החברים של ג'ורג'

פרוייקט 300: היה שווה

הנשיאות נותרה מוסד מיותר, אבל המאבק עליה לימד אותנו שורה של לקחים חשובים

הכנסת תלך מחר (ג’) לבחור את הנשיא העשירי של מדינת ישראל, ומי שהוא לא יהיה, אפשר לסכם בשביעות רצון שאלו היו הבחירות המועילות ביותר לתפקיד אי פעם.

אם האפס בחליפה דליה איציק תצליח להבחר, מה שכרגע לא נראה סביר, נוכל להתנחם בכך שאלו יהיו כנראה הבחירות האחרונות לתפקיד מיותר. המועמד הסביר נראה, כרגע, ראובן ריבלין. אם לשפוט על פי התנהלותו בעשור האחרון, ריבלין יהיה נשיא מצוין למדינה שמפלגת השלטון מעדיפה להשליך את הדמוקרטיה אל מחוץ לחלון – לא במקרה, הוא זכה לשנאתו של אביגדור ליברמן.

הבחירות הללו לימדו אותנו כמה דברים חשובים. קודם כל, שיש שינוי אמיתי בדעת הקהל. לפני שבע שנים, אף אחד לא היה מנסה לחפור את השלדים שבארונו של סילבן שלום, וחשוד תמידי בשחיתות כמו פואד בן אליעזר היה יכול להפליג אל הנשיאות, למרות כספת עמוסה בחצי מיליון דולרים במזומן שעליהם לא טרח להצהיר. התקופה הזו נגמרה. גם זו תוצאה של המחאה הכושלת של שנת 2011. יש דברים שאנחנו לא מוכנים לקבל יותר.

אז למדנו שבן אליעזר מושחת, וזה באמת לא היה חדש במיוחד, אבל המסע של בן אליעזר לנשיאות אילץ את המשטרה לפתוח בחקירה – זאת למרות שהיא החזיקה במידע כבר כשנה, ולא עשתה בו כלום. בן אליעזר הוא סוג של מטרה שהמשטרה לא היתה מתקרבת אליה מרצונה; ההתעקשות של האיש שהדיקטטור המצרי לשעבר אמר עליו שקיבל ממנו שוחד להבחר לתפקיד הנשיא אילצה את המשטרה לפעול. נזכיר שזו אותה המשטרה שלא חקרה את הקשרים ההדוקים של עזר וייצמן עם אוליגרכים אחרים בשעתו. דברים השתנו.

פרט למאיר שטרית, המועמדים לנשיאות נאלצו לחשוף את הצהרות הון שלהם. זה צעד מבורך. לאיש ציבור אין את הזכות לפרטיות בכל הקשור להון שלו. אנחנו עדיין לא בארה”ב, והעובדה היא ששטרית – שהונו נאמד בכ-55 מיליוני שקלים – לא חשף את הצהרת ההון שלו, אבל המהלך הזה שיחק לרעתו. משעה שהצהרות ההון הללו נחשפות, הן, כמובן, עומדות לבחינה ציבורית. כאן משחק מה שבשעתו כיניתי “כלל הילארי קלינטון,” על שם השקר שלה על ההגעה לסרייבו לכאורה תחת אש: אם פעם היו מעט כתבים פוליטיים, ולא היה להם זמן לבצע את העבודה שלהם כראוי, כעת יש עשרות אלפי אזרחים מעוניינים, עם זמן פנוי לרוב וכלי חיפוש שבעבר לא עמדו לרשות איש, שיכולים לחפור בהצהרות הללו. והנה, הצהרת ההון של דליה “מה אתם רוצים, שאני אעבוד אצל עניים” איציק – אתם יושבים? – מכילה יותר שאלות מתשובות, ומעלה צחנה קלה של חשד להלבנת הון. רביב דרוקר כבר עלה על כך שבניגוד להצהרה הפומבית של איציק, על פיה הקיסרית “הורתה” לכנסת לחשוף את הצהרת ההון שלה מ-2012, בכנסת לא מכירים הוראה כזו. וזה בסדר: מכאן הרף ימשיך ויעלה.

למדנו לקח נוסף: שמה שמטריד את יושב ראש הכנסת שלנו במידע שהביא לפרישתו של בן אליעזר מהמירוץ הוא החשד שיש מישהו שמדליף מידע מפליל. יולי אדלשטיין רצה לדחות בשל כך את הבחירות.

