החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: קלונו של בית הדין לעבודה

מטבעם יחסי העבודה אינם מאוזנים ומוטים לטובת המעביד. במדינת ישראל המקל היחידי כמעט שניתן בידי העובדים כלפי המעביד הוא השביתה. ובכדי למנוע מהמעסיקים לסרס את הנשק הזה, נקבעו בחקיקה הגנות על השובתים: המעסיק אינו יכול להביא עובדים אחרים במקומם, וגם ניתנת לשובתים חסינות בפני תביעות על נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. הם לא ייחשבו כמפרי חוזה העסקתם או כל חוזה אחר, ולכן לא ניתן לפטרם, והם גם לא יחשבו כגורמי הפרת חוזה עם צד שלישי.

כעת כשניתן בידי העובדים חימוש הרסני כנגד המעסיק (וגם כנגד עצמם: הם אינם זכאים לשכר בזמן השביתה, ואם תמוטט את המעביד, הרי שלא ישאר להם מקום עבודה לאחריה), ניתן גם איזון נגד, בדמות תנאים שיש לקיים על מנת ששביתה תחשב חוקית ותזכה להגנות הללו.

הבוקר התבשרנו כי ביה"ד לעבודה קיבל את עמדת המדינה, ובפסק הדין מהבוקר כתבה כבוד הנשיאה נילי ארד:

מצביעות הראיות על כך שההתפטרות ההמונית של הרופאים הצעירים מהווה על פי מהותה פעולה קיבוצית מתואמת המכוונת לשינוי תנאיו של הסכם קיבוצי חתום כדין. פעולה קיבוצית מתואמת זו ננקטת שלא כדין […]

בקביעה הזו משווה בעצם ההתפטרות של הרופאים לשביתה. אלא שההתפטרות אינה נשק ביחסי העבודה, היא פירוקם המוחלט. ומשהסתיימו יחסי העובד־מעביד, אין המתפטרים זכאים להגנות שפורטו.

בקביעה כי התפטרותם של המתמחים בטלה, בית הדין מכריז על התפטרות כשוות ערך לסכסוך עבודה. בכך הוא פוגע בזכות לשביתה, שכן הוא מטיל את חובות השובתים ללא ההגנות הניתנות להם. והוא פוגע בזכות בסיסית אף יותר לחופש העיסוק, כשהוא לא מאפשר לאדם להחליט כי די לו, והוא מעדיף את האבטלה.

אם הפיטורים מאורגנים ואם לא, אם המתמחים מתוגמלים היטב ואם לא, אם בהתפטרותם הם יפגעו בבריאות הציבור ואם לא, בצווי המניעה שנתן בית הדין, הוא פוגע פגיעה אנושה בזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד של כולנו.

אם כי אור קטן יש כאן: הפגיעה של בית הדין מתגמדת לעומת ממשלת ישראל ושר הבריאות בנימין נתניהו, שפרט לפגיעה בזכות הזו, פוגעים גם בזכות בסיסית אף יותר: הזכות לבריאות.

מי ייתן בריאות טובה לכולנו. נזדקק לכך.

(שי אלקין)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אמיר

    אני חושב שפספסת את החלק הכי סקסי בפסק הדין: "אפילו היה ניתן תוקף משפטי למכתבים, ספק עדיין אם היה מקום מצדנו לאישור התפטרותם של כאלף מתמחים ביום אחד, כאיש אחד, מתוך התעלמות מצרכי מערכת הבריאות, חרף זכותם להתפטר" (ציטוט שהביא ווינט). או במילים פשוטות "זה לא חוקי וגם אם זה היה חוקי היינו אומרים שזה לא חוקי, בגלל צרכי המערכת". המשפט הזה הוא התקדים האמיתי כאן, והוא תקדים לא רק בדיני עבודה, אלא בכל מצב בו בית המשפט יידרש להתייצב לימין המערכת.

    • צודק. לצערי הספקתי לקרוא את פסק הדין רק קריאה חפוזה.

    • עדו

      לאמר את האמת יש כאן שאלה מאד עמוקה, באיזו מידה אפשר לממש את זכויות הפרט אם הן פוגעות בציבור?
      נניח למשל שכל הרופאים – לא רק המתמחים – היו מתפטרים ואנשים היו מתחילים למות בהמוניהם בבתי החולים. מה אז? האם לא היה מותר לממשלה לנקוט איזה צעד חרום שיכריח אותם לחזור לעבודה כדי להציל חיי אדם?
      אני למשל מעולם לא הבנתי למה אסור לצרוך סמים. מה עניינה של המדינה איזה חומר כימי אני מכניס לגוף שלי שלא לדבר על כך שאלכוהול הוא חוקי, אבל זה כנראה אסור כי להתיר את זה יגרום ליותר מדי נזק לחברה. כך גם אם נתיר לכולם ללכת ערומים בראש חוצות (מה יש? גנבתי את מה שיש לי שם למטה ממישהו? זה לא שלי?) ועוד הרבה דברים שעל פניהם הם לא עניינה של המדינה ובכל זאת הם אסורים.
      בכל אופן בג"ץ כבר פסק משהו דומה כשאישר את החוק שאוסר על איזרוח בעקבות חתונה של ערבי ישראלי עם ערביה מהשטחים או להיפך. הוא לא אמר שזה בסדר אבל בגלל 'צרכי השעה' וכו..
      (ולא, אני לא חושב שהחוק הזה צודק).

