החברים של ג'ורג'

שגריר נתניהו לאדלסון

דובר הקונגרס הודה שהסתיר את נאום נתניהו מהבית הלבן, וכאן אנחנו צריכים לשאול שאלות על שותפו לקשר, האיש שמתיימר להיות שגריר ישראל בארה”ב

בשבועות האחרונים, יצאו כלי התקשורת המסונפים ישירות לראש הממשלה נתניהו – ישראל היום, מקור ראשון – בטענה שהכל בסדר בנאומו המתוכנן של נתניהו בוושינגטון, כי בלוגר של הוושינגטון פוסט אמר שהממשל משקר. אתמול יצאו שני הבטאונים של שלדון אדלסון וביצה מרוחה על פרצופם: דובר הקונגרס, ג’ון ביינר, נאלץ להודות שהוא הסתיר את התכנונים על הגעת נתניהו לנאום מהבית הלבן עד שעה לפני ההודעה הרשמית, בתירוץ האומלל ש”זה לא סוד שיש בבית הלבן הזה עוינות כלפי נתניהו.”

את החשבון עם ביינר יעשו האמריקאים, אם הם עדיין מסוגלים לעשות אותו לאור העובדה שהתאגידים רשאים לשפוך שם כסף פוליטי בלי חשבון. החשבון שלנו צריך להיות עם שותפו של ביינר לקשר, אחד רון דרמר.

הלז אמור להיות שגריר ישראל בארצות הברית, אבל ספק אם הוא רואה את עצמו ככזה. לפני מספר חודשים, זמן קצר אחרי ההכרזה על הבחירות, אמר דרמר לתקשורת האמריקאית ש”אין לי ספק כאשר הם [הציבור הישראלי] יסתכלו על כל האנשים שמועמדים להנהיג את המדינה, הם יתנו אמון בהנהגתו של ראש הממשלה נתניהו.”

זו תעמולת בחירות אסורה, כי שגרירים אמורים להיות מייצגים של המדינה, לא של ראש הממשלה; ועל כן ח”כ עיסאווי פריג’ (מרצ) הגיש תלונה למשרד החוץ. ב-25 בינואר, הודיע משרד החוץ לפריג’ שהוחלט לרשום הערה משמעתית בתיקו של דרמר. כזכור, שגריר ישראל בשווייץ, יגאל כספי, שהתבטא בטוויטר כנגד שר החוץ וראש הממשלה, עומד לפני הדחה מתפקידו. כספי אפילו לא כתב דברים משלו; הוא קידם דברי אחרים. מסתבר שבמדינה היהודית בלבאנט, אם אתה עובד ציבור שתוקף את ראש הממשלה, אתה תודח – אבל אם אתה עושה תעמולה עבורו, זה לא כל כך נורא. למען הסר ספק, אני חושב שכספי צריך לעוף; מה שלא ברור לי הוא למה דרמר עדיין בתפקידו.

אבל האמת היא שזה די ברור. דרמר הוא צינור התקשורת בין שתי בובות של שלדון אדלסון, בנימין נתניהו וג’ון ביינר. דרמר הוא הקושר הראשי בפרשת הנאום הזו. על שוחד הבחירות שמספק אדלסון לנתניהו דרך קבע, בדמות “ישראל היום”, יודעים כולם; אנחנו יודעים גם שנתניהו מתעקש שלא לספק מידע על פגישותיו עם אדלסון.

בין אדלסון ובין ביינר יש קשרים עסקיים ענפים. בשנת 2011, תרמו שלל בני משפחת אדלסון – דרך מקובלת להסוות תרומות מעבר לגבול המותר – לקבוצה של “ידידי ביינר,” עמותה שמקדמת את בחירתו. ב-2012, תרם אדלסון ישירות עוד 10,000 דולר לביינר. אבל אלה רק הבוטנים: בשנת 2012, השקיע אדלסון חמישה מיליוני דולרים בכלי פוליטי (superPAC) שמקורב לביינר, ה-Congressional Leadership Fund. הכסף הזה אמנם לא הגיע ישירות לקמפיין של ביינר, אבל בכל זאת העניק לו כוח עצום: היתה לו השפעה מסיבית על ההחלטה לאיזה קמפיין יגיע הכסף, וכתוצאה מכך יש לא מעט חברי קונגרס שחייבים לו את בחירתם. אגב, אם כבר הזכרנו את התרומה של אדלסון ל-Congressional Leadership Fund, אי אפשר שלא להזכר בכותרת המשונה של “ישראל היום” מיום שישי, שהכתירה את הסנאטור לשעבר נורם קולמן כמומחה לאיראן שיוצא נגד אובמה; קולמן עמד בראש ה-CLF בזמן התרומה של אדלסון. “ישראל היום,” כמובן, לא טרח לדווח לקוראיו שכמו עורכי העיתון, גם קולמן הוא בובה של אדלסון.

