החברים של ג'ורג'

פושע? צה"ל קורא לך, מותק

כחלק מהמלחמה הפסיכולוגית היומיומית של צה"ל כנגד הציבור הישראלי, מלחמה כה שגרתית וכה יומיומית, עד שאיננו שמים אליה לב, התפרסמה ביום שישי כתבת תדמית על חטיבה חדשה ביחס של חמושינו החמודים, יחידת לוחמת הסייבר. כתבות תדמית כאלה – על צלפים, צנחנים, גששים, לוחמות קרקל נועזות וסקסיות (אל תסתכלו עלי, תסתכלו על התמונות שדובר צה"ל מאשר לפרסום, שימו לב לזוויות הצילום ולתאורה, הן לא מקריות), ובמקרה משונה במיוחד שאירע לאחרונה, על עיוורים שעוברים מטווח (לא, לא המצאתי את זה) – נפוצות מאד בתקשורת הישראלית. כתבות תדמית כאלה, שכמעט לא שואלות שאלות קשות, הן חלק ניכר מתפקידו של דובר צה"ל: הטמעה בתודעה הקולקטיבית הישראלית ששירות צבאי, על כל צורותיו, הוא דבר חיובי.

כמובן, דובר צה"ל וההתמסרות התקשורתית הם רק חלק קטן ואולי אפילו זניח מהקמפיין היומיומי, הנוכח בכל הזה: את חלק הארי של העבודה עושה מערכת החינוך. ובכל זאת, אין לשכוח את התקשורת: אלמלא התמסרותה לסוג הזה של המסרים, היה לצה"ל הרבה יותר קשה. מה היה קורה, למשל, אילו היתה התקשורת שואלת למה בעצם כל כך הרבה צעירים יוצאים "לחפש את עצמם" אחרי השירות הצבאי; מה קרה להם שם; מה השיעור של נפגעי פוסט טראומה (די גבוה, כמסתבר, ופוסט טראומה עשויה להתפרץ, בשיעור גבוה ביחס, גם אחרי פעולות כיבוש שגרתיות כמו חיפוש בבתי הנכבשים או הפניית נשק כלפי אדם); איזה סיוע נותן הצבא לחיילים שלוקים בפוסט טראומה אחרי השירות; ועוד. אבל העיתונות הישראלית אף פעם לא עשתה את זה והגיע הזמן להשתחרר מהתפיסה שהיא תתחיל בכך.

אבל הכתבה הזו עצבנה אותי קצת יותר מהרגיל. אחת הרעות החולות בשנים האחרונות היא עלייתם של פושעים מקוונים ("האקרים", במונח הפופולרי שמעצבן הרבה האקרים שטוענים שהם לא פושעים), שמנצלים את עודף הכישורים הדיגיטליים שלהם, שלעתים קרובות נרכשו על חשבון כישורים חברתיים, כדי לגרום נזק וכאב לאנשים שמעולם לא פגשו ושמעולם לא עשו להם דבר. הצורה הרצחנית ביותר של התקפת האקרים, עד כה, היא מה שמכונה Swatting – הודעה למשטרה שבבית מסוים מתבצע פשע אלים, מה שמוביל להסתערות על הבית מצד כוחות ימ"מ (SWAT). רובן מסוכנות פחות, אבל עדיין גורמות נזק ניכר לאנשים שכל חטאם הוא שהם לא השקיעו אלפי שעות בלימוד תיכנות, ולא רואים במחשב שלהם מטרה אלא אמצעי.

עכשיו אומר לנו אל"מ א', ראש מחלקת סייבר בחיל המודיעין, שהוא מגייס פושעים כאלה. "אין לי עבריינים מוכחים עם עבר פלילי," אמר בסוף השבוע למוסף לשבת של ידיעות אחרונות, "אבל אנחנו בפירוש קולטים אנשים שהם האקרים בנשמתם. הם מתגאים איך פרצו לשרתים ברשת של בית הספר, או לשרת כזה או אחר, ואני אומר להם 'אל תספרו לנו את הפרטים.' הם בהחלט מראים יכולת האקינג, אז במקום שיעשו את זה באזרחות בצורה עבריינית – שיעשו את זה אצלי ברשות ובסמכות."

אוי. מה המשמעות של "אל תספרו לנו את הפרטים"? המשמעות שלה היא "אל תמסרו לי מידע שיאלץ אותי, כעובד ציבור, לפנות למשטרה ולהגיש נגדכם תלונה פלילית, מה שהוא חובתי החוקית." מה המשמעות של "במקום שיעשו את זה באזרחות בצורה עבריינית, שיעשו את זה אצלי ברשות ובסמכות"? שצה"ל מפעיל עבריינים, בשיטות עברייניות, במודע, תוך שהוא פורש עליהם את סמכותו.

אנחנו, כמובן, לא יודעים מה המטרות של ההאקרים האלה, כי חיל הסייבר שומר – כנדרש – על חשאיות בתחום. רומזים לנו שהמטרה היא איראן. יכול להיות. אבל מאחר ואיראן לא מצריכה חיל סייבר רק לה-עצמה – שניים-שלושה צוותים יספיקו – אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שהוא תוקף שורה של מטרות אחרות. חלקן, מותר לנחש, אזרחיות לגמרי: חלק ניכר מהמערכות הצבאיות מנותקות, במכוון, מהרשת. בהתחשב בכך שאמ"ן כבר עוקב אחרי ארגוני שמאל ("דה לגיטימציה") בחו"ל, ושממשלת נתניהו רואה בחזית המאבק בביקורת על מדיניות הסיפוח שלה אתגר מרכזי, האם נופתע עוד כמה שנים כשנציגי ארגוני BDS יגלו ש"לוחמי הסייבר" של ישראל עשו להם את מה שעושה סין עכשיו לפעילי זכויות אדם?

וכמובן, כשאל"מ א' אומר "שיעשו את זה אצלי ברשות וסמכות," הוא מצביע – באופן בלתי מודע, יש להניח – על עצם מהותו של הצבא, כל צבא: ארגון פשע מוסמך. אדם כי יהרוג בלי סיבה אדם שאיננו מכיר, ייחשב בעינינו כרוצח ויועבר מיד לטיפולם של בתי המשפט הפליליים; אבל אם הוא לבש מדים, ואם הוא ביצע פקודה, ואם הקורבן השתייך לאומה שאותה רואה צבאו של לובש המדים כנמצאת ביחסי איבה איתו, הוא ייחשב כצח משושנה, ואולי אפילו יקראו לו גיבור.

הקורבן לא חייב להיות חמוש: ישראל התנקשה בעשור האחרון בשורה של מנהיגים פוליטיים פלסטיניים. הוא לא חייב להשתייך לכוח מזוין כלשהו: ישראל נחשבת לאחראית גם על רציחתם של מדענים שלהערכת שירותי המודיעין שלה סייעו לצבאות אויב (היא התחילה בקמפיין הזה כבר בשנות השישים, בשליחת מטעני נפץ למדענים נאצים שנמלטו למצרים). הצבא וארגונים מסונפים – שכעקרון מגייסים אליהם יוצאי צבא – רואים גבורה מיוחדת בפעולות שהיינו מגדירים כפעולות מאפיונריות קלאסיות: למשל, חיסול בשטח עוין, תוך התחמקות לאחר מכן מכוחות המשטרה המקומיים. ראו יחידות המסתערבים, או פשיטות מהירות במדינות אויב. כשבוחנים את ההוויה הצבאית, הכנופיה תמיד נמצאת קרוב לפני השטח: "גאוות יחידה" היא שם קוד לשכנוע החמושים להוכיח את עצמם כטובים יותר מכנופיה מתחרה (הדוגמא הקלאסית, כמובן, היא היריבות שבין הצנחנים ואנשי גולני, שלעתים מתדרדרת לאלימות של ממש). בהתאם, כל חברי הכנופיות רואים כאויב את אנשי המשטרה הצבאית. יש מנהיג כנופיה, מ"פ או מג"ד, שאת דברו אי אפשר להמרות, גם כשמדובר בטירוף ברור, ושמי שמתחצף כלפיו ייענש בחומרה.

לאדם הממוצע יש מעצורים מובהקים כלפי רצח. הוא יודע, אינסטינקטיבית, שמעשה כזה הוא פסול ומוציא אותו מקהילת בני האדם. התפקיד של הצבא, כמו של הכנופיה, הוא לשבור את המעצורים האלה. זה מהותו של טכס החניכה המכונה טירונות: להפוך אזרחים טובים לחברי כנופיה שמקבלים פקודות רצחניות ללא ערעור. זו הסיבה שהחייל מתאמן בירי לעבר מטרות דמויות אדם: בפועל, ירי בשטח נראה אחרת לגמרי, אתה כמעט שלא רואה אדם עומד מולך כשהוא מפנה אליך את החזה, אבל זו שיטה טובה להרגיל אותך לכך שיש אנשים שצריך לירות בהם ושיש לעשות זאת על פי פקודה. זה לא תמיד עובד: כאמור, 7.9% מלוחמי צה"ל שלקו בפוסט טראומה עשו זאת בעקבות אירוע שבו ירו או כיוונו נשק כנגד אנשים אחרים.

לאדם הממוצע יש גם מעצורים נגד גניבת רכוש של אדם אחר. הצבא שובר גם אותם, במכוון, במהלך הטירונות. המטרה היא להרגיל את החייל לבזוז, בעת הצורך. ולצה"ל יש צורך: במלחמת לבנון השניה הוא הוכיח שוב שהוא לא מסוגל לפתוח ציר אספקה באורך חמישה קילומטרים בשטח אויב.

כל זה לא חדש. כל התרגילים הללו עתיקים כספארטה. ילדים ספארטנים היו מקבלים במכוון פחות מדי אוכל, כדי שייאלצו לגנוב – והגנבים הכושלים היו מולקים. האגדה מספרת שצעיר ספארטני גנב שועל, וכשעוכב הסתיר אותו בבגדיו, והשועל נשך אותו למוות. בנקודה שקשורה יותר לענייננו, הספארטנים החזיקו עם משועבד, ההלוטים, ומדי שנה הם היו מכריזים מלחמה טקסית עליהם, כדי שכל מה שייעשה להם יהיה חוקי לגמרי – אפילו הם ידעו שהריגה לא חוקית היא זוועה לאדם ולאלים. מדי פעם הם היו שולחים צעירים נבחרים לרצוח הלוטים. כחלק המוסד הזה, שנקרא קריפטיה (κρυπτεία) – תרגום: הדברים הסודיים, או, בעברית, "מסתהלוטיות" – הצעירים היו יורדים לשטח המחיה של ההלוטים, חמושים בסכין בלבד, הורגים הלוטים ובוזזים אותם. פחות ברור אם ההרג היה רנדומלי או שמא בוצע יותר כחלק ממדיניות של סיכול ממוכד כלפי מי שחששו שיהפכו למנהיגים בקרב ההלוטים. כמו בישראל, מי שרצה להתקדם בספארטה היה צריך להוכיח את עצמו ביחידת רצח מובחרת.

