הרפובליקה היהודית של ישראל
נחום ברנע חשף היום (ו'), ב"מוסף לשבת" של ידיעות, שממשלת ישראל משקיעה מדי שנה כ-40 מיליוני שקלים בנסיון לגייר את אזרחיה שיהדותם מוטלת בספק. המדובר בעיקר במהגרים ממדינות חבר העמים. הנסיונות הללו נחשבים לכשלון: מספר המתגיירים אפסי. רוב הכסף (כ-60%) הולך למכון ללימודי יהדות (מל"י) של הסוכנות היהודית, שעם זאת מצליח להביא לגיור של כשליש בלבד מכלל התלמידים שלו.
נסתכל שוב על העובדות הללו: מדינת ישראל משקיעה סכום לא מבוטל בהמרת דתם של אזרחיה, ולדת אחת בלבד – היהדות האורתודוקסית. גיורים אחרים הם לא חלק מהמשחק; הרבנות הראשית לא היתה נותנת את ידה לכך. למדינת ישראל לא טוב, כשאזרחיה לא יהודים כדת: היא רוצה להפוך אותם ליהודים טובים. גם אם הם לא רוצים.
הסוכנות היהודית היא לא הגוף הממשלתי היחיד שעוסק בגיור. עוסק בו, בהצלחה ניכרת הרבה יותר, גם צה"ל. היוזמה היתה של האתון הרשמית שלו, אלעזר שטרן. הלז, כששימש בעוונותינו כקצין חינוך ראשי, נדהם לגלות שכ-600 חיילים מבקשים מדי שנה להשבע אמונים לצה"ל על הברית החדשה. אחרי שצרח על כמה מהם במסדר, והם פרצו בבכי, הוא החליט לפתוח בפרויקט גיור בצה"ל, ובשעתו דווח שמאות מהם מתגיירים מדי שנה. ב-2010, פתח צה"ל במסלול גיור גם לחיילי מילואים.
שטרן טען בשעתו, וכמעט ננזף, שחיילים לא יהודים הם חיילים פחות טובים. זה כנראה היה גורם לצבאותיהם של יוליוס קיסר, ג'ינג'יס חאן ונפוליאון לפרוץ בצחוק רועם. מותר לטעון שמאז שצה"ל הפך לצבא יהודי יותר, שעסוק בלי הרף בזהותם של חייליו ובדמוניזציה של האויב, הוא צבא גרוע יותר. אולי זה נובע גם מכך שהצבא מעסיק יותר מדי אוכלי חינם שעסוקים בפנטזיות על אונס.
חיילים טובים הם חיילים שמגינים על ביתם. לצבאות עממיים יש בכך יתרון על צבאות מקצועיים. אפשר היה לבנות אתוס אזרחי בישראל, אתוס שוויוני, שבו התפקיד של החייל הוא להגן על ביתו, ולא משנה מה דתו של החייל. מצד שני, זה היה דורש שינוי מהותי בתפקידו של הצבא: מצבא כיבוש שמשמש כחוד החנית של התנועה הלאומנית היהודית, שעוסק עבורה בטיהור אתני, לצבא של אזרחי המדינה שלו. כלומר, צבא שהוא זרוע של חברה אזרחית.
וישראל, כידוע, איננה מדינת אזרחיה. היא מדינת יהודיה. על כן היא רוצה שיהיו כמה שיותר מהם, כדי שיהיה לה יותר בשר תותחים שיוכל להחזיק בעקשנות בכיבושים שלה – הכיבוש, אחרי הכל, הוא הפרויקט הישראלי הגדול ביותר והמושקע ביותר. היא יכולה לחיות, במאמץ ובחירוק שיניים, עם אזרחים לא יהודים – אבל עם אזרחים ספק יהודים, כאלה שאומרים שיהדות היא לא דבר חשוב להם, היא מתקשה הרבה יותר להסתדר. היא צריכה לגייר אותם. מהבחינה הזו, המדינה הציונית היא סוג של כנסיה: היא חיה הרבה יותר בשלום עם כופרים – קרי, מאמיני דת אחרת – מאשר עם מינים, קרי אנשים שמעזים לחלוק על עיקרי הדת שלה, או לומר שהם לא חשובים, מתוך הדת עצמה.
