החברים של ג'ורג'

טרף אבל מסריח

קצת צחוק חלול עוד לא הרג אף אחד: ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק (זהירות, מסמך) לתיקון פקודת העדה הדתית. מעתה, "תעודת אישור כאמור בסעיף קטן (1) שניתנה על ידי הרב הצבאי הראשי או אדם מטעמו למי שעבר הליך גיור במסגרת צבאית, במהלך שירותו הצבאי, יראו אותה כתעודת אישור שניתנה על ידי ראשו המקומי של סניף העדה היהודית בצבא הגנה לישראל". כלומר, על ראשי העדות הדתיות בישראל יתווסף בקרוב חכם באשי חדש, קצין בדרגת תת אלוף, שימונה על ידי המטכ"ל, ועל העדות הדתיות הרבות בישראל תתווסף עדת היהודים בחאקי. דת הדגמ"ח קורמת עור וגידים לנגד עינינו.

יתווסף? לא בהכרח. מדובר רק בהמלצת ועדת השרים, וזו נתונה להתנגדות ניכרת מצד חברי הכנסת החרדים. רק בשבוע שעבר הפילה הממשלה את ההצעה שאישרה ועדת השרים, על פיה הפטור משירות צבאי לנשים דתיות אכן יהיה לנשים דתיות ולא למתחזות לדתיות, וזאת משום שברגע האחרון אלי ישי התנגד. הממשלה, בקצרה, תמכה בהשתמטות, אבל כזו שמוכרת בסטטוס קוו. אין שום סיבה שאלי ישי לא יאלץ אותה גם להתנגד להכרה בכבוד קדושת מעלתו, אדוננו מורנו ורבנו הרבצ"ר, שהצעת חוק חדשה (זהירות, מסמך) גם משדרגת אותו לחבר מלא במועצת הרבנות הראשית.

מה קרה פה, בעצם? הממשלה החליטה שבסמכותה להחליט מיהו יהודי. יש רק בעיה אחת: זה לא פותר ולא עוקף את הבעיה העיקרית, שהיא שהרבנים החרדים המחזיקים כעת ברבנות הראשית לא מוכנים – בצדק גמור, מבחינתם – להכיר בגיור המזורז וההמוני שעורכת הרבנות הצבאית כגיור.

מה כוחה של הממשלה לשנות הלכות בנות מאות שנים? אילוסטרציה

הגישה היהודית כלפי הגיור, מאז שהקיסר אנטונינוס פיוס אסר רשמית על הגיור באמצע המאה השניה, היתה ש"קשים גרים כישראל לספחת". קודם לכן, היהדות היתה דת מגיירת מאד. חורבן בית שני, וריסוק המרידות שבאו אחריו, בכלל זה מרד הגולה הגדול, הקשיח מאד את דעת הרבנים כלפי הלא-יהודים. מאז הגישה השלטת בנושא הגיור היתה חשדנות כלפי הגר: מה הוא כבר מנסה להרוויח מאיתנו. הרעיון של גיור המוני, גיור על רגל אחת כפי שעשה הלל הגדול, כבר לא עלה על הדעת. האליטה הרבנית, אחרי הכל, היתה אוליגרכיה של שת"פים חנפים של הרומאים; הנשיא שלה, צאצא של הלל, נהנה מסמכויות נרחבות עוד בימיו של תיאודוסיוס, שניצר את הקיסרות; ובסיפור הידוע על המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון בר יוחאי, שבה שיבח הראשון את הרומאים והאחרון קילל אותם, הופך דווקא רבי יהודה לנשיא העדה. הרומאים לא רצו בגיור, היו להם מספיק צרות עם הנוצרים, ולרבנים זה הספיק כדי להקשות עליו עד מאד. החלטות שהתקבלו בגלל המצב הגיאופוליטי במאה השניה, ו-18 מאות שנים של מערכת יחסים בעייתית, בלשון המעטה, עם לא-יהודים, ממשיכות להתוות את מדיניותם של הרבנים היום. (במאמר מוסגר, בכלל לא בטוח שהרבנים היו יוצאים למרד גם על רקע מדיניות רומאית חמורה הרבה יותר, כמו האיסור שהוטל בתקופת אדריאנוס על המילה – אי הבנה, אולי מכוונת, מצד המושל המקומי של איסור על סירוס ילדים – משום שהם התנגדו נמרצות למרד בר כוזיבא, שפרץ על רקע האיסור הזה).

