגגה סופית

לפני כארבעה חודשים נכחתי בכנס של האגודה לזכויות האזרח, שדן בדו”ח שהציאו שנקרא “שלטון אחד, שתי מערכות חוק”, שתיאר את משטר האפרטהייד שאנחנו מפעילים בגדה המערבית. במושב השני של הכנס השתתפו דליה דורנר, שופטת בג”צ בדימוס, ודינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. הדברים של זילבר היו בעיקרם אפולוגטיקה, ולא אפולוגטיקה מוצלחת, על כך שהפרקליטות משתפת פעולה דרך קבע עם המערכת הפוליטית בשלל מעשי עוול בגדה. היא אף אמרה שהפרקליטות עומדת חסרת אונים כאשר הממשלה לא אוכפת פסקי דין. בסוף המושב, שאלתי את זילבר מדוע בעצם היא מתעקשת להגן על עמדות הממשלה; התפקיד שלה הוא לא לייצג את הממשלה, התפקיד שלה כעובדת ציבור הוא להגן על האינטרס הציבורי – במידת הצורך, גם מן הממשלה; שאם הממשלה לא מקיימת פסקי דין, היא צריכה להבהיר לשר הרלוונטי (קוראים לו בדרך כלל בוגי יעלון) שלא רק שהיא לא תגן עליו בבג”צ, אלא שהיא תפנה לבית המשפט נגדו בעצמה, בבקשה לצו בזיון. התגובה שלה היתה, ואני מצטט מהזכרון כאן, שצריך להגן על המערכת המשפטית משום שהיא תחת התקפה מהימין, והרושם שהיא השאירה הוא שהמערכת צריכה להתכופף כדי לא להשבר. הרושם לא היה רק שלי, ככל הנראה: הדברים של זילבר שוסעו מספר פעמים בקריאות ביניים או קריאות גנאי מהקהל, והיא היתה הדובר היחיד שזה קרה לו בשני המושבים שבהם השתתפתי.

ב-30 השנים האחרונות רווחה בציבוריות הישראלית התפיסה שבג”צ הוא מעוז ליברלי, שהוא שיעמוד לצידם של אזרחי ישראל ושיש להגן עליו כנגד המתנכלים לו. שיאה של התפיסה הזו, אולי, היה סביב ההפגנה החרדית הגדולה נגד בג”צ בסוף שנות ה-90 – אלוהים זוכרת למה, אבל הגיעו להפגנה ההיא מאות אלפים והמשטרה טענה אחר כך שהיה חשש שההמון יסתער על בית המשפט וישתלט עליו. עיתונים חרדים ציירו אז את השופט אהרן ברק עם כוונת סביבו. זכר רצח רבין היה עדיין טרי ותומכי בית המשפט עשו שימוש אפקטיבי בהפצת השנאה הזו. כפי שבשמאל סגרו שורות סביב בית המשפט, בלי לשאול יותר מדי שאלות, כך בימין הפכו את בג”צ לדמון, כביכול הוא הדבר היחיד שחוסם את הדרך בפני שלטון הימין.

האמת היא שאין דבר עוול בישראל שהפרקליטות לא היתה מוכנה להגן עליו, ואין דבר עוול שבג”צ לא היה מוכן להעלים ממנו עין. ההתמחות של בג”צ היא בלא לפסוק. הוא נזקק ל-15 שנים, מאז ימי ה”לחץ הפיזי המתון” של דו”ח לנדוי, עד שהוא אסר על עינויים בחקירות – והוא הקפיד לא לאכוף את הפסיקה הזו, בכך שפעם אחר פעם התעלם מהעובדה שהמנגנונים שאמורים למנוע עינויים הם בדיחה, וסירב פעם אחר פעם להורות על חקירה רצינית של עינויים. במהלך האינתיפאדה השניה, נזקק בג”צ של אהרן ברק לשנים ארוכות כדי לפסוק שהשימוש של צה”ל במגינים אנושיים אסור – מסקנה שכל בן אדם ששמע פעם שמועה על משפט בינלאומי היה מגיע אליה ברבע שעה. בג”צ עצם עין, פעם אחר פעם, כשהמדינה הפרה בעקביות זכויות יסוד של פלסטינים, וכל זמן שהפרקליטות לא שיקרה לו שקרים מטומטמים מדי, שקבלתם היתה מציגה את השופטים כאווילים, הוא גם קיבל את עמדת המדינה פחות או יותר בכל נושא. שופטי בג”צ היו שותפים מרצון לכל התעללות שאפשר להעלות על הדעת. כשיפרקו את המשטר הציוני, בהחלט יהיה מקום למשפטי שופטים.

