בן דרור ימיני לומד לאהוב את המגף על הפרצוף
לפני כחודש וחצי, כתב בן דרור ימיני, בעוונותינו פרשן פוליטי מוביל, את הדברים הבאים על ההפיכה במצרים: "אפשר לקרוא לזה הרבה דברים. דמוקרטיה לא הייתה שם. כשהמונים יוצאים לכיכרות, וגורמים להדחת נשיא נבחר, זו לא דמוקרטיה. כשהצבא, פעם נוספת, מגיע לארמון הנשיאות כדי להדיח את הנשיא, זו לא דמוקרטיה. כשנשיא נבחר של מדינה נלקח למעצר בית, זו לא דמוקרטיה […] עם כל הכבוד לקהל הכיכרות, זה הקהל העירוני. זה לא הקהל שמייצג את מצרים. כמובן שמדובר בציבור עם הרבה מאוד כוח, הרי קריינים ופרשנים הצטרפו למהפכת הכיכרות וקראו לסילוקו של מורסי. האם זה מה שהעם המצרי רוצה? פעם אחת כבר התברר שזו הייתה אשליה." מותר לתהות מדוע הציבור העירוני מייצג פחות את מצרים מאשר הציבור הכפרי, ולתהות האם ימיני נופל כאן למלכודת הרומנטית הקלאסית שאומרת שהעיר היא מושחתת ותלושה בעוד שהכפר הוא אותנטי וישר, אבל בתחילת יולי הוא דייק.
היום חוזר ימיני להשתוללות הרגילה שלו. עכשיו הטבח שמבצע המשטר באחים המוסלמים הוא משהו אחר לגמרי, הוא קו ההגנה האחרון על המערב. "המשטר הזמני של מצרים הוא רעה גדולה, אבל הוא האלטרנטיבה היחידה לרעה הרבה יותר גדולה. כך שאניני הטעם יכולים לעקם את האף ללא הפסקה. הבעיה היא שהאנינות הזאת תגרום להנצחת השליטה של האסלאם הרדיקלי במדינה הערבית החשובה ביותר. במקום איראן אחת נקבל שתיים. במקום חמאס ששולט על 1.3 מיליון איש, נקבל חמאס ששולט על למעלה מ-80 מיליון , מצויד באחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון. זה לא יהיה ניצחון לדמוקרטיה. זה יהיה ניצחון לאידאולוגיה רצחנית, גזענית ודכאנית. […] לעולם החופשי הייתה הזדמנות להתייצב באופן חד-משמעי לצד המחנה החילוני. לא משום שהוא הטוב ביותר, אלא משום שהוא הטוב ביותר שיש. אובמה, מנהיג העולם החופשי, ומדינות אירופה מתעקשים להחמיץ אותה."
ככה מצדיקים כל דיקטטורה. הרי תמיד יכולה להיות אלטרנטיבה גרועה יותר. אז בואו נתמוך באנשים שחיסלו את הדמוקרטיה, כלאו את הנשיא הנבחר ואמורים לשחרר בשעות הקרובות את הדיקטטור הקודם מכלאו. בואו נתמוך בחזרתה לשלטון של הכת הצבאית ששלטה במצרים מאז 1952 ביד חזקה ובטרור גדול.
וזה הרי בטוח יעבוד. אחרי הכל, גל הדיכוי הגדול של נאצר הוא שהוליד את הרדיקליזציה של האחים המוסלמים בשנות החמישים והשישים ואת האידיאולוגיה של הג'יהאד האיסלמי, אידיאולוגיה שהמשטר הנאצריסטי הקפיד לספק לה את מנת הקדושים המעונים שהיא נזקקה לה. אחר כך בא הכשלון הגדול של הנאצריזם, מלחמת ששת הימים, והציג את הלאומנות הצבאית הערבית במלוא נביבותה הנלעגת. ומהכשלון ההוא, עלה כפניקס מן האפר האיסלם הרדיקלי. המדינה המערבית-לכאורה – הסתכלו על המדים של הקצינים המצרים; הסתכלו על הטנקים האמריקאים שלהם – נכשלה; הנסיון להתמערב, שבוצע בהיסוס ובאופן חלקי מזה כ-150 שנה, קרס סופית; אם אנחנו רוצים לחזור אל ימי הגדולה שלנו, אנחנו צריכים לאמץ את ערכי האיסלם המסורתיים. ועזבו את זה שאנחנו דומים למוסלמים המקוריים בערך כמו שהחרדים דומים לפרושים של בית שני.