      • אלא שקביעה כזו אינה מעניינו של בית הדין לעבודה, שעיסוקו אינו בזכויות הציבור כללו, אלא במשפט העבודה והבטחון הסוציאלי.

  • אורי סבח

    אמיר צודק לגבי המשפט המוזר הזה.
    והמתמחים צודקים במאבקם נגד האוצר וביבי וליצמן.

    אבל:

    בית הדין פסק שזו לא התפטרות. מישהו הגיש מאות טפסים חתומים, באותו נוסח, שנחתמו על ידי אותו עורך-דין, בייפוי כוח כלשהו או בנאמנות כלשהי (לא קראתי לעומק את כל פסק הדין ואני לא בקיא בפרטים). המישהו הזה (עמותת מרש"ם) הוא לא ארגון יציג, אז בית הדין לא יכול לקבל אותו כצד לדיון.

    כשאלפי טפסי התפקדות למפלגת העבודה נפסלים מכיוון שהוגשו על ידי פוקד אחד, וכולם ממומנים על ידי כרטיס אשראי אחד/ חשבון בנק אחד זה נראה לנו הגיוני לפסול אותם, כי הרי זו לא התפקדות "אמיתית".
    גם כאן, אמר בית הדין שזו לא נראית לו התפטרות "אמיתית".

    עכשיו, אפשר להתווכח על זה, ולפרש מה זו התפטרות, ומה צריך להכיל מכתב התפטרות, ומי אמור לחתום עליו באיזו חותמת. אלה שאלות לא מעניינות של משפטנים.

    הפסיקה הספציפית הזו לא ביטלה את זכותו של אף אדם להתפטר. ועובדה – הבוקר הגישו כמה מתמחים מכתבי התפטרות "אישיים". בית הדין אפילו הסביר בפסק הדין איך צריך לכתוב מכתב כזה, ומה ייחשב בעיניו מכתב התפטרות "אותנטי".

    אז במקרה הגרוע נגרם פה עיכוב של עוד חודש לכל אחד מהמתמחים שרוצה לעזוב את עבודתו.
    אם לעומת זאת המתמחים רוצים לקיים מאבק עובדים מאורגן – הם צריכים ארגון עובדים יציג, שיוכל לשאת ולתת בשמם. זה יותר מסובך, וסיפור אחר, ולא בטוח שאפשר לעשות את זה אחרי שאידלמן דפק אותם וחתם על הסכם ל-10 שנים.

    • אור ב

      זה נכון שהיה פה איזשהו הליך לא תקין – אבל לא היו מבטלים אותו אילולא הייתה אג'נדה מובהקת להשתיק את המתמחים, וגם אם לא היה טעם לפגם בנוסח הקולקטיבי, מישהו היה מוצא איזה וו חוקי להיתלות עליו (תקנות חירום משנת 45 מישהו?) כדי לשמור על השורה.

      בכל מקרה המתמחים לא יכלו לקוות לטוב יותר – עכשיו כל קוראי טמקא יודעים שמדובר בעבדות מודרנית בחסות החוק.

      • דודי

        שופטים ועורכי דין עושים בדיוק את זה, "מישהו היה מוצא וו חוקי להתלות עליו".

        איני משפטן, אבל נראה שבמקרה הזה יש בסיס חוקי הגיוני לפסיקה – אני מסכים עם דברי אורי סבח.

        • אור ב

          חוקי/תקין משפטית לא תמיד חופף למוסרי/ראוי.
          לטעמי עצם זה שרבים המתמחים מתפטרים שוב בצורה פרטנית, מוכיח שגם ההתפטרות הקולקטיבית הייתה כנראה תקינה ונפסלה רק כניסיון להערים קושי טכני על המתפטרים או לנסות לייאש אותם.

          • דודי

            אבל המשפט כפוף לחוק. זה לא אומר שהוא מנותק מהמוסר, זה אומר שלעתים יש מתח ביניהם.

            מהזווית המוסרית לא ברור בכלל אם נכון יותר לאשר את ההתפטרות ההמונית, או לדחות אותה ולדרוש מהמתמחים להתפטר באופן אישי ולא בבת אחת. האפשרות השנייה אינה פוגעת מהותית בזכות העובד להתפטר, והיא מפחיתה בסבלם של החולים, שגם הוא שיקול חשוב.

    • Dosh

      יש הבדל גדול בין טפסי התפקדות זהים לבין מכתבי התפטרות זהים. ההבדל העיקרי הוא שברוב המקרים כאשר נבדקו טפסי ההתפקדות הזהים התגלה שהאנשים שכאילו הגישו את הטפסים כלל לא ידעו על כך ולא היתה להם כל כוונה להתפקד. המסמכים שלהם פשוט זויפו.
      במקרה של מכתבי ההתפטרות הזהים, אני לא חושב שלמישהו יש ספק באשר לרצונם של המתמחים להתפטר.
      אני בהחלט לא הייתי רוצה להיות מטופל ע"י רופא שמחוייב לעבוד כנגד רצונו באמצעות צו בית משפט.

      • זו אני

        ומה עם האפשרות לתת למתמחים תנאים טובים יותר כפי שהם דורשים? הרי המדינה אחראית לשלומם של החולים, לא המתמחים באופן אינדיבידואלי.

