האם אייל קרים הוא שוטה או רשע?
הפוסט שעסק ברב הקולונל אייל קרים ובהצדקת האונס שלו עורר שורה של תגובות נדהמות או נזעמות, במיוחד בתרגומו לאנגלית, ומכמה סיבות. ראשית, רוב היהודים היום – בישראל ובעולם – לא מכירים את הטקסטים היהודיים. יש לכך כמה סיבות: קודם כל, הם כתובים בשפה ארכאית ובלתי קריאה, ומצריכים שליטה בעברית עתיקה, בארמית, ובשליטה ניכרת בתנ"ך שתאפשר לזהות במהירות ציטוטים שהיו מובנים מאליהם לכותבים אבל לא לקורא המודרני. היו לכך כמה סיבות היסטוריות: כמו אנשי הכנסיה, הרבנים לא רצו שהטקסטים שלהם יהיו זמינים לכל אדם. שליטה בז'רגון היא גם שליטה בכוח מסוים. מעבר לכך, חלק מהטקסטים היו בעייתיים בלשון המעטה.
היהדות מעולם לא עברה חילון ראוי, כלומר כתבי הקודש וכתבי אבות הכנסיה שלה לא הוקעו ללעג לעין כל, כפי שקרה במערב אירופה. הטקסטים האלה נכתבו, בחלקם הגדול, בתקופה ברברית ועל ידי אנשים נבערים, שניזונו משנאת המין האנושי שהיא אנדמית ליהדות. כתוצאה מכך, חלק מהטקסטים האלה מכילים מפלצות של ממש, ואף אחד לא רוצה להאמין שהטקסטים שהם חלק מהאוצר התרבותי שלו הם זוועות חיות.
מקרה "אשת יפת תואר" הוא דוגמא בולטת. חלק ניכר מהקוראים באנגלית סירבו להאמין שהשאלה שהופנתה לקרים עסקה באונס ממש (בשאילתה – הנה היא כאן שוב – מופיעה המילה "אונס", על הטיותיה, ארבע פעמים); הם העדיפו לחשוב, או להעמיד פנים, שאני הכנסתי את המילה לדיון. קרים, בהיותו רב, נמנע מלהשתמש במילה; הוא העדיף את "התחברות אל גויה." אבל המילה היתה שם מלכתחילה, והיא לא הוכנסה על ידי.
רבים מן המגיבים מיהרו להציג את התיאודיציאה האורתודוקסית הקלאסית: לא מדובר באונס, הם אמרו, אלא בלקיחת השבויה אל ביתו של הלוחם, ובכלל מדובר בהלכה הומניסטית לזמנה. נניח, לצורך הדיון, שביחס לתקופת הברזל זו הלכה הומניסטית; אבל השאלה התייחסה לחיילי צה"ל, בימינו אלה. לא ללוחמים בתחילת האלף הראשון לפנה"ס.
אבל התיאודוציאה הרבנית הצליחה, וגם מי שמכיר את מצוות "אשת יפת תואר" מכיר אותה בגרסה מרוככת וחסרת קשר למציאות ההלכתית. הבה נפנה אל העיט הגדול, הרמב"ם: "וכן בועל אשה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה וילך לו – אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית בשביה אשת יפת תואר…", ואסור לבעול אותה ביאה שניה, עד שיישאנה." ההדגשות שלי. כלומר, יש לנו אונס ראשון – אי אפשר לדבר כאן על הסכמה – אבל לפני שיהיה אונס שני, חייב לחלוף זמן. הרמב"ם קובע עוד שם ש"הכוהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה, שלא דיברה תורה אלא כנגד היצר; אבל אינו יכול לישא אותה אחר כן, לפי שהיא גיורת." ההדגשה שלי. כלומר, לכהן מותר לאנוס שבויות, אבל אסור לו לשאת אותן, כי הוא אמור להיות טהור לעבודת יהוה. האונס איננו מטמא; נשיאת הגרה דווקא כן, שהרי ידוע שכל הנשים הנוכריות הנן זונות.
הפרק כולו ראוי לקריאה, במיוחד סעיף יא': "יפת תואר שלא רצת[ה] להניח עבודה זרה לאחר השנים עשר חודש, הורגין אותה." חשוב לציין שהשואל שכתב לקרים מכיר היטב את ההלכה הזו, ומתייחס אליה במפורש: "אם כן, אונס במלחמה נחשב דבר מזעזע. איך, אם כן נאמר לי ע"י רב, שאישה יפת תואר מותר, לפי חלק מן הפוסקים, גם לפני כל התהליך המתואר בתורה? זאת אומרת, יכנע ליצרו וישכב עימה, ורק אחר כך יקח אותה לביתו וכו'?"
אלו דברים שהם בלתי ניתנים לתפיסה היום, ועל כן אנשים הגונים מתייסרים בהם או מנסים להדחיק אותם. הלכה מפלצתית אחרת של העיט הגדול פוסקת ש"אבל ישראל שבא על הגויה–בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד–כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה." הדגשה שלי. כשציטטתי את פסק ההלכה מהפך הקרביים הזה ב-972, אנשים סירבו להאמין שהוא אמיתי. הם טענו שהמצאתי אותו או שסירסתי את הטקסט. מישהי אפילו השקיעה המון אנרגיה בטענה שהמילה "בא" מתייחסת ליחסי מין אנאליים ושזו אשמת הילדה בדרך כלשהי. הציטוט מגיע מספר הלכות איסורי ביאה של הרמב"ם; שאלתי אותה בלגלוג אם היא חושבת שהרמב"ם הקדיש ספר שלם למין אנאלי. והרמב"ם הוא רק חלק מהבעיה: הבעיה האמיתית נמצאת בתלמוד, שמלא בכל כך הרבה דברי תועבה, שכאשר מתרגמים בימים אלה את התלמוד לערבית, מומחים מתלוננים שמדובר ב"חלק מהתפשטות האנטישמיות בעולם הערבי."
אז יש את האנשים שדעתם איננה עומדת בזוועה, והם מתחמקים מפניה. אלה האנשים הישרים ביחס. הם לא עומדים בדיסוננס הקוגניטיבי, ומנסים להדחיק אותו. ישנם, מצד שני, השקרנים. ובקרב אלה רב חלקם של חובשי הכיפות. אחרי הכל, הם צריכים להגן על עצמם.
