כשמילים הן נשק, סתימת פיות היא הגנה עצמית
מי שאחראי להתקפות הפראיות על השמאל הוא מי שבמשך שנים קשקש על “לוחמת תודעה” וטען שביקורת היא נשק ושככזו יש להתייחס אליה
דודו אלהרר, מהשוליים הפסיכיים של הימין הקיצוני, כתב השבוע בדף הפייסבוק שלו – בתגובה להערכה של אלדד יניב שמתקרב רצח של איש שמאל נוסף, כשהמטרה הבולטת היא העיתונאי גדעון לוי – שאם אכן יירצח לוי, זה יהיה באשמתו-שלו ושל המו”ל שלו בלבד. אלהרר גם הסביר מדוע צריך להרוג את לוי:
“המנשרים ההזויים שלו נגד ישראל מופצים בכל העולם וגורמים נזק בל יתואר… זה לא מכעיס – זה מסוכן! המלחמות המודרניות כיום הן על התודעה… שדה הקרב עבר לתקשורת… גדעון לוי בהבלי פיו מסכן את חיינו וחיי ילדינו וחיי כל היהודים ברחבי כל העולם כולו… האנטישמים נשענים על דבריו ומהדקים את השנאה לישראל בעטיים של דברי ההסתה שלו…”
ריבוי ה”…”, סימן מובהק של עילגות, במקור.
אלהרר תמצת כאן את מה שחלקים בולטים של הימין הישראלי אומרים כבר כעשור: דיבור הוא סוג של נשק. יש מערכה, ועיקר המערכה לא מתרחש בשדה הקרב, אלא בתודעתם של אנשים. מה שחשוב הוא לא כמה שטחים כבשת או כמה אנשים הרגת, אלא מה אנשים חושבים על זה. במובנים מסויים, התפיסה הזו מגיעה הישר מהקשקושיאדה שעברה על צה”ל לפני יותר מעשור: זוכרים את “צריבת התודעה” של בוגי יעלון? זה אותו הקשקוש.
בצה”ל חשבו עליו מחדש אחרי מלחמת לבנון השניה, כשהסתבר שאשכרה תמרון בשטח – צה”ל שכח איך עושים את זה לפני 30 שנה בערך – והפעלה נכונה של כוח הם מה שמכריעים קרבות, לא איזו “תמונת נצחון” מיתולוגית. קשקשני ה-hasbara, מצד שני, נשארו עם אותה התפיסה. טוב, במידה מסוימת, כך הם עושים את הכסף שלהם: בשכנוע של אחרים שיש שיח מסוכן, שצריך לבלום אותו, ושהשיח המסוכן הזה הוא נחלתם של כמה שמאלנים. יש לציין שהתקשורת היהודית, שמתייצבת אוטומטית לימין צה”ל עם פרוץ קרבות, כבר הפנימה את הנוהל והיא משתתפת בקרב במלוא העוז: ראו את הניתוח המופתי של תום על התגובה שלה להרג ארבעת הילדים בחוף עזה השבוע.
אלא שברגע שאתה מתחיל להתייחס לדיבורים כאל כלי נשק, מגיע ההיקש הבלתי נמנע: אם דיבור הוא נשק, ואם שיח ביקורתי או עוין הוא לא – כפי שהיינו רגילים לחשוב – חלק מוויכוח שיוכרע בכלים הרטוריים הרגילים, אלא סכנה ברורה ומיידית, אז מי שחושב אחרת ממך ואפילו מוכן לומר את זה, הוא אויב ובוגד ויש להתייחס אליו בהתאם.