אז הרבנות הראשית לא מוכנה להכיר בגיור הצבאי. קמה צווחה וצרחה, כנהוג, שהרי לא יעלה על הדעת שחייל לא יהיה יהודי רק בגלל שכמה רבנים שלא עשו צבא ומה הם בכלל מבינים בגירוז טנק חושבים ככה. אז עכשיו יהיה חוק, כנראה, שיקבע שהגיור הזה כשר יותר מהאפיפיור. האם זה ישנה את דעתם של הרבנים החרדים? בספק רב. האם זה יאלץ אותם להכיר ביהדותם של עוטי הדגמ"ח? אל תצחיקו אותי.

מה יקרה? יקרה אחד משתיים, או – סביר יותר – שילוב של השניים. במקרה הראשון, רבנים חרדים שנעוצים ברבנות כמו מסמרים נטולי ראש פשוט לא יכירו ביהדותם של מגויירי צה"ל. הם, למשל, ימררו את חייהם בבואם להתחתן עם יהודים כשרים. האפשרות השניה היא שהחרדים – וגם חלק ניכר מהחרד"לניקים – יבנו לעצמם רשימות שחורות של אנשים שיהדותם מוטלת בספק, ויוועצו ברשימות האלה לפני שהם יאפשרו נישואים בין בני העדה שלהם ליהודים החדשים.

בקצרה, יקרה מה שתמיד מאיימים שיקרה אם יוציאו את הסמכות לגייר ולערוך נישואין מידי הרבנות: "קרע בעם". זה לא משנה, מבחינת המחמירים בדת, אם המגיירים הם רפורמים או רבנים אורתודוקסים שמוכנים לקצר כמה הליכים ולדלג על כמה משוכות. המושג של "גיור לקולא" הרי לא קיים אצלם.

וזו בכלל לא אשמתם. הם בסך הכל נאמנים למסורת ארוכה של שנאת המין האנושי. הבעיה היא במשטר הציוני, שהחליט לשלב את הדת היהודית עם הממשלה, ולהעניק לרבנים שליטה על תחומי חיים נרחבים. שילוב בן דת ובין כוח, ידעו כבר בתקופת הנאורות, משחית גם את הדת וגם את מחזיקי הכוח. הדרישה מהרבנים לכופף את אמונתם, לאלץ אותם להכיר במה שאינו ראוי להכרה, לשם נוחותם של מגויירי-סדיר ולשם הרגעת המצפון הגזעני של רוב הציבור, קרובה במידה מסוכנת לרדיפה דתית.

הפתרון ההגיוני היחיד הוא הפרדה בין דת ומדינה. מישהו רוצה להתחתן עם בתו של הדרקון הלבן הגדול של בני ברק, והוא לא עלינו צאצא קוזאקים דווקא? או שישכנע אותה לברוח איתו, או שיעמוד בדרישות המחמירות של אביה. אין שום סיבה שהמדינה תתערב בסיפור הפרברים המשונה – והנדיר עד למאד – הזה.

אבל, כמובן, זה לא יקרה. התביעות להפרדת דת ממדינה ימיהן כימיה של המדינה. הראשונים לאחוז בהן היו ערי ז'בוטינסקי והלל קוק. זה לא קרה, ולא יקרה. הציונים, אחרי הכל, גירשו מכאן עם שלם והשתלטו על אדמתו. הם עשו זאת מתוך הטענה שהם יהודים ויורשיהם של היהודים שחיו כאן. הבעיה היא שהם לא באמת היו יהודים. הם היו מורדים ביהדות, מזריקי לאומנות לקבוצה דתית שדחתה את הלאומיות במאה השניה. הם, אחרי הכל, דיברו על בריאת "היהודי החדש", שינתק את כל הכבלים עם היהודי הישן. הם התבטאו כלפי היהודים שעדיין העדיפו לחיות במזרח אירופה בסלידה שהתחרתה בזו של האנטישמים, ועל יהודי ארצות האיסלם באותו אופן עצמו שבו דיברו על הערבים.