אמש קיבלתי טלפון מאדם שטען שהוא איש הרבנות הצבאית שרצה לשלוח לי טקסט, שלדבריו נכתב מטעמו של אל"מ קרים. קיבלתי את הטקסט, קראתי אותו, ומאחר ולא היתה לי אפשרות לדעת מי כתב אותו, עניתי לו הבוקר שאני מוכן לפרסם את הטקסט – אם הוא יופיע רשמית, און רקורד, מטעם קרים או לשכתו. זמן קצר לאחר מכן התקשר אדם שהציג את עצמו כבכיר בלשכה של קרים, ואמרתי לו שיש להם את המייל שלי ושאם הם מוכנים לשלוח את הטקסט כשהוא חתום ע"י קרים וסימן מזהה רשמי כלשהו של הרבנות הצבאית, אפרסם אותו.
כשעתיים לאחר מכן, ואני עייף ויגע ולא ירא אלוהים, עדכן אותי תומר פרסיקו על הטקסט הזה שפורסם באתר "כיפה", האתר שבו פורסמה השאילתה המקורית. "גורמים ברבנים הצבאית" מצטטים שם, תחת כותרת עוינת כמתבקש, חלק ניכר מהטקסט שהם שלחו לי. כנראה שהבינו שאצלי הוא לא יתפרסם בלי שהרב קרים יצטרך להביך את עצמו ולחזור בו פומבית ממה שכתב, אז הם הלכו לאכסניה נוחה יותר.
הם מסלפים את הדברים פעמיים. ראשית, הם טוענים – זה כנראה הקו הלא-רשמי של הרבנות הצבאית – שהדברים על אונס הוצאו מהקשרם. בפעם המי יודע כמה, לא. השאלה שנשאלה היתה ספציפית על אונס, וקרים סיפק לה תשובה חיובית. עכשיו, קרים רשאי לבחור אם הוא אוויל משריש שלא הבין מה הוא קורא, או שהוא רשע ופחדן, שכמנהגם של רבנים אומר את מה שהוא חושב במילים מעורפלות מספיק כדי שהוא יוכל להתחמק מהן אחר כך, ומשאיר את תלמידיו לשאת בתוצאות. צריך לתהות, באותה ההזדמנות, על ההחלטה של אתר כיפה לפרסם את הדברים, כשבקישור שהם עצמם מספקים בתחילת הפוסט נמצאת ההפרכה של הדברים.
הסילוף השני הוא ש"כל מי שלמד יותר מחמש דקות את עניין 'אשת יפת תואר' מבין שאין קשר בין הדברים שנכתבו על ידי הבלוגר ובין דעת ההלכה או דעת הרב." כפי שצוין כאן קודם לכן, יסוד דין 'אשת יפת תואר' הוא באונס בעת מלחמה, שרק לאחריו נלקחת האשה לביתו. אלה התנאים שאליהם מתייחס קרים כשהוא אומר "בתנאים שהוא הותר." העניינים אינם מסובכים, הם פשוטים, וכל מי שיש לו רבע שעה – באמת שאין צורך ביותר מכך, זו לא מדע טילים – יכול להבין אותם. הנחת היסוד של קרים ואנשיו היא שהחילונים הם טיפשים, שאפשר לסבן בקלות בטענה שהם חסרים את ההבנה הנדרשת. הם משתמשים בשטיק הזה – שקר אוטומטי על אמונותיהם, טענה שהן לא מובנות – למרות שהוא נכשל פעם אחר פעם בעבר. אם קרים רוצה לומר לנו שהוא לא מכיר את ההלכה ברמב"ם, אף שזו צוטטה על ידי השואל, הוא רשאי לעשות זאת – ונתייחס להצהרה הזו בלעג הנדרש לה כשהיא מגיעה מפיו של ראש מדור הלכה ברבנות הצבאית.
עדכון. תוך כדי כתיבת הפוסט, הגיעה התגובה הבאה מדובר צה"ל, שמייצגת כנראה את עמדת הרבנות הצבאית: "הדברים אשר נכתבו באתר "כיפה" הוצאו מהקשרם מבלי שהובנו או מבלי שנלמד דין אשת יפת תואר בצורה ברורה. יודגש כי עמדת רמ"ח הרבנות שוללת אונס בכלל ובשדה הקרב בפרט. אי לכך, שאר שאלותייך הנוגעות לרב קרים, אינן רלוונטיות." אני חושב שראוי להתייחס אליהם לאור מה שנכתב בפוסט.
ועוד דבר אחד: בבתי הכלא הישראליים מוחזקים כיום כ-320 עצירים מנהליים, ולאחרונה פתחו 34 מהם בשביתת רעב. הנאא שלבי, ממשוחררות עסקת שליט שנעצרה לאחר מכן במעצר מנהלי, נכנסת ליום ה-43 של שביתת הרעב שלה, ורופאים לזכויות אדם מזהירים כי היא נמצאת בסכנת חיים ממשית. שני אסירים אחרים, ת'איר חלאחלה ובלאל דיאב, שובתים רעב מזה 30 ימים. הם הועברו לבתי חולים עקב מצבם הרפואי. עצירים מנהליים מוחזקים ללא משפט ומבלי שיותר להם לדעת במה הם חשודים או מואשמים.
הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ביניהן תרומה גדולה במיוחד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
הערה מנהלתית ב': המגזין טיים אאוט בחר בי כאחד מ-50 האנשים המשפיעים בתרבות הדיגיטלית הישראלית, מספר 48 אם לדייק. אפשר לראות שם (עמ' 50) גם ראיון קצר.
(יוסי גורביץ)
אחרית הימים כבר כאן. אתר "כיפה" שם קישור לאתר שלך, ועוד לפוסט הרלוונטי. אז אני לא יודעת לגבי קרים (סתם, אני יודעת הוא גם שוטה וגם רשע) אבל עורכי הכתבה המקוונת הם בטוח לא חכמים גדולים.
גם לשים את התוסף שמציג אחת התגובות בפייסבוק, שם יש להם הרבה פחות שליטה על התוכן – גם לא חכם, בנסיבות.
את התגובות הקשורות בפייסבוק הם מסננים ומשאירים רק חלק. כתבתי שם בתגובה שתי תגובות. אחת שעונה לאדם שאמר שהוא מכיר את הרב ואין סיכוי שהוא הבין את השאלה כשאלה על אונס ובה טענתי שאם הרב יכול לפספס שאלה כל כך ברורה מקומו לא בפרשנות. ואחת שענתה לטענה שהיהדות הייתה הומנית לזמנה בה אמרתי שאולי בעבר, אבל כיום עם עליית ההומניזם היא ממש לא מתקדמת. אף אחת מהתגובות לא הייתה פרובקטיבית או קללה קללות או שפה קשה, בכל זאת מחקו.
אני מקווה שלגמרי לא הבנתי אתכם, כי לא ברור לי הזלזול במי ששם לינק למקור ולתגובות למרות שקיים בהם מידע ודעות שאולי אינו שותף להם.