כלומר, בחסותם של מפיצי שנאה קבועים – בן דרור ימיני, ג’ראלד שטיינברג, רונן שובל ושאר הכנופיה של הימין הקיצוני שמתחזה למרכז – עורער עצם הלגיטימיות של שיח ישראלי שאיננו השיח הימני. מעשי בגידה של ממש – כמו אלה של זאב אלקין ואורי אריאל, שהעבירו מידע למתנחלים על תנועות צה”ל כנגדם, ובכך סייעו לסכל אותם – מטואטאים הצידה, בעוד שמה שמסוכן באמת הוא העובדה שגדעון לוי חושב, בצדק, שטייסי צה”ל הם פושעי מלחמה. גרוע מכך, הוא אומר את זה לא רק בין יהודים, אלא מעז לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.
כל המערכה הזו היתה מיועדת לקעקע את עצם היכולת למתוח ביקורת על מדיניותה של ישראל, במיוחד על מדיניות הסיפוח הזוחל שלה ועל הפשעים שהיא מבצעת כנגד אוכלוסיה כבושה. הימין היהודי ראה בשמאל הישראלי בוגד כבר עשורים – לא בגלל מעשיו, אלא בגלל עצם הנכונות לומר דברים שונים רדיקלית, בגלל עצם הנכונות להעמיד מול האספסוף היהודי דעה אחרת. והימין היהודי, כידוע, כבר רצח שמאלנים בגלל אמירת הדברים הלא נכונים.
בשבוע שעבר נערכה הפגנה נגד המלחמה בכיכר הבימה, שבה תקף אספסוף ימני את המפגינים. ההפגנה האלימה אורגנה על ידי איזה עלוב חיים שעונה לשם יואב אליאסי, שהתפאר באלימות בעמוד הפייסבוק שלו. המשטרה שהגיעה למקום תמכה, אליבא דאליאסי, בו ובחבריו. אף שהאלימות תועדה בווידאו, ואף שזהותו של מארגן האלימות ידועה מאד, עד כה אליאסי לא נחקר או נעצר. השאלה האם מדובר ברשלנות הרגילה של המשטרה, או שהפעם יש לה גם גוון פוליטי, פתוחה בינתיים.
התגובה של אלהרר, שמותח קו ישר בין תפיסת הביקורת כנשק ובין הצורך לפגוע במשמיע הביקורת, חריגה יחסית. אלהרר הוא בכל זאת איש תקשורת. אבל הנה בן דרור ימיני על ההתפרעות בכיכר הבימה.
אז מה קרה פה בעצם? כמה דברים. קודם כל, כהרגלו, ימיני טופל האשמה של אנטישמיות במקום שבעליל אין כזו. הוא לוקח את הביטוי “קולוניה ארורה,” מתרגם אותו לאנגלית כ-bloody אף שתרגום מילולי יהיה a damned colony, ואז מכריז שיש כאן בעצם דמיון למונח a bloody Jew, וטראח. עלילה אנטישמית חדשה נולדת ממוחו הקודח של ימיני. אני אפילו לא מדבר על כך שבאנגלית אפשר להצמיד את המילה bloody לכל דבר בערך, כך שאפילו אם אתה מתרגם “ארור” ל-bloody, צריך סוג פרוע במיוחד של דמיון כדי לדלג דווקא ל-bloody Jew. .
אחר כך, ימיני מאשים את המפגינים – כהרגלו, באמצעות אשמה של קרבה. אנשים בשמאל הישראלי הובילו, לדבריו, ל”נאציפיקציה” של ישראל, ואיכשהו הביטוי הזה הפך לשווה ערך להתקפה אלימה על אנשים שהפגינו נגד המלחמה. כלומר, ביטוי חריף הוא שווה ערך לתקיפה פיזית. והרושם שעולה מהטקסט של ימיני הוא שקצת קשה לו להמנע מללקק את השפתיים. זה מצליח לו.
כלומר, מתחתם ביקורת חריפה על ישראל? אז במה שימיני מתעקש שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אתם תוכלו להאשים רק את עצמכם אם תותקפו פיזית ברחוב, והעיתונאי שמנצח על מסע השנאה ארוך השנים, שמטרתו היא לבלבל במכוון בין דיבור ובין אלימות, יגיד לכם שהגיע לכם.
