החברים של ג'ורג'

עיוורון בעזה, או: ללעוס מגבעת חמוצה מדם

זה נגמר.

 

אתמול (ד') נכנסה שיירה של הצלב האדום לשכונת זייתון, לאזור שאליו מנסים רופאי הצלב האדום להגיע מאז שבת. במספר בתים עלובים, הם מצאו ארבעה ילדים וגבר אחד, מורעבים עד כדי כך שלא יכלו לשאת את עצמם. סביבם היו 15 גוויות. היום, לטענת אונר"א, תקף צה"ל משאית שלה והרג את הנהג – למרות שמדובר היה בשיירה שהגעתה תואמה עם הבהמה הירוקה. בתגובה השעתה אונר"א את פעילותה ברצועת עזה.

 

מדובר, כזכור, בארגון שבית הספר שלו הופגז שלשום על ידי הבהמה, שהרגה – על פי דיווחים שהיא לא מתאמצת במיוחד להכחיש – כ-40 פליטים שתפסו בו מחסה. הבהמה טענה בזעם שמבית הספר נורו לעבר כוחותיה פצצות מרגמה. לטענתה יש לה אפילו צילומים שיוכיחו את זה, שהיא תשחרר כשיעלה הרצון מלפניה.

 

אז מה?

 

*           *            *            *            *

 

נצא מנקודת הנחה שלשם שינוי הבהמה לא משקרת: שאכן טרוריסטים השתמשו בבית ספר כמחסה ממנו תקפו את חייליה. אז למה, לעזאזל, נתתם להם את המתנה שהם חיפשו כל כך?

 

מהנקודה התועלתנית בלבד, ונשאיר את המוסר מחוץ למשחק – כי ביהודים אנו עוסקים, ולהם יש מוסר משלהם – מישהו בצה"ל היה צריך להבין שמדובר בגול עצמי קלאסי. הפגזת פליטים ב-1996 חיסלה את מבצע "ענבי זעם"; ההפצצה השניה על כפר קנא, במלחמת לבנון השניה – וולגריות של המציאות ששום במאי לא היה מרשה לעצמו – התחילה את הספירה לאחור לקראת סיומה של המלחמה. זה לא מוגבל לישראל: סרביה הפסידה במלחמתה כשפגז מרגמה פגע בשוק של סרייבו והרג 68 אזרחים.

 

כלומר, הפגזת אזרחים רעה לאינטרס העצמי של הצבא. מישהו היה צריך לקלוט את זה אחרי הפעמיים הקודמות. הוא היה צריך לתת פקודה חד משמעית שבשום פנים לא משיבים אש ארטילרית לעבר מקום שיש בו אזרחים. במידה ויורים עליך אש אפקטיבית משם, אגף והסתער – ורצוי גם שתצלם. אבל אל תשלח ידך אל התותח.

 

בקצרה, חשבתי שהבהמה רוצה להצליח ומסוגלת להשליט משמעת על אנשיה. שכחתי עם מי יש לי עסק.

 

*           *            *            *            *

קדחת המלחמה שאנחנו נתונים בה מבהילה בעוצמתה. מזכיר את הימים הרעים של 1982. המשטרה מעיזה לטעון בבית משפט שיש להאריך את מעצרם של מפגינים – ערבים, אלא מה – משום שהם "פוגעים במוראל העם", לא פחות. השופט זרק אותם מכל המדרגות, אבל הוא היה חריג למדי.

 

השב"כ זימן לחקירה עשרות פעילי שמאל רדיקלי – ערבים ברובם, למי שחשב אחרת – כדי להתריע בפניהם על השתתפותם בהפגנות מחאה. במקביל, המדינה דרשה את מעצרם עד תום ההליכים של קבוצת אנרכיסטים שניסתה לחסום את הכניסה לבסיס חיל האוויר בשדה דב. חבר הכנסת גלעד ארדן, ששכח כנראה שהפריימריז כבר נגמרו ושמקומו בכנסת הבאה כבר מובטח, מציע להפסיק את קליטת השידורים הערביים בישראל.