וראה זה פלא: ימיני מזכיר לנו שבדיוק כזה כשלון עומד בפנינו. מצרים, הוא אומר, נמצאת על סף קריסה: "מצרים היא מדינה חולה. הכסף לקניית חיטה, המזון הבסיסי והעיקרי, הולך להסתיים. מורסי עיכב את היבוא בתקווה, או פנטזיה, שיצליח להסתדר עם אספקה עצמית. התוצאה היא התקרבות מדאיגה לקו האדום. במדינה שרבע מתושביה חיים על פחות מ-1.64 דולר ליום, הקריסה היא רק עניין של זמן." וכשהרעבים ימותו בהמוניהם ברחובות, כי הרי ידוע שמה שמעניין את כת הקצינים המנותקת של מצרים הוא הפלאח או הפרולטר מהנקרופוליס של קהיר, אין ספק שהם יאמצו את הפתרון הפחות גרוע שמציע להם ימיני – אותו פתרון עצמו ששלט במצרים כבר 60 שנים בהצלחה מסחררת כל כך.
וכשהכל ייגמר, ויאספו את מאות אלפי המתים של הרעב של א סיסי – אתה תפסת את השלטון, זה הרעב שלך – האחים המוסלמים יחזרו, חזקים יותר. והפעם, אם יהיו בהם פלגים מתונים שיפצירו ברעבים הזועמים לנסות את הפתרון הדמוקרטי, הם יזכו בבוז מוצדק: כבר ניסינו את זה. כבר הלכנו לבחירות וניצחנו בקלפי, ואז האליטות והצבא בגדו בנו, מייצגיו האמיתיים של העם המצרי, והפעילו את הנשק שאמור היה להגן על העם נגדו. איך אפשר יהיה לשכנע את האחים ללכת שוב אל הקלפי, לנסות שוב את דרך האי-אלימות, כשהצבא טובח בהם והליברלים של מצרים עומדים לצידו או זזים הצידה?
ככה זה. אין קיצורים בדרך לדמוקרטיה. הפיכה צבאית היא אף פעם לא הפתרון. האדם שתומך בחופש יתייצב תמיד נגד זה שנוהג בטנק. כל התפיסה של "הם לא מבינים/לא בשלים/לא מסוגלים/התרבות שלהם לא ערוכה" לדמוקרטיה היא תמיד תפיסה של אליטה מדכאת, בדרך כלל חונטה צבאית. האחים המוסלמים ניצחו בבחירות; מן הראוי היה לתת להם להתמודד עם משבריה של מצרים בלי לעצור את הנשיא שלהם ובלי לטבוח בהם ברחובות.
אם הם היו מצליחים, אז כל הכבוד. הם הצליחו, הם ניצחו, הם הרוויחו ביושר את בחירתם מחדש. אם הם היו נכשלים, אז היו בועטים אותם בקלפי. או שהם היו עושים מעשה יאיר לפיד, מוליכים שולל את הבוחרים שלהם ונבחרים שוב. זה עדיין היה דמוקרטי. כנראה שמה שהיה קורה היה סוג של פשרה: ברית בין האחים המוסלמים ובין הכוחות שלהם הם היו נזקקים כדי לשרוד את המשבר. ככה זה אמור היה לעבוד.
אגב, הפנטזיה המזועזעת של ימיני על "במקום איראן אחת נקבל שתיים. במקום חמאס ששולט על 1.3 מיליון איש, נקבל חמאס ששולט על למעלה מ-80 מיליון , מצויד באחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון"? האחים המוסלמים היו בשלטון במשך שנה. הם לא הגבירו את הדיכוי הדתי במצרים באופן ניכר – היא לא היתה חברה ליברלית גם קודם לכן – ואיך לומר, הם לא בדיוק שלטו על "אחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון."