ויעשה את זה במוסף השבת של העיתון הפופולרי ביותר בישראל.
ועוד דבר אחד: ביום חמישי האחרון, דרשה האגודה לזכויות האזרח בבג”צ מהמדינה להציב מיגון בפזורה הבדואית. המדינה סירבה, בטענה שזה לא בסדר העדיפויות שלה; מעניין להשוות את סדר העדיפויות שלה במקרה הזה ובין, למשל, סדר העדיפויות שלה במקרה של הגנה על מאחז בלתי חוקי. המדינה המליצה לתושבי הפזורה הבדואית להשכב על הקרקע כאמצעי מיגון. טוב שלא דרשה מהם להכנס אל מתחת לשולחנות שלהם, כי לחלק ניכר מהם אין שולחנות. המדינה סירבה לענות על השאלה האם “כיפת מגן” מכסה גם את הישובים הבדואיים ואת אלה שהמדינה לא מוכנה להכיר בהם. הדיון נערך ימים ספורים לאחר ששתי אחיות בדואיות נפצעו קשה מירי רקטות מרצועת עזה. בג”צ, כמנהגו במצבים כאלה, דחה את ההחלטה, כנראה בתקווה שהאירועים ימנעו ממנו את הצורך להחליט. היום, יומים אחרי הדיון, נהרג בדואי מפגיעת רקטה וארבעה מבני משפחתו נפצעו. זה מה ששווים חיי לא יהודי במדינה היהודית היחידה במזרח התיכון.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
לצערי הרב בגלל רעייתי שתחייה יש לי מנוי לאשפתון של מוזס ובגלל קנס כבד על ביטול המנוי אני תקוע עם האשפתון עד יולי 2015 . בכוונתי שלא לחדש את המנוי ואני קורא לכל שוחרי השלום,הצדק והדמוקרטיה להחרים את האשפתון הזה .
קריאות כמו של דרור אלהרר הן מתחת לכל ביקורת. אני לא מסכים עם גדעון לווי – אבל זכותו לומר מה שהוא רוצה.
איום על חייו, כולל איומים מוסווים קלות כמו שהבאת כאן – צריכים להיות מחוץ לחוק.
אבל אם אתה לא ראוה אנשים שקוראים ל:
"יהודים תחזרו לאירופה"
"צריך להשמיד את ישראל"
" היהודים מבצעים רצח עם"
"היהודים יותר גרועים מהנאצים"
"חבל שהנאצים לא גמרו את העבודה"
אז אתה לא ממש מקשיב לסביבה שלך, או שלא רוצה להקשיב.
זה דודו אלהרר ובן דרור ימיני. ערבבת בין שניהם. ואיזה מפגין שמאל קרא או הכריז דברים בנוסח "יהודים תחזרו לאירופה", או "היהודים יותר גרועים מהנאצים"? אלא אם הדוגמאות הן לפלסתינים מסויימים. אבל אם מדובר על פלסתינים מה הרלוונטיות לפוסט הזה? הוא מדר על היחס של אנשי ימין להתבטאויות שמאליות.
אם אתה טוען שמישהו – בישראל – אמר ש"חבל שהנאצים לא גמרו את העבודה", אתה שקרן.
חיליק, אם אתה קורא לאנשים שקרנים, כדאי שתגבה את עצמך בציטוט.
למה שהטוען לא יגבה את עצמו? הוא טען שאמרו ככה.
אם אתה חושב שזה מוגבל לאלון מזרחי אתה כנראה לא מכיר את ביצת השמאל המזרחי. קיפ איט דת וואי.
נאמר לי (ולאמי) אישית יותר מפעם אחת, ואחת לפחות לא היתה אפילו על פוליטיקת שמאל-ימין אלא על מזרח-אשכנז.
אם הכוונה היא לאלון מזרחי ושכמותיו, אני לא חושב שמישהו בשמאל מגן על מה שהוא אומר.