    • אמיר

      זהו בדיוק העניין, שבית הדין הצהיר שאולץ לפסוק כפי שפסק בגלל שיקולים חוץ-משפטיים.
      כל השאר זה בבל"ת בלתי מנומק ומלא סתירות קטנות: בראשית פסק הדין אב"ד מציינת שפסק הדין לא נוגע למחלוקת וההסכמים בין הרופאים למשרד הבריאות לא לחוקיות אקט ההתפתרות עצמו, אבל בגוף פסק הדין יש לא מעט התייחסויות לאותם הדברים שבית המשפט לכאורה לא אמור לגעת בהם. ביהמ"ש סירב לקבל את מרש"ם כארגון עובדים ועכשיו טוען שההתפטרות היא אקט מאורגן. והכי אבסורדי: ביהמ"ש קובע כי ההתפטרות היא פעולה קיבוצית מתואמת ואמצעי לחץ ארגוני של מרש"ם נגד מהלכי המו"מ, ובו בזמן הצהיר כי המו"מ בין התצדדים הסתיים וגם ככה מרש"ם לא הוותה בו צד.

      אם קוראים את פסק הדין מעבר לרקע המעייף, הטיעון העיקרי של ביהמ"ש הוא שבכך שצירפו למכתבי ההתפטרות שלהם רשימת "קוים אדומים" המתמחים בעצם הראו שכוונת ההתפטרות שלהם אינה חד משמעית. זה, וכמה ניטפוקים טכניים על כתיבת התאריך.

      אם הייתי המתמחים, הייתי פותח בסדרת עתירות אישיות לבג"ץ, ותובע את המדינה על הפרת חוקי יסוד – כי אם סבר משרד הבריאות שלהתפטרות אין תוקף, אבל חיכה לדקה התשעים כדי לבקש מבית הדין לעבודה דיון חירום דחוף בנושא, יש בכך חוסר תום-לב ברור, שגרם באופן מובהק לעבודה מכפייה במשך 30 יום.

      • אור

        באמת קראת את פסק הדין? איזה פסק דין קראת? כי אין בין מה שכתבת לבין פסק הדין דבר (לפחות לא לזה שפורסם היום).

        גם אם הוא מעייף אותך (שני העמודים שלו), עדיף לקרוא אותו לפני שמדברים עליו.

        • אמיר

          קראתי את כולו אם כי אני מודה שהלכתי לאיבוד בכמה חלקים.

        • אורכו 42 עמודים, ויש אליו קישור בפוסט לעיל.

  • Pingback: קלונו של בית הדין לעבודה | blog.shayel.org()

  • ג'ו כלום

    לא רק זה, אלא שהצעד הזה גם חושף את ערוותו של השוק הקפיטליסטי בישראל: הרבה זמן מדברים איתנו על זה שמשכורות הן תולדה של כוחות השוק, ועל עבודות נדרשות, ושאם לא טוב לנו להיות קופירייטרים שנעזוב ונלך להיות מלצרים, ואז ערך העבודה יעלה והמשכורות איתה.

    ואז, כשהמתמחים מחליטים שלא טוב להם להיות רופאים בשכר ובתנאים שהציעו להם, הממשלה מודיעה להם שלא, הם לא יכולים להתפטר. שהם מחוייבים להמשיך לעבוד בתנאים שהם מוצאים כלא סבירים ושגם אם הם מעדיפים להיות מלצרים, זין עליהם ועל החברים שלהם. ועל כולנו. כי אם זה ככה, מי ילך להיות רופא?

    • איליה

      ההשוואה לחוקי השוק החופשי הקפיטליסטי לא קבילה כאן כי מערכת הבריאות היא ציבורית. להם אין אלטרנטיבה פרטית ללכת אליה, ולנו אין אלטרנטיבה לא לשלם מס בריאות. לא שזה רע, אבל יש יותר מדי הבדל בין זה לבין שוק חופשי מכדי שתוכל להשוות.

      • ג'ו כלום

        ברור שיש להם אלטרנטיבה. להיות מלצרים. או קופירייטרים. או למכור ביטוח. או לעבוד בכל עבודה אחרת בעולם.

      • אמיר

        יש כאן יותר אלמנטים של חופש ממה שרשמת: המדינה לא מכירה בהתמחות אלא אם נעשתה ברפואה הציבורית. ז"א שאפשר שיהיה כאן שוק עבודה חופשי יותר אם משרד הבריאות יכיר במתקנים רפואיים של אסותא כמסגרת התמחות. אני מניח שברור לכולם למה זה לא קורה – כאן המדינה שומרת על שוק ניצול מליהפך לחופשי על מנת להמשיך להחזיק את הרופאים קצר. אבל זה עדיין שוק חופשי במובן שהאלטרנטיבה שלהם היא להמשיך התמחות בחו"ל במדינה שמשרד הבריאות מכיר בהכשרות שלה.

  • אמיר (אחר)

    רק שמכתבי ההתפטרות המקוריים _כן_ היו אישיים, וכן נחתמו ישירות על ידי המתמחים עצמם (כל אחד על המכתב שלו). הם אמנם _הופקדו_ אצל עורכי דין (עד לרגע שהגישו אותם ב4 לאוגוסט), והומלץ למתמחים להשתמש בנוסח מסוים, אבל המכתבים היו אישיים לגמרי. יש כאן חוצפה לא נורמלית של המדינה בכפיית העבדות הזאת.