מדינה נורמלית, כלומר כזו שאיננה מדינת דת, היתה מניחה לתושבים שלה להאמין במה שהם רוצים, כל זמן שהאמונה הזו לא כוללת אלימות כלפי אנשים אחרים. היא היתה מצפה מהם לשלם לה מסים כדי שתוכל ליישם שורה של תכניות ממשלתיות לרווחת האזרח, והיתה מצפה מהם שיטלו נשק בידם כדי להגן עליה במקרה שתמצא את עצמה במלחמה.
ישראל, כידוע, איננה מדינה נורמלית. היא מדינת דת. שטרן עצמו, שילוב דוחה במיוחד של הדת היהודית עם דת החאקי, לא צריך להפתיע אותנו. מי שצריכים לשאול את עצמם למה זה נשמע להם הגיוני שהמדינה שלהם עוסקת בהמרת דת – בצבא, בהיותו מסגרת שכופה קונפורמיות יש לשער שמופעל לא מעט לחץ על מגויסי הכפיה שהדת הרשומה שלהם לא מספקת לשנות את המצב הזה – הם הישראלים החילונים. הם הרי כלל לא דתיים, לדבריהם. אז למה חשוב להם, חשוב להם מספיק עד כדי העסקת כלי קודש בתשלום על ידי צה"ל ועל ידי הסוכנות היהודית, להמיר את דתם של אחרים?
התשובה היא שכמו בהרבה תחומים אחרים, חלק ניכר – אם לא רוב – מהחילונים היהודים אינם באמת חילונים. הם פשוט אורתודוקסים שלא אוהבים לקיים מצוות, אם כי הם מקפידים באדיקות ראויה לציון על הציווי "שנא את הרבנות." הרעיון של חתונה עם מישהו שמחוץ לקבוצת הדם שלהם ממלא אותם אי נוחות במקרה הטוב, סלידה עמוקה במקרה הרע. הם הפנימו את מה שמערכת החינוך הציונית לימדה אותם: שישראל היא ארצם של היהודים מכוח זכות היסטורית. אם הם לא יהודים, והם לא יודעים ולא באמת רוצים להיות יהודים, אז כל נוכחותם במה שהיה פעם פלסטינה היא גזל. זהות עצמאית משלהם הם לא מפתחים, כי זה מצריך מחשבה, ומדינת כל אזרחיה תאלץ אותם – הם יודעים היטב – לוותר על הפריבילגיות שלהם כבני עם האדונים.
אז הם משלמים מס שפתיים לדת שהם מסרבים להכיר בעצמם, ודורשים שאחרים – כאלה שייכים לקבוצת הילידים ושנמצאים בקבוצה שולית ביחס, כמה נוח – יעברו המרת דת שהם עצמם כלל לא היו מעלים על דעתם לעבור.
ובדרך הם מוכרים את מה שיכלה להיות מדינה חופשית לאלעזר שטרנים ולסוכנות היהודית, שיקפידו לוודא שזו תהיה מדינת מסדר צבאי דתי. בלעדיהם זה לא יכול היה לקרות.
(יוסי גורביץ)
אני מכיר כמה אנשים שעברו את מערכת הגיור הצהלית ולזכותה יאמרו כמה דברים:
– הרבה הרבה יותר קל להתגייר בתוך הצבא מאשר מחוץ לו.
– הדבר מעולם לא נכפה על מישהו. להיפך רוב המפקדים היו מעדיפים שחיילים שלהם לא יעלמו למספר לא ידוע של שבועות באמצע השירות.
– במציאות הישראלית היום, תהגיירות כן מועילה למי שעובר אותה כך שאפשר להסתכל על זה כשירות לאזרח שהצבא מספק, כמו למשל השלמת בגרויות.
בדיוק נגד הנקודה השלישית שלך הוא יוצא – "התגיירות מועילה למי שעובר אותה". באותה מידה אפשר להגיד את זה על הרבה תקופות בהיסטוריה בהן הפלו אנשים על רקע דתם/מוצאם – אילו היו הם מתנצרים/מתבוללים/נטמעים, זה היה מועיל להם. סייד קשוע מנסח עצת היטמעות כזאת ב"עבודה ערבית": "אולי פשוט תהיה פחות? אתה יודע, לפעמים כשאתה לא מדבר, אנשים לא שמים לב".