הכוונה היא לאנשים "סתם", לא אנשי פוליטיקה מוכרים בבלוגיאדה. אם "ושכמותו" פירושו אנשים שמחזיקים בדעות כאלו, בסדר. לא נראה לי שהם היו מזדהים כשמאל דווקא. אנשים, עם ישראל, אוכלוסיה כללית.
רואים אנשים לא מישראל, וערבים מישראל.
יפה, השאלה היא כמה אנשים מוכנים להצהיר שחופש הביטוי הוא מוחלט ובלי ניואנסים?
כי ברגע שאתה שולל ביטויים כמו "מוות לערבים/יהודים", "יהודים תחזרו לאירופה", ובעצם כל מחשבה כלשהי, אז הוויכוח לא הופך להיות עקרוני אלא על מידתיות.
וכשמגיעים למידתיות, כל אחד מלך ולכל אחד יש דיעה. אין דרך למדוד מתי דיבור מפסיק להיות דיבור והופך להיות נזק פיזי. יהיו כאלה שיגידו שביטויים אנטישמיים הם הגבול (אני חושב שאתה ציינת זאת) ויהיו כאלה שיגידו שביקורת נגד צה"ל היא הגבול. אני לא הבדל אינהריטי בין דיעה לדיעה.
הטענה שלי: הביטוי, הדיבור והמחשבה צריכים להיות חופשיים לגמרי. בלי תנאים, בלי תוכן, בלי הגבלות.
אפשר להניח קווים כלליים, כמו איסור לאיים ברצח, אלימות וכו'.
למעשה אני חושב שזה הרבה יותר קל ממה שאתה מתאר. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין לאן קיצוני כזה או אחר חותר, כי אם היה צריך להיות גאון גדול, זה לא היה אפקטיבי.
הרבנים, לצורך העניין, מתירים דם. הם לא עושים את זה ללא כחל וסרק, אבל כל מי שמקשיב להם ומנסה להבין למה הם מתכוונים יבין את זה מיד.
לגבי ההבדל האינהרנטי שציינת, לדעתי הוא קיים אבל אני מבין היטב לאלו פרנסונות אתה מתכוון משני צדי המתרס ואתה צודק מהותית בהקשר זה.
*ללא כחל ושרק
למה לאסור איום ברצח או אלימות? מלים הן מלים. הרבנים יכולים להתיר דם, אבל זה לא הדם שלהם להתיר.
כל אחד חושב שמותר לרצוח מישהו. מה ההבדל בין כותב הבלוג שחושב שמותר לרצוח בוגדים בצבא ומסרבי פקודה (לא יודע אם אני היחיד שזה מצחיק אותו) או מישהו שחושב שמותר לרצוח את מי שמוותר על ארץ ישראל או הכנסת שחושבת שמותר לרצוח נאצים (אחרי משפט) או מחבלים (בלי משפט) או רבנים שחושבים שמותר לרצוח את רוב אוכלוסיית העולם. תן לי בן אדם, ואמצא לך מישהו שחושב שזה בסדר לרצוח אותו. סיבות יש לרוב.
אם מישהו חושב משהו, אז גם שיגיד את זה בקול.
והכי אירוני זה שדווקא המועמדים לרצח הם אלו שצריכים הכי לעודד לשמוע את הדברים האלה. יהודים צריכים להיות הכי נגד הגבלת ביטויי אנטישמיות. לפחות הם ידעו מי רודף אחריהם.
כן נו, אתה ליברטריאן.
איפה כתב כותב הבלוג שמותר לרצוח מסרבי פקודה?
לדוגמא כאן:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3208
"למרבה הצער, הוא לא הועמד בפני כיתת יורים בשל סירוב פקודה בזמן מלחמה"
ליברטאן, סתם מסקרנות, מבחינתך זה בסדר לצעוק שריפה באולם קולנוע מלא וזה מוגן תחת גדר חופש הביטוי? אם לא, אז איפה הגבול?
