החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: התרגילים המלוכלכים של משרד הפנים

הרבה מאוד חלקים בציבור כבר יודעים, שבישראל יש משרדי ממשלה שלא מקבלים את הרעיון של דמוקרטיה: משרד האוצר והבטחון עושים מה שבא להם, בלי קשר לדעת הכנסת, כופים החלטות בשטח על שרי הממשלה ולא מקיימים את פסיקת בית המשפט כשזה לא מתאים להם.

אבל לא הרבה חלקים בציבור יודעים שיש עוד משרד ממשלתי שנוהג כך: משרד הפנים. מדובר במשרד שמנהל מדיניות עצמאית כטוב בעיניו, בלי קשר להכרעת הבוחר ותוך ניסיון להתחמק מקיום פסקי דין. אחד התחומים הבולטים בהם משרד הפנים עושה מה שהוא רוצה הוא תחום ההגירה והמעמד בישראל: "עובדים זרים", עולים, פלסטינים ועוד.

לאחרונה החליט משרד הפנים שהוא "חוטף" החלטת ממשלה מתחת לרדאר, וממשיך לקיים מדיניות רבת שנים של התעמרות חסרת גבולות בלא-יהודים. לפני שנה וחצי, ב-1.8.2010 התכנסה הממשלה לישיבה סוערת, שהתארכה בכמעט שעה בגלל ויכוחים ועימותים בין השרים. הנושא היה מה שמכונה בפי רבים "גירוש ילדי העובדים הזרים". ההחלטה של הממשלה הייתה ברורה מאוד: לאמץ, בשינויים חשובים, המלצות של ועדה בין משרדית מיוחדת שפעלה בחודשים שלפני כן.

אחד השינויים החשובים שהממשלה הכניסה, ועליו התעקשו שרים רבים, הוא "מנגנון ההחרגה". החלטת הממשלה מורה במפורש למשרד הפנים שלא לנקוט בגישה טכנוקרטית. הממשלה הורתה למשרד הפנים שלא לסרב להעניק מעמד לילדים שאינם עומדים בכל הקריטריונים במלואם אחד לאחד, אלא לערוך דיון מיוחד של ועדת חריגים בעניינם ולבחון אותם כמקרים גבוליים. בדיון עצמו, אמר ראש הממשלה: "רובם המכריע [של הילדים] יישארו כאן, גם באמצעות ההחלטות וגם באמצעות מנגנון ההחרגה". אז מה עושה משרד הפנים? לוקח כל ילד שלא עמד בפסיק ותג מהקריטריונים ומודיע לו שהוא מגורש. וכמה ילדים באמת יקבלו מעמד, הרוב? הרוב מתוך אלו שהגישו בקשות? מה פתאום!

קצת מספרים ודוגמאות:

· על פי הערכת הועדה הבין משרדית, בישראל יש כ-1,200 ילדים חסרי מעמד למהגרי עבודה. אלי ישי ומשרד הפנים מקפידים להגיד לציבור שיש 20,000, כי אם אפשר להטעות, ליצור שנאה ופחד – אז למה לא?

· החלטת הממשלה קבעה שרק ילדים שבבדיקה ראשונית עונים על הקריטריונים יוכלו בכלל להגיש בקשה למעמד.

· 701 משפחות הגישו.

· 65 נדחו על הסף בשל אי עמידה בקריטריונים.

· כל השאר חיכו במשך שנה וחצי לתשובות. משרד הפנים לא הודיע לאף אחד שמותר להורים לעבוד. ישנן משפחות שנאלצו להתקיים ללא פרנסה במשך חודשים ארוכים.

· חצי שנה אחרי שהדרג המקצועי ברשות ההגירה סיים לבדוק את הבקשות והן חיכו לחתימה של אלי ישי, ורק אחרי שגררנו את משרד הפנים בכח לדיון בכנסת – הואיל בטובו משרד הפנים להתחיל ולהחזיר תשובות למשפחות.

· על פי ההודעה של משרד הפנים לכנסת: 257 משפחות צפויות לקבל תשובה חיובית.

· 118 משפחות צפויות לקבל תשובה שלילית.

· 260 משפחות לא יקבלו תשובה כלל כי הן ממתינות ל"ועדת החריגים.

אז מה יצא בסוף? רק 40% מהמשפחות שבקשתן נבחנה יקבלו מעמד. וזה 40% לא מכל הילדים, אלא רק מאלו שהגישו בקשות. יש עוד 500 ילדים שמשרד הפנים החל לעצור ולגרש.

