החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: ספטמבר המר

בדיוק כפי שצה"ל מתכונן תמיד למלחמה הקודמת, הימין הישראלי תמיד מאמץ את תוכנית השלום הקודמת. אכן, באמת הגיע הזמן להכיר הסכמי אוסלו, ביוזמת ברק, ביוזמת לבני – זה בעצם מה שאמר נתניהו בנאומו. אבל היום זה כבר לא מספיק.

זה בעצם אף פעם לא הספיק, אבל אף פעם לא עמדה ישראל מול פני אולטימטום בינלאומי כפי שהיא עומדת היום. הניסיונות המרגשים בתמימותם של חברי קואליציה (דני דנון, דני אילון, בוגי יעלון) לקבוע שאין בהכרזת האו"ם שום דבר שיש לפחד ממנו עומדים בסתירה מוזרה לא רק להיגיון הפשוט, לא רק לפאניקה במשרד החוץ, אלא גם לשמחה הגדולה שפרצה בפלסטינה בכ"ט בנובמבר 1947. האם כל הרוקדים ברחובות רקדו לחינם? האם הרב צבי יהודה היה עצוב לחינם? האם הם לא הבינו שההכרזה חסרת משמעות?

לא, הם הבינו היטב שהעולם, אז כמו היום, נשען לא רק על קנה הרובה, אלא גם על קונצנזוס בינלאומי. אותו קונצנזוס של בעלי ברית שהביס את הנאציזם, ששיקם את אירופה, שגמר את הקולוניאליזם, שגמ בסופו של דבר את ברה"מ. הוא שמתווה את דרכה של הקהילה הבינלאומית – כך הם הבינו אז, כך ממשלת ישראל לא מבינה היום.

כפי שקבלת תפקיד חשוב הופכת אדם אפרורי או חסר כישרון לאישיות (אולמרט, קצב), כך הצהרה רשמית של האו"ם הופכת אוכלוסייה מבולבלת לישות מדינית. כך יתפסו הפלסטינים על ידי כל העולם, כך הם יתפסו את עצמם. ואני בכלל לא מדבר על המשמעות המשפטית שתהיה להמשך הכיבוש, להמשך נסיעותיו לאירופה של כל חייל מילואים.

ואירופה היא העניין. תומכי ראש הממשלה התבסמו אתמול ממחיאות הכפיים של הקונגרס. הקונגרס אוהב למחוא כפיים לראשי ממשלה ישראלים. אולמרט קיבל מחיאות כפיים דומות (למעשה, מעט יותר, אם סופרים "עמידות"). אבל הקונגרס לא יציל אותנו מההכרזה בספטמבר. אובמה רוצה להציל אותנו, באמת רוצה (גם מתוך אינטרסים שלו) אבל ביבי לא השכיל לשלב ידיים עם הגורם הבינלאומי היחיד שעוד מקדם את חלוקת הארץ בהסכם. נותרנו עם אירופה האנטגוניסטית לישראל ועם כל העולם החופשי שמעוניין שגם הפלסטינים יהיו חופשיים ויראו עולם.

לכן נדמה לי שהימין הישראלי משחק בארגז החול של דמיונותיו. שם להכרזה באו"ם אין משמעות, שם ההנהגה הפלסתינאית מסוגלת להסכים להשפלה שביבי מציע לה,  שם ירושלים שלנו לנצח נצחי נצחים. למעשה כבר עכשיו על פי כולי עלמא ומוסדותיו הבינלאומיים יש לפלסטינאים את גבולות 67 ואת חצי ירושלים. הדיון היחיד עכשיו הוא על "הגושים", על גוש עציון, על מעלה אדומים ועל אריאל. גוש עציון כנראה שלנו. הצעה רצינית לפלסטינים עכשיו יכולה להציל את מעלה אדומים. את אריאל ספק אם אפשר, אבל יש לדעתי סיכוי.