"הארץ" מחה על כל זה, אבל כשבא לדווח על מעצרו של כתב הטלוויזיה האיראנית בישראל, חודר שאהין, הוא התייחס אליו כאל "תושב ראס אל עמוד בעל תעודת זהות כחולה". כפי שציין באזני יאיר, שהפנה אותי לטקסט הזה, בדרך כלל מכנים אדם שיש לו תעודת זהות כחולה פשוט "ישראלי". כאשר כותב "הארץ" על כך שנציגי מרצ וחד"ש נתקלים בקריאות בוז בתיכונים, הכותרת וכותרת המשנה משמיטות מידע קריטי ומבעית הרבה יותר: שנציגת חד"ש נורית חג'ג' נתקלה בקריאות "מוות לערבים" מצד התלמידים. בתל אביב. באירוע רשמי. זה, לטעמי, קצת יותר חשוב מהעובדה שגלעד ארדן הוגדר על ידי אותם תלמידים כ"מגניב".

 

כל זה מקושר היטב לדעת הקהל. בשעתו מחקתי אלפי טוקבקי שטנה בעבור נענע כחלק מעבודתי. לא ראיתי התפרצות זעם, שנאה וטירוף כזו בטוקבקים גם במלחמת לבנון השניה. משהו פה התפוצץ. יש עיוורון מוחלט לקורבנות האויב – שהיחס בקרבן בין אנשי חמאס לסתם אזרחים התהפך במהירות, משקרה המובן מאליו והסתבר שלחיל האוויר אזלו המטרות. אז החלה הבהמה לעשות את מה שהיא מתמחה בו יותר מכל: להכות באזרחי האויב כדי לנסות להביא להתשת מנהיגותו. זה לא עבד בלבנון ב"ענבי זעם" וב"דין וחשבון", זה לא עבד במלחמת לבנון השניה, זה לא עבד בהפצצת ערי התעלה במלחמת ההתשה, וזה לא עבד הפעם. ובכל המקרים, הפעולה הזו – תקיפה מודעת של אזורים מיושבים – שמטה את הקרקע המוסרית מתחת לרגליה של הבהמה. לא שלציבור הישראלי, שלא שונה בהרבה בימים אלה בצורת חשיבתו מהחמאס, אכפת.

 

*           *            *            *            *

 

ומעל לכל זה, מרחפת הבגידה הסופית של צה"ל בחברה שעליה הוא חי. תפקידו של הצבא הוא להכריע. הבהמה הדליפה לכל כלי התקשורת שהנהגת חמאס מסתתרת במרתפי בית החולים שיבא.

 

יכול להיות שזה נכון – או לפחות היה נכון; הדלפת המידע ודאי גרמה להם להתפזר – אבל השאלה היא מדוע צה"ל לא עושה משהו עם זה. כמו, למשל, לכתר את שיפא ולנהל בו קרב עד לכידתם של מנהיגי החמאס. שום דבר ארטילרי; הסתערות חי"ר ישנה וטובה. זה לא צריך להיות מסובך מדי. ואם החמאס יפתח באש מתוך בית חולים, הוא יכניס לעצמו נוקאאוט בשדה הקרב התעמולתי. אנחנו זקוקים נואשות לנצחונות בתחום הזה.

 

אז איפה צה"ל? הוא מכתר את עזה מאז יום ראשון – אבל לא מעז לתקוף. כי, כמובן, יהיו אבידות. והבהמה לא מכונה לאבידות. לא בקרב חיילים, על כל פנים. בפעם האחרונה שצה"ל ניצח, ב-1967, הוא איבד מעט יותר מ-100 חיילים ביום. אבל צה"ל מעדיף לאבד את הנצחון במלחמה, נצחון עלוב ככל שיהיה, ובלבד שלא לסכן את חייליו. הפירמידה התהפכה על ראשה.

 

*           *            *            *            *

 

עד כמה התהפכה, עד כמה הפכה הבהמה לגורם המסכן את ישראל, אפשר לראות בשער של אתר האטלנטיק היום. הסיפור לא חדש: מדובר במאמר המאד שווה קריאה של ג'פרי גולדברג על ישראל שלאחר מלחמת לבנון השניה, דרך דמויותיהם של אהוד אולמרט ודוד גרוסמן.

 

אבל הפעם הכותרת היא אחרת. היא "האם ישראל מחוסלת?". כותרת ראויה למדינה שצבאה ממהר לצאת להתקפות, אבל איננו מוכן לשלם את המחיר הנדרש כדי לנצח, או אף לומר לאזרחים – קבוצה שכנגדה הוא מנהל מערכה קבועה – את העובדה הזו. ובכך הופך אותה לנמר של נייר. ישראל מסוגלת להפוך את כל המזרח התיכון לשממת זכוכית, אבל איננה מסוגלת לנצח מיליציה חמושה-למחצה –  והתוצאה היא שמעולם לא נראתה צלבנית יותר, תלושה יותר, אפילו בעיני ידידיה.