ואחרי שלוש שנים, האנשים שאיבדו חלק מהמעצורים האנושיים שלהם חוזרים לחברה. הם חוזרים אליה פגומים יותר ומסוכנים יותר. היחידה של אל"מ א' תשחרר לחברה פושעי סייבר מנוסים יותר. זה המחיר שעליו הוא לא מדבר. מותר גם לתהות איך הוקמה יחידת לוחמת סייבר בצה"ל בלי שום דיון ציבורי. בארה"ב הקמתו של פיקוד סייבר לוותה בדיון ציבורי סוער. בישראל – כלום. המטכ"ל החליט, והיחידה הוקמה. הציבור יודע עליה רק לאחר מעשה, כשהיא צריכה למשוך אליה פושעים שחושבים שהעתיד שלהם הוא ביחידות אחרות של צה"ל (זו, בסופו של דבר, הסיבה שצה"ל חושף את היחידה לעיתון.)

היחס החיובי לצבא ולחיילים מגיע בעיקרו בתקופה המודרנית, כשממשלות היו צריכות צבאות גדולים והיה צורך לשכנע את האוכלוסיה להקים כאלה. הצבאות של העידן הפרה-מודרני – בהכללה גסה, קודם למהפכה הצרפתית – היו צבאות שכירים, והיחס אליהם היה בהתאם. המילה הצרפתית Brigandage, שוד דרכים, מגיעה ממלחמת מאה השנים ומתייחסת במקורה לקבוצות, בריגדות, של שכירי חרב אנגלים. המילה האנגלית Soldier, חייל, נובעת מהמילה הלטינית solidus, מטבע שבתרגום גס הוא שילינג, כלומר מי שנלחם עבור שכר (להבדיל, כמובן, מאביר או אציל). בכלל, לימי הביניים ולעת העתיקה המוקדמת היה יחס בריא יותר לצבא: הוא נתפס כרוע הכרחי, אבל קודם כל כרוע.

חיילים נתפסו, בצדק, כמשרתי כוחות הדיכוי, כשיחידות מסוימות – כמו הדראגונים הצרפתים – שנואות במיוחד. האנגלים, למודי הטראומה של מלחמת האזרחים, הפכו את הסירוב להחזיק צבא קבע לעקרון ברזל, וקיפלינג מתאר את היחס הציבורי השלילי לחיילים עוד בסוף המאה ה-19 (מעניין שהפונדקאי שלו אומר ."אנחנו לא משרתים מעילים אדומים," ושבאנגליה הוויקטוריאנית היה מותר לעשות את מה שבישראל גורר קנס.) העקרון של צבא קטן ומדולדל, רצוי מושפל, היה מקובל בארה"ב עד תחילת המלחמה הקרה – והיא עדיין פירקה את צבאה אחרי מלחמת העולם השניה. לא במקרה, התיקון השלישי לחוקה האמריקאית אוסר על השכנת חיילים בבתים פרטיים, צורה של ענישה שנואה במיוחד באותו העידן. שיכון כזה, הדרגאונג', היה צורת ענישה שהפעילה המלוכה הצרפתית כנגד ההוגונוטים: חיילים גסי רוח שהיו משתכנים בבית, אוכלים את המזון ומטרידים את הנשים. חיילים תוארו בספרות של המאה ה-18, במידה רבה של צדק, כלא-יוצלחים, אוכלי לחם הציבור שלא הצליחו למצוא לעצמם עבודה הגונה, שטופים בכל תאווה בלתי אנושית. במידה מסוימת, היחס הציבורי במדינות המערב לחיילים בצבאות קבע – בבריטניה וארה"ב, למשל – מתחיל לחזור לתקופה ההיא. מתייחסים בהערכה לקורבן של החיילים, אבל בצורה רשמית פחות גם מזלזלים בהם, מתייחסים אליהם כאל לא יוצלחים. במדינות הללו אף הורה, אלא אם הוא צאצא למשפחה צבאית – וקיומן של משפחות כאלה גם הוא אומר דרשני – לא מגדל את הבן שלו כדי שיהיה חייל.

כשהתחילו גיוסי חובה, הם נתפסו – בצדק – כסוג של שעבוד, והמלחמות עצמן במידה רבה כסוג של בזבוז. קרלייל כתב על המלחמות של זמנו טקסט שראוי לצטט באריכות: "What, speaking in quite unofficial language, is the net purport and upshot of war? To my knowledge, for example, there dwell and toil, in the British village of Dumdrudge, usually some five hundred souls. From these, by certain "Natural Enemies" of the French, there are successively selected during the French war, say thirty able-bodied men: she has, not without difficulty and sorrow, fed them up to manhood, and even trained them to crafts, so that one can weave, another build, another hammer, and the weakest can stand under thirty stone avoirdupois. Nevertheless, amid much weeping and swearing they are selected; all dressed in red; and shipped away, at the public charges, some two thousand miles, or say only to the south of Spain; and fed there till wanted. And now to that same spot, in the south of Spain, are thirty similar French artisans, from a French Dumdrudge, in like manner wending; till at length, after infinite effort, the two parties come into actual juxtaposition; and Thirty stands fronting Thirty, each with a gun in his hand. Straightway the word "Fire!" is given: and they blow the souls out of one another; and in place of sixty brisk, useful craftsmen, the world has sixty dead carcasses, which it must bury, and anew shed tears for.

Had these men any quarrel? Busy as the Devil is, not the smallest! They lived far enough apart; were the entirest strangers; nay, in so wide a Universe, there was even, unconsciously, by Commerce, some mutual helpfulness between them. How then? Simpleton! Their Governors had fallen out; and, instead of shooting one another, had the cunning to make these poor blockheads shoot."

ועל הבזבוז הזה, שנובע בסופו של דבר מכשלונם של הפוליטיקאים לעשות את תפקידם, אנחנו כמעט שלא מדברים יותר. יש, למרבה הצער, צורך בצבא. אבל יש לזכור שלא פחות משהוא הכרחי, הוא רע. צריך שיהיה צבא – אבל הוא לא צריך משהו שמתגאים בו. אנחנו צריכים גם מפני זבל, אחרי הכל, ועדיין לא תמצאו כתבות חנופה על המעטים והנועזים שקמים בשעות לא סבירות וסופגים נזק מתמשך לחוש הריח שלהם ולחיי החברה שלהם כדי שהעיר המודרנית תוכל להמשיך ולתפקד. אין צילומים של מנקים מחייכים שנמתחים מחוץ לרכב הזבל הנוצץ שלהם, ששועט בדרכו אל עוד מוקד אסון. ובצדק אין כאלה: הציבור, שמתמוגג על תמונות חיילים מחייכים שעונים על טנק, או חיילות רכונות על שלט רחוק של כלי רצח, לא היה מקבל אותן.

למיליטריזם הישראלי יש כמה שורשים. ראשית, הצבא הוא עדיין פחות או יותר הדבק היחיד שמאחד את כל היהודים הישראלים יחדיו. הוא נבנה כך על ידי בן גוריון במכוון. כל מוסד אחר בישראל שנוי במחלוקת, אבל הצבא אמור להיות מעל לכל מחלוקת. שנית, הצבא הוא ארגון זכויות עובדים עשיר מאד וחזק מאד, שעושה כמיטב יכולתו להעביר אליו כמה שיותר תקציבים מהעוגה הלאומית. יש לו קלף מיקוח שאין לשום ועד עובדים אחר: עובדי חברת החשמל יכולים להוריד את השאלטר, אבל הצבא מאיים מדי עונת תקציב שאם תקציבו לא יוגדל ועכשיו, הוא יכול להבטיח שמספר גדול של ישראלים ימות. יתר על כן, הוא מונע מזה ארבעה עשורים – מאז המלצות ועדות אגרנט – כל נסיון לבנות גוף חיצוני שיספק הערכת סיכונים משלו. זאת למרות שלאמ"ן-מחקר יש שיעור הצלחה שדומה מאד לזה של פותח בקלפים.

אבל, מעל לכל, יש התמוגגות על מלחמה. בסופו של דבר, מאז מלחמת העצמאות, ישראל לא חוותה מלחמה של ממש – ועל המלחמה ההיא לא מדברים. מלחמותיה של ישראל התנהלו בעיקרן על אדמותיהם של עמים אחרים. האינתיפאדה השניה הטעימה אותנו מטעמה של מלחמה של ממש, כשהביאה לערי ישראל את מה שישראל מביאה לערים זרות כבר חמישים שנה: מוות והרס רנדומליים ופתאומיים. אבל היא לא כללה תנועות גדולות של כוחות ולכן היא לא נחשבת ל"מלחמה אמיתית." הישראלים מאוהבים במלחמה, או ליתר דיוק במלחמת ששת הימים: הם מתגעגעים לימי התהילה ההם, כשהכל עבד כמו שצריך והראינו לעולם מאיפה משתין הדג. וכל זמן שמלחמה נחשבת לא רק לפתרון הגיוני אלא כמעט לפתרון הראשון, אנחנו נידונים להמשיך ולחיות במדינה שהגוף החזק ביותר בה מתגאה בכך שהוא רותם פושעים לצרכיו – בכוח כפיה, יש לציין.

והדברים האלה צריכים להיאמר במיוחד בימים אלה, כשהממשלה נערכת לצאת למאבק ציבורי על שעבודם גם של צעירי החברה החרדית.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • נתן

    האל"מ הזה נשמע לי די אידיוט.

    זה בערך כמו שמח"ט גולני היה מתראיין ואומר :"אין לי רוצחים מוכחים עם עבר פלילי,אבל אנחנו בפירוש קולטים אנשים שהם רוצחים בנשמתם. הם מתגאים איך רצחו אנשים שעיצבנו אותם במועדון, או בתור לקולנוע, ואני אומר להם 'אל תספרו לנו את הפרטים.' הם בהחלט מראים יכולות רצחניות, אז במקום שיעשו את זה באזרחות בצורה עבריינית – שיעשו את זה אצלי ברשות ובסמכות."

  • שי

    עניין אחד, לא פעוט בכלל, שאתה מתעלם ממנו במכוון הוא העובדה שאותה יחידת מודיעין ידועה בכך שכבר קרוב לעשרים שנה היא מכשירה את אנשי המקצוע הטובים ביותר שנראו בארץ. ניתן להגיד בבטחון שחלק גדול מתעשיית ההייטק הישראלית לא היה קיים אלמלא אותו צבא ומלחמה מדומיינת אליה הוא מתכונן.
    הפוסט הזה הוא תיאור חד צדדי מזיק ומסולף. אני לא אומר שמלחמה או צבא זה טוב אבל ספציפית מחיל המודיעין אי אפשר לקחת את הקרדיט שמגיע לו.

    • נועם א"ס

      "… “כל המשרות שבהן החזקתי היו קשורות בצורה זו או אחרת ביוצאי היחידה", מספר אלעד פרנקל, “מעולם לא גוייסתי בדרך השגרתית, שבה שולחים קורות חיים לחברה, ואז מזמינים אותך לראיון". פרנקל, העומד בראש חברת אקווייז, “חברת קלינטק המפתחת טכנולוגיות טיהור מים", מצטרף לאסתי פשין, מנכ"לית שדולת ההייטק בכנסת ושותפה בקרן ההון סיכון Destino Ventures. לטענתה, “יזמים ששירתו ביחידה נמצאים בסיטואציה שבה הם יכולים בשניים-שלושה טלפונים להגיע לכל אדם בעל השפעה – בין שהוא לקוח פוטנציאלי, רגולטור או ספק רלוונטי". פשין לפחות מפגינה שמץ מודעות-עצמית: “זה יכול להישמע מרתיע, אך זו המציאות".