ע"פ החוק הישראלי, העונש על בגידה הוא אכן מוות. והוא אפילו הוצא לפועל פעם אחת בשנות ה-50. אני מסכים שהאמירה שציטטת מקוממת, אך אני מוכן להבין ואפילו בקלות את מי שחושב שאלוף המסרב להישמע לשר הבטחון הוא בוגד. יש הרבה הבדל בין זה לבין להתיר את דמו של מישהו על התבטאות כלשהי שלא מוצאת חן בעינייך, כשלהתבטא דווקא מותר ע"פ החוק. מי שלא מבין את ההבדלים האלה או שהתאהב יותר מדי באמנות הפולמוס או שהוא סתם תמים עד כאב.
אין שום קשר בין לצעוק שריפה באולם מלא אנשים לחופש הביטוי. המשפט הזה כל כך לא מובן וכל כך שחוק עד שאפילו לפיד מצטט אותו בכל פעם שהוא רוצה להשתיק למישהו את הפה.
בכל זאת, אתייחס ברצינות.
מי שצועק שריפה באולם, הוא אחד שמטעה ומרמה. הוא לא מביע דיעה, אין כאן "רעיון".
האם בן אדם יכול למכור לך טלויזיה מקולקלת ולהגיד לך שהיא בסדר ולהיות מוגן תחת חופש הביטוי? ברור שלא. זה נופל לאותה קטגוריה. האם ארגון חדשות יכול לפרסם ידיעה שגויה עובדתית (ביודעין) על בן אדם מסוים ולגרום לו נזק ולא לשאת בתוצאות? גם ברור שלא. חופש הביטוי לא קשור לזה.
בנוסף, חופש הביטוי אינו חופש מהשלכות. אם תצליח להוכיח שהתבטאות מסויימת אכן גרמה לפעולה מסויימת ונזק מסויים, אז בבקשה לך תבנה קייס. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה בהחלט מקובל.
קל מאוד להוכיח קשר בין מי שצועק שריפה לבין פעולת הפניקה שבאה בעקבות. יש סיבה, ויש תוצאה. אם הוא לא היה מדבר, לא היה נגרם נזק. בשום ביטואציה. מעל לכל שמץ של ספק.
כאשר מנסים להשתיק אנשים שמביעים דיעה אלימה (כמו מוות לערבים/יהודים וכו') בלתי אפשר להוכיח את הקשר הזה, ובאמת יש סיכוי שהוא לא קיים ברוב המקרים.
הסיבה והתוצאה מתערבבים.
בן אדם יילך לרצוח ראש ממשלה כי השלט של רבין הנאצי הופיע בהפגנה, אבל השלט הופיע בהפגנה כי אנשים היו מוכנים לרצוח את ראש הממשלה. לך תדע מה הוביל למה. אבל אם כן תצליח להוכיח (למשל הנאשם שכנע אותך בחקירה שלו) – אז תפדאל, יש סעיף בחוק שנקרא "הדחה לדבר עבירה", תשתמש בו.
השתקה גורפת, רק כי אתה מפחד מהתוצאות *שעלולות* להיות, משולה לחוק שיקבע שכל הנכנסים לאולם קולנוע ייכנסו עם מחסום פה, שמא אחד מהם יצעק שריפה ויקחו אותו ברצינות.
ועוד ההערה ששכחתי לציין. המילה "שריפה" היא מקובלת ומותרת. הסיטואציה היא זו שבעייתית כאן. כלומר מותר לבן אדם לצעוק שריפה כאשר יש באמת שריפה, ומותר לבן אדם ללחוש לסדרן "שריפה", רק אסור לו לצעוק את זה לקהל. ויתרה מזאת, אם יש שריפה ומישהו ראה ולא צעק – יש לך אפילו יסוד להעמיד אותו לדין.