הליברלים והחילונים של מצרים, כל אלה מהם שלא התייצבו נגד ההפיכה, עומדים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הם ביצעו את הבגידה הקלאסית: הקריבו את חירותה של האומה כדי לשמור על מעמדם. החשש מעלייתם של המעמדות הנמוכים מילא אותם בכזו אימה, עד שהם עשו את מה שניבא אורוול שיעשה ליברל טוב אחרי מגע אמיתי עם השכבות הנמוכות: ירוץ ישר לזרועותיו של הפאשיזם.
אין, כמובן, בכל זה לתמוך באחים המוסלמים, במטרותיהם, בטבח הנתעב שהם מבצעים בימים האחרונים בנוצרים שבמצרים; רק להצביע על כך שזכויות אדם וחופש אינם מוענקים רק לדומים לנו או לאלה הנושאים חן בעינינו, אלא לבני האדם כולם.
אז תבוא הפיכה, כי היא חייבת לבוא. כי למשטר הצבאי במצרים, למרות התמיכה של בן דרור ימיני והממסד הישראלי במשטר א סיסי ("ישראל מתכננת קמפיין שיבהיר למערב שהיציבות במצרים דחופה יותר מדאגה לזכויות אדם" – טוב, בזה יש למערכת ה-Hasbara נסיון רב שנים בישראל עצמה) אין לגיטימציה. רוב העם מתנגד לו, והשכבה הדקיקה שתומכת בו היא בדיוק השכבה שלא תלחם עבורו עד המוות. האיסלמיסטים דווקא ילחמו. בעיה נוספת של המשטר הצבאי הוא ההרכב שלו: הקצינים והחיילים בצבא מצרים באים ממעמדות שונים לגמרי, וזו רק שאלה של זמן עד שהחיילים יקלטו שיש הרבה יותר מהם מאשר קצינים. ושלקצינים אין סמכות מוסרית, רק מקל. ושלחיילים יש יותר מקלות. ובבוא הרעב, הם ייזכרו שהצבא הוא לא מגן האומה, כמעט לעולם איננו מגן האומה; כמעט תמיד הוא שותה את דמה. הם ייזכרו בכך שהצבא המצרי הוא קודם כל מועדון חברים סגור, קודם כל מפעל שמוכר את כל טוב מצרים לשאר העולם, ומכניס את ההכנסות לא לכיסו של העם אלא למספר כיסים מצומצם מאד. ואם הם לא יזכרו בכוחות עצמם, יהיה מי שיזכיר להם.
ואז יגיע ליל סכינים ארוכות של ממש, ובהתאם גם משטר איסלמיסטי מטורף מהרגיל – כמו שהוא צפוי להיות, אחרי שהתגבר במלחמת אזרחים על אנשים שבצדק נתפסים כבוגדים. וכן, המשטר הזה יזכור את העובדה שבעת צרה, ישראל חברה למשטר הבוגדים ופעלה למענו במדינות זרות, כשהיא מנסה להקנות לו את הלגיטימציה נוסח עדיף השטן שאתה מכיר. השגריר הישראלי יגורש, הסכם השלום ייקבר, וימיני והממסד הישראלי יתכווצו לתנוחה החביבה עליהם, העוברית, וייללו על הברברים שמעבר למדבר, שלא הסכימו לקבל על צווארם את מגפו של משטר קצינים – משטר שהם כבר למדו להכיר היטב. אבל מה זה משנה, הרי הם ערבים. וכידוע, שלא כיהודים ושאר בני אדם מפותחים, אין להם עיניים; אין להם ידיים, איברים, מידות, חושים, חיבות, רגשות; הם אינם ניזונים מאותו המזון, אינם נפגעים מאותם כלי הנשק; אם דוקרים אותם, לא ידממו; אם מדגדגים אותם, לא יצחקו; וכאשר עושים להם עוול, לא ינקמו.
