החברים של ג'ורג'

למי מותר לבגוד

למה יש כל כך הרבה בוגדים בימין היהודי? ולמה התקשורת לא מדברת עליהם?

לפני כשבועיים, עצרו מצ"ח והמשטרה חמוש צה"ל, יעקב סלע, תושב ההתנחלות בת עין, בן 25. סלע חשוד בכך שהוא העביר מידע על פעילות מתוכננת של צה"ל למעצר חשודים בטרור יהודי באזור בת עין. בשל החשיפה המוקדמת הזו, טוענים כעת במשטרה ובצה"ל, התסבכה הפעולה, מחבלים יהודים יידו אבנים על חיילי צה"ל, ואחד מהם נאלץ לירות באוויר. ביום שני השבוע הודיעה המשטרה שתוגש הודעת תובע בעניינו, כלומר שיש כוונה להגיש נגדו כתב אישום. לפתע, התערב השב"כ – שבועיים, כזכור, לאחר מעצרו של סלע – והורה למנוע ממנו פגישה עם עורך דינו. זאת למרות שהוא כבר נפגש איתו. עורכי הדין של סלע, מעמותת חננו, עוררים נגד ההחלטה הזו.

מה המשמעות של ההחלטה לשלול ממישהו עורך דין? בידוד שלו מהעולם, וחשיפה מלאה שלו לכל יכולת הלחץ של שירותי הבטחון. כנגד אסירים יהודיים, בדרך כלל הלחץ הזה איננו עינויים פיזיים, אבל מניעת שינה, בידוד, דיסאוריינטציה – כולם כלים מוכרים להוצאת הודאה מאדם. ובישראל, להוציא מקרים נדירים מאד – השבוע נצפה חזיר מעופף מעל בית המשפט העליון, כשזה דחה הרשעה שהתבססה רק על הודאתו של פלסטיני, שלא נתמכה בראיות אחרות – די בהודאה כדי לקבור אותך. למה השב"כ נכנס לפעולה עכשיו? לא ברור, אבל גם לא צריך להיות חשוב במיוחד. לכל עציר יש זכות לעורך דין. מערך החקירה והתביעה גם כך מוטה כנגד העציר; שימו לב שכל מה שאתם אומרים ישמש נגדכם, אבל שלתביעה אין שום מחויבות להציג לבית המשפט את הדברים שאמרתם בחקירה וישמשו לטובתכם. מי שרוצה למנוע מהעציר את הזכויות המעטות שיש לו, רוצה להפוך את ההליך הפלילי לחותמת גומי (הציניקנים יאמרו, עוד יותר לחותמת גומי.)

ואחרי שאמרנו את זה, וחשוב לומר את זה בכל פעם שהשב"כ או פשל"א (מפלג פשיעה לאומנית) שולפים שטיק דומה ובכל פעם שבתי המשפט משתפים איתם פעולה, יש עוד נקודה חשובה. והיא, שבהנחה שסלע ביצע את המיוחס לו – והוא, כזכור, חף מפשע – הרי שהוא ביצע אקט של בגידה. הוא פגע בפעולה צבאית בכוונה כדי לשבש אותה.

העניין הוא שבגידה היא למעשה דבר נפוץ למדי בימין היהודי. המקרה המובהק ביותר הוא של ההתנחלות יצהר, שממנה יוצאים פורעים לעתים תכופות לא רק נגד התושבים הפלסטינים של הגדה, אלא גם כנגד חיילי צה"ל. תושבי יצהר הציתו עמדה של צה"ל במקום, והמועצה המקומית של יצהר סירבה להסגיר את הפורעים. אחר כך, ערכו תושבי יצהר משאל בשאלה האם מותר לפגוע בחמושי צה"ל (44% ממתנחלי יצהר לא הגיעו להצבעה), ודחו את ההצעה.