    • אורן

      החוצפה לא של המדינה כי יש לה אינטרס, והוא כבר מזמן לא טובת הציבור. החוצפה היא של בית הדין לעבודה שהכשיר ביודעין הפרה מסיבית של החוק. במלים אחרות, השופטים האלה הם עבריינים, וצריכים לעמוד לדין.

      • עדו

        נראה לי שהתבלבלת בין 'הממשלה' ובין 'המדינה' .
        המדינה והציבור הם אותו דבר בהגדרה לא?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          אצל הימין האנטי דמוקרטי בישראל מפלגה=מדינה=עם, וכל השאר הם בוגדים שצריך להרוג.

      • זו לא הפעם הראשונה.

        אני פסימיסט קנטרן, ואיני מצפה לנצורות מבית הדין לעבודה, אך לא ציפיתי ממנו למשפח כזה.

  • אוטו פוקוס

    זה מקומם, אבל הפתרון יחסית פשוט, ולא מעט מתמחים כבר נוקטים בו: הגשת מכתב התפטרות חדש, באופן אישי לחלוטין. אם מספיק מתמחים יהיו נחושים לעשות זאת למרות ההשפה שחטפו היום מבית הדין לעבודה, המשמות היא שבהסך הכל ההכרעה ההכרחית בנוגע לעתיד הרפואה הציבוריתבישראל נדחתה בחודש ימים. אני מאוד מקווה שיעמוד להם כוחם ואומצם לעבור את התהליך בלא-פשוט הזה בשנית, ותומך במאבקם בכל ליבי.

    • לקרוא את פסק הדין דרך משקפי המתמחים זו ראיה צרה מאוד. יש לקרוא אותו בפרספקטיבה רחבה יותר של יחסי העבודה. כפי שכתבתי, פסק הדין פוגע בזכות השביתה וחופש העיסוק של כולנו.

  • סמולן

    1. ההתפטרות הזו נדחתה מטעמים טכניים (מן הסתם מוצדקים לגמרי), ואילו ההתפטרויות הבאות יעמדו בהם.

    2. חופש העיסוק הוא לא רק אחד מיסודות הקפיטליזם, הוא אולי העיקרי שבהם. לעומת זאת, מדינה שיכולה לבטל התפטרויות בגין טובת הציבור, היא מדינה סוציאליסטית.

    3. המסקנה המוזרה: המתמחים נדרשים לעמוד בכללי מינימום סבירים, וזה כמובן מעולה. אבל את המהלך העיקרי שלהם למען סוציאליזם של מערכת הבריאות הם כבר השלימו. מדובר על מערכת שמתנהלת לפי ראיה סוציאליסטית קיצונית. לא נותר אלא לדבר על הפרטים…

    • אמיר

      לתקוע נוצות בעכוז לא עושה אותי לתרנגול, וכך גם מערכת הבריאות לא הפכה בהינף עתירה לסוציאליסטית.

      יתר על כן, ביטול חירות אישית לטובת הציבור היא כשלעצמה לא סוציאליסטית או קפיטליסטית, כמו שתעשיית העבדים בארה"ב לא הפכה אותה למדינה סוציאליסטית. אני מסכים איתך שלקפיטליסטים סהרוריים עבדות (או היעדר חופש) היא שם אחר לסוציאליזם, אבל לסוציאליזם יש פנים רבות – החל בקומוניזם, דרך הסוציאל–דמוקרטיה, וכלה באנרכיזם. צא ולמד…

    • שרלוק

      סוציאליזם נוסח ה- DDR, כמובן. אף אחד לא רוצה בזה, וזו *לא* הכוונה ב"צדק חברתי".

      • סמולן

        אכן כן, אבל הנקודה העקרונית היא שממשלה – מערכת שלטונית – שפועלת בצורה הזו, נשענת באופן מובהק על נימוקי צדק חברתי. לא משנה אם מסכימים איתה או לא, זו כבר לא מערכת שעוסקת בזכויות פרט וחופש העיסוק. זה די מגניב: נדמה שהמתמחים עלו על דרך להדביק את ביבי ושטייניץ בסוציאליזם. לאו דווקא מהסוג הכיפי, אבל כרגע, נכון לעכשיו, אי אפשר לומר שהמדינה תומכת בחופש העיסוק.

  • שרלוק

    אתה צודק במה שכתבת, אבל נדמה לי שאת הנקודה המרכזית פספסת – לא לאפשר לאדם להתפטר מעבודתו זו עבדות. או צבא. אני לא בטוח שיש הבדל, אבל לא זה העניין עכשיו.
    גם אם כל הרופאים במדינה כולם (אלה שבמערכת הציבורית והפרטית, המתמחים והמומחים, הקונבנציונלים והאלטרנטיבים- כוווולם) היו קמים ומתפטרים אין לאף בית-דין או בית משפט סמכות לבטל את ההתפטרות.

    • איתמר

      יש הבדל בין צבא לעבדות?
      אולי תגיד "המטרה", אולי תגיד "ההיקף" – אבל המערכת הזאת מתייחסת לדרגים הנמוכים שלה כעבדים לכל דבר.
      (הכתוב מבוסס על 6 שנים של ניסיון אישי)

  • עידן

    בית הדין אמר משהו חשוב: המתמחים לא מתפטרים כי ברצונם לעזוב את העבודה, אלא כחלק מתהליך משא ומתן באופן מוצהר – הם רוצים שיפור תנאים למרות שהם חתומים (דרך ההסתדרות הרפואית) על הסכם מסוים – ולכן צריך להגן על המעביד מלהיכנס למשא ומתן נוסף. בית הדין עדיין לא מנע ממתמחה להתפטר כי הוא באמת אינו מתכוון לעסוק ברפואה בארץ.