כבר היינו בסרט הזה. קראו לו ההפיכה של 1953 באיראן – לגמרי במקרה, ה-CIA שחרר היום (ב') את התיקים של ההפיכה – ובה הודח מועמד פופולרי, מוסאדק, בהפיכה צבאית של מועמד פרו-מערבי לכאורה. זה לקח זמן, אבל התוצאה היתה המהפכה האיסלמית של 1979. כשישראל רותמת את צווארה לכרכרה של החונטה של א סיסי, היא מציבה את עצמה כאויבת העם המצרי. בסיבוב הקודם, ראש אמ"ן העריך שמשטר מובארק יציב שלושה ימים לפני שקרס; ההיסטוריה של אמ"ן מלמדת שלא נקבל הערכה טובה יותר שלושה ימים לפני שמשטר א סיסי יפול אל פח האשפה של ההיסטוריה. כך, בן דרור ימיני, יוצרים את איראן 2.
ההמונים המצרים עוינים לישראל, על כך אין ויכוח; הממסד הישראלי, ושופריו בתקשורת, פועלים להפוך אותם לאויביה. בזה, לשם שינוי, הם כנראה צפויים להצליח.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
אני רק מסכים שעל ישראל לא להתערב.
זכור לחלוטין איך נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר תמך בדמוקרטיה באיראן ומה קיבלנו אז.
אף אחד במצריים לא רוצה דמוקרטיה וגם האחים המוסלמים הם אכזרים ולא רק בגלל טבח הנוצרים.
אם הצבא לא היה תופס את השלטון אז מורסי היה עושה לו בדיוק מה שנעשה בטורקיה.
אני לא בטוח אם המשטר של סיסי טוב יותר לישראל ממורסי.
וכן -הם ברברים!
אין לי מושג במי לתמוך, זה טריפה וזה נבלה. אבל לא מדובר כאן ברב עצום שמדוכא ע"י מיעוט מבוטל. מדובר במצב של ברך חצי חצי. מורסי זכה בשלטון לא מעט בזכות פיצול במחנה השני. זה לא שהוא קיבל 90% מהקולות. זה לכשעצמו לא בעייה בדמוקרטיה, אבל מרגע שנבחר החל לנקוט בפעולות של דיכוי האופוזיציה. בכל מקרה דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרב אלא גם זכויות למיעוט, אבל בוודאי שכך כשהרב הוא מינימלי.
לא שאני תומך בהפיכה הצבאית או בהתערבות ישראלית, אבל המצב לא כזה פשוט כמו שאתה מתאר אותו.
כפי שהיטיב לתאר אחד המזרחנים (אני חושב שזה היה אוריה שביט), הכוחות הלא-דמוקרטיים מטבעם נאבקים עכשיו בשם הדמוקרטיה ואילו הכוחות הדמוקרטיים מטבעם נלחמים באמצעים לא-דמוקרטיים.
כל המתרחש סביבנו בשנתיים האחרונות מוביל לשאלה הגדולה שאין לנו עליה מענה טוב לעת עתה: האם האסלאם הפוליטי, שבמהותו לא מחבב את הדמוקרטיה ומהווה הכח הפוליטי הגדול/המאורגן ביותר, יכול לשחק את כללי המשחק הדמוקרטיים ובד בבד לשמור על זכויתיהם של אלה שאינם חושבים כמוהו? דרך אגב, שמעתי מענות על כך שגם תמיכת הרוב – היסוד הראשוני של הדמוקרטיה – לא הייתה באמתחתם של האחמ"ס משום שהם לא נבחרו ברוב קולותיהם של אזרחי מצרים (אלא רק קיבלו 20 מיליון קולות). זאת הסתייגות חשובה, אך לא רלוונטית לדיון, מה גם ששלטונו המקוצר של מורסי (שהתבסס כמובן על מנופי לחץ חיצוניים) הראה כי הוא ושכמותו אינם טורפים את הקלפים.
יש החשש, כפי שתיאר יואב קרני (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1000869340) שהזמני ייהפך לקבוע וניאלץ להסכין לשלטון צבאי למשך העתיד הקרוב. עם זאת, יש לשים לב כי חרף מעמדו הלא-פרופורציונלי (בין השאר גם כמפעל כלכלי) – הצבא המצרי משמש דבק מלכד עבור כל המצרים, כך שאיני בטוח שתהיה התקוממות עממית כנגד שכבת הגנרלים הבכירים, אלא כנגד "שולחיהם" האזרחיים (שמעתי עדות של איש האחמ"ס המתלונן כיצד צבא, שהוא בעצמו שירת שם, מבצע מעשים שכאלה).