אתם קוראים לזה "לא חכם". אני קורא לזה "כנות אינטלקטואלית". תנסו פעם, מי יודע.
ככה זה שלוקחים טקסטים שנכתוב בימי הבניים ומתייחסים אליהם דרך תודעה של המאה ה21, שום דבר טוב לא יצא מזה, גם לא שום תובנה ראויה, סתם אנכרוניזם טריוויאלי.
רק להזכיר שבימי העיט הגדול, עבדות הייתה חוקית ונפוצה, רצח עם היה פרקטיקה מקובלת בעת לחימה, גירושים המוניים של אוכלוסיה היו עניין שלא גרר מחאות בינלאומיות ונשים היו מעט יותר מרכוש.
אני פשוט לא מצליח להבין את הנבירה הביזארית הזה, מה יש לך להתעסק עם הלכות מתקופת הברזל, מימי הבניים, מעידן הדלי. זה לא יותר טוב מכל שטות אחרת שיש בכל תרבות שקיימת מספיק זמן, אני בטוח שאם היית עושה איסוף ביקורתי מהקוראן, או מהברית החדשה היה מניב סחורה דומה. אלא שזה פשוט מגוחך לעשות את זה, מה הלאה? בוא נשפוט את התנהגותו של הטיטאן כרונוס שבלע את ילדיו, או את הקרתגואים שבנו לכבודו את התופת.
או בקיצור, שני פוסטים שאתה חופר על השטות הזאת, שמסוגה אפשר לשמוע בפסקי הלכה של עובדיה יוסף ביום טוב, של השיח קרדאווי ביום רע או האפיפיור שהוא נזכר בסקס.
יותר בקיצור, זה חוכמה קטנה מאד לצחוק על דתיים.
האם אתה רומז פה שדתיים הם באופן אינהרנטי בדיחה?
לקחת את זה קצת רחוק חביבי. (וגם על הדרך התעלמת מכך שיוסי מתעסק בפסיקה יחסית עדכנית של רב שכעת משרת כפוסק צבאי אבל עזוב שטויות)
דתיים הם לא בדיחה, אבל זה קל מדי לקחת את סיפור הבריאה למשל ולנקנק באופן יסודי את מי שמאמין בו ברצינות. לא חכמה ולא חכם.
הפסיקה של הרב היא אוילית בדיוק כמו כל פסיקה של כל איש דת שמתסתמך על טקסטים בני אלפי שנים שנוסחו בעידנים אחרים כדי להתמודד עם בעיות מודרניות וזה באמת אינהרטי לדת, כל דת – יהדות, איסלאם, נצרות [בחר את הדת הרלוונטית לך].
אפשר לדבר ברצינות על הצורך במוסד כמו רבנות צבאית, אני לא בטוח שהגכחה של פסיקות היא הדרך. אבל זה הבלוג של גורביץ, הוא יעשה בו מה שהוא רוצה.
אני חושב שאתה מפספס את הפואנטה. אם זה היה פוסט שעוסק רק בתורה וברמב"ם אז אכן זה היה פחות רלוונטי. הוא גם לא היה מאוד רלוונטי אם הוא היה עוסק שאיזה רבי חרדי שלא מעניין אף אחד.
מה שמיוחד כאן היא שיש אל"מ בצה"ל שאומר לבחור צעיר שפונה אליו שככה יש לנהוג. לא שככה נהגו לפני 1,000 שנה. לא שככה נהגו בימי התנ"ך. הבחור שואל אותו על צה"ל בימינו ומקבל את התשובה הזאת.
לא ממש, מה שיש פה זה מישהו שנשאל שאלה לפני כעשור בהיותו אזרח ואדם פרטי וענה ככזה מהרהורי ליבו וכעת נצלב (לפחות כאן) על התשובה הזאת כאילו ניתנה כשהוא פעיל קצין בצה"ל והתשובה ההלכתית שנתן היא פקודת מטכ"ל. כמה רלוונטיות יש באמת לשאלה האם חייל צריך לשאת אשה זרה אחרי האונס שלה בשדה הקרב? קשקוש מוחלט.
הבחור שאל שאלה הלכתית. באותה מידה יכל לשאול אותו אדם האם ההלכה מתירה הטלת פצצה גרעינית על מדינת אוייב, יתכן והרב היה עונה שההלכה מתירה או אפילו מחייבת את השמדת האויב על נשיו וטפיו בסיטואציות מסויימות, או אז גורביץ היה צולב אותו על כך שהרב טוען שהלכתית חובה עלינו להשתמש בנשק גרעיני ומצקצק על כך שאוי לנו ואבוי לנו אם אדם דתי ישב ליד הכפתור. יש לזה שם לתרגיל הזה, "לך תוכיח שאין לך אחות".
אלא שגם חילונים גמורים חושבים שזה לגיטימי להפציץ את איראן בנשק גרעיני וכנראה להרוג מאות אלפים. פעולה שמעשית חמורה שבעתיים מהדילמה ההלכתית הכרוכה בהלכות אשה יפה. שלא לדבר על כך שהיא רלוונטית יותר. גם חילונים גמורים תוהים בשאלות של מוסר בעת לחימה, גם חילונים גמורים אונסים, גם חילונים גמורים רוצחים. ההטפלות להלכה היא לא יותר מעצלנות אינטלקטואלית.
העצלנות היא לא רק של הכותב, שאון הצקצוק בתגובות למאמר גם באנגלית וגם בעברית, מחריש את האוזן ומצנן את הלב. אולי באמת כדאי שאנשים ילכו לקרוא קצת את ההלכה, יהיה להם חומר לצקצק על שלשונם תדבק לחיכם.
אתה רוצה לשחק את המשחק?
נראה לך שקצין חילוני קיבוצניק במיל, שהיה אומר משהו שמתפרש כתמיכה באונס ואחר כך היה מוחזר לצבא היה יוצא בבלוג הזה אחרת מאשר קרים?
אני חושב שהיו כמה קיבוצניקים שעשו מעט יותר מלהגיד דברים שפלים ושירתו כרמטכל"ים.
האם מה שקרים אמר מתפרש לך כתמיכה באונס?
"ה קל מדי לקחת את סיפור הבריאה למשל ולנקנק באופן יסודי את מי שמאמין בו ברצינות". נכון ולהתחמק מכך שיש ציבור ענקי במדינה שמאמין בסיפור הבריאה כפי שהוא זו עצימת עיניים.