ובסופו של דבר, אדלסון בא לגבות את ההשקעה שלו: הוא דרש מביינר להעביר חוק נגד הימורים מקוונים. זה לא כל כך הצליח. המדינות בארה”ב במשבר כלכלי עמוק, הרבה בשל פעולת הנבחרים נתמכי אדלסון, והן לא יכולות לוותר על שום מקור הכנסה. אדלסון טוען שהוא מתנגד להימורים מקוונים “מטעמים מוסריים,” שאין להם כמובן שום קשר לכך שאת הונה עושה הקריקטורה האנטישמית הזו מהימורים לגמרי לא מקוונים.

אז כשדרמר מדבר עם ביינר על הזמנת נתניהו לנאום בקונגרס על כלום בעצם, מדובר בשתי בובות של שלדון אדלסון שעושות את רצון אדוניהן. לא ביינר ולא נתניהו הצליחו להסביר למה בעצם חשוב כל כך שנתניהו ינאם. ברור שנתניהו זקוק לנאום הזה לצרכי בחירות; אבל גם הוא מבין שקודם כל, הוא לא ישיג את מטרתו (אם היה סיכוי לחוק דו-מפלגתי חסין וטו לסנקציות על איראן, ההכרזה של נתניהו על הנאום הרגה אותו), ושנית שהוא גורם נזק עצום ליחסי ישראל-ארה”ב.

עבדכם הנאמן מאמין שנתניהו לא מטומטם כמו שהוא נראה: שלמדיניות שלו מול ארה”ב יש מטרה אסטרטגית ברורה. המטרה של נתניהו היא לסייע לרפובליקנים שם לקעקע את הנשיאות של אובמה, וזאת משום שנתניהו הוא אכן שמרן רפובליקני. הוא גם יודע שקהל הבוחרים שלו-עצמו הוא שמרני. ישראל היא “פוקס ניישן.” מצד שני, הוא לא יכול להכריז על מדיניות כזו בגלוי: רוב מוחלט של יהודי ארה”ב תומך בדמוקרטים. הצהרה גלויה של ראש ממשלה ישראלי על נקיטת צד בפוליטיקה האמריקאית תשים קץ ללובי היהודי שם, שעיקר כוחו נשען על העובדה שהוא דו-מפלגתי. אם יהודי ארה”ב יבינו לאן נתניהו לוקח אותם, יש סיכוי ניכר שהם יזרקו אותו לפח. אחרי הכל, כך הם פעלו ביחס למועמדים הרפובליקנים בארצם.

אז למה קשר נתניהו עם ביינר, באמצעות דרמר, עבור הנאום הזה? כי, בסופו של דבר, זה מה שאדלסון רוצה. הוא רוצה להשפיל את אובמה פומבית. הוא רוצה שלראשונה בהיסטוריה של ארה”ב, יעמוד ראש מדינה בקונגרס ויתקוף את מדיניות החוץ של נשיא מכהן. הוא הרי השקיע 100 מיליונים במאבק כושל באובמה. ואת זה, הוא יכול לעשות רק עם ראש המדינה שנמצא בכיס שלו. ביינר ידע שהרעיון הזה מחורבן, הוא ידע שאין כמו הרעיון הזה כדי לגבש את הדמוקרטים סביב הנשיא שלהם, אבל זה מה שהתורם הגדול ביותר שלו ושל המפלגה הרפובליקנית, מכתיר המלכים שלה, רצה. רצה מאד.