    • אמיר

      זו הגדרה רקורסיבית – אם בית המשפט היה מקבל את ההתפטרות הרי שהיו מסתיימים יחסי עובד ומעביד וכל מו"מ (שבאופן רשמי לא קיים כיום) בין המעביד לעובדים היה מסתיים איתו. בית הדין הבהיר שהוא מחוייב למנוע את ההתפטרות אפילו אם היא חוקית.

  • אורי דויד

    הציטוט של כבוד השופטת, שאפשר לסכמו בארבע המילים "הם שברו את הכלים", חורה לי מאוד. כבר שנים ארוכות שהסגל הזוטר באקדמיה נאלץ לחתום על מכתב התפטרות+ביטול תביעת פיצויים. במקרה הטוב כל שנה, ובמקרה הרע כל סמסטר. מדוע אף שופט לא מרים גבה נוכח העיוות החולני והמשפיל שנכפה על העובדים? כעת נזדעקו הקוזקים ופנו אל ערכאות גבוהות על מנת שתשרצנה את הכשרים. אז סליחה, אני לגמרי עם המתמחים כאן שיעשו מה שהם חושבים שיקדם אותם. *הם* שברו את הכלים הרבה קודם.

    • אמיר

      אני חושב שעלית פה על משהו. אחרי שהשופטת שמה על השולחן פסילה של התפטרות פיקטיבית, הסגל הזוטר יכול להשתמש בזה ולתבוע את כל התנאים שמגיעים לו לפי הוותק הריאלי, בהתעלמות מכל ההתפטרויות ומכתבי הביטול.

    • אייל

      איפה זה קורה? זה לגמרי מנוגד להסכמים ולפיכך לא חוקי

      • אורי דויד

        אייל,
        למיטב ידיעתי זה קורה בכול האוניברסיטאות. אנסה לברר לך ממתי. עבדך הנאמן הצטרף השנה למעגל הלא מכובד הזה, ואמא שלי שם כבר שנים.
        אם אחד "החברים" יחליט לכתוב על זה פוסט יותר רציני, אשריהו בעולם הזה, וייטב לו לעולם הבא.

        אמיר,
        אני לא יודע אם הבעיה העיקרית של הסגל הזוטר היא בערכאות המשפטיות, אבל אולי תביעה רטרואקטיבית רחבת היקף היא הגישה הנכונה (היחידה) למאבק.
        עוד לפני הערכאות המשפטיות יש שתי בעיות עיקריות: האחת, חברי הסגל הזוטר כפרטים מפחדים פחד מצמית מפיטורין (שמתרחשים, כאמור, בכול מקרה) ומכך שהאוניברסיטאות ישימו עליהם תג שחור של טראבל-מייקרים.
        השנייה, בכול פעם שמתארגנת איזשהי מחאה לכדי שביתה, הסגל הבכיר נועץ את פגיונו עמוק בגב הסגל הזוטר ודואג לסובב אותו היטב בדרישות של תוספת שכר ותקציב לטיסות ויתר שטויות. זה סותם את הגולל על כל דרישה של תוספת תקנים/ תנאים סוציאליים לסגל הזוטר.

        זה על רגל אחת.

        • אורי דויד

          אייל,

          שכחתי לציין – אני אשמח אם תרחיב בנושא במידה ויש לך או למישהו אחר מהקוראים ידע משפטי רלוונטי. כל התחום הזה זר לי לחלוטין.

        • דניאל

          אורי, מה שאתה מתאר מנוגד באופן מפורש להסכם הקיבוצי שנחתם בתום השביתה האחרונה. לפיו חבר סגל זוטר שמועסק במשך סמסטר מוחתם על חוזה למשך חצי שנה, ולכן אם הוא מלמד במשך שני סמסטרים הוא מועסק במשך כל השנה.
          כמובן שאם מדובר בכפיית התפטרות ולא בפיטורים זה פשוט לא חוקי, הסכם או לא הסכם.
          באופן אישי אני יודע שבת"א ההסכם נאכף, והייתי ממליץ לך לסור למשרד אירגון הסגל הזוטר הקרוב למקום לימודיך לבירור בנושא.

          • אורי דויד

            דניאל,
            קראתי שוב את מה שכתבתי בתגובה והדברים מעט מטעים, עמך הסליחה. התכוונתי לכך שהעובד נאלץ לחתום על כתב המינוי (בין אם לסמסטר, בין אם לשנה) בידיעה מראש שיקבל מכתב פיטורין בתום התקופה. כמו כן לקראת התקופה הוא מתבקש לוותר מראש על תשלום הפיצויים על מנת לקבל את האפשרות שיעסיקו אותו בשנה הבאה. זו לא "כפיית" התפטרות כי לא ברור איך ואם אפשר לעשות דבר כזה אבל דה-פקטו זה הכי קרוב לכך שאפשר.

  • כשראיתי את הידיעה פשוט תפסתי את הראש בתדהמה. האם אני באמת קורא את הדברים שאני קורא? האם זה מה ששופטת בישראל כותבת? האם היא סיימה את כיתה ג', או שמא התפספסו לה מספר שעורים יסודיים באזרחות? בית הדין לעבודה קבע היום קביעה שיש בה בגדר פשע פלילי, ויש להעמיד אותו ואת השופטת לדין.