אני גאה לומר שעשיתי למפקדים שלי את המות כשרצו להשביע אותי ולא היה על מה כי אני אתאיסט (בסוף החלטתי על ברית חדשה אבל הביאו לי ביבליה מלאה באנגלית).
אגב, בקשר להתבוללות: זה מאוד תלוי אם זה יהודי או יהודיה ומאיפה בן\בת-הזוג. יהודי ישראלי שהתחתן עם שוודית "שיחק אותה", יהודיה ישראלית שהתחתנה עם סודני ממיטה על עצמה חרפה.
לא מסכים עם הסיפא שלך. אולי יהודיה שהתחתנה עם שוודי זה עוד איכשהו יכול לעבור (כי הילדים יהיו יהודים), אבל אם זה להיפך הציפיה היא שבת הזוג תתגייר "בשבילו".
בעיתונים מדי פעם יש סיפורים על ישראלים ש"שיחקו אותה": מתחתנים עם כל מיני דוגמניות הולנדיות, אוקראיניות וכו', ותמיד הבחורה איכשהו מתגיירת (לאחרונה הזמר מוש בן ארי). לא ברור לי איך נשים כאלה שמאוד מאוד רחוקות מהדת עוברות תהליך גיור אורתודוכסי (שמירת שבת, הפרדת כלים, בית כנסת וכו' למשך שנים).
שום ציפיה ושום נעליים. יש פעילות עניפה שנועד למנוע מנשים יהודיות לצאת עם גויים (בעיקר ערבים) אבל לא ראיתי שום קמפיין נגד שמוליק שהולך לחוף הים להתחיל עם אינגה. זאת למרות שברכה שמתחתנת עם מוחמד תוליד צאצאים יהודים לכל דבר ואילו שמוליק ייסע עם אינגה לארצות הניכר וצאצאיו יהיו גויים.
אתה טועה. אולי אין בעיה ששמוליק יתחיל עם אינגה בחוף הים ו"יעשה קצת חיים", אבל אם הוא ירצה להתחתן עם אינגה, זה כבר אסון לעם היהודי (המהדרין יקראו לזה "שואה שקטה").
אבל פחות סביר לחשוב שלילדים של היהודיה שהתחתנה עם יורגן יחתכו את הזין. עם אינגה זה יכול לקרות.
לא נראה לי שישראל היא מדינת דת. זאת משום שמדינת דת היא מדינת הלכה, וישראל נכון לעכשיו אינה כזו.
מה שכן, יש בטיעון הזה הנחה שהיהודים עם לאום ולא רק דת. לדעתי ההנחה היא נכונה, לדעת אחרים לא, היינו בויכוח הזה מיליון פעם, מעדיף לא לדוש בזה שוב.
"לא נראה לי שישראל היא מדינת דת. זאת משום שמדינת דת היא מדינת הלכה, וישראל נכון לעכשיו אינה כזו."
סחטיין על הלוגיקה המבריקה.
יכולת לחסוך זמן ולכתוב שישראל אינה מדינת דת משום שמדינת דת היא מדינת דת וישראל אינה מדינת דת.
קודם כל, ישראל היא מדינה שחלק גדול מאוכלוסייתה מחזיק באמונות דתיות שונות (רובם מחזיקים באמונות הדת היהודית בצורתה האורתודוקסית).
עכשיו, ברגע שבמדינה יש משטר דמוקרטי, אמונותיהם הדתיות של האזרחים ימצאו ביטוי, באופן זה או אחר, בחוקים ובנהלים הרשמיים. איזה ביטוי הן מוצאות, זו השאלה שאפשר לדבר עליה. מהבחינה הזאת, יש במדינת ישראל כמה בעיות, אבל השקעת 40 מיליון ש"ח במערך גיור של הסוכנות היהודית (שגם היא מהווה גוף סמי-ממשלתי ולא ממשלתי לגמרי) נראית כמו פירורים.
ישראל הינה מדינת אזרחיה במובן שבו כל מדינה דמוקרטית היא מדינת אזרחיה. ישראל מממנת שירותי דת מוסלמים, נוצרים ויהודים וכן כחלק מזה גם מכוני גיור יהודים. הנקודה האחרונה היא גם הבעייתית ביותר – המדינה לא צריכה לממן שירותי גיור, והיא עושה זאת כפתרון מגושם לעובדה שהאורתודוקסיה בעלת המונופול על היהדות לא מכירה בעשרות אלפי יהודים על פי חוק השבות ככאלה. הפתרון האמיתי לבעיה הזו הוא בשבירת המונופול האולטרא-אורתודוקסי על היהדות, שהוא, ולא העובדה המובנה-מאליה שישראל היא מדינת העם היהודי, המקור לכלל הבעיות האלה.
