החברים של ג'ורג'

ל' שבור לב

החייל המכונה סמ"ר ל' (לא ברור מדוע מוסתר שמו; עבריין בן 21 שהיה מבצע פשע לא היה זוכה לחסות הזו, ואחרי הכל אנחנו לא מדברים כאן על מועמד מוביל לראשות השב"כ, שאת שמו אסור לפרסם אבל יש לו חיבה למאמרים העוסקים בחמאס, הפסקות אש, ועוד, שמתפרסמים במכונים וושינגטוניים מסוימים, והמבין יבין) השתחרר מצה"ל, ומיד אץ לבכות מול כלי התקשורת.

 

מדוע מזיל ל' דמעות? ובכן, הוא חש שהבהמה הירוקה בגדה בו, השתמשה וזרקה אותו. הוא "התגייס עם מוטיבציה", מייבב ל', ובסך הכל "קרתה לו תקלה", והנה – המערכת כולה התגייסה נגדו.

 

מה עשה ל'? שום דבר רציני, אם שואלים את הפרקליט הצבאי הראשי. הוא קיבל פקודה מאחד, סא"ל עמרי בורברג, שהוא הבין אותה כפקודה לירות כדור גומי ברגלו של חסר ישע כפות שהיה נתון למשמרתו. בורברג החזיק את העציר, השמש זרחה, ול' ירה.

 

אם תשאלו את הפצ"ר, ירי באדם כפות וקשור עיניים שאליבא דכולי עלמא איננו מהווה סכנה הוא זוטי דברים. ל' והקצין שלו יועמדו לדין על "התנהגות בלתי הולמת". בג"צ העיר לפצ"ר שאפעס, נראה שהוא נוהג בקלות ראש מסוימת בעבירה, והפצ"ר נחר בבוז, שקל שנית, והגיע למסקנה שהוא צדק.

 

הנקודה הזו מעלה שאלה משפטית מעניינת. כידוע, חיילים בצה"ל מחויבים לציית לפקודה חוקית ואף לפקודה בלתי חוקית, והם מחויבים לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, כזו ש – בלשון הזהב החיוור של השופט בנימין הלוי – "דוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת".

 

העבירה של "התנהגות בלתי הולמת" נראית קלושה יחסית לפקודה נתעבת כזו, ואם הפצ"ר סבור שבוצעה כאן רק "התנהגות בלתי הולמת" – קרי, התעללות בעציר ללא וידוא מראש שאין מצלמות בסביבה – ראוי לשאול מדוע נגרר ל' אל בית המשפט; "התנהגות בלתי הולמת" היא אולי בלתי חוקית, אבל לבטח לא בלתי חוקית בעליל? ואם ביצע ל' פקודה שהיא בלתי חוקית בעליל, מדוע הוא מואשם בסעיף אנמי כל כך? דומה שהפצ"ר סבור שאכן מדובר בעבירה קלה במיוחד: בדעתו להשית על ל' עונש על תנאי בלבד, והוא כנראה יורד בדרגה. אילו היה מבצע עבירה חמורה באמת – למשל, היה מפהק במה שנתפס כהתרסה התרסה בעת טקס ופוגע בכבוד המפקד – היה נידון למאסר בפועל של 21 יום. מסתבר שמעשהו פחות בחומרתו מפיהוק. 

 

אבל אלו שאלות שיש להפנות לפרקליט השטן הראשי ולהמוני פרקליטי השטן שאפשר יהיה למצוא בטוקבקים. אשר לל' עצמו, הוא יוכל תמיד לטעון שאת עינו עקר בעצמו ושליבו תמיד היה מושחת; הוא עדיין לא הבין מה לא בסדר במה שהוא עשה. אכן, הוא אומר במרירות, היתה תקלת תקשורת עם המג"ד, אבל הוא דיווח על הכל לגדוד. אז מה הוא עשה, שלא היה בסדר? מה הוא עשה, שהצריך את כבילתו באזיקים?

 

ל' לא הבין, וגם לא יבין. ואיך יבין? הוא היה, אחרי הכל, בסך הכל, חייל טוב. אוטומטון של פקודות. לירות באדם כפות? למה לא? מה לא בסדר? מה כאן יכול לדקור את העין? אה, סליחה, טעות: ל' לא ירה באדם כפות. הוא ירה בערבי כפות. לא אותו דבר. לחלוטין לא אותו דבר. במיוחד כשהפצ"ר הוא חוזר בתשובה, אבל לא רק.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • רחמים עליו, יוסי, רחמים עליו, זה כתם לכל החיים. הוא פונה ללב שלך, יוסי, לנשמה שלך. נשמה של יהודי.

