החברים של ג'ורג'

שובו של הנחש בנעליים הגבוהות

לשכת נתניהו מנהלת מתקפה חריפה נגד מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בגלל שהעז לומר שהתקפה על איראן תהיה טפשות מוחלטת, ובגלל שהעז לומר שצמד הפסיכופתים ברק ונתניהו מסכנים את מדינת ישראל. הלשכה כל כך נואשת, מדווח הארץ, שהיא מאשימה את דגן בקנוניה פוליטית נגד נתניהו, תוך דרישה מעיתונאים שיצטטו את המדליפים לא כאנשי הלשכה אלא כ"גורמים במערכת הפוליטית". במילים אחרות, לשכת נתניהו מנהלת קמפיין ספין נגד דגן, תוך נסיון להטעות את הציבור.

בין השאר, טוענים שם שדגן "משוגע". זה מעלה בזכרון את הבעיה שנתקל בה שר ההסברה של היטלר, גבלס, אחרי הטיסה המשונה של רודולף הס לבריטניה במאי 1941. איך אפשר להסביר לעם, תהה גבלס, שמצד אחד הס הוא משוגע, אבל מצד שני הוא היה סגן הפיהרר במשך שמונה שנים? איך מטשטשים מהזכרון את השבחים שהשפיע נתניהו רק לפני חודשיים על דגן, את שבחי השרים לו אחרי חיסול מבחוח ולפני הפאדיחות, ומשאירים רק את הרושם שמדובר במשוגע? לגבלס לא היה פתרון לבעיה הזו. ספק אם לנתניהו יש. לגבלס היה יתרון אחד: הס היה תקוע בטאואר בלונדון, ולא יכול היה להסביר את עצמו לאוכלוסיה הגרמנית. לדגן יש גישה למיקרופון בכל רגע שירצה, לפחות עד שימאיס את עצמו על התקשורת.

הם מ פ ח ד י ם, זה ברור. השאלה היא ממה. איתמר שאלתיאל העלה אתמול את הסברה שכל מסע הספין מיועד לדבר אחד: לשנות את הנושא. להפסיק לדבר על הטענות של דגן – שנתניהו ואנשי הלוחמה הפסיכולוגית שלו, כמובן, לא ענו עליהן – ולהעביר את הדיון לפס אחר, לשאלה האם בכלל מותר לדגן להתבטא. כשזה הנושא, הם לא צריכים לענות על השאלות הקשות שהעלה דגן, כגון האם ישראל ערוכה לתגובת הנגד האיראנית.

אחד המובילים של המסע נגד דגן היה השר לאיומים אסטרטגיים – שם מפואר לשר בלי תיק – בוגי "משה" יעלון, שמשמש גם כמשנה לראש הממשלה. (התואר האחרון, אגב, לא היה קיים עד ששמעון פרס עשה את מה שהוא יודע לעשות טוב מכל, וזחל לממשלתו של אריאל שרון, ונזקק לתואר מפוצץ משלו. פרס הלך. התואר נשאר.) יעלון אמר ש"אם בעקבות דבריו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, הציבור שם סימני שאלה על מידת האחריות של ההנהגה – זו פגיעה בבטחון המדינה, ללא ספק". ועל דבר ההבל הזה הוא הוסיף ש"אם על דעתו הוא עוסק פה בנושאים שבוודאי רובם נידונו עם הדרג המדיני במשך השנתיים האחרונות, אני חושב שזה לא תקין דמוקרטית להעביר ביקורת על דרג נבחר, ובוודאי שלא להפיץ מידע שאמור להישמר כמידע סודי."

בוגי לא מבין מי יודע מה בדמוקרטיה. זה לא צריך להפתיע: הוא רמטכ"ל לשעבר. אחד מהם, רפאל "רפול" איתן, שאיבד לדבריו-שלו חצי מהמוח שלו בקרבות סביב מנזר סן סימון, היה מספיק גלוי, משאולץ לפשוט את מדיו ב-1985, להודות שהוא לא מצליח להבין את הדבר הזה, דמוקרטיה.