ואם הליברלים בישראל עוד לא קלטו שבג”צ הוא לא הפתרון אלא חלק מרכזי של הבעיה, שלוש מהפסיקות שלו השבוע צריכות להבהיר להם את זה. העיקרית מביניהן היא כמובן הפסיקה בנושא חוק החרם: בג”צ קבע שפעולה בלתי אלימה של החרמת הכיבוש הישראלי היא פעולה שאפשר לתבוע בעטיה. השופט מלצר כינה את הקריאה לסרב לרכוש מוצרים שנבנו על אדמה גזולה ותוך משטר עוול “טרור פוליטי,” הנשיאה נאור אמרה שמותר לממשלה להגן על ה”מפעלים ומוסדות שהוקמו בהסכמת המדינה ולעתים בעידודה באזור.” ה”אזור” הוא הגדה המערבית. ההחלטה של בג”צ שלא לפסול חוק שאוסר על חרם על משהו שנמצא בכלל מחוץ לגבולות החוק הישראלי, במיוחד לאור הםסיקה של נאור, היא קבלה שקטה של הסיפוח דה פקטו שמבצעת ישראל בגדה. הגדה המערבית היא רשמית שטח כבוש. כלל לא אמורים להיות בו “מפעלים ומוסדות שהוקמו בהסכמת המדינה ולעתים בעידודה.” בדרך כלל בג”צ משתף פעולה עם העמדת הפנים הממשלתית שאין כאלה. הפעם, כמו בכמה פסיקות אחרות (כמו זו שבה אישר את ביזת אוצרות הטבע של הגדה), נפלטה לו האמת: הוא משמש כלי ללגיטימציה של עבירה מתמשכת על המשפט הבינלאומי.

התוצאה של פסיקת חוק החרם, כפי שציין נועם שיזף, היא שאפשר לקרוא בישראל להחרמת קוטג’ אבל אי אפשר לקרוא להחרמת התנחלויות. אבל זו לא היתה הפסיקה היחידה. פסיקה אחרת קבעה שמותר לממשלה להפעיל את חוק העוול המכונה “חוק נכסי נפקדים” על מזרח ירושלים, אבל בג”צ ממליץ לממשלה לעשות את זה במשורה. המשמעות היא שאם יש תושב של הגדה שהחזיק בנכסים במזרח ירושלים, אבל איננו תושב בה – גם אם הנכס נמצא במרחק של עשרות מטרים – המדינה רשאית להחרים את הנכס ולהעביר אותו למתנחלים, כפי שעשתה בשורה של מקרים. הנשיא היוצא גרוניס ציין שעל פי החוק, אפשר לטעון באותה המידה שכל חייל שנשלח על ידי צה”ל לגדה יכול לעמוד בפני דרישה להחרים את נכסים ושמדובר באבסורד – אבל גרוניס יודע היטב שאין כל סכנה כזו, ושהחוק משמש בעיקרו לשלילת נכסים של פלסטינים. גרוניס, נזכיר, נחשב לתומך מובהק בזכויות הרכוש – אלא אם הרכוש הוא של פלסטיני.