 

*           *            *            *            *

 

כשהתחילה המלחמה הזו חשבתי – אלוהים יודע למה – שלקחי המלחמה הקודמת הופקו. ההתקפה האווירית הראשונה המדויקת היתה אינדיקציה חיובית. שכחתי שאנחנו תמיד מתחילים באיזו מכת מחץ של חיל האוויר, ואחר כך לא יודעים מה לעשות. תמכתי בבהמה, משום שחשבתי שהיא השתנתה.

 

היא לא. היא עדיין מתמחה בהרג אזרחים, וקוראת לכל מגע עם כוח חמוש למחצה שאשכרה מעז להשיב אש מדויקת "חילופי אש כבדים". אם יש משהו חיובי במלחמה הארורה הזו, הוא שהפעם הצבא לא יוכל לטעון שתקעו לו סכין בגב, שזו ההתמחות האחרת שלו. נתנו לו שבועיים, הוא לא ביצע שום צעד צבאי בעל חשיבות, ואף אחד – טוב, חוץ מהמשטרה – לא יוכל לקרוא להפגנות המצ'וקמקות נגד המלחמה גורם בעל חשיבות ברפיון טלפיה של הבהמה.

 

בתקופה שקדמה למלחמת המפרץ השניה, תמך בה תומס פרידמן, הפרשן המשפיע של הניו יורק טיימס. כשנה לאחר מכן, מול החורבות המדממות, הוא טען שזו לא המלחמה שבה תמך; הוא תמך במלחמה חכמה. אבל מה שפרידמן לא הבין אז, ומה שאני לא הבנתי לפני שבועיים, הוא – בפרפרזה על דונאלד רמספלד – שאתה יוצא למלחמה עם הממשלה והצבא שיש לך, לא עם אלו שהיית רוצה שיהיו לך. יש אבק דם על המקלדת הזו.

 

זהו, זה נגמר. אלא אם יקרה משהו חריג, הערב תקבל מועצת הבטחון החלטה הקוראת להפסקת אש. ישראל לא השיגה אף אחד מיעדיה. היא יוצאת מעזה כשהיא משאירה מאחוריה ערימה של גוויות אזרחים ואת החמאס כמנצח, שעמד במצור של הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון ויכול לו. עוד קצת דלק למדורה של הג'יהאד העולמי, עוד נצחון שיצוטט כחלק משורה של נצחונות – ביירות 1983, אפגניסטן 1989, לבנון ב-2000 וב-2006, עיראק כנראה ב-2010 – על כוחות "צלבניים".

 

לפני 20 שנים, לפני כשלונות אוסלו וההתנתקות, נהג השמאל הישראלי להטיח שאלה בפני יריביו, שאלה שלא היתה עליה תשובה: "אז מה אתה מציע". השאלה הזו חוזרת עכשיו כבומרנג: אז מה אתם מציעים? העובדה שאין תשובה טובה לשאלה הזו קוברת את חזון שתי המדינות קבורת חמור, ומשאירה אותנו עם חזון המדינה האחת, או בשמו האחר – סופה של ישראל, כשכל יהודי שחי בה ויש ברשותו דרכון זר ינצל אותו.

 

ואם זה לא היה עצוב כל כך, אפשר היה לגחך על הקומדיה שבה שר מלחמה לא אהוד, לא פופולרי, לא סימפטי ולא מנהיג יוצא למתקפה, רואה את התמיכה בו גואה – רק כדי לדעוך לשפל נמוך אף יותר בתוך שלושה שבועות.

 

אבל זה לא מצחיק. וזה לא משחק. ואני לא אזרח זר. ואני תמכתי בהתרת הרסן מעל כלבי המלחמה, מבלי לזכור שכל מה שהצבא שלי יודע לעשות הוא להרעיב ילדים בבתיהם הרוסים, כשגופות הוריהם מוטלות סביב, ולהפגיז את אלה האמורים להביא להם מזון.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אני קורא עיתונים ובלוגים בדיליי, ולכן הגעתי לכאן רק השבוע.