לא מתוך קנטרנות, איך אתה מציע לעשות את זה?
הבעיה כמו שהיא נראית לי היא עצם המעורבות של הדת במדינה. ברגע שהיא מעורבת, המדינה חייבת לנקוט צד. ואם לא צד אחד אז כמה צדדים. כלומר, תתמוך בכמה זרמים שיבצעו גיורים. אבל היא לעולם לא תוכל להכיר בכל זרם.
הבעיה העיקרית, או לפחות עיקרית בעיני כאדם שאינו משייך את עצמו דתית, היא העובדה שבכל המשחק הזה אין ביטוי לחילוניות.זה נראה שבכל מקרה מי שמפסיד אלה חילונים שתמיד יאלצו להכפיף את עצמם לזרם דתי כזה או אחר.
אעיר שזה בלט לי מאוד בדיון שערכו לונדון וקרשנבאום יחד עם איילת שקד ותומר פרסיקו, בנושא מנהלת הזהות היהודית. אפשר לראות את הדיון בערוץ של פרסיקו ביוטיוב.
אני מסכים איתך שבאופן כללי היה עדיף לבטל מהיסוד את שיטת המילט, שמקטלגת אזרחים על פי העדות הדתיות שאליהם הם משתייכים ונותנת לכל עדה דתית מונופול על תחום יחסי האישות של חבריה, אבל זה חשוב רק באופן סימלי. הכרה בזרמים דתיים שאינם אולטרא אורתודוקסים, ובפרט זרמים ליבראליים, ממילא הייתה פותרת את רובם ככולם של הבעיות שצוינו כאן ומצמצמת את הפגיעה בזכויות של אזרחים לקרוב לאפס. בכל אופן הנקודה שלי היא שלא זה ולא זה היה מוריד בגרם אחד מיהודיותה של המדינה, וגורביץ מכוון את החצים שלו לכיוון הלא נכון.
הפתרון האמיתי לבעיה הוא להניח לאזרחי ישראל הלא יהודים לחיות את חייהם כרצונם. זה הכל
ישראל היא מדינת אזרחיה, במיוחד עם הם יהודים.
אופס. אם. אם.
לא צריך להכריח אף אחד להתגייר, התמריץ לגיור הוא שליהודים על פי ההלכה יש זכויות יתר במדינת ישראל.
ועכשיו גם בקבר: דתיים בכללם אב שכול מסקבים לאפשר קבורת לא יהודי בחלקה משותפת.
השלב הבא יהיה טלאים צמודים למדים.
שמישהו יחליט אחת ולתמיד אם יהדות היא דת או לאום או וואט-אבר.
לא נמאס לכל הציונים לדבר על מושג שלאף אחד אין הסכמה על המשמעות שלו?
היהדות היא גם עם ,וגם לאום.
כמו שסמסונג גלאקסי הוא גם טלפון, וגם נגן MP3.
התכוונתי גם דת וגם לאום 🙂
רק לצורך הדיוק. הגיור הצה"לי גם הוא ממומן ע"י מל"י והמורים המלמדים בו הם עובדי מל"י. אפשר אפילו להגיד שהגיור הצה"לי(קורס 'נתיב והסמינרים לגיור) הם פרויקט הדגל של מל"י.
ישראל היא מדינת העם היהודי קודם כל, ותשאר כך לנצח נצחים. לא צריך להתבייש בזה, להפיך.
הדת היהודית שלא כמו הנצרות או האסלם, מוכנה "לקלוט" הכוונה לגייר כל מי שחפץ למעשה להשתתף בעבודה, ובאחריות שיש לכל יהודי בעולם. הדת המדהימה שלנו, שמדברת על "ואהבת לרעך כמוך" מסתכלת על העם הנבחר, כזה שיש לו את התפקיד הכי קשה בעולם הזה וכל מי שרוצה לתרום ולעזור אז בקשה שהתגייר, זה המהות העמוקה של הדברים.