וכל זה נגמר פחות או יותר עם הקמת המדינה. האדמות הגזולות הצריכו לגיטימציה. המקור היחיד ללגיטימציה בהיסטוריה היהודית היו הרבנים: מי שדחה את סמכותם תמיד נדחק החוצה, מהצדוקים – האליטה היהודית המקורית – דרך האיסיים, עבור בקראים (שהיוו איום של ממש על היהדות הרבנית בשעתו), כלה במשכילים שלא יכלו לשלב בין זוועות ההלכה ובין ההומניזם. היהדות החסידית כמעט ונבעטה החוצה גם היא. היהודים הרבניים לא מכירים ביהודים הרפורמים והקונסרבטיביים עד עצם היום הזה, וזאת למרות שמבחינת הפרקטיקה שלהם, רוב היהודים הישראלים יכלו בקלות להיות יהודים קונסרבטיביים – כלומר, בהנחה שהיו טורחים לחשוב יותר מחמש דקות על משמעותה של יהדותם, מה שהם לא עושים.

בקצרה, הרבנים מצאו את עצמם שוב מול מדינה שרצתה שהם יהיו משת"פים שלה, שיעניקו לה לגיטימציה ויקבלו בתמורה חלק בשלטון, במיוחד שלטון על בני עדתם. זו היתה העסקה הקלאסית, והם קיבלו אותה. לא בלי היסוס, כי בניגוד לרומאים כאן היה מדובר בשלטון של יהודים כופרים, עבריינים חייבי מיתה – כאן המקום להזכיר שמבחינת הרבנים בנימין נתניהו הוא נואף החייב בחנק, ומאחר ואשתו השניה עברה גיור רפורמי הוא גם בועל ארמית, כזה ש"קנאים פוגעים בו"; לידיעת מאבטחי השב"כ – אבל קיבלו אותה. אגודת ישראל, אויבת קנאית של הציונים ערב הקמת המדינה ומיד לאחריה, היא היום חלק בסיסי מהמשטר.

כדי להעניק לגיטימציה לקיומה של המדינה היהודית הכופרת, שניסתה להקדים את הקץ, היה צריך לשלב את ההלכה בחוקיה. המאבק על שאלת "מיהו יהודי" היה ארוך, משום שעל השאלה הזו גם לציונים היה מה לומר; אבל הוא הוכרע, לטובת הרבנים כמובן. בנקודה אחרת לא ניהלה המדינה כל מאבק: דיני אישות הועברו מראשית ימיה לבתי הדין הדתיים, משום שהדבר איפשר איסור "נישואי תערובת" מבלי הצורך לכתוב חוק מעיק כל כך, פחות מעשרים שנה אחרי חוקי נירנברג.

ועכשיו יש שוב סכסוך בין הרבנים ובין המדינה. האחרונה רוצה להעניק לחיילים שלה שאינם יהודים את התחושה שהם דווקא כן, אבל היא לא מוכנה לעבוד מול הרבנים, משום שכאמור הללו מצידם לא יכולים להסכין עם גיורי-קפיצה-על-רגל-אחת כאלה. הפעם העימות הוא בין התחושה הציבורית ששירות בצבא צריך להפוך אותך ליהודי – תחושה לאומית במהותה – ובין מה שנתפס כקשיחות יתרה מצד הרבנים. אבל זה סוג המאבקים שבהם הרבנים האורתודוקסים לא יכולים להרשות לעצמם לוותר. לא יכול להיות מצב שאיזה אוכל שרצים ובועל נידות יקבע מהי ההלכה. איך זה יגמר? כפי שנכתב לעיל, בעקמומיות, בקריצה, באישור רשמי שאין לו כל תוקף מעשי.

אנחנו חיים בישראל, אחרי הכל.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

28 תגובות על ”טרף אבל מסריח“

  1. תומר הגיב:

    יוסי אני מתפלא עליך – אף מילה על כך שהחוק הזה הוא בעצם כפייה דתית על ידי המדינה על הרבנים? כלומר יש כאן ניסיון של המדינה להכריע בענייני דת על ידי חוק, הרי דבר כזה לא היה במערב כבר כמה מאות שנים! אני מבין שקשה לך לגייס חמלה על הרבנים, ואלוהים יודע שגם אני לא מצליח, אבל מבחינה עקרונית יש כאן משהו מקומם.