  • ג

    לא קשור – אבל אולי יש לך עצה : שכנים חדשים דתיים באו לגור בבניין וקבעו באישון לילה מזוזה בלובי. אף אחד לא מפריע להם לתקוע 5 מזוזות בכל דלת בדירה שלהם , אבל הלובי הוא ציבורי, וכמו שהסתדרנו עד עכשיו נשמח להמשיך בלי. יש עצה? ידוע לך אם באמת יש הלכה שמחייבת אותם לתקוע את זה גם בלובי?? (לא שחייבים להתחשב גם אם מבחינתם זה יהרג ובל יעבור , אבל פשוט רציתי לדעת, לפני תחילת הקרב, אם זה מסוג של יהרג ובל יעבור או סתם התיפיפות.)

    • ygurvitz

      לא ייהרג ובל יעבור ולא נעליים. בוא נאמר שאם הלובי היה בניו יורק ולא כאן הם היו מהססים הרבה יותר לפני שהיו תולים סממן דתי מעל הדלת בה משתמשים כולם.

      • ג

        תודה ליוסי ותודה לאסף

    • אסף

      לפני שאתם נכנסים לקרב אני מציע לכם להשקיע קצת כסף בייעוץ קצר עם עו"ד.

      אני לא יודע לגבי המקרה הזה, אבל החוק בישראל מוטה לטובתם של דתיים במספר מקרים שקשורים למבנה משותף (כך לדוגמא החוק מאפשר להם לכפות הפיכת מעלית למעלית שבת בתנאים מסויימים גם ללא הסכמת הדיירים האחרים).

    • רגיש בקצה

      שכחת לציין אם יש להם (לשכנים) זנב וקרניים ובאיזה תדר משודרים גלי המיסיונריות מהמזוזה.

  • אגב זה, ההבדל האמורפי משהו בין פקודה בלתי חוקית לפקודה בלתי חוקית בעליל צרם לי עוד בשבוע האינדוקטרינצה של הטירונות.

  • לב

    אהלן יוסי,

    אני משרת בבסיס רמת דוד. לא נוכחתי בטקס המדובר(טקסים נוטפי סכרין מהזן הזה מעולם לא היו לרוחי ואף פעם לא הבנתי מה היא "מורשת רבין"), אבל ממה שהבנתי מחברים שהיו שם, הבחור האומלל לא סתם פיהק, אלה עשה זאת בהפגנתיות מול הפרצוף של מפקד הבסיס, בזמן שכל שאר הנוכחים ישבו בשקט וחיכו שהשטות הזו תחלוף.
    דוקא במקרה הזה היה אולי נכון לשפוט אותו על התנהגות לא הולמת או כל סעיף אחר שמכסה את הנושא של אי-נתינת כבוד מנימלי לבעל דרגה גבוהה ממך(אני מדבר פה מנסיון – פעם קראתי לרס"ן "בן-זונה" וכמעט נשפטתי על זה).
    ובכל מקרה, העונש שהחייל קיבל היה ממש לא סביר.

    צה"ל תמיד יהיה צה"ל, ותגובה הטבעית של כל קצין תמיד תהיה להפציץ זבובים בפצצות אטום.

  • יריב

    והדוגמא המעידה על היעדר פרופורציה וטירוף מערכות מוחלט התפרסמה הבוקר ב- Ynet
    רופא שיניים שעזב את ישראל בגיל 17 ומתגורר באוסטרליה הגיע לארץ כדי לעלות לקבר סבתו וכאשר נחת בנתב"ג – הוא נעצר ונשלח לכלא 4, משום שלא הסדיר את אי-גיוסו.

  • גלעד

    יריב – שליחי הסוכנות בטח מתפוצצים מצחוק לנוכח המקרה שהזכרת. זה הולך לסדר להם תקציבי הסברה מוגדלים למשך השנים הקרובות, מה שיאפשר לפחות לחלק מהם לשהות בגולה הדוויה מספיק זמן כדי להפוך לגולים מרצון בעצמם.

    מעניין אם הסוכנות אי פעם תפרסם את הנתונים הרשמיים – כמעט מחצית משליחי הסוכנות שנתקלתי בהם נשארו באוסטרליה.