נאמר זאת כך: המדליף שפועל ממניעים טהורים לחלוטין נדיר למדי. לעתים קרובות, מה שמניע מדליף הוא מה שמניע את המרגל הקלאסי: תאוות בצע, רצון בפרסום או התבלטות, או רצון בנקמה במי שלדעתו לא העניקו לו את המגיע לו. המדליף החשוב ביותר מהזן האחרון היה “גרון עמוק,” האיש שהוביל להפלת הממשל הפלילי של ניקסון, שהיום אנחנו יודעים שהיה מארק פלט, מספר 2 של ה-FBI. פלט היה מעורב עד צוואר בשלל פעולות שלקרוא להם “בעייתיות” יהיה עדין למדי – למשל, הפעולות הבלתי חוקיות למשעי של COINTELPRO, מיזם המעקב והשיבוש של מתנגדים פוליטיים בימי הובר. פלט מסר את המידע שלו כי חש שממשל ניקסון פגע בו. ואחרי כל זה צריך לזכור שהסיפור הוא לא מארק פלט והמרמור שלו – הסיפור הוא ווטרגייט, ריגול, בגידה בחוקה, וניצול לרעה של סמכויות ממשלתיות מצד ניקסון ואנשיו.

אותו הכלל חל כאן. בהחלט יכול להיות שיש אדם ממורמר שהחליט לחשוף את כל פשעי הגווארדיה הפוליטית שלנו. אנחנו לא צריכים לרדוף אותו, כפי שחושב יו”ר הכנסת – אנחנו צריכים לתת לו חסינות ולהפוך אותו לעד מדינה. הסיפור הוא לא ה”סיכול הממוקד,” כפי שקרא לכך בן אליעזר (מי שסיכל ממוקדות 14 בני אדם, שמונה מהם ילדים, בעת חיסול סלאח שחאדה); הסיפור הוא השחיתות של בן אליעזר ובני מעמדו.

אז נפטרנו מבן אליעזר, מה-non-entity סילבן שלום, אילצנו את איציק והשאר לפרסם הצהרות הון, ונחשפה התפיסה האזרחית המעוותת של יו”ר הכנסת – אין ספק, הבחירות הללו לנשיאות היו שיעור נהדר בדמוקרטיה. רק בשבילו היה שווה לערוך אותן. המוסד עצמו נותר מיותר, אבל הדרך אליו היתה לגמרי שווה את זה.

עוד דבר אחד: פרסמתי היום בבלוג של “יש דין” פרוייקט שהעבודה עליו נמשכה זמן רב – הפרכה של התפיסה שאלימות מתנחלים מתמצה בגרפיטי. לצורך כך, עברתי על תיעוד של כ-150 מקרי אלימות בשנה האחרונה. המסקנה חד משמעית: ברוב מוחלט של מקרי האלימות, אין גרפיטי. כשיש גרפיטי, הוא נלווה בדרך כלל להצתות. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזה יהודי גאה יאמר לכם שעושים רעש מגרפיטי של יהודים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שלוש תרומות, אחת מהן גדולה, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • AP

    זה היה כל כך מוצלח, שלדעתי צריך להפוך את ההתמודדות לנשיאות לחובה לכל חברי הכנסת.

  • מוזר בעיני שגם אנשים ביקורתיים למדי כלפי תקשורת המיינסטרים קונים ללא היסוס את השקר שלה בעניין "כשלונה" של מחאת 2011, ועוד בעודם מונים את הישגיה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      מוזר זה אנדרסטייטמט.

      זה חובבנות וחוסר יושרה.

    • ygurvitz

      לא יודע בקשר אליך, אני חשתי די מאוכזב.

    • אלכס ז.

      מחאת 2011 "נכשלה" כי, תחזיק חזק, היא באמת נכשלה.

      המחאה החלה בגלל מחירי הדירות. המחירים צמחו מאז.
      היא נמשכה כתגובת נגד למציאות הכלכלית. הכל נשאר כפי שהיה.
      אפילו ההישג הממשי היחיד שהיה למחאה – הקמת ועדת טרכטנברג – לא הוביל לשינוי מדיניות.