אגב, עניין ה"צבא החזק" הוא קצת קשקוש. אין צבא שארה"ב מחמשת שגם מחזיק את כל החלפים והחלקים להפעלה ממושכת שלו אצלו בבית, ולא במקרה. בלי אספקה מארה"ב שדורשת מעורבות של הנשיא, לא ברור כמה מטסים יצליח לעשות חיל האויר המצרי לפני שכל המטוסים שלו יקורקעו, וכמה ק"מ יסעו הטנקים בסיני לפני שיתפרקו להם המנועים והזחלים.
/תמיד יכולה להיות אלטרנטיבה גרועה יותר/
טעות יא חביבי במקרה של מצרים זה לא "יכולה להיות" זה קיימת פיזית אלטרנטיבה גרועה יותר.
תמיד יש. ו"יא חביבי" תקרא לחברים שלך.
תמיד יש מה.
הטיעון של ימיני ואלידי כי הוא נשען
על מציאות שבא במצרים הברירה כרגע היא בין נבלה מוחשית לטרפה ממשית.
ימיני כרגע בחר בנבלה לא שיש לא השפעה כלשהי ובמצב כזה עדיף לשתוק ולהסתכל מהצד אבל בזה הוא לא שונה ממך שניכם עושים ניתוחים על מצב מורכב על השקפותיכם הייחודיות בוא נגיד.
/הפיכה צבאית היא אף פעם לא הפתרון. /
צ'ילה וספרד לא מסכימות איתך.
קובה אולי דווקא כן.
קשקוש.
בלבוש.
עובדתית דיקטטורות עקובות מדם הומרו בשלטון דמוקרטי בלי מהפכות וללא אלימות.פשוט זזו הצידה.
גם תורקיה אגב עוברת את אותו תהליך רק שאני לא בטוח שזה לכיוון דמוקרטי.
דיקטטורה זה כמו מלחמה — יודעים מתי ואיך היא מתחילה, אי-אפשר לדעת מתי ואיך היא תיגמר.
ספרד וצ'ילה, אתה אומר?
תשווה אותן עם פורטוגל וארגנטינה. במקרה של פורטוגל נדרשה מהפכה כדי להפיל את הדיקטטורה (1974); במקרה של ארגנטינה נדרשה לכך מלחמה (1982, עם קץ הדיקטטורה ב-1983).
/The Carnation Revolution (Portuguese: Revolução dos Cravos), also referred to as the 25 April (Portuguese: 25 de Abril), was a military coup in Lisbon, Portugal begun on 25 April 1974 which overthrew the regime of the Estado Novo.[1] The revolution started as a military coup organized by the Movimento das Forças Armadas (Armed Forces Movement, MFA), composed of military officers who opposed the regime,/
כך ש מקרה פורטוגל הוא מעניין
ביותר כי הוא התחיל כהפיכה צבאית לכל דבר.
ארגנטינה הייתה שונה שם החונטה הפילה את עצמה אבל אני הרי לא טוען שהפיכה צבאית ושלטון של חונטות הוא דבר טוב.
אני טוען שלפעמים האלטרנטיבות יותר גרועות ויש מבחן התוצאה, גם שלטון חונטה יכול לרדת מהבמה ללא שפיכות דמים יתרה או בכלל לא ולפנות מקום למשטר דמוקרטי.
צ'ילה וספרד כדוגמא.
אני לא מבין. אתה אומר שההפיכה הצבאית בצ'ילה היתה טובה כי אחרי 17 שנה של טבח, עינויים, וקריסת מערכת הבריאות שהובילה למגפה, פינושה הואיל בטובו ללכת?
אני טוען שכשיוסי אומר ש
/הפיכה צבאית היא אף פעם לא הפתרון/
שטויות כי לפעמים יש דברים יותר גרועים.