בוגי חושב שאם מישהו מערער על מידת האחריות של ראשי המדינה, זו "פגיעה בבטחון המדינה, ללא ספק". להיפך: תפקידו של הציבור לבדוק, כל הזמן וללא הרף, עד כמה אחראים ראשי המדינה. כבר היינו במלחמה אחת, שבה ראש הממשלה – בגין – לא תפקד עקב מחלה ואולי דכאון, ושר הבטחון שלו שיקר ללא הרף לממשלה עד שפקעה סבלנותה והיא הפקיעה מידיו את הפיקוד על חיל האוויר. מי שפגע אז בבטחון המדינה לא היו העיתונאים והמבקרים, אלא השרים ואנשי הלשכות, שחיפו על בגין ושרון והסתירו את האמת.

אשר לתפיסה ש"לא תקין דמוקרטית להעביר ביקורת על דרג נבחר", תשמור מפלצת הספגטי המעופפת ותציל. בדיקטטורה לא מעבירים ביקורת על הדרג המדיני; ביקורת כזו היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אם בוגי לא מבין את זה, אולי הוא צריך לבקש תפקיד בקבינט של אסד. אחרי הכל, כשבוחנים את האידיאולוגיה של בוגי, היא די מסתדרת עם זו של מפלגת הבעת'. כאן המקום להזכיר שבוגי תמיד תיעב עמוקות את הציבור הישראלי: בשנות הדמים של האינתיפאדה השניה, כשהכשלונות של בוגי אילצו את האזרח הממוצע לשחק ברולטה רוסית באוטובוסים בעוד הוא מסתובב עם מאבטחים, הוא הודיע בטון זעוף ש"מטרידה אותי יכולת העמידה של החברה הישראלית". הישראלים, שלא מוכנים לחיות בקסרקטין, היו בעיניו החוליה החלשה.

אבל מדובר לא רק באי ההבנה של יעלון בדמוקרטיה ובבוז שלו לסתם אנשים: יש כאן גם חוצפה חריגה. הנחש בנעליים הגבוהות שמתלונן עכשיו מרה על כך שדגן העז, אחרי פרישתו, להזהיר את החברה הישראלית מההנהגה שלה, הוא אותו האיש בדיוק שלפני שבע שנים תקף, במדים, את תכניתו המדינית של ראש הממשלה שלו והגדיר אותה "רוח גבית לטרור", וסיפק בכך את הסיסמה למועצת יש"ע – כפי שוודאי ידע שיקרה. הוא היה הרמטכ”ל הכי פוליטי בתולדות צה”ל מאז, הממ, שאול מופז.

שנים מאוחר יותר, כשהוא ישפץ את ההיסטוריה באוטוביוגרפיה שלו, יטען יעלון ששרון החליט על תכנית ההתנתקות, שהיא אסון אסטרטגי לשיטתו, מסיבות של שחיתות פוליטית; וראה זה פלא, הרמטכ"ל יעלון העדיף לשתף פעולה עם השחיתות הזו, לערוך את הצבא להתנתקות, ולא להתפטר. היללות העולות ויורדות נשמעו מכיוונו רק אחרי שלא קיבל שנת כהונה רביעית. אפילו לנתניהו היה יותר עמוד שדרה מלבוגי: אחרי שהצביע ארבע פעמים בכנסת בעד תכנית ההתנתקות, הוא התפטר שבוע לפני ביצועה. ראוי גם להזכיר שעל פי דיווחים מאותה התקופה, ניסה יעלון לסחוט שנה רביעית משרון באיום שאם לא יקבל אותה, הוא יעזוב את תפקידו באמצע ההתנתקות. שרון לא היה אדם שהתרשם מנסיונות סחיטה, וההמשך ידוע.

זה לא התחיל בימי שרון: כשהיה בוגי ראש אמ"ן, ונראה היה שבחירות 1996 נוטות לכיוון פרס, הוא מיהר לנפק חוות דעת של אמ"ן, שקבעה שאיראן רוצה בנצחונו של נתניהו. אני חושב שברור לכל שגם אם להנהגה של איראן היתה עמדה בשאלה הזו, וגם אם נקבל את ההנחה המופלגת שאמ"ן ידע מה היתה העמדה הזו, שחרור מסמך כזה על ידי בכיר במדים בעיצומה של מערכת בחירות הוא ההתערבות הפוליטית הבוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת. אוחז במסורת ארוכה של ראשי אמ"ן – חוסר יכולת לנבא את הנולד במרחק של שבועות – בוגי פספס את המנצח במערכת הבחירות ההיא. לזכותו ייאמר שהוא למד מהר מאד איפה מרוחה החמאה.