בטח תגידו: מה אתה רוצה, הנה יש ועדת חריגים, משרד הפנים כן בודק את המקרים הגבוליים. אז זהו, שלא. בשבועות האחרונים משרד הפנים דחה מספר מקרים שבבירור היו צריכים לעבור לועדת החריגים – ואני מוכן להמר על לא מעט שהיא לא תאשר יותר מ"חריגים" בודדים. אלו כמה מהמקרים:

· ילדים שעונים על כל הקריטריונים של הממשלה, אבל סיימו כיתה י"ב שנה לפני הזמן שנקבע בהחלטה. הם פחות קשורים לכאן מילד שסיים י"ב שנה אחר כך? הם היו אמורים להיכשל במבחנים ולהישאר כיתה?

· ילדים שהופנו על ידי עיריית ירושלים ללמוד בבתי ספר פרטיים, בגלל שבירושלים חסרות כיתות לימוד.

· ילדים שעונים על כל הקריטריונים של הממשלה, אבל ההורים שלהם נכנסו לישראל באשרת סטודנט, שאינה מופיעה בהחלטת הממשלה.

אחד משיאי ההתעללות של משרד הפנים במשפחות, הוא לתת מעמד לאמא ולילדים, ולהודיע לאבא שהוא מגורש. ולמה? כי האבא במקרה לא גר עם האמא והילד, כי הוא עובד בעיר אחרת ומבקר בבית פעם בשבועיים. או שהוא והאמא פרודים, ועדיין הוא משמש אבא לילדים, יותר מהרבה מאוד אבות שגרים באותו הבית עם הילדים שלהם. לכמה ילדים ישראלים יש אבא שהיה במשך שנים בצבא או במשטרה ולא בא הביתה? לכמה ילדים ישראלים יש הורים גרושים או פרודים, כאלו שלא נמצאים איתם בקשר? למה ילדים ישראלים יש הורה שנסע לעיר אחרת כדי לפרנס את המשפחה, וחוזר הביתה רק פעם בתקופה? מישהו העלה על דעתו כי המדינה תפלה אותם לרעה? אבל למשרד הפנים מותר הכל.

מה אפשר לעשות?

אילן החליט להמשיך ולהיאבק בשביל אבא שלו, וגם בשביל האבות האחרים שמשרד הפנים מנסה להפריד מהילדים שלהם. מלבד הסרטון, אילן גם שלח מכתב לנשיא, שבעבר הבטיח לפעול נגד גירוש הילדים, ובו הוא מספר על המקרה שלו. אפשר לעזור לאילן ולשלוח מכתב משלכם אל הנשיא.

מלבד זאת, פועל מערך מתנדבים המסייע לעוד משפחות כמו של אילן. בכל שבוע עוד משפחות מקבלות תשובה שלילית בבקשתן, וכנראה שעוד יהיו מקרים נוספים בהם משרד הפנים ינסה להפריד אבות מילדיהם. אפשר להצטרף למערך ולסייע למשפחות, לרישום ניתן לשלוח מייל אל [email protected]

ולא פחות חשוב: אפשר להפיץ את המידע הזה הלאה. כי כשהפעילות של משרד הפנים לא תהיה במחשכים, בחדרי חדרים ובועדות מסתוריות – אז הוא לא יוכל להמשיך לפעול כפי שהוא פועל היום.

מידע נוסף על החלטת הממשלה ועל נושא הילדים בכלל ועל התנדבות

(יונתן שחם)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    תעלה לגוגל +( אין לי פייסבוק)

  • מרטין

    גם כואב הלב וגם מעצבן – גורביץ, אתה עושה עבודת קודש

  • אני חושב שההתייחסות למשרד הפנים כגורם הבעיה היא מוטעית. הבעייתיות היא בראש ובראשונה בחוק ובחוסר הרצון של כל ממשלות ישראל לתקנו.

    חוק האזרחות חייב לקבוע כי כל יליד ישראל הוא אזרח ישראל. לא כג'סטה, לא כמעשה טוב, לא כגמילות חסדים: כחוק.

    לא ייתכן כי אדם נולד במדינה, מדבר את שפתה, לומד במערכת החינוך שלה, ובאופן שרירותי, מבלי שתהיה לו כל אלטרנטיבה, מגורש ממנה.