הפסיקה השלישית השבוע שצריכה לחסל את אשליית הליברליות של בג”צ היא ההחלטה שלו שמותר לבתי הדין הרבניים לשמור רשימות חשאיות של חשודים בניאוף. כן, יש רשימות כאלה. כן, אתם מממנים את ההכנה שלהן מכסכם. לרבנות היה תירוץ מוצלח: מאחר וההלכה היהודית קובעת שאשה נואפת “אסורה לבעלה ולבועלה,” כלומר על בעלה ועל האיש שאיתו נאפה, הרבנות חייבת להחזיק רשימות כאלה כדי שלא תשיא בטעות אשה עם בעלה הקודם או עם הגבר שאיתו נאפה. במקום לבעוט את הרבנים מכל המדרגות ולומר להם להוציא את האף שלהם מהתחתונים של נשים, גרוניס קבע שמעתה ינהלו בתי הדין הרבניים דיונים רשמיים בשאלה האם מישהי היא נואפת, והיא תוכל להעלות טיעונים להגנתה. גרוניס אישר בכך הטלת סנקציות חוקיות – חוסר היכולת להנשא בישראל – על מישהי שביצעה, אם ביצעה, משהו שכלל איננו עבירה על פי חוק. הוא העניק לבתי הדין הרבניים סמכויות של אינקוויזיציה, כשהוא מתעלם באדישות מכך שבבתי הדין הרבניים אין אפילו העמדת פנים של שוויון כלפי נשים: עדותן של נשים פסולה, ואשה איננה יכולה לשמש כדיינת בבית דין רבני.

זו איננה הפעם הראשונה שבג”צ חורג לתחומים אינקוויזיטוריים. בג”צ כבר התחבט בשאלה האם יהודיה שהמירה את דתה לנצרות ואחר כך חזרה ליהדות היא אכן מתגיירת נאמנה, ולמרות ששני בתי דין יהודיים אישרו את יהדותה, הוא דרש ממנה למסור הצהרת אמונה למשרד הפנים. בפרשת רופאייזן, קבע בג”צ שיהודי שהמיר את דתו איננו יהודי – בניגוד מוחלט להלכה, אגב, אבל תוך פעולה כסוג של אינקוויזיציה.

אפשר לטעון, ותהיה בכך מידה של צדק, שבמדינה שבה מעניקים זכויות יתר לאנשים בשל השתייכותם הדתית, אי אפשר למנוע מבית המשפט העליון לשמש כאינקוויזיציה; שהבעיה היא בחוק ובמחוקק ולא בשופט. זה נכון, במידה. אבל שיתוף הפעולה של בג”צ עם החוקים הללו אומר שגם אי אפשר להתייחס אליו כאל מוסד ליברלי. מוסד ליברלי לא דורש מאשה להתדיין בפני שלושה גברים שרואים בה יצור נחות ולהוכיח שלא היתה עם גבר בלילה ספציפי.

בג”צ, במילים אחרות, הוא עוד מכשיר של המדינה היהודית במזרח התיכון. הוא משרת את מטרות הסיפוח שלה בגדה המערבית, הוא מסייע להכשרת פשעי המלחמה שהיא מבצעת על בסיס יומי, והוא מעניק לגיטימציה לבתי הדין האינקוויזיטוריים שלה. אם מישהו לא הבין את זה עד עכשיו, הגיע הזמן להתעורר מהאגדה שטווה סביבנו אהרן ברק, אגדה ששימשה בעיקר לתועלתו ולתועלת חבריו למעמד.

ועוד דבר אחד: אני קורא לקוראי הבלוג להחרים את כל תוצרת ההתנחלויות, כדי שלא להיות שותפים לעוול. לא קריאה חדשה במיוחד, אבל השבוע צריך לחזור עליה.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    הםסיקה צריך להיות 'הפסיקה'

  • מאז שעזבתי את הבית אני מרגיש הקלה מזה שאני יכול לעשות קניות לפי צו מצפוני. תענוג לחלוף על פני מוצרי חות תקוע בסופר ולומר "lol nope".
    זו עוד סבה למה אני אוהב את ת"א, אבל שונא את המדינה שסביבה.

  • חנן

    פוסט טוב.
    ונא לא לשכוח את "ביצי החופש האורגניות" של "גבעות עולם" של הגורו של נערי הגבעות – אברי רן. ולשים לב שבחנויות רבות, כמו בניצת הדובדבן, מסתירים את מוצא הביצה.

    • באופן כללי "ביצי חופש" זה די בולשיט, התרנגולות אמנם לא בכלובים אבל הן עדין חיות בצפיפות מחרידה.

  • נתן.

    גם בגרמניה הנאצית היתה מערכת משפטית וגם ברוסיה הקומניסטית וגם בארה"ב בתקופת העבדות . אני לא מכיר שום דגמה שמערכת משפטית הצליחה למנוע מאידאולוגיה שלטונית לצאת אל הפועל.