היו פעם אידיוטים שהאמינו במכשפות וראינו לאן זה הוביל. אם יקומו אנשים ויתחילו לצטט הלכות לשריפת מכשפות השאלה לא תהיה עד כמה אמונתם מגוחכת אלא מה הסיכוי לכך שיום אחד תישרף פה אישה שהואשמה בכישוף ומה ההשפעה שיש אנשים כאלו על החברה שלנו כאן והיום
+1
השטות הזו ודומות לה מזינות את יחסם של רבים-רבים בציבור הישראלי לפלסטינים, לגויים בכלל, ועתה גם לשמאלנים (ערב-רב", ההברקה של העשור האחרון. ימי הביניים זה כאן עכשיו).
היהדות היא דת שיש בה הרבה גזענות, והרבה אנשים היום שמחיים ומקדשים ומנופפים בה.
הרי זה הדתי ששלח את השאלה שמייחס לטקסטים האלה משמעות של מדריך לחיים נכונים, לא יוסי.
ויש עוד הרבה מאיפה שהוא הגיע.
והרב שענה לו, שוב לא בהקשר היסטורי אלא הקשר של יישום, נמצא בעמדה מאוד מרכזית במדינה שאנחנו חיים בה.
ולכן זה מסוכן.
אם כך חובה על בתי הספר המסכימים להרצאות נכי צה”ל שיארחו נכי מין למיניהם. ההיתר לאונס יעלה את המוטיבציה לשרות אצל בעלי רוח לחימה ועוד לפני זה את המוטיבציה להקשיב לדברי חכמים יאיר אורם.
תגיד, לא יכולת לשים תמונה פחות מפחידה?
מה פירוש תיאודיציאה ?
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%94
יש בעיה עקרונית עם דיונים הלכתיים בין חילוני לדתי בכלל, ובין דתי לשעבר לבין רב בפרט. לצד הדתי יש ג'וקר ביד בדמות "אתה לא מבין מה כתוב" (כן, אני יודע, זו אשליה, וכל מי שרוצה יכול בקלות להבין) ומרגע שהקלף הזה נשלף כל הקהל מתחיל לשיר מזמורי תהילים והויכוח נגמר. דווקא בגלל הרקע שלך, יוסי, אתה חשוד מראש שאתה מנסה לסלף את ההלכה (על מנת להצדיק את הבחירה ה"בלתי הגיונית" שלך לעזוב את חיקה החמים של השכינה), והקלף הזה חזק במיוחד נגדך. הקהל עצל, ואחוז הקוראים שבאמת יטרחו לפתוח משנה תורה (שלא לומר תלמוד) ולנסות להבין במה באמת מדובר בטל בשישים בריבוע.
אני לא חושב שיש לזה פתרון. עד שתכניות הלימוד בבי"ס יסודי לא יכללו קריאה ביקורתית (של כל טקסט) כמקצוע חובה, עם דוגמאות מהכתובים, המונופול על פירוש הדת ישאר איפה שהוא נמצא היום. הלוואי ואני טועה.
נכון והנימוק הזה גם תופס לגבי כל כת איזוטרית וכן לגבי הנצרות והאיסלאם.
ואכן יש אנשים שבאמת מדברים שטויות בנוגע ליהדות ושמעתי לא מעט דתיים מדברים הבלים על הנצרות.
אבל.. כשיש פסוק כתוב אז להגיד 'אתה לא מבין' שקול ל'אתה אנאלפבית או טיפש'. שנינו קוראים את מה שכתוב אז איך אני לא מבין ואתה כן?
בשביל שזה יהיה נכון אני צריך להיות לא בור אלא טיפש מזה שכן מבין.
אחת הסיבות שבגללן אני אוהב את הבלוג הזה הוא שיוסי לא מנסה להתחנף לאף אחד. אם הוא חושב שמישהו טיפש הוא אומר את זה. הדתיים אומרים 'אתה לא מבין' אבל בעצם מתכוונים לומר 'אתה טיפש'.
עדו,
בעקרון, אתה צודק. אבל בפרקטיקה הדתיים מקבלים על עצמם מראש שיכול להיות מרחק גדול בין המילים הכתובות עצמן למשמעות שלהן. כתוב ארבעים? הכוונה שלושים ותשע. כתוב לבשל? הכוונה לאכול. כתוב לפצוע? הכוונה לקנוס. אם אתה לא נמנה על יודעי הח"ן (כלומר מצויד ברב מוכר שיתמוך בגרסה שלך) אתה לא יכול לטעון שאתה מבין מה שכתוב.
ברווח הזה בין פשט לדרש מסתתרות קרוב לאלפיים שנה של יצירתיות, גמישות ואפולוגטיקה יהודית. קשה לי שלא להעריך את אלו שהצליחו לפרוץ את הדרך הזו- הם הגדולים בתורה, ללא ספק. הבעיה היא שבשלב כלשהו הפסיקה היהדות הממוסדת לחפש את הגמישות והיצירתיות האלו, ואל"מ קרים הוא אחת התוצאות המצערות של תהליך ההתאבנות הזה.
אני מזמין אותך לקפוץ לבתי ספר במערכת החינוך המשלב, למכינות, למתנ"סים ולמדרשות – ולראות איך היום קריאה ביקורתית כזו של טקסטים רק מתרחבת.
אבל אני בטח איחשד בהחזרה בתשובה (למרות שאני בכלל חילוני), אז הסתכל במקום זה בספרו של יאיר שלג "רנסנס היהדות בחברה הישראלית".
זה מזכיר לי שיחה שניהלתי פעם עם חרד מארה"ב שעבדתי איתו. שאלתי אותו איך ייתכן שהצדיקים בגן עדו יאכלו בשר לויתן שאינו כשר. התשובה שלו היתה מדהימה בטמטומה (ואפשרית רק למי שאינו דובר עברית כשפת אם). הוא טען שהכוונה במלה לויתן (אותה ביטא בעברית למרות שדיברנו אנגלית) אינה ל-WHALE אלא לחיה אחרת שאיננו יודעים היום מהי. כששאלתי איך הוא יודע שהמלה "חזיר" לא מתייחסת גם היא לחיה אחרת ובעצם מותר לאכול PIG, לא היתה לו תשובה.
וכמובן יש את האמירה המפורסמת על מי שאומר שדוד המלך חטא. כאילו הסיפור על דוד ובת שבע כתוב בשפת סתרים שלא ברורה לכל ילד קורא עברית.
אה, הגזמת משהו…
זיהוי של בעלי החיים המוזכרים במקורות קדומים הוא שאלה מעניינת לכשעצמה. זיהוי כזה קל רק כאשר מדובר בבעל-חיים מוכר היטב (רצוי ביתי) שקיימת מסורת נפוצה ופחות-או-יותר רציפה של זיהויו. זה בדיוק מה שקרה לחזיר (אם כי יש כמה בעלי-חיים דמויי חזיר במזרח אסיה ובאמריקה שהכנסתם תחת ההגדרה של "חזיר" היא מפוקפקת, בעוד אי-כשרותם למאכל ברורה לחלוטין). לווייתן, לעומת זאת, הוא בעיה קשה יותר. לפחות בפסוקים מסוימים בתנ"ך, הכוונה היא כנראה לא לבעל-חיים ממשי אלא למפלצת בעלת תכונות על-טבעיות.