לעומת זאת, מתנגדי חופש הביטוי טוענים שביטויים כמו "יהודים לאירופה" אסורים בשום מקרה ובשום סיטואציה (למעט סאטירה, למרות שיהיו כאלה שבטח ישמחו לאסור גם את זה).
אז אם ננסה להמשיל את זה לשריפה באולם. אפשר להגיד שמותר להגיד "יהודים תחזרו לאירופה" כאשר יש בסיס עובדתי – אבל זה מחזיר אותנו לסעיף הראשון של התגובה הקודמת: אין כאן עובדה, יש כאן רעיון, אפשר להתווכח איתו, אי אפשר להפריך אותו.
ההקבלה הזו פשוט לא מחזיקה מים.
ליברטריאן.
הבעת דעה שצריך להרוג מישהו היא אכן הסתה לרצח. מורה שמספרת לתלמידה כל יום שלדעתה צריך להרוג מישהו או מישהם, או ראש ממשלה שמסיים כל נאום ב-'ולדעתי כל הערבים צריכים למות', הם אחראים במידה מסוימת.
"חופש הביטוי אינו חופש מהשלכות. אם תצליח להוכיח שהתבטאות מסויימת אכן גרמה לפעולה מסויימת ונזק מסויים, אז בבקשה לך תבנה קייס. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה בהחלט מקובל."
אני מסכימה עם המשפט הזה. אבל שים לב – האם זה כמעט בלתי אפשרי כי כמעט אין קשר בין הדברים הנאמרים לפעולות, או כי אין לנו כלים להוכיח דבר כזה?
בעולם מושלם בו יש לנו את כל הטכנולוגיה הרלוונטית, את התיאוריה המדויקת ביותר על איך אנשים מונעים לפעולה, מערכת משפטית שמכילה את כל אלה וכו', אפשר להניח שאם מישהו הסית, יש לזה הוכחות. עד אז נצטרך להסתפק בהיגיון בריא במידה מסוימת, וחוק שאוסר להביע דעה שצריך לרצוח מישהו זאת פשרה מתקבלת על הדעת אתה לא חושב?
אני חושב שהגבולות הם רצף. גם להגיד שאין תנאים, ואין גבול הוא גבול (כמו שגם 0 הוא מספר בין 0 ל-1 כולל).
למעשה כל הדמוקרטיה היא איזון של זכויות ואין נוסחה נכונה למה יותר חשוב (וזה שאין נוסחה, לא אומר שכל דעה סימטרית בדיוק לדעות האחרות).
לגבי חופש הביטוי – לדעתי ביטויי גזענות הם לגיטימיים לאדם פרטי, אבל ביטויים שמעודדים אלימות כלפי אזרחי המדינה הם אסורים.
הבעיה היא שהמידתיות בישראל כרגע נוטה לצד השני באופן מסוכן.
גדעון לוי הוא פרובוקטור זול (!), עם אגו ענק, ושאומר דברים האלה כי הוא נהנה להדגים עליונות אינטלקטואלית.
ובכל זאת, אתה צודק לחלוטין – צריך להיות מקום אצלנו גם למי שאומר כך. הטענות האלה דומות לכל המאוסים שטוענים ש-"היא התלבשה באופן חושפני אז מגיע לה שהיא נאנסה". וסתימת הפיות האקטיבית (מכות, איומים ברצח…) היא אפילו לא מה שמפחיד אותי. מה שמפחיד אותי היא שלאט לאט השמאל מודר מהמרחב הציבורי – גם ע"י אנשים שאינם בשוליים. כל טענה לא לאומנית, כל הכרה בסבלו של העם האחר, צריכה להשמע רק בחדרי חדרים (אם בכלל). אחרת זה לא סולידרי, בוגדני וכו'.
ובצד השני – סירוב המדינה לפזר אמצעי מיגון הוא פשוט שרירות לב. חוקי לא חוקי, כל עוד יש שם אנשים (שאין להם כרגע לאן ללכת) המדינה צריכה להגן עליהם.
