החברים של ג'ורג'

הֵיה לי אח (קטן)

גלי המחאה החברתית, עושה הרושם, חוזרים אלינו, ושאול אמסטרדמסקי המוצלח תמיד מסביר למה דווקא השנה יכול להיות שהם יביאו לשינוי. הסיבוב הקודם לקה בנאיביות-יתר לגבי טיבו של המשטר: רווחה האמונה שאם מספיק אנשים יצאו לרחוב, נתניהו יישבר וייתן להם את מה שמגיע להם. גרוע מכך, רווחה התפיסה שאסור לתת למאבק להפוך ל"פוליטי." ובלי פוליטיקה, כלומר בלי התפיסה שענייני המדינה הם ענייני הציבור, בלי הדרישה שנתניהו, לבני, ברק ושות' יצטרכו לחפש ג'וב חדש, שום דבר לא יזוז. הרתיעה מן הפוליטי משרתת את המשטר – לא במקרה, הוא מסמן את הפוליטי כמאיים, חריג, פסול.

מול המפגינים, שייצגו שכבות נכבדות מאד בעם, עמדו כוחות גדולים מאד: הטייקונים והאוליגרכים, שנתניהו וממשלתו מחוברים אליהם בטבורם; עמדו המתנחלים, אולי קבוצת הלחץ החזקה בישראל, שכבר בנו לעצמם מדינת רווחה בגדה שעליה משלמים כולנו; ומן הצד עמדו שכבות מוחלשות שלא מצאו את הדרך להשתלב בה. החרדים, בשל הגוון החילוני הבוטה והמתריס של המחאה – ואכן, פירוק "חברת הלומדים" צריך להיות מטרה מובהקת של המחאה; והפלסטינים הישראלים, שלאחר כמה שבועות ראשונים מוצלחים ביחס חשו, לא בלי צדק, נדחקים לאחור על ידי המוחים.

ולצד המשטר עומדת, כמובן, המשטרה, אולי הזרוע הכושלת ביותר של מדינת ישראל. שוטרי ישראל עומדים, מטבע הדברים, לצד המשטר: בשביל זה משלמים להם. הבעיה היא שלאורך השנים, מימיו של הגוף המושחת שהקים בן גוריון ושבנו התברג בו בתפקיד בכיר, מהימים שהמפכ"ל שלו נתפס בעדות שקר נגד "שורת המתנדבים", המשטרה ובעיקר בכיריה ראו את תפקידם כהגנה על השלטון – ולא על הציבור. בימי אולמרט, שספק אם היה שליט פחות פופולרי ממנו מאז ימי ג'ון לאקלנד, המשטרה ניסתה להטיל אימים על מפגינים נגדו. קשה להניח שאולמרט היה פופולרי במיוחד בתחנות המשטרה; זה פשוט מה ששוטרים עושים.

בהפגנות המחאה האחרונות, המטרה של השוטרים היא מנהיגי המחאה. על המקרה של יגאל רמבם כבר כתבתי. נטייתם של השוטרים לעצור את רמבם, עם עילה ובהיעדרה, כבר הפכה לבדיחה רווחת ("חיזרים נראו בשמי תל אביב. יגאל רמבם נעצר"). בהפגנה שנערכה שלשום (א') במחאה כנגד הפינוי האלים של מאהל התקווה, רמבם נעצר, נלקח לבניין העיריה, הוכה שם נמרצות (לדבריו, השוטרים התמקדו באשכיו) ומשם פונה, באזיקים, לבית החולים איכילוב. בית המשפט שחרר אותו.

ההפגנות השנה צפויות להיות אגרסיביות יותר, כי זה מה שקורה כשהמשטר מזרזף עליך ומצפה שתאמין שמדובר בגשם. בהתאם, המשטרה צפויה להיות אגרסיבית יותר כלפי המפגינים, שבהחלט יתכן שיחצו את הקו ויהפכו לדיסידנטים. על כן ראוי לדון בקונספט של "האח הקטן."

