במהלך ההפגנה השבועית בנאבי סלאח אתמול (ו'), ירו חמושים ישראלים – לא ברור אם מדובר בחמושי מג"ב או חמושי צה"ל – רימון גז במה שנראה כמו כינון ישיר לתוך קבוצה של מפגינים שלא עשו דבר. לצה"ל, ציינה דוברת בצלם שרית מיכאלי, יש היסטוריה ארוכה של ירי רימוני גז בכינון ישיר בניגוד לפקודותיו שלו. הנה התקרית כאן, בסביבות 0:12:

מיודענו דובר פיקוד מרכז מייג'ור פטר לרנר, מיהר להודיע שהפצועה, פעילה צרפתית, נפגעה מפגיעת אבן שהשליכו פלסטינים. אחרי שצף הסרטון המביך, ניסה לרנר לטעון שהיא נפגעה מ"ריקושט". מי שיסתכל בסרטון, יראה בקלות שהרימון פוגע במפגינה, היא נופלת, ואז הרימון ניתז ממנה. כלומר, לרנר – אולי השקרן הגרוע במזרח התיכון (והתחרות קשה) – שיקר פעמיים לגבי תקרית אחת.

פניתי הבוקר בשאילתה לדובר צה"ל – אין לי אשליות באשר לתשובה – שבה ביקשתי לדעת מה עוד צריך לרנר לעשות, כדי שצה"ל ישחרר אותו מתפקידו ואת הציבור הישראלי מן הצורך לפרנס עובד ציבור כושל במיוחד. איתמר שאלתיאל ציין שהשאלה הנכונה היתה צריכה להיות "מתי מעמידים את לרנר למשפט."

כשדובר צה"ל משקר, הוא משקר קודם כל לציבור הישראלי. השקרים האלה מונעים מהציבור לדעת מה הצבא שלו עושה ומה רמת היכולות שלו. כשצה"ל ניצח במלחמת ששת הימים, הקצינים שלו השתבחו בתרבות דיווח האמת של צה"ל, והשוו אותה בלגלוג לתרבות דיווח השקר של הצבאות הערביים. מאז למד צה"ל לשקר בעקביות, ואת התוצאות אנחנו רואים. האתוס הרשמי של צה"ל עדיין גורס שקצין שמדווח שקר צריך לשבת בכלא ולהיות מודח מתפקידו. עכשיו נראה אם צה"ל יישם את האתוס הזה גם כלפי דובר פיקוד מרכז, הפנים של הגזרה הרגישה ביותר של צה"ל.

(יוסי גורביץ)