לפני כמה שנים, יצא כוח פורעים מאורגן של מתנחלים – היו כ-300 מהם, סד"כ גדודי כמעט, והם הגיעו באוטובוסים – לתקוף את חטמ"ר אפרים. הם רגמו, בין השאר, את המח"ט באבנים. השרלטן הפוליטי המוביל, רונן שובל, סירב להגדיר זאת כבגידה או טרור: מבחינתו, האנשים שתקפו באבנים קצין בצה"ל רק "עוברים כל גבול של ביקורת, מוצדקת ככל שתהיה." אז לפעמים אבן הורגת, וצריך לירות לעבר מי שמיידה אותה; ולפעמים, אם אתה שרלטן שמעמיד פנים שהוא נאמן למדינת ישראל, ידוי אבן על מח"ט הוא רק "עבירת כל גבול של ביקורת."

שובל לא לבד: זאב אלקין, יו"ר ועדת חוץ ובטחון בכנסת היוצאת, השתחץ בכך שהוא העביר למתנחלים מידע על תנועות צה"ל, שמנע פינוי. אורי אריאל התהדר במעשה דומה.

כל האנשים האלה הם או בוגדים, או סייענים של בגידה, או אפולוגטיקנים של בגידה. צריך לציין שהעבירה שאלקין ביצע חמורה משמעותית מכל מעשה שמיוחס לחנין זועבי. אבל משום מה, כשאנחנו חושבים על בוגדים, אנחנו לא חושבים על הימין המתנחל.

למה? כי הרגילו אותנו שבגידה היא ברעיון של המדינה היהודית. לא בהכרח פעולה כנגד המדינה עצמה, או הצבא שלה – יש משהו שהוא מעל למדינה ומעל לצבא; יש רעיון, שכל זמן שאתה פועל בכיוונו, הרי שגם אם אתה מפעיל אלימות כלפי הצבא (וצריך להזכיר שוב: המתנחלים הם היהודים היחידים שמיידים אבנים כלפי צה"ל) אתה בעצם בסדר. לכל היותר, אתה "עובר כל גבול של ביקורת." לא יסגירו אותך לרשויות, למעשה בחוגים מסוימים תחשב לגיבור.

הסיבה לכך די פשוטה: יש בישראל ציבור גדול, שלא נאמן למדינת ישראל ומעולם לא היה נאמן לה. הוא היה, לכל היותר, נאמן לה כ"ראשית צמיחת גאולתנו." ברגע שהמדינה סוטה מהיעוד הזה, אז מותר לא להיות נאמן לה. מותר להוציא את סודותיה, מותר לתקוף את חייליה באבנים. ויש לישראל היסטוריה ארוכה של סלחנות כלפי הרעיון הארסי הזה.

היו, בהיסטוריה של ישראל, בוגדים שמשמאל – בעיקר בשנים הראשונות של המדינה, קודם לנאום של חרושצ'ב ב-1956, כששיתוף פעולה עם ברה"מ של סטאלין היה, בחוגים מסוימים, סביר. אבל, אם אנחנו מגדירים כבגידה הפעלת אלימות כלפי כוחות הבטחון והוצאת הסודות שלהם כדי לשבש את פעילותם, הרי שבגידה היא פעילות רווחת בקרב הימין היהודי דווקא.

כמובן, ההגדרה הזו של בגידה מתייחסת לרעיון אחר של ישראל: רפובליקה שמטרתה רווחת כל תושביה, שכל אזרחיה חייבים לה בנאמנות משום שהיא נאמנה להם. זו התפיסה הנורמטיבית של מדינה. עד כמה השתבשה התפיסה הזו בישראל, אפשר לראות מהעובדה שהתקשורת היהודית מדווחת על מעשי הבגידה של הימין בהצנע (תארו לעצמכם מה היה קורה אם אשכרה היו מצליחים לתעד מפגין שמאל תוקף חיילים), ולעולם איננה קוראת להם בשמם. בכך, כרגיל, מנציחה התקשורת היהודית את תפיסת העולם של הימין היהודי.