זה האיש. זה פועלו. זה יושרו המפורסם. זו ההבנה שלו בדמוקרטיה. בוגי יעלון, סביר להניח, הוא האדם המסוכן ביותר לדמוקרטיה הישראלית כיום.

סיכון אסטרטגי, אם תרצו.

ועוד דבר אחד: אם מישהו רוצה להבין איך מצליחה מערכת המשפט להנפיק אחוזי הרשעה של 99.98%, שיצפה בתכנית המצמררת הזו של "המקור". זו צפיית חובה. ראוי לשים לב במיוחד לדברי הסיכום של השופטת על הזכ"דים, ולתהות כמה חפים מפשע יושבים כעת בכלא בשל שנשברו ומסרו הודאה, בגלל עצלנותם של שוטרים, רשלנותם של פרקליטים, ופתיותם – אין מילה אחרת – של שופטים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    עד כמה שידוע לי רפול נפצע בראשו במיתלה ולא בסן סימון

    • ygurvitz

      חוששני שלא.

  • ד' אמותיו

    תיקון קטן: במשפט ”… היה מספיק גלוי, משאולץ לפשוט את מדיו ב-1985, שהוא לא מצליח להבין את הדבר הזה, דמוקרטיה.“ חסר פועל.

    • ygurvitz

      תוקן, תודה.

  • חבל שמישהו לא דחף לו נחש לנעליים. טינופת קטנה ומטפטפת.

  • צביקה

    יוסי, רק לגבי הסייפא. השופטים אינם פתיים. ברובם הם פרקליטים לשעבר (כמו אחת התובעות במקרה דנן, שהפכה לשופטת), תובעים משטרתיים לשעבר, ותובעים ושופטים (פחחח) צבאיים לשעבר. מדובר באנשים שהם המשך ישיר של המערכת שממציאה אשמות ומנסחת אותם. פעם שמעתי את השופטת העליונה עדנה ארבל נושאת נאום מלא שכנוע עצמי, על כמה המערכת צריכה לצמצם את יכולותיה של הסנגוריה, כיוון שזו בלהטוטיה ובקשיים שהיא מערימה מקשה על עבודת בית המשפט (שהיא, כידוע, להרשיע). הכי בוגי יעלון.

  • עמית

    בינתים, דגן חזר בו משתי ההצהרות. הוא אמר שהוא לא התכוון לברק וביבי ספציפית, ושתקיפה באיראן צריכה להיות אופציה אחרונה (משמע: צריכה להיות אופציה).

    • אור (אחר)

      יש לך לינק?
      החדשה העדכנית ביותר שמצאתי בעניין דגן היא מבזק טמקא מהצהריים, ובו דרישה של כבל לזמן אותו לועדת חוץ ובטחון.

      • עמית

        "תקיפה באיראן כאופציה אחרונה" הוא אמר בראיון עם ארי שביט בפני קהל שצולמה ובאינטרנט, את זה שהוא "לא התכוון לברק ונתניהו" הוא אמר בראיון לידיעות:
        http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=84276

  • אוטו פוקוס

    מדינת ישראל זקוקה לג'ון סטיוארט משלה, שיציג קטעי חדשות עם הציטוטים הנפוחים של בוגי יעלון ושכמותו, ומיד ישווה אותם עם קטעי ארכיון בהם הם אומרים את ההיפך.

    • קורא כלשהו

      +1

    • Quercus

      זה לא יביא רייטינג. זה לא באמת מעניין את הישראלים…

    • עומר שרב

      +2

  • יש סיכוי סביר שדגן בדרך לפוליטיקה והשימוש שהוא עושה באמת הוא רק בגלל שבמקרה היא הכלי הכי טוב שעומד לרשותו. מה שהופך את הדרישה מדגן להוכיח שהוא לא סתם ממציא את הסיפור שיוציא את ביבי וברק הכי רע, ללגיטימית. עכשיו לך תסביר באופן פשוט את ההבדל בין דרישה כזאת לבין "לא תקין דמוקרטית להעביר ביקורת על דרג נבחר"* בלי שיאשימו אותך בתמימות באשר לכוונותיו של דגן.