הוא פותח, עד כמה שידיעתי מגעת, בהפגנות הגדולות בלונדון לפני כשנתיים. התפיסה שלו פשוטה למדי: לאח הגדול, המשטר, יש כוח נרחב. אבל הפעלה של כוח כזה מול המצלמות גורמת לו נזק. לכל אחד, כמעט, יש היום מצלמה – לעתים גם מצלמת וידאו. השימוש בהן, במיוחד כשיש רבות מהן – אחת או שתיים השוטרים יכולים להחרים או לשבור – מעניק סוג מסוים של ביטוח נגד אלימות משטרתית.

אז הנה מדריך קצר להתנגדות אזרחית בגלי המחאה הבאים. הוא מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד:

המנע מאלימות. הפיתוי להוריד מכה משלך על שוטר שהרגע בעט בביצים של חבר שלך גדול. לא היית בן אדם אם הוא לא היה שם. התגבר עליו. זה אולי הפיתוי המסוכן ביותר שניצב בפני המהפכנים, וכניעה לו יכולה להוביל למעשי טבח ואולי גם למלחמת אזרחים. הזעם הוא יועץ רע. המטרה איננה שפיכת דמם של משרתי המשטר אלא החלפתו. אלימות מצד המפגינים משרתת את המשטר. היא מצדיקה את הגברת השימוש באלימות מצד המשטרה, שממילא ערוכה הרבה יותר להפעלתה; היא מסכנת מפגינים אחרים; והיא מאפשרת למשטר לצייר את המפגינים כאלימים כלפי כוחות שמירת החוק, ובכך לפגוע בתמיכה הציבורית בהם. אלימות היא מפלטו של החלש והפחדן. השאר אותה לשוטרים.

אח קטן: יש לך מכשיר סלולרי? הוא מכיל מצלמה. למד כיצד להשתמש בה; הנה מדריך לצילום סלולרי. חלקו לא רלוונטי (לא סביר שתוכל לבחור את תנאי האור שלך), אבל חלקו רלוונטי מאד. גם פה אפשר למצוא עצות מועילות. יש לך סמארטפון? זכור שהיתרון הגדול שלו הוא שמדובר בפועל בעמדת שידור ניידת. אתה יכול לשלוח ממנו תמונות ישירות לאתרי מדיה חברתית כמו טוויטר או פייסבוק, ולהפיץ תמונות אלימות משטרתית בזמן אמת. עשה זאת.

סמארטפונים וחלק ניכר מהמכשירים הסלולריים האחרים מאפשרים צילום וידאו. שוב, התנאים לא יהיו אידיאליים, אבל גם התנאים שבהם צולם הסרטון הידוע של השוטרים שמכים את רודני קינג לא היו אידיאליים. צילמת שוטרים בווידאו כשהם מכים מפגינים, במיוחד מפגינים לא מתנגדים? נתק מגע, התרחק, ודאג שהסרטון יעלה לרשת במהירות האפשרית.

האזרחים במדינות דמוקרטיות לומדים מגיל צעיר לתרץ פחות או יותר כל אלימות משטרתית, וזה מחזיק יפה כל זמן שהם לא רואים את התמונות. להוציא פסיכופטים, רוב הציבור לא יגן על שוטרים שמכים מפגינים בלתי מסוכנים בעליל, והתמונות – ובמיוחד הסרטונים – חשובים.

השתדל להפיץ אותם בצורה הרחבה ביותר. הנה קבוצת פליקר שמיועדת לתיעוד שוטרים אלימים ושוטרים נטולי תג, שפתח עבדכם; הנה קבוצת פייסבוק כנ"ל. הנה קבוצת פייסבוק ותיקה יותר. אם כלי תקשורת מבוסס יותר רוצה את הסרטון או התמונה שלך, תן לו. אל תסכים לתת לו בלעדיות – בשביל זה, הם צריכים לשלם לך, ואתה לא פה, אני מקווה, בשביל הכסף – אבל תן לו גישה ודבר איתו בנימוס.

אל תשתוק: האם אתה מבחין במספר שוטרים נטולי תג, שזו פשוט הזמנה לאלימות מצדם? גש אל הקצין הבכיר במקום – כאן יש תיאור של דרגות המשטרה – כשאתה מלווה באדם המצלם את שניכם בווידאו, הצבע על השוטרים נטולי התג ודרוש הסברים.

