החברים של ג'ורג'

כבוד בין חמושים

בשבוע שעבר, תקפו כמה מחמושי חטיבת כפיר – חטיבת הכיבוש הייעודית של צה"ל – חמוש אחר מבני פלוגתם. הסיבה לכך, על פי עדותו של המותקף, היא שהוא נגע ב"מקל הפז"ם" שלהם. התקיפה אירעה על רקע מתיחות בין חמושים "צעירים" לחמושים "ותיקים", והחמוש המותקף עצמו אמר שאין לו יותר מדי טענות: הוא ידע שיחטוף מכות, וזה מקובל עליו, אבל "הם הגזימו."

החמוש המותקף אימץ את האתוס של תוקפיו: שיש לחמושים ותיקים זכויות יתר, כולל את הזכות המתיילדת לטוטם משלהם המכונה "מקל פז"ם." אחרי הכל, מכוחו של האתוס הזה – שמכונה "מסורת צה"לית" – יום אחד גם הוא יהיה "ותיק" וגם הוא יזכה להתעלל ב"צעירים."

סביר להניח שלא היינו שומעים על המנהג המשובב הזה אלמלא "הגזימו" התוקפים ואלמלא הגיע המותקף לבית החולים; זה משהו שמאד קשה לטייח. הקצינים הרלוונטיים מיהרו לומר שהם לא ידעו, לא שמעו, לא ראו שום דבר מכל זה ושהכל ייחקר. שמענו את המזמורים האלה כמה וכמה פעמים בעבר.

קשה להאשים את החמושים עצמם. הם עובדי כפיה שכל מה שהם רוצים הוא לא להיות שם, ועל כן הם יוצרים טקסי מעבר, כמו הזכות לגעת בסמל פאלי. גם קבלת ההגיון של המשך האלימות לאורך הדורות לא צריכה להפתיע אף אחד: זה אותו ההגיון עצמו שאנחנו מכירים מהתפיסה שגורסת "גיוס לכולם", אבל בשום פנים ואופן לא "פטור לכולם": דפקו אותי, ועל כן גם האחרים צריכים להדפק.

האחריות שייכת למי שמתיימר לה: הקצינים. כאן פועל הגיון מאד פשוט, שאומר שאם המ"פ לא יודע מה קורה בפלוגה שלו, אז הוא לא צריך להשאר בתפקידו; ואם הוא יודע מה קורה ומעלים עין, על אחת כמה וכמה שהוא לא צריך להשאר בתפקידו. האפשרות השניה היא הסבירה יותר: בצה"ל קצינים צומחים, בדרגות הנמוכות על כל פנים, מתוך היחידה. תדע כל אם עבריה, אם לא שמה לב עד עכשיו, שגורל ילדיה נתון בידי ליצנים שאינם ראויים לכך.

ומעל כל זה מרחפת שאלה אחת: אם כך מתנהגים חמושי כפיר אלה כלפי אלה, כשהם מחפים זה על זה כחברי כנופיה ותיקים – איך הם מתנהגים כלפי הפלסטינים, שדיכוים הוא המשימה הייעודית של החטיבה שלהם?

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם. כמו כן, עקב מעבר דירה הסבירות שיהיו עוד פוסטים השבוע נמוכה. ולא, לא במובן של אמ"ן.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • זה בערך מסכם את הכל:

    http://www.youtube.com/watch?v=zcyqqlZYapo&feature=related

    בהצלחה במעבר, זה הרבה טרטור.

  • אכן, אותו היגיון שעובר מדור לדור:
    צה"ל דופק את הפז"מניקים.
    הפז"מניקים דופקים את הצעירים.
    הצעירים דופקים את הערבים.
    ואנחנו מתרגשים מזה רק כשזה מגיע לכותרות למשך שתי דקות של תהילה ומיד חוזר לתהום הנשייה.
    וחוזר חלילה.

  • שלומי

    לא עובדי כפייה ולא נעליים, מי שרוצה לא לעשות צבא פשוט לא עושה צבא זה לא כזה קשה לשקר לקב"ן.

  • הקצינים אמנם גדלים בחטיבות ובגדודים שעליהם הם אח"כ מפקדים, אבל לא בפלוגות שבהן נהוגה ההפרדה בין צעירים לותיקים. מעט מאוד קצינים מגיעים מהפלוגות הותיקות, ולכן מעט מאוד קצינים מכירים את נושא ה'צעירות' לעומקו.

    • כמה 'עומק' יש לתופעה הזו? (או שהתכוונת לכמה רחבה התופעה?)
      אבל בכל אופן, אני חולק עליך. מספיק שקצין ייצא לקורס מפקדים במחזור השני בשביל להחשף (ורבים אכן עושים זאת. נראה לי שמופז, למשל, עונה לקטגוריה). אבל גם קצינים שיצאו לקורסי פיקוד במחזור הראשון חוזרים בין השאר כמפקדים של פלוגות ותיקות, ונחשפים לתופעה, רק לא מהצד של *הקורבנות* שלה, וזו בעצם טענתו של יוסי.