    אני מזועזע כל יום מחדש מחוסר הזעזוע של הציבור. ומהעובדה שהתקשורת הישראלית מצנזרת את התמונות מעזה (לפחות בעיתונים שבהם אני מרפרף. אין לי חיבור לטלוויזיה והפסקתי לצפות במהדורות ברשת קצת אחרי תחילת המבצע). ובעיקר נדהם מהעובדה שאנחנו משחזרים כמעט אחד לאחד את מלחמת לבנון השנייה, רק "מוכנים" יותר.

    • רגיש בקצה

      אורי,
      התקשורת צינזרה גם את התמונות מימי הפיגועים הגדולים, ומה בכך? היא בחרה לא להראות תמונות זוועה.
      תאר לך מה היה קורה אם היית חשוף למראות האמיתיים מימי הפיגועים בשנות האלפיים?

      • הצופה מצד

        אז אולי את התמונות הקשות ביותר העדיפו שלא לחשוף לציבור, אבל העיתונים מלאו בתיאורי זוועה מפורטים, וסיפורים אישיים נוגעים ללב של כל אחד מהקורבנות.

  • רון

    תלעס תלעס.
    הילדים כבר לא ישובו לחיים.

    אני בספק אם זה איכפת לך.

    • רגיש בקצה

      דמגוגיה לשמה,גם את הילדים מקיבוץ מצר זה לא יחזיר-מרגיש יותר טוב?

  • רגיש בקצה

    צופה מהצד,
    לא ראית כלום ולא שמעת כלום ממה שהיה שם,תאמין לי

  • אורן

    מה דעתכם על
    http://www.fpif.org/fpiftxt/5776
    ?
    האם שוב עבדו עלינו?

    • יהושאפט

      ברור.

      לפי המאמר, חמאס הושיט את ידו פעם אחר פעם להפסקת אש ממושכת ביותר וסיום מוחלט של ירי הרקטות על ישראל, וזאת בתמורה להפסקת המצור בן 18 החודשים על עזה. איני מונה את עצמי בין קצרי-הזכרון, אבל אני לא זוכר שחמאס הציע אי פעם הצעה שכזו.

      אולי המלחמה היא אינטרס ישראלי. ואולי היא "הונדסה" על-ידי ישראל. בהקשר הזה אימונים על תכניות מגירה למקרה של מלחמה בעזה הן משום מה "הכנות למלחמה" ואילו הצטיידות החמאס באלפי רקטות כנראה שנועדה לסוג משונה של הפסקת ירי הרקטות. הכי טוב כמובן היה אם ישראל לא היתה מתרגלת לחימה ברצועה, לא היתה אוספת מודיעין, והיתה מודיעה על כל כוונה שיש לה שנה מראש כדי שכולם יוכלו להתכונן.

      אבל זה לא משנה, כי ישראל הרי אשמה בכל. אין צד שני ואם יש הרי הוא או שוחר שלום או "נאלץ" (כי לערבים המדוכאים כידוע אין שום ברירה אחרת, הם נטולי רצון משלהם וכל תגובותיהם צפויות פבלובית) להגיב לפרובוקציות ישראליות בירי של עשרות רקטות, וכנראה את המנהרות מתחת לגדר לכיוון ישראל הוא חופר לצרכי תיירות פנים. שיעשה לי טובה הכותב הנכבד – אם הוא היה רואה אנשים חמושים מנסים לפרוץ אליו הביתה, האם לא היה מנסה למנוע מהם לעשות את זה? או שהיה מחכה שיכנסו קודם?

      • אורן

        היתה הפסקת אש, והיא לא כובדה על ידי ישראל. לא במובן של פתיחת המעברים ולא במובן של להפסיק את התקיפות. היא כן כובדה במידה רבה על ידי החמאס.
        לנו אמרו שנכנסנו למלחמה כדי להפסיק את ירי הרקטות, שאכן התעצם לקראת המלחמה. עכשיו נראה כאילו המטרה היא מיטוט החמאס.
        אני דרך אגב לא בטוח שזו לא מטרה לגיטימית, אבל צריך לומר את האמת. אם זו אכן המטרה, אני לא בטוח שדבר מלבד כיבוש לטווח ארוך של הרצועה יבטיח זאת. (אולי כוח בינלאומי גם יכול לעזור, אבל אני מסופק).
        גם התזמון של המלחמה – כה קרוב להחלפת השלטון בארה"ב ולבחירות אצלנו מעורר חשד שהיא נבעה ממניעים זרים.
        נכון שהמאמר נותן לישראל המון כוח וערמה, והחמאס (או הערבים בכלל) – מסכן שכמותו – כל פעם נופל בפחים שישראל טומנת לו. אבל עדיין הוא מעלה כמה טענות חשובות.

