יוסי שריד הפעיל היום את האינסטינקט הפאבלובי של השמאל וכינה את משה פייגלין "פאשיסט". חבל ששריד לא הקשיב לעצמו: הוא מצטט יפה את פייגלין מראיון שהעניק פייגלין לעדה אושפיז מ"הארץ" (בשמיני בדצמבר 1995), בו הוא מתמוגג על יתרונות הנאציזם: "הנאציזם קידם את גרמניה ממצב של שפל למצב פנטסטי מבחינה פיזית ואידיאולוגית… נוער האשפתות בלויי הסחבות נהפך למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי."

מדינת מחנות הריכוז היא "מצב פנטסטי מבחינה פיזית ואידיאולוגית". הפיהררפרינציפ השליט "משטר מופת". חוקי נירנברג הפכו ל"משפט תקין". סדר ציבורי, אכן, היה. היה לו גם תו מחיר מסוים.

לא, יוסי, לא. זה לא פאשיזם. כמו במרכז הרב, זה פולקיזם יהודי. או, במונח הנפוץ יותר, יודו-נאציזם. התיאוקרטיה, נוטה השמאל לשכוח, מסוכנת לא פחות מן הפאשיזם, ולרוב היא ערמומית ממנו.

*           *            *            *            *

"הארץ" מדווח שכבמטה קסם, נעלמו מהאתר של פייגלין יום אחרי בחירתו בפריימריז כל חומרי התעמולה הארסיים שלו. רק חורש רעות יטען שזו אינה תקלה זמנית, שכן פייגלין איש כבוד הוא, כידוע.

ובכן, הם לא עשו עבודה כל כך מוצלחת, ב"מנהיגות יהודית". כאן תוכלו למצוא קישור שעדיין עובד להצעת החוקה שלהם. אני, אישית, שמרתי עותק על הדיסק הקשיח שלי, כי אני חושד שהמסמך הזה צפוי להפוך דליל מאד בקרוב.

הוא מרתק. כותבו הוא אותה בהמה בדמות פרופסור, הלל וייס, שמגלם בצורה מושלמת את היודונאצי: שונא כל זר, ומקדיש שנאה מיוחדת להומוסקסואלים. אגב, הוא כתב אתמול מאמר הזוי במיוחד, שחגג את כניסת פייגלין לכנסת – קצת מוקדם מדי – תוך שהוא רואה בכך את נצחונם של "היהודים" על ה"ערב רב". מי שרוצה לראות איך מדברים האמוניים כשאין מורא עליהם, ייטיב אם יקרא.

ואם וייס הוא הכותב, הרי שאליצור סגל הוא העורך. מיהו אליצור סגל? ובכן, ראשית הוא "עורך אתר מנהיגות יהודית". אבל סגל הוא גם מחנך – או מחנך לשעבר – בישיבת "הרעיון היהודי", הפסאדה האינטלקטואלית של תנועת כ"ך. לאחרונה, אגב, הוא האשים את נתניהו בפקידת אנשי שמאל לליכוד כדי לבלום את פייגלין.

אז מה כתב וייס, ערך סגל ואישר פייגלין כחוקה המיועדת של ישראל? לשם מה קיימת ישראל? "מטרת המדינה היהודית…לקיים בה חיים לאומיים מלאים המתמקדים בקיום מצוות התורה ולימודה, בכינון מרכז החיים הלאומיים בירושלים השלמה, בהר הבית ובבית המקדש שיבנה בחסדי ה' בקרוב בימינו".

מהו מבנה המשטר שהוא רוצה? מלוכני, אלא מה. "נשיא, או מלך, הנבחרים על ידי העם, יעמדו בתפקידם כל עוד הם יכולים לכהן בו על פי מצב בריאותם, או כל עוד לא הוחלפו על ידי העם".