    *משפט שבנסיבות אחרות היה הופך לאבן דרך בתולדות הסאטירה הפוליטית אם מישהו היה מספיק חכם כדי להמציא אותו

  • מצויין כרגיל בזמן האחרון.
    רק שאלה אחת: מדוע זוכה משה (סמולינסקי) יעלון לחריגה ממסכת השמות הקבועה? (בוגי)

    תמיד שיערתי שהסיבה לכך הייתה חוסר הרצון להשתמש בשמות ה"חבר'ה" שנועדו לציין לכאורה קרבה לעם (כצל'ה, ביבי, רפול).

  • עדי

    תמיד קראתי לו קלגס במגפי רפתן.

  • איליה

    יוסי,
    בוא לא נשנה את הנושא, ונעזוב לרגע בצד את הדיון החשוב בדבר הזכות הדמוקרטית להעביר ביקורת על ממשלה נבחרת.

    לגופו של עניין – מה גורם לך לחשוב שדגן מזהיר באופן כן ואמיתי את הציבור הישראלי מפני הטימטום של מהניגיו ולא סתם מטיל רפש כחלק מגישוש דרכו הפוליטית?

    אם חשב שהממונים עליו הם אידיוטים גמורים – מדוע לא התפטר מתפקידו? כי הטיעון הזה של "בהיותי ראש המוסד יכולתי למזער את הנזק" הוא קצת מפוקפק…

    • יריב

      לא כל כך מפוקפק. סביר להניח שכל עוד היה בתפקיד היה יודע מראש על כל התפתחות ואולי גם מודע לפרטי ההכנות לתגובה ופרטי המבצע (למרות שאף אחד מאלה לא מתבצע במוסד). במצב כזה הוא שומר את האופציה, במידה והדרג הנבחר מעביר תכנית פסיכית, להתפטר ולהתריע במקום. עכשיו הוא יכול להתריע רק באופן כללי.

    • רוזנברג

      אוי איליה, באמת.
      הטיעון אולי מפוקפק – אבל בעלי תפקידים למיניהם מאז ומעולם הסתתרו מאחוריו באמונה שלמה. אתה יכול לחשוב שה קשקוש, או לבוז להם, או מה שאתה רוצה. אבל הרי העניין הוא "האם דגן אכן מאמין שצמד הפירומנים+הפירומן השלישי הם אכן צמד פירומנים+פירומן שלישי?"
      ואני לא רואה באי התפטרות שלו אפילו בדל ראיה לכך שהתשובה שלילית.

  • סתם אחד/ האחד

    אלה שמדברים ואלה שעושים…
    בתקופת יעלון הרמטכ"ל כמות הפיגועים צנחה וניצחנו באופן מוחץ את הטרור.

    • עדו

      נכון, בתקופתו גם הוקמה גדר ההפרדה שהוא היה זה שהתנגד לה נחרצות כשהיה סגן הרמטכ"ל

  • א.ה.

    ניתוח מצויין של דבריו.

    לגבי הסוף של דבריך – באיזה מובן הוא האדם המסוכן ביותר לדמוקרטיה כיום? הדעות שלו לא מזעזעות יותר משל רבים אחרים, וההשפעה שלו היא אפסית.

    מדוע הוא יותר מסוכן מליברמן, או מאלי ישי, או מביבי? לכל אחד מאלה השפעה גדולה בהרבה משל בוגי, ודעות לא פחות מטרידות.

    • אלכס ז.

      שאלה טובה. אישית, לי נראה שברק הרבה יותר מסוכן.

  • רפי

    בוגי הוא לא רק הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה. הוא הסכנה הגדולה ביותר לקיומו של שביל החלב. בעצם הוא הסכנה הגדולה ביותר לקיומו של היקום.

  • אבו אלמוג

    אגב, הוא גם רמטכ"ל לא מי יודע מה. זרעי האסון של מלחמת לבנון השנייה – בואו נפרק את צבא היבשה ונשאר רק עם חיל אוויר – נזרעו בתקופת כהונתו.

    • מודי תולשששש

      מתי נתקלת לאחרונה ברמטכל טוב?

    • אלכס ז.

      חשבתי שזה יותר הקו של חלוץ.