    כמובן שכל זה לא היה קורה אם הדת היתה מופרדת מהמדינה, אבל הנה הצד השני של האיחוד הבלתי-קדוש הזה.

    וכתבתי על זה כאן:
    http://tomerpersico.com/2010/11/14/state_religon/

  2. ygurvitz הגיב:

    דווקא כתבתי:

    הדרישה מהרבנים לכופף את אמונתם, לאלץ אותם להכיר במה שאינו ראוי להכרה, לשם נוחותם של מגויירי-סדיר ולשם הרגעת המצפון הגזעני של רוב הציבור, קרוב במידה מסוכנת לרדיפה דתית.

  3. א.ב. הגיב:

    יש עוד נקודה לעניין,

    מה פתאום שממשלת ישראל תחליט עבור יהדות העולם משהו?

    • Mr. Kate הגיב:

      ממשלת ישראל לא מחליטה עבור יהדות העולם משהו. היא מחליטה עבור עצמה. אתה גם יכול להחליט מיהו יהודי עבורך.

    • גיל ב' הגיב:

      מה זאת אומרת? ואם הרב של קהילת טימבוקטו מגייר מישהו הוא כן מחליט עבור יהדות העולם? ביהדות אין אפיפיור וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. כמובן לא בהכרח יהודים אחרים יקבלו זאת.

  4. ידידיה הגיב:

    "ומאחר ואשתו השניה עברה גיור רפורמי הוא גם בועל ארמית, כזה ש"קנאים פוגעים בו"; לידיעת מאבטחי השב"כ"

    למיטב ידיעתי, אשתו של נתניהו התגיירה בגיור קונסרבטיבי, ולא רפורמי. זה דווקא לא משנה לחרדים שלא ממש מבדילים ביניהם. אלא שנתניהו הוא לכל היותר "בועל ארמית לשעבר", ועל זה כבר נאמר "פירש זמרי והרגו פנחס, נהרג עליו".

  5. יובל הגיב:

    Great post, except for the anachronism of calling the roman empire a form of nationalism.

    Nationalism does not exist before the glorious/ American/ french revolutions

  6. איה רוזן הגיב:

    תומר – זה נכון, אבל כמו שאמרת, כל זה לא היה נחוץ אם היתה הפרדה של דת ומדינה. כרגע הגיור הצבאי פותר בעיות רציניות (כמו האפשרות להנשא בארץ, כל עניין של דת מוטלת בספק של הילדים העתידים של החיילים וכדומה).

    לא, למדינה אין זכות להתערב בדת, אבל מאחר והדת מתערבת במדינה על בסיס יומיומי, אין ברירה אלא לנסות ולאגן איזשהם חוקים או תקנות שמאפשרים מין "עוקף דת" שכזה.

    המצב הזה רק הבהיר כמה הרעיון של מדינה דתית-דמוקרתית הוא טפשי ובלתי אפשרי.

  7. עדו הגיב:

    "החלטות שהתקבלו בגלל המצה הגיאופוליטי במאה השניה"
    אני מניח שהתכוונת 'המצב' הגיאופוליטי…

  8. נדב פרץ הגיב:

    כדאי לציין שמדובר כאן על תהליך של קיבוע הסטטוס קוו.

    גיורים דרך צה"ל היו קיימים מאז ומתמיד, אלא שלאחרונה גילו שאין להם תוקף חוקי אם אין אישור של הרב הראשי לישראל. הרב הראשי, כמובן, קפץ על ההזדמנות להכפיף את הרבנות של צה"ל למרותו, ובתגובה הממשלה ביטלה את הדרישה לאישור שלו.

  9. רון הגיב:

    צד מענין בכל הסיפור הוא המתח בין לאומיות לדת – כל הענין של יהודי כדת או יהודי כלאום, (מה שלרובנו מודפס משום מה בתעודת הזהות) צף פה על פני השטח – הרי מה שהממשלה בעצם אומרת זה שמי שמשרת ומגויר בצה"ל שייך ל*עם* היהודי וכיוון שאין הגדרה נפרדת אין מנוס מלשייך אותו גם לדת היהודית…
    לא מדובר פה רק בהפרדת דת ומדינה, אלא בהפרדת הלאום מהדת.
    למרבה הצער, ובאופן טיפוסי להחריד הצד שמאזן את טוהר הגזע פה הוא "טוהר" הנשק, קרי – או שנולדת לגזע ה"נכון" או שהשתתפת בפשעים של צבא היהודים. או שנולדת למשפחה הנכונה או שהוכחת את הנאמנות שלך לפמיליה על ידי "שירות" זה או אחר לפדרונה.