      אכן, זו המציאות. בשנות התשעים האליטה האשכנזית דיללה את נוכחותה ביחידות הלוחמות והיה נדמה שהיא מתרחקת מההוויה הביטחונית, כנראה בהשפעת האינתיפאדה הראשונה ותהליך אוסלו. אבל כמו תהליך אוסלו, התברר שההתרחקות לכאורה רק מסייעת להעמקת המשטר הקולוניאלי בין הים לנהר. את יפי הבלורית החליפו ביחידות הלוחמות יותר ויותר מזרחים, דרוזים ומהגרים מרוסיה ומאתיופיה. אלה לא התקשו להבחין שההון הסימבולי שנלווה בעבר לשירות הקרבי הולך ואוזל, ועובר ליחידות המודיעין והטכנולוגיה. הגדיר זאת היטב הסוציולוג יגיל לוי, שבספרו "צבא אחר לישראל" כתב שהכניסה של ישראל השנייה לדרגים הלוחמים היתה "עלייה במעלה המדרגות הנעות היורדות".

      ההתרכזות של ילדי האליטה בחיל המודיעין העמיקה את משטר הכיבוש בלפחות שתי דרכים. ראשית, פחתה נגישותם של נותני הטון בתקשורת ובתרבות הישראלית למתרחש בשטחים. ילדיהם (או הם עצמם) פחות ופחות רואים זקנים מדדים ונשים הנאלצות ללדת במחסום ומסתפקים בדיווחים מתורגמים מערבית על מסך המחשב שלהם בקריה או בגלילות. גם יחידות "מובחרות" ממש, שלא נדבר על טייסינו המצוינים – ביניהם האליטה עדיין שומרת על נוכחות מאסיבית – אינם נאלצים להתעמת עם מציאות הכיבוש באופן יומיומי. את העבודה השחורה הם מותירים לחטיבת "כפיר" ולמג”ב, רק כדי לצקצק בלשונם כשסגן אדם מלול המרוקאי מרביץ לפלסטינים.

      שנית, בשנות התשעים (בתהליך שהתחיל עשרים שנה קודם) נוצרה התרכובת המיוחדת לישראל בה חוברים היחידות הטכנולוגיות של הצבא, התעשיות הביטחוניות וההייטק הפורח. בוגרי 8200 זוכים עם שחרורם למשכורות אסטרונומיות ברמת החי"ל וסביבותיה ובהמשך נעזרים בקשרים הנכונים – ובטכנולוגיות שנהגו בצבא – כדי להפוך את ישראל למעצמת סטרט אפ. כך נולדה הקפיצה הכלכלית של שני העשורים האחרונים והתגלתה התועלת הגלומה בתחזוק וטיפוח ההוויה הביטחוניסטית המוכרת לכולנו. לכן חשוב לקחת בעירבון מוגבל את הנהי בשבילי רמת החי"ל, לפיו המתנחלים מפריעים לנו להיפטר מהכיבוש. הכיבוש כאן כי הכיבוש מועיל, לא רק לגוש עציון אלא לתל אביב והרצליה פיתוח."

      http://haemori.wordpress.com/2010/03/20/8200/
      החיילים של רמת החי"ל

    • חיליק

      ובכן, ענף התעשייה שישראל מתגאה בו בכל הזדמנות ומשתמשת בו כדי להוכיח את עליונותה על האוכלוסייה שהיא כובשת בנוי לא על מערכת חינוך מצטיינת שמפיקה את המירב מהגניוס היהודי המפורסם, אלא על השירות ביחידה צבאית אחת מסוימת (שלא מיותר להזכיר שהיא והשירות בה מטרתם, בסופו של דבר, להביא למותם של אנשים), שמי שמשרת בה זוכה ליתרון לא הוגן על האחרים בצאתו לשוק העבודה. אכן, החברה הישראלית מעולם לא נשמעה כה בריאה בנפשה.

  • Pingback: ‫פושע? צה"ל קורא לך, מותק‬ | telavivtimes()

  • עדו

    א. קראתי את " ראי רחוק" של טוכמן וממה שכתוב שם דווקא בימי הביניים היחס למלחמה היה חיובי מאד.
    ב. כששאלו את בן גוריון למה גויס עבריין כמו מוטי קידר למוסד הוא השיב " הרב קוק כבר זקן מדי ועגנון היה עסוק", דהיינו (מתקשר לפוסט הקודם שלך) את מי אתה רוצה שיגייסו למשימה מלוכלכת?

    • ygurvitz

      א. בקרב האצולה, במיוחד האבירים העניים? ודאי. בקרב שאר האוכלוסיה? לא ממש.

      ב. אני רוצה שיקחו אנשים עם הבנה בסיסית במחשבים ויתנו להם את ההכשרה הנדרשת. אני לא רוצה שיקחו פושעים, כלומר אנשים עם נטיה לפשע, ויתנו להם עוד כלים מעבר לכלים שיש להם.

  • ג'ו כלום

    ואוו. אוקי. אני לא יודע אם להתווכח או להחליט שסופית איבדת את זה.

    נתחיל בטענה המוזרה שצבא הוא ארגון פשע מוסמך – אם הצבא הוא ארגון פשע, אז המשטרה היא ארגון פשע כושל, מערך הכבאות הוא ארגון הצתה לאחור ומד"א הם ארגון חטיפת אנשים לצורך ניסויים רפואיים. הרי ברור לכל אדם שפוי שצה"ל, שכל צבא, הוא ארגון אכיפה שקיים כדי לעצור פשע; משטרה אוכפת פנימה, צבא אוכף החוצה ומשמר את הגבולות שבתוכם בוני חברה. זה לא כזה מסובך.

    ואז ההשוואה המוזרה עם חיילים היסטורית – והיא זהה לטענה שמשטר דמוקרטי הוא נפסד ואסור מיסודו כי היו משטרים מלוכניים ודיקטטוריים; כי הרי צבא הוא זרוע אכיפה שנבנית בדמות המשטר. אם המשטר גרוע, הצבא גרוע ואוייב העם. אם המשטר שייך לעם, כמו במדינה דמוקרטית, אז גם החיילים שייכים לעם ומבצעים את פקודותיו. וכשחייל הופך להיות שליח העם ומגינו במקום שליח השליט, חיבת ההמונים היא לא דבר כלכך מסתורי.

    ולעניין ההאקרים – כשאתה מדבר עליהם, אתה נשמע כמו סבא נרגן שלא מבין איך המחשב שלו עובד. ההסערה היא לא בדיוק פעילות האקינג מסובכת במיוחד, וכל אחד שיכול להסתיר את זהותו בקלות יכול לבצע אותה; כל מה שצריך זה רבע דולר וטלפון ציבורי – ובכוונה בחרתי ברבע דולר, כי אתה מתאר משהו שקורה בניכר כדי לגרום לאותם האקרים שהכתבה מדברת עליהם להשמע הרבה יותר מפחדים ומאיימים; כאילו שההסערה הזאת היא משהו שהם עושים יום יום, והם לא הגיעו ליחידה המאוד מאוד ישנה הזאת דרך התעסקות עם המחשב בתיכון, ואולי, במקרה הכי גרוע, פריצה של כמה אקסבוקסים. כי כדי לעשות משהו חמור יותר מזה, כדי לשבור הצפנה רצינית בכל מקום שמכבד את עצמו, צריך או חומרה מאוד חזקה או גישה טובה לאנשים ויכולת להונות אותם החוצה מהססמאות שלהם [בימינו, החלק הכי פגיע במערכת האבטחה הוא העובדים] – ככה שספק אם מישהו מהם עבר את שלב משובת הנעורים ובאמת עשה משהו פלילי באמת.

    אבל מה לנו עובדות ברות הוכחה כשאפשר לטפול על אנשים עלומים הזנקת צוותי סער על אנשים תמימים ושאר איימות אקראיות..? יש ליהודים צבא, וזאת חובה קדושה להאשים את חייליו בכל דבר אקראי.

    ואז אתה תוהה למה לא מקשיבים לך כשאתה מתנגד ליאיר לפיד. באמת.

    • מני זהבי

      "אם המשטר שייך לעם, כמו במדינה דמוקרטית, אז גם החיילים שייכים לעם ומבצעים את פקודותיו"

      הבעיה מתחילה כאשר החיילים באים במגע יומיומי עם בני עם אחר (לא רק בישראל, דרך אגב; בכמה מן הארצות שבהן מוצבים חיילי צבא ארה"ב, האוכלוסיה המקומית אינה רואה את נוכחותם בעין יפה, מסיבות טובות).
      בדיוק על-מנת להיפטר מהמצב הזה ישראל צריכה לסיים את הכיבוש — לא בשביל הפלסטינים, לא בשביל אובמה, ואפילו לא בשביל המאזן הדמוגרפי, אלא כדי להתרחק מהתהום של גזענות דכאנית אליה אנחנו מתקרבים יותר ויותר.

      • מודי תולשששש

        מה זה שייך? ברור שאוכלוסיה כבושה לא תאהב את הכובשים, ולא אכפת להם אם הכובש הוא דמוקרטי או לא.

        • מני זהבי

          על זה בדיוק אני מדבר. לאוכלוסייה הנכבשת אין שום מנופי לחץ על הצבא הכובש. אין להם נציגים בפרלמנט שיכולים לעורר מהומה בקשר להתנהגות מחפירה של הצבא הכובש ולציין את שמותיהם ואת מעשיהם של חיילים וקצינים המתעללים בבני האכלוסייה הנכבשת. אין להם קשרים עם האליטה העסקית, התקשורתית והמשפטית של המדינה הכובשת שיכולה להבהיר לממשלת אותה מדינה שעם כל הכבוד, כדאי לרסן את לובשי המדים. ואין להם עוד הרבה דברים אחרים שיכולים לסייע לאזרחי מדינה דמוקרטית לעמוד על זכויותיהם נגד עריצותם של מנגנוני השלטון. בדיוק בגלל זה אסור להביא את הצבא למצב של מגע יום-יומי עם אוכלוסיה בלתי-לוחמת שאין לה יכולת להטיל מגבלות כלשהן על אותו צבא. הכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.