    בעייתיות חמורה יותר בישראל היא כי אין לה מדיניות הגירה אמיתית, וההגירה מותנה בפליק-פלאק השקרי של חוק השבות והסוכנות היהודית. כך מחליטה הסוכנות באופן שרירותי מאיזו עלייה היא מרוויחה ומחזיקה את המוסדות שלה (משום שעל כל עולים כאלו היא מקבלת תקציב), ומן הצד השני לכל מי שמגיע לעבוד בישראל לא דרך הסוכנות כמעט בלתי אפשרי לקבל אשרה.

    ברגע שיש לך מדיניות, הכל ברור, וכל טיעוני ה"עובדים שבאים לקחת לנו את העבודה" נופלים: אם אתה מגיע לעבוד באופן לא חוקי, אתה לוקח את הסיכון שיגרשו אותך. לעומת זאת, ילדיך אינם אשמים בכך, ולכן הם זכאים לאזרחות בכל מקרה אם נולדו כאן.

    אם באמת היו רוצים להגן על עבודה מקומית, היו מונעים זאת מן הקבלנים באמצעות קנסות חמורים ואכיפה כנגדם.

    בכל הדברים הללו האחראית הראשונית, המרכזית והישירה היא הממשלה: היא זו שמתווה את מדיניות משרד הפנים ולא פקידים שצריכים להחליט לכאן או לכאן. אם היא הייתה מחליטה לנקוט את דרך הפעולה המשולשת הזו:

    1. מתן אזרחות לכל יליד הארץ
    2. מתן אשרות עבודה, ויזה או "גרין קארד" לאחר תקופה מסויימת, בעבודות מסוימות ולאחר מבחני שפה ותרבות.

    3. ביטול חוק השבות.

    כל בעיות ההגירה היו נפתרות .

    • גלעד ב.

      דווקא המגמה בעולם היא לעבור יותר ויותר מjus soli כמו שאתה רוצה למדיניות יותר בכיוון של jus sanguinis.

      לדוגמא בצרפת אם נולדת בצרפת להורים שאינם אזרחים אז במקום לקבל אוטומטית אזרחות כמו פעם, אתה צריך לבקש אזרחות שאתה הופך לבגיר. בבריטניה גם כבר לא מקבלים אזרחות בלידה על אדמת הממלכה המאוחדת, אלא אם לפחות הורה אחד כבר אזרח.

      (כמובן שאלו דוגמאות למדינות שהן הרבה יותר לכיוון זכות לידה מאשר אצלנו, אבל זה מראה את המגמה העולמית)

    • גלעד ב.

      אגב, הסיבה היא כמובן שהרבה יתר קל לעבור היום בין מקומות בכולם מאשר פעם, ככה שלהוולד איפהשהוא זה כבר לא השג מי יודע כמה.

      רוצים למנוע תופעה של תיירות הריון לצרכי אזרחות (מה שכמובן יקרה פה במסות תחת הרעיון שלך בסעיף 1. אנחנו עדיין די וילה בג'ונגל).

      • זה נכון שהדוגמה הזו היא אמריקאית, והמדיניות בצרפת ובבריטניה היא כפי שציינת.

        אך כפי שאתה מציין עוד בהערת אגב, יש כאן הבדל משמעותי: בקשת האזרחות כבגיר מתקבלת, בלי יחס לדת, באם אין לך אזרחות אחרת, ולא על סמך שרירות לבו של משרד הפנים.

        לגבי תופעת "תיירות הריון", הפתרון לה פשוט – לא לספק ויזה לנשים בהריון מתקדם, שוב, על פי המודל האמריקאי. יש, כמובן, יוצאי דופן, אבל מדובר במיעוט זניח.

        ישראל, לעומת זאת, היא עדיין מדינת כל יהודיה, ולא מקבלת בשום אופן את עצם הרעיון של אזרחות וולנטרית.

        מן הסיבה הזו אוליגרך פושע, מלבין הון או עבריין נשק יכול לקבל אזרחות בקלות, בעוד שיליד הארץ המדבר עברית, לומד ועובד בה נמצא כאן על תקן טעות סטטיסטית.

  • עוז

    אור,
    הלוואי עלינו… כל מי שנולד בארץ שיהיה אזרח ישראלי. זה היה גם פותר את בעיית הפלסטינים לא? הרי רבים מהם נולדו בארץ, ומדברים את שפתה… אז למה הם לא אזרחים ?

