יוסי: "שדיני "אשת יפת תואר" מתחילים באונס של השבויה ושכל התהליכים של המתנת חודש מגיעים אחר כך"

רק לפי דעתם של חלק מפוסקי ההלכה. זה מוזכר בסוף תגובתי לפוסט הקודם, המובאת שוב להלן לנוחות הקוראים:

טוב, אם כבר פונים אל העיט הגדול, ההגינות מחייבת לצטט גם כמה מגבלות שהוא מטיל על יישום הדין של אשת יפת תואר.

הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה ד:
"וחשקת בה" (דברים כא,יא), אף על פי שאינה יפה. "בה"–ולא בחברתה, שלא יבעול שתיים. "ולקחת לך לאישה" (שם)–שלא ייקח שתיים, יבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו. ומניין שלא ילחצנה במלחמה–שנאמר "והבאתה" (דברים כא,יב), יכניסנה למקום פנוי ואחר כך יבעול.

עכשיו, דרך אחת להתייחס לזה היא לומר שעם כל הכבוד למגבלות, גם אונס חד-פעמי של אישה אחת בעת מלחמה היא דבר נורא (מה שנכון לכשעצמו).
דרך נוספת היא לומר שהטלת מגבלות מן הסוג הזה, או שאינה ישימה בכלל, או שהיא ישימה תוך פיקוח הדוק שקיומו בעת מלחמה היא משימה לוגיסטית מורכבת למדי (מה שנכון גם הוא).

עכשיו, אם מניחים שהלכות המלכים לרמב"ם היו ידועות לשואל לא לפחות משהן ידועות לרב קרים עצמו (נדמה לי שזוהי פחות או יותר ההנחה של יוסי), חוסר ההתייחסות של קרים למגבלות יכול להעיד על אחד משני דברים:
א) קרים מוכן להתיר למעשה בעילה של אשת יפת תואר בלי להתחשב במגבלות שנקבעו בהלכה;
ב) תשובתו של קרים אינה נוגעת להתנהגות מעשית בשעת מלחמה אלא מהווה לכשעצמה סוג של תאודיציאה – כלומר, ניסיון להסביר מדוע התירה התורה, בנסיבות מסוימות, דבר נורא כאונס.

תאורטית, אי-אפשר לפסול לחלוטין את אפשרות א'. אבל מספיקה היכרות מינימלית עם העולם הרבני כדי להסיק שסבירותה של האפשרות הזאת היא נמוכה למדי – מה שמותיר אותנו עם אפשרות ב'.
האם התאודיציאה המקורית של הרב קרים היא מוצלחת או לא, אפשר להתווכח. אבל זה כבר השלב הבא בדיון.
וזה עוד בלי שהזכרנו דעות אחרות בהלכה, הדורשות שאפילו הביאה הראשונה על אשת יפת תואר תיעשה אחרי שזו הובאה לביתו של החייל היהודי, בכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, וכו' (תוספות לתלמוד הבבלי, מסכת קדושין, דף כ"ב עמוד א, דיבור המתחיל "שלא ילחצנה במלחמה", ושם מקורות קודמים).

אני חושב שאתה קצת מגזים. הוא רב ומכיר את ההלכה. לפני 9 שנים בחור אנונימי שאל אותו שאלה והוא ענה לפי רוח ההלכה והוא לא היה בתפקיד צבאי כל שהוא. הרבנות הצבאית ודובר צה"ל כבר אמרו לך שדבריו אז לא תקפים מבחנית צבאית. אשת יפה תואר אכן מדבר על אנוס הבנו את זה וזו לא דעתו האישית של הרב זה הטקסט המקורי והוא הסביר אותו ולא יותר מזה, הוא לא קרא לאנוס את כל האסירות במחנה עופר. אתה צרכיך לדעת מתי להפסיק יוסי.

טוב, במקום לענות לכולם אחד אחד אני אגיד משהו כללי.
מה זאת ה'יהדות' הזאת שכולם מדברים עליה?
לא ברצינות, כשאני תוקף את חב"ד מסבירים לי שחב"ד הם לא יהדות ושביהדות לא סוגדים לאדם שמת וקוראים לו משיח, כשאני מדבר על החרדים אז הם לא מייצגים כלום אבל הדתיים לאומיים – הם הרי משרתים בצה"ל וזה מוכיח ש… ואז כשיש ברוך גולדשטיין או יגאל עמיר אז מסבירים לי שהם לא מייצגים כי הנה יש הלכה שדווקא אוסרת (והחרדים מאד מקפידים עליה)וכן הלאה.
במשך אלפיים שנה אסור היה לעלות לארץ ולהקים מדינה. ברגע שהחילונים ימ"ש החציפו פנים והתחילו לעשות בדיוק את זה פתאום מסתר ששלושת השבועות (לא לעלות בחומה, לא לדחוק את הקץ ולא למרוד בגויים) הן לא באמת הלכה ולא באמת מחייבות (סתם חיו יהודים לאורן במשך כל הזמן הזה). כשרוצים אז אסור למסור שטחים לערבים וזה ממש חילול השם.
אז בואו נגיד את האמת – הדתיים יעשו מה שבא להם ומה שנוח להם. אם יתחשק להם לאנוס ערביות בזמן מלחמה הם ימצאו את ההיתר לזה, אם מתחשק להם לא לשרת בצה"ל הם יוכיחו לי שזה חילול השם לשרת בצבא הציוני המשוקץ, אם צריך אין להם בעיה לחיות על הכסף של החילונים הריקים ואם אפשר אז הם לא יתנו לי להתחתן כרצוני למרות שברור שלא יתחתנו איתי.
יש רק דבר אחד ברור ביהדות – אסור לאכול חזיר. כל השאר – איך שנוח.