    • אורי סבח

      אוי נו… ואח"כ גם להעמיד לדין את פושעי אוסלו. תנוח

  • רני

    משום מה נעלם בדיון. האבות המייסדים, שהדבר היחיד שבלוג זה וביבי מסכימים לו זה השנאה להם, יצרו מוסד זה להגן על העובדים. כאן בא שלב נוסף בירידה של ביביסטאן ארץ הליביברקרמן אל תקופת העבדות. זה הוא חיסול אופיו המיוחד של בית הדין לעבודה. אחרי שרפרפתי על פסק הדין ניתן לומר שזה לא היה קורה אצל סטיב אדלר. אבל הוא פרש וכולנו בפרש=חרא.

    • שי

      דווקא היה יכול לקרות גם אצל סטיב אדלר, וראה את הפסיקה בקשר לעובדים הזמניים בנתב״ג ב־2006.

  • חיים ו.

    בית הדין עוד לא מנע מאף אחד להתפטר.
    מי שרוצה להתפטר מוזמן לעשות זאת היום, אף אחד לא יעצור אותו ותוך חודש הוא יוכל למלצר בכיף.

    בית המשפט קבע שהתפטרות המונית אינה לגיטימית כאשר מדובר בעובדים מאוגדים המנהלים משא ומתן עם המעביד שלהם על הסכם קיבוצי. בדיוק כפי שפיטורים המוניים אינם לגיטימיים.

    מי שיספר לי עכשיו שההתפטרות הייתה אישית הוא שקרן, ההתפטרות הייתה בדיוק מה שתיארה השופטת, קרי אמצעי לחץ לא הוגן ולא הגון מצד המתמחים.
    כדאי לאנשים לקרוא קצת על התביעות של החברים הללו ולהבין שמדובר בלא מעט צביעות, מי שבכה על השעות הארוכות המחסור בתקנים והשכר הנמוך. בוכה כעת על מיעוט השעות, הוספת התקנים והעלאת השכר הגדולה יותר בפריפריה.

    מזכיר לא מעט את דוברי המחאה החברתית שמדברים על יותר למעמד הבניים על חשבון החרדים(הציבור העני במדינה) סוציאליזם אלעק.

    בפועל, בית המשפט עשה טובה היום למתמחים שנתן לרובם סולם לרדת מעץ ההתפטרות האידיוטי ובאמת נראה שמעטים מאד מגישים התפטרות מחדש.

    • עדו

      אה כן? כלומר כשבנק הפועלים עשה סבב פיטורים כללי זה היה לא חוקי? איפה היה אז בית המשפט?
      בוודאי שפיטורים המוניים הם חוקיים. אם למשל המפעל לא יכול להרשות לעצמו להעסיק את העובדים.
      כתבת "בית הדין עוד לא מנע מאף אחד להתפטר.
      מי שרוצה להתפטר מוזמן לעשות זאת היום, אף אחד לא יעצור אותו"
      אז 'להתפטר' אומר בדיוק את זה, ל-ה-ת-פ-ט-ר . אם אני עושה את זה בצורה 'המונית' או לא זה ממש לא עניינו של אף אחד, זאת עדיין זכותי.
      העיתון 'ידיעות' נבנה על גניבת חצי מהעובדים של מעריב, יום אחד קם המו"ל של מעריב וגילה שחצי מהעובדים שלו התפטרו ועובדים עכשיו אצל המתחרה החדש שקם אתמול. זה היה חוקי אז וזה חוקי היום כשמדובר במתמחים.

      • שימי

        "זה היה חוקי אז וזה חוקי היום כשמדובר במתמחים."
        ואם מדובר ברופאים מקצועיים שגם בוחרים בהתפטרות? להם אסור להתפטר?
        אני חושב שהמדינה פועלת באופן פשיסטי מיום היווסדה, כשהיו חסרים לוחות אלומיניום למטבעות הראשונים שהולאמו (מילה מכובסת לנבזזו) ממפעל ביפו, וגם לרופא חיוני ככל שיהיה יש זכות לבחור לשבות או להתפטר.

        • עדו

          כן, אבל 'ביום היוולדה' היה מדובר במדינה ענייה, נצורה ועמוסת בעיות. לכן אפשר להסתכל בסלחנות על חלק מהדברים שקרו אז. אם 63 שנים אחרי אנחנו עדיין באותו מקום זה כבר סיפור אחר לגמרי.

      • גלעד ב.

        פיטורים המוניים *בזמן שביתה* (ולמעשה כעונש עליה) הם לא חוקיים, לא.

        בית המשפט יצר כאן סימטריה מסויימת, למרות שאישית אני עדיין לא יודע איך אני מרגיש בקשר לזה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        הסיפור על מעריב וידיעות הפוך (ידיעות הוא הותיק מהשניים).

    • אורי דויד

      חיים,

      בדרך כלל אני מסכים או לפחות מתרשם מדבריך. כאן נראה לי שאתה קונה את הניסיון הנואל של בית המשפט להחזיק את החבל משני קצותיו, בתמימות שאינה מאפיינת אותך.