לגבי האמירה התלמודית ההיא על דוד ובת-שבע, אין הכוונה לכך שהדברים אירעו באופן שונה מהמתואר במקרא. הכוונה היא לתירוץ לגאליסטי מסוים, שלא מעט עורכי דין בימינו היו שמחים להפיק משהו דומה לו (ולחלקם זה גם מצליח).
פה דווקא שימוש בשפה שאינה עברית עוזר ולא פוגע. בתור דוברי עברית, אנחנו רגילים לחשוב שהלווייתן התנ"כי פירושו זהה ללווייתן של היום. אבל זה בכלל לא ברור. יש הרבה קווים מקבילים בין מיתולוגיות שונות, ומפלצת הים (הלווייתן היהודי, הנאגה ההודית, וכו') היא אחד מהם. הטענה היא שהלווייתן התנכ"י היה מפלצת כזאת, ועברית מודרנית פשוט שאלה את המילה לתיאור חיה אמיתית.
אלון צודק במאה אחוז, לוויתן הוא מפלצת תנכ"ית ונאמר במפורש שבאחרית הימים יהוה יהרוג את לוויתן עם חרבו, לא מדובר ביונק ימי אלא ב"נחש" שטני, וכן קריאת הטקסט המתורגם לאנגלית היא הרבה יותר מדויקת מאשר קריאת הטקסט העברי העתיק בהתבסס על עברית מודרנית.
במיתולוגיה היהודית\נוצרית לווייתן הוא אחד משבעת ה"named monsters", חיות מיתולוגיות בעלות כוחות על-טבעיים, וכן, חזיר הוא חזיר וכלב הוא כלב, איך אנחנו יודעים את זה? כי למזלנו התנ"ך תורגם בימי קדם ע"י אנשים שבאמת דיברו את השפה…
עכשיו הרב חתם בשמו על פוסט בכיפה שבו הוא אומר במפורש
"כמובן שמעולם לא התירה התורה אונס אישה. דין "אשת יפת תואר" נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה. אם לאחר כל התהליך עדיין רצונו לשאת אותה לאישה, הוא מחויב לעשות זאת על ידי חופה וקידושין."
מרוצה?
יחסית לחבורה של תלמידים חכמים יש לכם קשיים מסויימים בהבנת הנקרא: "הסילוף השני הוא ש"כל מי שלמד יותר מחמש דקות את עניין 'אשת יפת תואר' מבין שאין קשר בין הדברים שנכתבו על ידי הבלוגר ובין דעת ההלכה או דעת הרב." כפי שצוין כאן קודם לכן, יסוד דין 'אשת יפת תואר' הוא באונס בעת מלחמה, שרק לאחריו נלקחת האשה לביתו."
אני חושב שהבעיה היא לפני האונס לא אחרי האונס
כדאי לציין את המובן מאליו: בצה"ל משרתים לא מעטים שמכירים על בוריה את "אשה יפת תואר", כולל הפסיקה הרלוונטית, לפחות כמו בעל הבית. עד כמה שידוע, חלקם השתתף במלחמות אמיתיות. עד כמה שידוע, שיעור מעשי האונס שמבוצע על ידי חיילי צה"ל – כולל בפרט הדתיים שבהם – לא גבוה כלל. למעשה, הוא נחשב לנמוך יחסית לצבאות אחרים (*). לכן, אפשר להניח שיש משהו בקריאה של כל העניין שלא מיתרגם לתוצאות מובנות מאליהן כפי שמוצע בפוסטים האחרונים.
(*) הפוסטים האלו טוענים שחיילי צה"ל רבים נתונים להשפעה של תפיסת-עולם שמעודדת אונס במפורש. עד לפני דקה וחצי, חשבנו בדיוק ההיפך, ולכן נכתבה באוניברסיטה העברית עבודה בסוציולוגיה, שלפיה צה"ל נתון להשפעה של אידיאולוגיה דכאנית שמונעת אונס (טל ניצן, "גבולות הכיבוש: נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי-פלשתיני").
הכל טוב ויפה חוץ מזה שיוסי התייחס לנקודה הזאת בפוסט הראשון ואמר שאונס של פלסטיניות בידי חיילי צה"ל הוא באמת לא "בעיה ממשית".
פעם אחרונה שבדקתי צה"ל לא עובר מבית לבית ומשמיד באופן שיטתי ילדים פלסטינים אבל עם זאת לכולנו ברור מדוע "תורת המלך" הוא ספר מזעזע…
מילא זה. אני כמעט לא מכיר אף דתי שאין לו איזו תמונה בבית למרות שכתוב במפורש :
" לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. "
לא מזמן היה כאן פוסט על התמיכה של הרבנים (חלק מהם ) בנשיא קצב. זאת למרות שקצב טוען להגנתו שקיים רומן בהסכמה עם א' ממשרד התיירות בזמן שהייתה נשואה לאחר ולפי ההלכה צריך לסקול אותו (ואת ראש הממשלה שלנו).
עושה רושם שהדתיים האלו די סלקטיביים בקשר להלכות שמחייבות אותם ואלו שהם מתעלמים מהן.
השלם את החסר:
רב שמטיף לציות להלכה היהודית בעניין אונס שבויות מלחמה, יטיף לציות ל___________ בעניין השמדת אזרחי האויב.
אפשרויות:
א. פקודות מטכ"ל
ב. ההלכה היהודית
ג. אמנת ז'נבה
ד. כל התשובות נכונות
רב אינו צריך להטיף לציות לפקודות המטכ"ל. רב המטיף למעשים העומדים בסתירה לפקודות המטכ"ל צריך לעוף מהצבא, אבל ככל הנראה, קרים לא הטיף לאונס שבויות בפועל (ראה תגובתי למטה). לגבי אמנת ז'נבה, כאשר כל מנגנוני המדינה (כולל המטכ"ל) מצפצפים עליה, קשה לצפות דווקא מהרבנים שיטיפו לציית לה.
אם זה מובן מאליו, למה לציין? הבעיה שיוסי הציג היא שהרב תומך באונס.
ורב שתומך באונס של "שבויה יפת תואר" מאמץ את התפיסה שגבר לא מסוגל לשלוט על יצריו. וגבר שלא יכול לשלוט על יצריו עשוי לאנוס גם נשים שהן לא שבויות יפות תואר, אבל פיתו אותו בדרכים אחרות. למשל, הלכו במכנסיים.