ומה יקרה אם לא נעשה כלום? הרי לא חשוב מה הגויים מדברים, חשוב מה היהודים עושים, לא? הבעיה היא שבזמן האחרון אנחנו רק מדברים, ונואמים, ואילו הפלסתינאים עושים: בונים מוסדות מדיניים ומזיזים כוחות בינלאומיים. והבעיה היא גם שעמי ערב באופן כללי התחילו לדבר, לדבר ברגליים, לדבר בשפת השאיפה לחירות ולייצוג עצמי – ואין שפה שהמערב אוהב יותר. ומה שיקרה זה שהקיפאון, ואחרי ספטמבר חוסר השינוי בשטח, יולידו בשטחים התקוממות לא-אלימה. תארו לעצמכם לא פליט אחד שמגיע ליפו, אלא אלפים. תארו לכם חסימת כביש 6 על ידי מאות פלסטינים. תארו לכם את רחובות ירושלים מלאים בתושבי מזרח העיר, מפגינים. מה תעשה ישראל?

הרוגים מצדם רק ישרתו אותם. השאהידים האלה יוציאו עוד אלפים לרחובות, ויביאו ללחץ בינלאומי חסר תקדים. כפי שהיום אנחנו קוראים בשולי העיתון על סנקציות כלכליות נגד לוב, סוריה, איראן  – פתאום כלי הנשק הזה יופנה כלפינו. הכלכלה, שתסבול רבות מההפגנות והכאוס, תתרסק. חרמות נגד תוצרת ישראלית יסיימו את העבודה. אבטלה, מחסור במותרות, בעיות עם טיסות לחו"ל.

מה אז? נמשיך להתעקש? לא, אז ניכנע. כפי שיוסי שריד כתב, הרבה יותר ישראלים מבקרים בלונדון מאשר באפרת, ולכן אם לונדון תיחסם בפנינו, יעדיף רוב העם לוותר על אפרת. רק שהויתור אז יהיה לא מעמדה של עוצמה ונדיבות, אלא מעמדה של חולשה. טעות ההתנתקות החד-צדדית תחזור שוב. נקבל את חלוקת הארץ ללא הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ללא סוף הסכסוך. אני חושש שמזה לא נצליח להתאושש.

גם לשיטתם של אלה שחושבים שהסכם עם הפלסטינים הוא בלתי אפשרי כיום, דווקא לשיטתם של אלה שחושבים שהסכם עם הפלסטינים הוא בלתי אפשרי כיום, ביבי היה חייב לגלות נדיבות בנאומו, במדיניותו. לתת להם לסרב. הנאום הפומפוזי שלו שיחק לידיהם של הפלסטינים, וכמו שאוהבים לומר אצלנו "חשף את פרצופה האמיתי" של ישראל מבחינת אירופה והעולם: ישראל כוחנית, סרבנית, עיוורת. גם לשיטת הימין, דווקא לשיטת הימין, היה כאן צריך לנהוג אחרת, בחוכמה. עכשיו מאוחר מדי. אין שום דבר בינינו ובין ספטמבר, מלבד חול דיפלומטי.

כמובן, יכול להיות פיגוע גדול. כמובן, יכול להיות שההתקוממות הפלסטינית תהיה כן אלימה. כמובן, החיזבאללה, החמאס. ישראל תמיד הרוויחה מהטמטום של הפנאטים שלהם. אבל כשחאלד משעל מדבר על גבולות 67 זה פחות סביר. האם גם הוא למד שבעולם של היום בדיפלומטיה הוא יכול להשיג את מה שהוא לא יכול באלימות? זה שיעור שאפילו ערפאת לא הצליח להפנים. לכן פנינו למפלה גדולה.

אבל מה אני יודע. זה סתם ניתוח של אדם שאין לו שום מומחיות ביחסים בינלאומיים. סתם "אזרח מודאג", כפי שפעם היה ביבי. אני בטח טועה. דורי גולד, יעקב עמידרור, אביגדור ליברמן בטח יודעים ה ר ב ה יותר טוב. אני מקווה מאוד שכן.

(תומר פרסיקו)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אכן מצב קשה, נראה שאנחנו משחקים לידיי אלו הרוצים ברעתנו.
    הכרה במדינה פלסטינית בוא תבוא, וגם התנגדות אלימה מצידם. אני מייחל לכך שנשכיל למצוא פתרון מתאים למצב.