  10. סתם אחד/האחד הגיב:

    אגב, אף אחד לא גירש מפה עם אחר, פשוט העם האחר הזה פתה במלחמה ולמזלנו הטוב הוא הפסיד, אם העם האחר הזה היה מנצח כנראה שמר גורביץ לא היה קיים- ע"ע גוש עציון .

    • yankel הגיב:

      Just to set the record straight: Natives resisted colonists. The colonists won the ensuing war and ethnically-cleansed most of the natives. This successful precedent is seen by many colonists as the model for further real-estate acquisitions

    • מני זהבי הגיב:

      כמו שכתב סופר פולני כלשהו (לצערי, אינני זוכר את שמו), עמים שלמים נלחמים רק בספרות פטריוטית.

  11. שירלי הגיב:

    יוסי,נגעת כאן בשורש של המחלה שלנו, המקום שממנו כל כך הרבה סימפטומים ותתי סימפטומים מגיעים. הסיבה האמיתית שעדיין לא הפרדנו בין דת ומדינה למרות הפרדוס העצום ,נעוצה באיזו חרדה לאומית שרובינו מדחיקים מ"מה יקרה ביום שאחרי". אבל מה באמת יקרה "ביום שאחרי" ?
    כן, נצטרך לשנות את גבולות הזהות שלנו ולהתמודד מחדש עם הנרטיב הציוני, נאלץ להתמודד גם עם העוול שגרמנו לפלסטינים בעקבות כך, הרבה שאלות יפתחו מחדש, אבל חשוב להזכיר שישראל לא תעלם כמו בועת סבון , כלומר,האיום הוא לא איום קיומי כמו שרוב הישראלים מרגישים אותו. האיום הוא זהותי, איום על הנרטיב, על הלגיטימציה המקובלת, לא על הקיום של המדינה כמדינת ישראל. החרדה מההפרדה בין דת ומדינה יושבת אמנם אצל הרבה יהודים על מצע של תפיסות גזעניות של "דם יהודי" ופחד מ"התבוללות"
    אבל היא משותפת גם לרוב ישראלי חילוני ליברלי (כביכול) שרוב הזמן חושב במונחים נאורים של דמוקרטיה שיוויון אזרחי וזכויות אדם אבל כשזה מגיע להפרדת דת ממדינה הפחד הלא רציונלי אבל מאוד מושרש ,מחזיר אותו לטיעונים של גזע ודם.

  12. עדו הגיב:

    אה כן, הפיסקה הלפני אחרונה בפוסט היא אחת החשובות שקראתי כבר הרבה זמן.

  13. פידל הגיב:

    יהונתן ליס בהארץ (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1201379.html) מוסיף עוד קצת פלפל לסיפור- אמנם וועדת השרים אישרה את תמיכת הממשלה בחוק (מה שמסיר כמה מכשולים פרוצדוראליים ממסלול החקיקה), אבל הוסיפה תנאים, סייגים וחישוקים שהופכים את ה"תמיכה" הזו לאות מתה במקרה הטוב, והטעיה בוטה במקרה הפחות טוב.
    בעיקר מעניין, שהתנאי לחקיקה הסופית הוא שיימצא פתרון הלכתי שיהיה מקובל על הרב הראשי הספרדי- הנה יש לנו חוק, שכל מטרתו להפקיע חלק מהותי מתחום הגיור מידי הרבנים הראשיים, והתנאי של ממשלת ישראל לתמיכה בו הוא שהרבנים הראשיים יסכימו. החתול והשמנת זה כל כך אנדר-סטייטמנט לסיפור הזה, שזה עצוב.

  14. אוריה החיתי אמרנו – לא יהודי אבל חייל מצטיין בצבא דוד
    צה"ל – הוא אלוהי הבעל משופטים ו ז ח הוא אלוהי מדינת ישראל כמאמרך צבא שיש לו מדינה
    ודי לחכימא

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention טרף אבל מסריח | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com