ולאור שלל הנצחונות שצהל השיג בלי הרבה אונס, לא ברור על מה נסמך הרב כשהוא טוען שאונס מועיל לניצחון.
טוב, אם כבר פונים אל העיט הגדול, ההגינות מחייבת לצטט גם כמה מגבלות שהוא מטיל על יישום הדין של אשת יפת תואר.
הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה ד:
"וחשקת בה" (דברים כא,יא), אף על פי שאינה יפה. "בה"–ולא בחברתה, שלא יבעול שתיים. "ולקחת לך לאישה" (שם)–שלא ייקח שתיים, יבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו. ומניין שלא ילחצנה במלחמה–שנאמר "והבאתה" (דברים כא,יב), יכניסנה למקום פנוי ואחר כך יבעול.
עכשיו, דרך אחת להתייחס לזה היא לומר שעם כל הכבוד למגבלות, גם אונס חד-פעמי של אישה אחת בעת מלחמה היא דבר נורא (מה שנכון לכשעצמו).
דרך נוספת היא לומר שהטלת מגבלות מן הסוג הזה, או שאינה ישימה בכלל, או שהיא ישימה תוך פיקוח הדוק שקיומו בעת מלחמה היא משימה לוגיסטית מורכבת למדי (מה שנכון גם הוא).
עכשיו, אם מניחים שהלכות המלכים לרמב"ם היו ידועות לשואל לא לפחות משהן ידועות לרב קרים עצמו (נדמה לי שזוהי פחות או יותר ההנחה של יוסי), חוסר ההתייחסות של קרים למגבלות יכול להעיד על אחד משני דברים:
א) קרים מוכן להתיר למעשה בעילה של אשת יפת תואר בלי להתחשב במגבלות שנקבעו בהלכה;
ב) תשובתו של קרים אינה נוגעת להתנהגות מעשית בשעת מלחמה אלא מהווה לכשעצמה סוג של תאודיציאה – כלומר, ניסיון להסביר מדוע התירה התורה, בנסיבות מסוימות, דבר נורא כאונס.
תאורטית, אי-אפשר לפסול לחלוטין את אפשרות א'. אבל מספיקה היכרות מינימלית עם העולם הרבני כדי להסיק שסבירותה של האפשרות הזאת היא נמוכה למדי – מה שמותיר אותנו עם אפשרות ב'.
האם התאודיציאה המקורית של הרב קרים היא מוצלחת או לא, אפשר להתווכח. אבל זה כבר השלב הבא בדיון.
וזה עוד בלי שהזכרנו דעות אחרות בהלכה, הדורשות שאפילו הביאה הראשונה על אשת יפת תואר תיעשה אחרי שזו הובאה לביתו של החייל היהודי, בכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, וכו' (תוספות לתלמוד הבבלי, מסכת קדושין, דף כ"ב עמוד א, דיבור המתחיל "שלא ילחצנה במלחמה", ושם מקורות קודמים).
q.e.d.
אחד היתרונות בניתוק מרצון מרוב סוגי התקשורת ההמונית זה שזה מאפשר לך להתעלם מהרבה דמגוגיה ולהתמקד במקרה והנסיבות. למשל במקרה הדנן, ששמעתי עליו לראשונה דווקא מכיוון של חבר טוב ששלח לי את הלינק לשו"ת המקורי בליווי קושיית "wtf?" (שוב מסתבר שהמקורות הדתל"שיים שלי הופכים אותי לאותוריטה תיאולוגית, לפחות בעיני חילונים-מלידה) מבלי לציין איך ולמה הוא הגיע לפוסט עלום כזה באתר שרחוק מאוד מלייצג את תחומי העניין הרגילים שלו. קראתי את השאלה (הנהירה והבהירה) של התלמיד ואת התשובה (הגרועה ברמות) של הרב. כמובן שלא טרחתי לדקדק בזהותו של המשיב (מה גם ששמותיהם של רבנים צבאיים – בכירים יותר-או-פחות – אינם ממש שגורים בפי) ועל כן מסתבר שפספסתי מלכתחילה את הנקודה החשובה ביותר (סכנה תיאו-מילטנטית ממשית לחברה ולתרבות שלנו). תחת זאת התמקדתי (לא תאמינו) ב*מה שנכתב*.
ומה ראיתי? סנגוריה צולעת על המוסר הפנטטוכי ובעיקרה התמקדות על הבדלים פרגמטיים בין ההתנהגות הנדרשת מאזרח בעיתות שלום לבין חייל במלחמה (הבחנה פשטנית ומובנת-מאליה שלא נראה לי שמישהו כאן יחלוק עליו). מה לא ראיתי? התייחסות *כלשהי* לאונס (כאילו לא על זה נשאל) או לפרקטיקה בימינו (כאילו לא זו היתה מטרת השאלה).
"פפפף. מתחמק." השבתי לחברי.
בקיצור, לא ברור לי על מה הטררם. כאילו, אני מבין בדיוק למה זה מסוג הדברים שיוסי הכי אוהב לכתוב עליהם (גם ללא הצורך לרדת לרמה של פסיכולוגיה בגרוש), ואני יכול לדמיין שמי שיראה את הציטוטים, דיונים ו"פסיקות" הללו בפעם הראשונה לא ידע איך לאכול את זה, אבל רק שתדעו שאתם מה-זה מגזימים בחשיבות של כמעט כל אלמנט בסיפור. מתגאים בעליונות מוסרית על חוקים תיאוקרטיים מלפני אלף שנה ויותר שלא ברור אם אי פעם מישהו באמת ניסה או הצליח ליישם אותם? וואו. כל הכבוד.
אה, ואם אתם אוהבים את "יפת תואר", תמותו על "בן סורר ומורה".
איזה כיף לא לחיות בעידן הברונזה, אה?
+1
קודם כל: רבים וטובים בהסטוריה ניסו ואף הצליחו ליישם את דין "שבויה יפת תואר" (קרי – אונס שבויות ו\או הפיכתן לשפחות מין). דבר שני: כפי שאפשר לראות בכל תאוקרטיה בעולם בעבר או בהווה, ברגע שהדת משתלטת האפולוגטיקה של אתמול הופכת לדברי הכפירה של היום, ופרקטיקות ברבריות מתקופת הברונזה מתעוררות לחיים חדשים. פסיקות כמו הנ"ל של אנשים שמחזיקים בתפקידים רשמיים במדינת ישראל הן אכן תמרור אזהרה לכל מי שחושב שמערכת משפט או צבא המבוססים על "מוסר יהודי" יהיו יותר טובים באיזה שהוא אופן מהאינקוויזיציה או המיליציות של אל קעידה. היום התשובה של קרים היא סתם התחמקות מהודאה בעובדה לא נוחה, מחר חייל יזוכה מאונס כי התורה "התירה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל".