אתה חייב להתהדר דווקא בכינוי הזה? אתה די משחק פה לידיים של ימיני.
רות עבור נבנה דאטאבייס נסיק השלכות פוטנציאליות מעגל ראשון מעגל שני נעשה פרובלם דפינישן, נגדיר דפ"א, כיווני פעולה ואינטגרציה ביניהם, נגדיר ארכיטקטורה, ממשקים, סיבוב ראשון של טסטים לפני ביצוע, נעשה ישיבה של מזעור מורכבות, נתחיל לבצע, נתחקר באמצעות בדיקות יחידה, נבדוק אפקטיביות בפועל יחסית לכמה שהגדרנו בדפ"א, ואז נתייעץ איתך שוב, אוקיי? זה יהיה עוד שש ורבע דקות.
שני הסנט שלי:
לפני כשנתיים אמרתי לאחד ממכרי שדם של אנשי שמאל הותר, ושאין זה בטוח עוד להיות שמאלני. גם אמרתי שהעם – וספציפית מעמד הביניים – דורש מלחמה כדרך להשיב לעצמו את השליטה על הדרגים הפיקודיים בצה"ל ובממשלה. הוא קיבל (אחרי כשנה) את הטענה הראשונה. את השנייה לא קיבל, כי חשב (גם אני חשבתי) שהמלחמה תיפתח בצפון או שחרחורי המלחמה מול איראן יישאו פרי. אך גם בטענה השנייה צדקתי, לצערי הרב. המלחמה אכן הופיעה, אך מלחמות בחלק הזה של כדור הארץ לא נקראות כך עוד – אולי כדי להימנע מיחסי ציבור מביכים – ונקראות תחת זאת "מבצע צבאי", "לוחמה מוגבלת בזמן", "התקפה" או "הגנה עצמית/על העורף". השפה השתנתה אך המהות נותרה כשם שהייתה.
דמם של שמאלנים מותר. זה נכון לחלוטין. הציבור (האשכנזי, או בקודקודיה של החברה האזרחית) דורש מלחמה ומקבל אותה: אין זה מוזר שמראיינים תושבים מנתיבות, שדרות ודימונה רק *אחרי שהמתקפה כבר אושרה והחלה* ואף פעם לא לפני? אין זה מוזר. זוהי דרך להשיג הסכמה-לאחר-מעשה. ספק גדול אם תושבי עוטף עזה ובמעגל השני רוצים במלחמה. כלל כאן יכול להיקבע: באקלים הנוכחי, ככל שאתה רחוק ממוקד האיום, כך תיאבונך למלחמה – וכמה שיותר אכזרית כן ייטב – גדל.
המלחמה הזו מתנהלת לא רק על בסיסו המעוות של הכיבוש – חומרית וחוקית – אלא על בסיסה המעוות של הציונות שנישלה והקפידה לנשל את תושבי הפריפריה מכל חלק בקבלת החלטות, ואפילו חלק מקביעת דעת-קהל. הציבור בדרום הוא הציבור השבוי של ישראל, בדומה לציבור העזתי, שהיה או לא, מפיל את חמאס בבחירות ברצועה, אם היו. גם הציבור בדרום היה מפיל את הממשלה הזו, לו היה יכול. אך שני הציבורים שבויים באותה מלכוד אכזרי: הם אינם יכולים לדבר כנגד הממשלה מחשש להיתפש כבוגדים, וכל עוד לא ידברו כנגדה ערכם הסימבולי עולה, ערך שבימים לתיקונם שואף עבור רובם לאפס. מבחינתם זהו win-win situations. השוליים הדרומיים של ישראל הם התקווה היחידה של השמאל לחולל מהפך פוליטי שני במדינת ישראל, אך הם מוזנחים, ובמקום זאת ממשיך השמאל להסתמך על מעמד האינטלקטואלים ובעלי ההכנסות הגבוהות, עם ובלי רכוש ומניות, על מנת לקדם את האג'נדה שלו.