ועליה צריך לערער בכל הזדמנות.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • רחביה ברמן

    צ"ל "די בהודאה לקבור אותך"

    • ygurvitz

      תוקן, תודה.

  • ממש

    ובלי קצת אד-הומינם אי אפשר.

    א-פרופו נאמנות- בגידה ואלקין- ראה את הכתבה הבאה: היא מדהימה!
    http://www.israelhayom.co.il/article/244391

    הבחור בוגד סדרתי, גם קיבל מנדט מבוחרי קדימה במטרה להיכנס למשכן ולקואליציה ובפועל להיות ח"כ אופוזיציוני.
    גם נושא החתונה השניה שלו שמובלע בכתבה, חבל שהכתבלב לא שאל את אלקין באילו נסיבות הוא פגש את אשתו השניה והאם הוא היה נשוי באותה עת לאשתו הראשונה….
    והוא האיש שממשלת ישראל הפקידה על ועדת החוץ והבטחון

  • רויטל

    הדברים ברורים כשמש. כבר שנים שהציבור שעליו המאמר מדבר אינם נאמנים ל"מדינת ישראל" אלא לארץ ישראל, תהיה אשר תהיה. יתר על כן – מ-1967 הפכה ישראל אבן שואבת לאוהדי ארץ ישראל, שאינם מכירים בגבולות מדינת ישראל – ה"רב" כהנא, אביגדור אסקין, אביגדור ליברמן, איך קוראים לצרפתי ההוא של "מה אתה עשית בשביל מדינה?" ועוד. מה שמוזר היא שהמדינה המופרעת הזאת מבקשת לגייס את חרדיה, אלה שאין להם אלוהים זולת רבם. אין להם שום כבוד למדינת ישראל וחוקיה, ואפילו לא לחוקי הצבא שלה. יש להם סמכות לגמרי נפרדת. אבל זה הכל לא נורא משנה, כי זה התחיל מהתנועה הציונית, שלא האמינה באלוהים, אבל כן האמינה שהוא הבטיח לנו את הארץ… וכל היתר – היסטוריה.

    • מודי תולששש

      חלק מהתנועה לא האמין באלוהים, אבל האמין שלדבר על ההבטחה האלוהית ישכנע את היהודים להצטרף.

    • עמית

      לא האמינו באלוהים, ולא האמינו שהוא הבטיח לנו את הארץ, וכל אלה לא נדרשים כדי להאמין שארץ ישראל היא המולדת הלאומית של העם היהודי.

    • סמדר

      הצרפתי ההוא — פלאטו שרון, לא?

  • מני זהבי

    "ההגדרה הזו של בגידה מתייחסת לרעיון אחר של ישראל: "ההגדרה הזו של בגידה מתייחסת לרעיון אחר של ישראל: רפובליקה שמטרתה רווחת כל תושביה, שכל אזרחיה חייבים לה בנאמנות משום שהיא נאמנה להם. זו התפיסה הנורמטיבית של מדינה."