  • עמית

    להחלטת האו"ם בספטמבר אכן אין שום משמעות, בעוד שלהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר הייתה משמעות רבה. אין בזה סתירה, אלה הן העובדות. הסיבה פשוטה: בריטניה החזירה לאו"ם את המנדט, ולכן האו"ם היה הכוח הרלוונטי עם הזכות להחליט לגבי עתיד הארץ. זה שווה ערך לכך שהיום ישראל תצהיר שהיא תתיחס לגדה המערבית "בכל דרך שעליה האו"ם יחליט", ואז אכן תנסוג מהגדה המערבית לאחר שהאו"ם יכיר במדינה פלסטינית.
    כל עוד ישראל לא עושה את זה, אז החלטת האו"ם ברת ההשוואה לספטמבר היא לא החלטה מספר 181, אלא החלטה מספר 43/177, שהכירה בשנת 1988 במדינה פלסטינית ברוב של למעלה מ-100 מדינות, לעומת 2 מתנגדות בלבד: ישראל וארה"ב (בספטמבר כנראה יהיו יותר מתנגדות, כולל גרמניה ואיטליה).
    המשמעות של החלטה 43/177 כל כך גדולה, שאני מניח שרוב הישראלים, כולל המעורים פוליטית, מעולם לא שמעו עליה.

    • מורה נבוכים

      דווקא יש משמעות אפילו אם מתפלפלים. ישראל ממילא מעולם לא קיבלה (וגם לא לקחה על עצמה באופן רשמי) את המנדט הזה.

    • דודי

      בבלוג הזה ממש צוטט רוברט סרי בנושא המשמעות של הכרזה על מדינה פלשתינית באו"ם:

      >>>"ההליך המקובל להכרזה על הקמת מדינה חדשה הוא באמצעות מועצת הבטחון, וסרי העריך שהיא "לא תגיע להחלטה" – נוסח מנומס מאד לווטו אמריקני על הקמת מדינה פלסטינית שלא במשא ומתן. הוא ציין שיש אפשרות להקים מדינה גם דרך האסיפה הכללית של האו"ם, אך זה תהליך מסובך הרבה יותר ולוקה בלגיטימציה שלו, לפחות מבחינת כללי האו"ם"

    • א.ה.

      ואם ננסח יותר בבהירות – הסיבה שלהכרזת האו"ם ב-47 הייתה משמעות היא שהכוח ששלט בארץ (בריטניה) כיבד אותה.

      מי כאן חושב שישראל תצא מהשטחים רק בגלל החלטת או"ם על מדינה פלסטינית? לא לקחת את התרופות היום בבוקר, כנראה.

  • תומסו

    הלוואי והפלסטינאים יתחילו לעשות למען עצמם. עד עכשיו הם התמקדו בלשחק את הקורבן ולנסות לפרק את מדינת ישראל. מי יתן והם יתחילו לבנות מוסדות מדיניים, כלכלה משגשגת, חיים אזרחיים.

    • יתחילו? אתה כנראה לא מעודכן. הם עושים את זה כבר כמה שנים.

  • איל

    להערכתי, פיגוע גדול יהיה. ולאו דווקא מהצד האיסלאמי.

  • רק הערה קטנונית. חסרי כישרון כמו קצב הם בהחלט לא אנשים שהייתי רוצה במוקדי הכוח. אבל הלוואי עלינו קצת יותר מנהיגים אפרוריים. אם אולמרט (שבעיני עדיף עשרות מונים על ברק, שרון או ביבי, אם רק היה מצליח שלא לטבוע בשחיתות) לא לרוחך, מספיק להיזכר בלוי אשכול כדי לטבוע בנוסטלגיה לצבע האפור.

    • גלעד ב.

      הבעיה האינהרנטית בשיטה שלנו היא שהמנהיגות שלנו בנויה מאנשים שרוצים להנהיג – ועד כה זה לא עבד הכי טוב שיש.
      (אומרים שהכי פחות גרוע – אולי).

      הצורה הנכונה יותר בעיני לבחור את הח"כים, ראשי הממשלה והשרים היא על ידי הגרלה.