דע את זכויותיך: הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שכל הפגנה שיש בה יותר מ-50 איש צריכה אישור משטרתי. הם טועים. כאן תוכלו ללמוד יותר על זכות ההפגנה שלכם, ורצוי להדפיס עותק ולשאת עליכם. כעקרון, הפגנה שאיננה תהלוכה ושאין בה נאומים לא מוגבלת בגודל. מנסיון מר, השוטרים לא מכירים את החוק; שפר את השכלתם.

נעצרת? קודם כל, אל תתנגד – וודא שמישהו מצלם את המעצר שלך ואת העובדה שאתה לא מתנגד. סתום את הפה ואל תגיד שום דבר. המטרה שלך היא לצאת משם בלי להפליל לא את עצמך ולא את חבריך. הודאה היא מלכת הראיות בישראל, כל דבר שתאמר ישמש כנגדך, ושיעור ההרשעה עומד על 99.98%. מצד שני, בלי הודאה הם לא כל כך יודעים מה לעשות וכנראה שיחפשו טרף אחר. הדבר היחיד שאתה אומר שם הוא, במידה והותקפת על ידי שוטר, הוא ציון העובדה הזו ושמו של השוטר התוקף, אם הוא ידוע לך. אין לך זכות לעורך דין נוכח בעת החקירה, אז פשוט סתום את הפה. מדריך מוצלח להתנהלות בחקירה נכתב בשעתו על ידי נעם פדרמן; הנה הוא כאן. חקירה היא דבר לא נעים, אבל יוצאים מזה.

דלג על מח"ש: כעקרון, אפשר להגיש תלונה כנגד שוטרים במח"ש, רק שלא ברור אם יש הרבה טעם בכך. ראש מח"ש היוצא כבר הודה שבמשטרה פושה תרבות שקר וחיפוי אלה על אלה. בכך, יש לציין, משטרת ישראל לא שונה בהרבה מכוחות משטרה אחרים ברחבי העולם.

אם ראית, ותיעדת, אלימות משטרתית, העבר את המידע לנפגע. אם אתה הנפגע, התייעץ עם עורך דין בדבר האפשרות לתביעה אזרחית. השוטר מוגן על ידי המדינה כל זמן שהאלימות שהפעיל היתה הכרחית לצורך ביצוע המשימה שלו. המדינה נמנעה בשורה של מקרים מהגנה על שוטרים שהפעילו אלימות לא הכרחית. הסיכוי שלך להביא להרשעה של שוטר בבית משפט פלילי נמוך למדי, וכך גם הסיכוי להביא לפיטוריו; השופטים נוטים להאמין לשוטרים, גם כאשר ברור שהם משקרים, ושוטרים אינם מועמדים לדין בדרך כלל על עבירות של עדות שקר.

אז, אם יש לך ראיות, פנה לבית משפט והגש תביעה אזרחית. השוטר יצטרך עכשיו לגרד את הכסף להגנה משפטית ויזכה לחזות על גופו את היעילות המפורסמת של מערכת המשפט שלנו. אם מספיק אנשים יעשו את זה, סביר ששוטרים יתחילו לחשוש להפעיל אלימות שלא לצורך.

וכן, זה פתרון לטווח ארוך. אבל אנחנו כאן לטווח הארוך. העיקר, אם לצטט את יוחנן פאולוס השני, לא לפחד כלל; והכלל צריך להיות זה שטבע האוול, שאנחנו צריכים להתנהג כאילו אנחנו אכן חיים במדינה חופשית, כאילו החוקים שאמורים להגן על הזכויות שלנו אכן נאכפים. ואם מספיק אנשים יעשו את זה, זה אולי אפילו יקרה.

הערה מנהלתית/אישית: עוד תרומות התקבלו בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לכל התומכים. אני מציין היום יום הולדת 42, ואני חייב לציין שהשנה האחרונה היתה מהאופטימיות שבחיי. ההמונים שיצאו לרחובות העירו מחדש אמון ותקווה, וחברים אמרו לי שאני נראה לא-פסימי באופן מסוכן. המחאה לא מתה, המאבק לא נגמר, והכל עדיין בידינו. יהיה מספיק זמן להתאכזב בשנה הבאה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

36 תגובות על ”הֵיה לי אח (קטן)“

  1. אורן הגיב:

    יום הולדת שמח! והרבה שמחה גם אחריו!