אבל, בסופו של דבר, לא אדלסון ולא נתניהו מכירים את הפוליטיקה האמריקאית. נתניהו היה, אולי, מומחה לפוליטיקה האמריקאית בשנות השמונים. אנחנו כבר לא בימי רייגן, תודה לאל. אדלסון מצליח להמר, פעם אחר פעם, על המועמדים הכושלים בבחירות. ובניגוד לאדלסון, שמפנטז על התקפה גרעינית על טהראן – פשע כנגד האנושות שצריך לחזור למלחמת העולם השניה כדי למצוא לו מקבילה – לרוב גדול של האמריקאים אין כל עניין בעוד מלחמה במזרח התיכון.

ועכשיו המזימה המשונה הזו מתרסקת. בבית הלבן קלטו, באיחור ניכר, שראש ממשלת ישראל הוא אויב שמשתף פעולה עם יריביו מבית, באסטרטגיה משותפת, אויב שמנסה לגרור את ארה”ב למלחמה בניגוד לרצונה – והודיעו שישראל תקבל הרבה פחות מידע על השיחות עם איראן, כדי שנתניהו לא יוכל לטרפד אותן. ויו”ר ועדת הבחירות המרכזית הגיע למסקנה שיש סיכוי הרבה יותר מסביר שהנאום של נתניהו יהיה נאום תעמולה – ועל כן הוא ישודר בשיהוי, כדי שלעורכים יהיו מספר דקות כדי להחליט אם לשדר או לא לשדר קטע מסוים. הנוכחות הדמוקרטית בנאום, אגב, צפויה להיות חלקית מאד.

טוב, נו, לפחות נתניהו הצליח לקמבן ליועץ הפוליטי לשעבר שלו חתיכת ג’וב בוושינגטון: שכר נאה, שורה ברזומה של שגריר – ואפס עבודה, כי הממשל מחרים אותך. גם זה משהו, אני מניח.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ותרומה אחת התקבלה ישירות. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • יובל אייזן

    טרול ימני מטומטם מהמקובל נמחק.

    • שמחה

      איך זה קשור או רלוונטי לענייננו? ויותר חשוב: מי שלח אותך?

  • אלון

    רק תיקון קל, speaker of the house הוא יושב הראש, לא דובר

  • רוני

    קראתי רק את הפסקה הראשונה בינתיים.
    ההתעלמות מהביקורת הנוקבת של דן מרגלית על הנאום ב"ישראל היום" צורמת. מאוד מאוד.

    • ygurvitz

      איזו ביקורת? טוויטר הוא לא ישראל היום.

      • רוני

        תחפש יותר טוב, היה מאמר בעמוד הראשי לא מזמן

        • זיגי

          בדקתי. הדבר הכי קרוב לביקורת הוא מ-6.2 – "בנימין נתניהו אינו ער לכך שהאמריקאים לא יעברו לסדר היום על הערותיו".
          שני המאמרים הקודמים שבזכוכית מגדלת, אולי, אפשר למצוא קורטוב של אי הסכמה נכנעת הם מה-30.1 (http://www.israelhayom.co.il/article/254425) ומה-23.1 (http://www.israelhayom.co.il/opinion/252523)
          ציטוט אופיני להמחשת הביקורת הנוקבת – "הקונגרס צודק, אובאמה טועה, אבל חבל לפגוע ביחסים".

  • ג׳וני הפרד

    כל המשתתפים בפארסה הזאת מודעים היטב לחלקם ולאינטרסים אותם הם משרתים. יוסי ניתח היטב את מניעיהם של ביינר ושל נתניהו, אבל לפי דעתי מניעיו של אדלסון לא מובהרים מספיק. התמיכה שלו ברפובליקנים משרתת את מטרותיו העסקיות, למשל מניעת וועדי עובדים בבתי הקזינו שלו, הגנה מפני תביעות משפטיות בסין בקשר לרשת הזנות שפעלה בבתי המלון שלו שם, ביטול מסי ירושה (הוא הרי בן 80) ועוד.