    באופן כללי אנשים אמיצים ,נועזים חתרנים, שאינם הולכים בתלם,אינם חוששים מלקרוא גר על מוסכמות ואינם "קרנפים" באופיים לא הולכים ללמוד משפטים ואם כבר הולכים אז הם לא נהיים עורכי דין ואם מגיעים להיות עורכי דין הם לא מתמנים להיות שופטים ואם הם מתנמים להיות שופטים הם לא מגיעים לבית המשפט העליון.

    • בשלהי תקופת הסגרגציה, הרבה החלטות בית משפט קידמו את החברה האמריקאית: איסור על סגרגציה באוניברסיטאות ובתי ספר, זכויות של נאשמים בבתי משפט (לדוגמה השורה "you have the right to remain silent" מסדרות משטרה באה מתוך פסיקת בית משפט), איסור על חוקים נגד נישואי תערובת, הזכות לפרטיות, החובה של מדינות לקבוע את אזורי הבחירה לפי עיקרון של אוכלוסיה שווה בכל מחוז (לפני זה, הערים, בהן רוב השחורים התגוררו, סבלו מתת-ייצוג).

  • יואב

    "בג”צ קבע שפעולה בלתי אלימה של החרמת הכיבוש הישראלי היא פעולה שאפשר לתבוע בעטיה" – לא, הוא לא. את הקביעה הזאת קבעה הכנסת, בג"ץ רק קבע שהחוק הזה הוא חוק חוקתי.

    כשקוראים לבג"ץ "מעוז ליברלי" לא מתכוונים שהוא מחוקק חוקים ליברלים (אחרי הכל, מעצם מהותו כגוף שאינו נבחר ואינו מייצג את הציבור, כל חוק שהוא יחוקק יהיה אנטי ליברלי בהגדרה) אלא שבג"ץ מעקב החלטות לא ליברליות של הממשלה והכנסת. וזה באמת מה שהוא עושה, וזה מה שהוא עשה הפעם. יותר מזה, גם אם היה רוצה, הוא לא יכול לעשות – אין לו לא את החרב ולא את הארנק.

    זה תפקידו של הציבור לבטל את החוק הזה ושאר החוקים הדומים.

  • אורי סבח

    כדאי לשים לב לסמיכות בין הפסיקה בנוגע לחרם, לפסיקה בנוגע לנכסי נפקדים בירושלים המזרחית.
    בקשר לחרם – בג"ץ אישר את הכללת "אזור הנמצא בשליטתה" של ישראל במסגרת האזורים / התחומים המוגנים מפני קריאה לחרם.
    בקשר לנכסי נפקדים – בג"ץ אישר שתושבי השטחים נמצאים בחלק של ארץ ישראל שמחוץ למדינת ישראל, ולכן הם יכולים להיחשב לנפקדים לצרכי החוק.
    בשני המקרים – מדובר בנוסח החוק המופיע בספר החוקים הישראלי. במקרה אחד: ממערב לקו הירוק נחשב מחוץ למדינת ישראל, תושביו נחשבים כמי שגרים במדינת אויב ולכן ניתן להפקיע נכסיהם. במקרה אחר: ממערב לקו הירוק הוא שטח בשליטת ישראל ולכן אסור לקרוא להחרים את המוצרים המיוצרים שם.
    במקרה אחד מדובר בתושבים הערבים של השטחים (שאת נכסיהם מותר להפקיע), במקרה שני מדובר בתושבים היהודים של השטחים (שאת תוצרתם אסור להחרים). וכל זה מבלי לכתוב שאת נכסי הערבים מפקיעים ועל מוצרי היהודים מגנים. לוליינות.

    • יפתח

      בינגו.

    • בשליטת ≠ בתחום

  • "כשיפרקו את המשטר הציוני, בהחלט יהיה מקום למשפטי שופטים".