אז טוב מאוד שיוסי מעורר דיון ציבורי בדברים כאלה.
ציבורי. קצת נסחפת.
99 אחוזים מהציבור מעולם לא שמעו על יוסי גורביץ או בלוגו. דיון בין החברים בארץ ובחו"ל + כמה מזוכיסטים מתאר נכון יותר את המצב.
100% מהציבור לא שמע על חיים ו.
יותר ממאה אחוז, אז מה?
לא הייתי מתייחסת בביטול מוחלט להשפעה של הבלוג הזה, בכל זאת גורביץ נבחר ע"י המגזין טיים אאוט ל"אחד מ-50 האנשים המשפיעים בתרבות הדיגיטלית הישראלית, מספר 48 אם לדייק." אבל אנסח מחדש:
…אז טוב מאוד שיוסי מנסה לעורר דיון ציבורי בדברים כאלה.
שימי לב שנראה שאת שופטת אנשים באופן חמור הרבה יותר על מה שמעולם לא עשו (אבל יכולים, באופן תיאורטי, באקסטרפולציה מנותקת מהמציאות שגם נושאי ההזיה לא שותפים לה) מאשר אלו שעשו, עושים, ומבטיחים לעשות בעתיד. את יודעת מה יש לך במשותף עם רב צבאי? שניכם משוכנעים שזה משנה משהו למישהו. יוסי "מתריע" כאן על ההשלכות העכשוויות של דיון שהתקיים במאה ה-13, שפרקטי בדיוק כמו שפסיקה שנכתבה כ-800 שנה אחרי החייל היהודי האחרון וכ-800 לפני הראשון הבא אחריו יכולה להיות, ואיכשהו את לוקחת את זה יותר ברצינות מאשר אלו שלשיטתך אמורים לחיות את חייהם לפי זה.
ובינינו, למה שהיה אז לפחות אפשר לקרוא דיון, בניגוד לזה המדומה שאת מפליגה בערכו כאן. תאמיני לי, כל דתי/ימני שיקרא את התרגיל הזה בניפוח סנסציוני והוצאת דברים מהקשרם פשוט ינענע בראשו לעבר הבורות, הפחד והתיעוב שהופגנו כאן ויאנח "נו, תינוק שנשבה".
אה, אז כנראה שאני באמת לא מבינה כלום. כי חשבתי שההשלכות העכשוויות של דיונים שהתקיימו הרבה לפני המאה ה-13 הן בין השאר: שריפת ילדים מכשפים בניגריה, רצח רופאים שמבצעים הפלות בארה"ב, עינוי הומוסקסואל למוות בצ'ילה, רגימה למוות של נשים נואפות באיראן ועוד כל מיני כאלה. אבל אתה צודק, היהדות היא באמת בסך הכל הזיה בלתי מזיקה של אנשים שבוודאי מבינים היטב שאונס שבויות זה פויה, הלכה שמתירה או לא הלכה שמתירה.
אין ספק שכל הדברים שהזכרת קשורים לאלמנטים דתיים שהיו קיימים במאה ה-13 ואף לפני, אבל כולם עדיין אקטואליים בין היתר מכיון שמנהגים אלו מעולם לא נפסקו מאז. מתי *לא* היו שרפת מכשפות ע"י פגאנים אפריקאים, עינוי הומוסקסואלים בידי נוצרים, מיזוגניה איסלאמית? מנגד, איפה ההיסטוריה המדממת של הויקינגים היהודים האורתודוקסים עם הספרון הקטן בכיס שמצדיק את מסעות האונס? אולי את לא רואה את הערך האינטלקטואלי בביסוס טענות במציאות כלשהי, אבל רכבת "המדרון החלקלק" שלך יצאה מהתחנה לפני 800 שנה ועדיין לא נראית באופק.
וכן, מהנסיון המצומצם שלי (לא הרבה, רק כל ה-20 שנים הראשונות של החיים שלי במרוכז, ומאז בהתבוננות מרחוק) האנשים שבאמת אכפת להם אכן "מבינים היטב שאונס שבויות זה פויה, הלכה מתירה או לא הלכה שמתירה". מה שנראה לך כדיסוננס קוגנטיבי בלתי אפשרי, עבור יהודי מאמין זה התוספתא השניה לפני ארוחת הבוקר (מסוג הפרלורליזם המחשבתי שאני לא מצפה מאידאולוג "ליברלי" להבין). לא מאמינה לי? יופי, פשוט תקראי אפילו אחד מהציטוטים, מקורות והפניות שהוצגו בפנייך ע"י אנשים שעדיין חושבים שיש טעם ב"דיון ציבורי" איתך; אבל את בשלך. ככה זה אנשים צרי-אופקים, ככל שמראים להם יותר הוכחות כך הם מתחפרים יותר בעמדותיהם.
1. ככה זה אנשים שלא בודקים את העובדות. הם מדברים מהרהורי ליבם ומגיעים למסקנות שתלויות אך ורק בהנחות המוצא השגויות שלהם. בדוק מי היה רבי שמעון בן־שטח שחיסל שמונים מכשפות ביום אחד. קרא על סקילות וקיצוץ איברים שמתועדים בארון הספרים היהודי. הדת היהודית אומנם לא היתה בעמדת כוח לאורך רוב ההסטוריה המתועדת, אבל בכל מקום וזמן שכן – התוצאות היו בדיוק כפי שאתה יכול לצפות מכל דת פרימיטיבית וברברית.
2. יש גם לא מעט מוסלמים שחושבים שלרצוח הומוסקסואלים זה פויה ולא מעט נוצרים שחושבים שלרצוח רופאים שמבצעים הפלות זה פויה. נו?