    • עדו

      כששוטר מתגייס למשטרה הוא עובר קורס ארוך שבסופו ניתן לו אקדח. אולי לפעמים נשק יותר חזק מזה שיהיה בניידת.
      לי כחייל רובאי 2 , ניתן ביום הראשון בצבא רובה סער. נשק בעל עוצמה יותר גדולה משל כל אקדח משטרתי. על כל בט"שית סיור יש מקלע מאג בעל עוצמה בלתי רגילה ועוד לא הגענו לתותחים וטילים שיש לצבא.
      הצבא הוא ארגון שמטרתו להרוג, נקודה. (אגב, בדיוק בגלל זה אני מתנגד לפרויקטים 'חיוביים' של הצבא שאינם קשורים במישרין למשימתו כמו הנח"ל או נערי רפול. זה לא הופך את הצבא ליותר אנושי אלא את המדינה ליותר מילטריסטית).
      ההצדקה היחידה לקיומו של צבא היא קיומו של אויב שזו הדרך היחידה לעצור אותו. כל דבר אחר, כל פעולה של הצבא שלא נועדה במישרין להגנה על המדינה היא פשע. אם תרצה זה כמו שוטר שנוסע במהירות מופרזת בכביש לא כי הוא במרדף אלא כי הוא ממהר הביתה והוא יודע שאף אחד לא יעצור אותו (שלא לדבר על שוטר שמתעלל בעצירים כי משעמם לו) . אני הבנתי את זה במלחמת לבנון, אחרי שנים של זעם נוראי על הערבים הרעים האלו שבגללם יש מלחמות התחילה לנקר בי השאלה אם אולי במקרה אנחנו גם כן קצת אוהבים את הקטע הזה עם מלחמות. לצערי התשובה היא כן.

      • מודי תולשששש

        נכון מאד, וזו בדיוק הסיבה שאת משימות השיטור בשטחים צריכים לבצע שוטרים. (או עדיף, לא להיות בשטחים ושהשוטרים יתפסו גנבים)

    • ygurvitz

      "אם המשטר שייך לעם, כמו במדינה דמוקרטית, אז גם החיילים שייכים לעם ומבצעים את פקודותיו." באמת? אתה אומר את זה ברצינות על צה"ל, שהפר בעקביות את הוראותיה של ממשלת ברק להנמיך את הלהבות מול הפלסטינים? על צה"ל של בוגי, שבעקביות לא הצליח לפנות מאחזים? אתה באמת חושב שצה"ל הוא גוף נייטרלי, שרק מקבל פקודות ומבצע אותן?

      • מודי תולשששש

        איש קש. ג'ו לא אומר את זה על צה"ל, אלא שההשוואה שלך מופרכת; שהעובדה שבימי הביניים פחדו מחיילים ושנאו אותם אינה מעידה דבר על היחס לצבאות במדינה דמוקרטית.

        מנסיוני בכמה מדינות דמוקרטיות, האזרחים אוהבים את החיילים שלהם.

      • ג'ו כלום

        אז כמו שאמר מודי, זה אכן איש קש כי לא אמרתי את זה על צה"ל אלא באופן כללי על התפתחות היחס לחיילים במדינות המערב.

        מעבר לזה, גם אם צה"ל בעצם לא שייך לעם, זה לא משנה את התפיסה של העם – העם מתייחס לחיילים כגיבורים כי מבחינת העם צה"ל שייך לו ומגן עליו. אם אתה רוצה שאנשים יתייחסו לצה"ל אחרת אתה מוזמן לנסות לשכנע אותם אחרת, אבל סביר שהסגנון שלך ימשיך להרחיק ממך כל מי שלא הגיע משוכנע וקצת בור מהבית. ת'כלס, חבל.

  • לרצוח בפקודה, בלי שקול דעת? כמובן, כי אין דבר כזה "פקודה בלתי חוקית בעליל".

    • ygurvitz

      ודאי שיש מושג של פקודה בלתי חוקית בעליל. כמה פעמים נעשה בה שימוש? כמה מעשי טבח היא מנעה? מתי מישהו השתמש בה כנגד פקודה של קצין בשטח וגם ניצח?

      • ג'ו כלום

        מילולית, אינספור – כי עצם הידיעה שיש פקודות שאסור להם לתת ושהחיילים יתנגדו אליהם מונעות מפקודות כאלו להינתן. מספיק שמ"מ אחד יעיר למ"פ שלו שיעיר למג"ד שלו שיעיר למח"ט שלו שהפקודה היא לא חוקית בעליל, והיא משתנה.

        • מודי תולשששש

          אני יודע על לפחות מקרה אחד שבו חייל סירב לבצע פקודה בלתי חוקית בעליל – תותחן שקיבל נ.צ. וראה שזה בלב אוכלוסיה אזרחית בלבנון. הוא התווכח עד שאלוף הפיקוד בכבודו ובעצמו אמר שצריך, אז הוא פספס בכוונה כי לא רצה שיבולע לו על סירוב פקודה. רוב אנשי יחידתו (לדעתו) היו יורים.

    • נועם א"ס

      "אפשר לשחק בביקורתיות, לדבר על הטבח בכפר קאסם ולדמיין – כמעט לקוות – שיום יבוא ואוכל לסרב בגבורה ל"פקודה בלתי חוקית שדגל שחור מתנוסס מעליה". אבל זה הרי לא עובד ככה. השאלה המוסרית והפוליטית אינה מתחילה בהחלטה מה לעשות בסיטואציה נתונה, אלא בשאלה כיצד לתאר את הסיטואציה, כיצד לא לקבל את הסיטואציה כפי שניתנה. איש לא יגיד ליוד-בתניק החביב לירות בחפים מפשע. מן הסתם יקראו להם מחבלים, או אזרחים המסתירים בביתם מחבלים, או אזרחים התומכים במחבלים, או אזרחים התומכים באזרחים המסתירים בביתם מחבלים.

      ביקורתיות ממשית נמדדת ביכולת לפרוץ את מסך הבערות והשקר המיוצר, במידה רבה, במערך המודיעין הישראלי, ולתאר אחרת את המצב בארץ האמורי (ומעבר לה). החייל והמפקד בשטח נתקלים בסיטואציה שכבר הומשגה ותוארה במעלה ההירארכיה הצבאית. מגדירים בשבילם מי אויב ומי אוהב, ועד כמה מעשיהם, הרצחניים לעתים, הם אכן עניין של חוסר ברירה. את הגנרלים הציניים בקריה מזין תמנון מודיעיני ענק, שבו כל אחד מאלפי החיילים תורם את תרומתו להכחשת המציאות.

      אם מישהו מקווה להיות ביקורתי בחיל המודיעין, בסדיר או במילואים, הוא משלה את עצמו. חיל המודיעין וגרורותיו הם המקומות בהם הביקורת מתגלית כסוג של פוזה, "ראש גדול", שיחד עם שורה של סימנים אחרים (שלובן יחסי הוא אחד מהם), הופכים את הנכנס בהם לחלק מהקבוצה הנכונה. אלה חדרי החדרים בהם נוצק ההון-שלטון-ביטחון הישראלי, עד שהוא נחשף במלוא כיעורו בהאנגר 11."

      http://haemori.wordpress.com/2010/03/20/8200/
      החיילים של רמת החי"ל

    • חיליק

      בוודאי שיש. ישראל זקוקה למושג הפקודה הבלתי חוקית כדי שיהיה ברור שאנחנו לא רובוטים, הנה, עובדה – היכינו על חטא טבח כפר קאסם, המח"ט אפילו הורשע ב"חריגה מסמכות" אחרי שהורה לירות למוות בעשרות בני אדם (והמשיך בקריירה הצבאית שלו) והמג"ד אפילו ישב שלוש שנים בכלא לפני שזכה לשחרור מוקדם (ומונה לקב"ט של הכור בדימונה). לא במקרה זו פיסת ההיסטוריה-הישראלית-פוסט-כ"ט-בנובמבר היחידה שמלמדים תלמידי תיכון. לזכותנו חייבים לציין שמאז 56' לא ניתנו בצה"ל פקודות בלתי חוקייות בעליל. אחרת המורה שלי לאזרחות בטח הייתה יודעת מזה.

      • חיליק

        שכחתי, יששכר שדמי גם שילם קנס של עשר פרוטות.

  • אלירן

    היכולת שלך לקחת כל נושא חיובי וטוב שהוא, במקרה הזה, יחידה צבאית שמשיגה השגים צבאיים ונצחונות ללא פגיעה בחיי אדם, ולהפוך אותו כך שגם זה רע, ואפילו נשמע שיותר רע מטובי חיילינו הקרביים (ה"רוצחים" לדבריך), היא פשוט מופלאה.

    בתור ימני מובהק שקורא את הבלוג שלך כבר זמן רב כדי לקבל פרספקטיבה מלאה על כל הנושאים הבוערים בעצמנו, בפעם הראשונה, עלית לי על הסעיף. אתה בטח מרוצה.

    חג שמח שיהיה לך.

    • עדו

      היחידה הצבאית היא לא הנושא אלא סוג האנשים שמגוייסים אליה. השאלה שעולה פה היא האם נכון לגייס אנשים עם נטיות קרימינליות למשימות מסוימות.
      אני טוען שכן אבל זה בגלל שאני מסכים עם יוסי שהצבא הוא בבסיסו ארגון פשע ולכן נראה לי הגיוני לגייס אליו פושעים.

    • חיליק

      אבל אתה מבין שהנושא פה הוא לא היחידה הספציפית אלא (מלבד הנטיות הקרימינליות) המיליטריזם הישראלי, נכון?

  • למה לא

    "לעתים קרובות נרכשו על חשבון כישורים חברתיים" – מה היא הפואנטה של המשפט?

    יש הבדל מהותי בין פשועים רגילים וילדים פושעי סייבר.

    הלך החברה כיום הוא שפשעים וירטואליים פחות חמורים מפשעים רגילים. למשל, אדם מן השורה לעולם לא יחשוב על גניבת דיסקים, קלטות וכו', אבל יש כאלה שבכל זאת מורידים שירים, צופים בסדרות באינטרנט וכו'. כאשר כמות רבה של אנשים אינה רואה פשע זה כמשהו בעייתי כל-כך, אז על אחת כמה וכמה אפשר להגיד אותו דבר על פריצות של ילדים שהם משיגים פחות מכך.

    הילדים לרוב (אם לא כולם) לא נוהגים להשתמש במידע למטרות פליליות, אלא בעיקר פועלים למען הידע והאתגר (כמו חוקרי אבטחת מידע – אע"פ שברמה הרבה פחות נמוכה).

    בנוסף, הילדים לרוב הם מה שנקרא חנונים, הם לא מסוג הילדים שהולכים מכות בבית-ספר, לרוב הם גם מחזיקים בדעות יותר ליברליות ופחות גזעניות מילדים אחרים.

    יתר על כך, אני מסכים עם העובדה שאכן יש משהו בעייתי בפריצה לאתר (מסיבה זו לא התעיינתי בנושא), אבל, לעניות דעתי, הטענה בדבר נטיות קרימינליות היא מוטעית, שכן רובם הגורף פועל במסגרת מה שנקרא "כובע לבן" והם לא פוגעים בשום דבר.

    הערה – עקב הממשק הבעייתי לא עשיתי הגהה חוזרת של מה שכתבתי, מקווה שזה ברור.

    • אלכס ז.