  2. עייד מדיקא הגיב:

    עוד דבר קטן וחשוב, לכשנעצרת, יתכן ומעצרך היה 'מעצר שווא', כלומר, כלל לא נתקיימה עילת מעצר. בהנחה (הלא מופרכת) שמעצרים המוניים עוד נכונו, שווה למסד פרקטיקת 'תביעה נגדית', שכן כל יום מעצר שווא שכזה שווה לפחות 1000 ₪ פיצויים, סכומים שמהר מאוד מצטברים. כמו כן, ניתן לקבל החזר מביטוח לאומי על ימי מעצר, שווא או לא.

  3. אלעד הגיב:

    יום הולדת שמח. אני מקווה שהאופטימיות שלך מבוססת ותוביל אכן לשינוי המתבקש.

  4. גיא הגיב:

    מזל טוב יוסי! אני קורא כאן כבר חמש שנים ואין ספק שכל שנה אתה הופך ליותר חד, ושהשנה הפכת לשחקן מאוד משמעותי בזירה הפוליטית בישראל, לטוב ולרע… רק הצלחה, בריאות ואושר! ישר כוח.

  5. שונרא הגיב:

    מן הראוי לשכפל פוסט זה לאתרים נוספים, האין זאת? פוסט אחד כזה, יש מצב שהשלטונות יתאנו לו. עשרות או מאות עותקים? פחות סביר.

    או אולי אני סתם קצת פרנואידית.

  6. אורן הגיב:

    בשביל להוריד את מסמך הזכות להפגין צריך חשבון פייסבוק. לא לכולם יש.
    יש מצב לפדפ עצמאי?

  7. גיא הגיב:

    מזל טוב, יוסי. עד 120 (שנים? פוסטים בשנה? אתן לך להחליט).

    רציתי להוסיף גם את הטאמבלר הזה:
    http://policenametag.tumblr.com/
    אינני מכיר את הבעלים שלו ואולי הוא לא ממש מתפקד בזמן האחרון, אבל הוא מקום ראשון בגוגל בחיפוש אחר "שוטרים בלי תג", ויש משמעות לכך שתמונות יפורסמו שם.

  8. הופמן הגיב:

    מזל טוב. יישר כוח

  9. אוטו פוקוס הגיב:

    מזל טוב, עד 120. מי יתן ומפלצת הספגטי המעופפת תברך אותך בחיים ארוכים, פוריים, בריאים ויצירתיים.

  10. יעל הגיב:

    יום הולדת שמח ואינשאללה שהאופטימיות שלך תזכה לסיבות רבות נוספות.
    סחתיין על השימוש במסמך של נעם פדרמן, שמעיד שמכל מלמדיך השכלת.

  11. עמיר הגיב:

    אחוזי ההרשעה נמוכים מה-99.98% שציינת בפוסט הזה. זה האחוז למואשמים פלסטינים בשטחים. לאזרחי ישראל שיעור ההרשעה נמוך יותר וקרוב ל-98.6%.

  12. גיאג הגיב:

    מזל טוב יוסי!

    פוסט מעולה כהרגלך, אך אני חוזר פה על תהיה:
    מדוע לדלג על התלונה במח"ש? אני לא חולק על הקביעה שזה אחד הצעדים הפחות יעילים, אך אני לא רואה איך הוא יכול להזיק.
    זאת ועוד- אפשר ורצוי להגיש מספר גדול של תלונות לאחר כל הפגנה אלימה, מגובות בעדויות ותיעוד נרחב (ואלה לא חסרים). הדבר יכול להיות אפקטיבי הרבה יותר מתלונות ספורדיות ויתכן שאפילו נזכה לתוצאות ממשיות במקום הטיוח הרגיל.

    בונוס: לפי מקור מהימן מתוך המשטרה, חקירת מח"ש פתוחה מעכבת כל הליך קידום לשוטר מושא החקירה (יתכן שזה פחות רלונטי לגורילות השטח) ולפעמים גם מביאה להשעיה זמנית ועיכוב תשלומים. בנוסף, גם אם נסגרה החקירה ללא הרשעה, הרישום נשאר בתיקו של השוטר.

  13. זליג הגיב:

    מזל טוב, שתזכה לאריכות ימים ושזכותך תגן עלינו עוד שנים ארוכות.