1. תעשי לעצמך טובה ועל תנסי את הוויכוחים האלה בבית, שכן כשאת מביאה מעשיות כגון שמעון בן שטח את לא מפגינה בקיאות אלא מציגה את הבורות שלך לעיני כל. מה היית אומרת לילדה בת 4 שמתווכחת איתך על ביולוגיה ומצטטת לצורך כך את מה שראתה בפרק של 'החיים'? ככה את יוצאת עכשיו, פשוט כי את מסרבת להבין שדתיים לוקחים את כל הסיפורים האלה הרבה פחות ברצינות ממך. מסתבר שאת חופשייה הרבה יותר מהם בסיווג "עובדות" וגם איפה שיהיה טענה לבסיס עובדתי היסטורי זה לא אומר שיש להתייחס אליהם כיותר מאשר אלגוריות שניתן ללמוד מהם/עליהם (ולאו דווקא בתור מודל לחיקוי). אם את רוצה אנקדוטות מוגזמות יש בתלמוד גם ציפורים בגודל לוויתן, רבנים שעושים טלפורטציה, אבנים שמדברים, ועוד מלא כהנה וכהנה. הידעת? ישו היה רב שנעלב; שלמה המלך השתמש בתולעת קסומה לחתוך אבנים למקדש; אם תשאירי בצל חתוך פתוח כל הלילה למחרת הוא יהיה מאוכלס בשדים. ילדי "חיידר" בני 3 לומדים לקחת אותם בעירבון מוגבל, כמה זה קשה לך? אני מבין שזה קצת יהרוס לך את השקפת העולם, אבל ההלכה אינה קוד לתכנות רובוטים דתיים. "כל מקום וזמן שכן" – את יכולה להביא דוגמאות מהמילניום וחצי האחרונים? זו הרי סכנה ברורה ומיידית אז בטח יש לך אסמכתאות עכשוויות בעלי תוקף היסטורי קצת יותר מאשר התלמוד. כל ההתעקשות שלך להביא דוגמאות לפסיקות הלכה "מסוכנות" מתנפץ מול מציאות יהודית שבה אין שריפת מכשפות, אין אונס של שבויות מלחמה, ובעצם כל מה שנשאר לך זה פחד לא רציונלי מאנשים שאת לא מבינה אותם או את המניעים שלהם בגרוש.
2. חחח מה הקשר?
כן, הארון היהודי מלא בסיפורי מעשיות אבל גם בתיעוד של החיים בקהילות היהודיות שהספרים נכתבו בהן. וגם אם אי אפשר להיות בטוחים בדיוק של כל פרט מהתיעוד הזה, אפשר לומר בביטחון שהיו הוצאות להורג ועונשים גופניים בקהילות יהודיות, מסקילות למוות ועד קיצוץ אפים של ילדות "מפתות" כדי לכער אותן. זה חלק מההסטוריה של היהדות, גם אם מאוד תנסה להתכחש לזה.
אני מבינה שאתה נורא רוצה להאמין שמהיהדות לא יכול לצאת הרשע שיצא מהאסלאם והנצרות, אבל שווה לקחת בחשבון שהרשע המדובר הוא כל כולו מדאורייתא – מהומופוביה ועד שריפת מכשפות – והוא יצא למרות פסקי הלכה ודיונים פילוסופיים של זרמים מתונים באסלאם ובנצרות שנורא ברור להם שהתורה לא מוסרית. וזה יקרה גם ליהדות אם היא תגיע לעמדת כוח, ולא חסרות דוגמאות קונקרטיות בעבר ובהווה מקהילות וכתות שמתנהלות לפי המשפט העברי. היהודים הם לא באמת "עם נבחר", אתה יודע. הם הומוספיאנס, על כל המשתמע מכך.
ועוד דבר אחד: בינתיים עיסקת שלבי נסגרה, אבל הייתי מצפה מאחד המשפיעים במדיה הדיגיטלית הישראלית שידגיש דווקא את מעצרה של איסמאט ח'אלק, בלוגרית פלסטינית פעילת-שלום שנמקה בתנאי בידוד, או מעיתונאי ליברל לציין את שביתת הרעב של יוסוף אל-שייעב, חבר למקצוע שגילה שחיתויות וישלם על כך בחייו, מאשר לנסות לסחוט סימפטיה עבור מחבלת מועדת. אבל כל עוד זה רק פלסטינים שעושים את זה לעצמם, זה ממש לא ענייננו, אה?
אם הביקורת נגד ישראל מוצדקת, אז לא ברור לי מה זה משנה שגם אחרים הם חארות. וכותרת הבלוג של יוסי היא "ביקורת שמאלית וליברלית ומעקב אחר קריסתה של ישראל". נושאי הבלוג הם בהתאם, כלומר הפוקוס הוא על כמה שממשלת ישראל חרא. למרות שמדי פעם יש פוסטים בנושאים אחרים ואפילו בנושא "איזה חארות הפלסטינים".
שלא לדבר על כך שביקורת מהסוג של "אין לך משהו יותר חשוב לכתוב עליו?" היא פסולה ב99% מהמקרים.
טעות שלי, אני חשבתי שביקורת שמאלית וליברלית היא יותר חשובה מנסיון להמציא סיבות למה ישראל קורסת. נניח שלג'ורג' (ההוא מכותרת הבלוג) היה אפשרות לכתוב על נושא אחד מבין שלושה על שולחנו:
שלושתם קרו באותו שבוע וחולקים נושא משותף של פלסטינים, שביתות רעב ומעצרים מנהליים. שתיים מהם ללא הצדקה, אחד כביכול עם (גם אם "סודית"). שתיים מהם עוסקים בפעילי שלום שמאלניים, אחד בטרוריסטית ימנית קיצונית. שתיים מהם עוסקים בשותפים לדרכו המקצועית והאידיולוגית של הכותב, אחד במי שמייצגת דעות אנאתמות לו. בשתיים מהם האסירים צפויים להיענש בחומרה, באחד כנראה תשוחרר בתנאים מגבילים. מה לדעתך היה בוחר? מה את היית בוחרת?
אני הייתי בוחרת לבקר את הממשלה שפועלת בשמי ובכספי המיסים שלי, אבל כל בלוגר וההעדפות שלו.
אתה בסך הכל מנסה להסיט את האש ממך לכיוון אחר כי אין לך תשובה עניינית לביקורת המוצדקת שנמתחה עליך. אם לא שמת לב, בערך בכל פוסט של יוסי מישהו מנסה "להזמין" פוסט בנושא שקרוב לליבו. אם יוסי בוחר שלא לכתוב על נושא מסויים, זה אומר שאין לו ביקורת עליו? שהוא בעד?
את יודעת מה? צודקת. ליוסי יש זכות בלעדית על מה הוא בוחר להתרכז, אין לי דרך לבקר את מה שהוא לא כותב עליו, וזו היתה הסטת נושא לדבר על מקרים דומים כשהם לא באים לשרת את התמה שלו. בכנות, אם אני מאוכזב מהטעם שלו בחברים זה רק מתוך הערכה למה שהיה יכול לעשות בשביל אנשים טובים באמת.
מעצר מנהלי זה פסול בין אם רומסים את זכויותיו של אדם שהוא טוב באמת לדעתך או של אדם שהוא לא טוב באמת לדעתך. וכשיוסי כותב כנגד שימוש במעצר מנהלי, הוא עושה את זה לא רק בשביל אדם שהוא לא טוב באמת לדעתך אלא גם בשבילך.
הצגת בתגובה אחת לפחות 4 עמדות עקרוניות שאינני מסכים איתך לגביהם, אבל עם whataboutery אני אשתדל להפסיק.