      1. "הילדים לרוב (אם לא כולם) לא נוהגים להשתמש במידע למטרות פליליות"

      הטרדה – הרבה מאוד פעמים הטרדה מינית – היא פעולה פלילית עם תוצאות מאוד קשות. יש מספיק ילדים שהחיים שלהם נהרסו בגלל משהו פעוט (ודי טריוויאלי מבחינה טכנית) כמו פריצה לפייסבוק.
      מתוך הכרות אישית עם ילדים כאלו בתיכון אני יכול להגיד שהרגשות העיקריים שמנחים אותם הם תחושת עליונות על פני "בני תמותה פשוטים" והרצון לנקום במי שלכאורה פגע (לדעתם המאוד ילדותית וקטנונית) בהם.

      2. "הילדים לרוב הם מה שנקרא חנונים, הם לא מסוג הילדים שהולכים מכות בבית-ספר, לרוב הם גם מחזיקים בדעות יותר ליברליות ופחות גזעניות מילדים אחרים."

      הם לא הולכים מכות כי הם לא יכולים, אבל הם לא פחות בריונים מהבריונים הפיזיים. תשאל בכל אוניברסיטה ותגלה שבממוצע הפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב הרבה יותר גזענית, סקסיסטית (זה משהו שעליו לא מדברים מספיק – בקרב אנשי מחשבים מיזוגניה נפוצה כמו אצל ערסים רגילים) ואליטיסטית (במובן של שנאה למעמדות הנמוכים) מאשר הפקולטות של מדעי החברה או מדעי החיים או רפואה.

      • למה לא

        1.דברים כגון פריצות לפייסבוק ולמיילים מבוצעים ע"י סקריפט קידס -מירב הסיכויים שהם לא מתקבלים ליחידות טכנולוגיות (לפחות לא ע"ס יכולות אלו…) אם כן אז באמת זו תת רמה. מה שבעיקר מעסיק האקרים ילדים כאלה הוא פחות להריץ קוד מוכן ויותר למצוא בעצמם פרצות אבטחה (או לבנות בעצמם קוד שמוצא פרצות) כגון XSS,SQLI, RE וכו'.

        בנוסף, אני גם לא בטוח שתחושת העליונות אכן קיימת, וגם אם אנשים כאלה מתקבלים לחיל אני לא רואה עם כך שום בעיה.

        ראשית תחושת העליונות הינה נחלת הכלל – המקובלים רואים את עצמם כנעלים מהחנונים (עובדה הבאה לכדי ביטוי בסדרות כגון "היפה והחנון"), אנשים בעלי תפיסה הומאנית רואים את עצמם נעלים על הגזענים באופן כללי ובעיקר על הגזענים הגדולים(האנשים של "מוות לערבים") וכך הלאה. עפ"כ, גם אם תחושת העליונות אכן קיימת, אני לא בטוח שהיא בעייתית.

        יתר על כך, הילדים הם כפי שרשום בסה"כ ילדים – הם יתבגרו עם הזמן וכך תחושת העליונות תפוג. בנוסף, ההאקרים מתקבלים בחיל המודיעין זוכים לשרת ילדים בני גילם בעלי כישורים דומים, ומכאן הם צוברים חברים והניכור מהחברה פוחת.

        2. בנוסף, ההשוואה שלך לפקולטות אחרות אינה נכונה שכן מאפיינים כאלה צריך להשוואות ביחס לכלל האוכלסייה. בנוסף, לא שמעתי על שום סקר כזה, האם תוכל להפנות אותי לסקר מהצורה? ואם כן, האם נעשה בצורה רצינית? למשל, חלק משמעותי מהסטודנטים למתמטיקה ומדמ"ח כלל לא נגעו במחשב לפני התואר – כך שצריך להוריד אותם, בנוסף, צריך שאין צורך להחשיב אותם את האנשים שהגעו לתחום בגלל היוקרה וכך הלאה. לבסוף אני מניח שתקבל אוכלסייה איכותית אשר כמות הגזענות (או לפחות גזענות מהסוג "מוות לערבים ולסמולנים ה'הוסף קללה כרצונך') אפסית.

        • אלכס ז.

          1. יש תחושת עליונות ויש תחושת עליונות. סתם להרגיש טוב עם עצמך שאתה עושה דברים טובים או שהשגת הרבה זה בסדר גמור. הבעיה עם סקריפט קידס היא שאצלם זה קרוב מאוד לשנאה תהומית ובוז גמור לכל השאר.
          ורק שתדע האקרים אמתיים הם מיעוט קטן מאוד ומניסיוני ראיתי שהם מעדיפים עתודה או תלפיות על פני כל שירות אחר. הם, אלא אם כן הם מאוד מורעלים (מה שבדר"כ לא נכון – מדובר בחנונים ממעמד הביניים-עליון בסופו של דבר), לא ירצו לבזבז זמן אם לא יצא להם מזה תואר.

          2. אם יש פקולטות שבאופן עקבי מושכות יותר יותר שרוטים מפקולטות אחרות זה אומר דרשני בלי קשר לכלל האוכלוסייה. מה גם שהשוואה לאוכלוסייה הכללית היא מאוד פגומה כי מי שמגיע לפקולטות נחשקות באוניברסיטאות לא בדיוק מייצג את האוכלוסייה הכללית. לכל היותר אפשר להגיד שהם מייצגים את מעמד הביניים העליון ומעלה.

          באשר למחקר, קרא את המחקרים המקושרים בויקיפדיה. המחקרים הם רק טעימה קטנה כי עיקר המיזוגניה היוקדת מתבטאת בפורומים ותגובות לבלוגים של נשים בקהילה.
          http://en.wikipedia.org/wiki/Women_in_computing#Barriers_to_advancement

          • למה לא

            לעניות דעתי, מקום רציני לא יקבל לשורותיו script-kids – האם הילדים המדוברים אכן שירתו ביחידות מהסוג המדובר?

            בנוגע ל"האקרים האמיתיים" אשר ילכו לעתודה ולתלפיות (מנקודת מבט שלי המצב לא כך בהכרח), בלי קשר לדיון, "בזבוז הזמן" שלהם יהיה ארוך ביותר שכן הם יכפילו את משך שירותם לפחות פי 2,
            ובהחלט ייתכן שלאחר הלימודים הם גם ישרתו ביחידות של אבטחת מידע.

            " אם יש פקולטות שבאופן עקבי מושכות יותר יותר שרוטים מפקולטות אחרות זה אומר דרשני" – מצטער אבל דברים אלו מהווים הכללה מאוד בעייתית.

            בהקשר לטענך בדרך הצורך להשוות לאוכלסייה ספציפית, גם אם הטענה "כי מי שמגיע לפקולטות נחשקות באוניברסיטאות לא בדיוק מייצג את האוכלוסייה הכללית." נכונה, זה לא נכון להשוות כך, מפני שאנחנו מדברים על התנהגות בעייתית של האקרים ולכן צריך להשוות אותם לכלל האוכלסייה.

            בנוסף, ע"פ ההכללה הגורפת שלך אין טעם בכלל להפעיל יחידות טכנולוגיות באופן כללי, שכן הם יותר שרוטים וכו' (אני אישית לא מסכים העובדה שהאנשים שם פחות ליברליים – ראה תגובה של גיל ב').

            בנוגע למחקר שהצגת, המחקר מדבר על יחס לנשים בתעשייה – יחס זה הוא השלכה של העובדה שהרוב המובהק של העוסקים בתחום הם גברים, ועם הזמן המצב משתפר. למשל , מחקר בנוגע להבדלי שכר בין נשים לגברים בארה"ב מצא שבהייטק הפרש השכר הוא הנמוך ביותר.

            דרך אגב – כפי שכבר אמרתי, מחקר כללי אודות הלומדים בפקולטות מדמ"ח/מתמטיקה לא תקף לגבי ההאקרים שכן הם חלק קטן מהסטודנטים בפקולטות אלו.

            שיהיה חג שמח

            • אלכס ז.

              1. אתה לא מכיר מספיק עתודאים אם אתה חושב שכולם משרתים את מלוא ששת השנים. למרות שכבר כמה שנים מנסים להקטין את מספר העתודאים שמשוחררים אחרי שלוש שנים, עדיין עתודאים יודעים לגרום לצבא לשחרר אותם.

              2. אנחנו מדברים על הסכנה בהעצמה של פושעים באמצעות צה"ל. זה אומר שאנחנו צריכים לבחון את הפגיעה הכללית שיכולה להיגרם לחברה וזה דורש ראיה כוללת של יכולת + רצון.
              כלומר, גם אם המנטליות שלהם היא לא זהה לזאת של ראש כנופיה, היכולת שלהם מספיקה כדי שהנטיות הקצת-פחות-קיצוניות שלהם יהפכו אותם לסכנה לחברה.
              יחד עם זאת, מניסיוני האישי ההבדל היחיד בין ערסים לאנשי מחשבים הוא ביחס לדת. אנשי מחשבים הם לרוב אתאיסטים גמורים ולכן נחשבים לשמאלנים, כאשר למעשה היחס שלהם לכוח והחוסר אמפתיה שלהם לסבל של הזולת לא שונה מזה של ערס ממוצע. ולא, אין לי מחקר לזה.

              3. "ע"פ ההכללה הגורפת שלך אין טעם בכלל להפעיל יחידות טכנולוגיות באופן כללי"
              אין לי מושג איך הגעת לזה. מה שאני מנסה להגיד זה שצריך לנקוט במשנה זהירות ולדאוג שיש מיון טוב במיוחד, אבל זאת הגישה שלי לכל יחידה בצבא.

              4. בכל הנוגע לנשים בקהילה השורה העיקרית היא:
              Laboratory climates in which women are seen as foreign and not belonging at best, and experience blatant hostility and sexism at worst.
              אתה לא תראה את השורה בשום תחום אחר – לא בהנדסה, לא בפיזיקה ולא במתמטיקה, למרות שגם אלו תחומים שבהם מסורתית היו מעט מאוד נשים.

              אני חושב שהדרך הטובה ביותר להמחיש את הבעיה באנשי מחשבים היא באמצעות תחום אחר: קהילת שחקני מחשב. יש חפיפה די גדולה בין שתי הקהילות – כל אנשי מחשבים הם גם גיימרים והם הרבה פעמים ראשי קהילת הגיימרים כי הם אלו שיוצרים מודים ושאר מיני טובין.
              מה יחסה של הקהילה הזאת לנשים? גרועה כמעט כמו זה של מוסלמים קיצוניים. כל אישה שניסתה לכתוב ביקורת כלשהי על נושא פופולרי כלשהו בקהילה (ע"ע אניטה סרקסיאן) נתקלה בזרם בלתי פוסק של איומי אונס ורצח והשחתה של כל האתרים והערוצים שלה, מה שלמעשה משתיק אותה.

              5. "כפי שכבר אמרתי, מחקר כללי אודות הלומדים בפקולטות מדמ"ח/מתמטיקה לא תקף לגבי ההאקרים שכן הם חלק קטן מהסטודנטים בפקולטות אלו."
              האקרים הם גורם קטן, אבל מאוד קולני. הם הופכים למנהיגים בכמעט כל פורום ולכן בהחלט ניתן להאשים אותם בחטאי הקהילה כולה. במיוחד כשאין שום עדות להאקרים שמנסים להיאבק ברעות החולות בקהילה.