למשל נצחון הרפובליקנים על הפשיסטים של פרנקו היה די בוודאות גורם לספרד להיכנס למלחמת עולם השנייה מה שהיה מוביל לאבדות הרבה יותר גדולות ממה שהספרדים ספגו בעקבות מלחמת האזרחים.
(ואגב עוד לא דיברנו על איך הרפובליקנים היו טובחים המתנגדיהם
מלאכים הם לא היו)
17 שנה של טבח ועינויים בהיכפים פחותים בהרבה מאשר בקובה למשל.
זו נבלה וזו טריפה בכבר אמרנו.
אני חושב שאותנו כישרלאים צריך לעניין דבר אחר . הקלות שבה ערבים טובחים ערבים אחרים מבני עמם ולא בפעם הראשונה וגם לא היחידה באזורנו כרגע .
מכיון שלא מעט אנשים גם בשמאל האנטי ציוני וגם בימין הכאילו ציוני מקדמים את רעיון המדינה הדו-לאומית כאלטרנטיבה היחידה למצב הנוכחי ,כדאי לעצור רגע ולחשוב האם היהודים יכולים באמת לוותר מרצון על יכולתם להגן על עצמם ולקוות שבמחלוקת הראשונה שתתחולל במדינה הדו-לאומית גורלם לא יהיה זהה.
כמובן שאותו דבר יכול לקרות במדינה דו-לאומית. צריך אבל לתקנן לגודל האוכלוסיה: מהומות שהורגות 700 אזרחים במצרים שקולות לכאלה שהורגות 100 אנשים בפלישראל. זה אמנם רע מאד, אבל האם מהומות שהורגות מאה אנשים כל כמה שנים גרועות יותר ממצבן של ישראל+פלסטין עכשיו? והאם הן גרועות יותר ממצבם של היהודים תחת אמברגו בינלאומי עוד 20 שנה? לא ברור.
אבל אתה צודק: מדינה דו לאומית לא תהיה גן עדן, ויש מעט מאד שמאלנים אנטי-ציונים שהאופציה המועדפת עליהם היא מדינה דו-לאומית. לרוע המזל, נראה שדרך המדיניות הטיפשית של ממשלות ישראל זה בדיוק מה שנקבל בסוף.
בלידתה של דמוקרטיה יש חבלי לידה. בלידתן של כל הדמוקרטיות. גם לנו היה דיקטטור, אם כי כנראה בגלל שהיו ערבים לדכא, הרגנו פחות יהודים.
מורסי לא היה דמוקרט. הוא דיכא את המתנגדים לו. הכניס לכלא את אותם אנשי תקשורת שהבטיח לא להכניס לכלא, כי הם התנגדו לו.
אולי, לאורך זמן, היה לומד מנהגים דמוקרטיים. אולי לא. הוא לא נפל מהשלטון בגלל ישראל או ארה"ב; הוא נפל כי לא פותרים בעיות כלכליות עמוקות בשנה, גם אם אתה ממש משתדל.
אני בכנות חושב שמשטרו לא היה מחזיק מעמד יותר מדי זמן בכל מקרה, וגם הנוכחי לא יחזיק מעמד הרבה זמן. אם יבוטל הסכם שלום, ובכן, ישראל לא עשתה הרבה כדי לתחזק אותו. נקווה שזה לא יקרה.
כן אבל..
התהליך שהתחיל מורסי מזכיר את התהליך שסיים לא מזמן ראש ממשלת טורקיה.
אין שחור ולבן בהליכים שכאלה וכמו שיש איראן והיה מוסוליני, הייתה גרמניה של 33' ויש רג'יפ טאיפ ארדואן.
מאידך גם הדמוקרטיות הגדולות באירופה עברו שלבים של הפיכות צבאיות בדרך אליה.
אין זה מצדיק אלימות כלשהי, אבל את ההיסטוריה אפשר להבין רק במבט לאחור.
איך זה מסתדר עם המאמר שלך אודות "צרת האיסלם: הגנה על האיסלמופוביה"
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?page_id=124
אני מבין את הטענה שלך והיא חזקה, אבל אם אנחנו במלחמה נגד האיסלאם, הרי שעלינו לעשות משהו. מה אתה מציע? לשבת ולחכות? זה נקרא להילחם?