        • יהושאפט

          שמע, לא יודע לגבי המטרה המוצהרת לעומת מה שקורה בשטח – אבל לדעתי בהחלט המטרה היא הפסקת ירי הרקטות. עכשיו, לצערו החמאס עושה חיים קשים לעצמו, מכיוון ש(אליבא דכותב המאמר) הוא מעוניין בהפסקת אש מלכתחילה ולא רוצה בכלל לירות עלינו רקטות.

          זו כמובן אינה האמת. החמאס טיפס על עץ גבוה מדי והגדיש את הסאה. ייתכן והמשוואה המסתמנת היא "הפסקת ירי הרקטות אפשרית רק באמצעות מיטוט כולל של החמאס". אני מסכים שייתכן שהמשוואה הזו היא מלאכותית ומקבלת רוח גבית מגורמים כלשהם בשלטון שלהם יש אינטרס בהשמדת החמאס. האם זו המדיניות? באמת שאיני יודע. אם להקשיב לרחוב הישראלי, אם המטרה היא השמדת חמאס רובו הגדול עומד מאחורי ההנהגה בנושא זה. אולי זו אינה המטרה המוצהרת, אבל ייתכן שזו המטרה המסתמנת. לי אישית זה לא נראה כך.

          מה עם התזמון של המלחמה? שאלה טובה. החלפת השלטון בארה"ב היא אכן הזדמנות מצויינת. החלפת השלטון אצלנו – לא בהכרח. אני הייתי דווקא מהמר שהחמאס העריך שלקראת הבחירות ישראל לא תרצה להיכנס למבצע צבאי גדול, ולכן לחץ על דוושת הגז כדי לנסות להשיג את מטרותיו (הסרת המצור) מול ממשלת מעבר שנתפסת אצלו כחלשה ומהססת.

        • דודי

          הסכם הרגיעה לא כובד על-ידי החמאס. הוא המשיך לירות רקטות (לא היה חודש אחד ללא ירי רקטות ופצמ"רים) והוא גם ירה טילי נ.ט על חיילים (מעבר לרצועה) ב-31 באוקטובר.

  • רגיש בקצה

    אורן,
    למה צריך הפסקת אש אם ברחת מעזה?
    הרי ההגיון הפנימי של ההתנתקות טען שאם לא נהיה שם לא יירו עלינו,נכון או לא?
    כל השאר,מעברים שמעברים זה עורבא פרח.המעברים בין לבנון לישראל פתוחים? בין הודו ופקיסטן?

    • אורן

      ישראל לא שולטת על כל המעברים ללבנון, על הים ועל האוויר. השוק של פקיסטן, החשמל והמים לא תלוים בהודו בלעדית. להגיד שישראל עזבה את עזה לנפשה זה לא מדויק בלשון המעטה.
      אני לא חושב שזה מה שאמר ההגיון הפנימי של ההתנתקות. זה אולי מה שאמרו לתקשורת, אבל אתה וגם אחרים לא האמנתם לזה, נכון? למקרה ששכחת, מי שהנהיג את ההתנתקות לא היה טיפש. הוא ידע שזה לא יפסיק את הטילים.

  • רגיש בקצה

    אם אני לא טועה בין עזה למצרים יש מעבר יבשתי,כך שישראל לא שולטת בכולם.לגבי הים והאוויר-השליטה בהם היא הסיבה היחידה שיורים עלינו רקטות ולא טילים בני 300 ק"ג (קארין-איי מכיר?).מי שהנהיג את ההתנתקות לא היה טיפש,אבל כנראה שהוא היה מושחת וכך גם התקשורת שגוננה עליו.אם כך,למה התנתקנו? הרי היה ברור שירי למקורות האש יקפיץ את כל מי שלפני שנייה קרא לברוח משם.

  • poly

    לגבי הוידאו – עדיין חלוקים לגבי האם הוא השתמש בו כמגן או שהרחיק אותו מהסכנה (אפשר לעשות את שניהם ביחד).

    הנה עוד וידאו

    http://www.youtube.com/watch?v=qtL64Q3Z5kY