    שני דברים קטנים הסבו לי נחת במיוחד בשבועות האחרונים בקראי את החברים של ג'ורג': 1. פוסט האורח של גיל קדרון, ימים ספורים אחרי שתקפת את עמדתו לגבי התפקדות הליכוד; 2. הלינק שפרסמת כעת, עם המדריך (העילג באופן מפתיע) לנעצר של נעם פדרמן. עם זאת שאתה לא מסכים אם הכותבים (וככל הנראה ממש מתעב את האחרון), אתה נותן להם קרדיט כשמגיע להם ומאפשר להם להתבטא. ורבי חנינא כבר לימד: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. לו יהי.

  14. שקט אבל קיים הגיב:

    מאזל טוב.

  15. איל הגיב:

    מזל טוב.
    ואת הפוסט צריך למסגר.

  16. נירה הגיב:

    http://www.youtube.com/watch?v=MhYtdr3kK0A

    Ya queremos pastel

    Ya queremos pastel

    Aunque sea un pedacito

    Pero queremos pastel

    (אנחנו רוצים כבר עוגה,

    אנחנו רוצים כבר עוגה,

    אפילו אם רק חתיכה קטנה,

    אבל אנחנו רוצים כבר עוגה).

    מז"ט ויופי של פוסט.

  17. ל. הגיב:

    טיפ ציני: אם יש באפשרותך להגיע להפגנה עם פוטנציאל ל"תיעוד אופורטוניסטי", ויש לך טלפון ישן יותר מהאייפון הדנדש שלך, עדיף להגיע איתו. אמנם התמונות יהיו באיכות נמוכה יותר, ולא יגיעו לפייסבוק בזמן אמת, אבל אם שוטר יחליט שאתה מפריע לו או לחבריו למצות את האלימות שהם מעוניינים להפעיל, ויבחר להעיף לך את הטלפון לרצפה, הנזק יהיה כואב הרבה פחות.
    באותו ראש (פחות או יותר), לא צריך שהמצלמה באמת תפעל בשביל לגרום לשוטרים לשנות את התנהגותם- מספיק להחזיק את הטלפון מול הפנים של השוטר, לקרוא לו ולומר "תודה, צילמתי אותך". אם מישהו מהצד מצלם אותך בוידאו כשאתה עושה את זה, ואז מצלם את השוטר מנסה (או אפילו מצליח) לחטוף לך את הטלפון או להחטיף לך מכות, הרווח גדול כפליים.

  18. אייל הגיב:

    אני מציע להדגיש:
    (א-) לדאוג שמי שצריך את הקובץ לצרכים משפטיים, ידע שיש כזה.

    (ב-) לא רק להעלות לרשת, לדבר עם עיתונאים! לפרסומים יש השפעה גדולה על המשטרה, ולרשת לא כל כך.

    (ג-) לשמור על הקובץ והמכשיר. עדיף לצלם ממקומות בטוחים, מעל גדר, מהגג, ממקומות שהשוטרים לא נמצאים בהם בהינף זרוע, ולייצר עותקים בהקדם.

    פוסט חשוב ורלוונטי לכל מחאה.

  19. אלכס ז. הגיב:

    מזל טוב!

  20. חץ בן חמו הגיב:

    ראשית, מזל טוב.
    שנית, טיפ קטן לך ולגולשים אחרים בעלי מכשירי סמארטפון מבוססי אנדרואיד (גלקסי S, S2, מוטורול RAZR וכו'): לאחר שצילמתם את הוידאו, חשוב שתעלו אותו, אבל שימו לב: אם שוטר יתפוס אתכם ויקח ממכם את המכשיר, הוא יוכל לראות את הוידאו ולמחוק אותו, לפעמים לפני שהעליתם אותו.