  • לפחות לא אנסו אותו.

  • אחד שקורא

    יוסי, הבעיה איתך שאתה עולה על מה שאף אחד לא רוצה לדעת. מי שרוצה לדעת למה האלימות חדרה לחברה הישראלית, יכול להסתכל על הצבא.
    והדבר העצוב הוא שאם עכשיו גרוע, המצב רק יילך ויחמיר.

    • עמית

      יש מצב שלא גדלת בארץ? האלימות הבריונית מתחילה בבתי הספר ומשם לצבא.

      • בבתי הספר (הצפון תל-אביביים) שהלכתי אליהם, האלימות הבריונית היתה על אש ממש קטנה. ואני הייתי אחד מהחנונים הכי גדולים, בשנות ה-90, לפני שזה היה קול.

  • אורן ההונגרי

    כל פעם שאני קורא על משהו כזה אני שמח שלא שירתתי בצה"ל. הספיק לי הקורס הקדם-צבאי כדי להבין במה מדובר. יש לי הרגשה שלו הייתי משרת, הייתי היום אדם אחר, והשינוי לא היה לטובה. השירות בצה"ל צריך להיות על בסיס התנדבותי עם משכורת אטרקטיבית. חשבו כמה כח אדם היה צה"ל חוסך אם לא היינו בשטחים…

  • חיליק

    ובינתיים, במקום אחר:
    http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1794651

    צריך לאיית "אפרטהייד"?

  • אורן

    היי

  • ygurvitz

    עקב התקפת טרולים, שכתבו תחת כמה שמות בדויים, בוצעה שורה של מחיקות. עמכם הסליחה.

  • rin

    ואני קורא את הפוסט ואת התגובות ואני חושב איזה שטויות. אלימות ובריונות, ושוב הויכוחים העתיקים האלה על צעירות בצבא, ושוב ההזדעזעות המגוחכת הזו מכל הסיפור. ונזכר שבתור צעיר בותיקה יושב באוהל צבאי ומתחלחל מכך שחושבים לבטל את הותיקות בעקבות סיפור שכזה, רק חמור יותר, ואיך כולם באוהל אומרים שהאנשים האלה בחוץ, האזרחים, לא יודעים כלום.
    הסיבות היו רבות – בזמנו, בתוך השירות, זה נראה הכרחי. זה היה הכרחי. זה היה האחזות בחיים.

    אני הייתי ותיק צעיר כשהשתמשתי לראשונה בזכות המוזרה הזו לטחון צעירות מישהו, להטיל עונש על אדם אחר רק בגלל שהוא הגיע לפלוגה קצת אחריך ועוד מהטיעון הכל כך מעצבן – הוא היה צעיר חצוף. הוא היה בן אדם שמנסה להשיג צדק במערכת שהצדק בה שונה. וכבר אז, טיפה אחרי, ידעתי שאני עושה את זה רק בגלל שאני לא מחבב אותו, בגלל שהוא מעצבן אותי, כנראה בגלל שהוא מחפש צדק שאני כבר נואשתי מלחפש.

    מי שרוצה לדעת למה האלימות חדרה לחברה הישראלית חי כנראה בסוג של בועה.
    והטיעון ההגיוני צ"הל דופק פז"מניקים דופקים צעירים דופקים ותיקים מאוד נחמד אבל לא כל כך קשור לתופעה וזה סוג של טפיחה עצמית על האגו. בוא נמשיך ונגיד משפטים כאלה שאנחנו מאמינים בהם, למרות שאין לזה קשר לנושא.
    ולחשוב שאין עומק לתופעה זה עמוק בערך כמו לחשוב שחתול, כשהוא מזדווג, למעשה אונס את החתולה.

    כיום, אני שונא את צה"ל.
    אבל יש הבדל בין לדבר על מדיניות של צה"ל, על דרכי פעולה כאלה או אחרות, על בולען הכסף הגדול שהוא הפך להיות. אבל כשאתה מדבר על נוהג פנימי, אתה בעצם מתייחס לנזק, או לחותם הפסיכולוגי שהגוף הזה משאיר על החברה שלנו. וזו השאלה שאמורה לרחף. לא פגיעה מקומית כזו או אחרת. אלא הפגיעה העמוקה יותר, שמכשירה אותנו יותר מכול לחיים במדינה הזו.
    פוסטים כאלה לא רק שלא מצליחים להגיע לנקודה, אלא אפילו מסיטים את המבט ממנה.

  • עדו

    Rin
    אני קורא את התגובה שלך ומנסה באמת להבין: מה לעזאזל הוא מנסה להגיד?

  • מדובר בתופעה רחבה.