    איך בדיוק "יפרקו"? אם מדובר בשינוי אופי המדינה בדרכי שלום ובדרכים דמוקרטיות, אז לא מדובר ב"פירוק" ובוודאי לא במהלך של העמדת לדין של כל מי שקשור לשלטון ולמערכת המשפט (!). דבר כזה אפשר לעשות רק אחרי כיבוש מדינה בסערה, וככל הנראה עם מאות אלפי הרוגים מאזרחיה. אני אשמח מאד לדעת אם זו הכוונה שלך, ומעבר לזה – אם "פירוק המדינה" זו גם העמדה של יש דין ושל החוגים שאתה מייצג במרצ. אשמח לתשובה ברורה, ולפרשנות שלך למושג "פירוק המשטר הציוני" וכיצד יתבצע הפירוק הזה בפועל באופן שיאפשר משפטי שופטים.

    • גיל

      ״פרוק המשטר הציוני״ לא מקביל לפרוק המדינה, בדיוק כשם שפרוק משטר האפרטהייד בדרום אפריקה לא היווה פרוק של המדינה.
      רוב הסיכויים שזה אכן לא יקרה במובן שאתה תופס כדמוקרטי – קרי, שהגזע בעל זכות הבחירה וההשתתפות בשלטון יחליט בינו לבין עצמו לתת זכות הצבעה ושותפות בשלטון ובמשאבי הטבע גם לגזע הנחות.
      לא, כנראה שהחלטה לבטל את משטר זכויות היתר ליהודים (מה שיוסי מכנה המשטר הציוני, אני חושב) תתקבל גם בזכות קולם והשפעתם של אלו שלא נספרים. קרוב לוודאי שזה יהיה יותר בכיוון של מה שבשאר העולם המערבי מכנים ״דמוקרטיה״, לא הגרסה הציונית של ״דמוקרטיה יהודית״.

      אם וכאשר יגיע יום שכזה, אישית אני חושב שוועדות אמת וצדק הן פתרון טוב בהרבה מהעמדה לדין כאשר מדובר על שתי אוכלוסיות שאמורות להמשיך ולחיות ביחד. עדיף להתוודות, לספר, לבקש סליחה ולמחול. אני סבור שמן הראוי שלשופטי בית המשפט הגבוה לצדק של המשטר הציוני יישמר מקום של כבוד בתהליך שכזה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        (דני, זה הזמן לצטט את הפוסט שלך על ועדות ה"אמת" וכמה מועילות הן היו)

    • ygurvitz

      למה לא? פירוק של המשטר הציוני בהסכמה בהחלט יהיה פירוק. ובמידה והכיבוש של השטחים הפלסטיניים יישמך ונגלוש למדינת אפרטהייד, אז הפתרון הצודק יהיה הפלתו של המשטר בלחץ חיצוני. אתה יודע, רודזיה לא קיימת היום. גם לא דרום אפריקה של האפרטהייד.

      • מני זהבי

        בהסכמה בין מי למי?
        את מי אזרחי ישראל בחרו להנהיג אותם, אנחנו יודעים.
        מי שמנהיג את הפלסטינים בישראל, לא ממש יכול לעשות משהו עבור הפלסטינים בשטחים הכבושים.
        בשטחים הכבושים עצמם יש שתי הנהגות. אחת השתלטה על רצועת עזה בהפיכה אלימה ושואפת — לפחות ברמת ההצהרות — לכונן משטר אסלאמי בכל פלסטין ההיסטורית מהים עד הנהר. השנייה שולטת על חלקים מהגדה המערבית בכוח הזרוע של מנגנוניה ובסיוע מנגנוני הכיבוש של ישראל, ושואפת — לפחות ברמת ההצהרות — למדינה פלסטינית עצמאית ונקייה מיהודים בשטחים הכבושים. אפשר לומר שזו נבלה וזו טרפה, אבל לא קיים שום גורם פוליטי משמעותי שיקדם את החזון של מדינה אחת, דמוקרטית ולא-ציונית בפלסטין ההיסטורית, ואני לא הייתי מהמר על כך שגורם כזה יופיע בעתיד הנראה לעין.
        כל הנ"ל אינו אומר שישראל יכולה או צריכה להמשיך לשלוט בשטחים הכבושים כאוות נפשה, אבל זה כבר סיפור אחר.