    ישמרנו האל מסגידה לנורמטיביות.
    לא בגלל שהנורמטיביות רעה בפני עצמה, אלא משום שהיא גורמת לנו לשכוח שההווייה האנושית — כולל ההוייה הפוליטית — מורכבת יותר מכל נוסחה פשטנית שמישהו מנסה להלביש עליה. לעזאזל, אנחנו חיים באזור שבו הוקמו, על-ידי שרטוט קווים ישרים על המפה, מספר "רפובליקות שמטרתן רווחת כל תושביהן" וגו'. הן עמדו בסכנה ממשית לגמרי של התפרקות מרגע היווסדן, ועכשיו הסכנה הזאת מתממשת בנהרות של דם ובתמרות עשן.
    הרעיון של המדינה היהודית לכשעצמו אינו מזיק. ועם כל הכבוד ל"ראשית צמיחת גאולתנו", המפלגה הפוליטית המייצגת את הזרם המחזיק בזכות היוצרים על הסיסמא הזאת הכירה פחות או יותר רשמית בכך שאפילו שטחי ארץ-ישראל ההיסטורית לא ייכללו במלואם במדינה היהודית בעתיד הנראה לעין (בנט עם רעיון האוטונומיה הפלסטינית בשטחי A ו-B; מבחינה מדינית מדובר בפנטזיה, אבל מבחינה עקרונית מדובר בוויתור על פנטזיה אחרת).
    הבעיה של ישראל היא לא רעיון המדינה היהודית. הבעיה שלה היא פריטת הרעיון הזה ליעדי מקסום של מספרי דונמים ועזים, כאילו אנחנו עדיין מדינה שבדרך. המדינה היהודית קיימת, והיא לא תהיה יהודית פחות אם ייהרס המאחז גבעת אמציה ז'; לכן גם אין רבותא גדולה במניעת הריסתו של הנ"ל.

    • מודי תולששש

      בדיוק. ככל שמישהו חלש באמונתו, כך הוא זקוק להוכיח את צדקתו.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      ״הרעיון של המדינה היהודית לכשעצמו אינו מזיק. ״

      ממש לא מסכים.
      אפשר לבחון בשני מישורים, מעשי ותאורטי.

      מעשית הקמת המדינה היהודית רק יצרה בעיות ליהודים. גם בישראל וגם בשאר המקומות.
      במישור התאורטי אין סיכוי שרעיון כזה יצליח או היה מצליח.
      היהדות היא דת מוגדרת מאוד. זכויות היוצרים למושג יהדות הן אצל אלוהים והיום אצל באי כוחו בעולם שהם היהודים הדתיים. להקים מדינה על בסיס של דת ובאותו הבל פה להתכחש אליה מעולם לא יצליח.

      גם אם יחזירו שטחים, וגם אם יהיה שלום עם הפלסטינים, רק חלק זעום מהבעייתיות של הקמת מדינה יהודית ייפתר.
      הבעיה היא ברעיון הציוני. אין דרך אחרת להסביר את המצב.

      • נתן.

        איזה בעיות היא יצרה ליהודים?

      • אזרח הארץ

        בוודאי שמדינה יהודית יוצרת בעיות ליהודים בשאר המקומות: כל אלו במקומות הבעייתיים העדיפו להגר אליה ולשפר את מצבם. כל זמן שלא יחוקק "חוק השבות" במדינה אחרת המבטיחה שיוויון זכויות ודאגה ליהודים (תהה הגדרת קבוצה אשר תהיה), מדינת היהודים היא דבר נחוץ למדי. כל זה אינו מצדיק, לכשעצמו, את הכיבוש או הנכבה, אבל גם הם לא היו הכרחיים להקמת מדינה יהודית – רק תוצאות הנסיבות.

        לו היה נפתר הנושא הפלסטיני – מה הבעייתיות שבמדינה יהודית? ולמה מדינה כזו בעייתית יותר מכל מדינה אחרת המוקמת על סמך קריטריונים שרירותיים כאלו ואחרים?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          מדינה יהודית תהיה תמיד עסוקה בשאלה מיהו יהודי. התשובה היא דתית. ומי שיקבע בסופו של דבר הם הקיצונים ביותר, כי הם לעולם לא יסכימו להתפשר, וכולם יחששו מ״קרע בעם״ (שלא קיים כמובן…)…
          בקיצור תישארו מדינה גזענית, דתית קיצונית וחשוכה.

          כמובן שהבעיה עם הפלסטינים היא דרמטית, אבל היא לא היחידה. מדינת ישראל נולדה בחטא כפול, בהקשר של הפלסטינים ובהקשר של היהדות.

          קשה להבין איך לא רואים את הקיום של מדינת ישראל כבעיה ליהודים. הרי מדינת ישראל היא המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים.