    אבל זה עניין לזמן אחר. הפוסט הזה חשוב מדי כדי לסטות מהדיון.

    • אסף

      בן אדם עזב את ישראל בגיל 17 (כלומר – אחרי צו ראשון, ואחרי שנהנה מחינוך חינם, לדוגמא, עד אז ועל חשבון משלם המיסים הישראלי).

      למרות שנתבקש לעשות כן, לא הסדיר את מעמדו מול הרשויות (צה"ל, במקרה הזה). למה, בדיוק, זה אבסורדי שהוא נאסר עם הגיעו לארץ?

      לא כל דבר שהצבא (או משטרת הגבולות במקרה הזה) עושה הוא דבר רע. עם כל הכבוד – החוק ברור בנושא. יתכבד הבחור, ישכור עו"ד, ישב קצת במעצר, ויסדיר את עניינו. על טיפשות והתעלמות מן החוק משלמים.

      • מני זהבי

        אסף,
        עד שקטין הופך לבגיר, הוא נמצא בחזקת הוריו. סביר להניח שאותו נער בן 17 לא עזב את ישראל מרצונו (נכון יותר, לרצונו לא הייתה משמעות בעניין). יכול להיות שלא היה לו מושג שהוא אמור להסדיר את מעמדו מול רשויות צה"ל
        הצבא לא ירוויח מאומה ממעצרו. גם הוא, לכשייצא מהמעצר, לא ירצה כנראה שכף רגלו תדרוך שוב על אדמת ישראל. המקרה הזה הוא נזק צרוף לכולם, אולי פרט לאיזה בבון במדים שיוכל לנפח את החזה ולהצהיר שהוא נאבק בהשתמטות. למקרים כאלה בדיוק נועד המושג של "חוסר עניין לציבור". אגב, זה היה המושג שבשמו היועץ המשפטי לממשלה הכריז עוד בתחילת שנות ה-70 שאין בכוונתו להגיש עוד כתבי אישום בעבירת משכב זכור (העבירה עצמה נמחקה מהחוק הפלילי בישראל כ-20 שנה לאחר מכן)

  • ג'וני

    צריך להיזהר מאוד כשמטיפים מוסר ומבקרים את החייל.

    השירות הצבאי שלי טרי מדי בזכרוני כדי לשכוח כמה חזקה המערכת וכמה גדול הלחץ הפסיכולוגי על ילד בן 18 שמקבל פקודות מסא"ל כל יכול. בעיני, אמירה של 'לו אני הייתי במקומו הייתי מסרב, ומסביר למר סא"ל שזו פקודה בלתי חוקית בעליל כמו שהסבירה לי הסמלת בטירונות' היא אמירה לא רצינית, מתנשאת ויומרנית. זה בכלל לא קשור להיבט המשפטי – פוליטי של הפוסט, אלא ההיבט הפסיכולוגי של המקרה – מפריע לי שבקלות כזו אנחנו מסווגים את מר סמ"ר כחלאה חסרת ערכים ובעלת כושר שיפוט לקוי. הוא לא. או לא בהכרח. נותר לי רק לשמוח שלא הייתי במצבו.

    רוצה לומר – הסא"ל פושע והתגובה הציבורית והמשפטית במדינה מתוקנת למעשה שלו הייתה חריפה בהרבה. החייל – סיפור אחר.

    • ygurvitz

      כלומר, אם אתה חייל בן 18 ואיזה סא"ל צועק עליך לבצע פשע מלחמה, אתה פטור מאחריות? רק הוא אחראי? משהפך אדם לחייל הוא הפך לאוטומט? מצטער, לא קונה.

      לא היו לו בחירות טובות. הוא בחר בגרועה שבהן. יש לכך תוצאות.

      • תשאל את פיליפ זימברדו.

        • ygurvitz

          מהניסוי עם מכות החשמל?

        • דווקא מהניסוי על האסירים והסוהרים. אבל הניסוי של מילגרם על מכות החשמל מתאים עוד יותר.

        • התבהמות החייל היא אכן תופעה מובנת (וגם מוכרת אישית אם כי לא ברמה כזו). אבל בין זה לבין הסרת האחריות מעליו יש מרחק גדול.

  • ג'ו

    אבל אתה צריך לציין שכן, האשמה החמורה יותר צריכה להיות מונחת על המג"ד, לאותו מג"ד כמובן לא עשו דבר, אפילו לא יום במעצר

  • Pingback: בוקיצה | בלוגיקה()