מה יהיה המשפט? רבני, כמובן. "בית הדין הגבוה – מוסד תורני עצמאי עליון לפסיקה תורנית ולחוות דעת בעניינים לאומיים, שאינו תלוי בדעת השלטון ונבחר על ידי תלמידי חכמים בשיטה שתקבע על ידי תלמידי חכמים, ללא מעורבות פוליטית וללא מפתח מפלגתי." (ההדגשות שלי – יצ"ג) ולבית הדין הזה סמכויות רחבות: "כל חוק מדינה שיש בו, לדעת בית הדין הגבוה, סתירה מהותית לחוקי ההלכה, אינו תקף ויש לתקנו או לבטלו".

החגיגה האמיתית מגיעה כשמגיעים לזכויותיהם – או, ליותר דיוק, העדר זכויותיהם – של לא-יהודים. "יחול איסור קיומן של מפלגות ערביות", אבל אין מה לחשש – "בלי לבטל בכך את חופש ההתאגדות לכל מטרה שאינה מפלגה ולמטרות שאינן עוינות את מדינת היהודים". לערבים, כמובן, "מיועד המרחב שהוריש להם הקב"ה מחוץ לארץ ישראל, ככתוב בתורה. יש לנהוג בבני ישמעאל מנהג של אחווה, כל עוד אינם צרים לישראל ואינם תובעים זכויות לאומיות, קרקעיות ופוליטיות בארץ ישראל, שיש להן משמעות ריבונית ובטחונית". (ההדגשות שלי – יצ"ג).

פייגלין, סגל ווייס מוכנים בטובם להקים פרלמנט-צעצוע ערבי, אבל כדי שלא יהיו אי הבנות, נכתב ש"פרלמנט הערבי (עילגות במקור – יצ"ג) שיגלה איבה ועוינות בסיסית לישראל יפוזר".

יש עוד הרבה, הרבה מאד. בין השאר, דורש פייגלין שישראל תיערך לבניית המקדש, שצה"ל ישנה את שמו ל"צבא ישראל", שיבוטל ערך "טוהר הנשק" בצה"ל, ש"לימוד תורה של מתמידים יוכר, בזמן שלום, כערך השקול לשירות צבאי". כאמור, זה מסמך מעניין ביותר ומאלף ביותר. חובה לקרוא אותו; הוא ה"מיין קאמפף" של הפייגלינים.

*           *            *            *            *

קל לזלזל בפייגלין. אחרי הכל, הוא הצליח במאמץ רב להגיע רק למקום ה-20 ברשימת הליכוד. אבל ראוי לזכור שהוא עובד על זה הרבה מאד זמן, יותר מעשור, ועד כה לא הצליח. והנה, השבוע בחרה המפלגה שיוצרה אמר בשעתו ש"כאשר ראש הממשלה יהיה יהודי, סגנו יהיה ערבי, וכאשר יהיה ערבי, סגנו יהיה יהודי" כחבר בולט בשורותיה אדם שלא עושה מאמצים ניכרים להסוות את העובדה שמקומו בכ"ך הרבה יותר מאשר בליכוד. ורצוי להזכיר שהוא הגיע למקום ה-20 למרות כל המאמצים שהפעיל נגדו יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. אלמלא רשימות החיסול שהפיץ נתניהו, סביר שפייגלין היה מתברג במקום גבוה הרבה יותר. אבל הוא מרוצה, פייגלין, והוא יודע למה.

כי העובדה שאדם כזה הצליח לצבור כוח ניכר במפלגת השלטון – 7,000 קולות קבועים במרכז, קולות של סוסים טרוייאניים נאמנים שברובם אינם מצביעים לליכוד – היא הבקעת חומה. פייגלין הוא המועמד ממנצ'וריה. השבוע הוא השלים חלק ניכר ממסעו אל הכוח, ממסעו להפיכת ישראל ליהודה, מהמסע אל התהילה האלוהית שהוא מתכנן לאלה מאיתנו שלא יתנגדו לו – שיסתיים, יש לקוות, מהר יותר מתריסר השנים של הרייך השלישי שהוא כל כך מעריץ.

(יוסי גורביץ)