          המחשבה הציונית שליהודים הייתה בעיה בגולה היא אנטישמית מיסודה. בעיות יש והיו תמיד למיעוטים מכל סוג שהו. היהודים היו מקרה פרטי של העניין ולא כזה מרכזי בו. את הבעיה הזו היה צריך ויש עדיין לפתור במקומות בהם הבעיה מתעוררת ולא על ידי יצירת פיקציה של עם, כיבוש נחלה, השמדת עם אחר וכו׳

          אם מחר חלק קטן ההומוסקסואלים בלונדון יחליטו שהם עם כי הם מיעוט נרדף, יכבשו את קליפורניה, יגרשו את התושבים ויתחילו לדבר בשם כל ההומוסקסואלים של העולם…. זה יראה מוזר. בדיוק כמו שהתנהלות הציונות מוזרה.

          • נתן

            "המחשבה הציונית שליהודים הייתה בעיה בגולה היא אנטישמית מיסודה"
            למה היא אנטישמית?

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              סליחה, לא ניסחתי טוב.

              המחשבה הציונית שהיהודים שונים מסביבתם ולכן הם בעייתיים בגולה, הם בעצמם מקור הבעיה, היא אנטישמית מיסודה.
              סך הכול זה מה שהרצל טען.
              וזה גם מה שהנאצים טענו.

              זה שמיעוט שונה, זה כשלעצמו לא מהווה בעיה שלו, של המיעוט, אלא בעיה של אלו שלא מוכנים לקבל אותו.

              • נתן

                סלח לי אבל זה קשקוש גמור.

                אם מישהו מנסה לרצוח אותי ואני בורח למקום אחר זה לא אומר שאני תומך ברוצח,אני פשוט רוצה לחיות.

                וזה גם לא מה שהרצל טען – הרצל הגיע למסקנה שלא ניתן להילחם באנטישמיות באירופה ולכן על היהודים להקים מדינה משל עצמם -אין בין זה לבין הצדקת האנטישמיות דבר וחצי דבר.

                זה שהמיעוט שונה זה באמת לא בעיה שלו , הבעיה היא שפוגעים בו בגלל שהוא שונה.

          • מודי תולששש

            מצחיקה ההקבלה להומוסקסואלים. גם מפני שזה לא ממש דומה למקור, וגם מפני שאם זה היה קורה, הייתי תומך בהם.

          • אזרח הארץ

            בדיוק כמו שאוסטרליה ובריטניה עסוקות בשאלה "למי מותר להגר לכאן?", וגם שם הקיצונים מכתיבים את הטון.

            לשארית דבריך, הקו שלך נשמע די ברור: יהדות היא דת ולא לאום, לפלסטינים זכות מוחלטת על הקרקע וכל התיישבות יהודית כאן היא גזל ועושק, אם כי רמיזותך לגבי רצח עם הן בהחלט חידוש. הנושא נטחן עד דק באין ספור דיונים כאן. אתה מוזמן להתחיל לחפש.

  • עמית

    "יש עוד נקודה חשובה. והיא, שבהנחה שסלע ביצע את המיוחס לו – והוא, כזכור, חף מפשע – הרי שהוא ביצע אקט של בגידה. הוא פגע בפעולה צבאית בכוונה כדי לשבש אותה."

    זו ההגדרה שלך לבגידה? לפגוע בפעולה צבאית בכוונה כדי לשבש אותה? אחלה הגדרה הבאת כאן מבחינת הימין.

  • סמולן

    מצטרף לעמית. אם פגיעה בפעולה צבאית כדי לשבש אותה היא בגידה, השמאל מלא בוגדים. ואחדד: שיבוש, חתרנות,חתירה הם מונחים שמאליים לפעולות הנוגעות בנשגב הרדיקלי. צבא די שנוא בשמאל, וצה"ל שנוא מאד. חתירה תחת צה"ל, שיבוש פעולות של צה"ל הן לא מעט מפעיחויות השמאל. כזכור, הבלוג הזה עצמו עוסק בתעמולה נגד צה"ל, המכונה כאן "בהמה ירוקה". אז מה, עכשיו זו בבגידה ?