    אגב, הזרוע הביצועית של משרד הפנים שאחראית לזוועות האלו, היא "מנהל האוכלוסין" אני לא רוצה להרחיב מה דעתי על הגוף הזה. אבל אני אספר כאן על אנקדוטה קטנה מהתקופה בה "עבדתי" במשרד הפנים.
    זוכרים את אברהם פורז? משינוי? הוא היה שר הפנים לתקופה קצרה, ובתקופתו יצאה הנחיה שאת ניירות המכתבים של המשרד שעליהם כתוב בס"ד יש להחליף. זה היה מן נסיון כזה להפריד דת ממדינה. ואכן, ניירות המכתבים הוחלפו. אלא שהישנים לא נגרסו או הושמדו. הם פשוט חיכו מתחת לשולחנות העובדים עד שהשר ייתחלף.
    ואכן, עם החלפת השר, נעלמה ההחלטה כלא הייתה.
    במשרד הפנים יושבים בעיקר חובשי כיפות סרוגות, והמקום היחיד שבו אפשר למצוא רוב חילוני הוא מנהל התכנון והבניה.
    ברור לי שלא כל מי שדתי הוא אנטי-דמוקרטי או יהודי קנאי, אבל יש לזה השפעה על התנהלות המשרד.

    • מה גם שמשרד הפנים משתף פעולה עם הארגון הגזעני והמזעזע "יד לאחים" ואף מצהיר על כך בריש גלי.

  • עידו

    הייתי שמח לפרסם ברבים את שמות כתובות וטלפוני חברי הוועדה. זה מתכון טוב להאיר (ב-א׳) כל ועדת מחשכים

  • אם המדינה הייתה הגיונית אז לא הייתה שום בעיה עם ילדי עובדים זרים. העובדים הזרים היו משלמים את מלוא מחיר חינוך ילדיהם ואת ביטוחם הרפאוי. במקרה זה הבעיה היחידה שיכולה להישאר זהו העניין הלאומני/גזעני.

    במקרה שלנו המדינה לא הגיונית ונוהגת להמצא במצב שכל אחד שודד את שכניו. אדם ללא ילדים צריך לשלם עבור חינוך ילדי שכניו. אדם בריא משלם עבור חוליי שכניו. וכמובן פקידי הממשלה חיים על חשבון כולם.

    במקרה של ילדי עובדים זרים, בעיניהם של פקידים מופיע לו עוד שודד. הרי מישהו צריך ללמד ולרפא את הילדים? והרי לא ייתכן שהם ידאגו לעצמם ויהפכו אותנו, הפקידים, ללא רלוונטים. אז אין כאן הרבה ברירה – נכריזם אויבי העם ונגרשם.

    זהו קרב בין שודדים מסוג שונה. לא מפתיע שכל צד משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו.

    • anonymous moose

      בוריס, אני מקווה בשבילך שאתה איש קש, כי אפילו ליברטריאנים שמכבדים את עצמם לא הולכים כל כך רחוק, בצורה כל כך דוחה.

      בקיצור נמרץ, כי באמת לא שווה לחזור על הטיעונים האלה שוב ושוב בשביל כל חוכמולוג שבדיוק קרא את איין ראנד: אתה מוזמן ללכת לחיות בג'ונגל, כמו שאתה אוהב. אנחנו, מצידנו, חיים בחברה מודרנית, שבה: 1. אני מחוייב לשכנים שלי, לבני המדינה שלי, ולאזרחי העולם, כי הם בני אדם בדיוק כמוני. 2. היותו של הזולת חולה, בלתי-משכיל, או רעב, משפיע עלי באופן ישיר, ולכן משיקולים תועלתניים שווה לי לשלם על חינוך, בריאות, ומזון של אחרים. שני אלה ביחד מהווים את החוזה החברתי. הם לא מושלמים, אבל עד היום לא ראיתי אלטרנטיבה טובה. לא,\ מה שאתה מציע זה לא אלטרנטיבה טובה, זה מתכון לחברה חולה ומתפוררת.

      • daniel r

        The best cure for objectivism is to read Moshe Kroy.

  • Pingback: עובדות שלא רציתם לדעת על הגירוש לסודן / שרון ליבנה | מחשבה אורחת()

  • שחר

    קודם כל תודה, יונתן, על עבודת הקודש.
    יש בכל זאת משהו שלא לגמרי מסתדר לי במספרים. ההגיון שלי אומר שב-700 משפחות יש יותר מ-700 ילדים, כך שאם שאר המספרים נכונים, צריכים להיות הרבה פחות מ-500 ילדים במשפחות שלא הגישו בקשה.