יכול להיות ש"השוליים הדרומיים של ישראל הם התקווה היחידה של השמאל לחולל מהפך פוליטי שני במדינת ישראל" והם אכן מנושלים ממוקדי קבלת ההחלטות. אבל אין שום סיבה להניח שהם לא תומכים במבצע או שהם רוצים להפיל את הממשלה. ו"מלחמה" זה כששני צבאות מתנגשים. "מבצע" זו אמנם מחמאה למה שקורה עכשיו ברצועה, אבל באין הגדרה מתאימה יותר זה מה שזה.
שלום,
ראה תגובתי שפורסמה בטעות כאנונימי למעלה.
רועי
המדינה אינה יכולה ולא צריכה להקים מיגון לכל בדואי שגר בפחון אי שם. יתכבד הבדואי, ייטול את חפירה, ימתין לשעת בין ערביים קרירה, ויחפור שוחה לעצמו ולמשפחתו. שוחה כזו תספק הגנה נאותה לכל מה שהוא לא פגיעה ישירה. אם סבא שלי ז"ל יכול היה לחפור שוחה בחצר ביתו ב 67 ו73, גם הבדואי יכול
צודק. גם לא לכל באר שבעי שגר באיזו שכונת עוני נידחת. שיתכבד גם העני מבאר שבע ויחפור לעצמו שוחה.
לא שומעים את האזעקות? טוב מה רציתם? שנשקיע גם בצופרים במדבר? מצחיק לא?
תוכחה כרימון ופתרונים אין
אתה מעוניין בפתרונים בכלל, עדו? נדמה שאתה עסוק רק בלהגחיך.
כי באמת נורא קשה להגחיך את התגובה שהתחילה את השרשור הזה. כשישראל תהיה מדינת חוק – או כשעידן יכתוב שהמדינה לא יכולה להגן על כל מתנחל שבחר לגור מעבר לקו הירוק – נדבר.
אולי נחזור גם ל 1920 כשסבא שלי נסע על עגלה וסוס ?
תגובה אדיוטית בהחלט, שוויון זכויות לאזרחי המדינה הוא בהווה, אתה לא משווה בין מה שהיה לאזרחים ב 67 להיום,
ובמקרה של הפזורה הבדואית הפתרון מאוד פשוט ומהיר ואפילו יחסית זול, 10-20 מיגוניות וחיבור למערכת אזעקה.
בלי קשר לזכותו של גדעון לוי לחשוב ולכתוב משמעות דבריו היא כי טייסי ארה"ב ובריטניה במלחמת העולם השנייה היו פושעי מלחמה בדיוק כמו טייסי חיל האוויר הגרמני. הרי הופצצו הן גרמניה והן יפן.
תחשבו מה היה קורה אם השתיים היו מנצחות.
אם אני מבין נכון, ימיני אומר שטרור נגד שמאלנים הוא לא מוצדק אבל הוא אם יהיה טרור כזה הוא יהיה באשמת השמאלנים משום שהם אומרים שהטרור נגד היהודים הוא לא מוצדק אבל כשיש טרור כזה הוא באשמת היהודים. זה רק נדמה לי, או שיש כאן איזה בעיה קטנה של חוסר יושר אינטלקטואלי?
הם אומרים שטרור נגד יהודים באשמת היהודים? מי אמר ואיפה?
כל מה שצריך לדעת על דודו אלהרר:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/359/153.html
דוד אלהרר חולה נפש, שימשיך להרקב בדירת
השיכון העלובה שלו בקריניצי ר"ג,
ולספר לכולם עד כמה ריקי גל לא מצליחה מאז שעזבה אותו.
אפשר קישור למקור לאותה "קולוניה ארורה"? גוגל לא עוזר.
אז גורביץ' חושב שמילים אינן משמעותיות?
אז למה הוא עוסק בכתיבה?