              • מודי תולשששש

                כל אנשי המחשבים הם גיימרים? אני, למשל, לא משחק משהו יותר מתוחכם מסוליטייר, ורוב מי שעובדים איתי לא משחקים הרבה – ודאי פחות מגורביץ.

                עוד לא נתקלתי ביחס שלילי לנשים בעשרים שנותי בתעשיה. נתקלתי הרבה ביחס חיובי לנשים – כמו העדפה בקבלה לעבודה.

      • גיל ב'

        אלכס, בתור מי שבילה כמה שנים בביה"ס למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א בשנות השמונים אני יכול להעיד שרב האנשים שם היו שמאלנים וליברלים. הרבה יותר מאשר הפקולטה למשפטים או רפואה ובטח מדעי החברה. להוציא מספר פרופסורים כמו יובל נאמן בפיזיקה, או אומן בסטטיסטיקה, רב הפרופסורים היו שמאלנים בגלוי. לא היה נדיר לראות פרופסורים למתמטיקה בהפגנות שמאל שהיו נפוצות אז בקמפוס. גם בעולם, מתמטיקאים הם סטטיסטית ליברלים יותר. בקיצור אין לי מושג מאיפה הבאת את ההבחנה שלך ואשמח לראות איזשהו מקור.

        • אלכס ז.

          The Social and Political Views of American Professors p.28 table 2
          שים לב שבמדעי המחשב יש פי 6 פחות ליברלים מאשר במדעי החברה והיא הפקולטה עם האחוז הנמוך ביותר (אחרי רפואה ועסקים שבהן האחוז כפול מזה של מדעי המחשב).

          pdf:

          http://www.studentsforacademicfreedom.org/file_download/38

          לגבי ישראל:
          מאוד יכול להיות שהמצב בשנות השמונים היה שונה. אחרי הכל, היו לנו שתי אינתיפדות מאז והשמאל כמעט נמחק מהמפה הפוליטית. מצד שני, יכול להיות שההגדרה שלך לשמאל לוקה בחסר ואתה מחשיב ימין ליברלי (או ליברטאני) לשמאל.
          הניסיון שלי הוא שעכשיו המצב שונה לחלוטין.

          • למה לא

            אני לא יודע לגבי ליברליות, אבל הנתונים מעידים בעיקר על מתינות, וכך גם רשום במאמר
            "
            Computer science and engineering are notable for their high
            percentages of moderates
            "

            לעניות דעתי, הסיבה לכך היא שלאנשים ראיליים יש נטייה פחוץ לקחת דעות נחרצת בעניינים שכאלה.

            הסיבה שלא רואים נתון כזה בנוגע לפיזיקה היא, לעניות דעתי, כתוצאה מהאיחוד עם ביולוגיה (אשר אני רואה כאיחוד מוטעה).

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            "Students for Academic Freedom"? Seriously?
            למה שלא תקצר ותצוטט את קרל רוב ישירות?
            הארגון הזה הוא ארגון קיקיוני שהוקם ע"י הקונסרבטיבים להיאבק ב"השתלטות השמאל על הקמפוסים בארה"ב".

            לא מוזר בעיניך שהם מביאים טיוטה של מאמר מ 2007 ולא את הפרסום עצמו אחרי שעבר Peer Review?

            וחוץ מזה מה המאמר אומר? שמדעני מחשב פחות "ליברלים" מקורנל ווסט? Color me Shocked.

          • גיל ב'

            אני לא יודע מה המצב בארה"ב, אבל בארץ, אם אני נכנס לחדר של מרצה ורואה שלטים גדולים של "שלום עכשיו" או "יש גבול", מוכנים להפגנה הבאה, מבחינתי הוא איש שמאל. מה שכן, יכול להיות שהמצב השתנה בעקבות העליה מברה"מ שאז רק החלה. וכמובן שהיתה תזוזה ימינה בכל החברה. אבל אני לא רואה סיבה שגורמים אלו ישפיעו יותר במדעי המחשב מאשר בכל תחום אחר.

    • ygurvitz

      יש בעיה רצינית עם כל הטיעון הזה: אנחנו לא יודעים מה הם עשו. יכול להיות שהם בדקו את ההגנות של אתר ויכול להיות שהם פרצו לחשבון הבנק שלך. צה"ל לא רוצה לדעת.

      • ג'ו כלום

        קודם כל, אתה לא מעריך נכון את הקושי ואת החומרה שצריך כדי לעשות דברים כמו לפרוץ לחשבון הבנק שלך – אלא אם עוברים דרך המחשב שלך, שבו אתה מסיבה לא הגיונית שומר את הפרטים האישיים שלך על קובץ שנקרא עליו "הפרטים האישיים שלי", וגם אז הם מוגבלים לפעולות שאפשר לעשות דרך המערכות הממחושבות של הבנקים – כלומר, לא הרבה, ומה שכן מאוד קל לזיהוי ולאיתור; "מי זה חשבון XXXXXX ולמה העברתי לו כסף? אני מתקשר למשטרה".

        דבר שני, זאת לא העבודה של צה"ל לדעת מה הם עשו, זאת העבודה של המשטרה. זוכר, האנשים האלו שאמורים למצוא פושעים ולאכוף את החוק..? אז הם אמורים לדעת אם מישהו עבר על החוק, ואם לא עומדת לו חזקת החפות – כן, גם ע"י צה"ל. כן, גם כשקצין מתבדח עם חייליו על זה ש"לא יספרו לו מה הם עשו".

        • אלכס ז.

          אתה מודע לכך שיש תוכנות מוכנות להאקרים? שאם מישהו רוצה לפרוץ למחשב שלך הוא רק צריך להוריד איזה RAT ולהפעיל אותו? שרוב "ההאקרים" רק מורידים גריזמונקי סקריפטים של DoS ועושים מה שאומרים להם כמו ילדים טובים?

          • ג'ו כלום

            בוודאי. ואתה מודע לזה שלפרוץ למחשב הביתי שלי ולפרוץ לחשבון הבנק שלי אלו שני דברים מאוד מאוד שונים, נכון?

            • עדו

              השורה התחתונה היא 'צה"ל לא רוצה לדעת". זה מקור אי ההסכמה שלי עם יוסי כי קראתי פעם ספר על יחידת עלית אמריקאית במלחמת העולם ושם שאלו את המתגייסים אם הם אי פעם הרגו מישהו והבטיחו להם שאם התשובה חיובית זה לא יעבור הלאה. אלו היו זמנים קשים והעדיפו אנשים שבשעת המבחן לא יהססו להרוג ולא עניין את הצבא האמריקאי באיזה נסיבות בדיוק זה קרה. באותה מידה היום צה"ל יודע שמישהו הוא עבריין ומגייס אותו, אם הוא פרץ לחשבון בנק או לאתר פורנו פחות מעניין אותו.

  • אא

    מה שמפורע בכל הסיפור הזה שאנשים שאומרים לדעת טיפה יותר טוב מאמינים בשטויות מסרטים על האקרים עם יכולות על טבעיות.
    זה בולשיט, כל מהנדס תוכנה חצי נורמלי עם קצת רקע באבטחה שישקיע בזה חודש חודשיים ללמוד ידע את כל מה שיש לדעת.
    זה לא מוסבך, זה בעיקר משעמם.

  • חיליק

    הערה בשולי הדברים (הפוסט ראוי לקריאה נוספת): מה שהדהים אותי הוא שאל"מ בצה"ל משתמש כלאחר יד בצירוף המילים "ברשות ובסמכות", המתייחס כזכור לאחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר של מערכת הביטחון – פרשת קו 300. אני לא יודע איזו אפשרות גרועה יותר: שאל"מ א' לא יודע או זוכר מה מקורו של הצירוף, או שלא אכפת לו.

    • מודי תולשששש

      +1

  • סתם אחד

    הערות לגופו של עניין:
    א. "אבל הוא לא צריך משהו שמתגאים בו" (בפסקה אחרי הקטע באנגלית) – חסרה שם המילה "להיות"?
    ב. לגבי הפסקה האחרונה, יש סיבה טובה למה לא הייתה מלחמה בשטחי מדינת ישראל: תורת הלחימה של צה"ל תמיד התבססה על העברת הלחימה לשטח האויב. למדינת ישראל (לפני 67) לא היו עתודות קרקע (אולי למעט הנגב?) שאיפשרו פלישה, בלימה והדיפה של צבא אויב.

  • a.c

    כנראה שאתה צודק מבחינה עקרונית. היה טוב יותר לו היו משרתים בצבא רק אנשים עם מצפון בסיסי. טוב יותר היה אם לא היינו צריכים צבא כלל.
    אך העובדות הן כי יש בכל חברה אנשים עם נטייה לאלימות, לגניבה ולהתנהגות חסרת מוסר באופן עקרוני.
    אז יש לך אפשרות להשאיר את הצבא סטרילי מאנשים אלו ולהשאיר אותם ברחוב בתקווה שלא יגיעו לכלא יום אחד (או שכן יגיעו לשם לפני שיפגעו באנשים נוספים) או לנסות לתעל את תכונותיהם לצורכי המדינה.
    כפי שטענת בעצמך, צבא הוא כורח. כורח רע, אך כורח. כיוון שאתה רוצה שהצבא שלך יהיה מסוגל להתמודד עם מצבים אלימים מחד או לפענח פרצות אבטחה ותוכניות מלחמה של האויב מאידך, אתה צריך אנשים שיהיו מסוגלים לחשוב ולהתנהג בצורה דומה. כל בלש הוא פושע בפוטנציה נהוג לומר, אחרת לא יהיה מסוגל לפענח פשע.
    ואגב, לא התעמקתי בנושא, אבל ממבט כללי אני דווקא רואה את ימי הביניים בהם הצבא היה משהו ששייך לקבוצות שכירי חרב פיראטים ללא אידיאולוגיה כתקופה חשוכה מבחינה מדעית ותרבותית. דווקא תקופה היוונים והרומאים והתקופה המודרנית שהתאפיינו בצבאות סדירים גדולים היו תקופות פריחה לתרבות האנושית.
    לב האדם רע מנעוריו ולולא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו. צבא כאמור, לרוע המזל הוא דווקא הכרחי ביותר כדי למנוע מאותן חמולות וכנופיות לקחת את המושכות.

    • אלכס ז.

      1. ישנה אפשרות שלישית: לנסות לתת טיפול מונע לאנשים אלימים ולהרחיק אותם מכל מקצוע שרק מלבה את האלימות שלהם.

      2. היוונים והרומאים השתמשו בשכירי חרב כל הזמן. הם פשוט לא כתבו עליהם שירה כמו על החיילים שלהם, אבל סקיפים וסרמטים תמיד היו פופולריים.

    • אלכס ז.

      כמעט שכחתי – אתה מניח קשר נסיבתי בין צבאות לאום וקידמה שלא בהכרח קיים. גם משום שימי הביניים מאוחרים היו רחוקים מאוד מהתדמית הפרימיטיבית שלה הם זכו (כל תחומי המדע אז עלו בהרבה על המדע בתקופת הרומית) וגם בגלל שימי הביניים המוקדמים התחילו בגלל צבאות לאום במלוא מובן המילה – לאומים שלמים שנדדו ורצחו ושדדו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כפי שנאמר פה מעלי, נאמרה המילה "האקרים" ועברנו למחוזות הדמיון. יש פה מספר מגיבים שמגיבים בהסתמך על ההנחה שהעולם הוא סרט הוליוודי, ולא כך הוא.