      מגדירים איזה מינימום של כישורים, (לח"כים מספיק לדעת קרוא וכתוב, כי המטרה שלהם לייצג את דעת הציבור אז הפול צריך להיות רחב ככל הניתן, לשרים צריך אולי איזה תואר או נסיון ניהולי, וראשי ממשלה צריכים לדעת אנגלית, בבקשה רבה), ואז גוררים את המוגרלים בועטים וצורחים אל בית הנבחרים לקדנציה שלמה, ומי שעושה את העבודה שלו כמו שצריך מנכים לו שליש על התנהגות טובה.

      לדעתי ככה נקבל הנהגה איכותית בהרבה ממה שיש היום ויותר בזול.

      • הדס

        מזכיר את "קיסרות האדמה" של ארתור סי. קלארק.

  • יהושאפט

    לא ברור לי למה אלפי אנשים שפולשים לשטח שאינו שלהם זו "התקוממות לא אלימה". (למרות שבינינו, אין לי יותר מדי ספק שתהיה אלימות מהצד הפלסטינאי, וחבל – אבל זה לא משנה שכך או כך חייל שיגן על עצמו יחשב התוקפן רק כי משום מה הוא חש סכנה לחייו מכמה אזרחים "לא אלימים").

    במידה דומה לא ברור לי מה לא היה אלים בפריצה של אזרחי סוריה את קווי הפסקת האש/הגבול הבינלאומי. זה שהם היו בלי נשק? גם לבית שלי יכולים להיכנס פורצים בלי נשק. גם את חיילי צה"ל ברמאללה רצחו בלי שימוש בנשק. המוני אנשים שצועדים לתוך המדינה שלי זו אלימות, ומזלם של כולנו שהמצרים עצרו את "צעדת המיליון" בעודה באיבה.

    אבל זו לא הבעיה, הבעיה האמיתית היא הלגיטימיות של מדינת ישראל בעיני העולם. לאט לאט הגענו למצב שלרבים בעולם לא אכפת באמת מה יקרה כאן לצד "הרע". התחושה שלי היא שבעיני העולם שאיפה לאומית של הפלסטינים היא טובה וצודקת, זו של היהודים – לא. מזה לא ברור איך נוכל להיחלץ.

    • מורה נבוכים

      הגולן זה לא המדינה שלך.

      • יהושאפט

        אוקיי, אז בעצם לשיטתך גם גדוד טנקים סורי אמור להיות מסוגל לנוע בו בחופשיות.

    • ריקי ישראלי

      לפי ההגדרה שלך גם מרי אזרחי בו, לדוגמא, אלפי אזרחים עוצרים את התנועה בניגוד לחוק, יחשב לאלים אבל צעד כזה נחשב ע"י רבים לאחד מכלי הדמוקרטיה וממגדיריה.
      יש רמה מסויימת של מחאה נגד השלטון ובטח נגד שלטון כובש שהיא לגיטימית, או קרובה ללגטימית, גבולות המחאה אינם חקוקים בסלע. בכל אופן יש מדרג בין צעידה של המונים שאינם נושאים נשק, לזריקת אבנים, זריקת בקבוקי תבערה וביצוע פיגועים. ואין ספק שצבא הפותח באש על אוכלוסיה לא חמושה – נראה אחרת לגמרי מצבא הרודף אחר לוחמי גרילה חמושים.

      • יהושאפט

        מרי אזרחי הוא צעד של אזרחים כנגד השלטון שבו הם בחרו. יש לו כללים, למשל הזכות להפגין והמגבלות שמוטלות על הפגנה (כלומר כן, יש הפגנות שאינן חוקיות). אותי פיזרו באלימות מחסימת כביש. זו היתה זכותי להפגין, זו היתה גם זכותה של המשטרה לעצור אותי היות ועשיתי את אשר עשיתי בניגוד לחוק (מעניין אם חופש התנועה שלי באמת שווה יותר מחופש התנועה של אלו שאת מכוניותיהם עצרתי בכוח. בלי נשק כמובן). לגבי אלימותה של המשטרה במקרה זה, היא היתה מוגזמת. אבל זו היתה כרוניקה של אלימות ידועה מראש, באמת שלא ציפיתי מהם ליותר. זה שאני מוכן לשלם את המחיר של מעשי לא הופך אותם לצודקים יותר או פחות.