      • איך ידעתי שמישהו יעלה את הדוגמא של דרום אפריקה? מדובר כבר מזמן במיתוס המכונן של השמאל הרדיקלי, דוגמא יחידה כמעט גם לפי שיטתם, וגם היא מופרכת לחלוטין מבחינה היסטורית. כתבתי על זה פעם כאן:

        http://bit.ly/1Dw7r5s

        הפוסט הזה עוסק במיתוס הרומנטי של ועדות האמת והפיוס, אבל גם בנוגע למיתוס הרומנטי של נפילת האפרטהייד של הרבה מה לומר. בקצירת האומר, האפרטהייד נפל רק כי נוצר קונצנזוס לבן נגדו, וכי השחורים הסכימו לוותר על הדרישות העיקריות שלהם ולשמר את ההגמוניה הכלכלית הלבנה במדינה.

        כל מי שמכיר את המזרח התיכון יודע, שהסיכוי שקבוצה אתנית מסויימת תוותר על המעמד שלה ועוד תאפשר ליריביה להעמיד את מנהיגיה למשפט כטוב בעיניה ("כשיפורק המשטר הציוני יהיה מקום למשפטי שופטים") – נמוך יותר מהסיכוי שחייזרים מהמאדים ינחתו על אבן השתייה בהר הבית.

        לא, יוסי. אם ישראל תפורק, זה יהיה אך ורק בדם ואש. החזון הפוליטי שלך כרוך במוות של מאות אלפים מאזרחי המדינה שלך, במקרה הטוב. צריך להודות בזה ביושר.

        • ודרך אגב, נדמה לי שהיום רוב תושבי זימבאבווה השחורים דווקא היו רוצים שרודזיה תהיה קיימת. אם משטר נוסח מוגאבה זה העתיד שאתה צופה לאזור, אנחנו לא במצב טוב במיוחד…

          • מני זהבי

            אם כך, אתה כנראה האדם היחיד שיודע מה רוב תושבי זימבבווה היו רוצים. המדינה הזאת היא, אפעס, דיקטטורה, ובסוג כזה של משטרים קשה מאוד לדעת מה הציבור באמת רוצה.
            אבל מילא. זה שאנשי ימין מתפארים ב"שיתוף פעולה" עם פועלים פלסטינים חסרי זכויות, זה דוחה אבל לא מפתיע.
            זה שאנשי שמאל מעלים את רודזיה הדרומית, מנוחתה גהינום, בתור דוגמא חיובית למשהו, אומר לא מעט על למה ישראל נראית איך שהיא נראית.

            • חנן

              דני אורבך זה שמאל?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          דוגמא יחידה למה? למשטר אפרטהייד או לוועדות אמת וצדק? אכן, דרום אפריקה נראית לי כדוגמא הקרובה ביותר לישראל של ימינו, אבל לא יחידה – מצב השחורים בארה״ב לפני ביטול העבדות ואף שנים רבות לאחר מכן במדינות הדרום מהווה דוגמא לא רעה גם כן (ואכן, לשחורים בארה״ב יש נטיה לתמוך בפלסטינים. גם לתושבי דרום אפריקה דרך אגב).

          כהיסטוריון, אתה וודאי יודע שוועדות אמת וצדק היו במקומות רבים מלבד דרום אפריקה, בהצלחה רבה יותר או פחות. ברזיל, ארגנטינה, רואנדה עם בתי המשפט הקהילתיים, ועוד מקרים רבים ושונים. הן לא הופכות את תושבי האזור המסוכסך לדובוני איכפת לי, אבל יש אלפי מקרים בהם הן עזרו, אלפי צלקות שהגלידו.

          הקונצנזוס נגד האפרטהייד לא "נוצר" מעצמו, הוא נכפה על הלבנים לאחר שהעולם התרבותי שהם ראו עצמם כחלק ממנו התחיל לדחות אותם. אין כמו כוח נגדי כדי להתחיל לעורר מחשבות מוסריות אצל בעלי הכוח המוחלט. הלוואי שפתרון כזה יעבוד גם בישראל, לא בטוח, גם לא חסר תקווה.

          בכל מקרה, אתה מדבר כמו שמרן קלאסי, שנמצא בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הטיעונים שלך לגבי תושבי זימבאבווה השחורים לא שונים מהותית מאלו של שמרנים בעלי כוח שחיו על דיכוי של אחרים לאורך כל ההיסטוריה. גם בעלי העבדים חזו שהשחורים המסכנים לא יצליחו לחיות ללא המעטפת המגוננת של הלבנים, שבעצם הלבנים עושים טובה לשחורים בכך שהם שומרים על "הסדר". אונס של עמים שלמים הוצדק בכך שבני התרבות הלבנים יכולים לדאוג לברברים הפראיים יותר טוב משאלו יכולים לדאוג לעצמם.