    ליוסי: לקחת אנשים עם "ידע בסיסי במחשבים" ולהכשיר אותם, זה כמו לקחת אנשים עם "ידע בסיסי באותיות" ולשלוח אותם לכתוב את הבלוג שלך. בניגוד למה שהפוסט שלך מציע, יש יותר מסוג כישורים אחד בתחום המחשבים ("תכנות"), יותר מרמת מיומנות אחת ויותר מסוג טמפרמנט אחד, ואי אפשר לקחת כל ילד חכם שיודע להתקין ווינדוס ולהפוך אותו להאקר.

    לעדו (ואחרים): לקרוא לילדים שפורצים לאתרים "פושעים" זה מגוחך. עבור הנפשות המעורבות, מדובר באתגר איטלקטואלי / מעשה קונדס, ולא מהסוג שבו חובטים בראש של אנשים עם קרש ממכונית נוסעת. פעילויות רבות שהילדים האלה עוסקים בהן אסורות רק לפי הDMCA, החוק שאביר הדמוקרטיה הידוע ג'ורג וו. בוש העביר. גם אלה שלא, לעתים תכופות אינן מזיקות לאיש ישירות, ולכן קשה להאשים ילדים בכך שלא שיערו שזה לא חוקי, או לא שקלו את השלכות מעשיהם. לקרוא לילדים האלה "פושעים מועדים" זה חכם כמו לטעון שכל מי שפילח מהמכולת מועד לגדול להיות גנב מקצועי – ושם הרבה יותר קל לחשוב על מה הנזק הפוטנציאלי.

    לבסוף, לאלכס ז., הטרדה על כל גווניה היא אכן רעה, אבל אין שום קשר בין "פריצות" לפייסבוק לבין סוג האנשים שהצבא מחפש ומעסיק. אתה אפקטיבית טוען שהצבא מגייס כדורגלנים מצטיינים בקרב אנשים שהורשעו בבעיטות בבעלי חיים, רק שהאצטלה הטכנית מונעת ממך לראות את זה.

    • ygurvitz

      יש בישראל חוק שאוסר פריצה למחשבים.הוא חוק עדכני ביחס והוא מייצג את יחסה של החברה לפעולות הללו. באיזו זכות החלטת שהשעשוע האינטלקטואלי של כמה לוזרים מתיר להם להתעלם מהחוק? אגב, חלקנו ממש לא מוצא את הבדיחות האלה משעשעות.

      • למה לא

        יש בישראל חוק נגד לגיליטימציה של סמים. הוא חוק עדכני ביחס והוא מייצג את יחסה של החברה לפעולות הללו.

        נכון שאין ממקום להשוואה*, אבל לא כל חוק הוא גזרה משמיים – כמובן שצריך ליישם אותו וכך גם אני עושה, אבל בפועל המצב הוא לא פושעים/אזרחים למופת ע"ע חוקי זכויות היוצרים למיניהם.

        בנוסף, אני לא יודע עד כמה אתה בקיא בעניניים (גם אני לא, ויש סיכוי שאני טועה), אבל מההתרשמות שלי ההאקרים עוסקים רק בניסיון לפרוץ לאתרים ולא לשנות או להרוס כלום.

        *אני גם לא בהכרח מעיד על עצמי כתומך בלגיליטימציה.

        • ygurvitz

          האמת, החוק נגד סמים לא עדכני בכלל, ואתה מתעלם מבעיה קריטית בטיעון הזה: כשאתה מעשן סמים, אתה פוגע – אולי, ודאי לא במקרה של גראס – בעצמך. אתה לא פוגע באנשים אחרים. מי שפורץ למחשב של מישהו אחר כבר נכנס לקטגוריה אחרת לגמרי.

          אני מניח שלא היית מתייחס בסלחנות לזר רנדומלי שהיה נכנס מהרחוב לבית שלך, מחטט בחפצים שלך ואם היה נתפס, היה טוען שלא נעלת את הדלת כמו שצריך. למה אתה מתייחס בסלחנות למי שמרשה לעצמו יחס כזה לפרטיותם של אחרים, כשהוא מול צג מחשב?

          • למה לא

            ההאקרים המדוברים הינם האקרים שכל מה שהם עושים הוא לנסות לפרוץ לשרתים אחרים: הם לא מנסים לפגוע בפרטיות של אנשים אחרים, לא רוצים לגנוב, ולא רוצים להרוס – המטרה שלהם לא זדונית.

            יתר על כך גם אם הייתי היפותטית מחזיק במשרד במקום כלשהו, ולפתע הייתי מגלה בכניסה מכתב של מישהו שמודיע שהוא פרץ לי למשרד ל"צורך הספורט" (מבלי עיון בפרטים אישיים ופגיעה מכל סוג שהוא), ומתריע על נקודות התרופה של אבטחת המקום, אז גם במקרה זה הייתי מתייחס לעניין בסלחנות, ואף הייתי שמח על ייעוץ שכזה בחינם.

            • עדו

              "ההאקרים המדוברים הינם האקרים שכל מה שהם עושים הוא לנסות לפרוץ לשרתים אחרים: "
              מנין לך? כל הנקודה היא שצה"ל יודע שהם עשו דברים פליליים אבל לא יודע בדיוק מה ולא רוצה לדעת. באותה מידה אפשר להחליט שמגייסים למצ"ח אנשים עם עבר שכולל סמים (כי ככה הם מכירים יותר טוב את עולם הפשע) לא שואלים אם הם לקחו כמה שאכטות לשימוש עצמי או שסחרו באקסטזי בתיכון, העיקר שיש להם עבר ואת השאר לא רוצים לדעת. נראה לך הגיוני?

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                הליברלים כאן זה משהו, התקשרו מהמפלגה הרפובליקנית ביקשו את הדעות שלהם חזרה.

                האם לקיחת שאכטות היא אכן דרך יעילה להכרות עם עולם הפשע או שמה העובדה ששאכטות אסורות על פי החוק כופות חיכוך עם עולם הפשע על אזרחים שומרי חוק?

                אולי תנסה דוגמה אחרת, אולי כזו שמוציאה אותך פחות טקסני.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            מישהו פרץ לך פעם למחשב? למה אתה חושב שאתה מעניין מישהו? בבית שלך יש אולי טלויזיה לגנוב, אולי כסף, כרטיסי אשראי, תכשיטים, משהו בעל ערך אובייקטיבי.

            מה יש לאדם ממוצע במחשב? תמונות של התחת שלו? נו, זה בטח חומר מרתק וחשוב שלמענו שווה להשקיע ולפרוץ לך למחשב. אתה מזכיר לי את העניים שמוחים בתוקף נגד מיסים על עשירים בגלל זכויות קניין שאין להם ואף פעם לא יהיו להם.

            בכל מקרה כדי שהדיון לא ידרדר לדיון על "פרטיות" נפרק את הקשקוש הזה קודם, רק משום שזה בילבול נפוץ, פרטיות וחירות.

            פרטיות היא לא חירות. פרטיות היא כלי שמשמש אנשים נטולי חירות על מנת להסתיר את הדברים שהחברה מענישה עליהם.

            דוגמה,
            עד לא מזמן הומוסקסואליות הייתה עניין פרטי, ארון קראו לזה. מאז שהומוסקסואליות לא גוררת ענישה חברתית, ראה זה פלא, הארונות נשברו ונשברים כל יום. אם לא די בכך, הפרטיות נתפסת כמעט כסוג של אפליה, כך מרצה הומו וחובב תה כותב מאמר ב"הארץ" על ח"כ שיוצא לברים ידועים אבל מוסתר על ידי התקשורת מהציבור בשם ה"פרטיות", לעומת זאת את הרומן ההטרוסקסואלי של גדעון סער אף אחד לא טרח להשאיר פרטי.
            הפרטיות כאפליה.

            למה בעצם אתה מסתיר את התמונות של התחת שלך? למה בעצם אתה מסתיר את המאזן חשבון הבנק שלך? את השכר שלך? למה אתה מסתיר את התיק הרפואי שלך?
            טאבו, בושה וסטיגמה שלושת אבני הבניין של השעבוד.

            עכשיו תספר לי לאיזו קטגוריה נכנס מי ש"פרץ" לך למחשב.
            אגב, תנתק את עצמך מהאינטרנט, אף אחד לא "יפרוץ" לך.

            ליברלים פרוגרסיבים דה-מיקולו.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אני לא יודע איך קוראים לזכות הזו, אבל קשה לי לבוא בטענות לנער בן 15 שכל חטאו היה לחדור למערכת מחשב ואז להתנתק, בלי לשנות אף פריט מידע ובלי לקרוא שום דבר. אנחנו המבוגרים מבינים שא' כדי שיהיה אפשר לתפוס את הרעים צריך לאסור גם על זה וב' מדרון חלקלק וג' ביום רע גם מישהו רע יתחבר לאותה מערכת ויעשה משהו רע ואז יאשימו את הנער התמים, אבל ילדים בני 15 לא ידועים בכושר השיפוט שלהם. אז כן, אקט כזה הוא אינו חוקי, אבל קשה לי להאשים ילד שלא יחשוב על זה מראש, והוא בטח לא "פושע מועד".

        • אלכס ז.

          ילדים בני 15 הם לא מפגרים והם מבינים טוב מאוד את גבולות המותר האסור בחברה. זה שהם לא ידועים בכושר שיפוט שלהם היא תוצאה של חברה שמתייחסת בקלילות דעת לפשעים של נערים מתבגרים, שבסוף גדלים להיות פושעים מסוג זה או אחר.
          כך לדוגמה לא תראה הרבה נערים שמשחקים בלגנוב תכשיטים ואז להחזיר אותם לחנות או לנתק את מערכות האזעקה של החנות ולחבר אותן חזרה כי הם יודעים טוב מאוד שהחברה רואה בכך פשע חמור.

        • עדו

          אז אם צה"ל היה מברר ורואה שזה באמת כל מה שעשה אותו תיכוניסט ושאין מניעה לגייס אותו – ניחא. אבל צה"ל אומר שהוא לא רוצה לדעת מה בעצם קרה, הוא יודע שהבחור עשה עבירות מחשב, הוא לא שואל מעבר לזה ומגייס אותו. בואו נודה על האמת, לצבא אנשים כאלו מתאימים בול, בדיוק כמו שסאדיסט גזען מתאים ליחידות שנמצאות בשטחים.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            אפשר לפרט איזה יחידות? ולמה גזענים סדיסטים מתאימים להן? כמה אויר חם.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ושוב, תמורת הסיפוק הזול של לתקוף את צה"ל על משהו, גורביץ ימכור את כל הליברליזם שלו ברגע.

    גילוי נאות, אני מהנדס תוכנה מזה 20 שנה ועוסק באבטחת נתונים באופן מקצועי בעשור האחרון.