    הפתרון: לאחר שצילמתם, לחצו על "שיתוף" (או Share), בחרו לאן אתם מעלים, התחילו את ההעלאה ובזמן שהוא מעלה, לחצו על הכפתור המרכזי הפיזי במכשיר (זה הכפתור המלבני בתחתית הגלקסי) או מקש Home (ציור של בית). לאנדרואיד יש ריבוי משימות מעולה, וכך אף אחד לא יוכל לראות שאתם מעלים את הקובץ, והקובץ יעלה ברקע. אם שוטר יסתכל, הוא יראה רק את מסך הבית שלך 🙂

  21. חיים ו. הגיב:

    מזל טוב.
    אני אגב מצלם גם במקרה ושוטר עוצר אותי לבדיקת רשיונות אם יש נוסע שיכול להחזיק טלפון, אם אין אני מקליט סאונד. מנסים לחוקק נגד זה עכשיו. זה נשק מעולה נגד אלימות משטרתית באופן כללי (כמו כולם גם אני חטפתי כפה משוטר בימי חלדי).

    • החתול של שרדינגר הגיב:

      פוסט מצוין כרגיל.
      המסקנה העגומה שלי מהפגנות הקיץ (לצערי אני טכנית מתקשה להצטרף לגל הנוכחי) היא שקשה מאוד לשתף תמונות ממכשירים חכמים במהלך הפגנות של יותר מכמה עשרות אנשים. איכשהו, כמעשה כישוף, נופלות הרשתות הסלולריות באזור ההפגנה. צריך לבקש, כפי שראיתי שנעשה בעולם, מכל בעלי רשתות האינטרנט האלחוטיות הפרטיות באזור לפתוח אותן לשימוש חופשי.

  22. עדו הגיב:

    עד 120! שזה אומר עוד 78 שנים של פוסטים, אמן כן יהי רצון.

  23. אורי דויד הגיב:

    מזל טוב.

    נחמד המסמך של צוקול ופדרמן.

  24. דרור בל"ד הגיב:

    תודה על הפוסט המאד חשוב.

    הנה הצעתו של יגאל רמב"ם, מתוך – " הרץ למרחקים ארוכים", אתר המחאה הרשמי:
    רמב"ם נעצר במהלך המחאה כבר פעמיים ועמדתו בכל הנוגע למעצרים נחרצת. "המערכת לא יודעת להתמודד עם אומץ. הם לא שומרים על החוק. הם שומרים על הסדר ואנחנו צריכים לעקוף אותם. ברגע שהמון אנשים נורמטיביים ימלאו את תאי המעצר, משהו ישתנה. כי אין להם מה לעשות איתנו".

    ש: זה לא לשחק לידי אלו שרואים בכם פלג אלים?

    "לבוא ולהגיד פלג אלים? שמרנו זה על זה. אחרי ההפגנה מול עיריית תל אביב הגיעו לבית המשפט שמונה נאשמים וכולם שוחררו בערבות צד ג'. לא היה אחד שלא חתמו עליו ערבות ואלה אנשים שלא מכירים זה את זה. זה מדהים. זה לנצח את המערכת ולנצח את השיטה. ואם לא היו שמונה, אלא שמונים כתבי אישום? את יודעת מה היה קורה אז בבית המשפט? הם הרי לא יכולים להתמודד עם זה. ברגע שאנחנו נתאחד ונגיע לאירוע מכונן – זה יקרה".
    http://j14.org.il/articles/10065

    לדעתי האישית יש להחרים גופים כמו מח"ש, היות ופנייה אליו כמוה כהכרה בו. הפלסטינים בגדה המערבית הפסיקו זה מכבר להגיש תלונות במחוז ש"י בדיוק מאותן סיבות ואת תלונותיהם הם מפרסמים – בדיוק כפי שמוצע כאן – היכן שרק אפשר.

  25. פיטר קרופטקין הגיב:

    חוזרים ומציינים פה את החשיבות בהפגנות "לא אלימות". ואני חלילה לא קורא לפגוע בגופם של אנשים או חיות, אבל כבר נמאס לשחק יפה. יש לנו מצוקה אמיתית ואם לא שמתם לב, מאות אלפי מנומסים ברוטשילד או בוול סטריט לא בדיוק מזיזים לאף אחד את גבינת הקוטג'. הגיעה כבר השעה לקצת אש ותמרות עשן. פעם אחרונה שבדקתי, ככה מחוללים מהפכות.

    • Alon Levy הגיב:

      And last time I checked, the people who are telling radical protesters to use violence tend to be paid agents of the regime. The environmentalist and feminist and anti-war protesters of the 1970s in the US knew very well that they were being spied on and that the people supporting violence against a massively more powerful entity were not being honest.