          אפילו הדאגה שלך לגורלם של מאות אלפים איננה נשמעת כנה. הדיבורים שלך נשמעים כמו המילים החלולות של בעלי הכוח מאז ומעולם. הוודאות שלך ש"אין סיכוי שזה יעבוד" היא הוודאות של העשיר השבע שמקשקש בשיחות סלון על כך ש"אין טעם בדמי אבטלה". לאנשים רעבים יש ראש פתוח הרבה יותר, תאמין לי, והם מוכנים לנסות הרבה יותר.
          אתה לא סובל מהמצב הנוכחי, לא הישראלים הם העם המשועבד, וקל ונחמד עבורך להגג על כך שלמרבה הצער אחרי ניתוח אינטלקטואלי מעמיק הגעת למסקנה שאין טעם, ומליוני פלסטינים מתבקשים להמשיך לחיות כעבדים מדוכאים עד שיעלה לך בראש איזה רעיון טוב יותר (ובינתיים כמובן נמשיך לדחוס אותם למכלאות ולגזול את רכושם, סטטוס קוו, אתם יודעים, גידול טבעי), האלטרנטיבה מסוכנת מדי. יש לי רושם שלמליונים בני הגזע הנחות בארץ ישראל יש רעיונות שונים במקצת על מה אפשרי ומה איננו, במה יש טעם ובעבור מה כדאי לקחת סיכון. מי שמתעלם מכך וממשיך לסמוך על כוחנו עוצם ידנו האבסולוטי (בהשכרה מאמריקה) בעודו מלהג על דמוקרטיה, ועוד חושב שהוא עובד על מישהו, הוא זה שמקרב במו ידיו את הסכנה.

          • גיל

            זה הייתי אני

        • ygurvitz

          מה "איך ידעת"? מעלים אותה 30 שנה ויותר והיא הועלתה בבלוג הזה לפחות חמש פעמים.

          וודאי שהאפרטהייד נפל כי קבוצת האליטה הלבנה הבינה שהיא לא יכולה יותר. זה גם מה שאמור לקרות פה.

          ואם הברירה היא בין פירוק ישראל בדם ואש ובין המשך שעבודם של הפלסטינים למאות שנים, אז שתתפרק ישראל בדם ואש. אי אפשר להצדיק את קיומה של מדינת בעלי עבדים בכך שפירוקה יפגע בהם. אם לצטט את לינקולן, "אנו מקווים בחיבה, ומתפללים בקדחתנות, שהיסורים האיומים של המלחמה יחלפו במהירות. ועם זאת, אם ירצה אלוהים שהיא תמשך עד שכל העושר שהצטבר במאתיים וחמישים שנות עבודתו המאולצת של העבד ישקע; עד שכל טיפה של דם שהוקזה על ידי המגלב תיענה בזו שתוקז על ידי החרב, חובה עלינו לומר, כפי שנאמר לפני שלושת אלפי שנים: 'משפטי יהוה אמת צדקו יחדיו.'"

          • מני זהבי

            מאות שנים? הצחקת.
            אין לישראל מאות שנים כדי לשלוט על הפלסטינים בצורה הנוכחית גם אם היא מאוד תרצה. אני נמצא עכשיו באמצע החיים, פחות או יותר, ואני מעריך שהכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובעזה, בצורתו הנוכחית, יסתיים עוד בחיי. איך הוא יסתיים, זו כבר שאלה אחרת.
            הדרך שבה בחרה ארה"ב לסיים את העבדות בתחומה הייתה יקרה מדי, מה גם שמדינות אחרות ששלטו באזורים שונים של "העולם החדש", מהאימפריה הבריטית ועד ברזיל, ביטלו את העבדות בערך באותה תקופה ובמחיר נמוך בהרבה. אבל ככה זה כשאף צד אינו מוכן לוותר ולהתפשר.

  • A

    ומה עם אשרור האיסור על אסירים פלסטינים ללמוד?