      אז כן, המחאה עוררה את הציבור והפנתה זרקור אל נושאים שהיו עד אז נחלתם של מיעוט קטן בשמאל. קוראים לזה "מורשת" ולא "הצלחה".
      אני לא מנסה להגיד שהמחאה הייתה לשווא, או שלא היה צריך לצאת אליה. אני רק מנסה להיות מציאותי. לא כל מחאה מצליחה להשיג את מטרותיה והחכמה היא להפוך גם כשלנות להישגים עתידיים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      לדעתי הצנועה ההישג הגדול ביותר של המחאה היתה המלכתו של יאיר לפיד. קשה למצוא דוגמא טובה יותר ממנו: גם חילוני צעיר עם סקס אפיל תקשורתי, גם נציג של "המעמד הבינוני", גם מתמקד בנושאים חברתיים ושוכח לגמרי ממקומנו באזור, גם מפטפט בלי סוף ועושה מעט מאוד, וגם פופוליסט חסר עכבות שמדבר על "העם" ורצונו ודרישותיו.

  • gig_op

    "גם זו תוצאה של המחאה הכושלת של שנת 2011"?. אז היא כושלת או שיש לה תוצאות?

    • תוצאות כלשהן לא שווה הצלחה.

      (לא שהיו מטרות מוגדרות שניתן להגדיר מולן הצלחה וכשלון בקלות…).

      • מני זהבי

        היו, ועוד איך שהיו.
        מחירי הדיור, למשל.

  • עדו

    כנו הסכמי אוסחו כך המחאה. שני הדברים לא השיגו את היעדים המוצהרים אבל שינו דברים בסיסיים במדינה

  • האישה שאתה מדבר עליה היא רופאה. ולפי מה שסיפרו לי אישה נחמדה מאד.

    אפשר להתווכח על הבחירה שלה בבעל אבל התגובה למעלה היא המיץ של הזבל.

    • יועד כמובן לפחדן האנונימי מתגובה 5 (שהלוואי והטקסט שלה ימחק).

  • big_no_no

    קודם כל, עצם הטענה שאנשים פחות מקבלים שחיתות היום היא בפני עצמה מפוקפקת – כמו תמיד, תלוי מאיזה כיוון השחיתות מגיעה. לא בדיוק יצאו פה לרחובות על רקע כל השחיתויות של משפחת ביבי. בעצם, כל הלחץ הזה הגיע מהתקשורת, שנלחמת בחלק מהמושחתים לטובת חלק אחר מהמושחתים.

    אבל נניח, לצורך הויכוח, שזה אכן המצב. מה הראייה לכך שלמחאה החברתית יש איזשהו קשר לזה? אתה רוצה להגיד שאנשים יצא נגד השחיתות של המועמדים בגלל מחאה מלפני שלוש שנים שרובם הגדול נשאר די אדיש אליה לאורך כל הדרך, וחלק לא מבוטל היה עוין כלפיה מלכתחילה? לטענה הזו יש בערך את הערך המדעי של הטענה ששרון אושפז בגלל שאלוהים העניש אותו על ההתנתקות.

    • קשה לכמת את זה, אבל יש לי (ולאחרים) הרגשה של שינוי בשיח הציבורי בענייני כלכלה, מחוייבות הפוליטיקאים, שקיפות, וכו'.

      הדוגמה המובהקת היא סתיו שפיר שנבחרה על ה"טיקט" הזה ודוחפת אותו חזק מאד, לפחות בתדמית (וכנראה גם במעשים).

      • big_no_no

        אני לא מכחיש שהיה כזה שינוי בזמנו, אבל הוא התפוגג די מהר כשמנהיגי המחאה הראו שהם לא מסוגלים לעמוד מול הלחצים של הממשלה.

        לגבי סתיו שפיר, שוב, הראיות קלושות. שפיר נבחרה בפריימריז של העבודה, ללא ספק בשביל לנסות לגרוף קולות של תומכי המחאה. העבודה הייתה ועודנה מפלגה נואשת, והיא ירתה לכל הכיוונים כדי לנסות להשיג כמה שיותר תומכים (ע"ע מה שיחימוביץ' אמרה על ההתנחלויות ועל זה שהעבודה היא לא מפלגת שמאל). ושוב, כל זה קרה ב-2012.