לא לעשות כלום נשמע מצוין. גם לא להביע דעה נשמע מעולה. ואם נצליח גם לא להתעניין, זה בכלל יהיה מושלם.
למה אתה חושב שזו מלחמה בין דיקטטורה לדמוקרטיה? זו הרי מלחמה בין דיקטטורה חילונית לדיקטטורה איסלמית, זה הכל.
מורסי, כמו החמאס וכמו האירנים, הוא מאמין גדול בone man one vote. הבעיה שמרוב שהם מאמינים הם אפילו מגדילים ומוסיפים: one man one vote one time.
נראה לי שהם יותר דוגלים בדמוקרטיה על פי שיטת "one man one bullet"
ישראל אויבת העם המצריso it is from june 1967 not the yom-kipur-war and not the peace changed this feeling of the nation so it dosnt matter what israel will do and what will be in egypt, and i hope there will be kind of democracy, the nation will hate the israrl state.
הבעיה היא אחרת לגמרי. אובאמה נרתע מהכרזה על מה שקיים כעת במצרים כהפיכה צבאית. בשבילו, מכל השיקולים שימיני מזכיר ואולי גם מאחרים, זו לעת עתה לא הפיכה צבאית. לפיכך, אובאמה מפר מן הסתם משהו – חוק או הנחה מובלעת בדבר יושרו ויושרה של המערכת שבראשה הוא עומד. מזכיר קצת את ההיתממות הידועה בקשר להפעלת נשק כימי בסוריה. בסופו של דבר, הנה הפואנטה, אובאמה והמערב בכללו נוטים כעת להתבונן הצידה בזעם פרטי (מן הסתם) ולברך על הברוטאליות במצרים. די נורא, אבל אפשר לסמוך על האקטיביסטים לסוגיהם שיתמקדו בישראל.
אובמה הפסיק את הסיוע הצבאי למצרים בחשאי.
http://www.thedailybeast.com/articles/2013/08/19/senator-obama-administration-secretly-suspended-military-aid-to-egypt.html
לקרוא ולהזדעזע: אובאמה מפסיק בחשאי את הסיוע למצרים ? מן הסתם כדי שאם יתאפסו על עצמם – לא משנה באיזה מובן – הוא ישיב את הסיוע. זו דרך של עריץ נאור, ועדיין אדם שפשוט אסור שימלוך. לא בגלל שהוא אדם רע, אלא בגלל שמלוכה היא שיטת משטר בעייתית, ממש כמו כל סוגי העריצות הנאורה, לכשלעצמה מקרה פרטי נדיר של עריצות בכלל. הבעיה הגדולה עם אובאמה היא שהוא חושף את דלות הפרוגרסיביות. אנו נמצאים במצב המוזר, שכדי להגן על דמוקרטיה "סובסטנסיבית" יש לפנות לשמרנים ולרפובליקנים למיניהם. פחד, לא?
אם הטענה שלך היא שזה רע שארה"ב לוחצת על מדינות באמצעות סיוע, אז זה לא חל במקרה הזה. הלחיצה של ארה"ב על מצרים לתמוך בה קיימת כבר מאז הסכם השלום, ועכשיו אובמה כנראה החליט שעד כאן, הוא לא רוצה לתמוך כלכלית בטבח, וזה לגיטימי (למעשה ההיפך, להמשיך לסייע לסיסי, זה לא לגיטימי). זה לא אותו דבר כמו לעשות לובינג לישראל לא למסות את הגז.
תיקון טעות: מי שהוליך שולל את בוחריו ונבחר מחדש הוא (לפחות בינתיים) בנימין נתניהו ולא יאיר לפיד.
ימיני צודק בהרבה מאוד דברים. דמוקרטיה מיצרית היא לא כמו שלנו, וזכותם להלחם אחד בשני על שליטה במדינה שלהם. טוב או רע ליהודים זה בעיה שלנו, לא שלהם.
לא היה באמת טבח בנוצרים במצרים. בשבועות הראשונים לא נפגע איש מהם, ובימים האחרונים נרצחו ארבעה. הטבח האמיתי שמתרחש הוא זה שמבצע הצבא במפגיני האחים.