      • מני זהבי

        חלוץ מונה לרמטכ"ל כשנה וחצי לפני מלחמת לבנון השנייה. זו אינה תקופה שבה ניתן לשנות באופן יסודי את מבנה הצבא ואת שיטות הלחימה — אא"כ מגדירים שינוי כזה כמטרת-על של תכנון צבאי ועושים מאמצים רבים כדי ליישם אותו. למיטב ידיעתי, לא היו שינויים מרחיקי-לכת מן הסוג הזה בתקופת הרמטכ"לות של חלוץ.
        בעצם, הרעיון להתייחס לחיל האוויר ככוח המרכזי של צה"ל הוא דווקא רעיון טוב. בסופו של דבר, חיל האוויר הוא הערובה העיקרית לכך שישראל לא תצטרך להתמודד עם מתקפה של צבא אמיתי, בסגנון 1973. חיל האוויר הוא גם זה שלפי דיווחים זרים (או כבר לא זרים?) השמיד את הטילים ארוכי-הטווח של החזבאללה ב-12 יולי 2006, ובכך מנע הרבה יותר אבידות בצד הישראלי. זה שהציבור הישראלי חושב שמלחמה זה לרדוף אחרי אנשי חזבאללה בגבעות דרום לבנון (או אחרי אנשי חמא"ס בסמטאות עזה), זו בעיה אחרת.

  • אגב, חברתנו הטובה, שומרת הדמוקרטיה הנאמנה, רגב העלתה הצעת חוק (יש לנו ח"כים חרוצים, לצד הדברים תמיד ישנה פעולה)

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4079315,00.html

    עכשיו אני מבין מדוע אי אפשר יותר לעשות סאטירה פוליטית מוצלחת בישראל. המציאות עולה על כך סאטירה.

  • דורון

    ממליץ לגבות נתונים עם רפרנסים. ציטטתי אותך עם ה-99.98% והייתי צריך להוכיח. אז הנה (PDF):
    http://www.cbs.gov.il/shnaton61/st11_04.pdf

    שים לב שהמספר הנכון הוא 98.7%

  • שתי תגובות מ- http://www.monitin.org.il

    זמן
    כמו קאטו הזקן טור זה מזכיר בפעם המי יודע כמה את עניין הבקשה למשפט חוזר למורשעים ברצח דפנה כרמון. מדובר בחשש שהמורשעים יושבים 27 שנים בכלא ללא עוול בכפם. הסנגוריה הציבורית ביקשה לפני כשנתיים משפט חוזר. הפרקליטות העירה את הערותיה, הסנגוריה הציבורית הגיבה, וכעת הכדור נימצא בעליון. במקרה הזה בניגוד לאברושמי שרצח את אמיל גרינצוויג לפני 27 שנים ויצא היום לחופשי, הסנגוריה הציבורית מצאה פגמים מהותיים וחששות לגבי שיטות החקירה וההודאות ברצח דפנה כרמון.

    ןטור אקטואלי מ -5.6.2011
    אינטגריטי
    מאיר דגן לומד באיזו מהירות עוברת תהילת עולם. לפני זמן קצר היה גיבור ישראל ע"י כל ראשי המדינה, וברגע שאמר את דעתו עליהם הוא נהפך לגייס חמישי. אחת מהשאלות הרטוריות שבהן תוקפים את דגן, 'מדוע הסכמת לעבוד תחת אנשים לא אחראים'. יתכן כי התשובה המעשית- 'להיות המבוגר האחראי'. מבדח במיוחד היה בני בגין שתקף בצורה זו את דגן, ושכח את מה שאמר בזמנו על נתניהו. בגין חזר והסכים לעבוד תחת נתניהו, למרות מה שחשב עליו. בגין שנחשב 'מר יושרה', לא הראה אינטגריטי כשדיבר על דגן.

  • לזר

    ברור שדגן מנהל קנוניה פוליטית. הוא רוצה להיכנס לפוליטיקה, ככל הנראה בקדימה או בעבודה, ולכן הוא מתחיל מעכשיו להיאבק בימין. זה כל כך ברור שזה מביך. מזכיר את הקמת מפלגת המרכז בראשות איציק מרדכי, אשר התפרקה "באופן מפתיע" לפני הבחירות עם הוראה למצביעים לעבור להצביע לעבודה.

  • תוהה

    מעניין שהאסוציאציה הראשונה שלך להנהגה הישראלית היא היטלר וגבלס.

    יכול להיות שזה מגלה עליך יותר מאשר עליהם?