        יותר מכך: אנשים לא הצביעו בבחירות לסתיו שפיר, אלא לעבודה. כמה מהם הצביעו בגלל שפיר, וכמה בגלל שיחימוביץ' נראתה להם באותו זמן אחראית ולא כזאת שמאלנית? שוב, כמו שאתה אומר, קשה לכמת – זה לא אומר שאפשר סתם לזרוק טענות בשביל שדברים יתאימו לנרטיב.

      • סמולן

        קשה לכמת את זה, אבל נדמה לי שהפוסט לא מדבר על כך שיש פחות אנשים שלא מקבלים שחיתות, אלא שיש יותר אנשים שיכולים ורוצים לעסוק בחשיפה שלה במדיה הפומבית, וגם עושים את זה בפועל. שבמקם עתונאי אחד עם פנקס כתובות והרבה אסימונים – כמו בווטרגייט – יש עשרות אלפי גולשים עם גישה למנגנוני חיפוש והצלבה די מתוחכמים.

        • big_no_no

          ואו, המחאה החברתית נתנה לנו את האינטרנט! ההשוואה לדת נעשית יותר ויותר מדויקת.

          • מה שברור, היא לא נתנה הבנת הנקרא.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              אבל big no no צודק. רוב ארגוני המוניטורינג שפועלים היום לא קמו בעקבות המחאה. גם כוח האדם שעוסק ב"חשיפות" כאלה ואחרות לא גדל בצורה משמעותי, מהתנסותי לפחות. צריך לחזור ולומר את הברור מאליו: המחאה החברתית לא היתה מתנה משמיים, היא היתה בעיקר התפרצות מבולבלת ומגושמת שהובילה לתוצאות סותרות.

  • זיגפריד

    ריבלין נבחר כנשיא בגלל המחאה החברתית שהתחילה בקיץ 2011.
    אמירה קצת פומפוזית, אבל לדעתי נכונה, כי –
    המחאה החברתית הציתה מעורבות של ההמון (כן, גם בזכות האנטרנט והפייסבוק, אבל זה בזכות אל גור, לא סתיו שפיר) ואי-סובלנות לשחיתות "חוקית" (במרכאות משולשות ומרובעות). בזכות המחאה החברתית, ידעו כל הח"כים המצביעים, שלהם אני לא מייחס שום עמוד שדרה מוסרי אבל בהחלט מייחס אוזן רגישה מאוד, שעברו וממונו של שטרית יסרקו במיקרוסקופ. לח"כים יש כנראה מושג לא רע מה העיתונות תמצא. ואחרי עזר וייצמן וקצב, זה סיכון שחלק מהח"כים לא היו מוכנים לקחת.
    יוסי ורטר כתב אתמול ב"הארץ" – "כמחצית מ–63 הקולות שקיבל ריבלין באו מהאופוזיציה: החרדים, העבודה, מרצ והסיעות הערביות. בלוק של 11–12 קולות הוא קיבל מהבית היהודי, ומספר קולות מעט גדול יותר מיש עתיד שבקואליציה".
    http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.2345482
    לדעתי הקולות שריבלין קיבל מהעבודה, מרץ ויש עתיד, נבעו בדיוק מהסיבה הזו.

  • עוז

    אני מנחש שהפוסט הבא דווקא יהיה על הנערים החטופים. מה חבל. חבל שהנערים נחטפו, ולוודאי יימצאו בכך את מותם המיותר. ומה חבל שסוף סוף, מאבק לא אלים של הפלסטינים מצליח לפרוץ את גבולות התודעה, והנה באה החטיפה ומצליחה לכסות על זה.
    היום בעיתון הנפוץ בגרמניה, הסודדויטשהזייטונג (או כמו שקוראים לו בארץ זידויטש…) שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים מרוחה על העמוד הראשי במקום השלישי.
    הנה אני מוסיף קישור לתמונה

    הכותרת אומרת: ללא כתב אישום, בכלא הישראלי.

    כותרת כזאת לא תייטיב עם ישראל. ואחר כך יצרחו בישראל שבגרמניה אנטישמים. בלי קשר שמדובר פה על ביקורת לגיטימית.

    באמת חבל שהחטיפה של הנערים תמסך את שביתת הרעב ההמונית.

  • עוז

    הקישור החסר

    http://imgur.com/0lBp4eN