  • אמציה ברם

    בענין רשימות הניאוף, עקרונית יוסי צודק, אך מעשית אין ברשימות האלה פגם; אדרבה. כל אידיוט או אידיוטית שבוחרים להינשא בנישואין דתיים אצל הנוכלים תאבי הבצע המכונים "רבנים" והמאוגדים במוסדות המושחתים הקרויים "רבנות" ו"מועצה דתית" – מגיע להם שיתעללו בהם. משמעות הנישואין היא חוזה בין שני אנשים המחליטים לנהל חיים משותפים. חוזה אפשר לעשות אצל עו"ד, ולאמיתו של דבר גם עו"ד אינו נחוץ: חוזה הוא מיסמך שבו שני צדדים מסכימים על תנאים מסויימים; תנסחו אותם בעצמכם.

    • בטטה

      עדיין להתגרש יזדקקו לרבנות

      • אם לא התחתנו ברבנות, גם לא יצטרכו להתגרש ברבנות.

  • אריק

    במה נבדל מוצר שיוצר בשטחים שנכבשו ב 67 ממוצר שיוצר בשטחים שנכבשו ב 48?
    מי מהם משרת אחרת את הרעיון של מדינה יהודית? הטיהור האתני של 48 נתפס כחמור יותר מיזה של 67.

    • מני זהבי

      בכך שבשטחים שכבשו הציונים ב-1948 הוקמה מדינה שהעניקה אזרחות לכל מי שנמצא בתחומה בעת שקיום המדינה עצמה הובטח (עם מספר קטן מאוד של יוצאים מן הכלל), ובשטחים שכבשו הציונים ב-1967 לא הוענקה אזרחות והזכויות הנובעות ממנה לרוב המוחלט של התושבים גם ארבעה עשורים אחרי שהיציבות של משטר הכיבוש הובטחה.
      ליהודים יש נטייה משונה לחשוב שהם יכולים להחליט שבכל מקום תהיה שבת ורק סביב הארנק יהיה יום ראשון (כמו בבדיחה הידועה), ונטייה משונה לא פחות להתפלא כשאף אחד אחר אינו מקבל את זה.

      • אריק

        זו הכוונה של הימין הציוני, לא להסתפק בנאכבה הראשונה וליזום שניה, אז יוכלו לתת שוויון מלא ליהודים שישארו.

        • מני זהבי

          כן, ליזום.
          המנהיג הפוליטי האחרון שניסה לקבל שטחים ללא תושביהם באזור שלמערב (אירופה וארה"ב) אכפת ממנו היה סלובודן מולושביץ'. אנחנו יודעים איך הוא סיים.

          • דני

            הערה קטנה : גם אסד עושה דבר דומה כרגע. נראה איך הוא יסיים. ומי אומר שלארה"ב ואירופה אכפת מהאזור הקטן שלנו? כלומר, למה שיהיה להם אכפת??

          • דני

            ואגב, זה נחמד שאתה מדברר את ה"ימין הציוני" (ישות הרשע המונליטית) אבל אם היית מדובר עם כמה ימנים, היית רואה שהטרנספריסטים היו ונשארו מיעוט קטן, קיצוני ומוקצה.

  • היי יוסי, חשבתי שהמערכון הזה ימצא חן בעיניך:
    http://svartikotturinn.tumblr.com/post/116754201658/not-a-people-by-n-l-lumi

  • מצ"ב תגובה בבלוג שלי למאמר מצוין זה – שבה אני מזכירה גם את נושא ההסרה בפועל של האחריות הפלילית מאנשי שב"כ שהשתמשו בעינויים ואת אישרור "הסיכולים הממוקדים" בידי בג"צ…

    http://lohemetzedek.blogspot.com/2015/04/blog-post_20.html

    • דני

      רבקה,

      בנוגע לחוק החרם : האם את מתנגדת גם לחוק נגד התבטאויות גזעניות?

      בנוגע ל"נואפים": יש איזושהי מניעה מלקיים חיים ולקבל את כל הזכויות הקנייניות מהמדינה בלי לעבור ברבנות?
      להבנתי, חתונה היא מושג דתי, לא אזרחי. יש זכות יסוד ליחסי אישות אבל אין זכות יסוד לנישואים.