      "בית המשפט קבע שהתפטרות המונית אינה לגיטימית" – נפלא! עכשיו תעבור על כל המעסיקים שמשתמשים בשיטה זו כשיטה לגיטימית (וזה לא מסתכם רק באקדמיה) ותבער את הרע מקרבך.
      אחרי זה תפאדל, תבוא בטענות למתמחים כמה שאתה רוצה.

  • רוזנברג

    החטא הקדמון היה פסילת ההתארגנות של מתמחים, בתואנה שהם מיוצגים ע"י הר"י ואינם קבוצה ייחודית. זה היה פס"ד שערורייתי מהסוג הקובע ש"אין חיה כזו" בעומדו מול ג'ירפה.

    • זו לא הפעם הראשונה שבית הדין חוטא כנ״ל. בית הדין לא שש להכיר ביחידות מיקוח עצמאיות, מה שפועל לטובת ההסתדרות (כארגון לא־דמוקרטי שמטרתו שמירה על הסדר הקיים, ולא דווקא רווחת העובדים).

  • אלעד דקר

    כתבתי בווינט (וכנראה זה לא פורסם) ואני כותב גם כאן:
    פסק הדין הזה הוא הכרזת דיקטטורה במדינת ישראל!!!
    חשוב שהמתמחים לא ינקטו בפעולה של התפטרות אישית אלא כבר עכשיו ישימו פס על הצו הזה!!!
    זה חשוב משום שהצו הזה הוא בעל משמעות יותר גרועה מדירדור יחסי העבודה, הוא הכרזת דיקטטורה בישראל!!!
    צריך להעמיד את בית המשפט במקומו – כן!!! ממש כך להעמיד את בית המשפט במקומו!!! כמו שכתבו מעלי בית המשפט הזה ביצע מעשה פלילי, לא פחות!!!

    • ג'ו כלום

      אבל יש מלא סימני קריאה, כמו שאוהבים בטמקא. איך זה לא פורסם..?

  • מיכאל

    שום דבר כאן לא חדש. המתמחים היו אמיצים מספיק לעמוד גם מול המדינה וגם מול הועד שלהם, אבל הם לא יכולים לעמוד מול כולם.
    זהו המשחק, ובו המדינה והאוצר מצד אחד והועדים הגדולים מצד שני אבל בעצם הם שני צדדים של אותו הדבר בדיוק. כל צד משחק את התפקיד שניתן לו- המדינה שהיא משחקת את התפקיד של ה"רע" כשהיא מקצצת והועדים משחקים את התפקיד של ה"טוב" כשהם נלחמים בחזרה. בפועל, כל פעם יוצא הסכם חדש שלא משנה בכלל את מאזן הכוחות.

    בפועל, בכל מקום שיש בו ועד חזק וגדול, הוותק הופך להיות לחזות הכל, והוותיקים והמקורבים לועד הם אלה שמרוויחים מכל הסכם. הצעירים נשארים ללא כלום. במשרד החינוך הם חיים ממשכורות זעומות, ובמשרד הבריאות הם עובדים שעות מטורפות.

    כעת באים המתמחים עם הדרישות שלהם להקלת הנטל, וברור שכולם מתנגדים. הממשלה לא צריכה את הצרות האלה, ובמיוחד שמדובר באנשים שיותר קשה לקנות בתוספת קטנה למשכורת. והרופאים הותיקים לא צריכים את זה, כי הם כבר השיגו את שלהם, ועכשיו הם רוצים לעבוד כמו שעבדו קודם, בלי כל הצרות שהמתמחים רוצים לעשות.

    • דודי

      אין זה נכון להקביל לוועדים גדולים אחרים, שמאגדים רק חלק מהעובדים ומתחשבים באינטרסים של אותו חלק בלבד.

      ההבדל הוא שכל מתמחה יהיה פעם מומחה (להבדיל מעובד קבלן במפעלי ים המלח, שלא בטוח שיזכה אי-פעם להיות חבר בוועד).

      ההסכם כולל סעיפים שהם לטובת המתמחים – חובת תורנות למומחים, שתקל מעט מהעומס עליהם – והם מתנגדים להם, מתוך שיקול שבעתיד הם עצמם יהיו מומחים.

  • יריב

    לאחר קריאת פסק הדין, מדהים בעיני שהנשיאה מסוגלת לכתוב שוב ושוב על 'מסמך "קווים אדומים"', ואז לטעון שבהתפטרות לא התקיימה נכונות לסיים את יחסי העבודה בגלל שיש במכתבים המצורפים התניה. היא לא דוברת עברית? היא לא יודעת מה פירוש הצירוף "קווים אדומים"? או שאם אמרתי למעסיק שלי "אני דורש העלאה או שאני מתפטר" אז אסור לי להתפטר?

    מה שכותב יגאל פליטמן בסעיף 8 שלו (עמוד 38) הוא באמת מזעזע. גם אם היינו מקבלים שזכותם להתפטר, לא היינו מאפשרים להם עד שיימצאו להם מחליפים [הניסוח שלי]. כמובן, אי אפשר שיימצאו להם מחליפים כי כבר היום יש מחסור ברופאים. בוקר טוב מוסוליני!

  • I'm told that public workers in some industries in the US are not allowed to resign, either. The example given to me is sanitation workers in New York.