    • מודי תולששש

      יש הבדל מהותי בין לשנוא את צה"ל ובין ולבגוד. יש הבדל מהותי בין ביקורת על פעולות צה"ל ובין מסירת מידע במטרה לשבש את הפעולות.

      • וכמובן – יש הבדל בין הדלפת מידע לעיתונאי שעובד עם הצנזורה, לבין הדלפת מידע לאנשים שכנגדם הצבא עומד לפעול באותו ערב…

      • "שיבוש פעולות של צה"ל הן לא מעט מפעיחויות השמאל".

        נניח שאפשר לראות ככה פעולות מחאה. וכשהשיבוש הזה מגיע מתוך מישהו במדים בתוך הצבא?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      יש הבדל מהותי בין מסירת מידע לעיתונאי שעובד עם הצנזורה ובין מסירת מידע לאנשים שהצבא עומד לפעול נגדם באותו ערב. ודאי. אבל שניהם עומדים בקריטריון שפותח למעלה. לפי הפוסט, אלו שני גוונים של בגידה. שונים למדי, אבל באותה קטיגוריה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני מסכים עם העמדה העקרונית הנמרצת והעקבית שלך, ביחס לפרקטיקה של מניעת פגישה עם עורך דין.
    אני יותר תוהה על ההגדרה שלך ל'בגידה' (בזה אני מצטרף למה שעמית וסמולן כתבו לעיל). מבחינה מעשית, הגדרה כזו יכולה לחזור וליפול על הראש השמאלי, אם יעשה משהו שאינו עולה לגמרי בקנה אחד עם פעילויותיו של צה"ל. מהבחינה העקרונית, יש מספיק דרכים לבקר את פעולותיהם המאוסות של המתנחלים – לא צריך גם להדביק להם בגידה.

  • צבי

    לא התכוונתי לכתוב כאן בצורה אנונימית ולכן חוזר על מה שכתבתי לעיל:
    אני מסכים עם העמדה העקרונית הנמרצת והעקבית שלך, ביחס לפרקטיקה של מניעת פגישה עם עורך דין.
    אני יותר תוהה על ההגדרה שלך ל'בגידה' (בזה אני מצטרף למה שעמית וסמולן כתבו לעיל). מבחינה מעשית, הגדרה כזו יכולה לחזור וליפול על הראש השמאלי, אם יעשה משהו שאינו עולה לגמרי בקנה אחד עם פעילויותיו של צה"ל. מהבחינה העקרונית, יש מספיק דרכים לבקר את פעולותיהם המאוסות של המתנחלים – לא צריך גם להדביק להם בגידה.

    • ygurvitz

      לפני כמה שנים הייתי בכפר בגדה, וההפגנה – אחרי ההתגרות הרגילה של צה"ל – הפכה אלימה. כדי להתגרות בי, הצעירים המקומיים ביקשו ממני לידות אבנים על הצבא. אמרתי להם שאני לא יכול, שאני ישראלי, שהם יכולים ושזה לגיטימי, אבל שמבחינתי זו בגידה. הם היו בהלם קל, אבל מה לעשות, זו העמדה שלי. בניגוד למתנחלים ותועמלניהם, אף פעם לא חשבתי שידוי אבנים על כוח צבא הוא "מעשה משובה." הוא התנגדות, הוא אקט רציני וצריך להתייחס אליו ככזה.

  • "תארו לעצמכם מה היה קורה אם אשכרה היו מצליחים לתעד מפגין שמאל תוקף חיילים". ובכן, תקיפות כאלה תועדו הרבה מאוד פעמים, למשל בהפגנות בבילעין ובנעלין (כולל מקרה שבו חייל מג"ב איבד את עינו), ואשכרה, לא קרה כלום.