        לגבי צבא ואוכלוסיה לא חמושה – יש מספיק פרובוקציות, ויש חמוש ויש "חמוש" – הציבור רואה את מה שצולם ונערך והופץ, ולא את כל המצב. והמצב תמיד ממותג כחיילים כל-יכולים ורצחניים כנגד אנשים שוחרי שלום ואחווה. למישהו נוח לראות את זה כך, ולהראות את זה כך. קצת ביקורת עצמית לא תזיק.

        • By your standards, Martin Luther King's protests were illegitimate. He did not have permits, and he protested a regime he and the people he was representing could not vote against.

          • יהושאפט

            מל"ק עדיין היה נתין של המדינה נגדה הוא מחה. הסורים, הלבנונים, המצרים ונדמה לי שגם העזתים אינם נתינים של ישראל. כניסה מסיבית שלהם לישראל ללא אישור, עם או בלי נשק, במטרה לתפוס שטח, הינה פעולה אלימה, וכנראה גם הפרה של החוק הבינלאומי.

            מי שיש לו בעיה עם גבולותיה של ישראל ופועל כדי לשנותם או עושה זאת בדרך של מו"מ או עושה זאת בדרך של מלחמה. (אגב, אותי מפתיע שרק עכשיו התגלה שיש יותר ערבים מיהודים. ה"מה תעשו?" של נסראללה ממש גילה את אמריקה.) פלישה מסיבית לשטח של מדינה אחרת זו מלחמה, גם אם אין לך נשק. אני די בטוח שכל המגיבים לי היו זועקים חמס אם חמישה נערים היו נכנסים לבית בחברון עם שטר מכר בן מאה שנה בידם בטענה שהם "חוזרים לארץ אבותיהם". כי הרי – אם איני טועה – לא מדובר פה על עצם הישיבה בשטח שאינו שלך לצורך הפגנה סטייל חסימת כביש ואז ללכת הביתה, או עד מילוי דרישות כלשהן סטייל כיכר הלחם — אלפי הפליטים וצאצאיהם שיגיעו ליפו יבואו (אם להאמין לדבריהם-שלהם) לצורך מימוש השיבה גופא.

            • מני זהבי

              איך אתה יודע שזה לא היה לצורך הפגנה?
              עד כמה שזכור לי, הפליטים שחדרו לשטח ישראל התפנו ממנו כעבור כמה שעות, או פונו ע"י צה"ל ללא התנגדות מצדם.

              • יהושאפט

                נו, גם אריאל שרון עלה להר הבית וירד ממנו אחרי שעתיים בכוחות עצמו. התחושה היא שרק לישראל אסור לתלות על גבול עם מדינת אויב שלטי "מסיגי גבול יירו".

                ההיתממות הזו מיותרת. לי ברור ש"הסיבוב הבא" שיהיה – ויהיה – יסתיים אחרת, לטוב ולרע.

                • מני זהבי

                  גם מה שעשה שרון הייתה הפגנה. אולי זה לא הוגדר רשמית כך, אבל זו הייתה המהות. כמובן, יש כמה הבדלים בין מה שהוא עשה למה שעשו הפליטים בגולן. ההבדל החשוב ביותר, לטעמי, הוא שהר הבית מהווה מקום מקודש (כלומר, זה המשמש בקביעות לצורכי תפילה והמנוהל ע"י גוף דתי — הוואקף). עם כל הכבוד שיש לי לזכות ההפגנה (ויש הרבה), מקומות מקודשים, בשל רגישותם הציבורית, צריכים להיות מחוץ לעניין הזה.
                  אני לא יודע מה יהיה ב"סיבוב הבא". אני כן יודע שאסור לירות על אנשים אא"כ הם מהווים סכנה ברורה ומיידית לחייו של מישהו אחר, והאיסור הזה קודם בעיני לכל חוק או נוהג משפטי.

                  • יהושאפט

                    אולי שרון דוגמא קצת בעייתית (מה עם איתמר בן גביר באום אל פאחם? גם זה מקום מקודש?) אבל המקומות המקודשים, מה לעשות, לפעמים מקודשים לכמה דתות.