  26. מרטין הגיב:

    מזל טוב לרגל יום הולדתך

    כיף להבחין ב-'אנרגיה לפעולה' שיש מאחורי הפוסט (המעולה כרגיל) וגם לי יש את התחושה שכדור השלג אכן התחיל להתגלגל בעקבות המחאה החברתית אבל אף אחד באמת לא יודע איפה הוא יעצר

    2 מחשבות עלו לי בראש אחרי שקראתי את הפוסט

    המחשבה הראשונה הייתה איך גלגל מסתובב לו…

    אני גדול ממך בשנה (בן 43) והייתי חייל בגבעתי כשפרצה האינתידפה הראשונה ב-87.

    החיכוך בין חיילים לאזרחים אף פעם לא נגמר טוב והחלו להתפרסם סיפורים על חיילים שנוקטים באלימות בלתי מוצדקת כלפי פלסטינים

    אני לא זוכר אחרי כמה זמן זה קרה, אבל אני זוכר שחילקו לפלסטינים מצלמות וידאו ואז החלו להופיע סרטים של חיילים ישראלים נוקטים באלימות

    והנה עוברים להם 24 שנים ומסתבר שגם אנחנו צריכים את ה-'נשק' הזה של מצלמות הוידאו כנגד הזרוע המשטרתית של השילטון (כשפועל גם כלפי הפלסטינים החיילים מבצעים עבודה משטרתית בעיקר) והנה עוד הוכחה קטנה לכך שמה שקורה בשטחים בסופו של דבר יגלוש לתוך מדינת ישראל

    והנה מסתבר שבאופן לא מפתיע (וכנראה שלא ממש מודע) השילטון הישראלי בתוך הקו הירוק אימץ דפוסי התמודדות שנרכשו בניסיון 'מבצעי' מול הפלסטינים ובאופן לא מפתיע מסתבר שהישראלים לא אוהבים שמתייחסים אליהם כמו פלסטינים שזה קצת מצחיק שהישראלים גילו שמנצלים אותם והם לא אוהבים את זה אבל עדיין לא ממש מצליחים לראות שהפלסטינים גם כן נמצאים במצב של ניצול

    נקודה קטנה לאופטימיות היא שאולי הישראלים יבינו שהם בעצם נלחמים על זכויות האזרח שלהם (שם הקוד: שיוויון חברתי) ואני מרשה לעצמי להאמין שאחרי שהישראלים יתאמנו קצת בלנסות לממש את ה-'שיוויון חברתי ליהודים בלבד', שזה מה שהמחאה החברתית הייתה אז ועדיין בפועל עכשיו, אחרי כמה זמן ייפול האסימון למספיק אנשים שהשיוויון החברתי הוא שיוויון לכולם ולא רק ליהודים, אבל מבחינתי זה בסדר גמור שבינתיים היהודים רוצים שיוויון רק ליהודים כי לפחות הם נלחמים על שיוויון וברור לי שבהמשך הוא יכלול גם את כל השאר, כמו חרדים וערבים למשל

    [ובתור חוזר בשאלה אני לא יכול שלא להיזכר ב-'מתוך שלא לשמה בא לשמה'… אז בינתיים היהודים רוצים שיוויון ליהודים בלבד? גם זה טוב כי לפחות הם התחילו ללכת את הדרך גם אם הם עדיין לא הגיעו ליעד]

    המחשבה השנייה שעלתה לי כשקראתי את הטור שלך היה הכתבה המצויינת הזאת על הפובליציסטית, המהפכנית והסופרת האמריקאית נעמי וולף ואני מאוד מאוד ממליץ על 12 הכללים של נעמי וולף למחאה חברתית (ותשתפו כמה שיותר)

    ww.themarker.com/markerweek/1.1586040

  27. אלעד דקר הגיב:

    אזהרה לנכנסים למסמך של פדרמן:
    מתברר שהוא כנראה דיסלקט.

  28. מני זהבי הגיב:

    מזל טוב!
    עוד הרבה שנים של פוסטים משובחים!

  29. ארן הגיב:

    מזל"ט

  30. דניאל ג הגיב:

    מזל טוב!
    "רוב הציבור לא יגן על שוטרים שמכים מפגינים בלתי מסוכנים בעליל"- יהודים, יש לציין