    כפי שהעירו לפני התפיסה הציבורית של האקרים נשענת בעיקר על הוליווד, תפיסה הרחוקה מהמציאות כמרחק רמבו משדה הקרב האמיתי.

    האקרים מגדירים את עצמם במרבית המקרים כלוחמי צדק וחירות. אנונימוס למשל, נושפי משרוקיות וחושפי מידע לוויקיליקס, עיתונאים וכדומה. מדובר בתרבות שלמה, עם פילוסופיה מאד מתוחכמת של חופש מידע, של מצויינות טכנולוגית, של תיעוב למסגרות בין אם אנושיות או ממוחשבות, תרבות של קוד פתוח, אנטי ממסדיות, של טינקרינג(איך אומרים בעברית?) ושל עשה זאת בעצמך.

    גם אם לא מסכימים עם הדרך או המטרות, להפוך את התרבות ההאקרית זה לעבריינות, מזכיר מאד את אלו התופסים את השמאל הישראלי רק מזווית הסירוב לשרת בצה"ל. אכן עבירה על החוק, אני בטוח שלגורביץ מלא האף טיעונים בעד סרבנות ונגד החוק במקרה הזה.

    הEFF למשל הינו ארגון שמייצג האקרים ותרבות האקרית כל הזמן, כנראה שמדובר בפשע מאורגן. אהרון שוורץ ז"ל היה האקר, עבר על החוק מספר פעמים והתאבד בשל רדיפה של מערכת ה"צדק", אולי גורביץ יספר לנו איך שוורץ הוא עבריין מועד, איש מסוכן ואלים, שסכנתו הייתה ברורה כבר בנעוריו וראוי היה שיכלא כבר אז. שכתב לענייני מחשבים אפשר היה לצפות לאופקים רחבים יותר בנושא.

    ישנם עבריינים טכנולוגיים(אני אפילו מתפרנס מלהקשות עליהם) הם בשולי תרבות ההאקרים כפי שעבריינים באופן כללי הם בשולי התרבות האינושית. כמובן שהנושא כולו מסוקר במדיה ההמונית רק כאשר האדם נושך כלב ולכן סובל מכל ההטיות הנלוות לסיקור מעוות, מבלוגר שמייצג תקשורת אלטרנטיבית אפשר לדרוש יותר.

    בעולם הנאור, האקרים, האקטיביסטים ותרבות האקרית הם בראש החץ של הליברליזם ותנועת חירות הפרט, אצל אנשי שמאל ישראלים כפי שהם משתקפים בפוסט ובתגובות רואים בהם פושעים ועבריינים. שמח בכתריאליבקה.

    • נתן

      שטויות.

      האקרים כבר מזמן הם לא ילדי חמודים שרוצים לאתגר את המערכת או לוחמי חופש שנושאים את נס החופש והליברליזים.

      בשנים האחרונות מדובר ב"פשע מאורגן" לכל דבר ועיניין. כנופיות מאורגנות שמשתמשות ב"האקרים" לצורכי גרימת נזק ליריבים פוליטיים או עיסקיים ובמיקרים רבים לצורכי סחיטה ואיומים.

      • הקשר בין הילדים בני ה-15 האלה לבין הפושעים המאורגנים הוא כמו בין הילד שמעשן באנג לבין קרטל מדיין.

        • עדו

          ועדיין לא היית שומע על יחידה שמגייסת לשורותיה אנשים עם עבר של סמים נכון?

          • דווקא כן. אם כי הייתי פחות מצפה לשמוע שהם מגוייסים דווקא מפני שצריכים את הנסיון שלהם בהחדרת חומרים מסוכנים וגרימת התמכרות לאוכלוסיה אזרחית.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אין לך מושג ירוק.
        עבריינות תמיד הייתה, תמיד תהיה, עבריינים משתמשים בכל כלי שזמין ואפשרי והאינטרנט היא כלי זמין ואפשרי.
        אין לה שום קשר לתרבות האקרית.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        טיעוני מחץ. לפעמים שאין משהו חכם להגיד אפשר גם לשתוק.

    • ygurvitz

      מה הקשר בין מתריעים בשער (whistleblowers) ובין האקרים? ברדלי מאנינג לא היה האקר. הוא העתיק מידע שהיתה לו גישה אליו והעלה אותו לוויקיליקס – ארגון שכל זמן שלא היה ממוקד בפולחן האישיות של החשוד באונס שעומד בראשו אכן היה ראוי לתמיכה.

      ואל תתחיל איתי עם אנונימוס. מדובר בקבוצה של טרוריסטים מקוונים שמפעילה בריונות כלפי כל מי שלא מוצא חן בעיניה (הדוגמא האחרונה – אשה שחשפה את זהותם של מטרידים מיניים בכנס מפתחי פייתון), ושהנשק המועדף עליה הוא התקפת DDoS, כלומר סתימת פיות. לגמרי במקרה, זה הנשק המועדף גם של הדיקטטורה הבלארוסית. אם אלה הליברלים שלך, אנחנו בבעיה.

      • א. לומר "DDOS לגמרי במקרה, זה הנשק המועדף גם של הדיקטטורה הבלארוסית" זה כמו לומר שרובה הוא, לא במקרה, גם הנשק המועדף על הצבא של אידי אמין. זה פחות או יותר נשק מועדף על כולם, כי הוא אפקטיבי.

        ב. כמו במקרה של ויקיליקס, יש הרבה נקודות השקה בין אידיאולוגית האקרים של "מידע צריך להיות חופשי" לבין מתריעים-בשער, והם משמשים זה לזה כגיבוי טכנולוגי והצדקה אידיאולוגית.

        ג. פולחן האישיות אינו קשור לכלום. לוחמי צדק לעתים קרובות נוטים לעורר סוג של פולחן אישיות סביב עצמם. זה לא כזה רע, נותן הון סימבולי ומוטיבציה להמשיך לפעול כנגד כל הסיכויים, וגם מגביר את הנראות הפומבית ומחזק את ההרתעה מפני פגיעה בהם. דוגמאות? ראלף ניידר, אליעד שרגא, יוסי גורביץ.

        • אלכס ז.

          אתה נטפל לזוטות.
          1.האם אתה טוען שאנונימוס אינם מייצגים את רוח הסקריפט קידס?
          2. האם אתה טוען שראשי אנונימוס ולולזסק (כן, יש להם מנהיגים) אינם מעורבים בפשע בסיסי ביותר, כגון גניבת זהויות, גניבת כספים ועוד?
          3. האם אתה טוען שהארגונים הללו לא מבצעים התקפות שפוגעות משמעותית במסחר, לא הורסות את חייהם של אנשים פשוטים (ע"ע ג'סי לאונהרדט)?

          כי אם התשובה שלך היא "לא" אז אתה מסכים עם הטיעון העיקרי של גורביץ ורק חולק על האסוציאציות שלו.

          • אני דיברתי על ויקיליקס ואתה עונה לי באנונימוס.

            וכן, לפעמים יש מקום גם לחלוק על האוסוציאציות של הכותב, במיוחד כשהן מתחפשות לטיעון.

        • ygurvitz

          יש לי כת אישיות? לא ידעתי. זה מטריד.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        נו, קרנף שמתעקש להתקרנף.

        אנונימוס היא ארגון טרור כפי ש"אנרכיסטים נגד הגדר" הם ארגון טרור, כלומר אנשים שעוברים על החוק באופן מודע וממוקד על מנת לקדם את משנתם הפוליטית, אם תצליח להראות לי את ההבדל בינהם אני מאד אשמח, רק להזכיר הדיון חרג מצה"ל ומתודולוגיות הגיוס שלו אז בלי להתחמק.

        יפה גם שהתעלמת מהדוגמה של סרבנות בה אתה תומך למיטב זכרוני, מדוע לפעמים מותר לעבור על החוק? האם יוסי גורביץ הוא המדד למתי מותר ובשם איזה אידיאולוגיה?

        יותר יפה שהתעלמת מאיש אחד מת בשם אהרון שוורץ. קדימה גורביץ, עמוד איתן מאחרי הקרן שבאפך, האם אהרון שוורץ טרוריסט מקוון? אם לא, תצטרך להסביר היטב מדוע לא.

        מתריעים בשער הם במרבית המקרים האקרים שגנבו את המידע ושחררו אותו לעתונות או לרשת, בראדלי מאנינג הוא לא האקר, אבל הוא ניסה להעביר את המידע לעתונות הממוסדת לפני שפנה לוויקיליקס, איכשהו רק האקרים העיזו לפרסם אתה הדברים וכאשר הם נרדפים עלי ידי החוק, קרנפים קוראים להם אנסים, למרות שמעולם לא עמדו לדין, חזקת החפות? זוטות.

        ואגב התקפת מניעת שירות מבוזרת, היופי והמוטיבציה של ההתקפה הספציפית הזו יושב במילה "מבוזרת". צריכים רבים שיצטרפו על מנת שההתקפה תהיה אפקטיבית. זו הפגנה, מפגן כח של הציבור, לפעמים צועקים מתחת לבית של ראש העיר ומפריעים גם לשכנים, לפעמים שוברים חלון של בנק והקרנפים צועקים "אלימות", "טרור".

        נו, דיה לחכימה ברמיזה עבה כמותן.

        • מודי תולשששש

          "אנשים שעוברים על החוק באופן מודע וממוקד על מנת לקדם את משנתם הפוליטית" – למשל, חמאס, באדר-מיינהוף ולח"י.

          העניין הוא שאנונימוס הוא ארגון עם כוח שמנצל את כוחו גם לדברים ממש לא לגיטימיים שלא ממש קשורים לאידיאולוגיה שלו, כמו השתקה של כל ביקורת עליהם.

    • ג'ו כלום

      ניטפוק:
      משחק הדמים הראשון דווקא מציג לחימת גרילה בצורה מאוד מאוד טובה. באופן כללי, משחק הדמים [זה "רמבו 1", לאלו מאיתנו שפחות מכירים] הוא סרט דרמה על פוסט-טראומה, והוא סרט חובה לכל אדם שאוהב קולנוע.

      הרמבו שאתה זוכר הוא רמבו מרמבו 3, שבו הוא עוזר למוג'הידין להרוג מליון וחצי סובייטים, והוא באופן כללי קצת מוזר ומביך. אה, ורמבו מהסדרה המצויירת.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        לסרט קראו "רמבו" רק מהפרק השני.

  • גיל ב'

    קצת מוזר לי לקרוא את כל הטיעונים כאן לאחר שבמקרה ענת קם הטיעונים היו הפוכים.

    • עדו

      לא הבנתי. האם מישהו גייס את ענת קם לגוף רשמי כל שהוא במדינה בגלל שידוע שהיא אוהבת לגנוב סודות ולהעביר לעיתונות?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        הודעה לעדו,
        הדיון חרג מצה"ל ושיטות הגיוס שלו, יוסי עבר להתקפה כללית על תרבות האקרית, על אנונימוס, על וויקיליקס ודומיהם.

        אנא עשה מאמץ והצטרף לדיון.

  • Pingback: telavivtimes: כל החדשות במקום אחד()