                    את מה שעשו הפליטים וצאצאיהם בגולן ניתן לפרש כהכרזת מלחמה לפי החוק הבינלאומי (וכן, פלישה של המונים לא חמושים הינה אקט מלחמתי. זכות ההפגנה אינה משהו שמדינת ישראל אמורה לספק להם בשטחה). יש סיבה לזה שהגבולות קיימים – לרוב לצורך הגנה (סימבולית ככל שתהיה) על תושבי מדינה מסויימת. אני מניח שגם מיקוש לאורך הגבול הוא בעייתי עבורך?

    • אמיר מלנקי

      ואני משער שגם היית יורה על מזרח ברלינאים ששברו את החומה? היו להם פטישים!

      • יהושאפט

        תלוי בכמות שלהם (לא מאות אלפים) ובכוונות שלהם (לא השתלטות בכוח על שטח). יש מין מושג כזה שנקרא "קונטקסט". הסודאנים שעוברים ממצרים לא נתקלים באש חיה משום כוונותיהם.

        בבקשה תנסו לדמיין מה יקרה במדינה מתורבתת יחסית, נניח קפריסין, אם מאה אלף תורכים לא-חמושים (חוץ מכמה חבר'ה עם אבנים ובקת"בים) ינסו לחצות את הגבול לצד היווני תחת הסלוגן "לשוב למולדתנו ההיסטורית". חמושים או לא, זה מסלול התנגשות אלימה. אולי אפילו קאזוס בלי. אבל ישראלים צריכים לפתוח את הרגליים לעצום את העיניים ולחשוב על "צדק היסטורי".

        • מני זהבי

          מאה אלף טורקים שינסו לפרוץ לצד היווני של קפריסין? זה בערך חצי מכל אוכלוסיית קפריסין הצפונית, אבל גם אם יהיה מדובר בעשרת אלפים, אני משער שיהיה מעניין. מה שכן, אני לא חושב שממשלת הרפובליקה הקפריסאית תשתמש נגדם בכוח צבאי. ככל הידוע לי, העמדה הרשמית של הרפובליקה הקפריסאית גורסת שלאזרחיה הטורקים ולצאצאיהם יש זכות מלאה לחזור לשטח הנמצא תחת שליטת ממשלת הרפובליקה. למעשה, צעד כזה יערער דווקא את הלגיטימיות של הממשלה הצפון-קפריסאית שלפי עמדתה הרשמית, מגנה על האוכלוסייה הטורקית של קפריסין מדיכוי נורא המצפה לה תחת ממשלה הנשלטת בידי קפריסאים יוונים.
          אה, ואני לא פמיניסט גדול, אבל הסקסיזם שבמשפט האחרון שלך דוחה.

  • ב-1988 לא היתה נוכחות פלסטינית מדינית בשטח. כיום יש רשות, יש בירה… יש הרבה יותר משמעות.

  • סיבוב אחד כזה כבר עברנו(2001).היה לא מאוד לא נעים.אבל המצב בסופו היה טוב בהרבה מאשר המצב לפניו.
    ישראל השיגה שליטה בטחונית מלאה בגדה.השאירה לרשות את ההתעסקות עם התברואה ודוחות החניה.אל תספרו לאף אחד אבל זה בעצם אוטונומיה.תנו להם לקרוא לזה מדינה או פיצה ברוטב פפרוני.

  • סתם אחד/האחד

    הפתרון הפשוט :להחיל את החוק הישראלי על גושי ההתישבות(לרבות שוויון מלא).

  • אורי

    אני גם רוצה מהפטרייה שבלעת לפני שכתבת את הפוסט.

    אבל אני מוכרח לציין ש"ספטמבר המר" זה אחלה קופירייט, כי "ספטמבר השחור" כבר תפוס.

  • נתן

    תסמכו על השטן הגדול, הם יחריבו את שאיפות פלשתין בלי להניד עפעף. בדיוק כמו שהם שותפים לדיכוי של מיליונים אחרים בערב הסעודית, ברוסיה, ובסין.
    זה לא באמת מעניין אותם וזכויות האדם זו בדיחה של ארופיים.