    אחת הדרכים בה אדלסון מנסה לייצר רוב רפובליקני היא לנסות ולהסיט את ההצבעה היהודית בארה״ב על ידי אילוץ המצביעים היהודים לבחור בין תמיכה בישראל לבין תמיכה במטרות המפלגה הדמוקרטית. נתניהו הוא בסך הכל כלי משחק, אולי הוא משחק בשמחה, אבל בסופו של דבר מפקיר את האינטרס החשוב ביותר של ארצו לטובת אינטרסים של איש עסקים זר.

  • אלכס

    נורם קולמן צוטט ב'ישראל היום' בביקורת נגד אובמה ("יש לו מה להסתיר…"), לא נגד נתניהו.
    אני מניח שזה מה שהתכוונת לכתוב.

  • יותם

    אם אובמה חכם, הוא יבין שביבי נמצא, למשך כמה ימים טובים, רחוק מאוד מגבולות המדינה כשבועיים לפני הבחירות. לא יכול לדבר בטלוויזיה, ראיונות יהיו קשים. אם, נגיד, מתפתח פתאום איזה משבר זוטא פה – נגיד, עם הטורקים או משהו כזה – שבו נתניהו יתגלה במלוא מערומיו, ככזה שנסע 10,000 קילומטר בשביל לדבר על כלום בזמן שפה תיכף יש בחירות ומשבר והוא תקוע שם ולא יכול לעשות עם זה כלום (וגם איזה עוצר טיסות – מסיבות ביטחוניות, כמובן, רק מסיבות ביטחוניות) – אז אם מתפתח לו פה משבר כזה, שבדרך פלא ייפתר בעוד נתניהו עושה את דרכו חזרה לישראל, אז גם ביבי יתגלה במלוא מערומיו, וגם אף אחד – כולל אף אחד – לא יזכור את הנאום שלו שם, שלא בטוח בכלל שיהיה. רק רעיון משוגע.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      התגובה הזו ממוענת לביון התורכי או משהו כזה?

    • מני זהבי

      משבר מהסוג שאתה מתאר הוא דבר שקשה לארגן באופן יזום דרך צד שלישי, ואם כבר מצליחים, קשה מאוד לדעת לאן הוא יתפתח.
      לעומת זאת… התסריט הבטוח ביותר שבו נתניהו אינו מרכיב את הממשלה הבאה הוא התסריט שבו יהדות התורה וש"ס מתחייבות להמליץ לנשיא על הרצוג כעל ראש ממשלה. לשתי המפלגות האלה יש מוסדות התלויים מאוד בתרומות, בעיקר בתרומות מיהודי ארה"ב. זהות הגורמים המעבירים את התרומות האלה ידועה, וסביר להניח שעם קצת רצון, אפשר למצוא אצלם כל מיני אי-סדרים מבחינת החוק האמריקאי.
      סביר להניח שבסביבת אובמה יש אנשים שיכולים לברר בדיוק במה מדובר, וגם להבהיר לראשי קהילות חרדיות בארה"ב שלהמליץ על נתניהו אחרי כל מה שהוא עשה זה ממש לא מעשה חכם. השאלה היא האם ביבי עצבן את אובמה מספיק כדי ללכלך את הידיים במהלכים מהסוג הזה.

  • יוסי

    tlnr

  • הטענה ש"בבית הלבן הודיעו שישראל תקבל הרבה פחות מידע על השיחות עם איראן, כדי שנתניהו לא יוכל לטרפד אותן" אינה מגובה כרגע בהודעה רשמית (המידע הרשמי הוא הכחשה קצת מגומגמת), אלא בהדלפות מהצד הישראלי (ודומני שגם רמזים מהצד האמריקני, באיזו כתבה בוושינגטון פוסט על האכזבה מהדלפת המידה בלי הסבר על סנקציות, אבל לא ראיתי מספיק).

    כלומר המידע כרגע קצת רעוע, גם אם אני נוטה להאמין לו.

  • אני רק שאלה

    איך יוצא שטייקון הקזינו אדלסון הוא "קריקטורה אנטישמית", אבל ספקולנט המט"ח ג'ורג' סורוס שהורשע בסחר במידע פנים,ועוסק במימון ה-BDS\ISM, בין היתר, הוא לא קריקטורה אנטישמית? סתם,תמיהה כזאת.