  • א.כ

    שלוש נקודות:
    אני חושב שהעיקר כאן הוא לא פסק הדין של בית הדין לעבודה (אף שהוא בעייתי כשלעצמו) אלא זה שהמדינה חיכתה 25 ימים ואז פתאום המציאה את הטיעון המשפטי הקטנוני הזה, ובית הדין לעבודה שיתף איתו פעולה. מה שהיה צריך לקרות ("במדינה מתוקנת", כמאמר הקלישאה) הוא שהמדינה/ממשלה תתייחס לטענות עצמן, מדוע המתמחים מתפטרים, מה הם דורשים. בפועל הממשלה (ונתניהו שר הבריאות) פשוט התעלמה לחלוטין מהמתמחים במשך כל חודש אוגוסט, ופתאום בתחילת ספטמבר "נזכרו" שיש בעיה והמתמחים או-טו-טו מתפטרים, אז איזה עורך דין זוטר פתאום עלה על זה שאפשר פשוט לטעון שההתפטרות לא חוקית. כבוד השופטת נילי ארד שיתפה פעולה עם זה. הדבר הזה לא היה קורה אצל סטיב אדלר. הוא היה שולח את הצדדים למשא ומתן ולא מאפשר לבית הדין לעבודה בראשותו לשמש כעלה תאנה עם פתרון טכני. והרי ברור לכולנו שזה בסה"כ דחייה של כל הבעייה בשלושים יום לכל היותר. המתמחים יתפטרו שוב, הפעם בצורה "חוקית", ובעוד שלושים יום נעמוד באותו מצב בדיוק. כל כך אופייני לממשלה של ביבי לפתור בעיות בצורה הזו. "מי יודע", חושבים ביבי ושטייניץ, "בעוד שלושים יום, אולי הסוס ימות, אולי הפריץ ימות. אולי הפלסטינאים יכריזו מדינה, אולי יהיה לנו איזה מבצע קטן בעזה. נסתדר כבר. בינתיים קנינו לנו 30 ימי 'שקט' בגזרת המתמחים".

    נקודה שניה: בית הדין לעבודה כבר בשביתת המורים אמר בצורה מפורשת בפסק הדין שאסור לשבות על "תיקון עולם", רק על התנאים האישיים שלך! כשהמורים דרשו כיתות יותר קטנות ומערכת חינוך מתוקנת, בית הדין אמר שהדבר היחיד שמותר להם לדרוש הוא משכורות. נאמן לפרשנות זו, בית הדין לעבודה אומר למתמחים – אתם לא יכולים להיאבק ולשבות על מערכת בריאות טובה יותר. רק על תנאיכם האישיים. זו עמדה מאוד בעייתית לדעתי כי היא לא מאפשרת לעובדים המאורגנים להיאבק למען תיקון המערכות הציבוריות.

    ואחרון: אני כבר שנים לא מבין למה לנהג משאית אסור לנהוג יותר משבע שמונה שעות רצוף על הכביש (וטוב שכך), אבל את הרופא בבית חולים מכריחים לעבוד 36 שעות רצוף (או 26, או 20, זה בכלל לא משנה). מישהו מאיתנו רוצה שכשהוא מגיע למיון יטפל בו רופא שכבר לא ישן 20 שעות? זה פחות מסוכן מנהג משאית שלא ישן?

    • אלעד דקר

      לגבי מה שא.כ. אמר:
      במדינה מוסרית צריך להיות מותר לעובדים לשבות לא רק על תיקון העולם הקרוב עליהם (למשל תיפקוד המערכת בה הם עובדים) אלא גם על תיקון העולם הרחוק מהם (למשל עם התאגיד שבו הם עובדים מספק נשק כימי לסדאם חוסיין שאיתו הוא משמיד כורדים).

    • דורי גיל

      א.כ – התשובה לתהייה שלך היא שאין מספיק רופאים. והמדינה גם ככה מכשירה פחות רופאים ממה שהיא צריכה ומסתמכת על כך שההורים (לרוב אשכנזים וממעמד ביניים גבוה ומעלה) יממנו את הלימודים של ילדיהם בהונגריה או באיטליה. זה לא שהמערכת כיום רוצה להעביד מתמחים וסטאז'רים בתנאי עבדות, היא לא יכולה אחרת במצב הנוכחי. השינוי חייב להיות מהותי, לא רק על פני השטח. זה לא רק שיפור תנאי המתמחים אלא גם לדאוג להכשיר רופאים חדשים. ולצערי זה לא הולך לקרות תחת הממשלה הנאו-ליברלית הזו.

      • א.כ

        זו היתה "תהיה רטורית". ברור שזה לא סביר לצפות מרופא (מתמחה או מומחה) שכבר 30 שעות לא ישן לקבל החלטות רפואיות נכונות. דרך אחת אפשרית לשנות את זה היא לחוקק חוק האוסר על רופא לעבוד יותר מ-12 שעות (נניח), ומכריח לפחות 6 שעות שינה (נניח) אחריהן, ומטיל על המעסיק של הרופא (בית החולים) את האחריות הפלילית לאי קיום ההוראות. חוק כזה היה מכריח את המערכת (המדינה, משרד הבריאות, בתי החולים) להכשיר עוד רופאים. אני דווקא באופן עקרוני לא בעד סוג כזה של אמצעים לתקן בעיות מערכתיות במדינה, אבל במצב שבו הממשלה ומשרד האוצר כבר כמה עשרות שנים שוחקים את המערכת (זו לא טעות, זו מדיניות), ייתכן שזו הדרך היחידה "להכריח" את המערכת לחשוב נכון.

  • Pingback: לא מתפטרים, לא עבדים « משכתבת את החיים()